החדשות המזעזעות על רצח דיאנה דדבייב ז"ל בידי בעלה השוטר, אמיר, בצהרי יום שישי לפני שבועיים ביישוב נעלה, הותירו את שני חביב (מחבוב) המומה. היא ישבה בחדר בבית הוריה בנס ציונה, כשעיינה בפיד הפייסבוק שלה ונתקלה בפוסטים הראשונים שדיווחו על מותה של דיאנה.
"התחלתי לקרוא וקפאתי", היא רועדת. "אמא לארבעה ילדים שנרצחה בידי בעלה. רצתי מייד לאמא שלי, בסלון, ושאלתי אם היא שמעה. התחלתי להסתובב בכל הבית, דמיינתי את הרגעים האחרונים של דיאנה, את הפחד שלה. לא יכולתי להפסיק לחשוב עליה. במהלך הלילה, ובמשך כל השבת, קראתי עוד ועוד פרטים עליה.
"זה נושא שקשה לי לדבר עליו, וקשה לי לשמוע עליו. כל רצח כזה שובר את הלב. אני עוקבת אחרי הפורום על שמה של מיכל סלה ז"ל (שנרצחה בידי בעלה, אלירן מלול, באוקטובר 2019; ב"א), שהוקם לתמיכה בנשים נפגעות אלימות ולזיהוי סימני אלימות. זה קשה, ובכל פעם שאני שומעת על סיפור דומה - אני שוב קופאת. זו היתה יכולה להיות אני".
עד לא מכבר שני היתה שם, בתופת הנורא של מערכת יחסים אלימה. במשך שישה חודשים היא חיה עם עדן לוי קרבינה, בן זוגה אז, חוותה גילויים של אלימות מילולית, פיזית ונפשית, ובכל פעם קיוותה שזו תהיה הפעם האחרונה. חצי שנה של מערכת יחסים אובססיבית, כהגדרתה, שהסתיימה רק אחרי שצעקות השבר שלה, ביום שבו היה אלים כלפיה פיזית, עברו דרך חרכי התריסים, שלרוב היו מוגפים - ושכן הזמין לדירתם משטרה.
כתב האישום שהוגש ביוני 2019 נגד לוי כולל שלושה אירועי אלימות כלפי שני, אבל המשפט בעניינו, שהחל באותו יום, בבית משפט השלום בתל אביב, רחוק מלהסתיים. בעוד לוי ממשיך לעבוד כשחקן וכדוגמן, ושואף לפרוץ לתודעה הציבורית בתחומו - נפשה של שני נותרת כלואה.
שנה וחצי אחרי שנחלצה ממערכת היחסים, היא עדיין אוספת את רסיסי חייה. אלו מתפזרים שוב ושוב בכל פעם שהיא שומעת על אישה נוספת שנפגעה מבן זוגה. על פני השטח, היא אומרת, היא לכאורה חיה כרגיל. קמה בכל בוקר לעבודתה בחברת אלקטרה, מתלבשת, מתאפרת, מחייכת אל העולם. אבל בפנים היא שבורה.
בחורה מרשימה, לבושה שמלה אדומה ארוכת שרוולים שמסתירה את צווארה. את אי השקט שלה היא מנסה לרכך בתנועות ידיים חפוזות. פעם אצבעותיה נעות בחוזקה הלוך ושוב על ברכיה, ופעם הן יוצרות קשר בקווצות השיער ופורמות אותו. קושרות ופורמות, פורמות וקושרות, כמחפשות מענה לאי הנחת התמידית.
"עדן הרס לי את החיים", היא חוזרת ואומרת, "אחריו קשה לי לסמוך על אנשים. הלילות שלי הם לא אותם לילות. הוא מגיע אלי בסיוטים, בחלומות. לא נכנסתי לשום מערכת יחסים מאז. אני אדם אחר לגמרי.
"הסיבה היחידה שאני מסכימה לחשוף את עצמי היא כדי להזהיר נשים אחרות. חשוב לי להבהיר את הסימנים לאלימות כזו. אני יודעת שהמון נשים מפחדות לספר את מה שהן חוות, וחשות בושה. אני חייתי את הבושה הזו עד לא מזמן. רק הסביבה הקרובה שלי ידעה מה עברתי עם אותו אדם, וגם את זה הם ידעו רק אחרי הפרידה.
"אבל הבושה צריכה להיות אצל הגבר. הוא זה שהיה אלים ואין סיבה שאנחנו, החזקות, שהצלחנו לשרוד את כל האלימות, נוריד את הראש. צריך לתת עונש מכביד לגברים האלה, אחרת אין לזה סוף. אנחנו נמשיך לשמוע על עוד רצח ועוד רצח והלב שלנו תמיד ידמם.
"כששמעתי על המקרה של שירה איסקוב ממצפה רמון (שבעלה, אביעד משה, תקף אותה באכזריות והשחית את פניה; ב"א), הצטמררתי. כואב לי מאוד על בנות שלא הצליחו להינצל מזוגיות כזו. כואב לי שבעוד כמה זמן ישכחו גם מהסיפור של דיאנה ז"ל, ויעברו לנרצחת הבאה. הסיפור הזה חוזר על עצמו שוב ושוב. אני כל הזמן אומרת לעצמי שיכולתי להיות אחת מהן".
"נראה בחור נחמד בפייסבוק"
היא בת 24, גרה עם הוריה בנס ציונה, שם גדלה. בת שנייה במשפחה של ארבע אחיות. אמה, אוסנת (51), עובדת במעבדה בפארק המדע ברחובות. אביה, אמנון (57), נהג הסעות.
את עדן לוי הכירה בסוף 2018. היא היתה בת 22 כשפנה אליה והציע לה חברות בפייסבוק. "הוא כתב שהוא רוצה להכיר אותי. עניתי לו, והתחלנו להתכתב", היא נזכרת. "אחרי כמה זמן עברנו לדבר בטלפון. הוא סקרן אותי, נראה לי בחור נחמד".
באותו זמן לוי היה בן 24, עבד בחדר בריחה וכניצב שמדקלם טקסטים קצרים. בתום כחודש של התכתבות קבעו פגישה ראשונה. בתחילה שני בחרה שלא להגיע. "חששתי לפגוש מישהו מהפייסבוק", היא מסבירה. אבל לפגישה הנוספת, שאותה קבעו כעבור חודש, כבר התייצבה. היא זוכרת היטב את התאריך, 17 בינואר 2019, החקוק בליבה. הם נפגשו בבת ים, סמוך לביתה של אחותה הגדולה, והמשיכו משם הלאה לבית קפה בעיר.
"הדייט התקדם בצורה טובה, אבל עדיין הרגיש לי שעדן טיפה ממהר. כבר בפגישה הראשונה הזאת הוא אמר שאני האחת שלו, הצהיר שהוא קורא בכף היד ורואה ילדים בעתיד שלנו. אחרי שבוע הוא רצה להכיר את ההורים שלי. נלחצתי, אבל לא רציתי לשלול ישר. בכל זאת, דייט ראשון.
"עם הזמן הפכנו להיות יותר קרובים. שמתי לב שהוא מתחיל לשאול יותר מדי שאלות לגבי דברים שאני עושה. זה הפריע לי, ובעצה של אמא שלי דיברתי איתו על זה. הוא אמר שזה אומר שהוא חושב עלי, ושאני צריכה להעריך את זה שהוא שומר עלי. אמר שאני לא מספיק מעריכה את האהבה שלו".
היום, בדיעבד, שני אומרת שהוא היה פשוט אובססיבי. "צריך לשים דגש על אובססיה", היא נחרצת. "כי כשגבר ממהר בתחילת הקשר - הוא רוצה אותך בשליטתו, שתהיי רק שלו. אני האמנתי שזה מראה שככה גבר אוהב. היו לנו המון ריבים של קנאה. הוא כל זמן רצה לדעת עם מי אני מתכתבת ועם מי אני מדברת, ביקש שאשלח לו את המיקום שלי בווטסאפ, כל הזמן בדק איפה אני נמצאת".
היא לא שוכחת את הפעם הראשונה שבה התחיל גם לקלל. "ישנתי אצלו בדירה, ולמחרת מישהו הגיע, ועדן לא רצה שהוא יידע שאנחנו שם. הוא אמר לי 'אל תדברי', אבל לא הבנתי מה הוא רוצה ממני. בתגובה הוא תפס אותי חזק, אמר לי 'מה, את טיפשה? מה את לא מבינה את מה שאני אומר לך? יא מטומטמת'.
"כל כך נרתעתי מהסיטואציה הזאת, עד שיצאתי וברחתי משם לבית של סבתא שלי בראשון לציון. עדן ידע שזה המקום השקט שלי, שאליו אני הולכת כשאני צריכה שקט. הוא בא אחרי, שלח לי ים של הודעות והקלטות שהוא מתנצל, ובערב סלחתי לו. אמרתי לו שאני רוצה שהוא יעבוד על הכעסים שלו, והוא ענה: 'את יודעת שאני עצבני בבוקר, את צריכה לעזור לי להתמודד ולא לברוח'".
כחודשיים אחרי שהכירו, עברה שני לגור, למרות התנגדות עקרונית מצד הוריה, בדירה שאותה שכר לוי בדרום תל אביב. "חשבתי שאחרי שנעבור לגור יחד הקנאה שלו תיגמר, כי הוא יראה שבאמת אין לי מה להסתיר. אבל זה היה הפוך. הקנאה שלו גברה מיום ליום. כשעבדתי בגן ילדים בנס ציונה הוא היה מלווה אותי לתחנת האוטובוס בבוקר, וכל היום היה שולח הודעות ומתקשר.
"כשעברתי לעבוד בסופר ליד הבית הוא אסר עלי לדבר עם גברים בעבודה, היה מחכה לי בחוץ, מסתכל באיזו קופה אני יושבת ומה אני עושה. היה מחליט מה אני צריכה ללבוש, הרחיק אותי מהחברות שלי, וכשלא הייתי לידו הוא היה מבקש שאשלח לו שוב את המיקום שלי.
"עם הזמן הוא המשיך לקלל והתחיל להקטין אותי, היה אומר לי 'את בחיים לא תמצאי מישהו שיאהב אותך כמוני'. ואני האמנתי לו. הוא היה מתעצבן אם לא הייתי עונה בעבודה להודעות שלו, וחיינו תחת התנהלות כמעט יומיומית של עצבים וקללות. ועדיין, לא האמנתי שזה יגיע לשלב של אלימות פיזית.
"היום אני יודעת להגיד שכל הסימנים היו שם, אבל אז לא ראיתי אותם. אולי העדפתי להדחיק, כי אהבתי אותו ולא האמנתי שהאדם שאוהב אותי יעז להרים עלי יד. חשבתי שאוכל לעבוד איתו על הקללות, על הכעס. רציתי לתת לו יד תומכת. הייתי נתונה לכל מצבי הרוח המשתנים שלו - בלי יכולת להתגונן".
"הכל הרגיש לי כמו סיוט"
באחת התיקיות בטלפון הנייד שלה מחזיקה שני ביומן אישי. שם היא כותבת את רחשי ליבה, את כאביה, את הסודות הכי כמוסים שלה. מקום פרטי משלה, עד עצם היום הזה. הפעם הראשונה שבה היכה אותה לוי, לדבריה, באה בעקבות היומן הזה.
היא זוכרת היטב את התאריך: 2 באפריל 2019. "רבנו אחרי הצהריים, ובסיום הריב כתבתי את מה שאני מרגישה ביומן שלי בטלפון. עד הערב כבר השלמנו, אבל הוא רצה לראות מה כתבתי. התנגדתי, אבל הוא נלחם איתי, עד שחטף לי את הטלפון מהיד וסטר לי.
"הייתי המומה. חטפתי ממנו את הטלפון בחזרה, אבל הוא צבט אותי חזק מאוד ושוב קילל. פעל באלימות קשה, ואני נחרדתי וקפאתי. רציתי ללכת משם, אבל הוא לא נתן לי לפתוח את הדלת. אז חזרתי למיטה והפניתי את הראש שלי לצד השני, הלאה ממנו.
"למחרת קמתי עם כאבים בפנים. כשהסתכלתי על עצמי במראה בשירותים גיליתי שהלחי שלי נפוחה, והיו לי גם שטפי דם מהצביטות ומהסטירות. שמתי איפור כדי להסתיר הכל, והחלטתי להיפרד ממנו מייד.
"אבל הוא לא הפסיק להתנצל. באותו יום היו לנו תוכניות, ואפילו לקחתי מראש יום חופש כדי ללכת איתו לצילומים בהשתתפותו. גם אחותי הצטרפה אלינו, כי היא רצתה לראות כמה סלבס שהוא הצטלם איתם, כמו טיילור מלכוב ועומר חזן. הוא אמר לי 'את מוכנה לאכזב את אחותך בגלל ריב כזה?' ובסוף סלחתי לו והלכתי איתו.
את הסליחה הזאת מכנה שני "הטעות הכי הגדולה שעשיתי", והיא מבקשת להעביר באמצעותה מסר חשוב: "ברגע שגבר מרים יד בפעם הראשונה ומבקש סליחה - אסור לסלוח לו ואסור לחזור אליו. אחרי הסליחה, המכות יהיו הרבה יותר כואבות. היום אני יודעת שאם הייתי עוצרת בזמן הייתי חוסכת לעצמי המון עוגמת נפש, כי האלימות לא נגמרה פה. היא חזרה פעם אחר פעם, והוא התנצל בכל פעם מחדש, ואני מהפחד הייתי סולחת ושותקת. היו הרבה מקרים שלא נכנסו לכתב האישום נגדו, אבל חוויתי אלימות פיזית ונפשית לאורך תקופה ארוכה.
"היו לי המון סימנים על הידיים. יום־יום הייתי מסתירה את זה, עם איפור, כדי שלא ישימו לב. הייתי לובשת בגדים ארוכים גם כשהיה חם. מכנסיים ארוכים, חולצות עם שרוולים עד המרפק. הכל הרגיש לי כמו סיוט, ובכל פעם האלימות היתה יותר קשה. הוא קיבל עוד שליטה על החיים שלי. רצה לדעת, שוב, עם מי אני מתכתבת ומדברת, איפה אני נמצאת. הייתי צריכה לעדכן אותו כל הזמן על מצב חשבון הבנק שלי, מתי אני מסיימת לעבוד ואפילו מתי יש לי הפסקה".
לדבריה, היא כמעט לא שיתפה אחרים בכאב האישי שלה. מדי פעם היתה מתייעצת עם הקרובות אליה על מערכת היחסים, אבל לא חשפה באמת את שעובר עליה. לאמה סיפרה שבן זוגה מעט אובססיבי, והאם הציעה שישוחחו. לאחותה הצעירה, שהיתה בת 17, סיפרה שהיא ועדן "רבים הרבה", והאחות ייעצה שתיפרד ממנו. אבל שני החליטה שהיא אוהבת את עדן - ובחרה להישאר איתו.
"לא סיפרתי לאף אחד על האלימות. באיזשהו מקום הרגשתי שאני לא מבינה את עדן מספיק. אמא שלו נפטרה לפני כמה שנים, ואני תמיד ניסיתי להבין אותו, לעזור לו, להיות איתו. בינתיים המשכתי להיפגע. תמיד חשבתי שאולי הוא ישתנה, אולי יש על מה לעבוד. אולי הוא עובר משהו בחיים ואני צריכה לתמוך בו ולעזור לו. גם לא רציתי לפגוע בהורים שלי. לא רציתי שיגלו עם איזו מערכת יחסים הבת שלהם מתמודדת. אז לא סיפרתי".
"רדף אחריי החוצה עד המונית"
שני נשארה עם עדן, והמשיכה לחוות גילויי אלימות. אחד המקרים, שמתוארים בכתב האישום, אירע ב־30 במאי 2019. שני שוחחה אז עם אמה בטלפון, והנמיכה את קולה במהלך השיחה - פעולה שלא נשאה חן בעיני לוי. "הוא לא הבין למה אני לא שמה אותה על רמקול, כדי שגם הוא ישמע. נאלצתי לסיים בגללו את השיחה מהר, והוא התחיל להתעצבן. תפס אותי חזק, טלטל לי את הראש לצדדים, אמר לי, 'תראי מה את גורמת לי לעשות'. כשביקשתי ממנו שיירגע הוא צבט אותי חזק בכתפיים. רציתי ללכת, לעזוב, אבל הוא סטר לי ומשך אותי מהשיער, ושוב סטר לי והפיל אותי על הרצפה. ממש תוך כדי המכות הזמנתי מונית - וברחתי מהדירה. הוא רדף אחריי עד המונית, ואפילו דרש מהנהג שלא ידבר איתי. יש לי הקלטה של כל זה".
במקרה אחר, העולה בכתב האישום, ב־21 במאי 2019, קנתה שני לעצמה מוצר טיפוח אישי, והניחה אותו בתיקה. "עדן היה סקרן לראות מה יש לי בתיק, ולמרות שביקשתי שלא ייגע - הוא חטף לי את התיק מהיד והתחיל לצעוק שהוא חושד שאני מסתירה ממנו משהו. התנגדתי, משכתי את התיק בחזרה, ואז הוא הטיח לי את הראש בדלת הכניסה, ממש בחוזקה.
"התיק נקרע, ועדן שפך החוצה את כל מה שהיה בתוכו. התקשרתי להורים שלי, שיבואו לקחת אותי. הייתי נסערת בטלפון, אבל לא סיפרתי שהוא הרים עלי יד. הם חשבו שזה עוד ריב שלנו. באותו יום הם הגיעו ודיברו איתו.
"עדן אמר לאבא שלי שהוא רוצה להשלים איתי, ושהוא לא התכוון. זאת היתה הפעם הראשונה שההורים שלי ראו איפה אני גרה, ונבהלו מהמקום. באותו יום חזרנו כולנו, כולל עדן, לבית של ההורים שלי. כל כך כעסתי עליו, לא הייתי מוכנה אפילו להסתכל עליו. הוא ישב עם ההורים שלי בסלון, ואני נכנסתי לחדר של אחותי ולא הפסקתי לבכות. הם לא הבינו למה אני נרתעת ממנו כל כך. הייתי בסערת רגשות, והוא לא הפסיק להתנצל. רק לקראת הערב סלחתי לו".
רק ב־19 ביוני 2019, שישה חודשים בדיוק אחרי היכרותם הראשונה, הצליחה שני לפרוץ סוף־סוף את מעגל האלימות, בסיוע המשטרה שהגיעה לדירתם. גם המקרה הזה מתואר בכתב האישום נגד לוי.
בבוקר אותו יום הלכה שני עם אחותה לקניון, כשעדן, כהרגלו, מתכתב איתה לאורך כל הבילוי. "הוא אפילו כעס עלי, למה הלכתי לשירותים ולא התקשרתי אליו, כי היינו יכולים לדבר. הייתי כל הזמן בתחושה שאני צריכה לסיים ולחזור, כדי שהוא לא יהיה לבד. קיצרתי את הבילוי עם אחותי וחזרתי הביתה".
כשהגיעה לדירה גילתה שהכין לה הפתעה: הוא הקדים את חגיגת יום הולדתה ביומיים, וקישט את הבית בבלונים ובנרות.
"שמחתי, אמרתי לעצמי שהיום ייגמר בצורה טובה, כי בהודעות בינינו זה נגמר בריב. התחלתי להכין את העוגה שהוא אוהב, ואז הוא ביקש לבדוק את הסלולרי שלי, ולא הסכמתי. אמרתי לו שאני מרגישה שהוא לא סומך עלי, וזה הצית מיד ריב.
"הוא התהפך עלי. תפס לי את הפנים, השתולל ונגח בי. פחדתי, ניסיתי להרגיע אותו, רציתי שזה יסתיים, אבל הוא נתן לי אגרוף בפנים ודחף אותי למיטה. פעל בצורה אלימה ביותר. התחלתי להקיא דם, הרגשתי מסוחררת. הוא הרים אותי מהרצפה במשיכה בשיער, וגם לקח צרור של מפתחות והיכה אותי איתם בכף היד שלי".
הסיוט הזה נמשך, לדבריה, כמה שעות.
"בדרך כלל אני לא משאירה את התריסים בבית פתוחים, מהבושה שהשכנים יראו מה קורה שם. אבל באותו יום התריסים היו פתוחים, או שפשוט שמעו דרכם את הריב. כנראה אחד השכנים שמע את הצעקות והזמין משטרה. וזה הציל לי, למעשה, את החיים. עצוב לי שאני אומרת את זה, אבל לדעתי אם המשטרה לא היתה מגיעה - לא הייתי פה היום", מבטה מושפל.
באותו ערב הגיעו השוטרים לבית, דפקו בחוזקה בדלת, וכשעדן פתח להם - הם אזקו אותו מייד. "אני הייתי קפואה, רעדתי חצי מעולפת מכל מה שחטפתי ממנו. הייתי בטראומה. אמרתי לעצמי, 'זה הסוף? פה זה נגמר?' אני אפילו לא זוכרת כמה שוטרים היו בדלת".
שני התלוותה לשוטרים בדרכם לתחנת המשטרה, עדיין לא מסוגלת להתקשר לבני משפחתה. עדן נעצר באותו ערב, ורק כעבור כחודש נשלח ל"בית נועם", המיועד לטיפול בגברים אלימים, כחלופת מעצר.
"בתחנה הייתי אילמת, לא פתחתי את הפה, גם כששוטרת שם ניסתה להרים אותי מבחינה נפשית. היא אמרה לי שאני צריכה להעריך את עצמי יותר, שלא מגיע לי יחס כזה. ישבתי איתה כמה שעות, ולא הייתי מסוגלת לספר לה כלום. רק בסביבות 6 בבוקר סיפרתי קצת לחוקר מה שקרה באותו יום".
בתום עדותה הזמינה מונית בחזרה לדירה שלהם, שם התמוטטה על המיטה. רק אז אזרה אומץ להתקשר להוריה ולהיחשף בפניהם לראשונה, בדמעות.
"סיפרתי להם בקצרה מה קרה, והם היו המומים. הגיעו מהר לדירה, ראו פתאום את כל החבלות שלי. לא יכולתי להסתיר את זה הפעם עם איפור. אבא שלי כעס, אמא לא הפסיקה לבכות, ואני איתה. הרי מההתחלה לא רציתי לספר להם כדי לא להכאיב להם. לא רציתי שמערכת היחסים שלי תיראה ככה. רציתי להוכיח להם שהכל בסדר".
כבר באותו היום חזרה לבית הוריה, ורק בערב שבה עם אביה לבית שבו גרה עם לוי, כדי לאסוף שאריות שנותרו שם מחייה. את התיק שנקרע במריבתם, לצד שרשרת מפתח ("היתה לשנינו שרשרת זהה") וכובע קסקט שחור שאהבה לחבוש - השאירה בכוונה מאחור - "כדי שלא להיזכר". משם עברה לגור בבית הוריה, במסגרת ניסיונה להתאושש ולהשתקם.
"בהתחלה עוד ניסה להרשים"
היא עטופה בחיבוק חם של משפחתה. אמא אוסנת יושבת בעיניים דומעות בצד ומקשיבה לבתה שמגוללת את כאבה. לדבריה, היא לא חשבה מעולם ששני שלה עוברת תופת קשה כל כך מהבחור שנהג להגיע אליהם הביתה. עכשיו אוסנת גוללת בגלריית הטלפון של שני תמונות עבר משותפות של שניהם, מחפשת את הכעס בפניו ואת הכאב בעיני בתה, מנסה להבין איך לא הבחינה בזמן אמת בסימנים המחשידים.
"בהתחלה עדן ניסה להרשים, היה נוהג להצחיק אותנו, עושה לנו סטנד־אפ בסלון", אוסנת נסערת כשהיא נזכרת. "כששני עברה לגור איתו והם היו מגיעים הנה לבקר, הוא כבר היה עומד חסר סבלנות ומחכה ללכת. זה הרגיש כאילו הוא שיחק את המשחק והתעייף. הוא היה חדור מטרה לנתק אותה מהסביבה ולאלץ אותה להיות באזור שלו בלבד.
"שני היתה הולכת הרבה פעמים לבית אמי, הסבתא שלה. יום אחד אמא שלי אמרה לי שהיא ראתה סימנים על הידיים של שני, וביקשה שאבדוק מה קורה איתה. כששני באה לביקור ביקשתי ממנה להפשיל את השרוולים הארוכים של החולצה, ונבהלתי ממה שראיתי. היו לה שטפי דם כחולים. אבל היא גוננה על עדן, אמרה שהיא נפלה כשהחזיקה שתי שקיות כבדות.
"יותר מאוחר שאלתי את עדן אם הוא ראה את הסימנים האלו, והוא ענה שזאת הפעם הראשונה שהוא רואה את זה, והוסיף ששני אמרה לו שהיא נפלה. שניהם גרמו לי להבין שאכן מדובר בנפילה תמימה. ידעתי ששני היא בחורה חכמה וחזקה, ושאין מצב שמישהו ירים עליה יד והיא לא תספר לי על זה. לא ידענו שיש לנו עסק עם בחור אלים שיכול להפעיל עליה כוח פיזי. הרי הוא תמיד הראה עד כמה הוא אוהב אותה, לכאורה, ודואג לה.
"כשהיא התקשרה אלינו ביום שהמשטרה הוזעקה אליהם, לא הבנתי בהתחלה על מה היא מדברת. שאלתי אותה, 'מה משטרה? על מה משטרה? הוא פגע בך?' כשהגענו אליה לדירה ראיתי אותה חבולה כולה, עם עפעפיים נפוחים ולחי קשה. תפסתי אותה ביד וחיבקתי אותה. לא ידעתי איך היו לה הכוחות הנפשיים והפיזיים להתמודד עם אדם כזה. היא היתה כל כך אמיצה, ואנחנו לא ידענו כלום. הוא היה עלול להרוג לי את הילדה ברגע של איבוד שליטה על עצמו, בלי להרגיש מה הוא עושה".
אוסנת קמה ממקומה, חוזרת ומתיישבת, ושוב קמה, הולכת בצעדים מדודים לפנים ולאחור. "שני היא ילדה טובה ורגישה, ויש לה נתינה אינסופית. היא אוהבת לעזור לכולם ולתרום. אלוקים שמר לי אותה. אני לא יודעת איזה תמונות היינו רואים אם המשטרה לא היתה מגיעה לדירה שלה באותו יום.
"היום זו הילדה שלי, מחר זו הילדה של כל אחת מאיתנו. אני לא האמנתי שהבת שגוננתי עליה כל החיים, גידלתי אותה וטיפחתי אותה, תיפול לידיים של אדם כזה. לא תיארתי שיבוא מישהו ויהרוס לי את כל מה שבניתי איתה. זה מטורף לגמרי, מעוות. מי יתקן את הנזק הנפשי שנגרם לה?
"אני רואה את השינויים שחלו בה. היא נעשתה שקטה ומכונסת בעצמה. ואני, כאמא, מסתובבת עם הרגשה מאוד קשה. איך לא שמתי לב? איך לא ראיתי את תמרורי האזהרה? חשבתי שמה שעובר ביניהם הוא ריב שיחלוף. לא האמנתי שהיא עוברת אלימות כזו. היא אמרה לי באחת הפעמים שאם היה קורה משהו - היא היתה מעדכנת אותנו. אבל בפועל התברר שהיא גוננה עליו מרוב פחד.
"לכן חשוב לי להגיד לאימהות אחרות: שימו לב. תפקחו את העיניים, תראו את כל הנורות האדומות".
"רוצה לשקם את החיים שלי"
שני מתרוממת ומיישרת שוב את שולי שמלתה. מזיזה קווצת שיער מפניה, שוב קושרת ופורמת, ניכר שהיא לא שקטה.
יומיים אחרי שהמשטרה חילצה אותה מהתופת בדירה, הוגש כתב האישום נגד עדן. העבירות המיוחסות לו הן תקיפה הגורמת חבלה של ממש (כנגד) בן זוג ותקיפה סתם (של) בן זוג, המתבססות על שלושה מקרי אלימות. כחלופת מעצר, הוא הופנה ל"בית נועם". לאחר מכן הקלו בתנאי השחרור שלו, והיום הוא מורחק משני באמצעות צו הרחקה.
"אלמלא עורך הדין שלי, שי שקד, לא היינו יודעים כלל ששחררו אותו ממעצר, או שהוא יצא מ'בית נועם'", עיניה של שני נעצבות. "לא מעדכנים אותנו בכלום".
מאז הגשת כתב האישום, ב־21 ביוני 2019, נקבעו עוד שבעה דיונים בתיק. ארבעה מהם נדחו. הדיון הבא, אם לא יידחה גם הוא, עתיד להתקיים ב־21 במארס. הסחבת המשפטית הזו מתישה את שני.
"עברה יותר משנה וחצי, והדיונים כל הזמן נדחים. אני לא מבינה למה נותנים לו למרוח את ההליך המשפטי, במקום להכניס אותו לבית הסוהר. הוא משוחרר וחופשי, ואני לא. הוא אמנם לא ניסה ליצור איתי קשר, אבל אני יושבת מפוחדת, ומרגישה שאני לא מקבלת את מה שאני צריכה מבית המשפט. עלול להיווצר מצב שיחתמו איתו על הסדר טיעון, אבל אני כמובן אתנגד. אני מצפה שלא יאפשרו זאת.
"הייתי רוצה שבמשפט שיתקיים יראו את כל התמונה. שיקשיבו לקול שלי, כי אני לא מרגישה שנתנו לי להשמיע אותו. נתתי עדות במשטרה, אבל בית המשפט לא שומע אותי. אני רוצה שיראו את התמונות של החבלות שלי, את ההקלטות של השיחות שבהן שומעים את הצעקות שלו ואת הפחד שלי. שיציגו את צילומי המסך שיש לי מהשיחות הכתובות איתו. אני רוצה שהוא יקבל את העונש שמגיע לו.
"מכעיס אותי שבכתב האישום פירטו רק שלושה מקרים, כי חוויתי הרבה יותר מזה. לאורך כל התקופה שהייתי איתו חוויתי אלימות פיזית, מילולית ונפשית.
"אני באמת מאמינה שאם המשפט היה מאחוריי, לא הייתי מתעסקת בזה כל היום. הייתי מתפנה לשקם את החיים שלי, ולא לחשוב על זה שהוא בחוץ, מנהל את חייו כרגיל. אני רוצה שהוא יקבל את מה שמגיע לו, כי הוא הרס לי את החיים".
עו"ד שי שקד, המייצג את שני, מבהיר: "שני נאלצת להתמודד עם הטראומה והנזקים שנגרמו לה, ועושה מאמץ לשקם את חייה, עד היום. לא מתקבל על הדעת שבמשך תקופה כה ארוכה אין שום התקדמות בהליך המשפטי. הדיונים נדחים באמתלות כאלו ואחרות, והנאשם טרם מסר תשובה לכתב האישום.
"מרשתי לא רק שנאלצת להתמודד עם החוויות הקשות שעברה כמתואר בכתב האישום, אלא גם עם עינוי דין בלתי נסבל מצד מערכת אכיפת החוק. הבנו שהיו מגעים ושיחות על הסדר טיעון בין הצדדים, ומרשתי הביעה את עמדתה הנחרצת שלפיה היא מתנגדת בכל תוקף להסדר טיעון עם הנאשם. היא מצפה מרשויות התביעה, דווקא בימים אלה שבהם אנו עדים לריבוי מקרי אלימות כלפי נשים מצד בן זוגן, לכבד את עמדתה ולנהוג בנאשם במלוא חומרת הדין".
גם אחרי הגשת התלונה במשטרה, הכאב של שני לא פסק. לטענתה, עדן לוי החל לפרסם ברשתות החברתיות פוסטים מרומזים הנוגעים אליה. היא מציגה צילומי מסך של עמוד הפייסבוק שלו, שבו נכתב: "בדרך כלל הכל קורה לטובה. אבל אני מאחל לכל מי שעושה רע שיום הדין קרב ובא והקדוש ברוך הוא חותם ובגדול". וגם: "מבחינתי, אין דבר כזה אהבת אמת. אתה יכול להכיר היום בחורה שתיתן לך את הכל ותגיד לך 'אני אוהבת אותך' כל יום ויום, עד שיום יגיע והיא תשים אותך באש הגיהינום. מאחל לנשים כאלו שיהיה להם רק רע" (טעות הדקדוק במקור).
למראה הפוסטים הרגישה שני שבן הזוג לשעבר שוב פוגע בה. "הרגשתי שממש מרביצים לי שוב. הוא לא תייג אותי, אבל ידעתי שזה מכוון אלי. הרגשתי מפוחדת. הוא רמז שאני השטן. אני השטן?! אני הייתי איתו לאורך כל הדרך, תמכתי בו למרות שחטפתי השפלות ואלימות מילולית ופיזית, אז אני השטן?"
פגישות עם עובד סוציאלי
לדבריה, אחרי הטראומה התקשתה מאוד לתפקד. "בחודש הראשון שכבתי במיטה כל היום, היו לי סיוטים. בינתיים עזבתי את העבודה בסופר, והרגשתי שאני צריכה למצוא עבודה אחרת שתשכיח ממני את המחשבות הקשות. התחלתי לעבוד באלקטרה, במחלקת התייעצות עם מתקין. למזלי, אני עובדת חיונית, אז לא יצאתי לחל"ת בשנה האחרונה, של הקורונה".
עכשיו היא נחושה להשתקם ולחזור לחיים. "אני מאובחנת עם פוסט־טראומה, ויודעת שיש לי תהליך ארוך לעבור, אבל אני לא מוותרת לעצמי. אני לא יושבת בבית ולא רוצה לשבת. אני רוצה לקום ולעבוד על עצמי. אני גאה בעצמי על עצם העובדה שאני קמה בכל יום והולכת לעבודה, גאה שחזרתי להיות בקשר עם חברות שלי. אני לא רוצה לתת למה שהיה להשפיע עלי בצורה גורפת ביום־יום".
פעם בשבוע היא נפגשת עם עובד סוציאלי מטעם שירותי הרווחה. "אני מרגישה שהטיפולים האלה עוזרים לי. הבנתי בזכותם המון דברים שלא הבנתי בהתחלה. הבנתי שבעצם חוויתי אלימות יותר קשה ממה שחשבתי בזמן אמת, והיום אני מנסה להתגבר על זה.
"אני לא מבינה איך אנשים שואלים 'למה לא קמת והלכת?' למה לא קמתי? כי חייתי איתו בפחד. הייתי צמודה אליו 24 שעות ביממה, וכשלא הייתי איתו הוא היה שולט בזמן שלי. הרגשתי כמו שק חבטות, ובמצב כזה לא קל לקום וללכת. מי שלא חווה את זה בעצמו לעולם לא יבין מה זה לחיות באותו בית עם גבר שאת כל כך מפחדת ממנו.
"הוא חופשי כרגע, ויכול בשנייה אחת למצוא את הקורבן הבא. אם הוא לא עבר טיפול רציני, אין סיבה שאדם כזה ישנה את ההתנהגות שלו מקצה לקצה".
תגובות
עו"ד איה שריק, המייצגת את עדן לוי מטעם הסנגוריה הציבורית, מסרה בתגובה: "מדובר בצעיר ללא עבר פלילי. עדן מסר גרסה מפורטת להשתלשלות האירועים, ואנו נציג את טענותינו באופן מפורט בפני בית המשפט".
מדוברות הרשות השופטת נמסר בתגובה: "הנאשם שהה במעצר, ובהמשך שוחרר בתנאים מגבילים. כיום קיים כנגדו צו הרחקה ואיסור יצירת קשר עם המתלוננת. בשל אילוצי מגיפת הקורונה נדחה כמה פעמים מועד הדיון הקבוע בתיק, לעיתים לבקשת מי מהצדדים, והתיק קבוע כעת להמשך דיון ליום 21 במארס 2021".
