ביום חמישי שעבר בשעות הבוקר אל"מ שי סימן טוב לקח יום חופשה מהצבא. הוא קבע מראש לעשות בוקר כיף עם אשתו דניאלה והילדים עמרי (5 וחצי) ואיתמר (7 וחצי), וחלק מהתכנון היה להגיע יחד לפגישה בחברה טכנולוגית בבני ברק. החברה, יצרנית זרועות של רובוטים לפירוק מטעני חבלה עבור המשטרה, שדרגה את הידיים הרובוטיות לכאלו המדמות יד אנושית, ושי, המשותק כמעט לחלוטין מהצוואר ומטה, החליט לבחון כיצד מתפקדות הזרועות.
"לא תליתי בזה תקוות רבות, אבל הייתי מוכן לשמוע מה הם עושים", הוא אומר. "מאז הפציעה, אחד הדברים שהכי חסרים לי זה החיבוק. המגע. אבל למדתי שאפשר לחבק את הילדים גם בלי לגעת בהם. אם אתה מקדיש להם את הזמן, ומשקיע בהם, זה למעשה החיבוק הכי גדול שאתה יכול להעניק להם.
"נראה לי שהילדים התלהבו מהיד הזאת יותר ממני", הוא צוחק. "הצלחתי לחבר אותה, לתפוס דובי ולהגיש אותו לבת שלי, שהתלהבה מאוד.
"פתאום צלצל הטלפון, ועל הקו היה מפקד המכללות, שהודיע לי שנבחרתי להדליק את משואת צה"ל בטקס המשואות. האמת - זה ריגש אותי יותר מהיד הרובוטית. הילדים לא באמת הבינו מה זה אומר, לקח לי בערך חצי יום להסביר להם מה המשמעות של המשואות ביום העצמאות. הראיתי להם סרטונים ביוטיוב של הטקסים הקודמים, ואז זה חלחל.
"דניאלה היתה בשוק. היא התרגשה מאוד, ובצדק. מגיע לה. ההחלטה שהיא תעלה בצמוד אלי, ולמעשה תהיה זו שתדליק את המשואה, ראויה בהחלט. לא מתוך צניעות או רצון להקטין את עצמי. אבל בכל הסיפור שלי, דניאלה ראויה, לטעמי, הרבה יותר ממני".
>> לראיון המלא שערכנו עם שי סימן טוב בשנת 2018 <<<
כמעט חמש שנים אחרי הפציעה הקשה במבצע צוק איתן, אז היה בתפקיד מג"ד 12 של גולני ונפצע אנושות בעקבות קריסת מנהרה, אל"מ שי סימן טוב משרת כמפקד צוות במכללה לפיקוד טקטי. "מבחינתי, הייתי מפקד לפני הפציעה ונשארתי מפקד אחריה", הוא חוזר ומדגיש, "אבל העובדה שהצבא מאפשר לי לעשות את התפקיד הזה היא הדבר הגדול ביותר".
הוא ומשפחתו, שעברו לסביון מעט אחרי הפציעה כדי לגור בקרבת בית החולים, מתכננים בקיץ הקרוב לעבור לאזור עמק יזרעאל, בחזרה לסביבה הקיבוצית הצפונית, שאותה הם אוהבים, ושאותה נטשו לטובת הקרבה לבית החולים.
"אני לא חושב שאני באמת משהו גדול פה", הוא חוזר ואומר בצניעות האופיינית לו. "זה כבוד וגאווה אישית גדולים מאוד, אבל אני מזכיר כל הזמן שזו משואת צה"ל, ולא משואה אישית. הגאווה והכבוד האישי הגדולים שלי הם העובדה שמאפשרים לי להמשיך את השירות כמפקד ולתרום, ולא כי חייבים לי משהו. אני לוחם בנפש, ולוחם לא צריך להיות באור הזרקורים.
"המשואה הזו היא בשם עשרות אלפי מפקדים, לוחמים וחיילים, חלקם חיילים בודדים, יהודים ולא יהודים, שתורמים לצבא. ואלה בדיוק האנשים שהייתי רוצה להקדיש להם את המשואה הזו, כי צריך לזכור שגם כשאנחנו חוגגים בטקס, המון אנשי צבא נמצאים במארבים ועושים פעילות מבצעית, והם חלק מהארגון הזה שמגן על המדינה.
"המשואות השנה הן בסימן הרוח הישראלית, ואני אומר כל הזמן שהרוח שלי מגיעה מהצבא, עוד מתקופת התיכון, אז התחלתי ללמוד בפנימייה צבאית. כששואלים אותי היום מה האירוע הכי משמעותי בחיי, חושבים שזאת הפציעה. אבל לא. האירוע המשמעותי בחיי היה היום שבו קיבלתי את מכתב הקבלה לפנימייה צבאית, בגיל 14. משם קיבלתי את רוח צה"ל, ואיתה אני ממשיך כל הזמן".
>> לראיון המלא שערכנו עם שי סימן טוב בשנת 2018 <<<
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו