פרח לב הזהב

מלון הלבבות 

במלון ניר עציון אירחו אם חרדית חולת קורונה עם בתה הנשאית 

זאת היתה דרמה אנושית: אם חרדית צעירה ממרכז הארץ, שחלתה בקורונה, ובתה התינוקת, בת שישה ימים, שהיתה נשאית הנגיף, פונו באישון לילה מבית החולים שבו הן אושפזו למלון "ניר עציון ריזורט", שבקיבוץ הדתי השיתופי ניר עציון. 

"הן הגיעו אלינו כמעט בלי כלום, ואנשי היישוב ועובדי המלון דאגו להן לכל", מספר יואל רז, מנהל המלון. "מייד הביאו חיתולים לתינוקת, בגדים, משחקים, צעצועים, אוכל, מה לא". 

הסיפור התחיל לפני כחודש, כשהאם, שהיתה בהיריון מתקדם, חלתה בקורונה ואושפזה. רק ארבעה ימים אחרי שילדה את בתה זכתה לחבקה לראשונה, אחרי שהתברר שהתינוקת היא נשאית של הנגיף וכבר אין חשש שתידבק מאמה. במכתב מרגש שכתבה לאנשי המלון והיישוב בניר עציון, שבו בילתה את חג הפסח ללא בעלה וילדם הנוסף, סיפרה האם: "כשהתינוקת שלי היתה בת שישה ימים בלבד, הודיעו לי באחת בלילה שצוות מד"א מחכה לי בחניון בית החולים. אכולת דאגה עטפתי את התינוקת בשמיכה וירדתי לאמבולנס, בלי לדעת איך אשיג את הדברים הדרושים לטיפול בה.

"עם היכנסי למלון בניר עציון, דאגו לכל מה שחסר לי. במלון קנו לי על חשבונם מצרכים ברשת פארם, לפי בקשתי, והיתה התרמה גדולה של בגדים ומוצרים, שהושארו ליד דלת חדרי. הביאו לי משלוחי אוכל מהמלון, התעניינו בשלומי בכל רגע. הכל מתוך אכפתיות, מסירות וחסד גדול. 

"אין לשער איזה רוגע זה נתן לי, התרפאות וצבירת כוחות. כעת, אחרי ארבעה שבועות מחוץ לבית, אני מצפה לשחרורי עם התינוקת ומודה על שזכיתי לפגוש אנשים כאלה". 

בקיבוץ השיתופי הדתי ניר עציון, הממוקם בחוף הכרמל, עמדו בפני דילמה קשה: האם להכניס את הקורונה הכי קרוב ומאיים על התושבים. "המדינה פנתה אלינו שנכניס למלון חולים חרדים. ערכנו משאל בקרב מנהלי הענפים ביישוב, אם לאפשר את זה", מספר מאיר בן סירא, רכז הביטחון של ניר עציון וסגן קצין הביטחון במועצה אזורית חוף הכרמל. "זה לא עניין פשוט, אבל החלטנו לאשר את זה. ידענו שזה יעזור לחולים ולמדינה, וגם יאפשר למלון שלנו לפעול ולקבל כסף. ידענו שבנוסף זה יצריך התארגנות התנדבותית רחבה של אנשי הקיבוץ, ועל זה סמכנו במאה אחוז".

משפחות שלמות, חלקן עם 11 חולים באותה משפחה, וגם חולים יחידים ממרכזי אוכלוסייה חרדיים זרמו למלון, ואנשי הקיבוץ לא הפסיקו לתרום להם ולסייע בכל משימה.

"ידענו שנצטרך לשמור על שער הכניסה לקיבוץ 24 שעות ביממה, והמון חברים התגייסו למשמרות של שעתיים בכל פעם. המטרה היתה למנוע מאורחים מבחוץ להגיע ללא שליטה לחולים במלון. בנוסף, אפילו אנשי קיבוץ שיצאו לחל"ת השקיעו מזמנם והביאו לאורחי המלון משחקים, חיתולים, סיגריות, יוגורט ומצרכים אחרים מהכולבו שלנו. כל בקשה שמישהו מהמלון צעק - מייד קיבלה מענה".

בן סירא מספר שלמרות המחלה, בתוך המלון האווירה היתה חגיגית. "בערב החג הראשון היו במלון 230 איש, שעשו שמח, עם הרבה מוזיקה וריקודים. הרי מדובר באנשים שכבר חולים ולא חוששים להידבק, כך שהרוב היו במצב רוח טוב".

מנהל המלון, רז: "היו חששות בקרב התושבים שהנגיף יזלוג החוצה. בתוך יום־יומיים בנינו במלון 'אזור צהוב' לאורחים החולים ו'אזור ירוק' לאנשי הצוות ופיקוד העורף, שעובד איתנו בצורה מדהימה. סגרנו כניסות, בודדנו חדרים, גידרנו חצרות, והכל בעזרת אנשי מקצוע של היישוב. 

"אני עצמי נמצא כמעט שבועיים בבידוד, אחרי שמפקד בפיקוד העורף, שעבד איתנו כאן, נדבק בנגיף. אבל אנחנו בסדר. זה באמת אירוע יוצא דופן, שבו כל הטוב של כל המעורבים מתגלה ביתר שאת. זה מאוד משמח אותי". 

הסיר שלנו

אימהות לילדים מהחינוך המיוחד מבשלות זו לזו ארוחות חמות 

כבר כמה שבועות שאיה לב צוקרמן (47) מנסה למצוא את הדרך לטפל בשלושת ילדיה, לצד עבודה מהבית. את החדר של אחת הילדות היא הפכה לקליניקה, את הסלון לחדר משחקים, ובין לבין היא מוצאת טיפולים לבנה ארי בן ה־3, שמתמודד עם התסמונת הנדירה פראדר ווילי (תסמונת הרעב הקטלני, הגורמת, בין השאר, לבעיות התפתחות). 

עד מהרה הבינה איה שהיא לא מצליחה להתפנות לדבר הכי בסיסי: הכנת אוכל מבושל לה ולמשפחה. לכן יזמה ביחד עם אלה וולף בורוביץ את "סיר מיוחד", שירות שבמסגרתו משפחות מבשלות ארוחות למשפחות לילדים עם צרכים מיוחדים. 

הקשר בין שתי הנשים נוצר לפני שנתיים וחצי, במסגרת קבוצת "הורים מיוחדים תל אביב יפו", שפועלת לקדם פעילויות למען ילדים ומשפחות עם צרכים מיוחדים. את הקבוצה מנהלות שלוש נציגות מטעם המשפחות, ושלוש נציגות מהעירייה. 

"יום אחד, מבלי להתכוון, כתבתי בקבוצת הווטסאפ, בצחוק, שמה שהכי הייתי רוצה זה שמישהו יכין לי אוכל, ומשם הכל התגלגל", מספרת איה. "הבנו שזה אחד הדברים החשובים שאנשים באמת זקוקים לו. הרי ביום אחד את הופכת להיות מטפלת, פיזיותרפיסטית, קלינאית תקשורת, נותנת מענה רחב לילד שהצרכים שלו הרבה יותר מורכבים מאלה של כל ילד נורמטיבי, ולא מצליחה להגיע לפרטים הבסיסיים של ניהול בית. 

"התחלנו לחשוב ברצינות על חלוקת ארוחות, ושיתפתי כמה חברות שגם להן יש ילדים עם צרכים מיוחדים. הרגשנו שעלינו על משהו שלא מדברים עליו, ושלאנשים לא נעים לבקש בו עזרה". 

אלה (36) היא אם לשני ילדים בני שנתיים וחצי ו־5 וחצי, מנהלת תחום הכלה במנהל קהילה, תרבות וספורט בעיריית תל אביב־יפו. השבוע חזרה מחל"ת. כדי לקדם את חלוקת הארוחות יצרה קשר עם עמותת "סולידריות ישראלית", שמבצעת את המשלוחים בין המשפחות שמבשלות למשפחות המקבלות. 

"הפצנו את הבקשות בקבוצות ווטסאפ של אנשים שאנחנו מכירות, וזה עובר בין שכנים ומכרים ששמחים לעזור. אנחנו עושות את כל המערך הזה לאט־לאט, בסיוע מנהל השירותים החברתיים בעירייה והעמותה, כדי שנוכל לתת מענה לכל מי שזקוקים לעזרה הזו". 

כדי לתת את המענה למשפחות המקבלות ולמשפחות הנותנות, הן הקימו אתר ודף פייסבוק, שבו אפשר להירשם לקבלת הארוחות או לבישולן. "היוזמה התחילה בתל אביב, אבל בינתיים היא כבר הופצה הלאה, ואנחנו מנסות לחבר בין משפחות מבשלות למשפחות שצריכות אוכל גם מערים אחרות. 

"אנחנו רואות מהתגובות שזה מאוד עוזר ומאוד מחבר. אנשים הכינו קציצות, פירה, עוגות לקינוח, פסטות, שניצלים, כל מה שאפשר כדי לפנק ילדים וגם את ההורים. בסוף הרצון הוא שיהיה לילדים ולהורים אוכל של בית, אוכל בסיסי".

לדברי אלה, הפרויקט יימשך כל עוד ילדי החינוך המיוחד נשארים בבית ולא חוזרים למסגרות באופן מלא. "אנשים מבשלים את הלב שלהם. אנחנו אפילו מחברות בין משפחות טבעוניות, צמחוניות וכדומה. כולם מקבלים מענה", היא מסכמת. 

נשמה פורחת

כפר עציון משווק פרחים יקרים שלו ישירות לבתים, ובמחיר נוח 

הקורונה בחרה "לפרוח" בארץ בדיוק בשבוע שבו התחילו לקטוף בכפר עציון את האדמונית - פרח נוי ורדרד שאהוב במיוחד על הקהל באירופה, שם מוכנים לשלם על כל פרח 8-7 יורו. 

משבר הקורונה השבית את בורסת הפרחים בהולנד, סגר את חנויות הפרחים בארץ, בצידי הדרכים איש לא עוצר לקנות, וכאילו כל זה לא מספיק - גם הפועלים הפלשתינים לא הגיעו לקטיף. בקיבוץ כפר עציון, שמגדל כ־300 אלף פרחי אדמונית בשנה, מצאו דרך לפתור את הבעיה: להביא את הפרח לאנשים עד פתח הבית.

"זאת הזדמנות, מבחינתנו, לחשוף לישראלים את הפרח הנפלא הזה", מסביר ירון רוזנטל, המנהל העסקי של הקיבוץ. "בימים שאחרי הקורונה העולם עומד להשתנות, וגם אנחנו חייבים להיערך למציאות החדשה.

"ביקשנו את עזרת הציבור, ומייד היו לנו יותר מ־100 מתנדבים, רובם מהקיבוץ, חלקם מהמכינה הקדם־צבאית כאן, ועוד אנשים מגוש עציון ששמחו להיות שותפים. הצעירים קטפו את הפרחים והקימו מערך הפצה, ומייסדי הקיבוץ, בימים שעוד מותר היה מבחינת ההנחיות, עזרו במיון התוצרת". 

לדברי רוזנטל, את הפרחים שיווקו צעירי הקיבוץ במחיר שווה לכל נפש - מעט יותר מיורו בודד לפרח, כולל משלוח עד הבית, בהקפדה על ההנחיות הבריאותיות. "כולנו עבדנו מסביב לשעון, 18 שעות ביום. גם האופטימיים שבינינו לא חלמו על סולידריות מרגשת כזו.

"לשמחתי, אנחנו מצליחים לפחות לא להפסיד כסף. חתכנו את כל פערי התיווך, וכך הציבור הישראלי לומד להכיר פרח שלא נמכר כאן, ובמחיר נוח מאוד. אנחנו קוטפים לפי קצב ההבשלה של הפרחים, ואם צריך - אנחנו עוזרים בשיווק גם למגדלים אחרים". 

תמר ארמון (16), מקיבוץ כפר עציון, התנדבה למבצע האדמונית וגם לשתילת מטע של 2,000 עצי דובדבן, שתוכננה גם היא לתקופה זו של השנה (בינתיים הושחת מטע העצים בפשע שנאה, לכאורה, ובקיבוץ דואגים כעת לחדשו). "כמעט כל הכיתה שלי התגייסה. זה כיף עם הרבה סיפוק, הזדמנות להרגיש שותפים ולהיות מחוברים לאדמה ולעשייה משמעותית של הקיבוץ. כשאהיה סבתא אוכל להראות לנכדיי את המטע, ואספר להם ששתלתי אותו כשהשתוללה פעם מגיפה".

שירה בלב 

מתנדבי ארגון "לב אחד" דואגים לשמח קשישים ולהשביע נזקקים 

רגע לפני ליל הסדר, עלו מהרחבה שבין בנייני בית האבות "משען" בבאר שבע קולות של שירה מרטיטה. יורם לוי, זמר שהתנדב לסייע לארגון "לב אחד", הגיע עם גיטרה, היישר מביתו שבמודיעין, כדי לחמם את לב הדיירים ולספק להם כמה רגעי מזור בתקופה הקשה הזאת. 

בית האבות "משען" שבבאר שבע יודע בשבועות האחרונים ימים עצובים. 14 מדייריו נפטרו עד כה ממגיפת הקורונה, והוא נמצא במוקד של ביקורת וכעס על ההתנהלות סביב הדיירים המבוגרים, הבדיקות ואופן הטיפול בהם. בארגון "לב אחד" לא נותרו אדישים למצב והפנו משאבים רבים לסייע לצוות המטפל ולדיירים.

"הבנו שבית האבות זקוק לסיוע, ומייד נכנסנו לפעולה", מספרת דניאל קדם (25), סטודנטית לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בן־גוריון, המנהלת את חמ"ל הארגון בבאר שבע. "שלחנו מתנדבים שלנו לעזור, כמובן עם כל ההנחיות והמיגון האפשרי. עזרנו בחלוקת מזון בליל הסדר לדיירים, והזמר ממודיעין, שיצר איתנו קשר, הגיע במיוחד עם מערכת הגברה כדי לשיר לדיירים בערב החג. ניסינו, אפילו במעט, לשמח את הדיירים, אחרי כל התקופה שהם עוברים שם".

קדם מספרת שמתנדבי הארגון בכל הארץ עובדים מסביב לשעון כדי להיענות לפניות הרבות שזורמות אליהם. "מתנדבות שלנו מבשלות למשפחות, אחרים קונים תרופות למשפחות שמרותקות לבית. יש גם סיוע בסלי מזון, בארוחות חמות ועוד. אין לנו רגע דל.

"מבחינתי, זה ממש צו השעה, לוותר על הנוחיות שלי כדי לעזור לאחרים. יכולתי לחזור הביתה, לקיבוץ מעגן שעל שפת הכנרת, אבל בחרתי להישאר בדרום, ויש לי המון סיפוק. אני לא מתכוונת להפסיק לרגע. להפך - אני רוצה לסייע לעוד קשישה במצוקה, לשנע עזרה לעוד אמא חד־הורית, ולדעת שנתתי מעצמי כמה שיותר".

erannavon9@gmail.com טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו