מפקד שלדג: "אנשים נותנים את החיים שלהם, ואז השם שלהם מרוח בתקשורת ואומרים שהם גנבים"

החודשים האחרונים לא היו קלים לסא"ל י'. פתאום, בן־לילה, הוא עלה לכותרות - לא בזכות הישג של היחידה שעליה הוא מפקד, שלדג, שהרי המבצעים החשאיים, המסכנים חיים ומצילים חיים, נותרים כמעט תמיד במחשכים. הפעם זה היה לגמרי הוא, והחקירה שהתנהלה נגדו בטענה כי ניפח את שכרם של לוחמים ביחידה באופן מלאכותי.

"נפתחה חקירת מצ"ח על קבלת רמת פעילות שלכאורה לא עמדנו בה", הוא אומר. "החקירה העלתה שלוחמים ביחידה קיבלו תוספת שכר לרמת א'+, למרות שהם משרתים בבסיס עורפי - הבסיס שלנו נמצא בפלמחים, והתוספת הזאת אמורה להינתן ללוחמים שישנים בשטח.

"הפרקליטות החליטה לסגור את התיק נגדי כי אין פה עבירה פלילית, ואין פה מישהו שקיבל משהו שלא הגיע לו. בחקירה נמצא שמבחינה שלישותית, רישומית, נעשו דברים שלא היו צריכים להיעשות. זאת אחריותי, אני המפקד של הארגון הזה, ומחובתי לתקן".

לא נוח לו עם הפרשה. לא בגלל פרסומה, אלא בגלל עצם הטענות שלוחמים קיבלו תוספות שכר שלא הגיעו להם, ויותר מכך - שלמי שישן בבסיס עורפי כמה לילות בשבוע לא מגיעה תוספת לחימה מקסימלית.

"שלדג היא יחידה קרבית, היא יחידה בכוננות, היא יחידה לוחמת. הלוחמים מתאמנים או עושים מבצעים כל הזמן. זה סדר החיים שלנו. שלדג והיחידות המיוחדות האחרות שונות במתאר הפעילות שלהן מהגדודים ומהחטיבות שפרושים בשטח. אנחנו פועלים מתוך בסיס עורפי, ולכן נוצר הבלבול".

החקירה הפלילית נסגרה, אבל הוחלט לשפוט אותו פיקודית על ידי ראש להק כוח אדם בחיל האוויר, תא"ל איתמר רייכל. "נמצאתי אשם באחריות הכוללת, וקיבלתי התראה", אומר י'.

"ברור לי שצה"ל חייב לבדוק את עצמו כדי לוודא שהדברים נעשים כמו שצריך. אבל נדמה לי שהיה עדיף להשתמש בכלים של תחקיר, במקום להתחיל לחפש אנשים ולעקוב אחריהם איפה הם ישנו. אם היו שואלים אותי, הייתי עונה, ובזה העניין היה נגמר. חבל".

שלדג הוקמה ב־1974 כלקח ממלחמת יום הכיפורים, כדי לספק לחיל האוויר יכולות עצמאיות של קומנדו ומודיעין. בתחילת דרכה היתה פלוגת מילואים של סיירת מטכ"ל, כפופה לקצין חי"ר וצנחנים ראשי. היחידה עסקה לא מעט בהכוונת תקיפות של חיל האוויר: לוחמיה היו מגיעים בחשאי לעומק האויב ומצביעים על המטרה באמצעות צייני לייזר, כדי לאפשר לפצצות שהטילו המטוסים לפגוע במטרה במדויק.

מאז עברו לא מעט שנים. הטכנולוגיה השתכללה, וגם שלדג השתכללה. אבל הצורך להביא מודיעין על האויב כדי להגדיל את האפקטיביות המבצעית של חיל האוויר, לא השתנה. "גם היום צריך לדעת להגיד איפה הנ"צ. זה מודיעין שצריך לדעת לייצר, לעיתים מהשטח עצמו. יש מודיעין שלפעמים קשה או בלתי אפשרי להשיג בדרכים אחרות, ושם אנחנו נכנסים לפעולה".

"סכין מנתחים כירורגית"

מה היתרון בחיבור עם חיל האוויר?

"חיל האוויר פועל כל הזמן בהיקפים אדירים, ויש לו הצלחות גדולות. אבל גם עליו יש איומים, ישירים או פוטנציאליים. אחד התפקידים שלי הוא לאפשר את חופש הפעולה של חיל האוויר. זה יכול להיות בכך שאפעל ואסיר לו איומים, זה יכול להיות בכך שאייצר לו מודיעין שיאפשר לו להסיר את האיומים בעצמו.

"אנחנו גם מאפשרים לו לייצר מטרות בפרקי זמן מהירים או ביעדים מורכבים מבחינת המרחק או מזג האוויר. וכמובן שאנחנו יכולים לדייק לו את הפגיעה. זה מאפשר לפגוע במי שצריך, להימנע מפגיעה במי שלא צריך ולא לבזבז חימוש.

"אנחנו מתכננים מבצעים, מפתחים ורוכשים אמל"ח ועושים המון תכנונים, תרגילים ומודלים. חיל האוויר יצטרך אותנו במלחמה מהרגע הראשון כדי לטוס בצורה בטוחה במרחבים יותר נוחים, ויוכל לפגוע טוב יותר באויב".

בכתבה שפורסמה ב"שישבת" לפני חודשיים נחשפו כמה ממבצעי היחידה במלחמת לבנון השנייה. אחד הלקחים הברורים שעלו אז היה שמה שלא מוכן בשגרה, לא יתבצע בחירום. במלחמה קשה מאוד לאלתר מבצעים מיוחדים, וקשה עוד יותר לקבל עבורם אישורים מהדרג הפיקודי הבכיר, שחושש מנפגעים ומהסתבכות.

"אני נמדד בעיקר על כמה אהיה אפקטיבי במלחמה, ועד כמה אנשים שלי יהיו מוכנים להגיע ביום פקודה ולעשות מבצע מיוחד בעומק האויב. מאחר שרוב המערך המבצעי של שלדג הוא במילואים, זה לוקח קצת יותר זמן מאשר החיילים בסדיר - אבל בתוך 48 שעות אני חייב להגיע למצב שכל היחידה נמצאת בכוננות מלאה. אנחנו מתאמנים לכך, וגם שומרים על מנגנונים שיקצרו זמנים. לכל לוחם יש את הציוד שלו, שהוא ניגש ולוקח אותו כדי לצאת מייד לקרב".

לדברי י', שלדג פעלה בכל המבצעים שהיו בעזה - כולל מבצע שומר החומות, "שבו פעלנו בצורה מאוד רחבה ואפקטיבית, בסיוע לחיל האוויר ולפיקוד הדרום".

פעלתם בתוך הרצועה?

"פעלנו והשפענו בשטח האויב".

תסביר.

"פעלנו בשלוש דרכים. הראשונה היא פריסה של כוחות שלנו תחת האוגדה, כדי לטפל במקרה של אירוע שיעבור את הגדר. הכוונה היתה שאם יחדור מחבל, הוא יפגוש כוח איכותי, והתוצאה תהיה אבסולוטית. השנייה, שלדג תקפה בעזה יותר מ־100 משגרי רקטות, טילי נ"ט, פגענו בפעילים. והשלישית - ופה אהיה זהיר מאוד - העמקנו את העיסוק שלנו בעולם התת־קרקע, כדי לאפשר לפצצה לפגוע בנקודה שאנחנו רוצים. זאת אופרציה מאוד מורכבת".

חציתם קו?

"אני לא רוצה להתייחס לזה. העמימות חשובה. אבל גם במבצע הזה השפענו בכלל המרחבים".

בסופו של דבר, מלחמה היא עניין של מאסות. מה היתרון של יחידה מיוחדת?

"מבצע מיוחד הוא סכין מנתחים כירורגית, שפוגעת במרכז הכובד של האויב כדי להוציא אותו משיווי משקל. זה יכול להיות על ידי איסוף מודיעין - למשל, במרחב שקשה לטוס בו, או מול מטרות שנחשפות לזמן קצר. אוגדה לא יודעת לעשות את זה, בטח שלא בעומק.

"קח לדוגמה את הקריה בתל אביב. אם אוגדה היתה צריכה לתמרן הפוך, אפילו מנתניה לקריה, היה לוקח לה הרבה מאוד זמן להגיע לשם. לעומת זאת, כוח מיוחד, שמגיע ופושט, מגשר על תוואי מאוד ארוך ומורכב. זאת כמובן פעולה מסובכת, שדורשת מעטפות ייחודיות של מודיעין ואש, אבל האפקטיביות שלה גבוהה מאוד, והיא עושה את זה בהשקעה נמוכה יחסית".

מצד שני, קח את אסון השייטת, או את המבצע של הכוח המיוחד בחאן יונס; מבצעים מיוחדים שהסתבכו, וכמעט סיבכו מדינה שלמה.

"נכון, ולכן הלוחמים הם אוכלוסייה איכותית ומיומנת - כדי שתדע לפתור את הבעיות. כוח מיוחד פותר בעיות גדולות מאוד, אבל הוא יכול להיות בעיה גדולה מאוד בעצמו. חייבים להקפיד שכוח כזה יהיה הפתרון ולא הבעיה. בשביל זה הוא צריך להיות מאומן ומיומן, עם אמל"ח מתאים ועם סיוע ותוכניות שהוכנו ותורגלו - כדי שאם ייקלע לצרה, הוא יידע להיחלץ בצורה טובה".

יש דברים שאי אפשר לעשות?

"יש דברים שהמחיר שלהם, גם מבחינת סיכון חיי אדם, לא תמיד שווה. כל משימה וכל מטרה נמדדות בפרמטרים של ערכיות מול הפוטנציאל לפגיעה בכוחותינו ולפגיעה בצד השני".

לאורך השנים עלו לא פעם רעיונות להוציא את שלדג מחיל האוויר ולהקים גוף שאליו יהיו כפופות כל היחידות המיוחדות - שיוקצו ספציפית למשימות. מה דעתך?

"כשאתה מפעיל כוח, אתה רוצה שהוא יהיה דומיננטי עבורך. היתרון שלנו הוא ביכולת לעבוד עם כל הפלטפורמות בחיל האוויר, להפעיל אותן ולשרת את המטרות שלהן. רק חיבור בין הממד האווירי לממד הקרקעי יכול לתת את השלם הזה. אם זה לא יהיה באותו המקום, זה יהיה פחות טוב".

בעבר עלו תהיות אם יש צורך בשלדג בכלל. מה אתה עונה לטענות הללו?

"אני משתדל לדבר בתוצאות, ושהמעשים שלנו ידברו, ולא נפנופי ידיים. היחידה הזאת ביצעה מספר גדול מאוד של מבצעים ב־30 השנים האחרונות, חצתה קו הרבה פעמים ופתרה בעיות. בעידן שבו הדומיננטיות של חיל האוויר רק עולה, צריך אותנו יותר. וככל שחיל האוויר מאוים יותר, כך צריך אותנו יותר כדי לפתור בעיות".

אמרת שחציתם קו הרבה פעמים. למרות העיסוק הטבעי בעזה, אני מניח שרוב המבצעים היו בזירת המלחמה העיקרית של הצבא, בצפון.

"אני יכול לומר שעשינו מבצעים שמשפרים את היכולת של חיל האוויר לדעת שיש עליו איומים".
"הכנה של חצי שנה"

"זה אתגר אדיר לפצח מבצע מיוחד", אומר י'. "בהתחלה אתה מנסה להבין ולזקק מה הבעיה, ולזה אתה מחפש פתרונות. מה אפשר לעשות. יכולות קיימות, או יכולות פוטנציאליות, ולעיתים יכולות חדשות שאתה צריך לפתח בעצמך. בדרך כלל במטה של חיל האוויר מגדירים מה הבעיה, ואנחנו מביאים את הפתרון, את האיך.

"זה עולם עם אלפי פרטים, שמתחיל בלבנים הגדולות - מה המשימה, איך מממשים אותה, איך מגיעים - רגלי, רכוב או מסוק, ועם איזה אמל"ח. והתכנון מגיע עד ללוחם בקצה, מי הוא יהיה, ואיזה משקל הוא ייקח. בתכנון לא מפספסים אף פרט".

כמה זמן בממוצע מתכוננים ומתאמנים למבצע?

"הכנות למבצע מעבר לקווים יכולות לקחת בין חודש למבצע קצר לבין חצי שנה למבצע מורכב".

ובחצי השנה הזאת זה מה שהלוחמים שנבחרו למשימה עושים? רק את זה?

"לרוב כן. הם מתאמנים, יורדים לשטח שמדמה את הפעילות שצפויה להם, לעיתים לשבועות שלמים, ומכינים כל פרט".

איך בוחרים את הלוחמים למבצע?

"אלה החלטות של מפקד היחידה. זה מתחיל בבחירת המפקד למבצע, שיהיה לרוב בכיר ביחידה, מפקד פלגה (בשלדג יש כמה פלגות מבצעיות ופלגות אימונים; י"ל). אחריו בוחרים את מפקדי המשנה. את הלוחמים בוחרים לפי הכשירות, הוותק והיכולת שנדרשת בקצה, אבל גם בהסתכלות קדימה: אי אפשר לקחת לכל מבצע את החמישייה הפותחת. צריך לבנות גם את הספסל, כדי שגם הוא יגיע פעם לחמישייה".

יכולת פיזית היא מכרעת?

"בוודאי. שלדג מתמחה במבצעים שהם מורכבים פיזיולוגית. משקלים גדולים, מרחקים גדולים ולעיתים תנאי שטח קשים מבחינה טופוגרפית. זה המקצוע, וזה סרגל ההכנה שלנו כבר ממסלול ההכשרה. זה חלק מהאפקטיביות של היחידה, שכל לוחם יידע לעשות הרבה מאוד דברים כדי שנהיה יעילים".

תהליך הכשרת הלוחמים הוא ארוך וסלקטיבי. הוא מתחיל בגיבוש משותף עם סיירת מטכ"ל, 669 וחטיבת הקומנדו, שבו "מחפשים אנשים שהם קודם כל ערכיים. שחוץ מיכולות ונתונים קוגניטיביים, יש להם גם יכולת ללמוד.

"כושר אני יודע לבנות. מקצוע אני יודע לתת. אופי אני לא יודע להקנות. אני יכול לשפר, לשייף, לחזק, אבל אני לא יודע להכשיר לאופי.

"בגיבוש, בסיטואציות קצה, אתה רואה הרבה דברים. מי עוזר למי, מי דורך על מי, מי מוכן לפעמים להפסיד נקודה כדי שהחבר שלו יצליח. בזה אנחנו מתמקדים".

מסלול ההכשרה נמשך שנה ושמונה חודשים. הוא מתחיל בטירונות בבסיס האימונים של חטיבת הנח"ל בערד, בפלוגה של שלדג ו־669 שנפרדת מטירוני הנח"ל. "אנחנו מגייסים מחזור אחד בשנה, בנובמבר. שלושה צוותים. פותחים עם 54 לוחמים, כלומר 18 בצוות, שמתוכם יסיימו את המסלול 40 לוחמים. 25 אחוז נושרים".

בחצי השנה הראשונה מוכשר כל לוחם לרמה של רובאי 07. אחר כך הוא עובר לשלב השדאות הבסיסית - ניווטים, יכולות הסוואה, תנועה. כל שלב כזה נגמר בתרגיל מסכם. אחר כך עוברים קורס לוחמה בטרור והכשרת פשיטה, שבה מתרגלים פשיטות על יעדים מורכבים, שטח אורבני ותת־קרקע.

בתום שנה של הכשרות עובר כל לוחם קורס מ"כים, ומשם מתחיל פרק המקצועות: תצפיתנים, קשרים, מפקדים. בסיום החלק הזה, שנמשך כארבעה חודשים, עוברים לחלק המסכם, שבו הלוחמים מתרגלים את כל מה שלמדו כיחידים וכצוות.

הנשירה מהמסלול נובעת בדרך כלל מחוסר התאמה, ולעיתים מבעיות רפואיות. האימונים מלווים מקרוב על ידי צוות רפואי צמוד.

תאפיין לי את המתגייס הממוצע לשלדג.

"בעבר זה היה מאוד הומוגני (רוב הלוחמים היו בני ההתיישבות העובדת; י"ל). היום זה יותר הטרוגני. יש לא מעט מתגייסים מיישובים קהילתיים, יש חובשי כיפה, מההתיישבות העובדת, מעיירות בפריפריה. סבירות גבוהה שהוא עשה שנת שירות או מכינה קדם־צבאית לפני הצבא - כלומר, שהוא יגיע אלינו בגיל 19. זה מביא אותם אלינו בוגרים ובשלים יותר".

מה מותר ללוחמים לספר בבית?

"הם בטח מספרים שהם כל הזמן בניווטים", הוא צוחק.

מותר להם להחזיק פייסבוק?

"מותר, אבל בלי קישור צבאי. אסור לצלם ביחידה ואסור לצלם באימונים. מותר להם להעלות לרשתות את החיים החברתיים שלהם, בלי שיוך. הם יכולים להצטלם עם חברים בטיול ברמת הגולן, אבל לא לכתוב שזה הצוות שלהם בשלדג. אנחנו מנטרים את זה, לרוב אין בעיות".

"יש תחרות והיא בריאה"

כשלוחם מסיים את ההכשרה ומקבל את סיכת הלוחם, הוא מתחיל את שלב הכשירות. "כל הלוחמים ביחידה חותמים לפחות לשנתיים בשירות קבע, ויש כאלה שנשארים יותר. אחרי מסלול ההכשרה הם עושים שנת לוחמה, שבה הם כבר יוצאים למבצעים פשוטים - אבטחה, תצפית, ועוד. את הכשירות הייעודית שלהם הם יממשו בשירות הקבע, כי היא כוללת מקצועות יותר מורכבים - כמו צליפה, נהיגה וכו'".

שנתיים קבע זה לא מעט.

"הכשירויות כאן מאוד מורכבות. צריך להשקיע הרבה זמן בכל לוחם, ואתה רוצה לקבל ממנו דיבידנד".

כמחצית מהלוחמים יוצאים בהמשך לקורס קצינים, וחותמים לעוד שנה לפחות. חלקם לא חוזרים ליחידה, אלא ממשיכים ליחידות אחרות בצבא היבשה.

מה היתרון במעברים האלה?

"קודם כל ערכי. יש לנו את כוח האדם הכי טוב במדינה. הרבה לוחמים אצלנו רוצים להיות מפקדים, ואצלנו אין מקום לכולם. אין סיבה שהם לא יהיו מפקדים במקום אחר. אם הם חוזרים אלינו, הרווחתי מפקד בוגר ומנוסה יותר, ואם לא, צה"ל הרוויח מ"פ מצוין.

"יש היום לא מעט מג"דים ומ"פים שעשו מסלול בשלדג, עשו מבצע או שניים והמשיכו לצבא הגדול. זה חלק מהאחריות שלנו, אנחנו לא חיים באוטונומיה. נכון לרגע הזה יש לי שלושה מ"פים בצבא, שניים בגולני ואחד בגבעתי, שיחזרו להיות מפקדי פלגות בשלדג. גם המחליף שלי סיים עכשיו לפקד על גדוד בגולני" (סא"ל א', קצין מצטיין שהיה עד כה מפקד גדוד הסיור של גולני, ויהיה המפקד הדרוזי הראשון בתולדות שלדג; י"ל).

בהיסטוריה של שלדג יש לא מעט בוגרים מפורסמים שהמשיכו לצבא הגדול והגיעו לגדולות. בני גנץ היה מפקד היחידה בתקופת מבצע שלמה, שבו הועלו יהודי אתיופיה, ובין מפקדיה בעבר היו גם האלופים דורון אלמוג, אייל אייזנברג, רוני נומה ומוני כץ, תתי־האלופים אודי שלוי, גיורא ענבר, אייל שליין, גל הירש, בועז הרשקוביץ ואבי רוזנפלד, וניצב אליק רון.

הלוחמים שמשתחררים מצה"ל יעשו את שירות המילואים שלהם ביחידה. כל לוחם - 25 ימי מילואים בשנה. רוב הימים מוקדשים לאימונים ולשמירה על כשירות.

"בגיל 32 לוחמים מסיימים להיות מבצעיים, כי המתארים מאוד מורכבים וקשים, ומעבר לגיל הזה קשה לשמור על כשירות פיזית. הם ממשיכים לעשות מילואים בתפקידים אחרים, בעיקר הדרכה".
את התחרות בין היחידות המיוחדות הוא מכנה פולקלור: "יש תחרות והיא בריאה, ויש לפעמים שיתופי פעולה. כל אחד והצרכים שלו. אבל מדובר ביחידות מעולות, עם אנשים מעולים".

"כרעם ביום בהיר"

י' נולד ב־1982 במושב קשת ברמת הגולן והתגייס לשלדג. עשה את כל המסלול ביחידה - לוחם, מפקד צוות ופיקוד על שלוש פלגות מבצעיות שונות במשך שש שנים רצופות. למד תואר ראשון בלימודי ארץ ישראל במכללת כנרת, חזר לעוד תפקיד מפל"ג, ואז המשיך לתפקיד סגן מפקד היחידה. אחר כך היה סמג"ד בנח"ל, עשה תפקיד במטה המבצעי של חיל האוויר, וב־2018 קיבל את הפיקוד על היחידה.

הוא נשוי לבשמת, ויש להם שישה ילדים. החודש הם העתיקו את מגוריהם משיכון המשפחות בבסיס פלמחים, ששימש להם בית בשלוש השנים האחרונות, למושב שבו גדלה רעייתו בבקעת הירדן.
חודשיים אחרי שהתמנה למפקד שלדג, אובחן אצל בנו של י', אסיף, סרטן העצמות.

"זה אירוע שתופס אותך כרעם ביום בהיר. הוא היה אז בן 9, והיד שלו היתה נפוחה. חשבנו שזאת עקיצה או משהו כזה, אבל אחרי יומיים זה לא ירד, אז הלכנו למיון. הוא שובב, אז חשבו שאולי נשברה לו היד, למרות שהוא לא התלונן על כאבים.

"זה היה ביום שישי, לפני יום כיפור. במיון ראו משהו מוזר בעצם. ביום ראשון כבר היינו במחלקה האונקולוגית עם אורתופד אונקולוגי, ומשם התחלנו את המסע. אסיף קיבל את כל החבילה: ניתוחים, כימותרפיה, הקרנות. זה סרטן מורכב".

איך מפקדים על יחידה כל כך אינטנסיבית כשהבן שלך עובר טיפולי סרטן?

"מובן שהיתה לי דילמה אם להמשיך את התפקיד או לא. קיבלתי גיבוי מלא ממפקד חיל האוויר וממפקד הכנף שלי לכל בחירה שאעשה. אבל היה ברור לי שאם אני מחליט להישאר, אני נשאר לעבוד. אשתי כמובן תמכה בי".

הצלחת להיות לצד הילד בטיפולים?

"זאת היתה שגרה מאוד מורכבת. רוב הנטל נפל על אשתי ועל אבא שלה. הם היו איתו בימים, ואני הייתי מגיע בלילות, סביב 11-10 בלילה, עד 5 בבוקר. היה חשוב שאני אישן איתו מתי שצריך".
קשה.

"כן, נפלו עלינו השמיים, אבל החלטנו להתמודד. קיבלנו שיעור ענק איך מתמודדים עם אתגרים".

מה שלומו היום?

"היום הוא בן 12, נרפא לגמרי. יש לו קצת מגבלות מוטוריות, אבל בסך הכל הוא בסדר גמור. ילד מדהים עם כוחות אדירים".

"נכוויתי מהתקשורת"

כמו בכל עולם המבצעים המיוחדים, גם בשלדג רואים בתקשורת את האויב. אפשר להניח שרבים ביחידה לא יראו בעין יפה את העובדה שהמפקד החליט להתראיין. מבחינתם, עדיף להיתקל באויב חמוש בעומק השטח מאשר לפגוש עיתונאי לשיחה גלויה. י' החליט להתראיין אחרי לבטים רבים, גם כדי להגיב לפרסומים שהופנו כלפיו וכלפי היחידה.

"האם אני מרגיש נוח בתקשורת? לא", הוא אומר. "נכוויתי יותר מפעם אחת, וזה גרם לי להיזהר".

ממה נכווית?

"בעיקר מהכתבה שפורסמה על החקירה נגדנו, שגם עובדתית לא היתה נכונה, וגם הכותרות שלה יצרו נזק גדול. אנשים נותנים את החיים שלהם, את הנשמה שלהם, באים עם מוטיבציית שיא, ואז השם שלהם מרוח בתקשורת ואומרים שהם גנבים. שהם קיבלו משהו שלא היו צריכים לקבל, משהו שכולם מקבלים".

כמעט כל הפרסומים עליכם הם בהקשרים שליליים. בנובמבר 2019 עליתם לכותרות כשמסוק יסעור עם לוחמים ביצע נחיתת חירום, שניות לפני שנשרף.

"כן. היה שם צוות מילואים שלנו, אנשים נשואים ואבות לילדים. הייתי באותו זמן בפגישה עם שניים ממפקדי היחידה בעבר, רוני נומה (לימים אלוף פיקוד המרכז; י"ל) ובועז הרשקוביץ (לימים מזכירו הצבאי של הנשיא ריבלין). מפקד הכוח התקשר להגיד לי שזה קרה ושהכל בסדר, אבל אתה מתחיל להריץ את הסרטים האלה בראש ומבין מה יכול היה לקרות.

"דיברתי מייד עם כל הלוחמים שהיו שם. עשינו תהליך שלם, גם ביחידה וגם עם הטייסת, כדי לייצר אמון מחודש ביסעור. עבדנו גם עם פסיכולוג. אפשר להבין את הדאגה של האנשים".

היו חששות?

"לא יודע אם לקרוא לזה חששות, אבל תחושה לא נעימה בוודאי. אם אקרא להם לעלות על יסעור הם יתייצבו, אבל האם הם יעשו את זה באותה קלות כמו לפני האירוע? אני חושב שלא".

היסעורים אמורים לצאת בשנים הקרובות משירות, אבל מה שאתה אומר כאן מטריד כי אנחנו למעשה משחקים עם הגורל שלנו.

"אני אישית טס ביסעור כמעט בכל שבוע. אני בטוח בהכנות ובביקורות שהוא עובר. הייתי עם המסוק הזה בכל מיני מקומות, והוא עמד במבצעים בגבורה. ועדיין, נשרף יסעור, אי אפשר לזלזל בזה. המזל הוא שהטייס ביצע את סט הפעולות הנדרשות ומנע אסון".

והיה גם הרבה מזל.

"בהחלט. לא נעים להיות בסיטואציה כזאת".

"אני נעלם, ואז חוזר"

י' מסיים בחודש הבא קדנציה של שלוש שנים אינטנסיביות במיוחד. הוא יתגעגע לכל: "לפעילות האינטנסיבית, למבצעים החשאיים, אבל בעיקר לאנשים". כששואלים אותו בכמה מבצעים השתתף בקריירה שלו, או כמה פעמים חצה את הגבול, הוא מושך בכתפיו. "הפסקתי לספור מזמן".

"עשיתי פעם מבצע מאוד משמעותי ביום ההולדת שלי, שבמקרה גם חל בתאריך היסטורי חשוב. כשאתה במבצע עצמו אתה לא חושב על זה, כי אתה מאוד ממוקד. אתה שוכח שאתה רחוק מהבית כך וכך קילומטרים, ואתה עסוק בסט הפעולות שאתה צריך לעשות ובלתכנן קדימה את השלבים הבאים. ואז, כשאתה חוזר הביתה ומביא אבן מאיפה שהיית, אבן למורשת, אתה אומר לעצמך 'מה, כבר נגמר?'"

מכל מבצע מביאים אבן?

"כן. זאת מסורת. אבן אחת מכל מבצע, למורשת".

ואיפה שומרים את האבנים?

"ביחידה. לכל מפקד יש בלשכה אבנים מהמבצעים שנעשו בתקופה שלו. כשמביאים את האבן, צריך לראות שלא נשארים בשטח סימנים שלקחנו משם משהו".

אם הייתי יודע על כל המבצעים שביצעתם - איפה הייתם, מה עשיתם, עד כמה היתה נשמטת לי הלסת?

"אני חושב שעל הישגים במבצעים היו אומרים וואו, ועל חלק מהמקומות שהיינו בהם, היית אומר שהלוואי שהיינו מתחלפים".

וכשאתה נכנס הביתה, אחרי מבצע, אתה משתף את האישה והילדים?

"לא, בטח שלא מתי אני יוצא ולאן. אני נעלם, ואז חוזר. הם בדרך כלל חושבים שהייתי בעוד תרגיל. אשתי רגילה לזה. אנחנו מחייכים, והיא מבינה ויודעת לא לשאול".

את הכיפה הוא חובש רק בבית. בצבא הוא מסתובב בלעדיה, "לא בא לי על כל השאלות שזה מעורר והדיון סביב זה", הוא מסביר.

בקרוב ייצא ללימודי תואר שני בביטחון לאומי באוניברסיטת תל אביב, ובמקביל יבצע מחקר במכון המחקר "מאיץ" של חיל האוויר. כשיסיים, בעוד שנה, יתמודד על פיקוד על כנף 7 (כנף כוחות אוויר מיוחדים), שמאגדת תחתיה את שלדג, 669, יחידת ההנחתה הקדמית, יחידת מודיעין ייעודית ויכולות מיוחדות נוספות.

"טוב שלא מכירים"

שלא כמו רבים מקודמיו, הוא לא ממהר לעבור לתפקידים מקבילים בצבא הירוק, אם כי אינו פוסל פיקוד בעתיד על חטיבה או תפקידים נוספים. "כל החיים הבוגרים שלי, כבר 20 שנה, אני בשלדג. רק עכשיו אני מתחיל לעכל שזה נגמר. אני מרגיש שאיבר משמעותי בגוף נקטע".

אם הייתי מבקש ממך מבצע אחד שלא תשכח לעולם?

"היו כמה כאלה".

תבחר אחד.

"אני לא יכול להיכנס לפרטים. אבל לעמוד ולראות את כל האופרציה הזאת - מהמטה הכללי, דרך חיל האוויר, כדי לעשות משימה שאני בקצה שלה - אתה אומר לעצמך 'וואו, כל מדינת ישראל נמצאת עכשיו מאחוריי פה, ואם אני מסתבך, אז סיבכתי את כל מדינת ישראל'. ואת כל האופרציה הזאת מעמידים לא כתחביב, אלא כדי שאני אביא תוצאה בקצה".

והבאת?

"כן".

יש תסכול מזה שאנשים לא יודעים מה אתם עושים? שאתם לא מקבלים את הקרדיט?

"במידה רבה, טוב שלא מכירים. לפעמים דברים צריכים להישאר סמויים מן העין. תפקידנו הוא לא להילחם על פופולריות זולה ולא לרוץ לפרסם כל דבר.

"מנגד, חשוב שהאזרחים יידעו שיש לחיל האוויר יחידה מיוחדת שפועלת כל הזמן, עם אנשים שהם באמת מלח הארץ, שפועלים בשביל מי שקורא את הכתבה הזאת, כדי שיהיה לו פה מקום יותר טוב ויותר בטוח".

shishabat@israelhayom.co.il