"הארץ הזאת היא לא של הערבים"

בתקווה שהקורונה לא תסבך לנו זמנית את העניינים, זו ללא ספק התקופה הטובה והנפלאה ביותר בתולדותינו", קובע פרופ' אריה אלדד. "אני מאוד אופטימי, כי אנחנו במגמת שיפור תמידית. כל תקופה טובה מקודמתה. בכל פעם שרע וקשה ומגעיל, וזה מושחת ואיך ההוא לא בבית הסוהר כבר, ואיך ייתכן שהוקמה ממשלה של 36 שרים, אני מתרומם אל רמת המקרו.

"אנחנו 7 מיליון יהודים פה, חזקים צבאית ומדינית, וגם מהמשבר הכלכלי הנוכחי אנחנו נצא. מצבנו הולך ומשתפר. כשלא שבויים במיקרו, אלא מסתכלים מתוך פרספקטיבה של מאה שנות ציונות, אי אפשר שלא להתרגש מכמה מדהים ואדיר מה שקרה לנו.

"זה אולי השיעור הכי גדול שלמדתי מאבא שלי. בתקופת תשעה באב הוא נהג ללכת למוזיאון ישראל כדי לעמוד מול פסל אדריאנוס (קיסר רומא, שדיכא באלימות את מרד בר כוכבא; נ"ל) ולחייך לעצמו בסיפוק: בחשבון ההיסטורי, עם ישראל מנצח".

לא נדרש זמן רב במחיצת אלדד בן ה־70 כדי ללמוד על עוצמת הערצתו לאביו - הסופר והפובליציסט ד"ר ישראל שייב אלדד, שהיה מראשי לח"י, לצד יצחק שמיר ונתן ילין־מור. ספרו החדש של אריה אלדד, "העצים והשבבים" (הוצאת כנרת זמורה דביר) עוסק באחד מפרקי חייו המרתקים של אביו, בתקופה של קום המדינה.

"אבא שלי היה האידיאולוג. הוא כתב את עיתוני המחתרת, את הכרוזים שהודבקו על הקירות ואת התכנים של שידורי הרדיו, והדריך בקורסים. הוא היה ימין אידיאולוגי משיחי, וגם אני משיחי. אני לא מדבר על משיח במובן הדתי, אלא על משיחיות כזרם אקטיביסטי בציונות, שטען שצריך להפסיק לחכות למשיח, לקחת את גורלנו בידינו ולהילחם, כי בלי מלחמה שום דבר לא יקרה. לא יהיה די בהצהרת בלפור, לא יהיה די בהצהרת חבר הלאומים בסן רמו. אורי צבי גרינברג כתב: 'רק ארץ הנכבשת בדם מקודשת לעם'".

נראה שהקורונה הסיטה הצידה את הסיפוח, לדאבונך.

"נתניהו לא רוצה את הסיפוח. הבייס שלו רוצה, אז הוא מדבר על זה. אין מכס על מילים. התגלגלו לידיו אלף הזדמנויות לבטל את הסכם אוסלו, והוא לא עשה דבר, אלא רק הלך לעוד הסכמים עם הפלשתינים, וגם נשא את נאום בר־אילן, שעד היום לא חזר ממנו. הוא מעדיף לדרוך במקום. לשמור על הסטטוס קוו. אם זה תלוי בו, אין סיפוח. 

"היה רצוי מאוד שנעשה את הצעד הזה מזמן. זה לבושתנו. מעצם היותנו יהודים בארץ ישראל אנחנו סוברנים לפעול כדי ליישם את הריבונות שלנו. אבא שלי אמר שחובה עלינו להילחם, כי האויב הערבי כבש חלקים מהמולדת שלנו. היום נדרשת רק החלטת ממשלה או כנסת כדי ליישם את הריבונות. לא צריך להפעיל כוח צבאי".

אתה לא חושב שצעד כזה יבעיר את השטח?

"השטח בער גם בלי זה באינתיפאדה הראשונה והשנייה. אנחנו כל הזמן מחפשים תירוצים. למה פרצה האינתיפאדה השנייה? לא כי שרון עלה להר הבית, אלא מכיוון שיש פה מלחמת דת. זה לא סכסוך טריטוריאלי. אחרת, 50 הניסיונות לפתור אותו היו צולחים בשלב כלשהו. זו מלחמת דת, במובן של התנגשות בין אידיאולוגיות סותרות.

"יהודה ושומרון הם שלנו. אנחנו צריכים לעשות את הצעד הבא ולהחיל את הריבונות. אולי זה יבעיר את השטח, אולי השטח יבער מסיבות אחרות. בסדר, מעת לעת השטח בוער, אבל אנחנו הולכים ומתחזקים.

"גם בזירה הבינלאומית העוצמה שהפלשתינים שאבו מהעניין העולמי בהם ומהתחושה שהצדק איתם, נחלשה. לחלקים גדולים מהעולם, כולל למדינות ערב, אין יותר כוח לזה".

אז התמיכה בהם בעולם היתה טרנד חולף?

"הוא עדיין קיים, אבל בעיקר בקמפוסים בארה"ב ובאירופה. השינוי שם יבוא לא מתוך הכרה בצדקת דרכה של הציונות, אלא מתוך הכרה בטעות דרכה של השמאלנות, בעיקר באמריקה. הליברליזם המוחלט, התקינות הפוליטית כדת, יגיעו לקיצם ויביאו ריאקציה לכיוון השני. תנועת הבומרנג כבר מתרחשת.

"אין ספק שכוחות פרו־פלשתיניים חזקים באקדמיה ובקרב הדור הצעיר הם מדאיגים. אבל את רואה את התנודתיות באקדמיה באמריקה בכל שניים־שלושה עשורים. מפטריוטיות לאנטי־פטריוטיות, בחזרה לפטריוטיות ואז לליברליות. הנושאים שמפרנסים היום את האקדמיה האמריקנית שונים מאלה שהעסיקו את האקדמיה בימי מלחמת וייטנאם, כי הדאגות שלהם אחרות. וגם זה ישתנה".

הסיפוח מגיע בעסקת חבילה אמריקנית, שאתה מתעלם ממנה לגמרי.

"אני רוצה סיפוח מהירדן לים, בלי להסכים לתוכנית המאה ובלי להסכים להקמת מדינה פלשתינית. אם כרגע אפשר לקבל 30 אחוז, אם זה מה שהאמריקנים מסוגלים לבלוע עכשיו, כשהנשיא טראמפ נמצא ערב בחירות - בסדר.

"החלת הריבונות על ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון היא הכי חשובה, כי היא מטרפדת כל סיכוי להקמת מדינה פלשתינית. אבל חד־צדדית. לא לקום ולהגיד 'אנחנו מקיימים את חלקנו בתוכנית טראמפ ומסכימים שבשאר השטח תקום מדינה פלשתינית. זה אסור. לכאורה במנותק מתוכנית טראמפ, אנחנו מחילים ריבונות. בכתב ההצהרה, בהחלטת הממשלה או בחקיקה, אסור שיופיעו המילים 'תוכנית המאה' ו'מדינה פלשתינית'. זה צעד סוברני שלנו".

כאילו אין צד שני?

"אני לא מתעלם מזה שתיגרם פגיעה לערבים, שלא יוכלו להקים מדינה ממערב לירדן. אבל יש להם מדינה. דה פקטו, ממזרח לירדן שוכנת מדינת לאום פלשתינית, ואם הם לא ירצו לראות בה את ביתם הלאומי, הם יהיו גֵר ותושב במדינת ישראל. הם יהיו תושבים, לא אזרחים. מדינה דו־לאומית או מדינה ערבית בלב ארץ ישראל הן מצבים בלתי אפשריים, מוסרית ופרקטית. אז כן, ייגרם עוול לערבים".

יש המכנים את זה אפרטהייד.

"הייחוס 'אפרטהייד' נולד במוחם של גזלנים מנוולים, שלא מאמינים בזכותו של עם ישראל להקים מדינה יהודית בארץ ישראל. הארץ הזאת היא לא של הערבים".

"כישלון פוליטי ורפואי" 

מרפסת הבית שלו בכפר אדומים נישאת מעל ואדי קלט. הגבעות והערוצים צהובים ועירומים, למעט כמה הבלחים של ירוק עז, שמעידים כי מים זורמים בנחל פרת. במזרח - יריחו. במערב - פסגות רמאללה, שכונת נווה יעקב, ומאחורי עצי הצפצפה והברושים, הר הצופים והר הזיתים. 

אלדד לוגם קולה זירו עם הרבה קרח, זקן בן כמה חודשים מעטר את פניו, והוא מצביע על שולחן האוכל הגדול ומבקש, "תציצי ותראי על מה מונח משטח העץ העליון". מתחת למשטח העץ העליון יש שולחן משחק, "אבל אל תשאלי אותי אם הוא משמש לביליארד או לסנוקר, כי אין לי מושג מה ההבדל ביניהם. המצאתי לנכדים שלי חוקים, והם בסדר עם זה. ברגע שינסו לשחק עם אחרים, יבינו שמדובר במשחק שאף אחד אחר בעולם לא מכיר".

בחודשים האחרונים, בגלל הקורונה, הוא כמעט לא יוצא מהבית. "ההתמודדות עם הגל הראשון היתה מצוינת בזכות אנשי המקצוע במשרד הבריאות. בגל הנוכחי, שטבעו עדיין לא ברור, נראה שמדובר גם בכישלון פוליטי וגם בכישלון רפואי. במערכת הבריאות לא נערכו כמו שצריך, התעוררו מאוחר מדי בכל היבט, וגם הוחלפו והוחלשו הסוסים המנצחים של הגל הראשון, ובראשם משה בר סימן טוב, שכנראה הבין שזה זמן טוב לפרוש, כפי שתכנן קודם, ופרופ' סדצקי שהתפוטרה.

"ויתרו עליהם כי מדיניותם לא היתה פופולרית, והציבור תלה בהם ובעקשנותם את קשייו. לו היו מתקבלות המלצותיהם, וההקלות היו נעשות בהדרגה וגם נבלמות עם הסימן הראשון לעלייה בתחלואה, לא היינו נקלעים לגל הנוכחי. אם יש לי טענות לנתניהו, הן על כך שב־17 במאי הוא פתח הכל ואמר, 'תעשו חיים!' והציבור ציית. 

"רק מי ששיבח את נתניהו על הישגיו בגל הראשון, רשאי היום לצלוב אותו על הכישלון בגל השני. אבל לגמרי ברור שנתניהו והממשלה לא עומדים בפני הלחצים וההפגנות וחוששים מנקיטת צעדים לא פופולריים. זה עלול להוביל אותנו למצב גרוע בהרבה. ברמה הרפואית, נתניהו נכנע לצעקות ולרחוב. וברמה הכלכלית, הפתרונות חלקיים והסך הכל נעשה יותר ויותר קשה".

כלומר, יש מצוקה ממשית, לא חארטה?

"חלק כן וחלק לא. מאות שחקנים, במאים, מפיקים, תאורנים ואנשי סאונד מפגינים מול הכנסת שאין להם עבודה, ובאותו יום ממש מביאים 400 ירדנים לאילת כדי לנקות את בתי המלון. עשו יריד תעסוקה באילת, כי יש בתי מלון שזקוקים בדחיפות לעובדים, ואנשים לא פנו. יש באילת 40 אחוזי אבטלה, וגם זה לא הביא אנשים להיענות להצעות העבודה".

אז אתה מציע שהשחקנים והבמאים והתאורנים ינקו את המלונות באילת?

"אני לא יודע אם תעשיית המלונאות תענה על הצרכים של תעשיית הבידור. אני רק מניח שלצד זעקתם הגדולה על היעדר פרנסה, הם לא יתכופפו לקטוף פלפלים או לנקות חדרים".

הזעקה היא בדרישה לכך שהמדינה תיקח אחריות ותפצה אותם, וגם על היעדר ההיגיון בקבלת ההחלטות. מה ההבדל בין בית כנסת לבין בר, מסעדה או תיאטרון?

"באמת אין שום היגיון רפואי לאפשר תפילה עם 20 איש בבית כנסת צר מידות, ולא לאשר 20 איש בבר. כשם שאין היגיון להתיר הפעלת בריכה במלון ולא בריכה ציבורית באותן מגבלות, במיוחד כשנתוני התחלואה מטפסים. 

"לגבי בתי הכנסת, אני חושב שתפילות בבתים הן יעילות בדיוק כמו תפילות בבתי הכנסת ובישיבות. למיטב ידיעתי, זה עושה אותה עבודה בשמיים. סוגרים את התיאטראות? שיסגרו גם את בתי הכנסת ויפסיקו להאשים את הציבור ואת כל היורם לסים ויתר החכמולוגים, שאמרו שאין מגיפה".

"האמת של אבא ושלי"

אלדד נשוי לאליאורה (71), אמנית יודאיקה ואריגה, אב לחמישה ילדים וסב ל־19 נכדים. בניגוד לאביו, שהיה איש מדעי הרוח, ובין היתר תרגם את כתבי ניטשה לעברית והיה מרצה לתנ"ך, להיסטוריה ולתולדות הציונות, אלדד הבן למד רפואה. הוא שימש בתור קצין רפואה ראשי בצה"ל, ראש המחלקה לכירורגיה פלסטית והיחידה לטיפול בכוויות בבית החולים הדסה עין כרם, ומרצה בפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית.

"הבחירה בתחום הרפואה היתה בהתאם להמלצתה של אמי, בתיה, עובדת סוציאלית במקצועה. כאישה מעשית ומחוברת למציאות היא ראתה ברפואה לא רק מקצוע מכובד, אלא גם כזה שמאפשר להתפרנס.

"אבא שלי התקשה להתפרנס שנים רבות. לולא אמא שלי, שפרנסה את המשפחה, היינו חיים מהיד אל הפה. בשנות ה־50 רוב עבודות הכתיבה והעריכה שעשה היו בשם בדוי. כמו יתר הפורשים, הוא היה מוחרם ומסומן, בעיקר על ידי שלטון מפא"י. רק בשנות ה־60 התחיל לפרסם מאמרים בשמו בעיתון ממוסד, 'הבֹקר'". 

לאחר קריירה ארוכה כרופא, כיהן אלדד כחבר כנסת מטעם מפלגות מולדת והאיחוד הלאומי בשנים 2013-2003. בבחירות 2013 רץ בראשות רשימה עצמאית, "עוצמה לישראל", ולא עבר את אחוז החסימה. מאז הוא משדר תוכנית יומית ברדיו ללא הפסקה, מפרסם מאמרים וכותב ספרים.

המדף האהוב עליו בארון הספרים שבחדר העבודה הוא זה שעליו מונחים בשורה ארוכה כל הספרים שכתב ותרגם אביו, ספרה של בתו קרני, ספר לילדים שפרסמה לאחרונה בתו רוני, וגם ספריו שלו. חדר העבודה הקטן גדוש חפצים ושפע עבודות בעץ, מעשה ידיו, כמו גיטרה קלאסית ושעון אורלוגין גדול, שהמנגנון שלו חשוף לעין ("המליצו לי לא לחשוף אותו בפני פסיכיאטרים"). ויש גם צנצנת זכוכית מלאה במים, ובתוכה עשרות שעוני יד, עם שיני שום ופלפלים חריפים ("החמצתי שעונים, אם יגיע הרגע שבו ייגמר לי הזמן").

"לח"י היו הפורשים, המנודים"

אבא שלך חי בתחושה שלא מכירים בתרומתו ובתרומת לח"י?

"ביקורת קטלנית על בגין"

כבר אז גנרלים פנו לפוליטיקה.



לכן כינית את גנץ משיח שקר?





ובזה אתה מכוון לנתניהו?





איפה היית ממקם את הציבור הישראלי?







בגין בגד באידיאולוגיה?

עד כדי כך הוא היה פורמליסט? הבעיה היתה רק משפטית?



אז הוא היה פרגמטיסט. 

"אידיאולוג וישר עד כלות"

 

איך היו יחסיך עם בני בגין?

















אז מה הדרך?

"חלום הדורות שהתגשם"

השלטון של נתניהו הוא במובן מסוים גם תיקון או פיצוי על הדרת אביו?



אתה שותף לתחושת ההדרה?









למי הצבעת בבחירות האחרונות?



ולא ממש הצלחת.



lanskinam@gmail.com

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו