"נתתי להתמכרות שמיכה ושלחתי אותה לישון, ואני מקווה שזה יחזיק מעמד"

ירון אילן // בן 50. מנחה טלוויזיה ורדיו. מתגורר במזכרת בתיה, גרוש, אב לשניים (בת 17 ובן 15 וחצי). בזוגיות עם אתי כהן. החל את דרכו בהגשת רדיו, וב־1997 פרץ לטלוויזיה כשהנחה את "ריח מנטה" בערוץ 1. בהמשך הנחה תוכניות טלוויזיה נוספות ("שמח עם ירון אילן", "מעריץ מס' 1"). שימש שופט בארבע עונות של התוכנית "אייל גולן קורא לך". כיום מנחה את תוכנית הרדיו היומית "מנטה" ברדיו ירושלים, ומגיש את "שישי שמח עם ירון אילן" בערוץ 24

מתי בפעם האחרונה שינית בעצמך משהו?

"בארבע השנים האחרונות עשיתי דיאטה משמעותית מאוד וירדתי 30 קילו. בשיא שלי שקלתי 108 קילו והיום אני 76 קילו, בלי ניתוח. לקחתי פיקוד על עצמי אחרי שהסתכלתי יום אחד בטלוויזיה ולא אהבתי את מה שראיתי. עברתי לאכול פחות לחמים ופחות מתוקים, אפילו לא עם דיאטה מסודרת. פשוט החלטתי, וזה משתלם בסוף".

מתי בפעם האחרונה אמרת "אני אוהב אותך"?

"בכל יום. אמרתי היום לבת הזוג שלי ולאמא שלי ולבת שלי. אני באמת אומר בכל יום. זה לא תמיד קל, לאמא שלי היה לי קשה להגיד, אני לא יודע למה. לבנות הזוג שלי היה לי קל יותר להגיד, ועם הבן והבת שלי אני מסיים כל שיחה ב'אני אוהב אותְךָ/אותָךְ', והם גם אומרים לי. אני לא יודע למה אנשים מרגישים סוג של כאילו התאמצות יתר להגיד את המשפט הזה". 

מתי בפעם האחרונה האזנת לגלגלצ? 

"אולי שמעתי פעם אחת במקרה. אני התקוממתי נגד התחנה הזאת. הייתי בצבא מספיק שנים, ואני לא חושב שהתחנה הזו משדרת לטעם הצבאי, נקודה. לא לחיילי צה"ל. לא גל"צ ולא גלגלצ. אני גם לא דוגל במדיניות הפלייליסט. 

"יש גם חוק בצבא, שאסור לחיילים לדבר פוליטיקה, אז איך יכול להיות שיש תחנה שמוגדרת תחנה צבאית וכל היום מדברים בה על פוליטיקה? נכון שיש לגלגלצ האזנה מאוד גדולה, אבל לכל תחנות הרדיו האזוריות יחד יש לדעתי האזנה גדולה יותר. זה הרבה יותר קל לנהל תחנה כשאתה לא צריך לדאוג לפרסומות, חסויות וכל מה שמסביב.

לכל הכתבות, הטורים והמדורים של שישבת

לכל המדורים של "מתי בפעם האחרונה?"

"למדתי שיש הרבה דברים שהם לא הטעם שלי, אבל הם כן הטעם של אנשים אחרים, וזה לא בגלל מוזיקה לועזית או ישראלית. אני לא מתחבר למה שמשמיעים שם. אם היו צריכים לבחור בין גלגלצ לבין תחנה שתנגן אמנים ותיקים, הייתי מעדיף שיפתחו תחנה כזאת אולדיז שלנו, שתשדר 24 שעות מוזיקה של זוהר, אריק (איינשטיין), שלמה (ארצי), יואב יצחק, חיים משה, החלונות הגבוהים - כולם. אלה אבני תרבות שאף אחד פה לא יודע לכבד ולשמר". 

מתי בפעם האחרונה דיברת עם אמא שלך?

"אני משתדל לדבר איתה בכל יום. אמא שלי, פרידה, גרה בירושלים, באותו בית שבו גדלתי. אם הייתי בוחר לחיות את חיי עם מקצוע יציב ופנסיה, היא היתה מרוצה יותר, אבל היא גאה בי. 

"בסופו של דבר, כולנו עושים סיבוב גדול, רוצים שכולם יאהבו אותנו, והכי חשוב לנו שיאהבו אותנו במקום הראשוני והבסיסי. אני בן יחיד. ההורים שלי התגרשו כשהייתי בן 11, ונשארתי עם אמא. אבי עזב לגרמניה ולא שמר על קשר. כשהוא ניסה קצת, לא הייתי בעניין, ואני לא מתחרט. דווקא היום, כשאני אבא, אני מבין יותר עד כמה זה חשוב להיות בסביבה של הילד שלך, והוא בחר אחרת והוכיח לי שלהיות אבא ביולוגי לא הופך אותך לאבא. הוא לא חלק מהחיים שלי, הוא לא פונקציה, ואין לי מושג מה קורה איתו היום. מי שהיה תחליף אב בשבילי זה הדוד שלי, עזרא, אח של אמא. הוא היה שם בשבילי כדמות מכוונת ומייעצת, ואני בקשר איתו עד היום ברמה של אבא".

מתי בפעם האחרונה התאהבת בשיר? 

"אני מאוהב בשיר 'ילדות של פעם' של איתי לוי. אני טיפוס מאוד נוסטלגי, וזה שיר שמזכיר תקופות אחרות, חיים אחרים, נטולי פלאפון ומניירות. היום, דווקא בגלל כל הפומפוזיות שמנסים להביא למוזיקה, אני חושב שהפשטות מנצחת. עוד שיר שתפס אותי הוא 'מה אתה רוצה ממני' של חנן בן ארי. זה שיר של בן אדם שמתחבט עם אלוהים ובכלל עם שאלות. שיר תופס מאוד. 

"המוזיקה השתנתה מאוד. אני לא חושב שאיתי לוי, עדן בן זקן, עדן חסון או עומר אדם מתויגים כיום. לדור שלי היו תיוגים - חיים משה, מרגול - ידעת שזה זמר מזרחי, והיום זה אחרת. הקהל הצעיר פחות מתייג. הרבה יותר קל לדור הזה להתחבר ולאהוב. הילדים שלי פחות מודעים למאבק הזה. אני זוכר מילים כמו 'קיפוח', שהיום כבר לא עולות לדיון במוזיקה. בתקופה שבה גדלתי, וגם כשהתחלתי לשדר, היה ברור מאוד מה 'מזרחי' ומה לא, ומה שהיה מזרחי היה נחשב הרבה פחות". 

מתי בפעם האחרונה פחדת?

"אני לא איש של פחדים, אולי יותר של דאגות. הבן שלי היה לא מזמן בחו"ל עם הנבחרת שלו (באמנויות לחימה; ש"ז), וזה הדיר שינה מעיניי. כתבתי לו הרבה. אני פחות שקוע בפחדים קיומיים, בבריאות. 

"פעם הייתי מודאג יותר, ממש על סף היפוכונדרייה. היום אני לא בודק את עצמי אפילו, וזה גם לא בסדר. הפחדים שלי היום הם בעיקר על הילדים".

מתי בפעם האחרונה נגמלת ממשהו?

"הגמילה המשמעותית שעשיתי בחיים שלי היתה מהימורים. נגמלתי לפני 14 שנה, ולשמחתי זה עובד לי עד היום. עברתי תהליך נפשי. זה באמת סוג של הפרעה בנפש. הייתי מכור במשך שנתיים, ועשיתי בשנתיים האלה חורבן מאוד גדול. חורבן כלכלי ומשפחתי. הימרתי בכל מה שהיה, קלפים, כל מיני כאלה. שנתיים של הרס, שעוד הרבה שנים אחר כך שילמתי את הנזקים הגדולים שזה עשה. 

"אני חושב שכל בן אדם הוא על הקצה, גם אם הוא חושב שהוא שקול מאוד. לכל אחד יש התמכרות קטנה - אוכל, טלפונים. יש כאלה שמתמכרים לאלכוהול, ואני לא שותה, וסמים אני לא עושה. זה סוג של בריחה וסוג של אדרנלין שאתה מחפש, אבל זה אדרנלין מזויף מאוד. 

"ברגע שזה התחיל להגיע להרס ולחובות גדולים, אתה לא נהנה. וברגע שאתה צריך להתחיל לשלם את החובות האלה ואתה לא יודע מאיפה ואיך, אתה לא נהנה. עד היום אני מחדד לעצמי מחדש כמה נזק עשיתי לסביבה, לעצמי ולמשפחה שלי. הייתי אז נשוי ואבא לילדים קטנים. אבל עשיתי את הסטופ בזמן הנכון. הייתי בטיפול קבוצתי, ואחרי זה הרגשתי שאני מספיק חזק מבפנים, וכמו שזה היה בי, ככה זה יצא ממני. היום אם אני עובר ליד קזינו, לא מעניין אותי להיכנס. ממש לא. נתתי לה שמיכה, להתמכרות, ושלחתי אותה לישון, ואני מקווה שזה יחזיק מעמד". 

מתי בפעם האחרונה התאכזבת?

"כל יום מישהו אחר מאכזב אותי. אני מוצא את עצמי מתאכזב, ואני מופתע שאני מתאכזב, אני כבר אמור להיות חסין. אני חושב שאני גם מאכזב לא מעט אנשים, בעיקר סביב עבודה. הרבה אנשים שרוצים להגיע לתוכנית בטלוויזיה מתאכזבים, ואני משתדל לא להגיד 'לא', אבל תמיד יש מישהו שמתאכזב וכואב לי עליו, כי אני אדם נגיש וגם רגיש". 

מתי בפעם האחרונה עשית סלפי?

"סלפי זה חלק מהחיים שלי. בכל יום אני עושה סלפי עם אחרים או שעושים איתי. אני לא מתנגד, זה כיף לעשות סלפי. אני בז לאלה שזה מפריע להם. אתם באים למקצוע הזה כדי שיאהבו אתכם. אני מבין שזה קשה, אבל בעיניי זה חלק מהמקצוע. אני גר ברשתות חברתיות. אני מודע מאוד לעולם הזה ומתנהל בו בכל הפרמטרים, גם אם זה אומר לחשוף את החיים שלי, את הפרטיות שלי. אני חושב שזה חלק מהמשחק היום". 

מתי בפעם האחרונה עשית משהו רומנטי? 

"כמעט בכל יום שישי אני משתדל להביא זר פרחים לבת הזוג שלי. זה בנאלי, אבל גם רומנטי בסופו של דבר. זה רק לעצור לשנייה בדרך מהתחנה, והחיוך הגדול של בת הזוג שווה הכל. פעם האמנתי יותר ברומנטיקה, היום אני הרבה יותר ריאלי".

מתי בפעם האחרונה בכית? 

"לפני כמה שבועות. הבן שלי זכה בתחרות באמנויות לחימה וקיבל מדליות, בתחרות אחת במקום הראשון ובאחרת במקום השני. לא הייתי שם איתו, הייתי בעבודה, וזה צורב לי בלב בכל פעם שאני לא איתו ברגעים האלה. ירדו לי דמעות, גם של שמחה על מי שהוא, וגם היה לי עצוב כי זו היתה החמצה נוספת שלי". 

מתי בפעם האחרונה דיברת עם אייל גולן? 

"לפני שבוע. לא יכולים להזיז אותי מאייל. אני ואייל זו חברות של 25 שנה, מהיום הראשון שהוא הוציא סינגל לרדיו. החברות בינינו מעל הכל, אני יודע מי האיש, ואיזה אבא הוא ואיזה חבר הוא.

"כולם פה חיים לפי מדד המדרוג ולא לפי מדד האנושיות. אף אחד לא שם מחשבה עליו, על החיים שלו ועל הילדים שלו. בעיניי הסרט שעשו עליו (של אורלי וילנאי וגיא מרוז; ש"ז) היה מחליא. יש לנו תסמונת כזו, של לחפש איפה לחטט לאנשים בכל מיני פצעים סגורים. אייל כבר סגר את הפרשה, הוא אמר 'עשיתי טעויות, והתקדמתי', וחיפשו לעשות עליו סיבוב. כל אחד בחיים שלו עושה שגיאות וטעויות. לא השתכנעתי מהסיבוב הזה ואני לא חושב שהקהל השתכנע".

מתי בפעם האחרונה צחקת?

"בשבת האחרונה, כשראיתי 'שנות ה־80'. הסדרה הזו גורמת לי לפרצי נוסטלגיה, אני ממש רואה את הילדות שלי מול העיניים. זו סדרה ברמת הגאונות. גם 'הגולדברגים' היא על האייטיז, וגם היא גורמת לי לצחוק, אני מת עליה. המנהל שלי אומר שאני נוסטלגי מאוד, ואולי זה הגיל. היה טוב פעם, יש למה להתגעגע".

מתי בפעם האחרונה הופעת על במה?

"לפני שבוע הופעתי בבר מצווה, והיה כיף. זה חלק מהדנ"א שלי. כשאני עולה לבמה, כל מה שיש לי בראש אני מחביא מאחורה, ואותו דבר ברדיו ובטלוויזיה. אתה זה שמשכיח מהקהל את הצרות והבעיות שלו, את היומיום שלו. אני אוהב מאוד את הרגע הזה, כשעולים לבמה. אתה מסתכל על הקהל, ומי ששנים על הבמה מזהה בשתי דקות את הקהל ומחליט מה השיר הראשון שצריך לשיר. ניסיון זה הדבר הכי משמעותי במקצוע הזה".

מתי בפעם האחרונה דיברת עם מרגול? (בעקבות הסכסוך ביניהם ב־2011 והחקירה שלו בפרשת הסחיטה; ש"ז).

"לפני כמה חודשים הזמנתי אותה לתוכנית שלי בשישי, והיא הבטיחה שתבוא בקרוב. אנחנו ביחסים סבירים עכשיו. אין לי איתה משקעים או שום דבר. מה שהיה היה בעבר ולא מעניין".

מתי בפעם האחרונה הרגשת מתוסכל?

"כל הזמן. הביורוקרטיה פה במדינה מעמיסה בצורה נוראית על אנשים. אני רואה את זה מקרוב, באופן אישי. בת הזוג שלי נלחמת על דירה שהיא צריכה לקבל מעמידר. הדירה מובטחת לה, אבל יש אטימות מסביב. היא מגדלת לבדה שלושה ילדים אוטיסטים, שלישייה, בני 9, ואף אחד לא שם עליה. 

"אנחנו שנתיים וחצי יחד, ואני רואה שאנשים לא מבינים מה זה לגדל שלישייה כזו, כמה תעצומות צריך. ואפילו לתת לה את הדבר המינימלי, שזה בית, לא מצליחים". 

מתי בפעם האחרונה כעסת? 

"כעסתי על חבר הכנסת דודי אמסלם, שאמר על בני גנץ את המשפט 'מה, הוא אוטיסט?'. אחרי זה הגיעה התנצלות, אבל היא לא היתה מוצלחת. יש המון בורות בנושא אוטיזם. גם אני הייתי בור, ולמדתי על זה. אני לא כועס עליו ספציפית, אבל הוא נבחר ציבור ואני מצפה ממנו ליותר. אנחנו צריכים לדעת מה עומד מאחורי המילה הזו.

"כעסתי מאוד גם על הרצח של אופיר חסדאי ז"ל. רצחו אבא לילדים עם צרכים מיוחדים. הקלות של חיי אדם פה מדהימה בעיניי. האמת שזה מדאיג מאוד". 

מתי בפעם הראשונה?

מתי בפעם הראשונה שידרת ברדיו?

"הפעם הראשונה שלי היתה ברדיו סנטר ONE, ששידר בתוך קניון בירושלים. זה לא היה בדיוק רדיו, אלא משהו ראשוני מאוד. הייתי בן 15. אני לא זוכר איך הגעתי לזה אפילו, אבל הייתי משדר שם שירים וגם מקריין פרסומות, ומאוד התלהבתי מעצמי. אמרתי בכל פעם איזה שיר אני משמיע, כאילו זה עניין מישהו. אני זוכר ששמנו שם את פול סיימון, 'יו קאן קול מי אל', וכאלה. השידור האמיתי שלי היה בגיל 24, בתחנה פיראטית. חבר שהכיר אותי לפני הצבא הזמין אותי לשדר איתו, ומה שנכבה בי נדלק מחדש".

shirshirziv@gmail.comטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו