מלך השכונה: מושיקו מור ברח למוזיקה - וניצח

"את לא כזו פיה טובה, צריך כבר להודות / נשבע לך שאת שחקנית יותר מגל גדות / וכלום לא יעצור אותי, גם אלף ניידות / אני כבר אסתדר, אנ'לא צריך ממך טובות / אבל תפסיקי ללכלך עלי בישיבות / אם את אוהבת מלחמות, אני שועל קרבות" ("תסביכים", מושיקו מור)

החיים לא באו למושיקו מור בקלות. הוא נולד למשפחה קשת יום, נדד בין פנימיות, גידל כמעט לבדו את אחיו הקטנים וניסה לא להסתבך בצרות. אבל הצרות תמיד רדפו אחריו. עכשיו נדמה שכל זה נועד להכין אותו לטוויסט הגדול באמת: כשהעניינים מתחילים להסתדר.

בשנה האחרונה חידש מור את הקשר עם אביו הביולוגי, הפך לאבא בעצמו, וגם צבר מיליוני צפיות לשיריו ביוטיוב ("אני לא קונה צפיות"), מאות אלפי האזנות בשרתי הסטרימינג, ולא מעט השמעות בתחנות רדיו אזוריות. למרות העובדה שאף אחד מהשירים לא השתחל לפלייליסט של גלגלצ, האהבה שהוא זוכה לה בשטח (ובאינסטגרם) מספרת סיפור אחר לגמרי.

השירים שלו, מתברר, מבוקשים מאוד בערבי קריוקי, והמעריצים יודעים את המילים בעל פה. בתחילת הקיץ, כשהופיע על במת החגיגות של בני יהודה אחרי זכייתה בגביע המדינה, אלפי האוהדים שרו איתו את שיריו.

בחודש שעבר התארח מור בהופעה של ליאור נרקיס, המנטור החדש שלו, ונדהם מכמות האהבה שזכה לה. "אנשים באו לראות את ליאור, ואני עליתי לשיר את השירים שלי, וכל הקהל צעק איתי את המילים. לא שיר אחד, אלא את כולם. בום. זה סוג של כאפה שלא מהעולם הזה. עד היום אני לא מעכל".

נרקיס היה אחד הראשונים שקלטו את הפוטנציאל של הזמר בן ה־29, שיצר לעצמו בשנה האחרונה סגנון מוזיקלי מיוחד בעזרת טקסטים יוצאי דופן, שכוללים שפת רחוב, דימויים מקוריים וסטייל של גבר שבור־לב. "ליאור אמר שאני מזכיר לו את עצמו בצעירותו", אומר מור. לפני שלושה חודשים הוא חתם ב"נרקיס הפקות", חברת ההפקות שהקים נרקיס בשותפות עם מנהלו האישי. 

"אני מקבל ממנו מעטפת שלמה, את כל מה שאמן צריך. גם כלכלית, וגם עזרה בבחירת חומרים, טיפים או אירוח בהופעות. הקלטתי איתו דואט, שייצא בקרוב. הרבה אמנים מפחדים לקחת תחת חסותם אמן אחר, כדי שלא יתפוס להם את המקום, אבל ליאור עושה את זה עם הכי הרבה צניעות. הוא מורה דרך נהדר, אחד שכולם בתעשייה אוהבים".

את השירים שלו כותב מור עם אופיר כהן, שכתב גם לאייל גולן, לעדן בן־זקן, לאגם בוחבוט ולרבים אחרים. השניים חתומים יחד על "תסביכים", "טיפוס של חורף", "הניחי לי", וגם "זאב בודד", שיצא רק לפני שבועיים וכבר הגיע לשני מיליון צפיות ביוטיוב.

שני מיליון צפיות? נשמע דמיוני.

"מעולם לא שמתי שקל על קידום, ואני מוכן שיבדקו אותי. לא קניתי צפיות לאף שיר. הכל אורגני, אמיתי וטהור. אני פשוט שם את השירים באינסטגרם וביוטיוב, ומשם זה רק אני, אלוהים והקהל שלי".

מה כל כך מיוחד בך?

"בעבר ניסיתי להביא שירים כמו של אייל (גולן; נ"ו), וזה לא פגע. בסוף אמרתי, יאללה, נלך על כל הקופה ונוציא משהו חוצפני, שבאמת בא לי לשיר. לא לפרגן לאישה ולאהבה, אלא דווקא לצאת עליה. כמו שאומרים בשפה של השכונות - 'תהיה ערס איתה'.

"תמיד פחדתי מה יגידו עלי אם אשיר שירים כאלה. עד שבסוף הבנתי שאני תכף בן 30, וכדאי שאשיר את מה שאני באמת רוצה, ויהיה מה שיהיה. ואז הוצאתי שיר ראשון, ראינו - פוגע. שיר שני - פוגע. שיר שלישי - פוגע. השיר הרביעי יצא עכשיו, וזה מטורף".

הוא לא גדל על זוהר ארגוב, אלא על ליאור נרקיס, משה פרץ ודודו אהרון. "לסבא שלי היתה להקה תוניסאית שהופיעה בחתונות. גדלתי אצלו בבית כמה שנים טובות, ובכל יום שישי, לפני כניסת השבת, הוא היה יושב עם עצמו בכיף שלו בבית עם המאחייה והעוּד, ומנגן.

"לאט־לאט נכנסתי גם אני למוזיקה. בגיל 14 כבר הופעתי בטקסים בבית ספר. ניגנתי בכלי הקשה, התחברתי לכל מיני אמנים לא מוכרים וליוויתי אותם בדרבוקה, פרקשן וכאלה. תמיד אהבתי לשיר, הייתי מבלה בקריוקי ובטברנות, ומשם זה התפתח.

"היום אני עוסק רק במוזיקה, זה סוג של תרופה בשבילי. המוזיקה לוקחת אותי לעולם שבו אני באמת צריך להיות".

• • •

למען האמת, מוזיקה היתה הנתיב הנכון היחיד של מור בחיים. הוא נולד בעפולה למשפחה קשת יום, "אמא שלי חיה מקצבת ביטוח לאומי. היא עקרת בית, שחטפה שני אירועים מוחיים. אז הקצבה מספיקה כדי לשלם חשמל, מים וזהו. כשנגמר הכסף, נשארים בלי אוכל. גדלתי עם עוד שלושה אחים, אני הבכור, ולכן החיים הובילו אותי להיות המבוגר האחראי שעושה הכל. ככה אלוהים החליט.

"כשהייתי בן 6 העבירו אותי לפנימיית מגדים בפרדס חנה. איך ששמו אותי שם, ברחתי. אחר כך עשו לי שיחות עם פסיכולוג. הסבירו לי את החיים, את המצב בבית, ושצריך לעזור לאמא, כי קשה לה.

"העבירו אותי לפנימייה במגדל העמק, וגם משם ברחתי. הפנימייה האחרונה כבר היתה ליד הבית שלי בעפולה. ככה עד כיתה ו', נודד מפנימייה למועדונית. פחות ילד של אמא ואבא. הייתי מטפס על הגדר ובורח מהלימודים. היו ימים שברחתי כדי להסתובב עם עצמי, והיו ימים שברחתי כדי לראות מה קורה בבית. לא הצלחתי ללמוד, כי כל הזמן הייתי חושב על אחים שלי, על אמא ועל אבא. סיטואציות כאלה של החיים.

"חיפשתי חום ואהבה, רציתי להיות מישהו ולהוכיח לעצמי שאני מישהו, וככה מתחברים לאנשים הלא נכונים. מכיתה ו' התחלתי להיות פושטק, ילד טוב בגוף של ילד רע. עשיתי שטויות, ילד שובב שעושה בעיות.

"ראיתי הרבה דברים בחיים. כל מיני טראומות. למשל, שיחקתי פעם עם כדור, ופתאום עבר לידי קרב יריות. דברים כאלה".

"פתאום הקהל צעק איתי את המילים. לא שיר אחד, אלא את כולם". מושיקו מור בהופעה

בגיל 14 כבר מצא לעצמו עבודה בשוק, ובמשך שלוש שנים וחצי מכר פירות וירקות. "לפעמים הייתי ישן בבסטה, על קרטונים, כדי לשמור עליה בלילות. קיבלתי 120 שקל על כל יומיים עבודה, וגם ארבע קופסאות של נקטרינות הביתה. את הפירות הייתי אוכל, את הכסף הבאתי לאמא, או שהייתי עושה איתו את הקניות לשבת. מה שאפשר, דגים ולחם, תודה לאל.

"היו לי חברים מכל מיני סוגים, אבל הבנתי שזה לא המקום שלי, זה לא אני. הכי קל לברוח מעצמך. להגיד, עכשיו אני שבור, אני בפנימייה, אין אוכל בבית - אז לך תגנוב, לך תיקח סמים, ותשכח מהכל. אבל אני אכלתי אבנים וקוצים. ראיתי מה אני עובר והבנתי שיש לי אחים קטנים, שאם לא אני, אז אף אחד לא ידאג להם.

"לא נגעתי בסמים מעולם. לא הימורים, לא סיגריות. שום דבר. אמרתי לעצמי, מה אני צריך את העולם הזה, אני רוצה לעשות מוזיקה".

• • •

בגיל 19 טולטלו חייו פעם נוספת. "במשך שנתיים אמא אמרה, 'יש לי סוד, שאני שומרת עליו כל החיים'. חשבתי שהחיים לא יכולים להבהיל אותי יותר. ביום הולדת 19 חשבתי שאקבל ממנה איזו חולצה במתנה, אבל במקום זה היא נתנה לי את הכאפה של החיים.

"עד אותו רגע גדלתי בידיעה שאבא שלי זה מישהו אחר. היא סיפרה לי שאחרי שהתחתנה עם אבא שלי וילדה אותי, היא התגרשה. כשהייתי בן 3 היא התחתנה עם מי שחשבתי שהוא אבא שלי, ועשתה איתו עוד שלושה ילדים. ואז, כשהייתי בן 19, היא התגרשה ממנו וחזרה לאבא הביולוגי שלי, שלא ידעתי על קיומו עד אותו רגע.

"בהתחלה לא האמנתי. עזבתי את הבית. מה זה עזבתי, סוג של סכסוך איתה. הגעתי למצב שאמרתי לה: 'את צריכה לבחור, אני או הוא'. היא בחרה בו. זכותה.

"אני לקחתי את הצד של מי שגידל אותי מגיל 3 עד גיל 19. אני לא טיפוס בוגדני או מפקיר, אני נאמן מאוד. כעסתי שהאבא הביולוגי שלי הוא מישהו אחר, ושהאבא שגידל אותי נפגע מזה שהיא התגרשה ממנו. שנינו היינו במקום של הנפגעים.

"כמו אמא שלי, גם האבא שגידל אותי חי מביטוח לאומי ודאג לנו כמה שהיה יכול. עבד בעבודות מזדמנות ועשה מה שאפשר, ונתן לנו חום ואהבה, עד שקרה כל הפיצוץ עם אמא. אני הכי מכיר לו תודה.

"התברר לי שהאבא הביולוגי שלי נכנס ויצא מהכלא פעם אחר פעם. הפעם הראשונה היתה כשהייתי בן שנתיים וחצי, ומאז הוא ריצה 23 שנות מאסר מצטברות על עבירות שונות. גם החתונה עם אמא שלי התקיימה בכלא, והיא מקבלת את כל התנאים של אשת אסיר, כולל מפגשי התייחדות.

"במשך שנתיים התגוררתי אצל חברים. היו ימים שגרתי ברחוב. לקח לי זמן לעכל ולהכיל. או בכלל לבוא לאבא הביולוגי שלי ולהגיד לו: 'מי אתה? מה שלומך? אני הבן שלך'. הרי כל השנים הוא לא דאג לדבר איתי בכלל.

"מפריע לי שהם לא חשפו את זה בפניי קודם. ילד יכול להכיל כשהוא קטן, לגדול עם זה ולשכוח. זה עדיף מאשר לקבל את הכאפה בגיל 20. אבל מה ייצא לי אם אמשיך לבכות על זה? אני מכיל את זה בהכי גבריות שיש. רואה קדימה, ולא אחורה".

נוסף על הטראומה בבית, הוא התמודד גם עם שברון לב. "נפלתי על הבחורה הכי לא נכונה, בתקופה הכי ממורמרת שלי בחיים. הבית שלה היה קן להתנחם בו, חיבוקים, אהבה, אבל ההורים שלה לא קיבלו אותי. לא התאים להם כל מה שקרה עם אבא ואמא שלי.

"שלוש שנים היינו ביחד, ואני רק עובד, רק קונה, רק עושה, ושומע שמועות מאנשים שלא מתאים לה יותר ויש לה מישהו אחר. יום אחד ראיתי אותה על ספסל עם מישהו ב־2 בלילה. אחר כך היא אמרה לי: 'זה נגמר'.

"בנקודת הזמן ההיא הרגשתי שהחיים בוגדים בי, שהחיים שונאים אותי. אבל שום דבר לא הצליח לשבור אותי, וגם לא יצליח".

• • •

אחרי שנתיים של ניסיונות גישור מצד סבא וסבתא שלו והדודות, הוא התפייס עם אמו. "הבנתי שאין מה לעשות, היא כבר התחתנה איתו, ואלה החיים שלה. היא אמרה לי: 'גם אם אתה לא מקבל את זה, אני עדיין שם בשבילך'. וזה עזר. למדתי להגיד את המשפט 'אמא זה אמא, אין מה לעשות'.

"אני לא שופט אותה. אני אוהב אותה, והכל טוב. למרות המרחק מאבא שלי, היא שומרת איתו על קשר, מדברת איתו בטלפון, והם עדיין ביחד. אז כנראה הכל טוב. אבא שלי צפוי להשתחרר מהכלא רק בעוד שנתיים. הוא נחשב לאסיר לא בעייתי, שקורא ספרים, עושה ספורט ורוצה לשקם את הקשר עם הילדים שלו. יש לו ילדים מנישואים קודמים, שגם איתם הוא לא שמר על קשר".

ב־2011 התחתן מור עם אתי - היום בת 26, נגדית בצה"ל. הם הכירו דרך חברים משותפים. "יש בה פשטות, גם היא באה ממקום צנוע, כמוני, שכונות וכאלה. יש לה אופי חזק, היא מכבדת את עצמה ממש. לא חיפשה מישהו עם אוטו וכסף וגוצ'י, אלא לקחה אותי מהקרשים ועשתה בשבילי דברים שבמשפחה שלי לא עשו".

הם מתגוררים בעפולה עם התינוק החדש אריאה, שנולד לפני שלושה שבועות. "אם זה היה מבחירה, הייתי גר במרכז, אבל יש לי אחים קטנים, ואני עדיין צריך לדאוג למשפחה. יש לי יחידת דיור שבניתי שם, כי אני חייב לדאוג לאחים שלי ולאמא. הוצאתי את כולם מפנימיות. יש לי אח בן 24 שהתחתן, ושתי אחיות (21, 18), כולם מהאבא שגידל אותי. אני היחיד שיוצא דופן".

עד היום פגש את אביו הביולוגי פעמיים בסך הכל. הראשונה היתה לפני כעשור, כשמושיקו דרש בדיקת אבהות. "אני יזמתי את המפגש, כי הגעתי להבנה שאני רוצה לבדוק את העניין. הרי כל אחד יכול להגיד שהוא אבא שלי. ואם הוא לא, אז מה יש לי לדבר איתו? ישר אפָּתח אליו? כשיגיעו התשובות, נדבר.

"ואז הגיעו התשובות החיוביות. הטלפון הראשון אליו היה קצת מרגש. לא ידעתי על מה לדבר. הייתי מבולבל. גיליתי שהוא שמר על קשר עם אמא שלי במשך כל השנים, התעניין מה קורה איתי ושאל אותה אם היא סיפרה לי.

"חודש אחרי החתונה שלי נפגשנו בפעם השנייה, ואז גם החלטתי שאני לא רוצה להמשיך את הקשר איתו. פחדתי לבגוד באבא שגידל אותי. ואז נוצר בינינו נתק". 

הנתק הזה נמשך שמונה שנים והסתיים בחודש שעבר, בשיחת טלפון שקיבלה בשבת בצהריים המנהלת של מושיקו, אורלי קליש. "אבא של מושיקו התקשר אלי מהכלא. הוא אמר: 'את מנהלת את הבן שלי, ואני רוצה שתשמרי לי עליו'.

"סיפרתי לו על העבודה המקצועית שלנו, ואז הוא שאל: 'את חושבת שיגיע היום שמושיקו יסלח לי?' אמרתי לו שאני חושבת שכן. לשכוח לא, אבל לסלוח כן, כי יש בו חמלה.

"זה היה יומיים לפני שנולד בנו הבכור של מושיקו. אמרתי לו: 'אתה עומד להיות סבא, זה נכד ראשון שלך. אתם חייבים לגמור עם הברוגז'. כשיצאה השבת, התקשרתי למושיקו ואמרתי: 'גם אלוהים סולח. אתה לא חייב לדבר, רק תקשיב לאבא שלך, כי יש לו מה להגיד ומגיע לו שתקשיב לו'. והם באמת דיברו".

מור מספר ששיחת הטלפון הזאת עם אביו, הראשונה אחרי יותר משמונה שנים, היתה מרגשת במיוחד. "הוא נתן לי כל מיני עצות לגידול התינוק, כמו 'אל תעשו אותו פחדן', לא להבהיל אותו ולא להשאיר אותו בחושך".

היית רוצה לפגוש אותו שוב?

"אני חושב שזה יציף לי רגשות שיבלבלו אותי עם מה שאני עושה היום. זה יתחיל להעסיק אותי ולהציק, ויכניס אותי למחשבות ולתסביכים. אני צריך עוד זמן. רק עכשיו חזרנו לדבר, רק החודש השלמתי איתו, אז זה מרגיש לי מוקדם מאוד. אבל אני מאמין שנחזור להיות בקשר. אני בהחלט רוצה שהבן שלי יכיר את סבא שלו".

איך זה להיות אבא טרי?

"אני מסיים הופעה ב־2 בלילה, יוצא לבלות עד 5 בבוקר, בא הביתה ב־6, נותן לו לאכול, ישן שעתיים ומתחיל יום חדש. הוא תינוק מאוד גברי, לא גורם לי לכעוס. כשאני שם אותו עלי, הוא שותק.

"יום אחד הסתכלתי עליו ופרצתי בבכי. לא יודע למה. הוא דפק לי מבט, וזה גרם לי לבכות. רגעים של אושר".

• • •

מור היה זמר חפלות במשך שנים, לפני שהחליט לשנות סגנון ולהתעטף בפמליה של מנהלים ואנשי מקצוע. היום הקליפים שלו נוצצים ומציגים מכוניות פאר עם גג נפתח, בחורות יפות ובגדי מעצבים. "אני לובש מותגים, כי לא היה לי את זה בילדות, ובא לי להתפנק. אני עובד קשה.

"מתקשרים אלי חברים ואומרים, 'בוא לשיר, יש אצלנו חפלה'. עשיתי שינוי במחשבה שלי. עדיין אני מפחד להגיד לא. זה עושה לי סוג של מצפון, כי באתי ממקום ממש נמוך בחיים, ומפחידה אותי המחשבה שיגידו עלי 'הוא שכח מאיפה הוא בא'".

למה לא הלכת לריאליטי? עם סיפור כמו שלך, היית יכול להגיע רחוק.

"אני לא מאמין בריאליטי. אני מאמין בדרך הקשה, דרך השטח. אמרתי לעצמי, המוזיקה היא כל מה שיש לי בחיים, ואם אלך לריאליטי ואחרי חודשיים ישכחו אותי, מה אעשה אחר כך? ומה יקרה כשאשב בבית ולא יקרה איתי כלום? אני מעדיף לאסוף את הקהל שלי אחד־אחד עם פינצטה.

"זה דור שקשה לפרוץ בו. פעם היה קל יותר להיות זמר. היום אמנם יש את הרשת, אבל יש מיליון זמרים, וקשה להתבלט. אני רוצה להופיע, לעשות מוזיקה טובה, להצליח, לשמח אנשים, להתפרנס בכבוד, לכבוש כמה שיותר יעדים ולתפוס משבצת משלי.

"היום, ברוך השם, התחילו לזהות אותי בכל מיני מקומות ומבקשים תמונות. זה כיף, אבל אני עדיין לא יודע איך לאכול את זה. אני הבן אדם הכי פשוט בעולם, אז מה פתאום רוצים להצטלם איתי?" 

nirw@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו