לפני שבועיים פתח פרופ' יורם לס את תוכנית הרדיו החדשה שלו בהתנצלות מהדהדת בפני המשפטן האמריקני אלן דרשוביץ, שעליו קבע, שבועיים קודם לכן, כי הוא "אנס ילדות". בשיחה עם מאזינה ב־10 בספטמבר אמר לס ש"דרשוביץ אנס ילדות ביחד עם ג'פרי אפשטיין. הוא אנס בפועל ילדות. הוא אנס, והודה בכך במו פיו".
דרשוביץ לא השתהה. בתוך ימים ספורים הגיש לבית המשפט המחוזי בתל אביב תביעת לשון הרע בסך 4 מיליון שקלים נגד לס ורדיו 103FM ולאחריה הגיעה ההתנצלות. "הדברים התבססו על טעות שלי. אני מבקש להתנצל בפני פרופ' דרשוביץ. צר לי מאוד אם נגרמה לו עוגמת נפש".
אבל מבחינת דרשוביץ (82), לא די בהתנצלות. לא ככל שהדברים נוגעים למה שהוא מגדיר קרב חייו, להזמת טענותיה של וירג'יניה רוברטס ג'ופרה, שלפיהן כאחת מקורבנותיו של המיליארדר ועבריין המין ג'פרי אפשטיין הוא סחר בה והורה לה לקיים יחסי מין עם מקורביו, ובהם דרשוביץ.
"אם פרופ' לס חשב שיוכל לומר עלי דברים כל כך איומים וחסרי בסיס, ולצאת מזה נקי באמצעות התנצלות רפה, הוא טועה", מבהיר דרשוביץ בשיחת זום מבית הנופש שלו באי מרתה'ס ויניארד שבמסצ'וסטס. "לס הוא בוּר טיפש וחסר אחריות, שלא צריך לשבת עוד מול מיקרופון. לא רק שהכפיש אותי, הוא חזר שלוש פעמים על הקביעה שהודיתי באונס ילדות.
"אני בעיצומה של מלחמה להפרכת כל בדל של האשמה שקרית כלפיי. מלחמה שכוללת ארסנל של הוכחות לכך שאפילו לא פגשתי את האישה האחת שאי פעם טענה שפגעתי בה. על זה פרופ' לס ותחנת הרדיו ייתנו את הדין, כמו כל מי ששותפים להכתמת שמי סביב אותן האשמות שקריות.
"אני הראשון להגן על חופש הביטוי וחופש העיתונות כל חיי כמשפטן. אני גם מאמין בזכותה של התקשורת לטעות, כל עוד מדובר בטעויות בתום לב. יש פה מסר לא רק לעיתונאים ולכלי התקשורת, אלא לאנשים בכלל, במיוחד במסגרת הרשתות החברתיות: הם לא יכולים לחמוק מאחריות על הכפשות שהשמיעו, שכתבו או שנתנו להן במה, בלי לבדוק את העובדות, בלי לבקש תגובה ובלי לזכור שיש צד שני.
"אני אקדיש את שארית חיי להגנה על שמי, על המוניטין שלי ובעיקר על האמת. אלחם עד יומי האחרון, ואם אמות לפני שאוכיח את חפותי המוחלטת, אשתי קרולין תמשיך להילחם בשמי ועבורי, וכשהיא תמות, שלושת הילדים שלי יילחמו, ואחריהם גם הנכדים.
"הבנתי בשנים האחרונות שאני לא נלחם רק עבור עצמי, אלא עבור כל האנשים שהואשמו, או שעלולים להיות מואשמים, בהאשמות שווא שאין בהן שמץ אמת".
האשמות שווא הן נדירות ביותר.
"לאורך 55 שנותיי כעורך דין פלילי לא היה לי תיק של עבירות מין שבו הדברים היו שחור ולבן, כמו במקרה הזה. תמיד היה שטח אפור גדול. היכרות מוקדמת בין הצדדים, שאלות של הסכמה ביחסי המין, של יחסי מרות.
"הרוב המוחלט של המתלוננות או המתלוננים אכן דוברי אמת, ואת זה חשוב לי להבהיר. היו מקרים מעטים ביותר שבהם האשמות הועלו תמורת כסף.
"במקרה שלי, אני מואשם על ידי אישה שמעולם לא פגשתי, ואין לי ספק שהיא מוּנעת מבצע כסף. למרות שיש לי הוכחות שמפריכות את טענותיה, האשמות השווא שלה הפכו מספיקות כדי שאתפס כאשם. כבר אין חזקת חפות ואין צורך בבית משפט. אם זה קרה לי, זה יכול לקרות לכל אחד ולכל אחת".
"טענות חסרות שחר"
פרשת עבירות המין הסבוכה ממשיכה להסתעף גם בחלוף יותר משנה מאז התאבדותו של אפשטיין בתאו שבבית המעצר במנהטן. אפשטיין נעצר ב־2008 בעקבות חקירה ממושכת של משטרת פאלם ביץ' ושל האף.בי.איי, ונחשד בביצוע עבירות מין בקטינות, ובהן סחר ושידול לזנות.
דרשוביץ, פרופסור אמריטוס בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת הרווארד ומגדולי המומחים למשפט פלילי, היה חלק מצוות ההגנה, שהשיג לאפשטיין הסדר טיעון של 13 חודשי מאסר בפועל בלבד. לא רק זו, אלא שבהתאם לחוק בפלורידה, אפשטיין קיבל היתר להמשיך לעבוד לאורך חלק ניכר מתקופת המאסר, כך שבמשך שישה ימים בשבוע, יצא מהכלא בשעה 8 בבוקר וחזר אליו ב־8 בערב.
השנים אחרי הסדר הטיעון היו רצופות בניסיונות כושלים לעשיית צדק מצד עשרות נשים, שטענו כי היו קורבנות לניצול מיני וסחר, רובן ככולן בהיותן קטינות ומרקע קשה. בעקבות סדרת תחקירים עיתונאיים פתחו הרשויות בארה"ב בהליכים פליליים נגדו, וביולי 2019 הוא נעצר שוב. פרטי הסדר הטיעון נידונו מחדש, ברמה הציבורית והמשפטית. ההסדר הוגדר sweetheart deal (שבו צד אחד זוכה להקלות מפליגות על חשבון הצדדים האחרים וטובת הציבור), קיבל ביקורת חריפה, ובית משפט פדרלי בניו יורק קבע כי הקורבנות רומו וזכויותיהן הופרו. שר העבודה באותה עת, אלכסנדר אקוסטה, ששימש ב־2008 התובע הכללי הפדרלי במחוז הדרומי של פלורידה ואישר את הסדר הטיעון, נאלץ להתפטר מתפקידו.
מעט לאחר מעצרו של אפשטיין החליט התובע הכללי במחוז דרום ניו יורק להעמידו לדין על ביצוע פשעים חמורים, כמו סחר בקטינות למטרות מין, קשירת קשר לסחר בנשים ומתן שוחד לצורך הדחת עדים.
ב־10 באוגוסט 2019 נמצא אפשטיין תלוי בתאו שבבית המעצר. אבל הפרשה לא תמה. לפני שלושה חודשים הצליח האף.בי.איי לאתר ולעצור את גיליין מקסוול, בתו של איל התקשורת רוברט מקסוול, שעליה נטען לאורך השנים שהיתה שותפה לכאורה לתעשיית המין של אפשטיין. מקסוול, שהיתה בעבר בת זוגו של אפשטיין ושמרה איתו על יחסים קרובים גם אחר כך, מואשמת, בין היתר, בשידול קטינה ובקשירת קשר לשידול קטינות למטרות מין. היא מכחישה את כל הנטען כלפיה. בעקבות הפרשה הפיקה נטפליקס את הסדרה הדוקומנטרית "ג'פרי אפשטיין: עושר מחריד", שעלתה במאי השנה.
הטענות של ג'ופרה בנוגע לדרשוביץ הועלו כבר בסוף 2014 במסגרת הליכים משפטיים, בשל טענותיהן של מתלוננות רבות כי התביעה ובית המשפט לא הביאו בפניהן את הסדר הטיעון עם אפשטיין ולא אִפשרו להן להשמיע את עמדתן עליו בטרם נחתם (כפי שמחייב החוק לגבי זכויות נפגעי עבירה). ג'ופרה, אז בעילום שם, טענה כי אפשטיין סחר בה מינית, ונקבה בהקשר זה גם בשמו של דרשוביץ. לטענתה, לפחות שש פעמים קיימה עם דרשוביץ יחסי מין - בין היתר, בביתו של אפשטיין בניו מקסיקו, באחד ממטוסיו הפרטיים, ובאי ליטל סנט ג'יימס, שהיה בבעלותו של אפשטיין וכונה גם "אי האורגיות" או "אי הפדופילים".
"מעולם לא שמעתי את הכינויים האלה", אומר דרשוביץ. "אני כן הכרתי את הכינוי ליטל סנט ג'ף (קיצור של ג'פרי), ואפשטיין אפילו חילק חולצות לאורחים שלו, שנשאו את הכיתוב הזה.
"המלחמה שלי החלה ב־2014 והוכרעה לשביעות רצוני בכמה נקודות. אבל היא התעוררה מחדש סביב פרסומים שונים בתקשורת, בחסות התנופה של תנועת MeToo, הגיעה לשיא סביב ההעמדה לדין של אפשטיין, והפכה מדממת עם שידור הסדרה בנטפליקס.
"מאחר שהטענות השקריות וחסרות השחר של ג'ופרה הופיעו במסמכים משפטיים פנימיים, לא יכולתי להתגונן משפטית ולתבוע אותה. דרשתי מבית המשפט שיימחקו, משום שאני לא צד להליך ואין לי אפשרות להגן על עצמי, וכך בדיוק היה. נקבע שהם נטולי רלוונטיות וחשיבות כדי לקבוע אם ג'ופרה יכולה בכלל להיכלל בהליך שניהלו מתלוננות מול הממשל.
"אלא שמאוחר יותר, פרטים החלו לדלוף החוצה לתקשורת, ואני משוכנע שזה היה באופן מכוּון מצד ג'ופרה ועורכי דינה. בהתאם, פנו אלי לבקשת תגובות, ופיסות שקרים התחילו לראות אור".
האשמות מול המצלמות
ג'ופרה היתה הראשונה לתבוע את דרשוביץ על תגובותיו הנחרצות על האשמותיה בעקבות הפרסומים בתקשורת, ונענתה מייד בתביעה מצידו. "עד לשידור הסדרה בנטפליקס לא יכולתי לתבוע אותה על תוכנן המלא של האשמותיה, כי הן הופיעו רק במסמכי בית משפט ובהליכים סגורים. בסדרה היא משמיעה אותן במפורש, אל מול המצלמה. זה מה שאפשר לי לתבוע אותה בחודש יוני האחרון בבית המשפט במחוז הדרומי של ניו יורק. דרשתי מבית המשפט, נוסף על קביעת הפיצויים המגיעים לי, שכל פרט ופרט מטענותיה כלפיי ומהתשובות המפורטות שלי עליהן יתבררו במסגרת הליך משפטי, מול חבר מושבעים".
בחודש יוני הגשת לנטפליקס מכתב התראה לפני תביעה, מכיוון ששידרו את האשמותיה.
"הבמאי הוא שאמר לי לאתגר אותה בראיון שלי לסדרה ולקרוא לה להאשים אותי בפומבי, לעיני המצלמות. אני שמחתי לעשות זאת, כי ידעתי שאם תאמר סוף־סוף, בפומבי ובגלוי, שהיא מאשימה אותי, אוכל לתבוע אותה. אבל סוכם שאומר את זה רק בתנאי שתינתן לי האפשרות להגיב על דבריה. זה הובטח לי מפורשות מצד נטפליקס, בנוכחות אשתי.
"למרות זאת, הם לא נתנו לי את האפשרות להגיב. לכן אני תובע אותם על הפרת חוזה. בשל השיטה הנהוגה בקליפורניה, עד כה הוגש מכתב התראה. אין לי שום כוונה לוותר להם.
"לפני הצילומים גם העברתי להפקת הסדרה את הראיות שמוכיחות כל טענה שלי. למשל, מיילים שמבהירים שהיא לא מכירה אותי. יש תכתובת בינה לבין עיתונאית שראיינה אותה, שבה ג'ופרה שואלת את העיתונאית אם היא יכולה להעביר לה 'מידע מהראיונות שלה על סיפור אפשטיין', עבור ספר שהתחילה לעבוד עליו. היא ביקשה מאותה עיתונאית שתעזור לה להעלות שמות של גברים שאפשטיין שלח אותה אליהם, כי לא זכרה בעצמה.
"העיתונאית כתבה בחזרה לג'ופרה באלה המילים: 'אל תשכחי את אלן דרשוביץ, החבר ועורך הדין של אפשטיין. זה שם שטוב שתזכירי, כי הוא ייצג את קלאוס פון ביולו וגם הופק סרט על הסיפור. אנחנו חושדים שאלן הוא פדופיל, ולמרות שאין שום הוכחה לזה, את בטח פגשת אותו מתישהו כשהסתובב עם ג'פרי אפשטיין'. על זה ענתה ג'ופרה: 'תודה. אני אעורר תשואות עם הספר הזה!'
"וזה לא הכל. יש הקלטות של עורך דין שלה, שטוען שהיא טעתה שהאשימה אותי, יש עדות מוקלטת של חברתה הטובה, שמספרת שג'ופרה הודתה באוזניה שלא רצתה לכלול אותי בשורת הגברים שהאשימה - ובצדק, כי מעולם לא פגשתי אותה. אבל עורכי הדין שלה לחצו עליה לכלול אותי.
"יש בידיי תיעוד של היסטוריית השקרים שלה, בין השאר בנוגע לפרטים ביוגרפיים שלה. היא המציאה סיפור שלם על אל גור ואשתו דאז טיפר, שהתרחש באי של אפשטיין. יש רק בעיה קטנה אחת: שניהם לא פגשו את ג'פרי אפשטיין ולא היו באי מעולם. היא קיבלה 160 אלף דולר מ'הדיילי מייל' ושיקרה גם שם. הובטח לי בכתב שיעשו שימוש בחומרים שהעברתי, ונטפליקס לא עשו את זה. הסדרה שלהם מציגה אותי כאילו אני אשם.
"אני רוצה שכל חומר שקשור אלי יתפרסם, כל פיסת מידע עלי. כל פתק, כל ראיון איתי, כל שיחה, כל קמצוץ ראיה. אני לא חושש מדבר, החיים שלי הם גיליון נקי, ומהרגע הראשון היה ברור לי שלא יימצאו חומרים כאלה. אני יכול להוכיח בדיוק מה עשיתי בכל אחד ואחד מהימים לאורך השנתיים שבהן ג'ופרה היתה לטענתה קורבן של אפשטיין. תיעוד של חברת האשראי, פירוט שיחות טלפונים, כרטיסי טיסה, תיעוד נסיעות, הרצאות וראיונות לתקשורת. שורה ארוכה של הוכחות, שהופכות את טענותיה לבלתי אפשריות.
"מעולם לא עשיתי משהו שאינו כשורה. מעולם לא חיבקתי אישה באופן לא הולם, מעולם לא נגעתי באישה באופן לא הולם. היה לי קשר מיני אך ורק עם אישה אחת ב־34 השנים האחרונות, וזאת אשתי. אין לי מה להסתיר. כלום. אני לא חושב שזה תקף לגבי אנשים אחרים שהופנו כלפיהם האשמות דומות.
"אני יכול להבין למה אדם שיש לו מה להסתיר ישתוק. גם מי שהואשם לשווא בדבר אחד, אבל מובך או יש לו מה להסתיר בהיבטים אחרים של חייו הפרטיים. אבל אם אדם מואשם לשווא, בלי שעשה דבר שלא כשורה, הוא חייב להילחם בחזרה.
"כאדם פרטי, חייתי חיים מכובדים ביותר וגלויים לחלוטין. חיי האישיים הם ספר פתוח, נטולי סודות, ואפילו משעממים - בניגוד חריף לחיים הציבוריים שלי, שכמעט תמיד עוררו מחלוקת. כשיצאתי להגנתו של הנשיא טראמפ וייצגתי אותו במשפט ההדחה שנוהל נגדו בסנאט, עוררתי מחלוקת. להבדיל, כשייצגתי את או.ג'יי סימפסון ומייק טייסון, מובן שעוררתי מחלוקת.
"50 שנים כפרופסור באוניברסיטת הרווארד נטולות תלונה אחת נגדי. היו לי עשרת אלפים סטודנטים, כשליש עד מחצית מהם נשים, עבדו איתי עשרות עוזרות מחקר, מנהלניות, וכמובן, שורה ארוכה של עמיתות. עבדתי עם נשים ממקומות שונים בעולם, ושום אישה לא השמיעה תלונה נגדי מעולם.
"אני נשבע שהסיפור מומצא לחלוטין, מתחילתו ועד סופו, באופן קטגורי וללא סייג (הוא מרים את ידו הימנית, כמו בשבועה). אני נשבע בחיי הילדים שלי והנכדים שלי שמעולם לא קיימתי יחסי מין עם ג'ופרה, לא נגעתי בה, לא הכרתי אותה, וככל הידוע לי, אפילו לא ראיתי אותה".
"לא אהבתי מה שגיליתי"
היית חבר של אפשטיין לפני שהפכת לפרקליטו, והוא אפילו נמנה עם מעגל מצומצם ביותר של אנשים שקראו את כתבי היד של ספריך לפני פרסום. מה קרה אחרי שסיימת לייצג אותו ב־2008?
"לא הייתי חבר קרוב שלו, אבל היה בינינו קשר חברי ואקדמי. כשהקשר הפך למקצועי, בין פרקליט ללקוח, קיבלתי שכר על כל דקת עבודה. לאחר שנחתם הסדר הטיעון נותק הקשר בינינו, למעט כמה פעמים שבהן הוא התקשר אלי בעניין התיק והייתי מחויב מקצועית להשיב לשאלותיו. לא רציתי בשום קשר עם האיש".
למה?
"כי מאוד לא אהבתי את מה שגיליתי עליו. אני לא ראיתי אותו עם נשים צעירות, ובטח שלא עם נערות, לא ראיתי תמונות עירום של נשים ונערות, כמו אלה שמתוארות בסדרה. אבל המעט שעלה ב־2008 הספיק מבחינתי כדי שלא ארצה בשום קשר חברי איתו. אני מצטער שבכלל הכרתי אותו".
בסדרה אתה מגן באופן נחרץ על הסדר הטיעון שהוא קיבל בזכותך.
"אין שום סיבה שאסוג מעמדתי לגבי הסדר הטיעון. לתביעה כמעט לא היו ראיות להעמדה של אפשטיין לדין ברמה הפדרלית. הראיות המוצקות נגעו רק לעבירות שנעשו ברמת המדינה, בפלורידה. אם היו מעמידים אותו לדין פדרלי, הוא היה יוצא זכאי. לכן הם הסכימו שההסדר יכלול הודאה בעבירות שנעשו בפלורידה בנערה אחת, והוא יירשם כעבריין מין וירצה מאסר. אגב, אפשטיין זעם עלי שהגענו להסדר הזה. הוא חשב שלא יורשע בדבר, ואפילו לא רצה לשלם לי.
"את הביקורת על ההסדר יש להפנות לתביעה ולבית המשפט. הגורם היחיד שאין להפנות אליו ביקורת הוא הסנגור, שביצע את תפקידו בהצלחה רבה. אני גאה בהיותי עורך דין שמשיג עבור לקוחותיו את ההסדר הטוב ביותר. האם מצפים שאשיג את ההסדר הגרוע ביותר?
"תפקידי להגן על זכויותיהם של לקוחותיי, גם אם ביצעו עבירות קשות, כמו שתפקידו של רופא הוא לרפא. לימדתי את תלמידיי בהרווארד שהם צריכים לייצג את מי שאף אחד לא מוכן לייצג. לא רק שכל אדם זכאי להגנה משפטית, אלא שככל שהוא פחות אהוד בחברה, כך עולה חשיבות השמירה על זכותו היסודית להגן על עצמו. אבוי לכולנו אם המצב היה אחר".
אילו אפשטיין היה בחיים ומבקש ממך לייצג אותו בתיק הזה, היית מסכים?
"לא, כי אני לא מייצג לקוח יותר מפעם אחת. זה אחד החוקים שלי עם עצמי, נוסף על הסירוב לייצג עבריינים נמלטים ואת מי שנמצאים בעסקי הפשיעה, חלק מתעשיית פשע. אולי אפשטיין עונה גם על הקריטריון הזה. אני לא טוען שהוא חף מפשע וגם לא מבטל את האפשרות שג'ופרה נמנית עם קורבנותיו. מה שבטוח לגמרי הוא שאני קורבן להאשמות השקריות שלה.
"אם אדם אחר שהיו נגדו האשמות דומות היה פונה אלי שאייצג אותו, מובן שלא הייתי מסרב. אחד מעורכי דינו של הארווי וויינסטין פנה אלי כדי שאייעץ בסוגיה משפטית מסוימת בתיק עבירות המין שמנוהל נגדו. זה וויינסטין, שכולם מוקיעים ושונאים, אבל אני מצאתי שיש טיעון משפטי מוצדק, ולכן הסכמתי לייעץ בתיק שלו, וגם הצלחנו. אני מייצג עכשיו את ג'וליאן אסאנג' (מייסד ויקיליקס), ולמרות שיש שנאה רבה כלפיו, אני אגן עליו בהליך הפלילי שמתנהל נגדו בארה"ב על הדלפות מסמכים מסווגים".
"מוכנה לשקר עבור כסף"
כחלק מהמלחמה שהוא מנהל, פרסם דרשוביץ בשנה שעברה ספר המגולל את הפרשה וכולל ראיות שלטענתו, מוכיחות את חפותו. "כל החברים שלי אמרו לי לא לפרסם את הספר. שזה רק ימשוך יותר תשומת לב לסיפור וייתן יותר מקום להאשמות נגדי, במקום לגרום להן להיעלם. אבל אין לי שום עניין לגרום לכל זה להיעלם, כי אני מסרב לסיים את חיי כשיש מי שיחשוב שנתתי להאשמות האלה להחליק אל השוליים ולהישכח בלי לספק מענה.
"המטרה שלי היא באופן מוחלט, קטגורי וחד־משמעי להפריך את כל ההאשמות ולחשוף את הקונספירציה נגדי. קונספירציה מכוּונת ומודעת של עורכי דין נכלוליים ונטולי מוסר, ולקוחה שמוכנה לשקר עבור כסף כדי להרוס את המוניטין שלי ואז לסחוט אחרים. תוכנית אלגנטית, פשוטה ומבישה, להאשים את דרשוביץ בפומבי על כך שקיים איתה יחסי מין שש או שבע פעמים, וכך תוכל לסחוט גם אחרים שיבקשו להימנע מלעבור את מה שאני עובר.
את הספר פותח דרשוביץ בהקדמה לקוראים. "תנועת MeToo היתה כוח מיטיב", הוא כותב, "אך כמו הרבה תנועות טובות אחרות, היא נוצלה לרעה על ידי כמה אנשים רעים, עבור רווח אישי. אסור לתומכי MeToo לאפשר האשמות שווא, שפוגעות בקורבנות האמיתיים בכך שהן חוסות תחת הגנתה המוסרית של התנועה והופכות אותה לחרב נצלנית נגד חפים מפשע".
למה היה לך חשוב לכתוב את ההקדמה הזאת?
"כי הפגיעה בי התאפשרה ברוח MeToo. אני בשום אופן לא יוצא נגד ארגוני זכויות הנשים, וגם לא נגד תנועת MeToo. דווקא משום שהיא משמעותית מאוד, אסור שהשינוי החברתי החשוב שהיא חוללה ינוצל לרעה. אני אתרום את הכסף שאקבל לסיוע לקורבנות עבירות מין ולקורבנות של האשמות שווא, כי אלה ואלה נמצאים באותו צד בדיוק: הצד של האמת. נוסף עליהם, אתרום לארגונים שנלחמים ב־BDS, למכון 'אלף', שמסייע לשחרורם של אסירים יהודים וישראלים בכל רחבי העולם, ולארגון איחוד הצלה".
איחוד הצלה הוא אחד משורה ארוכה של ארגונים יהודיים וישראליים, שלמענם מתנדב דרשוביץ או תורם לאורך עשרות שנים. "אחד האופנולנסים (אופנוע־אמבולנס) של הארגון קרוי על שם אשתי ועל שמי, ואנחנו מקבלים מייל בכל פעם שהוא לוקח חלק בהצלת חיים".
הוא נולד בשכונת וויליאמסבורג בברוקלין למשפחה יהודית אורתודוקסית, למד בתיכון של ישיבה יוניברסיטי, ולמד משפטים באוניברסיטת ייל. בשנת 1964 התמנה למרצה בבית הספר למשפטים באוניברסיטת הרווארד, שם עבד עד שנת 2013. הוא מחלק את זמנו בין דירותיו במנהטן ובמיאמי ביץ', ומדי קיץ הוא נופש באי מרתה'ס ויניארד.
דרשוביץ פרסם 46 ספרים, חלקם מוקדשים לעיסוק בישראל. ספרו האחרון, העוסק בתהליך מינוי השופטים לבית המשפט העליון בארה"ב, נכתב ויצא לאור בתוך שמונה ימים. "התחלתי לכתוב אותו ב־24 בספטמבר, והספר פורסם ב־2 באוקטובר. המו"ל הגיש את הפרטים לספר השיאים של גינס".
לאורך השנים ייצג דמויות בולטות, ובהן ג'ונתן פולארד, או.ג'יי סימפסון, מייק טייסון ורבים אחרים. "חצי מהתיקים שלי הם בהתנדבות, כולל תיקים רבים שבהם ייצגתי נשים שהיו קורבנות לפגיעות מיניות, פיזיות ונפשיות. חלק מלקוחותיי מוכרות לציבור, כמו מיה פארו, פטרישיה הרסט ומריאם רג'אווי. אחרות לא מוכרות כלל - אישה שהרגה את בעלה המתעלל, סטודנטית בהרווארד שהוטרדה מינית על ידי אחד המרצים.
"התיק החשוב ביותר בחיי המקצועיים, כשייצגתי את נתן שרנסקי במשך שמונה שנים כדי להביא לשחרורו ממאסר, נעשה בהתנדבות. נשאתי בעצמי בעלויות המשפטיות. השחרור שלו היה אחד מרגעי השיא בחיי המקצועיים ובחיי האישיים. זאת זכות גדולה לייצג אדם טוב באמת, אדם נחמד וחף מכל פשע. זה לא קורה הרבה לעורכי דין פליליים, שלרוב מייצגים ג'פרי אפשטיינים למיניהם".
"השתיקו את הקול שלי"
דרשוביץ הוא אחד הדוברים הבולטים, הרהוטים, המסורים והמשפיעים ביותר למען ישראל. "בקמפוסים בארה"ב פורחים היום גורמים אנטי־ישראליים, שמדברים נגד ישראל. תמיד היו מזמינים אותי להגיב על דברי ההסתה, אבל האשמות השווא נגדי הביאו לכך שהפסיקו להזמין אותי, כי התקבעה תפיסה שאני באמת מואשם בעבירות מין וחוששים ממחאות של ארגוני הנשים. השתיקו את הקול שלי להגנת ישראל. זאת אחת הסיבות המרכזיות שאני נלחם בחזרה כל כך חזק, בכל כוחותיי. אני לא מוכן ששקרים יגרמו לכך שלא אוכל להילחם למען ישראל.
"מאז הסדרה של נטפליקס אני גם לא מוזמן להרצות בארגונים יהודיים, כמו 92Y (מרכז פעילות בולט של הקהילה היהודית בניו יורק), שביטלו אותי ולא מזמינים אותי. אמרו לי: 'אנחנו יודעים שאתה חף מפשע, אבל רוצים להימנע מצרות'. זו חרפה שזה מה שקורה אחרי 25 שנים שבהן אני הדובר הכי מבוקש שלהם, שני רק לאלי ויזל ז"ל, שהיה חבר טוב שלי. אם ויזל היה בחיים, אני יודע שהיה נחרד מזה ומסרב להופיע שם.
"טמפל עמנו־אל, בית הכנסת הגדול ביותר בניו יורק, הפסיק להזמין אותי להופיע בפני הציבור. אני לא מוזמן עוד להרצות בירידי ספרים יהודיים, וגם לא בירידי ספרים כלליים.
"זה כמו בתקופת המקארתיזם בשנות ה־50. גם אז אנשים לא הוזמנו, לא כי היו אשמים במשהו, אלא כדי שלא יהיו בעיות. מראה לך מה יכול לקרות לאדם טוב שחי חיים מכובדים והשתדל תמיד לא לעשות דבר שאינו מוסרי ולא הולם, ואיך הכל יכול להיחרב בגלל אישה אחת שמפרסמת האשמות שקריות".
על הקיר מאחורי גבו בחדר העבודה הקטן תלויות בצפיפות עשרות תמונות. ציור של חלוץ שקיבל מקק"ל, קריקטורות שלו מהתקופה שבה ייצג את קלאוס פון ביולו (שעליו נעשה הסרט "תהפוכות הגורל"), תעודות ד"ר לשם כבוד, ותמונות שלו עם מנהיגים אמריקנים וישראלים, ובהן אחת עם גולדה מאיר בלשכתה.
"נפגשתי עם גולדה פעמים רבות, גם אצלה בבית", הוא מתבונן בתמונה ומחייך. "היא הכינה לשנינו תה, וישבנו ופטפטנו.
"ב־1970, ארתור גולדברג, שופט ביהמ"ש העליון בארה"ב, שהיה חבר ילדות שלה, ביקש ממני להעביר אליה קרטון של סיגריות לאקי סטרייק נטולות פילטר. היה עלי להסתיר את זה מהמאבטחים שלה, אז הצמדתי את הקרטון לרגל שלי מתחת למכנסיים. כשנתתי לה אותו, היא היתה מאושרת שגולדברג דאג לה לאספקת הסיגריות האמריקניות האהובות עליה. הייתי אז עורך דין צעיר, ומתקופתה של גולדה ועד היום, הייתי בקשרי ידידות קרובים עם כל ראשי הממשלה בישראל, ללא קשר לשיוך המפלגתי שלהם".
דרשוביץ היה מעורב בעשורים האחרונים בניסיונות לקדם הסדר בין ישראל לפלשתינים, וכן בסוגיות נוספות הנוגעות לישראל, כמו התחמשותה הגרעינית של איראן. לאחרונה היה מעורב בגיבוש תוכנית המאה של הנשיא טראמפ ובקידום הנורמליזציה בין ישראל למדינות המפרץ.
"בתחילת 2018 הנשיא טראמפ פנה אלי כדי לשמוע את עמדותיי, כחלק מתהליך גיבוש התוכנית שלו. במשך כמה ימים הצטרפתי לחברי הצוות שדן בפרטי התוכנית בבית הלבן, ובהם ג'ארד קושנר ואבי ברקוביץ'.
"משנת 1970 אני מביע דעה עקבית שיש לקדם פתרון של שתי מדינות, אבל בתנאי שהמדינה הפלשתינית תהיה מפורזת, בקעת הירדן תישאר תחת ריבונות ישראל ויישמרו בקפידה האינטרסים הביטחוניים של ישראל. נפגשתי כמה פעמים עם אבו מאזן וגם עם סאיב עריקאת, והרגשתי שניתן להגיע להסדר. אני עדיין מאמין בזה. אני תמיד אהיה הראשון להתגייס למען שימור היחסים החזקים בין ישראל לארה"ב ולמען שמירה על ישראל ועל האינטרסים שלה".
יצאת להגנתו של נתניהו וטענת שאין להעמידו לדין פלילי.
"אני לא סבור שנתניהו ביצע פשעים. ראשי ממשלה תמיד מתדיינים עם גורמים שונים בתקשורת על אופי וכמות הסיקור, זה לא נושא שראוי להיכלל בתחום הפלילי. אם מתחילים להעמיד לדין על סיקור חיובי, אז אולי שיעמידו לדין גם חברי כנסת שקידמו את חוק 'ישראל היום' כדי לקבל סיקור חיובי ב'ידיעות אחרונות'.
"אגב, את אבי מנדלבליט (היועמ"ש) אני מכיר שנים ומעריך מאוד. אני מאמין שהוא אדם ישר ומקצועי, אבל טעה כשהחליט להעמיד לדין את נתניהו.
"לגבי קבלת מתנות אישיות, אם רוצים שזה ייחשב לעבירה פלילית, צריך לקבוע בחוק שחובה לדווח על קבלת מתנות מעל לסכום מסוים, נקוב, כפי שקיים בארה"ב. אי אפשר להשאיר לתביעה את הקביעה כמה בקבוקי שמפניה או סיגרים הם יותר מדי.
"בכל פגישה שלי עם ראש הממשלה אני מעניק לו מתנה, אחד מספריי. מתנה חסרת ערך, ובכל זאת, מתנה. שינוי החוק הוא מומלץ, כך שייקבע בו רף כמותי שהופך קבלת מתנות למעשה פלילי.
"כל זה אינו תמיכה פוליטית, אלא הבעת דעה משפטית, ללא קשר לעמדותיי הפוליטיות. תמכתי בהילארי קלינטון כשהתמודדה מול טראמפ, ואני לא תומך במדיניות של טראמפ. אבל אני מאמין בחוקה, ולכן לא סבור שהניסיון להדיחו היה לגיטימי ומותר חוקתית. לכן הגנתי עליו, בדיוק כפי שהגנתי על ביל קלינטון במשפט ההדחה שנערך לו בסנאט ב־1998 בפרשת מוניקה לוינסקי".
למי תצביע בבחירות הקרובות?
"לביידן. אני תומך במפלגה הדמוקרטית, ואמשיך בכך, כדי לצמצם ולהותיר בשוליים את הגורמים האנטי־ישראליים. העדפתי את ביידן על פני ברני סנדרס היהודי, בגלל עמדותיו של סנדרס ביחס לישראל".
מהן עמדותיו של ביידן ביחס לישראל?
"ביידן, וגם קמאלה האריס, הם פרו־ישראלים, ואני מרוצה שהם מועמדי המפלגה הדמוקרטית. קשה לדעת איך השמאל הקשה במפלגה ישפיע עליהם. אחת מחברות המפלגה, אלכסנדריה אוקסיו־קורטז, ביטלה לפני שבועיים את השתתפותה באירוע לציון 25 שנה לרצח רבין, שיערוך ארגון Americans for Peace, כי הופעל עליה לחץ מצד גורמים פרו־פלשתינים. היא לא מוכנה להיתפס בשום דרך כתומכת בציונות ועוינת מאוד את ישראל.
"רבים מהשמאל בארה"ב הושיטו לה יד וניסו להפגיש בינה לבין גורמים ישראליים או להביא אותה לבקר בישראל, והיא מסרבת. היא חלק מהתדמית או מהפנים של השמאל הצעיר החדש והפרוגרסיבי במפלגה הדמוקרטית. לכן הקול שלי חשוב ביותר, כמו כל קול שתומך בישראל ובשימור גישה פרו־ישראלית במפלגה הדמוקרטית".
הקִרבה בין נתניהו לטראמפ החלישה את התמיכה של הדמוקרטים בישראל?
"רק במובנים מסוימים. התומכים האמיתיים בישראל הם עדיין חלק משמעותי מהמפלגה הדמוקרטית. יש כאלה שמה שמנחה אותם הוא התנגדות לכל מה שטראמפ תומך בו, אבל הם מעטים. הרוב תומכים בישראל, ללא קשר לאופי הממשלה, גם אם הם לא תומכים בחלקים מהמדיניות הישראלית.
"אני מאמין שאם אובאמה היה זה שמכיר בירושלים כבירת ישראל, כל יהודי העולם היו מביעים תמיכה גורפת. אבל מכיוון שטראמפ נקט את הצעד הזה, מספר לא מבוטל של יהודים הסתייגו ממנו, טענו שזה לא העיתוי הנכון או לא חיוני.
"ההסכם עם איראן היה אחד הנושאים הגדולים בלב המחלוקת בין דמוקרטים לרפובליקנים, ועדיין, רבים מהיהודים הדמוקרטים התנגדו לו ולמהלך שאובאמה קידם ביחס לאיראן. אני כתבתי על זה ספר ב־2015, 'The Case Against the Iran Deal', שסיים את מערכת היחסים שלי עם אובאמה. אחרי שהספר פורסם, אובאמה לא הזמין אותי למסיבת חנוכה המסורתית בבית הלבן, שאליה תמיד הוזמנתי".
"אלימות אינה חופש הביטוי"
אתה תומך בהפגנות מחאה נגד השלטון, כמו שיש בארה"ב ובישראל?
"בארה"ב, כמו בישראל, המחאה הפוליטית נגד השלטון משולבת במחאה על אופן ההתמודדות עם משבר הקורונה. בארה"ב מפגינים גם נגד ניהול המשבר וגם נגד המדיניות הכללית של טראמפ - למשל, הכוונה למנות את השופטת איימי קוני ברט לבית המשפט העליון. אני חושש שאחרי הבחירות בארה"ב, הכל יחמיר. ההפגנות יהיו נרחבות וחריפות בהרבה, בלי קשר לזהות המנצח, טראמפ או ביידן. אני מניח שיהיו ברחובות מהומות אלימות.
"מובן שאני תומך בהפגנות, זו זכות שמוגנת מכוח חופש הביטוי. אבל אלימות היא לא חופש ביטוי.
"אנחנו חיים בעולם שבו אנשים מפולגים. ארה"ב שסועה לחלוטין, כפי שלא היתה מאז מלחמת האזרחים במאה ה־19. ישראל מפולגת יותר מאי פעם. ביקרתי בישראל לפחות 100 פעמים, ואני לא זוכר את החברה הישראלית כל כך חצויה וקוטבית. כשחגגתי את יום הולדתי ה־70 בישראל, הזמנו אנשים כמו אהרן ברק, נתניהו ואולמרט. היום לא הייתי מצליח לכנס במסיבת יום הולדת חברים שלי מהשמאל ומהימין בישראל".
הטענה היא שההנהגה, גם בארה"ב וגם בישראל, מלבה את הקיטוב.
"שני הצדדים במפה הפוליטית מלבים את הקיטוב. אני איבדתי לא מעט מחבריי כתוצאה מכך שהגנתי על טראמפ בפני הסנאט. מי ליבה את זה? האם זה לא פלגני וקיצוני? אני אמשיך לייעץ משפטית לכל נשיא, כחלק מחובתי המקצועית והאזרחית".
מה עמדתך לגבי מינויה של קוני ברט לבית המשפט העליון?
"היא לא היתה הבחירה שלי. היא מתנגדת מאוד להפלות, והשאלה הגדולה היא אם תאפשר לאמונתה הדתית להפריע בהחלטותיה השיפוטיות. היא עצמה כתבה על כך ששופטים קתולים־אורתודוקסים אולי צריכים לפסול עצמם מלדון בתיקים שכרוכים בעונש מוות ובהפלות. בוודאי יופנו אליה לא מעט שאלות על כך בסנאט.
"העיתוי הוא בעייתי מאוד, וניתן לטעון שיש פה לא מעט צביעות. כשהנשיא אובאמה רצה למנות את השופט מריק גרלנד לבית המשפט העליון בפברואר 2016, שמונה חודשים לפני הבחירות, הרפובליקנים מנעו את זה. הפעם מדובר בשבועות ספורים לפני בחירות, וזה מינוי לעשרות שנים, שישפיע על יחסי הכוחות בבית המשפט העליון. מותר על פי החוקה, אבל בעייתי מבחינה מוסרית ופוליטית. במילים אחרות, זה כשר, אבל לא כשר למהדרין".
השופטת קוני ברט עשויה למלא תפקיד קריטי, בהתחשב בכך שטראמפ לא התחייב לכבד את תוצאות הבחירות ובית המשפט העליון עשוי להכריע בנושא.
"אם הסיפור כולו יוכרע לטובת טראמפ בזכות השופטת שזה עתה מינה, יהיה פה משבר חוקתי גדול. אבל אני לא חושב שכל זה יקרה, כי כרגע הסקרים מראים שהתוצאות יהיו חותכות וביידן ינצח. מצד שני, אין לדעת. גם הילארי קלינטון הובילה בסקרים".
מה דעתך על ההתנגדות של טראמפ להצבעות בדואר?
"זאת טעות. אני חושב שצריך לאפשר הצבעות בדואר, גם אם חלק קטן מהן עלול להיות מזויף, הרוב המכריע לא יהיה כזה, וחשוב להביאו בחשבון".
איזו שיטה למינוי שופטים עדיפה בעיניך, הישראלית או האמריקנית?
"השיטה הישראלית היא שיטה נכונה וטובה מהאמריקנית. בחירת השופטים בישראל נעשית לא רק על ידי פוליטיקאים, אלא גם על ידי משפטנים, היא מקצועית ומביאה לכך שכל השנים נבחרים לבית המשפט העליון שופטים מהמעלה הראשונה.
"השיטה בישראל נמצאת בסכנה, מאוימת ומאותגרת ללא הפסקה, וחבל שכך. אני חושב שזו תהיה טעות גדולה לאפשר מעורבות פוליטית גדולה יותר במינוי שופטים. ההליך צריך להישאר כמה שיותר מקצועי וכמה שפחות פוליטי.
"בית המשפט העליון בישראל הוכיח את אמינותו ומצוינותו מעל ומעבר. חיים כהן, אגרנט, ביניש, ברק ושמגר, שהכרתי עוד כשהיה הפרקליט הצבאי הראשי ושאני מאוד מתגעגע אליו.
"יש לי ביקורת על מערכת המשפט הישראלית. למשל, על העמדה סלקטיבית לדין. למשל, על ההעמדה לדין של נתניהו, שאולי אף היתה מוּנעת ממניעים פוליטיים. אבל מפה ועד מתקפה על המערכת כולה, המרחק גדול. זה בהחלט לא מוצדק בעיניי. כדאי שהציבור הישראלי יתמוך במערכת המשפט. זה חשוב מאוד, במיוחד בימים האלה".
***
מ־103FM נמסר: "פרופ' דרשוביץ הגיש תביעה בסכומים דמיוניים בשל אמירה של פרופ' לס, שהתבססה על טעות. מייד כשנודעה הטעות, לס התנצל בשידור חי, והתנצלות זו זכתה לפרסום רב. חשוב להדגיש שדובר בתגובה ספונטנית (וכאמור, שגויה) של לס לנושא שהועלה על ידי מאזינה, ולא בקטע ששידורו תוכנן מראש והיה מאפשר בדיקה".
מנטפליקס נמסר: "אין תגובה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
