היום הקדוש בפתח. מרגישים את זה באוויר. השנה גם קיבלנו מין קדימון אנרגטי בדמות הסגר, שבדקות הטובות שלו מזכיר לגמרי יום כיפור. יש דקות ארוכות בסגר שאף מכונית לא נוסעת בשכונה שלי, ואין אף רמקול רועם ואף מכשיר חשמלי נוהם, ופתאום יום כיפור. ימי כיפור קטנים בתוך היומיום. ואני, שאוהב את יום כיפור אהבת נפש על שום אהבת השקט שלי, נהנה כל כך, אבל גם טיפה מצטער, שלקחו לי את השנייה הזאת שבה יורדת השלווה בבת אחת, האוטו האחרון נוסע לדרכו באיחור מבאס, ויום כיפור יורד כמו מפה צחורה על הלב שלי.
השנה היום הנורא בא בתזמון מעניין. הרבה מאוד אנשים בוחרים מדעת לבטל את ערך קדושת החיים ולהתנהג באופן שמסכן אותם ואת סביבתם, והסכנה היא מוות אכזרי בעינויים. ועדיין הם מספרים לעצמם איזה סיפור שיש בו אידיאולוגיה כלשהי, שמאפשרת להם להתכחש לחובתם לחייו של כל מי שבא איתם במגע, משפחה או סתם זרים, בני אדם.
הרבה מהאנשים שלא צמים על ההנחיות יגיעו עכשיו ליום כיפור ויתפללו הרבה שעות ולא יאכלו ולא ישתו ויעמידו פנים של חשבון נפש. אבל גם בבית הכנסת, בעוד נפשם מתייסרת בבקשות סליחה, הם לא יעשו הכל כדי לא להדביק את המתפלל שלצידם ולהרוג את אמא שלו.
כידוע לכם, אני סלב, ולסלבס יש דיבור ישיר עם הקדוש ברוך הוא. וטוב שכך. לכן ערכתי שיחה בזום עם ריבונו של עולם, והוא ביקש להודיע לכם ככה: מי שלא עוטה מסיכה עם האף החינני שלו בפנים, ומי שלוחץ ידיים, ומי שמחבק, ומי שמנשק, ומי שמתקהל (לא משנה הסיבה), ומי שמוריד את המסיכה כדי לשיר או לצעוק ליד אנשים, ומי שלא שוטף ידיים, ומי שנוגע באף ואחר כך שם ללקוח אוכל בטייק אוויי בלי לרחוץ ידיים, ומי שמחפש לתחמן את החוק, ומי שחושב שהוא חכם יותר מהחוק, ומי שעדיין חושב שזה הכל פייק ניוז - אתם יכולים לאכול השנה ביום כיפור. אין צורך בצום שלכם. הוא לא יתקבל, ולא ישפיע, ואין בו שום דבר חוץ מלעצבן את בורא עולם, שיצר בחוכמתו יצורים כה תבוניים, ואלה מבקשים לבטל את השכל הטוב ולהמירו בשכל לס.
תאכלו, בני ישראל, תאכלו ביום כיפור. אתם לא ראויים לצום. ובעניין תוצאות הוועדה שדנה בשאלה מי לחיים ומי למוות - תמתינו שם, בתור של המכחישים.
אכיפה
זה כבר די ברור: העם הזה אינו מסוגל לציית להנחיות לאורך זמן. מלחמת השבטים יוצרת הזדמנויות רבות לכל מי שלא רוצה להיות חלק מהציבור, להפר את ההוראות ואת השכל הישר, ולפגוע בעצמו ובכל דרי הארץ. קרב הזהויות המתחולל בעולם, וגם כאן, לא מאפשר השגת הסכמה על שום דבר, כולל על חיי אדם. ההגדרה העצמית חשובה יותר מטובת הכלל. זה הנתון.
מצד שני, לא ניתן לאפשר את כל משתה ההפרות הזה. זה יכול לחסל את המדינה כפי שהכרנוה. שכנוע לא עובד. במיוחד קשה לשכנע כשאין אפילו מראית עין של דוגמה אישית. אז מה ניתן לעשות? אכיפה. אכיפה דרקונית, כמו שאני מחבב.
באינדונזיה הלכו עם זה רחוק. בנאדם שנתפס ללא מסיכה שולחים אותו לחפור קברים של מתים מקורונה. עכשיו נראה אותו בלי מסיכה. זאת אכיפה נכונה. אכיפה משוגעת שגם מצטלמת טוב, שמגיעה מיידית לכל אזרחי המדינה ועוצרת את ההשתוללות בשנייה.
אבל לא חייבים ללכת כה רחוק, כי פה בג"ץ יפסול כמובן יוזמה נהדרת כזאת. אפשר פשוט לעשות כך: בתאדם נתפסת מפרה בידוד - תקבל 5,000 שקלים קנס. נתפסה פעם שנייה - תפנית בעלילה. מאבדת את זכותה למענקים מהמדינה. אין אבטלה, אין חל"ת, אין שום מענק. מי שפוגע במדינה לא מקבל ממנה. עיקרון נכון תמיד, פה שבעתיים. שני אייטמים בתקשורת על אזרחים שהתנהגו גרוע ועכשיו בוכים על שלילת כל זכויותיהם, יעשו את העבודה.
או, למשל, מישהו מגיע חולה לבית חולים. בודקים איפה נדבק, מגלים שבחתונה. הופ, הלך הביטוח הרפואי. כל דמי האשפוז וההנשמה עליך, נשמה. מאות אלפי שקלים. תתמודד. בוא תבכה בתוכנית הבוקר.
המטרה של אכיפה דרקונית אינה התעללות באזרחים. להפך, אכיפה רכה היא התעללות, כי אינה עובדת וגורמת סבל לכולם, גם לאלפי הנקנסים וגם למיליוני הסובלים מחוסר האחריות של המופקרים. אכיפה קשה מאוד פוגעת רק בכמה בודדים, אלה שהכי משתינים מהמקפצה, מענישה אותם בעונשים חסרי כל פרופורציה, ותשקוט הארץ 40 יום. כולם מתיישרים.
כשיוציאו אותי ממיטתי באישון לילה, יכבלוני באזיקים ויוליכוני למטה הארצי, שם ישימו עלי בכפייה את דרגות המפכ"ל ויאחלו לי בהצלחה, אגייס שוטר נוסף על כל שוטר קיים, אעביר את השוטרים קורסים ביחסי אנוש ובקרבות מגע, כך שיהיו גם אדיבים וגם מפחידים מאוד בו בזמן, ואתן להם מגוון כלים להתמודד עם עבריינים במרחב הציבורי בלי להגיע בכלל לבתי משפט. הרעיון הכללי: ענישה קשה במקום, שגם מצולמת ומדובררת ומופצת ברשתות. ככה מאחדים שבטים לעם, ואחר כך אפשר לנסות גם חינוך. בזום.
ארמון הנציב
נפל דבר בירושלים השבוע. מדינת ישראל הסכימה להלבין את עבירות הבנייה של האו"ם במתחם ארמון הנציב, המשמש את כוח שמירת הפסקת האש של הארגון מאז שנת 1949.
וזאת לדעת: ארמון הנציב, ששימש את הנציב הבריטי בארץ ישראל, הוא אחד המבנים המרשימים בארץ. הוא צופה לעיר העתיקה וכולו הוד אימפריאלי ישן ויציב. המבנה הזה, וכל המתחם הענק הצמוד אליו, בן 65 דונם, שייכים למדינת ישראל, שנותנת לאו"ם להשתמש בו למרות שהאש בינינו ובין הירדנים, שעל הפסקתה היה ממונה הכוח הממוקם במקום, דעכה זה מכבר.
מדוע? האם משהו ביחס של האומות המאוחדות למדינת ישראל מצדיק נתינה כה רחבת לב ללא כל תמורה? מה בכלל יש לאו"ם לחפש במקום כה יפה בירושלים, ומהי בדיוק הפעילות, הדורשת עוד ועוד בנייה של תוספות בלתי חוקיות, כולל תחנת דלק(!) בתוך המתחם? ונגיד שלא היו חריגות בנייה: מה הסיבה שכוח או"ם בלתי רלוונטי, הפועל בשליחות ארגון עוין למדינת ישראל, מחזיק בנכס הכי יקר בישראל השייך למדינה?
הימים ימי הפגנות בלפור וההפרעה הבלתי נגמרת לתושבי רחביה וטלביה. זמן מעולה לשלוח מכתב קטן לארגון האומות המאוחדות, ובו הודעה שבעוד חצי שנה הם אורזים ומתפנים, וראש הממשלה - הנוכחי, או החליפי, או הבא, או שושקה - עובר לארמון, וסוף־סוף יהיה מקום ראוי לארח אורחים נכבדים מהעולם ומהאמירויות, וגנים ענקיים להפגנות, וחיבור לסיפור של הארץ הזאת ותחושה של צדק היסטורי, שבמקום שבו גר הנציב העליון יגור ראש הממשלה, סמל עצמאותנו.
גמר חתימה טובה לכל עם ישראל. ושתהיה גם חתימה טובה על מכתב הפינוי של האו"ם מהארמון שלנו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו