החודשים האחרונים של שנת 2005 ותחילתה של 2006 היו עמוסים בהתרעות על כוונות חיזבאללה לחטוף חיילים. חיזבאללה כשל בכמה ניסיונות כאלה, הבולט שבהם היה ניסיון לחטוף חיילים בכפר רג'ר שבהר דב, בנובמבר 2005.
בעקבות הניסיונות האלה, ומחשש לניסיון חטיפה נוסף, יזם מפקד אוגדת הגליל דאז, תא"ל גל הירש, תוכנית מבצעית לתגובה מהירה. הרעיון היה פשוט: ברגע שתתקבל ידיעה על חטיפה, יפשוט כוח מיוחד לשטח לבנון ויחטוף מיידית אנשי חיזבאללה לצורך השגת קלפי מיקוח.
המשימה הזאת הוטלה על יחידת שלדג, שעליה פיקד הירש בעבר. לוחמי היחידה התאמנו עליה ואספו את כל המודיעין הדרוש לקראתה. הוחלט מראש באיזה מוצב של חיזבאללה תתבצע הפשיטה, תוך היערכות מבצעית ומודיעינית נרחבת, שכללה הצבת כוח מיוחד בצפון.
בתחילת הקיץ של 2006 גברו ההתרעות על חטיפה אפשרית, ושלדג שמרה על כוננות גבוהה לטובת מבצע הנקמה המתוכנן. אבל בהיעדר מודיעין תומך, ירדה הכוננות ב־10 ביולי והיחידה חזרה לשגרה. כוח הכוננות עזב את הצפון ושב לבסיס היחידה בפלמחים. כעבור יומיים נחטפו חיילי המילואים אהוד גולדווסר ואלדד רגב באזור זרעית, ללא התרעה או מידע מוקדם.
מאמץ "המיוחדים"
15 שנה אחרי, הסכימה יחידת שלדג לפתוח באופן חריג את הפעילות המיוחדת שביצעה במהלך מלחמת לבנון השנייה. שלדג היתה היחידה המיוחדת שפעלה הכי הרבה במלחמה, וביצעה כ־30 מבצעים, כשהיא מובילה את מאמץ "המיוחדים" המטכ"לי. היו לכך לא מעט סיבות, החל בקשר הישיר לחיל האוויר, שבחסותו היא פועלת, דרך אנשי המילואים המנוסים שלה, שתכננו וביצעו חלק גדול מהמבצעים, וכלה בזיקה שהיא פיתחה לזירה הלבנונית ערב המלחמה.
הפעילות הזאת באה אחרי רצף ארוך של מבצעים שביצעה היחידה בעזה וביו"ש. למעשה, היא היתה הראשונה שפעלה ברצועה לאחר ההתנתקות ב־2005, ובחודשים שלפני המלחמה, החלה לפעול גם בלבנון. "זה עזר לנו מאוד במלחמה, כי הכרנו את השטח", אומר אל"מ (מיל') איתי יהודאי, מפקד היחידה באותה התקופה.
יהודאי (52), נשוי פלוס 4, גדל בקיבוץ עין חרוד מאוחד. הוא התגייס לשלדג אחרי שנת שירות ועשה ביחידה את כל המסלול, עד לפיקוד על היחידה בשנים 2006-2003. אחר כך היה מפקד חטיבת המילואים המובחרת 551 ומפקד כוחות האוויר המיוחדים (היחידה שאחראית לשלדג ול־669, שהפכה מאז לכנף בחיל האוויר).
למעשה, לשלדג היתה תוכנית מבצעית מוכנה למלחמה עתידית בלבנון. היא זכתה לכינוי "סולמות וחבלים", ועיקרה היה תקיפת מרכזי כובד של חיזבאללה בלבנון ופגיעה במחבלים ובאמל"ח. זו היתה תוכנית שאפתנית, שסיכון גבוה בצידה. הדרג הבכיר בצבא לא הכיר אותה לפרטיה, משום שאיש לא העריך שצפויה מלחמה, ובזמן אמת - חשש לאשר אותה. הלקח שמיושם מאז, לא רק בשלדג, הוא להציג את התוכניות המבצעיות לפיקוד הבכיר בימי שגרה, כדי שיכיר אותן בשעת פקודה.
אי אישור התוכנית המבצעית של שלדג לאחר פרוץ המלחמה היה רק סימפטום לבעיה רחבה בדרג הפיקודי הבכיר. כמעט כולם בצמרת צה"ל (ובדרג המדיני) לא הבינו במשך ימים ארוכים שישראל מצויה במלחמה. זה בא לידי ביטוי לא רק בתוכניות מבצעיות מהוססות, אלא גם בגיוס מאוחר של מילואים ובאי הפעלה בזמן של משק לשעת חירום.
בשלדג, לעומת זאת, הבינו מהר מאוד מה המצב. "ב־12 ביולי איתי כינס אותנו, ולכולנו היה ברור שאנחנו במלחמה", אומר אל"מ (מיל') ע', מוותיקי שלדג, האחראי לתכנון המבצעי של היחידה בחירום. התוצאה היתה ששלדג פעלה עצמאית: גייסה מילואים והחלה לתכנן.
"מכפלת כוח"
יחידת שלדג הוקמה ב־1976 כלקח ממלחמת יום הכיפורים, במטרה לספק לחיל האוויר יכולת עצמאית של קומנדו ומודיעין. מייסדה היה מוקי בצר, שהגיע מהצנחנים ומסיירת מטכ"ל, וצוותיה הראשונים נשענו על חיילים שהגיעו מסיירת שקד, שפורקה אז. רבים מבכירי צה"ל פיקדו על היחידה במהלך השנים - מבני גנץ, ועד לאלופים במילואים דורון אלמוג, אייל איזנברג, רוני נומה ומוני כץ.
בעברה היתה היחידה מעורבת בשלל מבצעים. הבולט שבהם היה "מבצע שלמה" ב־1991, שבו הועלו מאתיופיה כ־14 אלף יהודים בתוך יממה וחצי. על הפעילות המבצעית הייעודית הותר במשך השנים לספר מעט מאוד. בעבר היא עסקה לא מעט בהכוונה מהקרקע של תקיפות אוויריות באמצעות צייני לייזר, וגם כיום היא ממקסמת את העובדה שהיא פועלת במסגרת חיל האוויר.
"זה חיבור שהוא מכפלת כוח", אומר ע'. "יחידה מיוחדת שמדברת את השפה של חיל האוויר - חיה בתוך החיל, מכירה אותו ויודעת לעבוד איתו - היא יתרון גדול".
שלדג מגייסת אליה את כוח האדם האיכותי ביותר מקרב הנוער, במקביל לשתי יחידות העילית הנוספות - סיירת מטכ"ל ושייטת 13. הלוחמים עוברים מסלול של כשנה וחצי, שבסיומו הם הופכים "מבצעיים" ומצטרפים לפעילות המבצעית של היחידה.
נוסף על הפעילות החשאית שהיא מבצעת בעומק האויב, נוטלת היחידה חלק במאמץ של צה"ל בכלל הגזרות. לאחר מלחמת לבנון השנייה היא השתתפה בפעילות מבצעית ביהודה ושומרון ובמבצעים רבים בעזה, וגם במבצעים הגדולים - עופרת יצוקה, עמוד ענן, צוק איתן ושומר החומות.
לאנשי המילואים ביחידה יש תפקיד קריטי כפול: הם אחראים לחלק ניכר מתכנון המבצעים, וגם מהווים חלק משמעותי משדרת הלוחמים. כל צוות סדיר שמשתחרר הופך אוטומטית לצוות מילואים, שממשיך להתאמן ולהחזיק כשירות מבצעית במסגרת הפלגות הלוחמות ביחידה. בימי שגרה הצוותים הסדירים הם שעושים את רוב הפעילות המבצעית, אבל בשעת חירום המילואימניקים משתתפים בחלק גדול ממנה. במלחמת לבנון השנייה ביצעו צוותי מילואים לא מעט מבצעים, כולל מורכבים במיוחד.
"המודיעין לא הגיע"
מייד לאחר חטיפת גולדווסר ורגב נערכה שלדג לחילוץ החטופים. המחשבה (שהתבררה כנאיבית) היתה שיושג מספיק מודיעין על המיקום שלהם, וכך יהיה אפשר לשגר אליהם כוח מיוחד, שהיה אמור לכלול את שלדג וסיירת מטכ"ל.
"עוד לא הבנו בשלב הזה שהם מתים", אומר יהודאי. "המידע (שהתבסס בעיקר על הדם שנאסף בגזרת החטיפה; י"ל) היה שהם נפצעו".
"המבצע המתוכנן היה מורכב. הוא דרש הכנות רבות ותיאום בין היחידות, כולל כוחות הטסה וחילוץ. שלדג החזיקה לטובתו בכוננות את כל הלוחמים שלה (למעט פלגת האימונים), שהמתינו מדי לילה בסמוך למסוקים לאור הירוק לפעולה.
"בכל לילה המודיעין לא הגיע, ונאלצנו לדחות ליום המחרת. בדרך היו הרבה דילמות, כי היה ברור לנו שזה מבצע בסיכון מאוד גבוה, אבל עם ערכיות גבוהה לא פחות".
כעבור כמה ימי הכנה והמתנה, הבינו בצה"ל שמודיעין איכותי ומדויק לא יהיה, ושחררו את שלדג וסיירת מטכ"ל לפעולות אחרות. בשלדג כבר היו עסוקים אז בהכנה סדרתית של מבצעים. למעשה, היחידה תכננה לא פחות מ־90 מבצעים במהלך המלחמה, שרק שליש מהם יצאו לפועל. "קיבלנו משימות מחיל האוויר, מאמ"ן ומפיקוד הצפון", מספר אל"מ ע'. "בנינו מכונה מאוד משומנת, שלעיתים הוציאה מבצע בתוך 24 שעות מרגע שעלה הרעיון".
המבצע הראשון, שהיה מושתת על פלגת האימונים ביחידה, היה מצפון לגבול לבנון, בגזרת הר דב. שלדג הציבה בו "אלמנת קש" (טכניקה של הצבת מארב במבנה אזרחי בחתימה נמוכה; י"ל), וממנה איתרה משגרי רקטות ולוחמי חיזבאללה, ואלה חוסלו על ידי מטוסים ומסוקי קרב.
במבצע השני חדרו לוחמי היחידה לעומק הגזרה המערבית, לצורך איסוף מודיעין והשמדת מטרות. באחד הימים גילה הכוח להפתעתו שהוא נמצא בליבה של "שמורת טבע" של חיזבאללה - מרחבים של הארגון, שנבנו בתוך החורש הלבנוני ולעיתים במעבה האדמה. "לא ידענו על קיומה של השמורה הזאת", אומר יהודאי, "גילינו אותה כשפתאום יצא לנו מחבל מתחת לקרקע. הכוח זיהה אותו ופגע בו, ובעקבות זאת תקף חיל האוויר תשתיות מחבלים באזור".
בשבוע הראשון ביצעה שלדג עוד כמה מבצעים. היא פרסה כוחות על כמה רכסים שולטים בגבול לבנון, הציבה בהם תצפיות ושיגרה טילים מדויקים לעבר מטרות חיזבאללה. צוותים של היחידה החזיקו כוננות קבועה וניצלו את החורש - הפעם בצד הישראלי - כדי לייצר עליונות מבצעית. במלים אחרות: שלדג עשתה חיזבאללה לחיזבאללה.
באחד המקרים, ב־27 ביולי, סייעה שלדג לחלץ את לוחמי גולני שנקלעו למארב חיזבאללה בעיירה בינת ג'בייל. שמונה לוחמים מגדוד 51 נהרגו בקרב הזה, שעליו גם חולקו עיטורים וצל"שים רבים. בשיאו של הקרב, לאחר שחיל האוויר התקשה לסייע לכוח שהותקף בגלל בעיית טווחים ומחשש לפגוע בחיילים נוספים, הוטלה המשימה על צוות של שלדג, שהיה בשטח ישראל. הצוות שיגר טילים מדויקים לעבר עמדות חיזבאללה שירו, והשמיד אותן.
"שנייה לפני שנחשפים"
בשבוע השני של המלחמה העלתה שלדג הילוך. היא החדירה תצפית קבועה לעומק השטח והחזיקה אותה עד סוף המלחמה. העמדה שימשה לתצפית על מקורות שיגור קטיושות ולהכוונת מטוסי קרב ומסוקים כדי לפגוע בהם. הצוותים שאיישו אותה היו מתחלפים מדי כמה ימים.
שלדג חדרה ללבנון דרך אחד הכפרים הסמוכים לגבול, ומייד עם חציית הגדר נפתחה לעבר הלוחמים אש ממבנה סמוך. הם השיבו אש, כבשו את המבנה, ומצאו בו מחשבים עם כמות גדולה של מידע איכותי במיוחד: מיקומים מדויקים של עמדות תצפית, עמדות נ"ט ועמדות נ"מ של חיזבאללה, ושל תשתיות קריטיות נוספות. "זה היה אוצר בלום", אומר יהודאי.
במקביל, החלה היחידה לבצע מבצעים עמוקים יותר בלבנון. "הזחל הרעב" היה הראשון שבהם, ובמסגרתו הונחת כוח מצפון לנהר הליטני, במטרה להציב מחסום פתע ("צ'ק פוסט") על כביש ששימש למעבר של אנשי חיזבאללה, כדי לפגוע בהם. במהלך הנחיתה אבד הקשר עם הכוח לזמן ממושך, כתוצאה מתקלה טכנית. לאחר התלבטות ארוכה החליט המפקד התורן, תא"ל רם שמואלי, להחזיר את הכוח לארץ.
"זאת היתה דילמה כבדה", אומר ע', שהיה בבור. "היתה אכזבה מכך שלא ביצענו את המשימה, אבל היה במבצע גם דבר טוב: הוא שבר את ההחלטה שלא להיכנס לעומק. כולם הבינו שזה אפשרי".
התוצאה היתה שטף של מבצעים נוספים. "חינוך נוקשה" היה הבא בתור, ובו נשלח כוח קטן של לוחמים למבצע הסחה, שנועד למשוך אנשי חיזבאללה למקום מסוים ולפגוע בהם. המשימה בוצעה בהצלחה, אבל חיזבאללה לא התפתה למלכודת.
במקביל, קיבלה שלדג פקודה "לסגור" מרחב גדול בעומק לבנון ולהפעיל בו את יכולות האיסוף והתקיפה שלה: להשתלט על רכסים ונקודות מפתח, לאתר כלי רכב, מחבלים או אמצעי לחימה שנכנסים לאזור או יוצאים לכיוון סוריה, ובמידת הצורך - לפגוע בהם מהקרקע או באמצעות הכוונת אש אווירית.
המבצע הזה נמשך ימים ארוכים. הוא דרש הכנות מדוקדקות ומאמץ מבצעי ופיזי, בגלל הציוד הרב שהכוחות נדרשו לקחת איתם. השתתפו בו מספר צוותים, שהתמקמו בכמה נקודות שולטות; כוחות של היחידה נכנסו לעומק לבנון, לעיתים תוך סיכון גבוה.
באחד המקרים היה צורך להחזיר לארץ כוח בפיקודו של אחד ממפקדי הפלגות דאז, אבי רוזנפלד (לימים מפקד שלדג וכיום מפקד אוגדה 99). "בסרטים מהמזל"ט אפשר לראות את הלוחמים רצים על הבולדרים, עולים על המסוקים וממריאים רגע לפני אור ראשון, שנייה לפני שהם נחשפים".
הפעילות הזאת, בעיקר של הצוות שפעל במרחק הרב ביותר מהארץ, אפשרה בהמשך את מבצע "חד וחלק", שבו פשטה היחידה, ביחד עם סיירת מטכ"ל, על העיירה בעלבק.
"לפגוע לחיזבאללה בבטן"
מבצע "חד וחלק" נולד במינהלת המבצעים המיוחדים, שהקים ראש אגף המבצעים, האלוף גדי איזנקוט, במהלך המלחמה. לראש המינהלת מונה טל רוסו, אז תא"ל שהמתין לקידום, שבעברו היה לוחם ומפקד גם בשלדג וגם בסיירת מטכ"ל.
רוסו דחף לבצע כמה שיותר מבצעים מיוחדים בעומק. "הרעיון היה להוציא את חיזבאללה מאיזון", הוא אומר. "לפגוע לו בבטן. לגרום לו לחשוב על הגנה ולא על התקפה".
במבצע "חד וחלק" היו קווי דמיון למבצע "סולמות וחבלים": השתלטות על תא שטח בעומק לבנון, תפיסת פעילים של חיזבאללה, פגיעה באמצעי לחימה ובמרכז הכובד הלוגיסטי של הארגון, והישג תדמיתי משמעותי.
"רציתי להשתלט על השטח לפרק זמן ארוך יותר", מגלה רוסו. "אבל אז התעורר חשש שבגלל הקירבה לגבול הסורי ייווצר חיכוך עם צבא סוריה, והוחלט לצמצם את המבצע ללילה אחד".
בעלבק היתה ב־2006 בירת חיזבאללה, העומק הלוגיסטי של הארגון - והבטן הרכה שלו. איש בחיזבאללה לא חשב על אפשרות שצה"ל יגיע אליה ויפגע בה. מבחינת הארגון, זה היה מקום בטוח ומוגן, הרחק מהישג ידה של ישראל. יתר על כן - מידע לא מבוסס אבל עקשני שהגיע לישראל טען שגולדווסר ורגב הועברו לקבלת טיפול רפואי בעיירה.
מאחר שלמבצע היו כמה משימות, הוחלט מראש שהוא יתחלק בין שלדג לסיירת מטכ"ל. מדובר בהחלטה חריגה שאינה מובנת מאליה: שתי יחידות העילית אינן מרבות לשתף ביניהן פעולה. כל אחת מבצעת את הפעילות שלה, תוך מידור מירבי.
הפיקוד על המבצע הוטל על אל"מ (דאז) ניצן אלון (לימים ראש אגף המבצעים ואלוף פיקוד המרכז). אלון, בעברו מפקד סיירת מטכ"ל, נשלף לצורך כך מתפקידו כמפקד חטיבת בית לחם. תחתיו פעלו שני כוחות: האחד, של סיירת מטכ"ל, בפיקודו של מפקד היחידה דאז, סא"ל עודד ראור; והאחר, של שלדג, בפיקודו של מפקד היחידה, יהודאי.
התכנון התבצע במשך כשבוע, על ידי צוותים משותפים של שתי היחידות, בפיקוחו של אלון. הביצוע נדחה כמה פעמים לצורך השלמת פרטים מודיעיניים, עד שהמתכננים הזהירו שעיכוב נוסף עלול לעלות בחשיפת הכוחות. "בדיון אצל הרמטכ"ל חלוץ אמרנו שבגלל שהירח מתחזק, יהיה מסוכן לחצות את בקעת הלבנון בטיסה", מסביר יהודאי. "הוחלט לצאת לפעולה עוד באותו הלילה".
נוהל הקרב, שכלל הכנות, תרגול על מודל ואישורי תוכניות, נמשך 72 שעות. הצוות של מטכ"ל מנה 67 לוחמים, והצוות של שלדג - 89 לוחמים (כולל החפ"ק של אלון, שנלווה אליו). המשימות עצמן היו מפוצלות לגמרי בין שתי היחידות, ולמעט תיאום של לוחות זמנים - גם ללא קשר ביניהן.
על סיירת מטכ"ל הוטל לפשוט על בית החולים דאר אל־חיכמה, מתוך תקווה להגיע לחטופים, או לפחות למידע שישפוך אור מה עלה בגורלם. שלדג נשלחה לפשוט על שכונת שייח' חביב, שהיתה מעוז חיזבאללה בבעלבק. היו לה שישה "איתורים" (יעדים שסומנו מראש), שבהם, על פי החשד, התבצעה פעילות של חיזבאללה.
לכל אחד מהכוחות הוצמד סיוע אווירי מסיבי: טייסת קרב, טייסת תובלה ומספר רב של כלים בלתי מאוישים לתצפיות מהאוויר. על אחת הגבעות הסמוכות הונחתו כוח של יחידת 669 וכוח אבטחה של שלדג, למקרה שיידרש פינוי רפואי מהשטח.
מאחר שעיקר הפעילות היתה אווירית, הוטל הפיקוד על המבצע על חיל האוויר. זו היתה הפעם הראשונה בהיסטוריה של צה"ל שחיל האוויר שולט במבצע כזה. מפקד החיל, אלוף אליעזר שקדי, פיקד עליו מהבור בקריה, כשתא"ל רוסו יושב לצידו.
שעתיים בעומק לבנון
הלוחמים המריאו במסוקים ב־2 באוגוסט לפנות ערב. הכוח של סיירת מטכ"ל יצא מבסיס היחידה בסירקין, ושלדג - מבסיס היחידה בפלמחים. הטיסה היתה ארוכה יחסית: צפונה לאורך קו החוף עד ביירות, המתנה קצרה באוויר עד לרדת החשכה, ואז מזרחה, צמוד לקרקע כדי לא להתגלות, עד בקעת הלבנון. בדרך שוגרו לעברם טילים, אבל אלה לא פגעו במסוקים.
"היינו עם ציוד רב", משחזר יהודאי. "כל הלוחמים היו עם מיגון מלא, כי ידענו שיש סיכוי גבוה לחיכוך באש. סיירת מטכ"ל נחתו 70 מטר מהיעד שלהם, המרפאה, ורצו אליה. הרעיון היה שחיזבאללה יתעורר וירוץ לכיוון שלהם, ואז אנחנו נפשוט לו בעורף.
"אנחנו נחתנו אחרי כמה דקות. ההליכה שלנו היתה ארוכה יותר, כמעט שלושה קילומטרים. בדרך חלפנו על פני עמדה שבה נהג חיזבאללה להציב פטרול, שהתבררה כריקה. המשכנו לגבעה שכינינו 'השן' בגלל הצורה שלה, ובה החלטתי למקם את החפ"ק, כי ממנה אפשר היה לצפות על כל השטח".
תחת יהודאי פעלו שני כוחות משנה, שכל אחד מהם קיבל שלושה יעדים לפשיטה. "הפעילות התבצעה באותה המתכונת: הגעה למבנה, פריצה 'חמה' תוך שימוש באמצעי לחימה, ואז סריקה לאיתור אנשי חיזבאללה ואמצעי לחימה".
בסרטים שצילמו הלוחמים במהלך המבצע ניתן לראות את הכניסה לבתים. בחלקם זו כניסה חלקה, ללא צורך באלימות, ובחלקם - תוך שבירת דלתות, ולעיתים ירי. הכל קרה מהר מאוד, על פי התוכנית שתורגלה מראש. מרגע ההגעה לְיעד ועד שהכוח היה בתוך הבית חלפו דקות בודדות.
סריקת הבתים היתה מהירה. "רצינו לעשות הכל ביעילות ולצאת כמה שיותר מהר, כי הבנו שבתוך זמן קצר, כל השטח יתעורר", ממשיך יהודאי. "לא רצינו להפוך מפתרון לבעיה".
שלדג לכדה במהלך המבצע חמישה אנשי חיזבאללה. הם תוחקרו כבר בשטח, והצביעו על שני אתרים שבהם אחסן הארגון אמצעי לחימה. המידע הועבר בזמן אמת לבור בתל אביב, וזמן קצר אחר כך הושמדו שני האתרים על ידי מטוסי קרב.
בבתים התגלו אמצעי לחימה רבים. באחד הסרטים נראים רובה קלצ'ניקוב ומחסניות עם כדורים, ובמרכז הבית - תמונה גדולה של חסן נסראללה. המודיעין היה מדויק.
למרות זאת, רבים סבורים שהתוצאות של המבצע היו דלות. במרפאה שעליה פשטה סיירת מטכ"ל לא נמצא זכר לחטופים, או סימן כלשהו שיעיד כי הם היו במקום. בדיעבד גילה צה"ל שהם מתו במהלך החטיפה וכלל לא הובלו לבקעת הלבנון. שלדג הצליחה יותר, אבל גם השלל שהיא הביאה היה קטן מהמצופה - חמישה אנשי חיזבאללה ("ידענו שהם זוטרים", אומר יהודאי).
19 מחבלים נהרגו - רבים מהם מכלי טיס, שכוּונו על ידי לוחמי היחידה מהקרקע. מחבלים שניסו להסתער על החפ"ק שמוקם ב"שן" חוסלו על ידי צלפי שלדג ומסוק קרב.
המבצע כולו נמשך קצת יותר משעתיים, מרגע הנחיתה בלבנון ועד להמראה. הדרך של הלוחמים חזרה למסוקים ארכה כשלושה קילומטרים, הפעם לכיוון צפון, כולל טיפוס על גבעה. "עלינו על המסוק שלנו, הוא ניסה להתרומם אבל לא הצליח", מספר יהודאי. "התברר שהוא כבד מדי. התוספת של חמישה מחבלים, ביחד עם הציוד הרב, הכבידו עליו. הטייס השליך בידון (מכל דלק נתיק; י"ל), וככה הוריד משקל והצליח להמריא.
"בסופו של דבר, זאת היתה הצלחה. ערערנו את הביטחון של חיזבאללה וגרמנו לו להעתיק כוחות מדרום לבנון כדי להגן על גזרת בעלבק".
לאחר המבצע נטען שאחד מיעדיו היה לחטוף את השייח' מוחמד יזבק, חבר מועצת השורא של חיזבאללה ואחד מבכירי הארגון. זה לא קרה. אבל המבצע הזה הטריף את חיזבאללה: מפקד הגזרה הודח, ואמצעים רבים הוקצו כדי להגן על המפקדות העורפיות. רוסו אמר בסיום המלחמה שהאפקט של המבצע על הארגון היה "כמו שחיילים שלנו היו נלחמים בצפון ושומעים שפשטו על תל אביב".
"הביאו את קרן הביתה"
בשבוע השלישי ללחימה, בעת ששלדג וסיירת מטכ"ל עסוקים במבצע בבעלבק, התברר בצה"ל כי הכוחות בלבנון סובלים מבעיות אספקה קשות. לא מעט כבר נכתב על העניין הזה, שעיקרו בחוסר ההבנה כי מדובר במלחמה, שמחייבת נקיטת סיכונים אחרים מאשר בשגרה. שלדג התבקשה למצוא פתרון לבעיה, ביחד עם פלגת הניוד של חטיבה 551 (חטיבת הצנחנים המיוחדת במילואים; י"ל).
הפתרון שנמצא כלל צוותים של שלדג, שיצאו ברכבים קטנים ופתחו צירים, כשבעקבותיהם שיירות האספקה הארוכות והכבדות. "אלה היו צוותים לוחמים קטנים, עם יכולות משמעותיות של ניווט ואש, שנעו מקדימה והכניסו את כל השיירה", אומר ע'. "זאת תרגולת שהתפתחה תוך כדי המלחמה, כששלדג מנצלת את יתרונותיה היחסיים: להגיע לשטח, לזהות איפה הבעיה ומה בדיוק צריך, להוריד אגו - ולפתור את מה שצריך לפתור. יוזמה ונחישות של המפקדים בשטח, פר אקסלנס".
עד תום המלחמה ביצעה שלדג עוד כמה מבצעים, ושִכללה מאוד את יכולות התצפית והאש שלה משטח הארץ. היחידה היתה אמורה גם להציב כוח מקדים בנהר הסלוקי, כדי לסייע לכוחות השריון באזור, אבל המבצע לא אושר, בגלל הסיכון הגבוה שהיה כרוך בו. בקרב בסלוקי נהרגו ונפצעו לוחמים רבים, כתוצאה מירי טילי נ"ט ששוגרו לעבר טנקי המרכבה תוך ניצול היתרון הטופוגרפי של חיזבאללה.
רגע לפני סיום המלחמה נדרשה שלדג לעוד מבצע אחד, שונה מקודמיו - "ושבו בנים". ב־12 באוגוסט, במסגרת מבצע "שינוי כיוון 11", שבו ניסה צה"ל למצות את הישגיו, הנחית מסוק יסעור את החפ"ק של מפקד חטיבת הצנחנים עם לוחמים נוספים בשטח לבנון. לאחר שהמסוק התרומם בדרכו לארץ נורה לעברו טיל נ"ט, והוא התפוצץ. חמשת אנשי הצוות נהרגו במקום.
ארבע מהגופות אותרו מייד. את גופתה של המכונאית המוטסת, רס"ר קרן טנדלר ז"ל, לא הצליחו הלוחמים למצוא.
"הקמנו צוות משותף של לוחמים משלדג ומ־669 כדי לחפש אותה", מספר יהודאי. "שלחנו אותם לשטח באותו לילה, אבל הם לא הצליחו לאתר את הגופה. אחרי הרבה התלבטויות, החלטנו להשאיר אותם שם להמשך הסריקות באור יום, למרות שזה היה מסוכן מאוד.
"החיפושים נמשכו כיממה. רק לאחר שהלוחמים פירקו את מנוע המסוק, הם גילו את גופתה של טנדלר מתחתיו. הם הזעיקו מסוק שייקח אותם הביתה עם הגופה, אבל זה היה אחרי שהפסקת האש נכנסה לתוקפה, ונאסר על צה"ל להכניס מסוקים לשטח לבנון. הורינו ללוחמים לחזור ברגל. 11 ק"מ בשטח קשה. הם רצו את כל הדרך עם אלונקה ועליה הגופה, והביאו את קרן הביתה".
מחופשים לחיילים לבנונים
בימים האחרונים של המלחמה הכינו בשלדג ובסיירת מטכ"ל שני מבצעים גדולים ומורכבים בעומק לבנון, בשיתוף עם המוסד והשב"כ, שהיו אמורים להתבצע לאחר הפסקת האש. המבצע של סיירת מטכ"ל יצא לפועל ב־19 באוגוסט: הלוחמים הגיעו במסוקים לאזור בעלבק, כשהם מחופשים לחיילים בצבא לבנון. מידע על הפעילות דלף לתקשורת הלבנונית, וחיזבאללה המתין לכוח ופתח לעברו באש. למרות זאת, הוחלט בצה"ל להשלים את המבצע. בדרך חזרה למסוקים נפגע מפקד הכוח, סא"ל עמנואל מורנו, ומת מפצעיו.
המבצע של שלדג היה אמור להתבצע למחרת. "הפיקוד הבכיר החליט לבטל, מחשש לנפגעים נוספים", אומר יהודאי. "חבל, זה היה מבצע יוצא דופן, שהיה אמור להניב פירות משמעותיים.
"בסוף המלחמה חשבתי שהיינו צריכים לעשות הרבה יותר. אבל גם מה שעשינו היה לא מעט: מבצעים מורכבים, בסיכון גבוה, שבכולם עמדנו במשימה. ולא פחות חשוב - החזרנו את כל החיילים שלנו הביתה בשלום".
shishabat@israelhayom.co.il
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו