יש סדר בצבא: פורסם חוק שירותי הביטחון
השבוע לפני 70 שנים פורסם "חוק שירותי הביטחון", שעשה סדר בכל ענייני הגיוס לצה"ל, מהשירות הרגיל ועד לשירות המילואים. החוק קבע שכל אזרח ישראלי מגיל 18 חייב להתייצב לשירות צבאי לתקופה של שנתיים, בעוד גיוס הנשים נקבע לתקופה של 12 חודשים.
צווי הגיוס לשירות חובה טרם נשלחו למועמדי הגיוס, מכיוון שהכנסת החליטה שהמועד הקובע לגיל הגיוס יהיה לפי הלוח העברי בא' בניסן, והיות שכל הכרטסת של משרד הביטחון היתה ערוכה על פי התאריך הלועזי - נדרשה פעולת התאמה של הכרטיסיות, שנמשכה שבועות רבים.
לכל הכתבות, הטורים והמדורים של שישבת
בתום תקופת ההתארגנות צבאו המונים על לשכות הגיוס ברחבי הארץ, אחרי שקיבלו צו גיוס, ואילו חיילים שכבר שירתו בצה"ל והיו אמורים להשתחרר נאלצו להישאר בתפקידם עד שמלאו 24 חודשים מיום גיוסם.
בנוסף, קבע חוק שירות הביטחון תש"ט 1949 שורה של כללים, הוראות, הגבלות והרחבות בכל נושא שהיה קשור לשירות בצבא, ובין השאר בנוגע לכל שלבי הגיוס - משליחת הצו, דרך המבדקים השונים ועד החיול.
החוק מפרט את רשימת הפטורים מחובת גיוס (נשים בלבד, אם הן נשואות/הרות/אימהות לילד/מצהירות על היותן דתיות); אורך שירות המילואים (31 ימים רצופים בשנה ועוד יום בחודש), גיל השירות (גברים עד 39, נשים עד 34); והיתרים ואיסורים בעניין היציאה לחו"ל, שנחסמה בפני מי שביקש דחיית מילואים - עד שישלים את חובתו.
"להשכיל כדי להשתלב": אופנת חידונים בישראל הצעירה
לגיליון החגיגי של ראש השנה תש"י צירף העיתון "מעריב" חידון מקיף בן שני עמודים עמוס בעשרות שאלות בתחומי קיבוץ גלויות, ישראל ואומות העולם, התקציב הלאומי, המרחב המוניציפלי, הכנסת הראשונה ועוד. לדברי ד"ר חיים גרוסמן, חוקר תרבות ישראל, החידון היה שיאה של תופעה חדשה שפרצה בישראל ב־1949, ולפיה "בקרב האזרחים התפתחה שאיפה עצומה לעוד ועוד ידע, שעברה מהם לילדיהם".
משחק הקופסה "128 מי יודע?" מאת החידונאי שמואל רוזן // צילום: חגי מרום
פרופ' שבח וייס, חידונאי צעיר באותם זמנים ולימים יו"ר הכנסת, מוסיף ש"תופעת החידונים בלטה במיוחד בקרב העולים החדשים, שפעלו מתוך תחושה שככל שהילד במשפחה יידע יותר, כך השתלבותו בחברה כצבר ישראלי תהיה טובה ומהירה יותר".
ב־1949 נרשמו בעיתונות העברית 296 אזכורים למילה "חידון", פי 33 בהשוואה ל־1948, אז נרשמו לה תשעה אזכורים בלבד. התופעה המשיכה והתפתחה לאורך שנות ה־50 ובאה לידי ביטוי בתחרויות ידע ציבוריות ברחבי המדינה, בהשתתפות קהל של אלפים, וכן בחידוני ידע בצבא, שבהם התחרו הפיקודים השונים בינם לבין עצמם. גם הסקטור העסקי הצטרף לחגיגה וארגן חידונים בתחומי התעשייה, הייצור, המסחר ועוד.
הרדיו, מדורת השבט באותן שנים, שידר חידונים החל מ־1949, דוגמת "החידון המוזיקלי" מאת יצחק שמעוני "ושיודע לשאול" מאת החידונאי הידוע שמואל רוזן, שהוציא לקראת סוף שנות ה־50 את משחק הקופסה "128 מי יודע?" (בתמונה), שנחשב למשחק החידות הפופולרי ביותר בשנות ה־50 וה־60 וניתן כמתנה מכובדת במסיבות בר ובת מצווה.
מכבי האש לפני קריסה: "אין מימון"
מצבן של אגודות מכבי האש ברחבי הארץ הפך לקשה מנשוא, והשבוע לפני 70 שנים התברר שרובן נמצאות על סף התמוטטות - עובדה שהמריצה את משרד הפנים לכנס ב־2 באוקטובר 1949 ישיבה דחופה בהשתתפות נציגי ממשלה, ראשי רשויות מוניציפליות וחברים מאגודת מכבי האש.
כרזה למופע ראווה של מכבי האש באצטדיון המכביה
בישיבה התברר, למרבה ההפתעה, ששירותי מכבי האש בארץ לא ממומנים בידי שום גורם ממשלתי, מוסדי או מוניציפלי. מדובר היה במתנדבים "משוגעים לדבר", שהקימו בנקודות יישוב רבות גדודים מקומיים שהתקיימו מתרומות הציבור ומהכנסות ממכירת כרטיסי כניסה להופעות ולתחרויות שונות בין מתנדבי הארגון.
"מובן שמצב כזה לא יכול להימשך", אמר מנשה ברוקמן, יו"ר ארגון הגדודים. לדבריו, "הכל היה טוב ויפה בזמנים שבהם היישוב היה קטן ומצומצם, אך כעת, עם התרחבות האוכלוסייה בישראל, וללא חידוש משק ורכישת ציוד מתאים, אנשים יישרפו פה כמו תרנגולות צלויות".
עוד התברר שדווקא בתקופת המנדט שפר גורלם של גדודי מכבי האש, כאשר הבריטים, ששמחו להיפטר מטרדת משימות כיבוי האש, מימנו את האגודות ברחבי הארץ בסכומים של עשרות אלפי לירות. במקביל נמסר שמיום הקמת המדינה הצטמצמה כמות התרומות מהציבור באופן משמעותי, שכן תורמים רבים הודיעו ש"עכשיו, כשקמה המדינה, היא זו שנדרשת לדאוג לעניין כיבוי האש".
הדרוזים דורשים מעמד
השבוע לפני 70 שנים נשלח מהעדה הדרוזית מכתב למשרד ראש הממשלה, ובו תביעה "להכיר במעמדנו המיוחד, כדוגמת מעמד המיעוט הדרוזי בלבנון, המוכר שם בחוק". ממשרד הדתות נמסר בתגובה ש"בשלב זה לא יהיה שינוי, כל עוד לא קבעה המדינה את דעתה במעמדי כל המיעוטים בישראל, ובעיקר אלה המוסלמים".
מינוי כפול ללוי אשכול
ב־4 באוקטובר 1949 מינתה הנהלת הסוכנות היהודית את לוי אשכול לגזבר הארגון. אשכול, לימים ראש הממשלה השלישי של ישראל, קיבל את המשימה, אך הדגיש שימשיך לשאת בתפקידו כראש מחלקת ההתיישבות בסוכנות.
לוי אשכול בתחילת שנות ה־50
המינוי הכפול בא עקב התפטרותו של הגזבר הקודם, י' גרינבוים, שהיה נתון בחילוקי דעות עם חברי הנהלת הסוכנות, אחרי שהסתכסך גם עם פקידי הממשלה ועם מנהלי בנק אנגלו־פלשתינה.
אשכול, שהיה ידוע באישיותו הנעימה ובבדיחות שנהג לספר (ובכאלה שסופרו עליו), נחשב לבעל כישורים טובים ביצירת יחסי אנוש, והנהלת הסוכנות קיוותה שהוא יפתור את המשברים הקשים שקודמו השאיר אחריו.
כליאת שווא לפקיד
ב־29 בספטמבר 1949 ערך פקיד חברת החשמל בשם אדי סגלוביץ ביקור פתע בדירת בני זוג בעיר, ומצא שהם מנצלים את זרם החשמל גם בשעות שאסורות על פי חוק העזר העירוני. "ברגע שהוציא את פנקסו לרשום רפורט (דו"ח), תפסוהו בעלי הדירה בחוזקה ונעלו אותו בחדר האמבטיה", העיד שכן מבוהל, ששמע את זעקות הפקיד הכלוא והזעיק את המשטרה. לבני הזוג נרשמו שני רפורטים משטרתיים: אחד על כליאת אדם שלא כחוק ואחד על שימוש לא מורשה בחשמל, שכן "הפקיד הכלוא, שרעד מזעם, לא הצליח להחזיק בידו את העט כדי לרשום את הרפורט בעצמו".
הנעלמים / תוכניות רדיו שהיו
מר שמחון ובנו
תסכית קומי ששודר בשנות ה־60 בגלי צה"ל ועסק בחיי משפחה ישראלית (ונודע גם כ"משפחת שמחון"). השחקן שמואל רודנסקי גילם את מר שמחון, ואת אשתו צפירה גילמה רעייתו בחיים, ניורה שיין.
כריכת ספר שיצא על פי התסכית
הילדים היו גבי (עודד קוטלר) ונאווה (דפנה דן). כל פרק בתסכית נמשך עשר דקות, ופתיחתו היתה זהה: "יש אוכל? - יש אוכל. בא דואר? - לא בא דואר. נאווה בבית? - נאווה בבית. נו... אז לאכול!"
הצרכנייה / פריטים מאז
מקדחה ידנית
לפני עידן המקדחה החשמלית נדרשו הרבה כוח וסבלנות לקדיחת חור פשוט בקיר: היה צריך להצמיד את חוד המקדחה הידנית במקום המיועד ולייצר פעולת קדיחה על ידי סיבוב מהיר של הידית בכוח השרירים בלבד. במקום "דיבלים" מפלסטיק הוכנסו לחור שנקדח כמה גפרורים, שהודקו היטב במכות פטיש - ורק אז הוברג הבורג פנימה.
מצילים את מפעלי ים המלח
צילום: פריץ כהן, לע"מ
בישיבת ממשלה שנערכה ב־5 באוקטובר 1949 הוחלט לחדש את העבודה במפעלי האשלג בדרום ים המלח, שנותקו ונהרסו במלחמת העצמאות. ואולם למרות ההחלטה, זכיין המפעלים, משה נובומייסקי, לא הצליח להעמיד את הסכום הנדרש לחידוש קווי הייצור. בתום שלוש שנות המתנה, במארס 1952, ירד ראש הממשלה דוד בן־גוריון לסיור במקום (בתמונה), ובשובו הורה לרכוש את הציוד מהזכיין שלא עמד בתנאי הזיכיון. זמן קצר לאחר מכן חזר מפעל האשלג לפעילות - הפעם בבעלות ממשלתית.
יש לכם תמונות או מזכרות מימיה הראשונים של המדינה? כיתבו לנו: shishabat@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו