טלי שרון: "כצעירה הייתי חסרת פחד, אבל כשהפכתי לאמא כל הפחדים הגיעו"

מתי בפעם האחרונה היית על סט?

"השבוע הייתי על הסט של 'בת השוטר'. אנחנו מצלמים עונה שנייה של הסדרה, שאני משחקת בה חוקרת משטרתית. ביליתי יום שלם בחדר חקירות וכל הדמויות עברו אצלי. במשך 12 שעות הייתי שוטרת, וזה היה מאוד אינטנסיבי. למחרת העברתי סדנת משחק לשוטרים, אז ממש נשארתי באותו עולם, רק החלפתי תפקידים. האמת שהרגשתי שאני מבינה אותם יותר, כי ביליתי הרבה שעות בגוף של שוטרת.

"לאחרונה עברתי עוד חוויה כיפית על סט, הפעם בזה של 'כפולים' שמשודרת עכשיו בקשת 12. זו הפעם הראשונה שלי בסדרה מהז'אנר הזה, ונהניתי מאוד. היה יום צילום אחד שבו הרגשתי שאני עושה דברים שלא האמנתי שאעשה. היתה לי שם גם סגירת מעגל מרגשת עם מיקי לאון. לפני 18 שנה שיחקנו יחד ב'מיכאלה', והיה כיף לחזור לעבוד איתו ולהרגיש את אותה כימיה. קצת הזדקנו, אבל סגרנו מעגל".

מתי בפעם האחרונה חשבת על הגיל שלך?

"בפברואר חגגתי 43, והחברים ערכו לי ולאחי התאום יובל מסיבת הפתעה. אנשים שהכרתי בכיתה ז' עשו לי 'בוווו', ואז שרנו ועשינו קריוקי.

"המסיבה היתה כיפית, אבל חוץ ממנה זה היה יום הולדת מבאס קצת. הייתי בתקופה לא טובה מבחינה רגשית, הייתי עצובה. אחרי הגל החמישי של הקורונה הייתי בעייפות החומר ובשביזות, לא הרגשתי בהיי. בדרך כלל יום הולדת זה היי בשבילי ואני עפה עליו, מרגישה הכרת תודה ענקית ורוצה לחגוג את החיים, אבל הפעם פחות. לא הצלחתי להרים את עצמי.

"אני אחות תאומה, מה שאומר להיות חלק ו'חצי' כל החיים. הסימביוזה המובנית 'נכפית' עלייך ברחם, וכל מה שאת עושה כל החיים הוא לנסות לצאת ממנה. יובל הוא צייר שלמד בבצלאל, והיום עובד בהיי־טק וסבבה לו. הוא נשוי ואב לילד, ואנחנו בקשר מעולה. היו שנים שבהן התרחקנו וזה עשה לנו טוב לקשר, כי כל הזמן חייתי בתחושה שיש מישהו לצידי. כשהתרחקנו, כל אחד בנה את עצמו בלי האחר. תאומים זה קשר שאי אפשר להסביר, אהבה אחרת".

מתי בפעם האחרונה פחדת?

"הפחד הוא פרטנר לחיי. הרבה שנים ניסיתי להרחיק, להדחיק, להכחיש ולהתנגד לקיומו. ניסיתי להתגבר עליו ובעצם לא לרצות לחוות אותו, אבל התגברתי ואני עוברת טיפול שעובד גם על המקומות האלה. הבנתי שהוא נמצא איתי והיום אני לא מפחדת יותר מהפחד. אני מבינה שדווקא כדי להצליח להתגבר עליו, אני צריכה להבין שהוא סוג של צל שהולך איתי, וכשאני מצליחה לתת לו יד ולומר לו, 'סבבה, תהיה פה אבל אל תעצור אותי', זו הצלחה.

"גם לתלמידים שלי אני אומרת לא להתנגד לפחד או להעלים אותו. להפך, תעלו איתו לבמה. גם אם יש פחד איתכם - דברים קורים. גם לי היה פחד במה.

"כשהייתי צעירה הייתי ממש חסרת פחד, אבלי כשהפכתי לאמא כל הפחדים שלא חוויתי כילדה וכנערה הגיעו, ואלה פחדים שמקבלים תוכן שונה. פחד שיקרה משהו לבנות, פחד מרעידת אדמה וממלחמה, בכל פעם פחד בצורה אחרת. אבל הבנתי שזו רק תחושת פחד ושאני יכולה להיכנס לחרדה אם אכנס לעומק ואם הפחד יהיה נוכח יותר בחיים שלי, אז אני עובדת על זה וחושבת שאעבוד על זה כל החיים. הבנתי שהמציאות היא שהכל סבבה ושאני מתגברת".

מתי בפעם האחרונה נכשלת?

"נכשלתי כל כך הרבה פעמים בחיים שזה יאללה, עוד כישלון אחד. הפחד להיכשל קיים כל הזמן, בכל דבר חדש שאני עושה. אני מפחדת שלא אצליח ותמיד רוצה שיחשבו שאני הכי טובה ומוצלחת, אבל לפעמים זה מצליח ולפעמים לא. היו עבודות שפיטרו אותי מהן. רציתי, למשל, להיכנס לחברה מאוד נחשבת והצלחתי, אבל לא הצלחתי להתברג שם כמנחת סדנאות ולא הבנתי למה זה קרה, אז הרגשתי תחושת כישלון. הייתי בתוך התחושה הזו במשך שבוע ואז היא עברה לי.

"כשחקנית אני נכשלת כל הזמן באודישנים. זה כאילו יש לך ראיון עבודה פעם בחודש וברוב הפעמים את לא עוברת. היה עכשיו תפקיד שמאוד רציתי ולא קיבלתי. אני יכולה להאשים את העולם, אבל עדיף לי להבין שאולי יש דברים אובייקטיביים שאני לא מתאימה להם. אני מנסה לא להיות בהאשמה עצמית ולא בהאשמת העולם.

"שלושה שבועות אחרי שילדתי את בתי הקטנה חוויתי כישלון ענק. הציעו לי להעביר סדנה לחברה וקפצתי על זה כי אני כזו, קופצת למים, וזו היתה טעות. לא הייתי בנויה לעשות שום דבר שלושה שבועות אחרי הלידה. הייתי הורמונלית, גמורה מעייפות ומטורללת. בפועל לא עשיתי את מה שהייתי צריכה לעשות. גלשתי, הידרדרתי ולא עשיתי כלום ממה שקבענו שאעשה. כשסיימתי חשבתי שהיה מדהים, יצאתי מהסדנה בהיי, בהיבריס. הייתי בעיוורון מוחלט, ואז המציאות נחתה עלי בשנייה, כשמנהלת בחברה הורידה אותי לקרקע.

"הרבה פעמים אני מתבוססת בתחושת הכישלון, נותנת לה להוריד ולהפיל אותי. הדיפולט שלי הוא חוסר ביטחון. אני לא יודעת לכמה אנשים יש ביטחון עצמי מהיסוד, אבל אצלי תמיד יש מקום של חוסר ביטחון וכל סימון וי הוא איתות שאני כן יכולה וכן מוצלחת. פעם היה נראה לי סוף העולם להיכשל, אבל עכשיו זה מרגיש כמו עוד אבן דרך במפה שלי. הכל תלוי באיזה סיפור את בוחרת לספר לעצמך ובאיך את מתבוננת על זה.

"בסופו של דבר, הכישלון נתן לי פרספקטיבה שאני לא באמת יכולה לעשות הכל. חשבתי שאעשה הכל טוב, ששום דבר לא יעצור אותי. שאהיה גם אמא, גם מנחת סדנאות וגם שחקנית, אבל הבנתי שיש גבול, שהגוף והאנרגיות שלי מוגבלים ושאני צריכה ללמוד לוותר".

מתי בפעם האחרונה עשית שינוי חיצוני?

"אני חושבת שאני צריכה לעשות בוטוקס, אבל אני דוחה ודוחה ואולי אדחה את זה עד יום מותי. עשיתי שינוי במשקל ובשיער כשהצטלמתי לסרט 'כביש הסרגל'. השמנתי עבורו חמישה ק"ג בדיאטת השמנה אינטנסיבית של אכילת פחמימות. זה היה כיף ולא כיף, כי מצאתי את עצמי אוכלת המבורגר ב־12 בלילה ולא תמיד זה בא לי טוב, אבל לפעמים זה היה כיף. אף פעם לא הרגשתי שאני יכולה לאכול כל מה שבא לי. כמו כן, הסתפרתי קצר יחסית עבור התפקיד. אני אוהבת שמבקשים ממני לעשות דברים חיצוניים כדי להיות דמות, כי מעניין לשים את עצמך בצד ולהתמסר למישהי אחרת. יש לי את עצמי כל הזמן וזה ממצה את עצמו, כיף לקחת נופש ולהיות מישהי אחרת".

מתי בפעם האחרונה בילית עם המשפחה?

"בכל יום. אנחנו מאוד אוהבים לטייל והיינו אמורים לטוס ליוון, אבל הקורונה ביטלה את הנסיעה והימרנו אותה בטיול בירושלים ובצפון. שילבנו בין עיר לכפר, גרנו באייר בי אנד בי וממש נכנסנו לחיים של משפחה אחרת, כי היה שם חדר מדיטציה ויוגה והשתלבנו עם המקום.

"אני ובן זוגי אסף מבלים עם הבנות הרבה זמן בבית. אנחנו פה ביום־יום כשהן חוזרות מבית הספר, ואני אמא שמדברת בגובה העיניים. אני יודעת מה הגבולות ונזהרת לא להפוך אותן לנשות סוד שלי. אבל חשוב לי להיות אני בתוך הקשר איתן ולא להרגיש שאני משחקת 'אמא' כמו ש'אמא' אמורה להיות. בהתחלה ניסיתי להידמות למשהו או לדבר בטון מסוים לפעמים, אבל בתכלס ככל שאת מחוברת יותר לעצמך כאדם, כך כל מערכות היחסים שלך יהיו אמיתיות יותר. כשאני עצבנית וכועסת אני לא מפילה את זה עליהן, אבל אני מאפשרת לעצמי להיות אני.

"הבנות גם יודעות שחשוב לי להגשים את עצמי ושחשובה לי הקריירה, זה חלק בלתי נפרד ממני. עם זאת, אני אמא מחויבת מאוד וחשוב לי להיות איתן כמה שיותר. אני משתדלת מאוד ליצור זמן איכות עם כל אחת בנפרד. עם הקטנה, למשל, אני אסע לאילת בקרוב, הבטחתי לה שנראה דולפינים יחד".

מתי בפעם האחרונה חשבת על מי טו?

"כל הזמן. אני קולטת שהבנות שלי גדלות לעולם שונה מזה שאני גדלתי בו. אני משחקת בתיאטרונטו בהצגת יחיד בשם 'ג'', על שם האות הראשונה בשמו של נער שחשוד באונס קבוצתי. אני מגלמת בהצגה את אמא שלו, שמנסה להגן עליו. את המחזה כתב עומר תדמור ומביימת תמר קינן, וזה מחזה מדהים. לא יוצא לי הרבה לקרוא טקסט כל כך טוב, וכששחקנים נתקלים בטקסט טוב זה אושר גדול. כשדיברתי עם מישהי בת 20 שקראה את המחזה, אמרתי לה שהיא גדלה בעולם אחר. על עצמי אני יכולה לומר שלא ידעתי מתי זה עובר את הגבול אצלי. לא בחנתי את עצמי, ופתאום כשהדברים התפוצצו שאלתי באיזה עולם גדלתי, שהכל היה אפור והיו הרבה סימני שאלה. פתאום קיבלתי מראה.

"כשגדלתי העולם לא היה צריך להיות ככה, וזה הלם מבחינתי שלא הבנו שהוא לא צריך להיות ככה. גם היום יש עוד דרך לעבור, עדיין יש סיפורי אונס ותמיד יהיה עוד אחד. היום גם מצלמים הכל ויש סרטונים בטלפונים, אז הגבולות מאוד מטושטשים, וזה מלחיץ אותי כי הבנות שלי נחשפות לזה והן לא מוכנות לעולם הזה. אני מנסה לחנך אותן לדעת לשים גבולות בעצמן".

מתי בפעם האחרונה לימדת?

"השבוע היה לי מופע סיום בסדנת המשחק שאני מעבירה עם מירב שירום. לפני תשע שנים פתחתי בית ספר למשחק לאנשים שהם לא שחקנים, כי אחרי ששיחקתי המון הרגשתי שאני רוצה להתפתח, שיהיה לי משהו משלי, משהו שנותן לי ביטחון שאני שולטת בחיים שלי לא רק כשחקנית, שזה מקצוע תלותי. היה לי עניין עם תלות כלכלית, אז פתחתי את הסדנאות והחזון שלי היה להביא את עולם המשחק לכולם, כי כולם הרי שיחקו כילדים. יש כלים מטורפים מעולם המשחק שאפשר להעביר ליום־יום, זה באמת עובד.

"במופע הסיום בכיתי, כי בתוך ארבעה חודשי לימוד אנשים עמדו על הבמה ועשו מונולוגים מושלמים. הם עברו תהליך מטורף, התמודדו עם פחדים, התגברו והצליחו לגלות את עצמם מחדש. התרגשתי מאוד לראות אותם על הבמה, ואני מרגישה סיפוק עצום. יש לי זכות להעביר אנשים דרך כזו".

מתי בפעם האחרונה הציעו לך ריאליטי?

"מזמן. הציעו לי לעשות 'מחוברים' ולא הסכמתי. אני לא רוצה לחשוף את עצמי ואת כל הצדדים המכוערים שלי, שעדיף שאף אחד לא יראה. ריאליטי לא על הפרק מבחינתי, זה מביך אותי מאוד. אפילו לשים תמונה באינסטגרם מרגיש לי הרבה פעמים חשיפה מביכה. אני מרגישה שרואים לי.

"אני מרגישה שאני חלק מדור שזה לא מובנה אצלו. אני לא יודעת באינסטינקט איך לעשות את זה. בנות צעירות מבינות את השפה והקודים של העולם הזה, ואני מרגישה שזה יוצא לי עקום, שאני מנסה להיות משהו שלא מרגיש לי טבעי. אני רוצה ללמוד איך להרגיש בנוח שם, כי זה חלק מהחיים שלנו ואני לא מזלזלת בזה, אפילו די התמכרתי לרשתות בעצמי. גם בקטע המקצועי, לא מעט מהבחירות של מלהקים ובמאים היום קשורות לשאלה אם את מצליחה ברשתות וכמה עוקבים יש לך. צריך להבין ולקבל את כללי המשחק, אבל גם שיעריכו שחקנים שעברו מסלול לימודי משחק. לא ליפול רק למקום יחצ"ני, אלא שהליהוק לא יהיה על חשבון האיכות".

מתי בפעם האחרונה חשבת על הפנסיה?

"הרבה שנים לא פתחתי את העו"ש. היה בי פחד גדול להסתכל, עד כדי כך שהרגשתי שכל הגוף שלי בסטרס. בסוף אסף שכנע אותי שלא מספיק שיש לי אפליקציה, צריך גם לפתוח אותה. עכשיו אני נכנסת בכל יום ובודקת, נהייתי ממש פנאטית. חלק מעצמאות כלכלית זה לדעת מה קורה בעו"ש, בפנסיה ובקרנות. להיות בשליטה על הכסף שלך.

"מזמן הבנתי שהישועה הכלכלית לא תגיע מתחום המשחק, ובקורונה כל החברים שלי הבינו את זה גם כן. יש לי עסק שעבדתי עליו והשקעתי בו זמן ואנרגיה במשך שנים, והוא הציל אותי. הבנתי שאני יזמית, כי הדבר הזה לא היה קיים, ושאם הצלחתי אני יכולה להקים עוד דברים ויש בי עוד כישורים שאני יכולה להשתמש בהם. הרבה שנים לא ידעתי להכיל כמה כובעים, אבל היום אני נותנת עצה לשחקנים לצאת מהקופסה של להיות רק שחקן. העולם מאפשר לנו לחבוש כובעים נוספים, לעשות גם וגם בלי לגרוע האחד מהשני. אני ממש שמחה שלא ויתרתי לעצמי, כי היו רגעים שרציתי, ועוד יותר שמחה שיש לי גב כלכלי שבניתי בעצמי". 

מתי בפעם הראשונה?

מתי בפעם הראשונה הפגנת אומץ לב?

"כשהייתי בת 16 הייתי במסיבה עם חברים, ופתאום ראיתי כלב רוטוויילר מטורף תופס פודל קטן וחמוד של בעלי הבית ומנופף בו כמו סמרטוט. כולם עמדו וצרחו, אבל אני עשיתי את הדבר הכי הגיוני - קפצתי על הרוטוויילר, פתחתי את הלוע שלו וחילצתי את הפודל מתוך השיניים האימתניות שלו. אני לא יודעת אם זה הדבר הכי אמיץ או הכי מטומטם שעשיתי, אבל פשוט לא ראיתי כלום בעיניים חוץ מהפודל. לצערי הוא לא שרד, הריאות שלו נוקבו בתקיפה, וזו כנראה הפעם הראשונה והאחרונה שבה הפגנתי אומץ לב כזה".

טלי שרון // בת 43, שחקנית ובעלת הסטודיו "סדנאות המשחק של טלי שרון", תושבת תל אביב. נשואה לאסף סולומון, שחקן ומורה, ואמא לזוהר, לנור ולסופי. למדה משחק בבית הספר של יורם לוינשטיין ושיחקה בסדרות טלוויזיה, בהצגות ובסרטים. כיום משחקת בהצגת היחיד "ג'" בפסטיבל תיאטרונטו להצגות יחיד בחול המועד פסח, בהצגה "האדם המיותר" בבימויו של יחזקאל לזרוב בהיכל התרבות ובהצגה "הדירה של רוזה" בתיאטרון ב"ש, ומופיעה בעונה החדשה של "כפולים" המשודרת בקשת 12.

shirshirziv@gmail.com