דג קר: סילבסטר סטאלון, גרסת הכריש

חודש אחרי שחגג יום הולדת 75, סילבסטר סטאלון מתייחס לכל סרט חדש שהוא משתתף בו "כמו אל הקליע האחרון שאני עלול לירות". אגדת סרטי האיגרוף והאקשן, שמבין דבר או שניים בקליעים, הצטייד בשנים האחרונות, ובמיוחד בקורונה, בתובנות של חייל שבע קרבות.

"כשאתה מתבגר, אתה משתפר וצובר חוכמה. אתה מאט קצב בכל הקשור ליכולות הפיזיות, שנחלשות פה ושם, אבל אתה מלא בעומקים אחרים שהחיים העניקו לך. הרגשות מתחדדים ומכילים אותך יותר מאי פעם.

"באייטיז הרגשתי שאחיה לנצח, ולכן לא התעכבתי לבחון לעומק את הסרטים שבהם השתתפתי. היה לי תמיד לוח זמנים מלא בצילומים שנתיים קדימה, ולא באמת התמקדתי בעשייה הקולנועית. זה משהו שהבשיל והשתנה בי ככל שחלף הזמן".

מה למדת על עצמך עם הגיל?

"תביט בפנים שלי ותראה אדם שחי טוב במשך שנים. הקמטים מוסיפים אורך נשימה לכל מילה שאתה מוציא מהפה. אני מרגיש היום שחקן טוב יותר מאי פעם, הרבה יותר משוחרר, מבין טוב יותר את העבודה ולא מבזבז את ההזדמנויות שעוד ניתנות לי.

"הדבר היחיד שלא ניתן להביס הוא הזמן. שום דבר אינו נצחי. החיים הם כמו משחק בייסבול עם סטרייק אחד שעומד לרשותך, פסילה אחת - ואתה בחוץ. כדאי מאוד שתילחם כל הזמן להישאר במשחק, לא תהיה אפשרות לנסות מחדש. למות זה קל, לחיות זה קשה".

בייחוד בימי המגיפה, שלא עושה סימנים שהיא נעלמת מחיינו.

"אנחנו נמצאים במצב קיומי, שבו אנחנו מעריכים יותר מאי פעם את מה שנלקח מאיתנו. אחרי התקופה שעברנו אנחנו רוצים את החיים שלנו בחזרה. אני מאמין שכולם ינצלו עכשיו את ההזדמנות המחודשת לפעול יותר ממה שפעלו בעבר. כולנו רוצים לצאת החוצה ולבלות, לחיות את החיים, לצרוך את הבידור שלנו כפי שאהבנו, ואני משוכנע שבתי הקולנוע עומדים להרוויח מזה בענק".

• • •

אחרי שהוליווד ספגה הפסדים של עשרות מיליארדי דולרים, בשל סגירת בתי הקולנוע בכל העולם במשך שנה וחצי ודחייה בהפצת עשרות סרטים עתירי תקציב, נרתם כעת סטאלון למאמצים להשיב את הצופים לאולמות.

ודווקא בגילו המתקדם הפך השרירן הנצחי לליהוק מסקרן משני צידיו של קרב אימתני שמתחולל בין אולפני דיסני ומותג מארוול קומיקס, המגלגל כבר יותר מעשור עשרות מיליארדי דולרים, לבין המתחרים מאולפני האחים וורנר ותאגיד סרטי DC קומיקס - והכל קשור לבמאי שנוי במחלוקת, שהצליח לדלג בין שני הכוחות החזקים ביותר בתעשיית הקולנוע של זמננו.

תקציר הפרקים הקודמים: לצד ההצלחה האדירה של דיסני ומארוול הודות לסדרת סרטי "הנוקמים", שאותם הובילו, בין היתר, רוברט דאוני ג'וניור כאיירון מן וסקרלט ג'והנסון כאלמנה השחורה, בקיץ 2014 הצטרפה לקלחת גם חבורת "שומרי הגלקסיה", בסרט בכיכובו של כריס פראט ובבימויו של ג'יימס גאן, שהצליח מעל למצופה וזכה להמשכון שבו צורפה דמות בשם סטארהוק - שאותה גילם סטאלון.

לפני שלוש שנים, בעודו שוקד על הסרט השלישי בסדרה, הושמץ גאן ברשתות החברתיות עקב ציוצים שפרסם בעבר ובדיחות סרות טעם שלו על אונס ופדופיליה, שלא תאמו את צו הפוליטיקלי קורקט של הוליווד בשנים האחרונות. גאן פוטר מייד מדיסני, ואולפני וורנר קפצו על המציאה ולקחו אותו לשכתב ולביים את סרט ההמשך ל"יחידת המתאבדים" שלהם. על הדרך סחב איתו גאן גם את סטאלון לתפקיד בהמשכון. דיסני, שהתקשו לבלוע את הגלולה המרה, שכרו כעבור חצי שנה מחדש את גאן ל"שומרי הגלקסיה 3", כשהפרשה שנקשרה בשמו טואטאה הצידה, וגאן הסתפק בנזיפה בלבד.

"יחידת המתאבדים", שעלה לאקרנים בסוף השבוע, ממשיך את הסרט הראשון שיצא לפני חמש שנים באותו שם. הוא רשם הצלחה קופתית עם 746 מיליון דולר (על תקציב של 176 מיליון) - אך נשחט בביקורות. בהמשך לעלילות מחוברות הקומיקס של DC, החבורה היא אסופה אקלקטית של נבלי על המוחזקים במתקן הכליאה "בל ריב" לפושעים על־אנושיים, שנקראים על ידי הממשל לדגל במקרים של איום גדול במיוחד שרק הם יחד מסוגלים לנצח - בתמורה להמתקה בעונשם.

בסרט הקודם בלטה לרעה הגרסה של זוכה האוסקר ג'ארד לטו ("מועדון הלקוחות של דאלאס") לדמות הג'וקר, שנקטלה על ידי מבקרים ומעריצים כאחד, כשאת ההצגה גנבה מרגו רובי האוסטרלית ("הזאב מוול־סטריט") כנבלית החצופה והססגונית הארלי קווין, שגם זכתה לסרט סולו שיצא בתחילת 2020 ורשם הצלחה יחסית.

גאן התבקש לפזר מאבקת הקסם שלו, שכבר הוכיחה את עצמה עם הפופולריות של "שומרי הגלקסיה", ולהעניק רוח חיים מחודשת לפרויקט, כאשר לטו בחוץ ורובי בפנים, והחבורה מקבלת פנים חדשות עם שמות דוגמת השחקן הבריטי אידריס אלבה ("לות'ר") כנבל בלאדספורט, העוטה חליפה משוכללת ועתירת כלי נשק; מתאבק ה־WWE שמנסה את מזלו בקולנוע ג'ון סינה, בתפקיד פיסמייקר, שעבורו השגת שלום נעשית באלימות ובאכזריות; והשחקנית הפורטוגלית העולה דניאלה מלכיאור, בדמות נבלית צעירה בשם "תופסת החולדות".

• • •

בעוד יתר השחקנים הראשיים שהו על הסט במשרה מלאה, לרבות בסצנות הלחימה, סטאלון הסתפק בעבודת מחשב של לכידת תנועה ודיבוב, שכן הוא מגלם את קינג־שארק, מעין כריש אנושי עילג ובעל תיאבון בריא, שמתלווה אף הוא לחבורה כשהיא נשלחת להביס איום חייזרי מתפרץ שמנסה להשתלט על מדינה קטנה בדרום אמריקה.

"חשבתי לעצמי שקיבלתי את תפקיד הגיבן מנוטרדאם", מתבדח סטאלון בשיחת זום מביתו שבלוס אנג'לס, כשהוא לוגם מכוס קפה ומגניב הצצות לסמארטפון שלו, שמצפצף אחת לכמה דקות.
"אני לא רגיל לשחק בלי להוביל בנוכחות הפיזית שלי על הסט. אבל נהניתי להשתחרר ולעבוד רק עם הקול כדי לשדר כוח פיזי. למזלי, בגלל שמדובר רק בדיבוב, אין סכנה שתבוא משטרה לעצור אותי.

"הכריש הוא דמות שקשה לחבב. הוא מכוער ודחוי, כי יש לו ההרגל המגונה הזה, לטרוף בני אדם, וזה לא מתכון לרושם ראשוני טוב. אבל יש בו בכל זאת מידה של אצילות בין שלל הפגמים, והדבר היחיד שייצור אהדה כלפיו הוא שמדובר בדמות שמשוועת לאמפתיה. הוא פונה ללב הזולת בתקווה שיקבלו אותו, אבל נתקל תמיד בדחייה. אצלי זה עורר אהדה אליו מצד אחד, ועניין קומי מצד שני".
ניכר שנרקם חיבור מוצלח בינך לבין הבמאי גאן.

"לעיתים נדירות קורה שבמאי מבין היטב גם את מלאכת השחקנים. זה לא מובן מאליו. יש לגאן סגנון שאני לא לגמרי מבין, למען האמת, אבל הלב שלו לחלוטין בתוך הסיפור. הוא במאי שמוודא שהליהוק יהיה מושלם, ואני מרגיש שכל מי שמככב בסרט הזה יכול בקלות להוביל סרט עצמאי משלו. ב'יחידת המתאבדים' אפשר לזהות רגשות עדינים וקשרים שמחברים בין כל הדמויות, וזה מעלה הכל ברמה אחת מעל לסתם עוד סרט אקשן רגיל שאנחנו מכירים.

"יש בסרט חבר'ה מגוונים ולוחמניים, דמויות שמוכנות בסופו של דבר למות זו למען זו. בשורה התחתונה עובר כאן מוטיב של אחווה אוניברסלית, ואין נושא טוב מזה בימים אלה. לכל דמות יש קול משלה, ממש במנעד הווקאלי ובאופן שבו היא מדברת. יש בחור עם מבטא קוקני, יש אוסטרלים, והכל משתלב ומעניק סאונד שונה. כשניגשתי לדבב את הכריש ידעתי שאני רוצה להישמע קשוח, שהקול שלו יעורר אימה ראשונית".

אחרי רוקי ורמבו, זאת דמות לגמרי אחרת.

"לא היססתי לרגע. אני חובב מאכלי ים, אז לא יכולתי לסרב להצעה", הוא צוחק. "הייתי מעדיף שהיו מלהקים אותי כדג לוקוס, כי הוא יותר לטעמי, אבל הסתפקתי במה שנותנים לי. ובסוף גם שילמו לי בשקים של תולעים ופיתיונות.

"הבמאי צלצל להגיד לי שהוא כתב תפקיד במיוחד בשבילי, ואז אני מגלה שזה דג מסריח, אבל השלמתי עם זה. גם אני, כמו הכריש הטורף, שומר תמיד על דיאטה עתירת חלבונים, זה עוזר לפיגורה. לבמאי כבר הודעתי שהוא חלק מסרט 'רמבו' הבא. הוא יהיה הקורבן הראשון שיחוסל".
אתה לא הראשון שעולה במחשבה לתפקידי דיבוב.

"לכל בני משפחתי יש קול גבוה כמו תוכי, ורק לי יש הקול העמוק הזה, אין לי מושג למה. אני נשמע כמו הזקנים האיטלקים המאיימים האלה, שרואים תמיד בהלוויות. אני זוכר שכבר בגיל 13 הייתי מצלצל לנערות שרציתי לצאת איתן, וכשאבא שלהן היה מרים את הטלפון - הוא מייד היה שואל בחשדנות 'בן כמה אתה בכלל?'. הקול תמיד סיבך אותי, אז אני שמח שסוף כל סוף קיבלתי תפקיד דיבוב, ושזה השתלם לי".

במפגש הזום עם סטאלון (המכונה בתעשייה "סליי"), עם התקריב אל פניו דרך מסך המחשב, קשה שלא להבחין בשדרוגים הקוסמטיים הניכרים שעבר, בהם מתיחות פנים ושלל בוטוקסים על בסיס קבוע. הוא עוטה סריג כחול דק, שערו האפור מוחלק לאחור בג'ל, והוא נראה נינוח למדי, לפחות לפי הבעת הפנים הדי קבועה שלו. את בדיחותיו הוא זורק בחיוך קטן ובידיים משולבות, מקפיד לשמור על אווירה קלילה.

הפעם האחרונה שבה ראיתי אותו מקרוב היתה לפני חמש שנים, בטקס גלובוס הזהב, אז זכה לראשונה בפרס לשחקן משנה על תפקידו בסרט "קריד", שהמשיך את עלילות הדמות המזוהה איתו - המתאגרף רוקי בלבואה. היה זה ערב חגיגי במיוחד למשפחתו של סטאלון, שהגיע מלווה באשתו זה 23 שנה, ג'ניפר פלאבין (52), דוגמנית עבר שבתחילת שנות האלפיים התפרסמה כגורו אנטי־אייג'ינג בארה"ב בתשדירי פרסומות ארוכים בשעות הלילה המאוחרות, שבהם קידמה את קו מוצרי טיפוח העור שלה. נלוו אליהם שלוש בנותיהם - סופיה (25), סיסטין (23) וסקרלט (19) - שבאותה שנה התכבדו במעמד נערות גלובוס הזהב, שליוו את הזוכים אל מחוץ לבמה בתום נאומי הזכייה.

"הבנות שלי לא באמת הבינו מי זה אביהן, כי עבדתי פחות בשנים שבהן הן גדלו והתפתחו. הערב הן סוף סוף ראו. הקרדיט לגידולן שייך כולו לאשתי, שהיא אמא נהדרת. אני הורה מעפן בהשוואה אליה", אמר בהומור אחרי הזכייה. "במשך שנים הייתי עסוק בעצמי, נדדתי בעולם מסרט לסרט. ואז קיבלתי הארה שהמשפחה חשובה יותר מכל, וזה הפרס הגדול ביותר שאדם יכול לזכות בו. בסופו של דבר, על ערש דווי, ישפטו אותך על המורשת שהותרת מאחוריך, ועל הדרך שבה גידלת את ילדיך.

"הייתי בהלם כשהכריזו את שמי כזוכה. לחלוטין לא ציפיתי לזה. כשהקהל הריע לי הבנתי שבחיים הסיפור שלנו לא נגמר עד שהוא נגמר. אסור לאף אחד לוותר, והזכייה שלי היא מסר חיובי לכולם".
בזכות בנותיו הצעירות רושם סטאלון בשנים האחרונות נוכחות ערה באפליקציות דוגמת טיקטוק ואינסטגרם, ובסגרי הקורונה קיים סשן שאלות ותשובות עם מעריצים, דיבר על סצנות הפעולה האהובות שצילם לאורך הקריירה ופירט איך הוא שומר על המבנה בעשור השמיני לחייו.

"אני שומר על הכושר בזכות האגו. אני תחרותי לא רק מול אחרים, אלא גם מול עצמי - וזה הדלק שלי. זאת מעמסה נפשית, כי אתה רוצה להוכיח יותר ויותר לעצמך", סיפר למצלמת הטלפון הנייד שלו. "כל אמן סוחב מטען מהילדות שמעורר את היצירה שלו. זעם ותשוקה שמעוררים גאונות".

סטאלון גילה שהוא כותב כעת ספר על המסע שעבר. "איך הגעתי לאן שהגעתי, ואיך שמרתי על המקום שלי. בספר אני אספר על תפקידים שוויתרתי עליהם, כמו 'העד' (שהלך להאריסון פורד; ד"כ) ו'השיבה הביתה', בתפקיד שג'ון ווייט קיבל עליו אוסקר. אמרתי 'לא' גם להצעה ל'מת לחיות' (שלקח ברוס וויליס), וגם כמה פעמים לסרטים של טרנטינו. פשוט לא הסתדר לי מבחינת לוחות הזמנים, מה שקורה די הרבה.

"מאז הקורונה הרווחתי זמן איכות עם המשפחה שלי. יכולנו ממש לבלות יחד ולהביט זה בזה בעיניים במהלך השיחה. זאת הזדמנות שלא תימשך עוד זמן רב, כי הבנות יעזבו בקרוב את הקן. לכן אני נוצר את הרגע. לו יכולתי לחזור בזמן ולתת לסילבסטר הצעיר טיפ, הייתי מייעץ לו להביט קדימה ולדמיין את הבית ואת המכונית שיהיו לו, את כל היעדים שעוד יכבוש - גם כשלא היה לו גרוש. צריך לחשוב הרבה על העתיד".

• • •

סטאלון נולד ב־1946 במנהטן, בנם הבכור של פרנסיסקו (פרנק), מעצב שיער, וג'קי, שהיתה רקדנית ואסטרולוגית. אחיו הצעיר, פרנק ג'וניור (71), הוא מוזיקאי. כתוצאה מסיבוך בלידה, סטאלון נולד עם שיתוק עצבי בחלק השמאלי התחתון בפניו, מה שמשפיע על אופן דיבורו עד היום. הוא למד משחק באוניברסיטת מיאמי, וב־1970 הופיע בסרט פורנו רך, מתוך ייאוש להרוויח כסף. "זה היה לעשות את הסרט הזה או לשדוד מישהו, כי כבר הייתי בקצה גבול היכולת", הסביר בעבר בראיון ל"פלייבוי".

ב־1974 נישא לדוגמנית בשם סשה צ'אק, ויחד הביאו שני בנים. הבכור, סייג', מת ביולי 2012 בגיל 36, וגופתו נמצאה בדירתו שלושה ימים אחרי שהתמוטט ממחלת לב. הבן השני, סירגו (42), נולד עם אוטיזם וגדל בחיק המשפחה, וסטאלון מקפיד לשמור על פרטיותו ולא מדבר עליו בראיונות.

אחרי עשור של נישואים עזב סטאלון את צ'אק לטובת הדוגמנית הדנית בריגיט נילסן, והרומן ביניהם העסיק את צהובוני שנות ה־80. השניים התחתנו ב־1985, אך סיפור האהבה החזיק מעמד שנתיים בלבד, ואחרי שהתגרשו יוחסו לו קשרים רומנטיים חולפים עם פמלה אנדרסון, נעמי קמפבל, דוגמנית העבר ג'ניס דיקנסון ("הטופ מודל הבאה") והשחקנית אנג'י אברהארט.

בזמן שהמשיך לרדוף אחרי אודישנים והופיע בתפקידים קטנים בקולנוע, החליף סטאלון עבודות כאיש ניקיון בגן חיות וכסדרן בבית קולנוע. במקביל פקד ספריות וקרא מכתבי הסופר אדגר אלן פו, בניסיון לשפר את כישורי הכתיבה האישיים שלו. את הפירות קצר עם "רוקי" מ־1976, שאת תסריטו כתב ושבו כיכב כמתאגרף מקצועי בפילדלפיה עם חלום להיות אלוף העולם במשקל כבד - נגד כל הסיכויים.

"רוקי" נחשב להפתעה מסחרית, אחרי שהופק בפחות ממיליון דולר והכניס 225 מיליון. המבקרים הכתירו אותו כאחד מסרטי הספורט הגדולים בכל הזמנים, והוא גרף שלושה פרסי אוסקר, מתוך עשר מועמדויות, כולל לסרט הטוב ולבמאי ג'ון אבילדסן. סטאלון עצמו הפסיד בשתי הקטגוריות שבהן היה מועמד - כשחקן ראשי וכאחראי לתסריט מקורי.

הצלחת "רוקי" סללה את הדרך לסדרת סרטי המשך, שהצליחו מסחרית אבל לא סיפקו לסטאלון את ההוקרה המיוחלת בדמות פסלון אוסקר, למרות שאת שלושת הסרטים הבאים גם ביים. אחרי עוד שני המשכונים התאגיד דעך, עד שב־2015 עלה לאקרנים "קריד", שבו כיכב סטאלון כרוקי המתבגר שמטפח מתאגרף חדש, בנו של יריבו שהפך לידידו - אפולו קריד. הסרט התקבל בתשואות, וסטאלון היה מועמד לאוסקר לשחקן משנה. בכך רשם הישג היסטורי: פער של 39 שנה בין שתי מועמדויות של שחקן על אותו תפקיד.

למרות שסומן כפייבוריט מובהק לזכייה, האוסקר הלך לבסוף לשחקן הבריטי מארק ריילנס על תפקידו בסרט "גשר המרגלים", שביים סטיבן ספילברג. "לכל ה'רוקי' האמיתיים של העולם, אנא אל תרפו מחלומותיכם, לעולם אל תיכנעו, אל תוותרו ואל תרימו ידיים, תודה על התמיכה", כתב סטאלון באינסטגרם בתגובה להפסד.

על העבודה על "קריד" סיפר: "לפעמים, בלילות, הייתי יושב על המחשב ומפעיל את מצלמת הווידאו. דימיתי שיחה ביני לבין רוקי בלבואה. לכולנו יש דיאלוג פנימי עם עצמנו, אבל אף אחד לא כותב את הדברים לתסריט. אני גם מדבר לעצמי כל בוקר במראה, אומר לעצמי שהיריב הכי קשוח שניצב מולי הוא אני. כשכותבים בתסריט רגשות שמבוססים על מטען רגשי אמיתי - זה עוזר מאוד בתהליך הריפוי. החיים כה בלתי צפויים, ובדיוק כשאתה חושב שהכל נמצא בשליטה, הכל דווקא משתבש. כשאתה בטוח שהכל אצלך ביד, זה נשמט לפתע".

• • •

לצד תאגיד "רוקי" התפרסם סטאלון בתפקיד המכונן השני בקריירה שלו - הלוחם ללא חת יוצא מלחמת וייטנאם ג'ון רמבו. את סדרת "רמבו", שהחלה ב־1982 ב"משחק הדמים" וקיבלה שני המשכונים באייטיז, ניסה סטאלון להחיות בהצלחה מוגבלת ב־2008, ולאחר מכן גם ב־2019, במה שהסתיים ככישלון קופתי.

אחרי סרטי אקשן דוגמת "סחרור מסוכן" ("רעדתי מפחד, אני אפילו לא אוהב לנעול מגפיים עם עקבים גבוהים, אני לא אוהב גבהים") ו"המתמחה" לצד שרון סטון, הוא הפגין צד קליל יותר בסרטי אקשן משולבי קומדיה דוגמת "טנגו וקאש" ו"עצור! או שאמא שלי יורה", אבל אחרי גיל 50 האט את קצב העבודה, עד שב־2010 התקמבק בסדרת סרטי "בלתי נשכחים", שהוביל לצד גיבורי אקשן מהעבר, ובהם ברוס וויליס, דולף לונדגרן השבדי (איוון דראגו מ"רוקי 4") ואפילו החבר משכבר הימים ארנולד שוורצנגר, שאחרי שסיים את כהונתו כמושל קליפורניה ניסה למנף בעשור האחרון קאמבק דומה לזה של סטאלון - ולא ממש הצליח.

ההצלחה עם "קריד" פתחה לסטאלון את התיאבון לסרטי המשך נוספים להצלחות שלו מהעבר, כולל סרט רביעי של "בלתי נשכחים" ואפילו סרט המשך ל"איש ההרס", שבו כיכב ב־1993 לצד תגלית צעירה אז בשמי הוליווד, סנדרה בולוק. הוא מחזיק בשיא כשחקן שברזומה שלו סרט שובר קופות בכל אחד מחמשת העשורים האחרונים ("רוקי" בשנות ה־70, "רמבו" בשנות ה־80, "איש ההרס" בשנות ה־90; "מסלול מסוכן" בשנות האלפיים ו"בלתי נשכחים" בעשור שחלף), ועל פי התחזיות, הוא עומד להגדיל את השיא גם לעשור שישי, הודות לפתיחה הצפויה במקום הראשון של "יחידת המתאבדים".

הונו האישי מוערך ב־400 מיליון דולר, הרבה בזכות היותו הבעלים של חברת ההפקות בפרויקטים שבהם הוא מככב. הוא מחזיק אחוזות פאר בבוורלי הילס ובפלורידה, שביניהן מדלגת המשפחה. עם השנים לא הסתיר את דעותיו הפוליטיות כרפובליקני, אך לא הביע תמיכה ציבורית בנשיא לשעבר דונלד טראמפ, ואף הצהיר שהוא מאמין בצורך לרפורמות בתחום החזקת נשק, סוגיה בוערת תמיד בארה"ב.

"אני בשלב בחיי שבו אני אומר את מה שעל ליבי. זה מה שיש, ומי שרוצה לקחת אותי כשחקן או לפטר אותי מתפקיד - הכל טוב", אמר לאחרונה בראיון למגזין "אסקווייר".

"צריך להיות לא שפוי לבחור במקצוע המשחק כיום, כי 98 אחוז מהזמן אתה מובטל, באחריות. זה מצריך איזה בורג רופף וגם חלום בלתי ייאמן שיהיה לך בראש. במשרד אצלי בבית תלוי מכתב שקיבלתי ב־1977: 'מר סטאלון, ברכותיי על המועמדויות שלך לאוסקר על 'רוקי', על החתום - צ'ארלי צ'פלין'. הייתי אז האדם השלישי בלבד שהיה מועמד בקטגוריות המשחק והתסריט, כשלפניי היו צ'פלין על 'הדיקטטור הגדול' ואורסון וולס על 'האזרח קיין'.

"מעולם לא פגשתי את צ'פלין, והייתי די אידיוט באותה תקופה. חשבתי לעצמי שיגיע יום שבו עוד ניפגש, בשלב מאוחר יותר. אבל כעבור שישה חודשים הוא הלך לעולמו. זאת אחת החרטות הגדולות של חיי, שלא ניצלתי את הרגע לפגוש אותו. זה משהו שאתה מבין רק עם הגיל.

"כיום אני נהנה לצפות בקלינט איסטווד, לראות אותו ממשיך להתבגר, כי הוא משדר יותר ויותר אחריות. עם השנים הוא הפך לדמות אבהית סמכותית, ופשוט נשמעים למוצא פיו. זה לא משהו שייחסו לו כשגילם קאובוי צעיר על רכבת.

"כשאתה בן 30 אתה בטוח שאתה יודע הכל, ואתה לא יודע כלום. כשאתה מגיע לסט ויש שם מישהו עם ניסיון של 50 שנה, זה גורם לך להבין כמה מעט מושג יש לך. אני זוכר שכשכבר הייתי שחקן בוגר פגשתי את פול ניומן. שוחחנו והאזנתי לדבריו בשקיקה, כי היה לו רפרטואר מדהים. אם הייתי פוגש אותו בגיל 20, הייתי מרגיש שהוא סתם עוד שחקן שאיתו אני צריך להתמודד על תפקידים".

ומה אם פול ניומן היה עדיין חי ומתמודד מולך על תפקיד קינג־שארק?

"בטוח שהייתי גובר עליו. השיניים שלו היו קטנות בהשוואה לשלי. לי יש שיניים של כריש ששוקל 900 קילו, כזה שאוכל בשר אדם".

d.ca@mail.com