ילד של אבא: הידוענים כותבים לבניהם ולבנותיהם מכתב לכיתה א'

"אגלה לך סוד: לא מעניין אותי שתצטייני בכיתה, רק שתהיי סקרנית ומאושרת"

רמי קלינשטיין: בן 58, זמר ומוזיקאי. אבא של אומה (6), וגם של משי (28), נועם (19), תיאו (8) ומילוא־מילן (4)

אומה שלי,

בעוד כמה ימים נלווה אותך, אמא ואני, ליום הראשון של כיתה א', ונצלם אותך בשער בית הספר ובכיתה. ובטח נעלה תמונות לאינסטגרם, שתהיה לנו מזכרת מהיום המיוחד הזה שלך, ולא נאמין איך גדלת לנו ככה וכמה את בוגרת יחסית לשש שנותייך. אני עד היום לא מבין איך באמת עובדת האבולוציה של התבגרות הילדים בשנים האחרונות, ואם זה בכלל אני ואמא שממהרים אותך להתבגר, אולי את ממהרת את עצמך.

כל כך נהניתי לשבת איתך בקיץ עם חוברות ההכנה לכיתה א', לראות איך את אוהבת לענות על כל המטלות, ואיך את נפעמת מאותיות האל"ף־בי"ת, וכמה חמוד כתב הראי שלך, ואיך את לא רואה בכלל שהא' שלך הפוכה. אבל אני לא דואג בכלל: בתוך תקופה קצרה האותיות יסתדרו לך, ותדעי לכתוב וגם לקרוא.

כבר שבועיים שאת מוטרדת מהעובדה ש"עוד לא סידרתי את התיק של כיתה א'", כי את כזו מסודרת ומאורגנת באופייך. ואני רוצה לבקש ממך: לאט לך, ילדה. קחי את הזמן שלך והיי סבלנית. בעיקר כלפי עצמך.

וכמו כל דבר שתמיד מתחיל בנו, אם תהיי סבלנית כלפי עצמך, תוכלי להיות סבלנית גם כלפי אחרים. אולי תהיה לך בכיתה ילדה שהקצב שלה הוא אחר, והיא תצטרך את סבלנותך.

ב־1 בספטמבר אבא יתרגש בפעם הרביעית בגלל ה"שלום כיתה א'" שחוו האחיות שלך משי ונועם - לדעתי הן כבר הספיקו לשכוח - ואחיך הגדול תיאו. בזכותם אני מרגיש אבא ממש מנוסה בכלל, ובכל מה שקשור לענייני בית ספר בפרט. הניסיון הזה מביא איתו סוג של רגיעה מרגיעה. ואני רוצה להגיד לך, אומה, שאני אמנם נרגש, אבל רגוע לחלוטין ויודע שאת תהיי נהדרת.

כי את ילדה כזו, נהדרת, עצמאית ויודעת איך להסתדר, והכניסה לכיתה א' לא תשנה אותך. את תישארי אותה אומה עם האופי הייחודי רק לך, עם שלל הכישרונות שיש לך, ואת לא תשתני כי הפכת בבוקר אחד להיות תלמידה. את תמשיכי להיות חברותית, ותמשיכי לרקוד ולשיר ולשחק, ותמשיכי לצייר, ותמשיכי לאהוב את החברות שלך.

בגלל העובדה שאת מין ילדת סנדוויץ' שכזו, שצריכה לעיתים להילחם בבית בסוג של מלחמת הישרדות על מקומך בין אחיך הגדול לאחיך הקטן, דווקא כשאת יוצאת מהבית למסגרות אחרות את פורחת ומייד מוצאת את המקום שלך. ככה היה בכל גן חדש שנכנסת אליו, וככה אני בטוח שיהיה עכשיו בבית הספר.

את כבר יודעת איך בית הספר שלך נראה, ויהיו איתך בכיתה שתי חברות שאת מכירה, ואפילו פגשת את המנהלת ואת המחנכת שלך, ואני בטוח שבתוך זמן קצר היא תבחין איזו אנרגיה של כוח את מביאה איתך לכיתה, כוח של מנהיגה אמיתית וכוח חברתי שהיא ממש תוכל להיעזר בו - ובעיקר לסמוך עליו.

יש לי תחושה שתהיה לך מחנכת נהדרת, והיא תהיה חלק משמעותי מהאהבה שלך ללימודים. אני יודע, כי ככה אבא היה בדיוק. לא סיפרתי לך אף פעם, אבל אבא היה תלמיד טוב, ממש־ממש טוב, שאהב ללמוד ואהב להתקדם בחומר.

בכיתה ה' אבא היה עולה חדש שהגיע מארה"ב, והמחנכת שלי פשוט גרמה לי להיות סקרן ונלהב לגבי הרחבת אופקים. פשוט אהבתי ללמוד, בעיקר תנ"ך. היא היתה מבקשת שנקרא בבית פרקים ו'-ט' ואבא היה ממשיך לפרקים הבאים, כי היה לי כל כך מעניין לקרוא מה קורה שם.

והיתה לי גם מורה לחשבון שגרמה לי לאהוב את המקצוע. עד היום אני יודע בעל פה את כל התוצאות של העלאה בחזקות עד 18. את מוזמנת לבחון אותי, אין סיכוי שאני מפשל. כאלה מורים אני מאחל שיהיו לך. מורים שיגרמו לך לאהוב ללמוד, מורים לחיים, שתזכרי אותם כל החיים, כמו שלי היו.

אני לא מצפה ממך שתצטייני בכיתה, ממש לא. ציונים הם לא דרך בשבילי להגדיר את מי שאת או איך תלמדי. אחיך הגדול הוא מהמצטיינים בכיתה, ותראי אותו, זה ממש לא מעניין אותו, ואני מגלה לך בסוד שזה גם ממש לא מעניין אותי. מעניין אותי שתלמדי מתוך סקרנות אמיתית, ומעניין אותי שתהיי מאושרת.

אני קצת נזהר מהמילה המכובסת הזו "מאושרת", כי בשבילי "שתהיי מאושרת" זה לא שהכל ילך לך חלק - כי אז לא "תנג'סי" ולא תצטרכי אותי לידך. מבחינתי, את תהיי מאושרת אם תחייכי, אבל גם אם תכעסי ותדעי להביע החוצה את הכעסים שלך אם וכאשר יהיו, ושתחווי את כל ספקטרום הרגשות שלך.

ועוד בקשה אחת לפני שאת מתיישבת מול הלוח, אומה.

כשתחזרי הביתה מבית הספר ואשאל אותך "איך היה", בבקשה, אל תעני את הנאום הידוע "כיף". את יודעת שלאבא יש אוזניים מספיק גדולות כדי שהוא ישמע כל מה שתרצי לספר לו, כי יהיה לך מה לספר לי אחרי חמש שעות בבית הספר. וזה באמת מעניין אותו מה, מו, איך ולמה קרה לך, אז אם תוכלי לפרט זה יהיה נהדר; ואם לא, אני כבר אמצא את הדרך להבין איך באמת היה לך בבית הספר.

אני סומך עלייך הכי בעולם, ילדה שלי.

אוהב אותך,

אבא רמי

נ.ב: אם ישאלו אותך מה זה אומה, תגידי שאמא תמיד אהבה את השם הזה, כמו אומה תורמן. בהודית הפירוש הוא אלה טובת לב. גם לאחייך יש שמות מיוחדים, ובמשפחה אנחנו תמיד צוחקים שנועם הוא השם הכי מוזר בין כל האחים שלך.

"לכיתה תיכנסי זקופת ראש, ותדעי שאת לא פחות טובה מהבנים"

דביר בנדק: בן 51, שחקן, קומיקאי ומנחה. אבא של גלי (6), וגם של יולי (11)

גלי,

לפני שש שנים בדיוק נולדת לנו במומבאי, אחרי הליך פונדקאות בהודו, ילדת קיץ קסומה שהפכה אותי ואת אמא להורים לשתיים ואת יולי אחותך הפכת לאחותך הבכורה.

עכשיו את עולה לכיתה א', וכמה את מתרגשת מהאירוע הזה. איך אני אוהב את העובדה שאת ילדה שאוהבת להתרגש. כמה ימים לפני שהשנה תתחיל חגגת יום הולדת 6, ומבחינתך זה היה היום הכי מאושר של חייך. אני חושב שנצטרך להגדיר מילה חדשה לחוויה שאני, אמא ואת הולכים לחוות ביחד בבוקר 1 בספטמבר.

את תלמדי בבית הספר השכונתי, ואני מאוד מרוצה מהעובדה הזו, כי אני בעד שכונה, בעד קהילה. זה ערך מאוד חשוב עבורי ועבור אמא.

אני יודע בוודאות מה את צריכה לקבל בבית הספר השנה: חום, אהבה וביטחון במקום שלך בתוך ההתמודדות הלא פשוטה של ללמוד את מקומך בחברה. אם בית הספר יעניק לך את כל התנאים הללו ויעטוף אותך, זה יהיה נהדר, ומבחינתי הוא יהיה בית הספר הכי טוב עבורך. אני בכלל חושב, גלי, שהדבר הכי חשוב שתצטרכי ללמוד בבית הספר הוא להסתדר עם אנשים, כי זה מה שתצטרכי לעשות בשארית חייך.

אנחנו, בני האנוש, חיות עדריות. ברגע שאנחנו נפרדים מהמוצץ ומתחילים לדבר עם אנשים, אנחנו בעצם צריכים ללמוד לעשות את זה באופן משוכלל ובריא, כי כל החיים שלנו יהיו מושתתים על קשרים, וזה מה שחשוב, אהובה. לא איפה תגורי, לא כמה כסף יהיה לך ואיפה תעבדי, אלא עם מי תעבדי, מי יהיו החברים שלך, ואיך יהיו היחסים שלך עם בני משפחתך.

ככה אבא מתייחס לעבודה שלו, שבעצם מושתתת על יחסים עם אנשים. בחרתי להיות שחקן בגלל האנשים. כל המקצוע הזה הוא לא באמת לדעת לשחק, אלא לדעת לעבוד עם עוד שחקנים: לוותר, לשתף, לעיתים לשים את האגו בצד.

ציונים פחות מעניינים אותי, גלי, ואני לא מצפה ממך שתהיי תלמידה טובה במיוחד. אבל אני כן מצפה ממך שתהיי בת אדם. זה הכי חשוב לי. שתכבדי אנשים, ותלמדי להקשיב. זה כל כך חשוב להקשיב, והלוואי שתלמדי לחשוב רחב. אני מקווה שבית הספר ילמד אותך איך ללמוד, איך לחשוב רחב, ויצית בך את התשוקה לדעת, כי זה מה שהיה חסר לי כשהייתי תלמיד.

הייתי תלמיד עם הציונים הכי ממוצעים שיש, לא בולט בשום צורה, לא לטובה ולא לרעה. תמיד שמעתי "דביר לא מגשים את היכולות שלו", ולא הבנתי באילו יכולות מדובר, באמת שלא הבנתי. לא בבית ספר, לא באקדמיה, רק כשהייתי מחוץ למסגרות לימדתי את עצמי לחשוב רחב.

סבתא שלך, ד"ר סולי נתן, אמא של אמא עירית, היתה הרבה שנים מנכ"לית מחוז מרכז של משרד החינוך. ונחשי מה? היא לא חושבת רחוק ממני בכל מה שקשור למטרה האמיתית של בתי הספר - גם אותה מעניין שתלמדי ללמוד, לא מה תלמדי. החלוקה בינינו היא מאוד ברורה: סבתא סולי אחראית לחינוך הפדגוגי שלך ושל אחותך, ואני ואמא עסוקים בחינוך הלא פורמלי. ואיך אני שמח שסבתא ישבה איתך ונתנה לך כלים כדי שתוכלי ללמוד איך ללמוד, כך שמהבחינה הזו את מגיעה מוכנה לא'.

ממש השבוע התבשרנו שיש לך מחנך, לא מחנכת. שמו אורי, ומתברר שהוא בחר בעבודה הכי חשובה בעולם. כמה שאני שמח שמחנך ילמד אותך את יסודות הקריאה והכתיבה. זה כאילו ידעו שאבא שלך, שהוא אבא לשתי בנות, נושא את דגל השוויון המגדרי והפמיניזם. אבל הפמיניזם של אבא הוא קצת אחר, ואין בו מלחמות, כי אני לא רוצה שתילחמי על המקום שלך, גלי. אני רוצה שתיקחי אותו לעצמך. עזבי בצד את כל פטפוטי המגדר. מגדר היא מילה כזו של מחקרים בומבסטיים. בפועל אין מגדרים, הכל שלך ילדה שלי, העולם שלך.

ביום הראשון לכיתה א' אני רוצה שתיכנסי זקופת ראש, ותדעי שאת לא פחות טובה מהבנים. את שווה להם, ואת יכולה לעשות כל מה שרק תרצי.

אני בטוח שהמורה אורי יקלוט מהר מאוד כמה את רגישה לסביבה, ואיך הסנסורים שלך מופעלים ב־360 מעלות סביבך כל הזמן. אולי את רגישה קצת יותר מדי, כי לעיתים את שמה את צורכי הסביבה לפני צרכייך. אני יודע שאת לא פוסחת על אף אחד, ולכן ברור לי שתקפידי לברך בברכת "בוקר טוב" את השומר או השומרת בכניסה לבית הספר, לא תגרמי להם להרגיש שקופים, ותמיד תתיישבי ליד הילד או הילדה שקצת קשה להם והם זקוקים לעזרה.

אני יודע ממי ירשת את התכונה הזו, ילדה אהובה. לשנינו יש הצורך הזה, לוודא שהכל בסדר סביבנו. ככה את, גלי שלי, מגיל צעיר מאוד תמיד שואלת "איך אפשר לעזור?"

אורי בטח גם ישים לב שאת אוהבת לצייר, ושיש לך ידיים נפלאות. אמא ואני תמיד צוחקים שבטוח תהיי מהנדסת של משהו, אני עוד לא יודע של מה.

ואי אפשר להתעלם מהאהבה שלך לחיות, שהיא לא רגילה, ואין לנו באמת מושג מאיפה זה מגיע. זה לא שאמא ואבא שונאי חיות, יש לנו את שוּשָה הכלבה, אבל את מייד רוצה לאמץ כל יצור חי באשר הוא, גם כאלה שאי אפשר כל כך להכניס הביתה או לכיתה.

גלי, אני רוצה שאם וכאשר יהיה קשה בבית הספר, ומשהו יעציב או יתסכל אותך, תדעי שאת חוזרת הביתה למקום שמוכן לשמוע הכל ולקבל הכל. אבא רוצה לשמוע ממך הכל, גם אם לך זה נשמע לא חשוב, בסדר? פשוט כי אני בטוח שאוכל לעזור לך, ואין שום סיבה שתתמודדי עם דברים לבד. זה לא פשוט להתמודד לבד, ואין שום צורך שתרגישי ככה.

אני פה בשבילך תמיד,

אבא דביר

נ.ב: אחרי שתלמדי את שמות התנועות בעברית, תוכלי לתקן את המורים והחברים ולהגיד שאת גלי בנדק, עם סגול מתחת לנ', לא בנדק עם שווא. בסוף הם ילמדו.

"תישאר קצת סוכר וקצת פלפל. זה המתכון למנה הכי מסקרנת שיש"

אלעד זוהר: בן 39, חזאי ומגיש תוכנית הבוקר ברשת 13. אבא של גיל (6), וגם של רון (8), ותינוק שנולד לפני שבוע

גיל שלי,

הנה היום הזה הגיע. כמה התכוננת אליו וחיכית לו. ימים ראשונים של כיתה א' בבית הספר החדש, וההתרגשות אדירה. האמת היא שאני מתרגש יותר ממך. ואם תראה אותי בוכה קצת בפינה, זה רק מפני שאני גאה בילד שגדלת להיות.

את מקום הגננת תתפוס המורה שלך, דניאל, ואני חייב לספר לה שהיא עומדת להכיר ילד שהוא מאוד מיוחד, לא בגלל שהוא שלי. ילד שיהיה הנשמה של הכיתה, ילד מלא צ'ארם וכריזמה, שיודע לסחוף אחריו חברים וחברות. ילד שיש בו את כל התכונות שמרכיבות קפטן, או קמע של נבחרת. דניאל תבחין מהר מאוד שיש לך זמן משלך, קצב משלך ואמת משלך. הדרך שלך לעשות דברים היא לעיתים עיקשת, אבל קסומה, ויש בה שקט נדיר ודבקות במטרה שאני נפעם מהם.

גיל, בבית הספר תכיר חברים חדשים לכיתה, ויהיו גם חברים לשכבה. אני רוצה שתשים לב היטב למי שסובב אותך ושתתחבר רק למי שעושה לך טוב, רק למי שמפרגן לך, רק למי שמרים אותך. אל תוותר על העקרונות שלך ועל האהבות שלך, ואל תנסה לרַצות מישהו אחר, לעולם.

אתה השחקן הראשי בסיפור חייך, תן לעצמך להוביל את הסיפור.

אף פעם לא דיברנו על זה, אבל בגילך אבא היה שובב עם לב זהב. זה ביטוי כזה שהגיע משיר ילדים ידוע, והכוונה היא לילד שעושה קצת צרות, אבל הוא לא באמת מתכוון להרע, ויש לו לב טוב ורחב.

וכן, ככה הגדירו אותי מדי שנה. מה שמדהים אותי זה שאתה בדיוק כזה. ברור לי שתעשה קצת צרות, ושלא אחת גם "תקבל על הראש". אבל זה בסדר, בן יקר שלי, כי זה מי שאתה: קצת סוכר וקצת פלפל. ואני יכול לגלות לך כבר עכשיו שזה המתכון הכי טוב למנה הכי מסקרנת שיש, שקוראים לה החיים.

הלימודים בבית הספר יסתיימו בסביבות השעה 13:00, ויישאר לך זמן לעשות את מה שאתה הכי אוהב לעשות אחרי צהריים: ללכת לחוג לגו רובוטיקה, שנבחרת אליו כי אתה בעצם מצטיין; ולא פחות חשוב, כל השיגעונות הרגילים של אחר הצהריים עם אבא, שזה זמן שלי איתך שאני לא מוותר עליו. אם אני בבית בשעות האלה, הטלפון שלי תמיד יהיה בצד על שקט, ואני לא נותן לאף סטורי להפריע לנו במשחקי השחמט, הלגו וכל משחקי הקופסה שאנחנו אוהבים לשחק. בזמן הזה אני מבטיח להשתדל להיות רק אבא שלכם, לא הבמאי שלכם. ולא, לא הכל צריך להיות מתועד. אתה אמנם אוהב מאוד להתרוצץ ולשחק עם חברים, אבל אל תתעייף יותר מדי ילד, תשמור קצת כוח גם עבורי.

לצערי, אתה נכנס לבית הספר בעיצומה של תקופת קורונה. כל כך קיוויתי שעד שתהפוך לתלמיד היא כבר תהיה אירוע היסטורי. אבל הקורונה כאן, מכה בגל רביעי, ושוב אי־ודאות, ושוב מרחפת באוויר אווירת בידוד. אם תידרש לכך, אתה לא חייב להיכנס לשיעורי הזום, ילד שלי, כי היה לנו לא קל השנה כשלך לא היה גן, ולרון היו שיעורים בזום, ואמא גם עבדה מהבית, ואבא היה בתוכנית הבוקר ולא תמיד יכולתי לעזור.

לכן אני משחרר אותך מהפורמט הזה, אם הוא יהיה לך מורכב או בעייתי. אני די בטוח שאוכל ללמד אותך את יסודות הקריאה והחשבון בעצמי, ואת העניין החברתי נפתור ביחד. ואם תבחר כן להיכנס לשיעורי זום, יחד עם אחיך הגדול, אני מאחל לנו בהצלחה עם הסיפור הזה, והלוואי שלא נזדקק לו.
ואחרי שהצלצול האחרון יושמע ותחזור הביתה, גיל, אתה כשמך, אל תשכח להביא איתך את השמחה. הבית יהיה המקום הכי בטוח ושמח שלך, שבו תוכל להיות מי ומה שרק תרצה.

ממש בימים אלה קיבלת במתנה גם אח קטן וחמוד, ואני בטוח שאתה חווה לא מעט אתגרים, וגם בטח עולות לך שאלות לגבי מיקומך המשפחתי כילד סנדוויץ', או כפי שאתה מנסח את זה: "השוקולד בין הפרוסות". בתוך זמן קצר אתה הופך גם לתלמיד של ממש, וגם לאח בוגר. זה לא ישנה את העובדה שהבית שלך יהיה תמיד אי של אהבה בעולם מוטרף. מקום של האטה בעולם תזזיתי. המקום הפרטי והייחודי שלך.

הכי חשוב לי שתדע, גיל, שאני תמיד כאן למענך ולטובתך. אתה יכול לספר לי הכל, ותמיד תמצא אצלי קודם כל אוזן קשבת וכתף תומכת. ואם אצטרך לבקר אותך על משהו שעשית, גם זה יגיע, לא אחסוך ממך ביקורת, אבל כמובן שהיא תהיה בונה ומאפשרת.

אתה יכול לסמוך עלי ועל אמא שנעשה הכל כדי שתהיה לך התחלה חדשה מעולה - גם כתלמיד וגם כאח גדול.

עלה והצלח, גיל אהובי,

אבא אלעד

נ.ב: כתבתי לך את המכתב לפני שאמא ואני החלטנו סופית מה יהיה שמו של אחיך החדש. היום, במועד פרסום שורות אלה, תיערך הברית ונוכל להכריז רשמית על שמו.

"שיעור מאבא: תשקיע במקצועות שיגשימו את חלומותיך בעתיד"

אסי בוזגלו: בן 38, כדורגלן עבר, איש עסקים וכוכב ריאליטי. אבא של מילאן (6), וגם של אייר (14) ולאו (9). מצפה לילד רביעי

מילאן, נסיך של אבא,

ביום רביעי הבא תצעד לבית הספר בפעם הראשונה. נלך יד ביד, אני ואתה, בלי אמא עדי, שחלתה בקורונה ושוהה בבידוד. אם היא היתה באה, יש סיכוי שלא היתה מצליחה לעצור את הדמעות. גם ככה היא אובר־רגישה בגלל ההיריון הרביעי, אז בטוח יהיה לה קשה, בכל זאת אתה הבייבי שלנו (ותישאר כזה עד הלידה), ואנחנו לא באמת עומדים בפניך.

אמא תמיד אומרת שהיא ילדה אותך מהבטן טכנית, אבל מי שילד אותך הלכה למעשה זה אני, כי ככה אנחנו - קשורים בחבל הטבור, בלב ובנשמה. אני לא צריך שתדבר כדי שאבין אותך, מספיק שתסתכל עלי. אני יודע כמה אתה מקשיב לי, ואני מקווה שהחיבור הזה יישאר בינינו לנצח.

אתה כבר המון זמן שואל אותי: "מתי כבר אני אעלה לכיתה א'?", וכבר הספקת לשאול "אם עוד מעט, אז מתי אני עולה לכיתה ב'?", והייתי רוצה, מילאן, שתיקח לך את הזמן בכיף, אל תמהר לגדול. ככל שאתה תגדל, כך אבא בעצם יזדקן, אז תתחשב גם בי, טוב?

הייתי שמח אם היית לוקח את החיים בקלות. אתה לא צריך למהר לשום מקום, והכי חשוב - שתיהנה מהתקופה הזו. אני מתכוון לאיחול הזה מאוד. אני זוכר שגדולים ומנוסים ממני תמיד היו אומרים לי: "תיהנה מתקופת בית הספר, כי היא לא תחזור". אבא לא לקח את ההמלצה הזו ברצינות והיה עונה "בסדר, לא תחזור אז לא תחזור". והיום? מאוד הייתי רוצה לחזור להיות תלמיד. בשמחה הייתי מתחיל שוב את כיתה א'.

אתה תוכל לספר לנכדים שלך שאת כיתה א' התחלת בעיצומו של הגל הרביעי של מגיפה עולמית, ואני יודע שהקורונה הזו קצת שיבשה לך את לוח הזמנים ואת ציר הזמן. האמת היא שלכולנו. גם אבא כבר לא יודע מה ומו, וחוסר הוודאות הזה לגבי מה שיהיה מערער סדרי עולם. אבל אני רוצה להיות אופטימי ששנת הלימודים תתחיל בזמן, ואני מקווה שלא תצטרך ללמוד קריאה וכתיבה עם מסיכה על הפנים. אני יודע כמה זה לא נוח.

אבא זוכר היטב את היום הראשון שלו בכיתה א'. הייתי נמוך קומה ובלונדיני, ודוד אוהד היה איתי. אני קטן ממנו ב־11 חודשים, אז היינו תמיד באותה שכבה, מתחרים זה בזה בכדורגל, ככה עד י"ב. נכנסתי לכיתה א', והייתי קצת בהלם מהדבר הזה שנקרא לימודים. בגן הייתי מלך העולם: באתי בבוקר, שיחקתי, היתה לי גננת שאהבתי. ופתאום המעבר החד לבית ספר, עם מורה ומשמעת וההבנה שאי אפשר לעשות מה שאתה רוצה, ושבשביל לדבר צריך לבקש רשות בהצבעה - כל זה הכניס אותי להלם.

הייתי תלמיד שמשקיע במקצועות שאהבתי ללמוד, כשהמקצוע המוביל הוא ספורט, כמובן. מה שלא אהבתי ללמוד - התנהגתי אליו בהתאם.

השקעתי באנגלית, בלשון ובגיאוגרפיה. לכל מקצוע שידעתי שיעזור לי בתחום שלי, בכדורגל, ייחסתי חשיבות עליונה. קוראים לזה להיות פרקטי. היה לי תמיד חלום להגיע לשחק בחו"ל, ורציתי להכין את עצמי לראיונות שם, אז למדתי אנגלית. בשביל הראיונות בארץ הקפדתי לשדרג את העברית שלי בשיעורי לשון. היה לי חשוב לא לדבר בשגיאות ולהיות ייצוגי בראיונות. בגיאוגרפיה השקעתי כדי לדעת יותר על מדינות ויבשות. הייתי לוקח אטלס ומסמן לי יעדים בעולם להגיע אליהם.

מהשבוע הבא נתחיל, בן, להקפיד שתסדר את המיטה בכל בוקר לפני שתצא מהבית, כי ככה סבא יעקב לימד את אבא, וזה מה שאני מעביר לך. סבא תמיד היה אומר לי "תקפיד לסדר את המיטה שלך בבוקר, ואיך שתציע אותה - ככה ייראה היום שלך". אז נתחיל לעבוד על זה, ילד. בכל זאת, כיתה א'.

אני בטוח שתהלך קסם על המחנכת שלך ועל החברים החדשים בכיתה, כמו שאתה מהלך קסם על כולם ומדביק את כולם בחיוך שלך, בחום שיוצא ממך ובאנרגיות הנהדרות שלך. הכיתה שלך רק תרוויח מאיך שאתה יודע לחבר בין ילדים, ואתה לעולם לא תפסח על אף אחד. אני יודע איך אתה רואה את כולם. כזה אתה - ילד רגיש ומרגש.

חשוב לי שתלמד, ילד, כי ידע הוא כוח. אתה תבין את זה לאט־לאט. אבל הכי חשוב לי שתהיה קשוב למורים, ככה הסקרנות שלך תבוא על סיפוקה. אני אהיה הכי שמח לבוא לאסיפת הורים ולשמוע מהמחנכת שאתה קשוב.

אם יהיו רגעים קשים בבית הספר - אני מתכוון לכל מיני עניינים חברתיים, וחס וחלילה חרמות וכאלה - אני רוצה שתיזכר באבא, ותדע שאני תמיד איתך ושאנחנו לא מאבדים את האופטימיות. לצערי, ילדים יכולים להיות לא כאלה נחמדים אחד כלפי השני, והחרמות הללו קורעים לי את הלב.

אתה הספקת להכיר את איתמר, הילד מ"הצינור" שעבר חרם כיתתי ושאבא לקח אותו תחת חסותו למשך תקופה ארוכה. אני מקווה שלא נצטרך להגיע לזה, אבל אם וכאשר, תשתף ותספר, ותדע שאסור לאבד את האופטימיות.

ואסור לנו לשכוח שאם וכאשר תתעורר לך בעיה בבית הספר, יש לך את אחיך, לאו, שעולה לכיתה ד'. אתה עוד תבין כמה כוח טמון באח שנמצא איתך באותו בית ספר. הוא יודע ומכיר כל פינה שם, ותמיד תוכל להיעזר בו.

ולסיום, בני היקר, אני רק רוצה שתהיה מחויך, מאושר ושמח. באמת, אבל. במציאות של היום זו המתנה הכי גדולה שאני יכול לבקש עבורך.

אוהב אותך מכאן ועד הירח,

אבא אסי

נ.ב: אם ישאלו אותך מה זה מילאן, תענה להם שפירוש השם בלטינית הוא אהוב ומועדף. וגם עשינו מיקס שכזה עם שם קבוצת הכדורגל שאבא שלך מאז ומתמיד העריץ.

"שיהיה לכם האומץ לטעות, ליפול ולהיכשל, בלי פחד מחומות ומסלעים גדולים"

אוהד חיטמן: בן 44, זמר ומוזיקאי. אבא של אוה וברי (6)

אוה וברי אהובים שלי,

לפני קצת יותר משש שנים אבא רני ואני קיבלנו את המתנה הכי גדולה שיכולנו לדמיין ולבקש - אתכם. 12 שנות לימוד, וגם שני תארים אקדמיים שרכשתי בחיי, לא הכינו אותי לבית הספר המרגש ביותר שאתם מעניקים לי בכל יום ויום, כשאתם מזכים אותי בתואר "אבא".

את השיעור הראשון שלמדתי משניכם בהורות קיבלתי כבר בימים הראשונים לחייכם, כשאבא רני ואני נלחמנו על חייכם באירועים הדרמטיים של רעידת האדמה הגדולה בנפאל. האדמה רעדה תחת רגלינו - פשוטו כמשמעו - ואתם הייתם בני שבוע, לא עדים למתרחש. מצאנו עצמנו מערסלים אתכם בידינו, בורחים מהבניין שבו שהינו בלי לדעת לאן לפנות, בלי לדעת מה יעלה בגורלנו.

כל צומת משמעותי שאתם חווים בחייכם - וכיתה א' היא צומת שכזה - מחזיר אותי לרגעי האימה הללו, ומזכיר לי כמה אנחנו צריכים להיות אסירי תודה.

את שיעור החשבון הראשון שלי איתכם קיבלתי כשהפנמתי שבבת אחת, מאמן שמתעסק 24/7 ב"אני" - הפכנו למשפחה בת ארבע נפשות פלוס כלבלב. ואת שיעור ה"קוסמות" שלי קיבלתי כשהפנמתי שאכן ניתן להחזיר את מחוגי הזמן אחורה, כשאני חווה מחדש את ילדותי השנייה.
איתכם, דרככם ובזכותכם.

ילדים שלי, גם אם לפעמים קשה לי ההתמודדות עם העקשנות שלכם, בסופו של דבר אני מעריץ את הדעתנות, את העצמאות ואת חופש המחשבה שלכם. גם אם ברוב היום אני יותר "בורר" ופחות "הורה", כשהטיעונים העיקריים שאתם מביאים בפניי הם "אבל זה לא פייר" או "אבל בא לי", אני אוהב להיווכח בחמלה שלכם זה אל זו, ובעיקר כלפי העולם שמסביבכם.

אני גומע בשקיקה את ה"ביחד" של שניכם ואת ה"לבד" הייחודי לכל אחד מכם, ומעריץ את הסקרנות הבלתי נלאית שלכם - ברי בעולמות הגיימינג, הקומיקס, האוריגמי והמיתולוגיות, ואוה בעולמות השירה, הריקוד, המשחק והביוטי.

עכשיו אתם יוצאים למסע חדש בחייכם, שיימשך 12 שנים. אבא ואבא בחרו, מתוך ההיכרות עם האישיות המופלאה שלכם, את בית הספר "נטעים" ברמת גן (שדוגל בחינוך סביבתי ובטיפוח יזמות; חר"ר), ולמענכם אנחנו עוברים לבית חדש בסביבתו. תקופה מרגשת עומדת בפני המשפחה שלנו, תקופה של בריאה ויצירה והתחלות חדשות. הילקוטים שלכם כבר מוכנים מחודש יולי. שש שנים סבא חיים וסבתא דליה חיכו לרגע הזה, של קניית התיקים לכיתה א', והנה הוא הגיע.

אתם תלמדו בכיתות נפרדות, בדיוק כמו שהייתם בגנים נפרדים, ככה לכל אחד מכם יש את המרחב האישי והחברתי המיוחד משלו, ואנחנו שמחים על כך. אני מאחל ומייחל לשניכם שבית הספר ירחיב ויעמיק את יסודות הבניין שאתם מהווים לעצמכם, ובאותה הנשימה שייטע בכם את האומץ לטעות, ליפול, להיכשל ולא לפחד מאתגרים דמויי חומות וסלעים גדולים. זכרו שההצלחות האמיתיות יגיעו לא מתוך ספרינט של 100 מטרים, אלא מתוך ריצת מרתון ארוכה, ולעיתים אף שוחקת ומתישה. על כן היו מי שאתם רוצים להיות, והשקיעו בעצמכם בחריצות ובהתמדה.

ברגעי משבר, ואני כבר עכשיו מודה בפניכם שבטוח יהיו כאלה, אם בפתרון תרגילים מורכבים בחשבון ואם במורכבויות של מעמדות חברתיים ושאר ענייני הלב, השכילו והפנימו שהמשברים האלה הם זמניים, אני מבטיח לכם, והם ייפתרו כך או אחרת. התעקשו להמשיך לטוות את סיפור החיים המופלא ביותר שתוכלו ליצור.

ילדים אהובים, התבוננו בי ובאבא רני, במסע היומיומי המשותף שאנחנו עוברים זה לצד זה, וכל אחד במסע הפרטי שלו. גם בזמנים הכי קשים שיש אנחנו תמיד זוכרים ומשננים שהמחר יילד יום חדש, ומבטנו תמיד מופנה קדימה. במבט לאחור, תקופת בית הספר היא התקופה שעיצבה את אבא ואבא כפי שהם כיום. אמנם לא היינו רוצים לחזור לשנים הללו, אך ללא ספק אנחנו שלמים ומאושרים עם מי שאנחנו, ודי בסדר גם עם מי שאנחנו לא.

ילדים אוצרות שלי, לצערי אני לא יכול להבטיח לכם חיים תחת מסננת של משקפיים ורודים, ובישראל 2021 עדיין יש אנשים שמתכחשים ומבקשים להרע למשפחות כמו שלנו. אפשר להילחם בהם ולהשיב להם באותה הדרך, שלפעמים היא אלימה מילולית ופיזית, אך בביתנו הפרטי תמיד נבחר בהקשבה, בנדיבות, בסובלנות ובחמלה גדולה כלפי האחר.

מה שחשוב לי שתלמדו במהלך כל השנים המאומצות שעוד נכונו לכם, זה כיצד לגדול ולהפוך לגרסה הכי טובה של עצמכם שאתם יכולים להיות. חשוב לי שתשקיעו במה שמסביבכם - ושתציפו אותו באור הגדול שאתם.

ביום הראשון שלכם, כשתחצו את שערי בית הספר, זכרו שאבא מודה לכם על בית הספר היומיומי והמופתי שייסדתם שניכם בחיי.

אוהב המון־המון,

אבא אוהדי

נ.ב: אם המורים ישאלו, ספרו להם שברי נולד עם שפתיים אדומות כמו בֶּרי - פירות יער באנגלית. ואוה עם ו' אחת, כי כל אותיות האל שם, ונומרולוגית זה שם פתוח וזורם, ממש כמוך.