הצבעה גורלית בכנסת
בבוקר יום רביעי, 9 בינואר 1952, הורגשה מתיחות רבה בירושלים לקראת ישיבת הכנסת שנקבעה לשעה 09:45. הח"כים היו אמורים להצביע בנושא גורלי: לאשר או לדחות את בקשת הממשלה לפתוח במשא ומתן עם גרמניה בנושא השילומים שאותם יעבירו הגרמנים כפיצוי על העול שנפל על ישראל בקליטת פליטים יהודים חסרי אמצעים, שנעקרו ממקומם ואיבדו את נכסיהם בתקופת השואה.
כל הרחובות סביב בניין הכנסת, ששכנה ב"בית פרומין" ברחוב המלך ג'ורג' בעיר, נחסמו לתנועה. המשטרה הציבה מכשולי תיל, ואיש לא הורשה להיכנס לשטח המגודר מלבד הח"כים ותושבי המקום. כל העסקים באזור, שהוכרז "שטח ביטחון סגור", לא נפתחו באותו בוקר, להוציא כמה שהורשו להגיש להמוני השוטרים אוכל ושתייה.
משמרות של שוטרים סיירו בשטח המגודר ומחוצה לו, תוך הקפדה על פיזור כל התקהלות של יותר משלושה אזרחים. הצבא התמקם מחוץ לעיר ועמד במצב הכן, וכך גם מאות פועלים שהגיעו באוטובוסים מאורגנים מכל רחבי הארץ, כדי "להגן על המולדת", כהגדרתם.
הסיבה למתיחות הגדולה היתה קשורה באירועים שהתרחשו בבירה יומיים קודם, ב־7 בינואר 1952: בתום הפגנה סוערת שנערכה בכיכר ציון, בהנהגת יו"ר תנועת חרות, ח"כ מנחם בגין, שהתנגד למגעים עם גרמניה, צעדו המוני מוחים לכיוון בניין הכנסת, הדפו את מחסומי המשטרה - תוך פציעת כ־100 שוטרים - והחלו ליידות אבנים לחלונות הכנסת, שגרמו לבהלה גדולה בקרב הנוכחים בבניין.
בסופו של דבר, הכנסת הצביעה באותו בוקר בעד קיום המשא ומתן עם גרמניה, וח"כ בגין הורחק מהכנסת לתקופה של שלושה חודשים.
עליית האקדמאים מאנגליה: "צריך כאן מומחים"
בישראל הצעירה, ששיוועה לתוספת של אקדמאים ומומחים שיסייעו בצמיחתה, שמחו מאוד לשמע הידיעה הבאה: מהנציגות הירושלמית של האגודה הציונית "פאטרה", שמקום מושבה בלונדון, התקבלו בינואר 1952 דיווחים מעודדים על "עניין גובר והולך בישראל" בקרב קהילות יהודיות בבריטניה.
מטרתה של אגודת "פאטרה", שהוקמה עוד לפני מלחמת העצמאות, היתה לסייע בארגון עלייתם של יהודים אקדמאים בעלי מקצועות שנדרשו באותם ימים ביתר שאת בארץ.
בתקופה שלפני מלחמת השחרור סייעה "פאטרה" ליותר מ־100 רופאים, מהנדסים, עורכי דין ובעלי מקצועות חופשיים אחרים מיהדות בריטניה לעלות לישראל.
"לנו ברורה חשיבות פעילותנו למען הזרמת אקדמאים ומומחים יהודים לישראל", כתב אדווין סמואל, יו"ר ארגון "פאטרה", בהודעה שהפיצה ב־14 בינואר 1952 נציגות האגודה בירושלים.
"במהלך 1951-1950 סייענו לעלייה נוספת של 200 מומחים יהודים, ובתוכניתנו לאתר, לשכנע ולסייע בעלייתם של לפחות 100 מומחים נוספים בשנה הזאת", סיכם סמואל.
בשנים שחלפו מהקמת מדינת ישראל ב־1948 ועד 1950 אורגנה רוב העלייה היהודית מאנגליה במסגרת "עליית חלוצים", שחבריה קיבלו הדרכה חקלאית במשקים באנגליה, ועם עלייתם נקלטו מייד במשקים חקלאיים בארץ. משקים אלה היו בקשר עם קבוצות החלוצים באנגליה חודשים ארוכים מראש.
"כעת אנו נדרשים להתמקד בעלייה של מומחים", דיווח היו"ר סמואל, "שכן הטכניון בחיפה מספק פחות מ־40 אחוזים מצורכי ישראל בשנה בתחום ההנדסה, וגם האוניברסיטה העברית בירושלים מוגבלת ביכולתה לספק רופאים, מורים, אחיות ופקידי ממשלה מוסמכים".
כנס חירום של הזגגים
מייד עם הקמתו ב־1934, ובמשך עשרות שנים, אופיינה פעילות בית החרושת לזכוכית "פניציה" בתקלות ובהפסקות ייצור זמניות, שלוו בסכנת סגירה מתמשכת ובחששות מהליכי כינוס נכסים, לצד העברת בעלויות תכופה, סכסוכי עבודה, צמצומים ושביתות.
בשנות ה־40 נרכש פניציה על ידי "סולל בונה" ההסתדרותית, שהצליחה ב־1950 בעזרת קשריה לבטל את הפיקוח על שוק הזכוכית בארץ, ובמקביל לעצור יבוא של משטחי זכוכית לארץ.
עצירת היבוא וביטול הפיקוח גרמו לזינוק במחירי הזכוכית, ובענף התפתח שוק שחור, שמקורו בהרשאה שניתנה לקבלנים לרכוש זכוכית ישירות מהמפעל ובמחיר מוזל. הרשאה זו נוצלה על ידי חלק מהקבלנים להזמנות מעבר לצורכיהם - כשאת העודפים הזרימו לשוק השחור.
ב־1951, בניסיון להסדיר את שוק הזכוכית הפרוע, נקבעו עשרה משווקים סיטונאים ברחבי הארץ, שמכרו בבלעדיות זכוכית של פניציה למאות זגגים קמעונאים. אולם בהיעדר פיקוח, החלו המשווקים הסיטונאיים להעניק שירותי זגגות בעצמם לכל פונה.
בכנס חירום שנערך ב־15 בינואר 1952 בקריית שאול בתל אביב התלוננו הזגגים הקמעונאים שהמשווקים מקצים להם רק עשירית מכמות הזכוכית שהם מזמינים בכל חודש, וגם זאת במחירים מופקעים.
"לחנוק אותנו הם מבקשים", זעק יו"ר איגוד הזגגים, יחזקאל הופמן. "כבר עדיף לנו לקנות זכוכית בשוק השחור. ומי יוצא נפסד? התושבים שמזמינים זגג ומקבלים הלם מהמחיר שהם נדרשים לשלם בעבור תיקון חלון או דלת זכוכית".
קריאה בהסתדרות: "להעלות שכר היסוד"
לנוכח עליית מחירי המוצרים בישראל, שניכרה מאמצע 1951, החל הוועד הפועל בהסתדרות לדון בדרישה להעלאות שכר בסקטורים השונים במשק. פנחס בן־דורי, נציג מפ"ם האופוזיציונית, דרש העלאה של לא פחות מ־30 אחוזים במשכורות היסוד, "שכן תוספת היוקר שאמורה לפצות על עליית האינדקס (מדד) לא מכסה למעשה את כלל עליית המחירים".
נציג "העובד הציוני" בהסתדרות, ישראל שערי, תבע "להשוות את שכר היסוד בכל הענפים", ונציגי המפלגות האחרות הצטרפו גם הם בדרישות שכר משלהם.
שר האוצר, אליעזר קפלן, סירב להעלות את השכר ללא הצמדתו לעלייה בתפוקה, והבטיח ש"בקרוב יגיע לארץ מומחה אמריקני בעל מוניטין בתחום השכר, שיוכל לייעץ לממשלת ישראל מניסיונו הרב".
יותר מ־3,200 גדנ"עים: שנה לחוות באר אורה
"בשנה הראשונה להיווסדה, יותר מ־3,200 בני נוער השתלמו בגדנ"ע בחוות באר אורה", כך מסר מפקד הגדנ"ע, עקיבא עצמון, בטקס חגיגי שנערך בחווה בתחילת ינואר 1952. אורחי הטקס צפו בהופעה של מקהלת הגדנ"עים ושמעו ברכות שנשלחו מטעם הרמטכ"ל, רב־אלוף יגאל ידין, ושר החינוך בן־ציון דינור. עצמון דיווח לנוכחים שעקב הצלחת פעילות הגדנ"ע בבאר אורה שוקלים במטכ"ל ובמשרד החינוך להאריך את השהות בחווה למחזורים בני חודש בשנה - במקום שבועיים, שהיו נהוגים עד אז.
רמת גן צמחה בשליש: מונה 42 אלף תושבים
רמת גן פורחת: בתחילת ינואר 1952 מסר ראש המועצה, אברהם קריניצי, שב־1951 גדלה אוכלוסיית רמת גן בשליש, והיא מונה כעת 42 אלף תושבים, "מתוכם 1,018 תינוקות שנולדו במהלך השנה, והשאר עולים חדשים או תושבים ותיקים שהעתיקו את מקום מגוריהם לרמת גן". נציג הקבלנים, שלום שטרית, מסר שב־1951 "נמכרו במקום 2,000 דירות, לא כולל שיכוני עולים שנבנו על ידי ארגונים ומוסדות".
הנעלמים / מכוניות שהיו
מסרשמיט
מסרשמיט היה מפעל מטוסים גרמני, שאחרי תבוסת גרמניה במלחמת העולם השנייה נאסר עליו לייצר מטוסים. החל מ־1955 הציע המפעל מכונית קטנה קלה וקומפקטית שהתאימה לאופי הגרמני הסגפן והחסכן. החל מ־1961 היתה למסרשמיט נציגות גם בישראל, ואף שהמכונית משכה תשומת לב במראה שלה, היא לא קנתה את ליבו של הישראלי הממוצע, שחיפש מכונית עם כוח מנוע - בזמן שהמסרשמיט הציעה הספק צנוע של 10 כ"ס בלבד.
הצרכנייה / פריטים מאז
פומפייה
פריט הכרחי ונפוץ בזמנו בכל מטבח, שסייע בהכנת רצועות של מלפפונים או גזר, וכן ביצירת רסק עגבניות. הירקות הועברו בתנועה ידנית מהירה, הלוך וחזור, על פני הפומפייה בעלת הבליטות - ששפתיהן החדות שימשו לחיתוך. בתחילה יוצרה הפומפייה מפח באיכות ירודה, ובהמשך מנירוסטה. שיא השכלול היה במספר פומפיות שחוברו יחדיו, כל אחת הציעה צורה אחרת של חיתוך או ריסוק - בעידן שלפני מעבד המזון החשמלי.
ט"ו בשבט - למרות השמיטה
ט"ו בשבט תשי"ב נחגג בארץ באופן מתון, שכן 1952 היתה שנת שמיטה, ובבתי הספר צוין החג בטקסים בלבד, ללא נטיעות. למרות ההגבלה, במעברות העולים בהרי יהודה נטעו הילדים שתילי עצים, בהדרכתם של אנשי הקרן הקיימת לישראל. בירושלים התקיימה חגיגת ט"ו בשבט בגן השושנים, ואילו בתל אביב התקבצו ילדי גנים ותלמידי בתי ספר יסודיים במשתלה העירונית (בצילום), ששכנה במקום שבו יוקם ב־1957 היכל התרבות. התלמידים הבוגרים יותר בעיר יצאו לנטוע שתילים במתחם גן מאיר.
מודעות שהיו
יש לכם תמונות או מזכרות מימיה הראשונים של המדינה? כתבו לנו: Yor@ShimurIsrael.Org
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו