מתי בפעם האחרונה הצחקת מישהו?
"אותך, לפני דקה. אני כל יום צוחק ומצחיק. הצחוק הוא חלק בלתי נפרד מהאופי שלי. ההגדרה הכי מדויקת היא שאני בן אדם שמח ואופטימי, אז אני נמשך לאזורים אופטימיים ולאנרגיות חיוביות ובורח מאיפה שאין אותם. לא תמיד הייתי ככה, זה סוג של פיצוי על הילדות האומללה שלי. אני חושב שהומור הוא כמו בומרנג. אם אין לך טיימינג ואתה לא יודע לשלוט במינון, בתוך דקה אתה הופך לכפייתי ולפתטי. לומדים את הגבולות הללו, ויש גם מי שנולדים עם זה".
מתי בפעם האחרונה ביקרת בארץ הולדתך?
"לפני כ־8 חודשים נסעתי לבוקרשט עם בת הזוג שלי. אני נוסע לרומניה פעם בשנה וחצי בערך. חברי הילדות שלי והחברים מהלהקה הראשונה שלי, 'אדום ושחור', חיים שם, ואני פוגש אותם. אחרי שעזבתי את רומניה הם ברחו למערב גרמניה בתוך רמקולים, וככה עברו את הגבול לחופש. אחרי 1989 כולם חזרו לרומניה, והם חיים עכשיו טוב וממשיכים לעסוק במוזיקה. המתופף שלנו, למשל, הוא מפיק וכוכב ענק ברומניה".
מתי בפעם האחרונה חשבת על הילדות שלך?
"אני חושב עליה הרבה. עד גיל 14 הייתי ילד אומלל, כי מאוד אכזבתי את ההורים שלי והם גרמו לי להרגיש שאני אכזבה. כמו כל יהודי בגלות, הם רצו להתגאות בי ואני לא נתתי להם שום סיבה לכך. הייתי בן יחיד, והתלמיד הכי גרוע בבית הספר. זרקו אותי מלפחות 12 בתי ספר, ובאחד מהם המנהל אמר לאבא שלי 'רואים אותך פה יותר מאשר את הבן שלך'.
"אני בכלל רציתי להיות כדורגלן, אבל הסיבה שנעשיתי פסנתרן - אחרי שמורים לפסנתר עשו הכל כדי שאשנא לנגן בו - היתה שבגיל 12 ראיתי להקה מנגנת וכל הנשים הכי יפות היו סביב הפסנתרן. אני רומנטיקן, ובזכות הנשים הללו אני היום מוזיקאי, כי ידעתי לנגן יותר טוב ממנו ורציתי שכולם יידעו את זה".
מתי בפעם האחרונה לא הבינו אותך?
"כשהגעתי ארצה ב־1975, בגיל 29, במשך שנה לא הבינו אותי בגלל השפה. הייתי חתיך וגבוה, אבל אף אחת לא הסתכלה עלי, כי אני כובש רק עם השפה. הלכתי ללמוד עברית, וזה הדבר הכי חשוב שעשיתי. רציתי להיות צבר, זה היה החלום שלי, ובתחושה שלי הצלחתי. היום אני צבר, הצבר היחיד שנולד ברומניה. אני רשום על מאות עיבודים באקו"ם, עם שירים כמו 'הפרח בגני' ו'בדד'. הייתי מנצח בתזמורת חיל האוויר בדרגת סא"ל וקיבלתי פרסים על המוזיקה לסרטים 'אבא גנוב', 'טיפת מזל' ו'נשיקה במצ"ח'. הכי נהניתי לכתוב מוזיקה לסרטים, זה כיף להעניק משמעות לתמונה בעזרת מוזיקה".
מתי בפעם האחרונה פחדת מהמוות?
"ב־2015 תקף אותי חיידק טורף, והייתי מורדם ומונשם בבית החולים איכילוב. ממש ראיתי את המוות. פחדתי, אבל לא איבדתי תקווה ושמרתי על אופטימיות והומור. אומרים שהחיידק הטורף נמצא אצל כל אדם מתחת לעור ויום אחד הוא מתעורר, אז מאז שיצאתי מבית החולים אני מדבר רק בשקט, שלא יתעורר...
"מה שעשה לי טוב היו האנשים שבאו לבקר. הייתי מוקף בחום ובאהבה מהצוות ומהחברים שלי. יותר מ־150 איש ביקרו אותי כשהייתי מאושפז, וזה שאנשים אוהבים אותי ואני חשוב להם - עשה לי הכי טוב בעולם".
מתי בפעם האחרונה חשבת על הגיל שלך?
"אני לא חושב על הגיל ולא מתנהל או מתנהג לפי הגיל. אפילו קרן בת הזוג שלי לא עומדת בקצב שלי. זה שילוב של גנטיקה ופילוסופיה, כי ברגע שיצאתי מבית החולים נדרתי נדר שבמרחב שלי לא תהיה נגיעה לאנרגיות שליליות. חוץ מאחרי שההורים שלי או אנשים שמאוד קרובים אלי נפטרו, אני אף פעם לא עצוב ומקפיד ליהנות בחיים. אני קם בבוקר ונהנה, טוב לי ואני בריא".
מתי בפעם האחרונה הופעת?
"אתמול הופעתי עם דודו פישר, וזה היה חלום שמתגשם. אני מנצל את היתרון היחסי שלי, שאני גם עושה סטנד־אפ וגם מנגן בפסנתר, ובהופעה הזו אני מרגיש ממש קתרזיס ללוות את אושיית התרבות דודו פישר, שהוא גם חבר שלי.
"בקורונה התחלתי לעשות הופעות פרטיות, כי אני זיקית ומסתדר בכל מצב. הופעתי בחצרות של בתים, במרפסות, בסוויטות ובווילות. לא הרגשתי את הקורונה ולא פחדתי ממנה. עשיתי את כל הטעויות שאדם יכול לעשות, כי יש לי צורך להיות אהוב וכשאדם רוצה לחבק אותי אני לא יכול לסרב, אז לא מאוד נשמרתי. עכשיו אני עם מסיכה ונזהר, ואני גם מחוסן ומאוד מאמין ברפואה".
מתי בפעם האחרונה כתבו עליך משהו לא נכון?
"היה מבקר שהתכוון לפגוע בי, אבל דווקא מאוד נהניתי ממה שהוא אמר. הוא ביקר את התוכנית השבועית שאני משתתף בה, 'גלית ויואב' בקשת 12, וכתב ש'הגיע הזמן לבקש פיצוי מהרומנים'. לא נפגעתי, יש מבקרים שבא להם לכתוב משהו לא טוב, אבל בדרך כלל די מפנקים אותי בביקורות. אני לא תמיד קורא, וגם לא קורא טוקבקים. הפסקתי לקרוא הכל כשיצאתי מבית החולים ומישהו כתב עלי 'מי צריך אותך חי'".
מתי בפעם האחרונה צפית באירוויזיון?
"השתתפתי באירוויזיונים, וגם ניצחנו ב'הורה' עם אבי טולדנו וב'חי' עם עפרה חזה, אבל אני מודה שבשנים האחרונות אני לא צופה נלהב של התחרות הזאת. היא הפכה לתחרות של קליפים ושואו ויזואלי יותר מאשר תחרות מוזיקלית ואני פחות מתחבר, אבל ראיתי את נטע ברזילי ואני חושב שכל הנציגים שלנו עשו הרבה כבוד למדינה. בשנים האחרונות לא היה מישהו שלא הגיע לו להופיע לשם. מה שכן, הבחירה בנציגים היא טיפה הזויה לטעמי, אבל היא כן יכולה להביא לתחרות אמנים וזמרים טובים. הרי נטע נבחרה ככה, אז כנראה הפורמט הזה עובד".
מתי בפעם האחרונה חשבת על השם שלך?
"אני חושב שיש משהו מיוחד בשם שלי. יש לו צליל אמנותי. גיליתי גם שאני הגבר היחיד בעולם שקוראים לו ננסי. בדקתי בכל מקום ואין עוד ננסי בעולם. זה שם כמו שושנה, אין גבר עם שם כזה. טוב לי להיות מיוחד, זה כיף, אבל כשהגעתי ארצה עד שהתרגלו הייתי סופג הרבה צחוקים, ציניות ולעג על השם שלי, עד שכבר חשבתי להחליף אותו. בסוף הוספתי שם שני, והשם המלא שלי הוא ננסי סילביו ברנדס. היו לי גם הרבה מקרים מצחיקים, כמו באירוויזיון עם עפרה חזה. הגענו לשם והם ציפו למנצחת ננסי ברנדס, וכשראו אותי מאוד התאכזבו. בערב האירוע המנחה הדבילית הכריזה 'המנצחת ננסי סילביה ברנדס'. היא עדיין חשבה שאני אישה".
מתי בפעם האחרונה ביקשו ממך סלפי?
"כל הזמן. אני מוקף באהבה ברחוב, וזו הגשמת חלום מהתקופה שבה הגעתי לארץ. זה מרגש אותי בכל יום ולא מובן מאליו. בכל פעם שמישהו פונה אלי, וזה קורה 30 פעם ביום, אני מחזיר אהבה. אנשים לא מבינים שמגיע להם חום וחיבוק, כי רק בזכותם אנחנו האמנים חיים. אסור לזלזל בזה. אני על הבמה שלוש פעמים בשבוע ומקבל מהקהל סיפוק, אדרנלין וקתרזיס. אין טיפול יעיל יותר לאנטי־אייג'ינג מאהבת הקהל".
מתי בפעם האחרונה פגשת את הילדים והנכדים?
"אני סבא שיש לו הרבה מה לשפר, כי אני מתחיל להתלהב מהילדים רק ברגע שיש תקשורת, אני מודה. את ליאור (42), הבת הבכורה והמלכה של החיים שלי, שהיא חרדית, אני פוגש ביחד עם שלושת הנכדים ממנה פעם או פעמיים בחודש. אגב, קבלי סקופ: עוד חודש בערך אני אהיה סבא רבא כי הנכד הבכור שלי, הדתי, הוא נשוי ועומד להפוך לאבא בפברואר.
"את בתי רונה (34), שהיא העתק מושלם שלי עם חוש הומור, חדות ומוזיקליות, אני פוגש ביחד עם הבת שלה, הנכדה יולי, פעם בשבוע. יולי בת חצי שנה, והיא ילדה מקסימה. יש לי עוד שני ילדים צעירים: יהונתן (18) ואמה (16). הם גרים חצי־חצי אצלי ואצל אמא שלהם, והם ילדים מקסימים והחברים הכי טובים שלי. כשאין קורונה אנחנו מטיילים הרבה בעולם".
מתי בפעם האחרונה אמרת "אני אוהב אותך"?
"הבוקר, לחברה שלי קרן. היא אישה מדהימה, בת 47, אמא לשני ילדים מקסימים ועובדת בעיריית תל אביב. היא עומדת מאחוריי עם המון פרגון ואהבה, ואני מרגיש שיש לי חברה לחיים. הייתי נשוי פעמיים, יש לי ארבעה ילדים מדהימים, ולא הייתי משנה או מתקן כלום בעבר שלי. כשאתה רואה שיש לך כאלה ילדים ונכדים, זה שווה הכל".
מתי בפעם האחרונה הציעו לך הצעה מפתה?
"הציעו לי ולגרושתי להשתתף ב'המירוץ למיליון', אבל אני יודע מה המגבלות שלי וסירבנו. הריאליטי היחידי שהייתי מעז לקחת בו סיכון זה 'האח הגדול VIP', למרות שכבר אין שם VIP. זה פורמט שהייתי הולך אליו כדי שהקהל יכיר ויידע יותר מי זה ננסי ברנדס. הרבה חושבים שאני רק מספר בדיחות קרש והייתי רוצה שיכירו אותי באמת, אבל אם אני נכנס לשם עם אנשים לא ראויים זה יכול לגרום לי נזק שייקח לי הרבה זמן לתקן. הייתי רוצה גם להיות שופט בתוכניות מוזיקה. עוד חלום שלא הגשמתי עדיין הוא להיות פרזנטור של חברה רצינית, עם פרסומת בפריים טיים שתשקף את האופי שלי".
מתי בפעם האחרונה חשבת על הפרנסה?
"לשמחתי, אני כל הזמן עסוק בפרויקטים, אבל אני כן חושב שאנחנו חיים במדינה שלא אוהבים בה אנשים מבוגרים. בגיל 50 כבר אומרים 'עליו השלום'. אין כמעט קומיקאים בגיל 70, אז אני קם בבוקר ומודה לאלוהים שאני מקרה חריג ואין לי צרות כלכליות. אני לא עשיר ממש, ואני כן הולך לישון מודאג ובודק את העו"ש פעמיים בשבוע, כי אם חס וחלילה לא אעבוד חצי שנה, זו תהיה בעיה. לכן, אגב, כשהייתי מאושפז כן נכנסתי לצרות כלכליות.
"יש לי פריבילגיה להיות מבוקש ולהופיע הרבה, והחלום שלי הוא להוריד את ממוצע הגיל בקהל. אני כוכב של אזרחים ותיקים, אבל אני מרגיש שאני מצליח הרבה יותר מול צעירים, למשל בני 50-45, מאשר מול ותיקים".
מתי בפעם האחרונה ביקשת סליחה?
"אני חושב שלבקש סליחה זו הפגנת כוח, לא חולשה. כשאתה מבקש סליחה אתה מראה שאתה בן אדם חזק, ואין לי שום בעיה לבקש סליחה. זה קורה עם הילדים שלי, כי כאבא אתה עושה טעויות, וגם עם הגרושות שלי, שעם שתיהן אני בקשר טוב מאוד אבל לפעמים אני לא מעניק להן את תשומת הלב הראויה".
מתי בפעם האחרונה התפללת?
"בכל בוקר אני אומר 'מודה אני' ונוטל ידיים. אני מאוד מכבד את הדת, בעיקר מאז שהבת הבכורה שלי חזרה בתשובה. אני בטוח שיש מישהו למעלה ששומר עלי, כי היו לי תחנות בחיים שבלי השגחה לא הייתי שורד. הקריירה, למשל, היא גלגל, והמלאך ששומר עלי לא נותן לגלגל שלי לרדת למטה. בכל פעם שאני מודאג מהקריירה, פתאום קורה משהו שבא מלמעלה ואני מקבל תיקון".
מתי בפעם הראשונה?
מתי בפעם הראשונה ראית את ישראל?
"ב־1975. הגעתי לארץ ב־10.10, והמטוס נחת בשעה 10 בבוקר. באתי עם כוונה ברורה שזו תהיה רק תחנת ביניים ואמשיך הלאה, כי כבר הייתי מפיק מוזיקלי מוכר והיה לי חבר שחיכה לי בקנדה, אבל קרה לי משהו שיישמע פטריוטי - התאהבתי בישראל ממבט ראשון. פגשתי כאן מזג אוויר מדהים והיה נדמה לי שהכל צבוע בזהב. אמרתי לעצמי 'אתה לא זז מפה'".
ננסי ברנדס \ בן 75, מוזיקאי וקומיקאי. תושב ת"א, בזוגיות. גרוש פעמיים, אב לליאור (42) ורונה (34) מנישואיו הראשונים, יהונתן (18) ואמה (16) מנישואיו השניים, וסב לארבעה. שחקן, מלחין, קומיקאי, מעבד ומפיק מוזיקלי. יופיע עם דודו פישר ב־21 בינואר בסינמטק ת"א, ב־2 בפברואר בהיכל התרבות ברחובות, וב־3 בפברואר בהיכל התרבות באור עקיבא.
shirshirziv@gmail.com
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו