דדי אישיוז: רפי רפאלי מוריד את הכפפות

את הלילה שבו נחתה דוגמנית העל בר רפאלי לבדה בשדה תעופה שכוח־אל ברפובליקה הדומיניקנית, אביה רפי לא ישכח לעולם. הבת הבכורה שלו, שעליה הוא מגונן מהיום שבו יצאה לאוויר העולם והפכה אותו לאב, לא מצאה את הנהג שהיה אמור לאסוף אותה לבית המלון.

"קיבלתי ממנה את הטלפון הכי מפחיד בעולם", הוא משחזר את השיחה ההיא. "בר התגוררה באותה תקופה בלוס אנג'לס, ומשם היא טסה לצילומים ברפובליקה הדומיניקנית. יש לי כלל שהטלפון שלי פתוח 24/7, ופתאום בשתיים בלילה אני מקבל ממנה טלפון, והיא מספרת שנחתה בשדה ולא מוצאת את איש הצוות והנהג. היא אמרה שהשדה כמעט ריק, הסוללה שלה חלשה, אף אחד לא מחכה לה והיא חוששת".

מה עשית?

"ציפי ואני ניסינו להתקשר לכל העולם, אבל אף אחד לא ענה לנו. בשלב מסוים אתה מרגיש שהיא כבר מפחדת ומתחילה לדמוע, עד שניגש אליה מישהו ושאל אם היא בר. היא עלתה איתו לרכב, היה שם עוד מישהו, ולבר אין סוללה כדי להיות איתנו על הקו. בכל הזמן הזה הם נוסעים במקומות בלי כבישים, במקומות חשוכים, עוברים בכפרים - והיא חוששת שמשהו רע הולך לקרות, ואני לא שם כדי להיות איתה. אלה היו שעתיים וחצי שהורידו לי שנתיים וחצי מהחיים, עד הרגע שהיא הגיעה למלון ופגשה את הצוות".

בר התחילה להצטלם בגיל צעיר מאוד, כילדה קטנה ממש.

"אני זוכר שהיא היתה בגן טרום חובה וביקשו אותה לפרסומת של הסדרי חניה בתל אביב, אבל באותו היום היא נפלה ושברה את השן הקדמית. בשמונה בערב, אחרי שכל אחר הצהריים היא בכתה על השן, התקשרו  אלי וביקשו להביא אותה.

"בצילומים היא היתה צריכה לשחק כאילו היא ישנה, והצלם והבמאי היו בטוחים שהיא נרדמת באמת. סיימנו בחצות, נכנסנו לרכב והיא נרדמה עלי. מאז ועד היום, בכל מקום שאני הולך איתה היא הכי מקצועית שיש".

יכול להיות שאתה מגונן עליה יותר מדי?

"אני לא מכיר מידת יתר לגוננות כשמדובר בילד שלך. זו הבת שלי, אני אבא שלה, ואף פעם לא סמכתי על אף אחד. לא משנה כמה מאבטחים יהיו, אף אחד לא יכול לשמור עליה כמוני. אני זוכר שהיינו בצילומי קמפיין במקסיקו סיטי, חיכו לנו מאבטחים בשדה התעופה ולקחו אותנו עם כמה רכבים של אבטחה מקדימה ומאחורה. הגענו למלון, לקחו את בר לסוויטה שלה ולי נתנו את הסוויטה הסמוכה, אבל היא היתה מיותרת כי היה ברור לי שאני לא משאיר אותה לבד בחדר.

"היו מאבטחים בכניסה לקומה ומאבטחים מחוץ לחדר, ואני איתה בחדר. ולא רק שאני איתה, אלא גם לא עצמתי עין. זה המקום הכי מסוכן בעולם, ולא אתן שתיפול שערה משערות ראשה של הבת שלי. בשנייה שהמראנו משם ללוס אנג'לס הרגשתי הקלה ונרדמתי".

אתה ככה עם כל הילדים?

"עם כולם, כולל ניל, בנה של ציפי, שאותו אני רואה כבני לכל דבר. את דור ואת און הייתי רק צריך להדריך, או שאם הייתי רואה מישהו שלא כל כך עשה להם טוב הייתי מציע להם להתרחק, אבל בר היא אישה, והיא גם עזבה את הבית והתחילה לעבוד בגיל מאוד צעיר. כל הסיפורים על הטרדות מיניות ומי טו למיניהן, אני ראיתי מול העיניים שלי".

ראית שבר עצמה הוטרדה?

"לא, כי הייתי שם איתה ואין בליבי ספק שהייתי צריך להיות שם על מנת למנוע את זה".

"החלטנו לשים לזה סוף"

במשך הרבה מאוד שנים רפאלי היה שם. ליווה את בתו מסביב לעולם, הגן עליה מצלמי הפפראצי ויצר לעצמו את תדמית הגבר הקשוח שלא כדאי להתעסק איתו. אבל אז עלתה בהוט הסדרה "רפאליס" (ימי שלישי ורביעי ב־20:15 בהוט 3, בהוט VOD וב־Next TV), שהעבירה אותו לראשונה לקדמת הבמה, והתגלתה דמות אחרת.

"טלוויזיה היא תחום שאני פחות מבין בו, לכן אני מתייעץ עם בר, ציפי, דור ואון, כי הם מבינים בחשיפה ובראיונות. ברגע שהם היו בעד, זרמתי איתם", הוא מספר על ההחלטה להשתתף בסדרה. "כל הרעיון הזה הוא לא טבעי לי, אני נלחץ ממצלמות, אבל המזל שהיה לנו הוא שהיה פה צוות מקצועי ורגיש שפשוט לא הרגשתי אותו. התחושה היתה שאנחנו לבד והם בכלל לא קיימים".

בפרקים הראשונים ניהלת הכל בצורה טבעית מאוד.

"בפרק הראשון מאוד התרגשתי. קודם כל, כי ציפי אהובתי חזרה הביתה מהכלא, והכנתי את הבית והחצר כמו לפני מסדר. האמת היא שכולנו התרגשנו מהסיטואציה, ותוסיף לזה את העניין שהכל מתועד, שזה משהו שאנחנו לא רגילים אליו. לפני שהתחלנו לצלם דור אמר לי, 'אבא, אל תסתכל למצלמות, כי זה גם יפריע לך וגם לא תאהב את זה אחר כך'. באמת לא הסתכלתי, ומהר מאוד התרגלתי אליהן".

יש דברים שמראש לא הסכמת לצלם?

"לא, והם גם לא ניסו לכוון אותי או להגיד לי מה להגיד או לא להגיד. בימים הראשונים הייתי שואל את עמי (עמי טיר, עורך הסדרה, ע"ס), 'זה היה בסדר?'. הוא היה אומר שזה נהדר וסמכתי עליו".

הרבה מאוד שנים לא אהבת את המצלמות. יש יותר פריימים שלך בורח מצלמים או מתעמת איתם מאשר משתף פעולה, ופתאום אתה מכניס אותם הביתה. איך זה קרה?

"אחרי הרבה שנים קשות, שבמהלכן הוציאו לנו שם של אנטיפתים, ולי באופן אישי שם של בן אדם אלים ואגרסיבי, החלטנו לשים לזה סוף. היו מקרים, בעיקר אחרי ששודרו כתבות, שבהם מצאתי את עצמי מסביר אותנו ואת האמת מאחורי הדברים שנאמרו ופורסמו, שהיו רחוקים מהאמת שנות אור. עכשיו הרגשתי שזו ההזדמנות להראות מי אנחנו באמת ולא כפי שהוצגנו בתקשורת".

מתי קיבלת את התחושה הזאת?

"אני חושב שהשיא היה בתקופת המשפט בפרשת המסים. הרגשתי שהעיתונאים מגיעים לא רק כדי לסקר, אלא כדי לראות דם. הם רדפו אחרינו וחיפשו את הרע. השיא של כל השיאים היה בגזר הדין ובכניסה של ציפי לכלא. הרגשתי שלא רק שמחים לאידנו, אלא שהיו כמה שהיו ממש מאושרים".

לא נעים.

"באמריקה, כשיש מישהו בשכונה שלך שמצליח, אתה מספר בגאווה שהאיש המצליח הוא השכן שלך. בארץ, במקום להתגאות - ואני חושב שיש מה להתגאות בהצלחות של בר - הרגשתי שהרבה פעמים חיפשו דווקא את ההפך, וחבל. בסדרה רצינו שזו תהיה הפעם הראשונה שלא 'מקורבים אלינו' מדברים בשמנו, אלא אנחנו בעצמנו. מי שיאהב - יאהב, ומי שלא, גם בסדר, אבל אנחנו נדע שהאמת שלנו נאמרה".

יש לך דוגמה לפרגון שקיבלתם בחו"ל ובארץ לא?

"לפני כמה שנים, ערב לפני טקס האוסקר, הגענו למסיבה גדולה עם בר ופגשתי את סטיבן ספילברג. דיברנו כמעט חצי שעה, והוא סיפר לי איזו מקסימה בר ואיזה כבוד היא עושה לישראל. אחריו פגשתי את ג'וליה רוברטס, שניגשה אלי ואמרה לי, 'אתה אבא של בר? איזו חמודה היא', ופרגנה לה מאוד. בר בכלל לא סיפרה לי שהיא מכירה אותם. שמעתי את זה מהם, וכל אחד מהם רק החמיא לה. אבל אז אנחנו חוזרים לארץ, אתה פותח טלוויזיה על איזו תוכנית צהובה, רואה רק לכלוך ושואל את עצמך, למה בעצם? מאיפה זה מגיע? מהיכן הרוע?".

יכול להיות גם שקשה לך לקבל ביקורת?

"אין לי בעיה עם ביקורת. לא כולם חייבים לאהוב ולפרגן, וגם לי כאדם יש ביקורת, אבל פה זה הרבה מעבר לביקורת עניינית. אתן לך עוד דוגמה. כשבר היתה על השער של 'ספורטס אילוסטרייטד' והתראיינה אצל דיוויד לטרמן, פתאום בתקשורת בארץ היא הפכה להיות 'בר רפאלי שלנו', בדיוק כמו שהיום מפרגנים מאוד לגל גדות, שאני מאוד אוהב אותה ומפרגן לה, אבל גם גל גדות וגם בר הן לא 'שלכם'. היא של עצמה, יש לה משפחה, בעל, הורים וילדים. לא כל ישראלי שמצליח בחו"ל הופך מייד ל'שלנו'".

אני דווקא חושב שזה מגיע ממקום של להתגאות בהן, לא ממקום רע.

"אתה צודק, וזה היה יכול להיות מדהים, אם זה היה לשני הכיוונים. אבל תבדוק - מה קורה כשאותם ישראלים 'שלנו' לא מספקים את מה שציפו מהם? זה קורה בכל התחומים. למשל, כשספורטאי שציפו ממנו למדליה מפסיד, מייד כולם מתחילים לדבר עליו במונחים של אכזבה ונפילה. פתאום הוא כבר לא 'שלנו', כי הוא היה 'שלנו' רק בטוב. כשיש מעט ירידות או נפילות, מייד מתנפלים עליהם ושמחים לאידם".

אתה יודע לשים את האצבע על הנקודה שבה בר הפסיקה להיות "שלנו" מבחינת הציבור הישראלי?

"לדעתי היא לא הפסיקה מעולם, היא מאוד אהובה ומוערכת בעיני רבים, אבל עם זאת, גם בשיא ההצלחה היו כאן אנשים שכאב להם והיה להם קשה לפרגן לה. היו כאלה שהציק להם שהיא יוצאת עם בחור לא ישראלי, והיתה גם תקופה שהרבה מאוד רצו חלק מהזוגיות הזו. אבל זוגיות זה דבר אינטימי של בר ושל בן הזוג שלה. הם בחרו שלא לחלוק את הזוגיות וזו זכותם, וזה לא עבר חלק.

"השיא היה כשליאונרדו הגיע לארץ, ופשוט השתלטו לנו על הבית כדי לקבל משהו מהם. לתומי, בשלב מסוים אמרתי להם, 'תצאו רגע, תגידו שלום וזה יסתיים'. לאונרדו צחק עלי והסביר שאם זה היה מסתכם בזה הם היו יוצאים, אבל הם מחפשים דם. הוא אמר, 'הם לא מחפשים לראות אותנו עומדים מחייכים למצלמה, ושאני אגיד איזה יופי במדינת ישראל'".

אני עדיין חושב שזה עדיף על העימות הבלתי נשכח בכותל.

"מה שהיה שם היה השיא. הרגשתי שממש מנסים לטרוף אותנו. בר וליאו שוכבים על הרצפה של הוואן והצלמים דופקים עם המצלמות על הרכב. אני מכיר צלמי פפראצי בכל מיני מדינות, אבל סיטואציה כזאת לא האמנתי שיכולה לקרות. אני מודה שהתביישתי שהבאתי אותו לפה. בפעם השנייה שליאו הגיע ארצה יחד עם אמא שלו, טסנו מעל ירדן, ולפני הנחיתה בישראל הוא אמר לה, 'עכשיו תראי מה זה טירוף של פפראצי'. אחר כך הוא אמר, 'פעם חשבתי שהאיטלקים הכי קשים, עד שהגעתי לכאן'".

בדיעבד, היית מציע לו לבוא?

"ברור שלא. לא היינו צריכים את זה".

יכול להיות ששם התחילה התדמית שלך כגבר קשוח שאסור להתעסק איתו?

"היו כמה תקריות קודמות שבהן הסתרתי את בר והכל חלף, אבל בביקור שלו הרגשתי באמת סכנה. זה היה מסוג האירועים שבשנייה אחת אתה רומס מישהו. אולי קצת אגזים אם אומר שהיתה פה סכנת חיים, אבל היו שם כמה רגעים מסוכנים מאוד ואני הייתי שם כדי להגן על בר".

למרות הקשר העמוק, היתה לכם גם תקופה פחות טובה ביחסים.

"זה לא סוד שלבר ולי היה משבר, אבל היום אני יודע להגיד לך שטעיתי, שהיה לי קשה לשחרר אותה לבעלה עדי עזרא, כי היינו מאוד קשורים. עכשיו אני יודע איזה חתן נפלא, בעל נהדר ואבא מדהים הוא. הכינוי של עדי אצלי הוא 'בר מוח'. כל פעם שאני צריך להתייעץ בכל נושא, אני שואל את בר אם 'בר מוח' בבית".

"היתה שחיקה בנישואים"

רפאלי (67) נשוי לציפי כמעט ארבעה עשורים, אב לשלושה שאין צורך להציג וסב לשלושה נכדים, כולם מהבת הבכורה בר. במהלך צילומי העונה חשפו ציפי והוא לראשונה את המשבר הזוגי שחוו, שבגללו כמעט נפרדו.

"לפני ציפי הייתי נשוי תקופה קצרה ואחרי זה לא האמנתי שאתחתן שוב, עד שפגשתי אותה, שהיא אהבת חיי", הוא מספר. "ציפי היא אחת הנשים היפות שפגשתי בחיי. אחרי שנפגשנו והכרנו לעומק, אחרי חודש וחצי התחתנו, ותשעה חודשים אחרי כן בר נולדה".

מה הסוד בזוגיות שלכם?

"יש בינינו הבנה וויתורים. אם היינו מתווכחים בבית, הייתי עוצר את הרכב בצד ומתנצל רק כדי שיהיה שקט לכולנו. אתה יודע למה? כי ההורים שלי היו צריכים להתגרש עוד לפני שהתחתנו, וכל הילדוּת שלי שמעתי רק צעקות ומריבות.

"הייתי מתחנן אליהם שחברים שלי לא ישמעו אותם רבים, וכבר אז הבטחתי לעצמי שהילדים שלי לא ישמעו אותנו רבים אף פעם. אני חטפתי מכות מאבא שלי, ואם הייתי בוכה, הייתי מקבל עוד סטירה כדי שאפסיק לבכות. שם גם הבטחתי שלעולם לא ארים יד על הילדים שלי. היו לנו תקופות קשות של פרנסה ואתגרים, והיום אני יכול להגיד ששרדנו הכל. כנראה האהבה תמיד מנצחת".

במהלך הצילומים חשפתם את המשבר שהיה ביניכם.

"לפני כמה שנים היתה שחיקה בנישואים, ובמקביל היא הכירה שתי חברות חדשות והן מאוד התקרבו. בתקופה הזאת הן עברו ממקום למקום, מאירוע לאירוע ומהשקה להשקה, ואני מודה שזה סגנון חיים שפחות מתאים לי ואני פחות מתחבר אליו. לכן, ככל שהזמן עבר התרחקנו יותר ויותר, עד שהתנתקנו לגמרי והבנו שהגיע הזמן להיפרד.

"קראנו לעורכת דין, חברתנו ליה פילוס, והתחלנו לדבר על איך, מתי וכולי. תוך כדי שיחה הניצוץ ניצת מחדש - ודווקא מהמקום הכי רחוק התקרבנו שוב".

יכול להיות גם שפרשת המסים קירבה ביניכם?

"בסיפור הזה היינו מאוד רגועים, כי ידענו שהכל מסודר ונעשה על פי חוק, אבל אף אחד לא הכין אותנו לכל מה שהולך לקרות. שיתפנו פעולה באופן מלא, ענינו על הכל והיינו באמת רגועים. לא ציפינו שזה מה שיקרה. אני חושב שהדבר שהכי חרה לי הוא שכשיצאנו מהחקירה, כבר דיווחו בחוץ שבר דיברה עם און והיא פרצה בבכי. זה היה נכון, כי הוא האח שלה הקטן והיא מאוד קשורה אליו, אבל אנחנו במס הכנסה, לא על סט צילומים. לא תיארתי לעצמי שישתפו בהדלפות צהובות לעיתונות".

איך הרגשת ביום שבו הבנת שציפי נכנסת לכלא?

"לאורך כל הדיונים השופט הציע ארבע פעמים שנגיע להסדר, כי אין פה שחור ולבן, אבל הפרקליטות סירבו בעקשנות. היום אנחנו יודעים שהיתה להם מטרה, ולצערי היא הושגה. הידיעה שציפי הולכת להיכנס לכלא היתה לי קשה מאוד. אנחנו שומעים סיפורים ורואים סרטים ואתה לא יכול שלא להילחץ. היום שבו היא נכנסה היה אחד הימים היותר קשים.

"אני זוכר שחזרתי הביתה וצפיתי בדיווחים, והיה מגיש שחזר על הדיווח כל כך הרבה פעמים ולא הצליח להוריד את החיוך מהפנים. אני לא אוהב להסתכל על התוכנית הצהובה שלו, אבל במקרה נפלתי עליה וראיתי את התענוג על הפנים שלו".

מה אמרת לה לפני שנפרדתם?

"שאני אוהב אותה, שאני איתה ושתהיה חזקה".

בכית?

"לא בכיתי מגיל 3".

"צמוד לטלפון גם במקלחת"

הימים הראשונים בבית בלי ציפי היו מהקשים בחייו, מודה רפאלי.

"השעות שחלפו עד שיחת הטלפון הראשונה הרגישו כמו נצח", הוא נזכר, "אבל ברגע שהיא התקשרה, שמעתי שהכל בסדר והרגשתי שהיא דוברת אמת ולא סתם אומרת לי כדי להרגיע אותי, נרגעתי גם אני".

היתה ביקורת על איך שהיא תיארה את החוויה, מה חשבת על זה?

"אני מכיר את ציפי, והכוונה שלה היתה שלא היה אפשר לשבור אותה עם הכניסה לכלא. היא הבינה שזה מה שהיא צריכה לעשות ושהיא תעבור את זה בצורה הטובה והקלה ביותר עבורה, וזה מה שהיא עשתה. בכל התקופה הזאת לא שמעתי ממנה קיטור או תלונה אחת, למעט הפעם ההיא שהיא נדבקה בקורונה. ציפי שינתה פאזה בראש כשהבינה שזה מה שיש ועם זה עליה להתמודד, וכך היה. היא ראויה לכל השבחים על הדרך שבחרה, והצליחה לעבור את התקופה".

איך זה השפיע על הבית?

"היו המון געגועים, הקפדתי לפנק יותר את און ומאוד התקרבתי אליו. הייתי גם הרבה מאוד עם בר והילדים שלה, וכל הזמן הזה הטלפון היה צמוד אלי. הוא לא זז ממני גם במקלחת, כדי שאם ציפי תתקשר אהיה שם כדי לענות לה".

מה התקופה הזאת עשתה ליחסים שלכם?

"מאז המשבר שהיה לנו, ציפי ואני התקרבנו מאוד־ מאוד ואנחנו ביחסים טובים. אני כן חושב שהתקופה הזאת חיזקה את הקשר שלנו וקירבה בינינו, כי אתה מבין מה חשוב בחיים. היום אנחנו החברים הכי טובים ואוהבים יותר מתמיד".

הקושי הנפשי של ציפי היה דווקא אחרי השחרור, איך הרגשת עם זה?

"כשאני רואה מישהו בוכה מאוד קשה לי ואני לא תמיד יודע איך להתמודד. ראיתי שעובר עליה משהו ושקשה לה, עמדתי מהצד, שמרתי ועקבתי, אבל לא רציתי לעשות מזה עניין גדול, בעיקר כדי לא להלחיץ אותה. היא צלחה את זה והיום היא בסדר גמור".

היו אנשים שהתאכזבת מהם בתקופה הזאת?

"היו מעט מאוד, והוצאנו אותם מחיינו".

"התגובות מביכות אותי"

אילו תגובות אתה מקבל על הסדרה?

"נהדרות. אני פוגש את המאבטח בקניון והוא אומר לי 'אתה מקסים'. אישה אחרת ניגשה ואמרה לי 'לא ידענו שאתה כזה', ועוד הרבה דברים שלא נעים אפילו לחזור עליהם. אני מקבל גם הודעות לטלפון, וזה מאוד מביך אותי".

ציפית לזה?

"האמת שלא. אני לא שחקן, לא סלב ולא במאי, אני רפי. ככה אנחנו חיים וככה אני מתנהג בחיי היומיום שלנו, אבל התגובות מביכות אותי מאוד. המטרה היא לא שיגידו לי איזה חמוד אני, אלא באמת להראות אותנו כפי שאנחנו, בלי פילטרים, הצגות ומשחקים. להראות איזו משפחה נפלאה הקמנו וזו התשובה שלנו לעשרים שנות רדיפה תקשורתית מגמתית של חלק מכלי התקשורת". 

היו כאלה שטענו שזה לא מספיק אותנטי.

"אני לא קורא ביקורות, אבל אני יכול להגיד לך, ואתה מכיר אותנו, שזה בדיוק אנחנו. ככה אנחנו חיים. היו כמה אנשים שדמיינו שאנחנו אוכלים עם כפיות מזהב, אבל האמת היא שאני אוכל אצל אבו חסן ארבע פעמים בשבוע. אנשים רואים את הבית הגדול בצילומים, אבל הם לא יודעים שבמשך הרבה שנים חיינו חמישה אנשים בבית של 55 מטר".

ובכל זאת, בראיון בחדשות 13 נראה היה שעל יוקר המחיה לא שמעתם.

"ביום שראיינו אותנו היתה 'מחאת הפסטה', אבל אנשים שוכחים שמי שחיים פה בבית אלה ציפי ואני לבד. אנחנו קונים פסטה פעם בשלושה שבועות, ולכן לא משנה לנו אם היא עולה שניים וחצי שקלים או חמישה שקלים. אם היא היתה אומרת שהיא בודקת כל שקל, היו קוראים לה קמצנית. אני כן שמח לקנות את הפסטה הזולה יותר, כי אני חלק מהחברה ולא צריך לתת לאף אחד יד להשתולל על חשבוננו". 

מה חשבת על החיקוי שלכם ב"ארץ נהדרת"?

"בושה וחרפה. במשך שנים הייתי מכור ל'ארץ נהדרת', אבל כבר יותר מחצי שנה שאני מגיע לצפות בתוכנית ולא מצליח להחזיק עד הסוף. דווקא בתקופה שבה יש הרבה חדשות אין להם את הפגיעות שהיו להם פעם, ואני עובר לערוץ אחר".

יש מי שטוען שזה כבוד לקבל חיקוי בתוכנית.

"מחמיא לי שעושים חיקוי משפחתי ב'ארץ נהדרת', אבל לצערי התוצאה לא משקפת את המציאות ולא מצחיקה בחלק מהמקרים".

עשו אותך קשוח.

"בזה הם צודקים, אני באמת קשוח, אבל הם עשו צחוק מעצמם, וצחוק חלש. חבל, דווקא חיכיתי לזה. ראיתי והתאכזבתי".

erans@israelhayom.co.il