פנינה רוזנבלום (66),
פנינה רוזנבלום
התמודדה בבחירות לכנסת ה־15 (1999) וקיבלה 44,953 קולות
כיהנה כח"כית מטעם הליכוד בכנסת ה־16 (2005)
התמודדה בפריימריז בליכוד לקראת הכנסת ה־17 (2006)
ולקראת הכנסת ה־18 (2008), ופרשה
לא רבים זוכרים, אבל הפרק הפוליטי בחייה של אשת העסקים פנינה רוזנבלום החל כבר ב־1999, אז התמודדה בבחירות לכנסת ה־15 בראש רשימה עצמאית שנשאה תחילה את השם "תנופה", ולאחר מכן את שמה של רוזנבלום.
הרשימה, שפתקה היה האות פ', גרפה למרבה ההפתעה לא פחות מ־44,953 קולות (1.3%), שהיו כמעט שני המנדטים הדרושים כדי לעבור את אחוז החסימה שעמד על 49,641 (1.5%). למעשה, לרוזנבלום ולאבי בלשניקוב, שהיה במקום השני ברשימה, חסרו 4,688 קולות בלבד כדי להיכנס לכנסת.
"רציתי לשנות את סדרי העדיפויות במדינה ולתרום משהו לחברה", היא נזכרת. "הייתי כבר אישה מצליחה, לא הייתי צריכה את המשכורת של חברת כנסת ולא היה לי שום אינטרס אישי, הכל היה נטו כדי לתרום משהו לחברה.
"בסופו של דבר כמעט היו לי שני מנדטים, אבל טומי לפיד נכנס ושיבש לי את הכל. הוא בא עם כל האנטי דתיות שלו, ולצערי הפסדתי".
את הקריירה הפוליטית שלה המשיכה רוזנבלום בכהונה קצרצרה ביותר, בכנסת ה־16. רוזנבלום, שהתמודדה אז בפריימריז של הליכוד, הגיעה למקום ה־39 (הליכוד זכה ב־38 מנדטים) ונכנסה לכנסת במקום צחי הנגבי, שהתפטר בעקבות מעברו העתידי ל"קדימה" של אריאל שרון.
היא כיהנה בתפקיד במשך ארבעה חודשים, מדצמבר 2005 ועד אפריל 2006, אולם הכנסת כבר הודיעה על פיזורה, ושבוע בלבד אחרי השבעתה של רוזנבלום יצאה המליאה לפגרת בחירות.
בנאום ההשבעה שלה, ב־14 בדצמבר 2005, הצהירה רוזנבלום כי "בראש סדר יומי דאגה למצוקות הקשות של הקיום היומיומי. אני תומכת בהמשך תהליך השלום לצד שמירה על ירושלים מאוחדת, ורואה עדיפות במלחמה בסמים, בפשע ובאלימות, במיוחד באלימות נגד נשים".
"הזמן שלי קצר", המשיכה, "בקדנציה הזו לא אוכל לעשות הרבה, אך כולי תקווה שאוכל להיבחר בבחירות הקרובות כדי לנסות ולהגשים את המטרות שהצבתי לי".
עוד לפני הנאום סירבה רוזנבלום להתייחס לשאלה הבוערת של אותם ימים: האם תמשיך להתמודד במסגרת הליכוד או תערוק לקדימה. "הפוליטיקה כאן מאוד מוזרה עם הזיגזג שכל אחד עושה. כל יום יש הפתעות חדשות", התחמקה בריאיון לגלי צה"ל, "אני חושבת שאני נכס לכל מפלגה - אישה שבאה רק מעשייה".
רוזנבלום התמודדה שוב בפריימריז הליכוד לקראת הכנסת ה־17 ב־2006 והכנסת ה־18 ב־2008, אולם הגיעה למקומות ה־56 וה־46 (בהתאמה), ופרשה מהחיים הפוליטיים.
מה את זוכרת מכהונתך הקצרה בכנסת?
"חוץ מטקס ההשבעה אני לא זוכרת כלום. לא הספקתי לעשות כלום. אי אפשר היה, הכנסת כבר התפזרה. מאז אני עסוקה בעסקים שלי וגם הקונסטלציה הפוליטית, כל הריבוי מפלגות הזה, כבר לא מעניינת אותי. אגב, המפלגה שלי עדיין קיימת, לא ויתרתי עליה, אבל הקונסטלציה כל כך גרועה, שאני כבר לא יודעת אפילו אם גם עכשיו תהיה ממשלה. כל האג'נדה הזו של אנטי ביבי זה נורא ואיום לדעתי".
מוריס בן שושן (96), הבלתי תלויים
התמודד בבחירות לכנסת הרביעית (1959) וקיבל 1,611 קולות
גם היום, המלים "שלטון מפא"י" או "פנקס אדום" מספיקות כדי להעביר צמרמורת של כעס בגבם של רבים ממי שהיו אז עולים חדשים ממדינות צפון אפריקה, שוכנו במעברות ולא זכו לתנאים ראויים וליחס הוגן. אחד הראשונים שנלחם את מלחמתם, שהיתה גם מלחמתו, הוא מוריס בן שושן, פעיל חברתי ולשעבר סגן ראש עיריית עכו, שהתמודד ב־1959 בבחירות לכנסת הרביעית ברשימה עצמאית בשם "הבלתי תלויים", שרצה תחת האותיות "רט".
"אני יליד 1925 ועליתי ארצה ממרוקו בשנת 1948 עם אשתי ובתי הגדולה", נזכר בן שושן, היום בן 96 ומתגורר בדיור מוגן ביישוב ביתן אהרון. "הגענו לעכו, ומייד התגייסתי לפלמ"ח. שירתתי בחטיבת הנגב והייתי חייל טוב, ולאחר מכן חזרתי לעכו וגרתי בה 'רק' 70 שנה.
"בעכו התחלתי את פעילותי הציבורית. הייתי סגן ראש העירייה וממלא מקום ראש העיר ארבע פעמים. הראשונה שבהן, ב־1955, אז הייתי המרוקאי הראשון בארץ שהיה חבר מועצת עיר וסגן ראש עירייה.
"בשנת 1959 התמודדתי בבחירות ברשימה עצמאית בשם 'הבלתי תלויים'. זו היתה רשימה שיצאה נגד שלטון מפא"י, שעשה אז דברים איומים. הייתי אופוזיציונר של מפא"י ורציתי להשיג שיוויון לעולים החדשים מארצות המזרח. בעכו בפרט ובכל הארץ בכלל. הסיסמה שלי היתה 'שיוויון זכויות לעולי עדות המזרח'. אני הייתי הראשון שהרים את הדגל הזה ובגלל זה נרדפתי באותן שנים".
איך נרדפת?
"כשרצתי ברשימה העצמאית, אנשי מפא"י לקחו אותי לחקירה ושאלו אם אני מרגל לטובת ארצות ערב. אני, מוריס בן שושן שלחם בפלמ"ח, שהיה מפקד מחלקה. מפקד הגדוד שלי היה חיים בר לב ומפקד הפלוגה מוטה גור, ושואלים אותי אם אני מרגל נגד ישראל. אשריך שלא חיית בשנה הזו במדינת ישראל".
איך מימנת את ההתמודדות לכנסת?
"מאיר יערי ממפ"ם הזמין אותי לפגישה ושאל 'כמה נזק אתה יכול להזיק למפא"י?' זו היתה השאלה היחידה שלו. אמרתי שאני יכול לקבל משהו כמו 1,800 קולות, והוא אמר 'תנו לו את כל הציוד, את הפלקטים וכל מה שצריך כדי לעשות מערכת בחירות'.
"למעשה, מפ"ם מימנה את הריצה העצמאית שלי לכנסת, אבל הרשימה שלי לא היתה רשימת בת ולא היה לה שום קשר רשמי למפ"ם. הם רצו שאני אפריע למפא"י, וזה השתלב עם מה שאני רציתי לעשות. בעצם לא התמודדתי בבחירות, אלא נגד מפא"י".
בסופו של דבר זכה בן שושן ב־1,611 קולות שהיו 0.2% מכלל הקולות, בעוד שאחוז החסימה, שעמד על אחוז אחד, היה 9,693 קולות. בן שושן עצמו, אגב, הצביע בכלל למפ"ם "כי ראיתי שאין לי סיכוי לעבור".
"בסך הכל התמודדתי בבחירות רק פעם אחת, כי עד עכשיו נשארה לי הטראומה שמפא"י עשו לי", הוא מסביר. "לאחר מכן, בעכו, הייתי ברשימה פרטית, עדתית, שנקראה 'הרשימה הספרדית', למרות שאחריי ברשימה היו דווקא שני אשכנזים. הייתי סגן ראש העיר, חבר מועצת הפועלים, חבר וועד הפועל וחבר מועצת העיר במשך 45 שנה. כל דבר שהיה קשה לעשות, ראש העיר הפנה אליי.
"למרות שהייתי אז מרכז־שמאל היום אני בימין, ואני בטוח שאפשר להקים ממשלה ושראש הממשלה נתניהו יישאר. אני תומך בו בעשר אצבעותי. אין לו מחליף".
רות רזניק (88), מפלגת הנשים
התמודדה בבחירות לכנסת התשיעית (1977) וקיבלה 5,674 קולות
התמודדה בבחירות לכנסת ה־13 (1992) וקיבלה 2,886 קולות
למרות מקרי הרצח הרבים של נשים, והשיח הציבורי הכואב, נדמה שנגע האלימות נגד נשים מעולם לא היה בראש סדר העדיפויות של הפוליטיקאים. מי שכן ניסתה להעלות את הבעיה הקשה הזו לראש סדר היום של הכנסת היתה רות רזניק, ממקימות מפלגת ר"צ ההיסטורית. רזניק התמודדה בפעם הראשונה ב־1977, בבחירות לכנסת התשיעית, במסגרת מפלגת נשים עצמאית שרצה תחת האותיות "נס", ובפעם השנייה ב־1992, בבחירות לכנסת ה־13, במפלגה בעלת אופי דומה תחת האותיות "נכ".
"אנחנו, קבוצת נשים בלתי תלויה, מכריזות על הקמת מפלגת הנשים לקראת הבחירות לכנסת התשיעית, כדי להיאבק למען שחרור ושוויון בין המינים", נכתב במצע המפלגה ב־1977. "במאבק זה אנו ממשיכות את מלחמתן של חלוצות המאבק לשיוויון זכויות לנשים בארץ ישראל, שהתחילה עם הקמת היישוב העברי ונפסקה לאחר הכנסת הראשונה.
"חברות התאחדות נשים לשיוויון זכויות בישראל, שהיו ראשונות המאבק לשיוויון, האמינו כי המדינה תעשה צדק לכל אזרחיה בהתאם למגילת העצמאות; 'מדינת ישראל תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין'".
רזניק, שהיתה נשואה לדני רזניק ז"ל והיא פעילה פמיניסטית ידועה, גדלה בשכונה ענייה בירושלים, עברה כנערה לתל אביב ובגיל 14 אף היתה חברת אצ"ל. עבור פעילותה רבת השנים למען נשים מוכות זכתה ב־2009 בפרס ישראל, והשיאה משואה ביום העצמאות ה־52, בשנת 2000. היום, בגיל 88 ואחרי שכיהנה שנים רבות כחברת מועצת העיר הרצליה, היא נזכרת בהתמודדות ההיא בעיניים מפוכחות, אבל גם בערגה.
"את הרשימה הקימה למעשה חברת הכנסת לשעבר מרשה פרידמן, שהיתה חברה בכנסת השמינית מטעם ר"צ ופרשה ממנה ביחד עם לובה אליאב", היא מספרת, "מרשה לא רצתה לרוץ בעצמה, אז במקום הראשון הוצבה ד"ר שושנה אלגינס, שהיתה גם היא פעילה פמיניסטית, ואני הייתי המזכ"לית והוצבתי במקום השני.
"היה לנו משרד קטן ברחוב שלמה המלך בתל אביב, והפעלנו אותו בעצמנו. כל הפעילות היתה עם כספים שהבאנו מהבית, מעט תרומות שגייסנו ומעט יותר מכספים שמרשה קיבלה במסגרת חוק מימון המפלגות. זו היתה שנת המהפך, הציבור נטה ימינה, ולא היה לנו שום סיכוי. קיבלנו בערך שליש מנדט".
"בערך" שליש מנדט היו בדיוק 5,674 קולות, כאשר אחוז החסימה בבחירות ההן עמד על 17,478 קולות. בבחירות 1992 קיבלה המפלגה בראשותה 2,886 קולות, כאשר אחוז החסימה עמד על 39,255 קולות (1.5%).
"מה שהיה מיוחד ב־1977, הוא שזו היתה הפעם הראשונה שמפלגה כלשהי דיברה בתוך המצע על זכויות נשים ויצאה נגד אלימות כלפי נשים", אומרת רזניק, "מרשה היתה היחידה שדיברה על כך עד אז על בימת הכנסת, ומדובר היה כבר בתחילת 1977, לא בימי הביניים.
"היה לנו מצע מאוד רדיקלי ביחס לאותה תקופה, שאני חושבת שרדיקלי גם היום. רצינו, למשל, לקדם חוק שיעניק שכר לעקרת הבית, כפי שהיה נהוג אז במדינות כמו צרפת וגרמניה. היום רוב הנשים רוצות לצאת לעבודה, אבל אז רובן בחרו להישאר בבית עם הילדים במשך כמה שנים, וגם היו להן פחות מקומות תעסוקה. אנחנו רצינו לעזור לאלו שנשארו בבית באמצעות קבלת תשלום, במקום לסבסד את הגנים. בנוסף, קידמנו גם את כל נושא הנשים בצבא, שיתקבלו לכל התפקידים".
את מאוכזבת שלא הצלחת להיבחר לכנסת?
"להיפך. למזלי הטוב לא הצלחתי להיכנס לכנסת. אני אחת מהנשים שהרימו את דגל המאבק באלימות נגד נשים, וקידמו את נושא המקלטים לנשים מוכות בארץ. על זה קיבלתי את פרס ישראל והדלקתי משואה ביום העצמאות, וגם את אות המופת של העיר שדרות.
"במסגרת העמותה שלי, 'לא לאלימות נגד נשים', הקמתי שלושה מקלטים וגייסתי עבורם כספים, עודדתי את ארגוני ויצו ונעמת לעסוק בתחום הזה, וקידמתי הקמת מקלטים ייעודיים עבור נשים ערביות. לו הייתי ח"כית הייתי עוסקת בהישרדות פוליטית, ולא הייתי מפנה את האנרגיות ואת הדחף הפמיניסטי שלי לעבוד עבור הנשים הללו ועבור הילדים שלהן.
"חשוב להבין: שליש מהנשים בעולם המערבי והדמוקרטי סובלות מאלימות או מדיכוי ברמה כזו או אחרת. בדרך כלל זה לא מסתיים ברצח, אבל כל אישה שלישית היא קורבן של אלימות מינית, כלכלית, מילולית או פיזית, בדרך כלל בתוך המשפחה. אם לא נראה את התמונה הגדולה, שמה שמוביל לאלימות הזו הם, בין השאר, הפטריארכיה והשלטון הגברי, לא נוכל לטפל בבעיה הזו כמו שצריך. בהרבה ויכוחים על הנושא הזה, בעיקר עם גברים כמובן, אני אומרת להם 'תראו, עד לא מזמן כל כך היתה בארה"ב עבדות וכולם חשבו שזה בסדר, אז מה?' אנחנו חייבים להפסיק לחשוב במושגים של פעם.
למי תצביעי בבחירות הקרובות?
"כמי שעדיין חברה פעילה במרצ, אני כמובן מצביעה לה. מרצ זו מפלגה שקידמה זכויות נשים לאורך כל השנים, וגם עמדו בראשה נשים, כמו שולה אלוני ז"ל וזהבה גלאון. כיום, כשבראש מפלגת העבודה עומדת מרב מיכאלי, אני חושבת שגם המפלגה הזו מקדמת את הנושא בצורה טובה".
הרב יוסף בא־גד (89), מורשת אבות
כיהן כח"כ מטעם מולדת בכנסת ה־13 (1996-1992)
ביקש להתמודד בבחירות לכנסת ה־14 (1996) בסיעת יחיד, אך פרש
ביקש להתמודד בבחירות לכנסת ה־15 (1999) בסיעת יחיד, אך פרש
אחד הח"כים הזכורים ביותר בתולדות הכנסת הוא הרב יוסף בא־גד, מייסד ונשיא הישיבה התיכונית "נחלים" בפתח תקווה.
הרב בא־גד כיהן כח"כ בכנסת ה־13, בשנים 1996־1992, תחילה כחבר במפלגת "מולדת" של רחבעם זאבי (גנדי) ז"ל, ואחר כך כסיעת יחיד בשם "מורשת אבות" תחת האותיות "זך", "אבל ירדתי מזה שבוע לפני הבחירות ופרשתי".
"הבחירות הללו היו גם בחירות ישירות לראשות הממשלה", הוא נזכר, "ואני ניסיתי להשיג את 50 אלף החתימות שהיו דרושות כדי להתמודד על התפקיד, אבל לא הצלחתי בכך. זה עוד יקרה". בא־גד ביקש להשתתף גם בבחירות לכנסת ה־15 אך פרש מהמירוץ זמן קצר לפני הבחירות, וקרא לתומכיו לתת את קולותיהם למפד"ל.
הכהונה שלך בכנסת זכורה לאו דווקא בזכות חוקים שהעברת.
"עשיתי הרבה דברים שנראו כ'שטויות'", מספר בא־גד, שחגג החודש 89. "ישבתי על הארץ, תקעתי בשופר והתעטפתי בטלית כשהביאו משלחת של הומוסקסואלים וקונדומט למליאת כנסת, ואני ביקשתי שלא יכניסו אותם. כשלא שמעו לי, אמרתי פרשת קדושים, כדי להראות מהם קדושים לעומת ההומוסקסואלים והקונדומים האלה.
"כשעשיתי את ה'שטויות' שלי, במירכאות, אמרו לי 'הרב בא־גד, האם מתאים לראש ישיבה גדולה ומכובדת לעשות שטויות כאלה?', עניתי לכולם משהו שמופיע גם בספר 'נחלי בא־גד' שלי, והוא שאם היו שואלים אותי או אותך איך לפתוח את הספר 'שולחן ערוך', היינו בוודאי עונים שבנושאי שבת, ברית מילה, לימוד תורה, הנחת תפילין. אבל בעצם הספר 'שולחן ערוך' נפתח במילים 'ולא יתבייש בפני בני אדם המלעיגים עליו'.
"אלה המילים שרבי יוסף קארו בחר, כי לפני הכל היהדות היא לא להתבייש בפני כל אלה שלועגים לה. אם אתה בדעה שאסור להביא הומואים וקונדומים לכנסת, תילחם אפילו שיצחקו עלייך. אם אתה בדעה שמתקרבים ראש השנה ויום כיפור ולא מזכירים את זה בכנסת, תביא שופר ותתקע. אם אתה בדעה שלא יורידו את היישובים שעלו אז באותם ימים בשומרון, תביא פרופלור ותשב על הארץ".
מה באמת עמד מאחורי פרשת הפרופלורים?
"ראש הממשלה דאז, יצחק רבין, אמר שהמתנחלים הם 'פרופלורים', אז הבאתי פרופלור צעצוע של הנכדים שלי כדי לשאול אם לזה הוא התכוון. הנחתי את הפרופלור על השולחן של רבין ואמרתי לו: 'אמרת שהמתנחלים הם פרופלורים - הנה פרופלור'. אנשי הביטחון ניסו לקחת לי אותו מהיד וזה יצר מהומה גדולה, אז הלכתי והתיישבתי על הארץ".
למה לא ניסית להתמודד שוב לכנסת?
"אל דאגה, זה עוד יקרה. ב־1996, לפני הבחירות, כינסתי את כל המפלגות הדתיות ואמרתי 'בואו נתאחד כולנו, ונוכל להשיג את ראשות הממשלה'. המפלגות היו דגל התורה, ש"ס, המפד"ל, כולן.
"אמר לי אז ידידי, חבר הכנסת משה גפני, 'אם נלך איתכם, עם הציונים הדתיים, החרדים לא יצביעו עבורנו'. עניתי לו 'אם הערבים הצליחו להתאחד למרות השנאה שלהם אחד לשני, למה אנחנו לא יכולים?'
"אני עוד חולם לאחד את כל הציבור הדתי, וכך נזכה לקבל ראש ממשלה דתי שיחזיר את מדינת ישראל להיות מדינת התורה, אבל עם זכויות לכולם, כולל כל המיעוטים, בלי יוצא מהכלל. נהיה רק קואליציה, ללא אופוזיציה, כולנו עם ישראל במדינת ישראל. צריך להבין, כשרוצחים אותנו לא בודקים קודם את מי רוצחים, וכשיש כל מיני תופעות שליליות זה פוגע בכולנו.
"אני אומר משהו גם לערבים - אני נולדתי בכפר מוצא תחתית בדרך לירושלים. מול הכפר היו כפרים ערבים, קולוניה, קסטל, סריס, אבו גוש ועוד. מי מהם שנלחמו נגדנו במלחמת העצמאות כבר אינם, אבל אבו גוש, שהלכו איתנו, והשייח' שלהם, יוסף אבו גוש, עזר לגאולה כהן להימלט מבית המעצר של הבריטים במגרש הרוסים ב־1947 - הם היום כפר משגשג וגדול. אם הערבים רוצים להיעלם, שימשיכו להילחם נגדנו. אם הם רוצים להיות עשירים ומאושרים, שילכו איתנו יד ביד. בואו איתנו, ונדאג לתת לכם שרים בכנסת ותקציב לחסל את הפשיעה במגזר הערבי.
"יש לי מבט כולל על הכל, וגם תוכנית להציג את עצמי לראשות הממשלה, ואני אגיד לך למה זו תוכנית שתצליח. דבר ראשון, אני אעבוד בהתנדבות, בלי כסף. למה? כי יש לי פנסיה שמספיקה כדי לחיות. את המשכורת שלי אני תורם למעוטי יכולת. אני קורא לנשיא המדינה, לראש הממשלה ולכל מי שמקבל משכורת בנוסף על הפנסיה שלו לתרום את משכורתו, וכך נדאג שלא יהיו עניים במדינת ישראל.
"דבר שני, יש יותר ממיליון איש עם חובות להוצאה לפועל או לבנקים וכדומה. בשנה הבאה, שהיא שנת שמיטה, אני אומר שאחרי 73 שנים למדינת ישראל נשחרר פעם אחת את כל בעלי החובות ונתחיל תקופה חדשה במדינה.
"אותו דבר אני אומר גם לגבי האסירים. צריך לשחרר אותם. כמובן בהדרגה ולא בבת אחת, ולבדוק כל מקרה לגופו כדי שלא ישוחררו אנשים שמסוכנים לחברה, אבל יש עשרות אלפי אסירים בבתי הסוהר ופעם ב־73 שנים אפשר לשחרר אותם.
"עם התוכנית הזו אצא בבחירות הבאות, הבחירות החמישיות, שלהערכתי יתקיימו כי נתניהו לא יצליח להרכיב את הממשלה. אני אומר לציבור 'בחרו בי לראשות הממשלה ונחליף את כל מדינת ישראל'. נבטל את האופוזיציה, נכניס את הערבים לכנסת כמו שצריך, ניתן זכויות לכל המיעוטים ומדינת ישראל תתחיל להיות מדינת עושר לכולם. זה חזון הנביאים שיתקיים בעזרת השם".
משה בדש (66), מפלגת פיקנטי
התמודד בבחירות לכנסת ה־13 (1992)
וקיבל 3,750 קולות
הרבה לפני רשתות המזון הגדולות והסופרמרקטים הענקיים, פעלה בישראל חברת "פיקנטי", שהתמחתה בבשר ובנקניקים, הפעילה בשיאה 12 חנויות וזכורה בעיקר בשל הפרסום האגרסיבי שלה.
בראש החברה עמד איש העסקים משה בדש, שכחלק מחיבתו לאותה שיטת פרסום, וממלחמתו המתוקשרת נגד מס ההכנסה, החליט להתמודד לבחירות ב־1992 תחת מפלגה שנשאה את השם "פיקנטי", ועל פתקה התנוססו האותיות "דף".
"ההתמודדות לכנסת נועדה למעשה לנצל את זמני השידור של תשדירי הבחירות לטובת חברת פיקנטי. הרי אפילו הרשימה נקראה פיקנטי", מודה בדש, המגורר היום בסביון. "באותה עת עוד לא היו פרסומות בתשלום בטלוויזיה, וזה היה פתרון מצוין כדי לקבל פרסומת במחיר מוזל מאוד, למעשה בלי כסף למעט כמה עשרות אלפי שקלים של עלות ההפקה, ועם רייטינג אדיר. תחשוב היום כמה עולה חצי דקה של פרסומת עם פחות מחצי מהרייטינג.
"היום כבר אין הרבה ערך לשידורי התעמולה, אבל אז היה לזה ערך מצוין. כך שבעצם זו לא היתה התמודדות לשם ההתמודדות, אלא כדי לפרסם את החברה וגם כדי להקצין את האבסורד שבריצה לכנסת בכלל".
היו, כמובן, מי שלא אהבו את השיטה, כמו למשל ועדת הבחירות המרכזית, שלאחר כחודש אסרה על בדש להמשיך לפרסם את מוצרי החברה, והוא עבר להתמקד במאבקו ברשויות המס. בתשדירים הופיעו אזרחים שסיפרו ש"חייהם נהרסו", ובדש הוצג כ"מושיע, שלא נשבר ולא נרתע. הוא השיב מלחמה בלתי מתפשרת".
"אני חושב שמס ההכנסה השתנה מאוד בעקבות המאבק שלי בו", הוא אומר. "באותן שנים אמרת 'פיקנטי' - אמרת מאבק במס הכנסה. היום, לשמחתי, זה מוסד נקי, יש סדר במערכת, זה עולם אחר לגמרי ממה שהיה בתקופתי. אני חושב שגם בזכותי ובזכות המאבק שלי".
מי שעוד יצא נגד בדש היה העיתונאי והפוליטיקאי יוסף (טומי) לפיד, ובין השניים פרץ קרב מתוקשר. "הופעתי בתוכנית פופוליטיקה, וטומי תקף אותי על תעלולי הבחירות שעשיתי", מספר בדש, "בתגובה, הוצאתי מוצר חדש - נקניקייה הונגרית בשם 'טומי', שהיתה 'הנקניקייה השמנה נושאת הלפיד'. הוא התלונן נגדי, טען שזה מבזה אותו, והצליח לקבל מבית המשפט צו מניעה נגד הפרסומת של הנקניקייה".
לפיד, שאף תבע את בדש בטענה שעבר על חוק איסור לשון הרע, אמר אז: "הוא רוצה לעשות ממני צחוק, וגם לנצל את המוניטין שלי כמי שכתב ספר בישול הונגרי". בדש, מצידו, זוכר ש"אפילו הרב עובדיה אמר עליי לאריה דרעי: 'רק הוא יודע לטפל בו, תראה מה הוא עשה לו'".
אם הכל היה לא רציני, למה רצת עד הסוף?
"חודשיים לפני הבחירות היו לי סקרים פנימיים שאמרו שאני מגיע ל־18 מנדטים. לזכותו של הסוקר שעשה אותם, ייאמר שהוא הדגיש בפניי שהסקרים שנעשים בשבוע האחרון לפני הבחירות הם הקובעים. ובאמת, ראינו שאנחנו הולכים ויורדים ובשבוע האחרון כבר כמעט לא היינו קיימים.
"מצד שני, כבר היו לנו פתקים אז החלטתי להתמודד עד הסוף. אני מעריך שאם מלכתחילה הייתי לוקח את כל הריצה הזו בצורה רצינית יותר, אולי היינו מצליחים להיכנס עם שלושה או ארבעה מנדטים".
בסופו של דבר קיבלה המפלגה 3,750 קולות, שהיו כ־0.1% מהקולות הדרושים כדי לעבור את אחוז החסימה, שעמד על 39,255 קולות (1.5%).
"היום, כשאני רואה את המפלגות עם הסקרים, אני קצת צוחק", אומר בדש, "כי אם אתה רץ בלי בסיס רציני אין לך סיכוי לעבור. קח למשל את גדעון סער, יש הבדל אדיר בין חודש־חודשיים לפני הבחירות לבין השבוע האחרון. נכון שרואים שיש אצלו כסף גדול, זה ניכר בהיקף הפרסומים, אבל אני מטיל ספק בכך שהוא יעבור. אם הוא יעבור את אחוז החסימה, אם יהיו לו ארבעה מנדטים, באמת כל הכבוד לו".
במשך השנים היה בדש פעיל מאוד גם בליכוד. "היתה פעם אחת שבאמת השפעתי, במערכת הבחירות ב־1984", הוא נזכר. "מימנתי אז עיתון תעמולה לליכוד, שאת רובו גם כתבתי. העיתון הזה שיגע את אנשי המערך, והעלה מאוד את המורל בליכוד.
"הדפסתי אותו בבית דפוס בנצרת בכ־150 אלף עותקים, ופעילי הליכוד היו מחלקים באזורים שלהם. מי שהיו בסוד העניין הם הח"כים לשעבר מיכאל קליינר וחיים קופמן ז"ל. זה היה מבצע לוגיסטי מורכב מאוד, נאמר לי שאפילו ניסו לעקוב אחר מסלול העיתון, כדי לגלות איפה הוא מודפס, ולא הצליחו. מטורף. אני לא זוכר את שם העיתון, אולי 'עיקר החדשות', אבל היו בו המון טריקים.
"למשל, המצאנו סקר כדי לעודד את אנשי הליכוד. באותה מערכת בחירות המערך הוביל בסקרים בהפרש עצום, והמורל בליכוד היה ירוד. אמרתי 'בואו נפרסם סקר שבו הליכוד מנצח', אבל קליינר אמר שזה לא אמין והציע לפרסם שהמערך מנצח, אבל בהפרש של שלושה מנדטים בלבד, וכך עשינו. בסופו של דבר, הסקר המומצא שלנו היה היחיד שהצליח לנבא את תוצאות האמת".
הח"כ לשעבר קליינר מאשר את הדברים. "בדש הוציא את העיתון מטעמו, לא מטה המפלגה", הוא מספר, "אבל קופמן, שהיה אז יו"ר צעירי חרות, ואני, שהייתי יו"ר מטה המבצעים והדור הצעיר, ידענו מזה. בדש אמר שהוא רוצה לעזור בבחירות, ואני באמת זוכר בעיקר את הסקר הזה, שפגע בול. תוצאות האמת היו 44 למערך מול 41 לליכוד, ובעיתון נדמה לי שכתבנו 41 מול 38.
"היה ברור שהעיתון הזה הוא תעמולה, והיה בו גם פן הומוריסטי. אמרתי לבדש שאנחנו, כמפלגת הליכוד, לא יכולים להיות יותר מדי מעורבים בו, אבל הוא בהחלט עשה את זה כדי לעזור לליכוד, וזה אכן תרם תרומה גדולה בהעלאת המורל בקרב הפעילים.
"זו היתה הפעם הראשונה שיצחק שמיר רץ, בלי בגין ואפילו עם הסתייגות מצידו, עם 400 אחוז אינפלציה ועם מלחמת לבנון, ובכל זאת הצלחנו להגיע מפער אדיר למצב של כמעט תיקו, כך שלשמעון פרס לא היתה ברירה והוא היה חייב ללכת לרוטציה. בעצם, בדש תרם תרומה גדולה מאוד בבחירות האלה".
בדש, למי תצביע בבחירות הקרובות?
"תאמין לי, עד השנייה שבה אני מגיע לקלפי אני באמת לא יודע. אגב, בבחירות שבהן התמודדתי לא הצבעתי. היה לי ברור שאני לא עובר, הליכוד העלו לי את הסעיף, אז פשוט לא הלכתי להצביע".
