אופיר מור וגיא ברוכים נמצאים כבר ארבעה שבועות בבידוד, אחרי שחלו בקורונה. הם מרגישים כעת הרבה יותר טוב, תודה ששאלתם, אבל ההתחלה היתה קשה: חום, חולשה כללית, כאבי שרירים, אובדן חוש הריח והטעם. כל התסמינים הקלאסיים של הנגיף הממזרי.
ב־26 באוגוסט אמור להתקיים טקס חתונתם של שני הסטודנטים מאוניברסיטת בן־גוריון, שאותו הם מתכננים בקפדנות כבר שנה תמימה. המועד החגיגי הולך ומתפוגג כרגע למול עיניהם, אבל כשבוחנים את ההזמנה שהוציאו לחופה, נדמה שהגורל תעתע בהם, בדרכו האירונית, עוד הרבה מראש.
"אצלנו לא תהיה קורונה", כתבו השניים על ההזמנה שעוצבה בסוף חודש מאי. בתמונה שעל גבי ההזמנה, שצולמה בינואר, הם נראים לבושים בלבן חגיגי, משיקים שני בקבוקי בירה. "הצלם הביא לנו את הבקבוקים כאביזרים לצילומים, וזרמנו איתו. זה היה הרבה לפני שמישהו שמע בכלל על הנגיף", הם מסבירים.
בינתיים היכה הגל הראשון של המגיפה בישראל וברחבי העולם, השם "קורונה" הפך מלוגו של בירה מקסיקנית לאימה גלובלית עם מסיכות וריחוק חברתי - אבל ההמשך היה כבר אופטימי יותר, ובשלב מסוים נדמה היה שהנגיף ממוגר, ושאפשר לחזור לשגרה.
"כולם היו אופטימיים שהנגיף מתחיל להיעלם וקיוו שהחיים חוזרים למסלולם", מסבירה אופיר (26), "אז אמרנו לעצמנו, נזרום עם העניין ונתייחס לקטע האקטואלי של הקורונה בהומור".
אופיר וגיא החליטו להוסיף לתמונת השקת בקבוקי הבירה את הכיתוב "אצלנו לא תהיה קורונה", כמשחק מילים שמתייחס למגיפה המתפוגגת ולבירה, העלו את ההזמנה לעמודי הפייסבוק שלהם, עם בקשת "Save the date", וגם שלחו אותה בווטסאפ לתפוצת 600 המוזמנים שלהם.
אבל עד מהרה למדו השניים שגם הגורל מצויד בחוש הומור משלו. הזוג, שכתב שאצלו בחתונה "לא תהיה קורונה", הפך בעצמו לחולה קורונה.
"רצינו שיהיה מצחיק והאמנו שהנה הכל באמת נפתח מחדש, ושתהיה לנו אחלה מסיבת פוסט־קורונה", נאנח גיא (26), "לא באמת האמנו שזה יחזור ויכה דווקא בנו. מי ידע אז שהכל יתהפך מחדש, וששנינו, כולל המשפחה הגרעינית של אופיר, נהיה חולים? זו הזיה אחת גדולה".
בני הזוג שוהים כעת בדירתם המבודדת בבאר שבע, מנסים לשמור על אופטימיות ועל חיוך, אבל לא באמת יודעים מה יעלה בגורל הכספים הרבים ששילמו כדמי קדימה לאירוע חייהם.
"בכוונה רצינו להתחתן בסוף אוגוסט, קצת לפני החגים", מבהירה אופיר, "ידענו שאנחנו וכל החברים נהיה כבר בחופשה ממבחנים, וכולם יהיו חופשיים ונינוחים".
****
אופיר לומדת עבודה סוציאלית, גיא לומד ניהול עם התמחות במימון. המפנה הגדול במציאות חייהם התרחש ב־26 ביוני, כשהשניים הזמינו את בני משפחתה של אופיר לארוחת שישי בדירתם.
לארוחה התייצבו הוריה של אופיר, אבי (56), עצמאי, ומיכל (54), אופנאית ומפיקת אירועים, ואחותה החיילת, שחר (19).
"היתה אחלה ארוחה, כולם היו בריאים והרגישו טוב, צחקנו ונהנינו, וכמובן עשינו קידוש והעברנו את כוס היין בין כולם", משחזרת אופיר את תחילת שרשרת ההדבקה, "למחרת, בשבת בערב, החום של שחר זינק, והיא עשתה בדיקת קורונה. כבר ביום ראשון בערב היא קיבלה תשובה חיובית".
"יש קורונה, תרקדו", כתבה שחר בקבוצת הווטסאפ המשפחתית, ולא תיארה לעצמה של"ריקוד" יצטרפו עד מהרה אמה, סבתה, אחותה וגם גיסה לעתיד.
"שחר אומתה, כאמור, ביום ראשון, אמא שלי אומתה יום אחריה, אבל גיא ואני היינו ממש אופטימיים שלא נדבקנו", מספרת אופיר, "למרות שכולנו שתינו מאותה כוס בקידוש, אמרנו לעצמנו, לנו בטוח זה לא יקרה".
אבל זה קרה, וביום שני החלו שניהם לחוש כאבים בשרירים. אופיר: "בשלישי כבר נוספו לי כאבי בטן וחום. לגיא היו כאבים בגב, והוא היה עייף וחלש ורק רצה לישון כל היום.
"בשלישי בבוקר נסענו ביחד למתחם 'היבדק וסע' בבאר שבע. הבטיחו לנו שנקבל תשובות בתוך 24 שעות, אבל הן הגיעו רק אחרי שלושה ימים מורטי עצבים, שבמהלכם כבר התחלנו לחטא את כל הבית, כולל כיבוס כל המצעים והמגבות שלנו".
ואז הגיעה ההודעה הרשמית. אופיר: "לא האמנו שזה קורה לנו. זה היה הזוי. מה הסיכוי שהמחלה המוזרה תגיע עד לפתח הבית שלנו, כל הדרך מסין לבאר שבע, ומה הסיכוי שמתוך מיליוני אזרחי ישראל - אנחנו נידבק?"
מה עשיתם?
אופיר: "היה לנו מאוד לא פשוט להודיע לכל החברים שהם צריכים להיכנס בגללנו לבידוד, ומייד. כולם היו בהיסטריה מובנת. אני עובדת במועדון 'זאפה' בבאר שבע, גיא עובד בביטחון של האוניברסיטה, והמשמעות היתה להכניס אחרינו עשרות אנשים לבידוד, כולל כל מי שהתעמלו איתי בסטודיו לפילאטיס".
מתי קלטתם שהכיתוב על ההזמנה שלכם היה נבואה שהגשימה את עצמה, רק הפוך?
אופיר: "חברה חדת עין היתה הראשונה לשלוח לנו את זה, עם אמוג'י בוכה מצחוק. אני לא באמת ידעתי אם לצחוק או לבכות, היה לי מוקדם מדי להתבדח על העניין. אבל אנחנו חייבים להודות שזה אכן אחד הקטעים המצחיקים שחווינו במסע ההזוי הזה.
"היו כמה רגעים שאיבדתי את זה לגמרי, נלחצתי ובכיתי, כי הרגשתי שהקורונה סוגרת עלי מכל כיוון. גיא, אני, אמא שלי, אחותי וסבתא שלי - כולנו 'מאומתים'. איזו מילה מפחידה היא הפכה להיות. וטקס החתונה שלנו כולו בסכנת ביטול עכשיו. זה לחיות בתוך סיר לחץ".
איך ההתמודדות עם המחלה עצמה?
גיא: "לוקחים תרופות שמורידות חום ושומרים על אופטימיות. לי היה חשוב לשמור על אופיר, שתוכל להמשיך ללמוד לקראת המבחנים. היא העלתה חום ואני לא, אז תפסתי פיקוד".
כעת, כשמדברים על אפשרות לסגרים נוספים, שניהם מבינים שכנראה ייאלצו לדחות סופית את מועד החתונה.
גיא: "זאת היתה אמורה להיות חתונה של 600 איש, כי יש לנו משפחה מאוד גדולה והרבה מעגלי חברים. שנינו הבכורים והראשונים במשפחות שמתחתנים והשקענו בחתונה מאוד, כולל מסיבת חינה לפני, כי לאופיר היה חשוב לשמור על המסורת המרוקאית של המשפחה שלה".
אופיר: "לחגוג חינה זה כיף, ואני לא רוצה לוותר על זה. כבר חשבנו על חתונה מצומצמת והפנמנו שנתחתן מול 250 איש, אבל בינתיים סגרו את כל אולמות האירועים".
****
שניהם נולדו וגדלו בירושלים, הוא בשכונת בית הכרם, היא במלחה, ואחרי התיכון הכירו דרך חברים משותפים. לאורך כל הצבא היו בני זוג, כשאופיר משרתת כחובשת במודיעין וגיא כמפקד בפלח"ץ (חילוץ והצלה).
רגע לפני הטיול של אחרי צבא החליטו על פרידה ("כמו הרבה זוגות בנקודה הזאת"). גיא נסע לטייל בארה"ב, אופיר העדיפה את נופי דרום אמריקה. שנה לא היו בקשר, אבל כשחזרו לארץ הבינו שנועדו לחיות ביחד וחזרו להיות בני זוג. הם ירדו ללמוד בבאר שבע ושכרו דירה משותפת בעיר.
באוקטובר 2019, בטיול משותף לברלין, שלף גיא טבעת, ומאז היו שקועים שניהם בהכנות קדחתניות לחתונה. עוד במארס, בשיאו של גל הקורונה הראשון, התלבטו אם לדחות את המועד, תוך חשש מההשלכות הכספיות של דחייה כזו מול הספקים, הצלמים, הדי.ג'יי, חנות שמלות הכלה ועוד מיני הפתעות שתכננו לחתונה.
מי שעזרה לאופיר ולגיא להפיק את החתונה היא אמה של אופיר, מיכל מור (54), תושבת ירושלים. גם היא, כמו כל משפחת מור, שוהה כבר שבועות ארוכים בבידוד אחרי שנדבקה בקורונה.
"אופיר היא בתי הבכורה. היא ושחר נולדו אחרי שנים של ניסיונות בהפריית מבחנה. אז רצינו לחגוג בגדול את נישואי ילדתנו הראשונה, שהיא גם הנכדה הראשונה לסבים שלה. שמחתי לעזור להם בהכנות, כי יש לי ניסיון בהפקות. האמת היא שכבר ממארס אנחנו מטולטלים רגשית בגלל חוסר הוודאות המטורף, ועכשיו כולנו חולים. זה לא מה שדמיינתי בעיני רוחי שיקרה.
"אין לנו מושג מה יקרה עם כל המקדמות שאופיר וגיא שילמו לחתונה. יש נותני שירות שמבינים את המצב ומאפשרים לדחות את האירוע, אבל יש אחרים שטורקים את הטלפון בפרצוף ואומרים, 'גם אנחנו מפסידים כסף, מצטערים'. התחושה הכללית קשה מאוד בכל הקשור כעת לתעשיית השמחות.
"זה מתסכל מאוד, עוגמת נפש גדולה. למעשה, חלק מהתקציב ההתחלתי של תחילת החיים המשותפים של זוג צעיר יורד פה לטמיון, ואין עם מי לדבר בקרב מקבלי ההחלטות".
מה תרצי להגיד להם כאן?
"שצריך התערבות ממשלתית מיידית, כי מדובר בעשרות אלפי זוגות, אולי יותר, שיקימו את דור ההמשך של המדינה. צריך לייסד גוף שזה יהיה תחום האחריות שלו. חבר'ה צעירים ששירתו בצבא שמו את מיטב כספם במקדמות לקראת האירוע שלהם, וזכותנו לקבל תשובות מסודרות מה יקרה עם הכסף הזה".
איך את מרגישה עכשיו פיזית?
"אני בסדר, למרות שבדיקת הקורונה האחרונה שלי עדיין חיובית. אני מעבירה את הזמן בניקיונות ובקריאת ספרים. שחר, בתי הצעירה, נמצאת בבידוד במלונית של הצבא, ואבא שלהן, שגר במגדל, נמצא גם הוא בבידוד. אמא שלו, הסבתא של אופיר ושחר, בת 82 וגם היא אומתה כחולת קורונה, אבל למזלנו היא ללא תסמינים.
"הקורונה מנהלת לנו כרגע את כל המשפחה, והטלטלה לא פשוטה. למרות הכל, אני רוצה לקוות שהחתונה תצא בסופו של דבר לפועל, גם אם זה יקרה בעוד שנה. מטבעי אני אמא חיובית מאוד, אבל כרגע המילה 'שלילי' הפכה קריטית מאוד לכולנו".
אופיר וגיא כבר מבינים שלמרות כל האופטימיות, החתונה המיוחלת לא תתקיים במועדה המקורי.
"כל כך קשה לנו לשחרר את התאריך שקבענו", מודה אופיר, "אבל היום אנחנו שנינו מבינים שחתונה לא תהיה באוגוסט. לצער כולנו, אין שום מגמת שיפור במגיפה, כמו שחשבנו בתמימותנו אז, אלא להפך.
"אנחנו נדחה את החתונה בשנה אחת בדיוק, ונקווה לטוב. אם לא יאשרו חתונות גדולות, חלילה, גם בקיץ הבא, נתחתן בכל מחיר - ובכל פורום".
מכל זה למדתם שבחיים קשה לתכנן מראש.
גיא: "כן. אני כל הזמן מזכיר לאופיר שסיר הלחץ שאנחנו חווים עכשיו הוא באמת שיעור לחיים. מבחינתי, מזל שאנחנו צעירים ושקיבלנו את הקורונה יחסית בצורה קלה".
אופיר: "מכל העסק הזה למדנו שהבריאות שלנו ושל יקירינו היא הדבר הכי חשוב, ושעם כל היתר אנחנו יכולים להתמודד. למדנו שהזוגיות שלנו חזקה ויציבה אפילו יותר ממה שחשבנו, ושאנחנו מסתדרים יפה גם בסגר מתמשך. זה חשוב מאוד".
גיא: "אנחנו שומעים על הרבה מתח שצף בין זוגות, אבל אנחנו לוקחים הכל למקום טוב וההומור מציל אותנו. אנחנו צוחקים בלי הפסקה, בעיקר על חוש הטעם ועל חוש הריח שלנו שהתבטלו בבת אחת.
"אנחנו מזלפים בכל הבית בשמים ולא מריחים כלום, עושים מבחנים אחד לשני. לא מזמן ביקשתי מאופיר שתעצום עיניים והאכלתי אותה בבצל. לא היה לה מושג מה זה. אחר כך ערבבתי לה גבינת שמנת עם סילאן, והיא היתה בטוחה שזה יוגורט. קורע מצחוק".
אופיר: "כדי שנוכל לצאת מהבית, אנחנו צריכים לקבל תשובות שליליות בשתי בדיקות עוקבות, ועם ההתנהלות הלא יעילה של המערכות - זה יכול לקחת עוד ימים ארוכים. בינתיים אנחנו שומרים על אופטימיות ויודעים שיהיה לנו מה לספר בעתיד לילדים. אני ואופיר עוד נתחתן כמו שחלמנו, ואני מקווה שהפעם שום דבר לא יעצור אותנו".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
