דודו אוטמזגין: "אני פורץ דרך כל הזמן, המתחרים מקנאים בדרך ובלייף סטייל שלי"

מתי בפעם האחרונה טעמת משהו שהעיף לך את המוח?

"לפני חודשיים, כשיצרתי עוגה חדשה עם קרם שקדים וקרם מרציפן ופלורנטין מעל, שאני אישית מאוד אוהב. העוגה הזו העיפה לי את הראש מבחינת הטעמים. הוצאתי עוד עוגה חדשה, עם קרם שקדים, קרם פטיסייר, מרציפן, תפוחים מקורמלים ושטרויזל. אלה טעמים שמחזירים אותך לאירופה הקלאסית, וזו גם עוגה לא מתוקה מדי. היא יצאה אחלה.

"קשה מאוד לרגש אותי במנות במסעדות, וזו אכזבה. אני יושב במסעדות טובות, של שפים חזקים בארץ, ובשורה התחתונה אני לא מתרגש. לפעמים הם לא מבינים שהפשטות היא הקלאס. המנה מוגשת בצלחת יפה, נגיד מנת פיסטוק, אבל כשהכל מצופה בשוקולד מתוק שגובר על הטעמים של הפיסטוק, אתה לא מרגיש כלום. הם גם מנסים להתפלצן בכל מיני שמות שהם לא נכונים. אני מחפש מנה שתרגש אותי ואני מאוד פתוח לטעמים, אוהב הכל, אבל הכי אני אוהב את האוכל של תלמה, אשתי".

מתי בפעם האחרונה עשית אודישן?

"השנה, לתוכנית 'הקינוח המושלם'. עשיתי אודישן מושלם של שעה מול מצלמה, התקשרו להגיד שעברתי ואמרו לי לבוא לעוד אחד, ואז היו עניינים ודחו את הכל. יום אחד קיבלתי טלפון שבו הצטערו להודיע לי שאני לא בפנים. הרגשתי שזה פספוס שלהם, חד־משמעית. עובדה שהתקבלתי ואמרו שרוצים אותי. אני רציתי להראות מה אני יודע, זה ישב עלי בול, אבל אולי אני בעייתי במה שאני אומר. אני יודע להגיד את האמת בכל מחיר ואולי הם פחדו".

מתי בפעם האחרונה הרגשת פורץ דרך?

"כל הזמן. אני עושה ואחרים מחקים אותי, או לפחות מנסים. בענף שלי תמיד מנסים, אבל זה לא מצליח להם. זה תמיד נראה חיקוי, לא הדבר האמיתי. אני הייתי הראשון שעבד בנראות, הראשון ששם עוגיות בקופסאות, והאריזות האקסקלוסיביות שלי היו פורצות דרך בארץ. כשהתחלתי עוד לא היו 'שמות', היו קונדיטוריות שכונתיות ששמו עוגיות על מגשים וטורטים של קצפת. אני הבאתי עוגות ומוסים בהקפאה ואנשים אמרו 'רגע, העוגה לא טרייה', אבל חינכתי אותם שיבינו שהעוגה חייבת להיות בהקפאה.

"כשחיקו אותי, בהתחלה מאוד כעסתי והתעצבנתי. תלמה היתה אומרת לי 'הם לא צריכים לנסוע לחו"ל, הם באים אליך, לומדים ומעתיקים'. תמיד היו ותמיד יהיו חיקויים שלי ואני מפנים את זה שאין מה לעשות, אבל אני תמיד מנסה להיות ראשון. אני מרגיש שמקנאים בי עד היום. ברור שהמתחרים מקנאים בדרך, בראייה ובלייף סטייל שלי. הם מקנאים בהכל, אבל זה אני.

"אתה לא מצליח לאורך שנים אם אתה לא מאוד מדויק במה שאתה עושה. אם תאכלי את העוגה שלי היום, מחר או בעוד שבוע, היא תהיה תמיד אותו הדבר. אני יודע בדיוק מה אני רוצה - שהלקוחות יקבלו את חוויית הקנייה בחנות אסתטית, יפה ונקייה, שהעוגה עצמה תהיה מושקעת, מחומרי הגלם הכי טובים וכמובן עם טעם מנצח, שהאריזה תהיה מדהימה, ובסוף שהיא גם תצטלם להם כמו שצריך".

מתי בפעם האחרונה היית בחופשה בחו"ל?

"הייתי בפריז בינואר 2020. שבוע אחרי זה התחילו שם הבידודים ואנשים הסתובבו במסיכות, כשפה עדיין לא ידענו מה קורה ולא הבנו מה הסיפור. חסרות לי הנסיעות לניקוי הראש בעיר האורות. אחרי הצבא נסעתי ללמוד בפריז ואני חושב שהייתי שם משהו כמו 120 פעמים. לצערי הקורונה פשוט תקעה אותי בארץ, כמו את רובנו. כולנו באותה סירה. ברגע שהתחילה הקורונה אמרתי שזה ייקח בין שלוש לחמש שנים הסיפור הזה. אנשים לא הבינו מה אני רוצה מהם, ועובדה שאנחנו כבר בשנה השנייה ולא רואים את הסוף.

"באופן מפתיע, המצב דווקא עושה טוב לעסק. לומדים ללכת למקומות חדשים ואתה מפתח רעיונות ומכניס את כל האנרגיות שלך לשם. הקורונה היא איזו הפסקה כזו בחיים, ביומיום שלפני הקורונה היינו במרדף אחרי עצמנו. ככה לפחות אני הייתי".

מתי בפעם האחרונה התנתקת מהנייד?

"גם כשאני בחופשה, אני לא מתנתק. לא יודע איך. אני סוגר את הנייד רק בטיסות ואני לא מכיר מצב של לא לענות. אני עובד גם כשאני בחופש, אבל מצד שני אני כל הזמן בחופש, כי אני אוהב את מה שאני עושה ונהנה לבוא לעבודה. אין לי מספרים או שעות, ואני כותב כל הזמן רעיונות בנייד. אם אני לא כותב, אני הולך לאיבוד".

מתי בפעם האחרונה עשית סלפי?

"כל הזמן. היום בבוקר עשיתי סלפי בבריכה בבית עם הילדים. אני אוהב את הרשתות החברתיות, לא מכור, אבל משתמש בהן הרבה. אני חושב שהן כלי גאוני, בטח בעולם שלי. פעם היית צריך לחכות ליחסי ציבור חיצוניים, היום אתה מגיע לאנשים אונליין".

מתי בפעם האחרונה קיבלת הצעה מפתה?

"לפני כשנה וחצי, כשרצו לקנות את המותג שלי במיליונים. ויתרתי, כי אני לא רואה את עצמי מייצר משהו שהוא לא מהלב. אני לא יכול לחשוב על לעשות איזה ליין מטורף, כשאצלי הכל בעבודת יד. אני לא בא ממקום שחסר לי משהו, לא יעזור לי אם יהיו לי עוד כמה מיליונים בבנק, זה לא משהו שיעשה לי זעזוע בחיים. אני רוצה לעשות משהו לנפש וליהנות ממנו. צריך לרגש אותי מאוד במובן מסוים כדי שאלך על משהו כזה. אם לא אעשה את מה שאני אוהב - אני בבעיה".

מתי בפעם האחרונה בדקת את העו"ש?

"כל הזמן. באתי מבית סטנדרטי, אבא עבד בתעשייה הצבאית ואמא היתה ספרית בבית. זה היה בית מאוד מצומצם, אבל גם החיים היו אחרים, פשוטים יותר. כולם סביבי היו אותו הדבר, היה איזון. היום המצב שונה. זה קצת עצוב שמקטלגים אותך לפי מה שיש לך, אבל מה לעשות, אלה החיים, אז כשאני בודק את העו"ש אני די מבסוט. כשהגיעה ההצעה לקנות את המותג שלי זה היה סוג של ליטוף לאגו, אבל סירבתי ואני גם לא שואף לצאת לעוד תחומים. אני עושה שיתופי פעולה, כמו שעשיתי עם עלית־שטראוס (עיצב עבורם ליין 'פסק זמן' יוקרתי - ש"ז), אבל אני חושב שמי שעושה גם וגם וגם וגם - בסוף מפספס משהו. אתה צריך להיות מאה אחוז בדבר מסוים. אם בקונדיטוריה שלנו תראי גם עוגות, גם לחמים, גם שתייה וגם סנדוויצ'ים - זו תהיה התפזרות. אני עושה פטיסרי ושוקולד, נקודה".

מתי בפעם האחרונה הגשמת חלום?

"עכשיו. לראות את גיא, הבן הבכור שלי, מתחיל להיכנס לחיים האמיתיים ולעסק שלי. בצבא הוא היה בחיל הים ובתקופת הקורונה הוא עשה קורסים בתחום, למד בבית הספר לקולינריה 'דנון' ולמד להתעסק עם שוקולד. יש לו יד טובה, ועכשיו כשהוא השתחרר הוא איתנו ורוצה מאוד להצליח. למעשה, הוא עובד איתי בעסק כבר מגיל 15. בהתחלה היו מסנג'רים אותו, נותנים לו לסחוב מגשים, לנקות ולעזור. עכשיו, כשאני רואה אותו בכל יום בעסק, זו הגשמת חלום עבורי. גיא ואני קשורים מאוד, הוא גם חבר שלי. כשהוא היה בן שנתיים והלך לגן היה לי קשה להיפרד ממנו, ואני נהנה מזה שהוא לידי".

מתי בפעם האחרונה בילית עם המשפחה?

"אנחנו כל הזמן יחד ואני מאוד אוהב את הביחד הזה. אני אבא־חבר. אמרתי לילדים שאני רוצה לתת להם את כל מה שלא היה לי. מבחינתי, כאבא, הכל מותר והכל אפשרי - אבל יש לי גם גבולות. היום יש לי יותר זמן, ומכיוון שהם כבר יותר בוגרים, יותר קל ויותר נוח לצאת איתם למסעדה או סתם לשבת איתם בכיף. כשהיה אפשר, טסנו גם הרבה יחד לחו"ל. כולם אצלנו אוהבים את החיים הטובים. אני מגשים את הפנטזיות שלי עליהם, נותן להם בכיף. זו הילדות השנייה שלי דרכם.

"כשגדלתי ראיתי אנשים עם מכוניות ספורט ודברים כאלה, שאלתי 'למה לי אין?'. היום, כשיש לי, אני רוצה שהילדים יהנו ואני קונה להם מכוניות בכיף. לגיא יש פורש חדשה וככה סגרתי מעגל. המכונית הראשונה שלי היתה אוטוביאנקי ספורט והיום אני נוהג על מרצדס ומזארטי. אני אוהב את הפוזה, לא את המכוניות. אני שונא לנהוג, לנהוג זה דבר משעמם, אבל אני אוהב את השואו מסביב והכי אני אוהב לשמוע מוזיקה ברכב. יש לי מערכת מוזיקה מדהימה ברכב ואני שומע בעיקר מוזיקה משנות ה־80.

"לעמית, הבן האמצעי שלי, ולמאיה, הבת הקטנה, יש צליאק, ועצוב לי שהם לא יכולים לטעום מהדברים האגרסיביים ומהבצקים שאני מכין, אבל יש המון דברים שאני מכין בלי קמח. זה כבר משהו במוח שלי, שאם אני יודע שאפשר להכין בלי קמח, אז זו אופציה. בהתחלה זה היה מאוד קשה. כשעמית היה בן שנתיים וחצי לא ידעו מה זה צליאק בארץ והרגשנו כמו עוף מוזר. לפני 15 שנה אף אחד לא ידע מה זה צליאק ואיך מתמודדים איתו. חווינו המון בכי והיסטריה, אבל התמודדנו. אחר כך, כשגילינו שגם למאיה יש צליאק, זה כבר היה קל יותר".

מתי בפעם האחרונה עשית ספורט?

"היום בשש בבוקר, כמו בכל יום. כמו שעון. אני מכור. הספורט משחרר לי את האנדורפינים במוח ונותן לי חומר למחשבה, ואם אני יום או יומיים בלי ספורט אני מרגיש שמשהו חסר לי. אני מתאמן שעה ורבע עם מאמן, ואם אני מספיק אני עושה עוד 40 דקות של אירובי בערב. אני מתאמן בכל יום חוץ מביום שישי, כי צריך גם לתת לגוף לנוח. הנפילות שלי הן האוכל המתוק, אבל אני לא יכול לעצור את עצמי".

מתי בפעם האחרונה התאכזבת?

"אני שונא שקרנים, והתאכזבתי מעובד שלי ששיקר לי. לפני חודש גיליתי שהוא מספר לי סיפורים ופעלתי בצורה שצריך לפעול, זאת אומרת לא שיחקתי יותר מדי משחקים. אם אתה משקר אתה תמשיך לשקר, זה אופי. אין יותר טוב מהאמת, תגידו את האמת וזהו. העובדים שלי הם כמו משפחה, יש כאלה שעובדים איתנו שנים ויש לי עובדים שישנו אצלי בבית. יש חיבוק ויחס אישי, ואין עובד שיבקש ממני משהו ולא אעשה בשבילו. לכן, כשמישהו שהכרתי המון שנים שיקר לי, התאכזבתי כל כך. השקעתי בו וסמכתי עליו, ובסוף הרגשתי שהוא עבד עלי".

מתי בפעם האחרונה קינאת?

"אני לא טיפוס קנאי. אני מסתפק במה שיש לי, טוב לי, ואני שמח במה שהשגתי ואני הכי מפרגן בעולם. אם אני מקנא במישהו זה באשתי, על זה שיש לה בעל כזה. אני כל הזמן אומר לה את זה.

"אני רואה אחרים שמצליחים, למשל אסף גרניט, שאני מאוד אוהב כפרסונה, אני אוהב את האישיות שלו וחושב שהוא מצליח כי הוא מאוד כישרוני. הוא לא נח, המוח שלו עובד נון־סטופ והוא כל הזמן חושב הלאה. אני חושב שאנחנו דומים בקטע הזה. לא הייתי רוצה תקשורת שתסקר כל צעד שלי, אבל הייתי רוצה שיידעו שאני הפטיסרי האמיתי".

מתי בפעם האחרונה בכית?

"עכשיו. לפני שבועיים איבדתי את אמא שלי, וזו האבידה הכי קשה וכואבת בעולם. אני מרגיש שאיבדתי את החברה הכי טובה שלי. אמא שלי, דניס, היתה מאושפזת במחלקת טיפול נמרץ קורונה ברמב"ם עם דלקת ריאות, וזו היתה הרגשה נוראית. אחרי 20 שנה שלא בכיתי, מצאתי את עצמי בוכה ובוכה. הייתי צריך להיות חזק בשליטה ברגשות ולא לגמרי הבנתי את המשמעות של האובדן כשהוא הלך והתקרב.

"אמא היתה בת 72 ומושתלת כליה, ולכן החיסון בהתחלה לא נתפס עליה. מצבה היה קשה ויציב במשך תקופה, והייתי נוסע אליה בכל יום, מבקר אותה ורואה שהיא אוכלת ומטופלת כמו שצריך, אבל ראיתי בן אדם נואש ולא יכולתי לעזור לה. למרות זאת, גם ברגעים הנמוכים ראיתי משהו טוב - את הצוותים הרפואיים שעושים עבודת קודש. הם היו פשוט מדהימים, מלאכים".

מתי בפעם הראשונה?

מתי בפעם הראשונה הופעת בטלוויזיה?

"בתוכנית 'בראשית' של עינת ארליך בערוץ 2. אז עוד לא היו פינות בישול או קינוחים בשום תוכנית, זה היה משהו חדשני לגמרי. אחרי ההופעה אצלה הייתי אצל גבי גזית ואצל רבקה מיכאלי ואחר כך בכל תוכניות הבוקר ובכתבות בכל הערוצים. בפעם הראשונה התרגשתי ולא ידעתי בכלל מה אני עושה. זה היה במטבח קטן מאוד, לא היה סט של מטבח או משהו כזה, וביקשו ממני להכין עוגת גבינה. נהניתי מההופעה הזו ושמחתי להיות פורץ דרך בתחום הזה. היום זה מאוד מובן מאליו לבוא ולהכין אוכל בטלוויזיה, אבל אז זה היה וואו".

דודו אוטמזגין \ בן 49, שף־פטיסייר ובעל המותג "דודו אוטמזגין". תושב קריית מוצקין, נשוי לתלמה ואב לשני בנים, גיא ועמית, ולבת מאיה. למד קונדיטוריה בפריז והחל את דרכו כעצמאי בגיל 27, כשפתח את הסניף הראשון בקריית מוצקין. כיום בעל 14 סניפים ברחבי הארץ. חיבר את הספרים "אמנות הפטיסרי" ו"INSPIRATION".

shirshirziv@gmail.com