בראשית שנות ה־90, כשמונה למפקד יחידת מגלן, החליט טל רוסו להביא ליחידה כמה מפקדים מיחידות אחרות, כדי להשביח אותה. בין אלה שאותם שכנע לבוא היה מי ששנה לפני כן הוא שלח לבה"ד 1, קצין צעיר בשם נפתלי בנט.
כמעט 30 שנים אחרי, רוסו (61) מסתכל בחיוך על הפקוד שלו לשעבר, שהפך לראש ממשלה. "דיברתי איתו אחרי שנכנס לתפקיד ראש הממשלה", הוא אומר, "אמרתי לו שאעזור לו בכל דרך שיבחר, ואני מתכוון לזה. הוא בחור מוכשר, פרגמטי מאוד. לקח הימור של אפס או אחד - או שהוא נכחד או שהוא ראש הממשלה - והצליח.
"בנט הוא הציונות הדתית האמיתית בעיניי, לא אלה שקוראים לעצמם הציונות הדתית. יש לו תהליך של התבגרות פוליטית, ואני מאמין שהמערכות תומכות בו. בשונה מביבי, הוא לא מסתכל על עצמו ועל התובנות שלו בלבד. הוא נעזר באחרים, וזה חשוב כדי שיתפקד באופן נורמלי. אף אחד לא נולד להיות ראש הממשלה".
מה הוא צריך שאין לו?
"את הניסיון, את ההבנה. אבל זה נכון לכל מי שהיה נכנס עכשיו לתפקיד הזה. הוא קיבל קצת טירונות בתור שר, וזה נתן לו איזושהי פרספקטיבה. ראיתי ראשי ממשלה עובדים, אף אחד לא מתפקד מושלם ביום הראשון. ככל שיעבור זמן בלי זעזועים ובלי אירועים דרמטיים גדולים, כך זה יעזור לו. וכמובן להתייעץ. לשמוע. לא לחשוב שהוא יודע הכל. לביבי לא היה את הדבר הזה. הוא קבע הכל לבד, או עם המשפחה".
• • •
הסיבוב של רוסו בחיים הפוליטיים היה קצר. הוא נכנס לרשימת מפלגת העבודה בפברואר 2019 כשריון אישי של יו"ר המפלגה דאז, אבי גבאי, נבחר לכנסת ה־21 במה שנודע בתור "הסיבוב הראשון", והיה חבר כנסת במשך חמישה חודשים וחצי, עד שהכנסת התפזרה. אחר כך גבאי עזב, וגם רוסו החליט לפרוש מהפוליטיקה.
אתה מצטער על האפיזודה הזאת?
"ממש לא. זה היה בית ספר מדהים בשבילי. בבית חינכו אותי לנסות להשפיע ככל האפשר. ככה גדלנו. לא נכנסתי לפוליטיקה בשביל קריירה, באתי לשנות. אבל גיליתי שבפוליטיקה שלנו יש מצב מעוות, שבו הכנסת לא רלוונטית והאופוזיציה לא רלוונטית. הקואליציה משתלטת כל כך חזק, שאם אתה באופוזיציה אין לך באמת יכולת להשפיע. כך לפחות זה היה עד עכשיו.
"ראיתי חברי כנסת שהגיעו לשיא שלהם בזה שהגיעו לכנסת. שהם מקבלים כבוד. הכנסת היא באמת מקום מדהים, עם תרבות ארגונית מרשימה מאוד, אבל מרגע שראיתי שאין לי יכולת להשפיע, לא היה לי מה לחפש שם. כנראה גם התזמון וגם הפלטפורמה היו פחות מתאימים".
הפלטפורמה של מפלגת העבודה?
"כן, ההרכב האנושי שם לא תאם את החשיבה שלי. אנשים שהיו יותר מדי זמן באופוזיציה, שנהנו לשבת בספסלים האחוריים ורק לצעוק נגד. זאת פוזיציה שהיא הפוכה לגמרי מדרך החשיבה שלי, כאיש עשייה".
אתה מצטער שתמכת אז בגבאי, שעמד לסכם על הצטרפות העבודה לממשלת נתניהו (מהלך שסוכל לבסוף בידי חברי מפלגתו)?
"ממש לא. אם היינו בממשלה, יכולנו להביא את השינוי יותר מהר".
או שנתניהו היה עושה עליכם את הסיבוב שעשה על גנץ אחרי בחירות מספר 3.
"זה נכון שהביטחון שלי קצת התערער כשראיתי את ההתנהלות שלו מול בני, אבל אני חושב שההסכם שלנו היה יותר חזק".
נתניהו היה ראש ממשלה טוב?
"בהתחלה כן. ליוויתי אותו בעצם מהרגע שהוא נכנס ב־2009 (רוסו כיהן אז כראש אגף המבצעים בצה"ל; י"ל). בתקופה ההיא הוא היה הרבה יותר ממלכתי - גם בבחירת האנשים סביבו, גם ביחס שלו למערכות הביטחוניות שהוא היה אחראי להן.
"ככל שעבר הזמן, כך הוא השתנה. הדברים הפכו אצלו אישיים יותר. יותר נאמנות אישית, יותר סגידה אישית. אני חושב שאחרי הבחירות של 2015 הוא התחיל להרגיש שהוא אלוהים. כנראה האמריקנים ידעו למה הם מגבילים את הנשיאות לשתי קדנציות בלבד".
עם מפלגת העבודה אתה בקשר?
"במפלגת העבודה כועסים עלי, כי בבחירות האחרונות המלצתי על גנץ. אני פחות מחובר לאנשים בעבודה, אבל למסגרת עצמה יש לי חיבה מיוחדת עוד מהבית.
"כל העניין הזה של המפלגות היום הוא לא רציני. מנסים לייצר פה שמאל וימין. לפני שנכנסתי לפוליטיקה כולם דיברו איתי - מליברמן וימינה, דרך כל המפלגות שאתה יכול להעלות על הדעת. בסוף אתה רואה ש־70 אחוז מהאוכלוסייה בישראל מסכימה על 95-90 אחוז מהדברים. אין כמעט הבדל".
אבל מרב מיכאלי שיחקה אותה. לקחה גוף מת והכניסה בו חיים.
"היא ללא ספק עשתה את זה בצורה מרשימה".
תחזור לשם?
"כנראה לא. מקומי יותר במרכז, ואני חושב שעדיין יש חלל במרכז".
למה? כחול לבן, יש עתיד. לא חסר.
"כחול לבן צריכה לעבור מתיחת פנים ולהוסיף כוחות חדשים אם היא רוצה להיות מפלגה גדולה, ולא עוד חלק בפאזל של הקואליציה. לפיד הפתיע אותי בכל ההתנהלות שלו, בקמפיין וגם אחריו".
בניגוד להרבה ביטחוניסטים, לא היית מאלה שכעסו על גנץ כשהצטרף לממשלת נתניהו.
"נכון. חשבתי שזה היה הדבר הנכון לעשות, ואני חושב כך עד היום. אם בני לא היה שם, המצב היום היה הרבה יותר גרוע. הרבה פעמים אנחנו מבקרים את מה שהיה, ולא מסתכלים על מה שיכול היה להיות ונמנע. אני חושב שהיינו רואים התפרעות מוחלטת של הרבה מאוד שרים אם כחול לבן לא היתה שם".
יש מצב שאתה חוזר לפוליטיקה, או שסגרת את הפרק הזה בחיים שלך?
"אני לא פוסל כלום, אבל זה יקרה רק אם ארגיש שאני יכול להשפיע. בכנסת הייתי מחובר לכולם, אפילו לחרדים ולערבים. פחות התחברתי לתרבות הצרחות. כשאין מצלמות כולם מדברים אחד עם השני, אבל מרגע שהמצלמות נדלקות - כולם הופכים למאוד קיצוניים. אני לא רגיל לתרבות דיון כזאת".
• • •
רוסו התגייס ליחידת שלדג עם הקמתה. בהמשך עבר לסיירת מטכ"ל, פיקד על יחידת מגלן, היה מח"ט 551 (חטיבת צנחנים מיוחדת במילואים) ומח"ט הנח"ל, פיקד על אוגדות 98 ו־162 ועשה שלושה תפקידי אלוף - ראש אגף המבצעים, אלוף פיקוד הדרום ומפקד מפקדת העומק. לפני ארבע שנים פשט את המדים ויצא לאזרחות.
גם היום הוא מקורב מאוד לרבים בצה"ל, בעיקר ביחידות המיוחדות, ולבכירים במוסד ובשב"כ. מתייעצים איתו, משתפים אותו, מתלבטים איתו.
בקיץ 2006, ערב מלחמת לבנון השנייה, היה רוסו בין תפקידים. הוא סיים לפקד על אוגדה 162, עשה כמה פרויקטים במטה הכללי, והמתין לקידום לדרגת אלוף.
כשפרצה המלחמה, תא"ל רוסו מצא את עצמו ללא תפקיד מוגדר, ועם תסכול גובר. גדי איזנקוט, ראש אגף המבצעים, מינה אותו לפרויקטור למבצעים מיוחדים, ובשבועות שהוא כיהן בתפקיד במהלך המלחמה ביצע צה"ל יותר מ־30 מבצעים כאלה ברחבי לבנון - בהשתתפות סיירת מטכ"ל, שלדג, שייטת 13 ויחידות נוספות. לאחר המלחמה מונה לראש אגף המבצעים במקום איזנקוט, שעבר לפקד על פיקוד הצפון.
"יכולנו לעשות במלחמה הרבה יותר דברים", אומר רוסו, "אם היינו נערכים אליה אחרת, אם היינו מגיעים עם תוכניות מתאימות, התוצאות היו יותר טובות. מיצינו אולי 20-15 אחוז מהיכולת שלנו, התמרון שלנו היה פשוט חארטה. אז קשה להגדיר את המלחמה ככישלון, כי השקט בצפון הוא הצלחה, וזאת היתה המטרה המוצהרת של המלחמה - שקט לשנים ארוכות. אבל יכולנו למצות אותה הרבה יותר טוב.
"השבוע הראשון של המלחמה, לפני שלקחתי את המבצעים המיוחדים, היה הכי נורא. הסתובבתי בין המפקדים בשטח וראיתי שעוד לא עשו אצלנו את הסוויץ' למלחמה, גם במטכ"ל וגם בדרגי השדה. זה הלקח העיקרי שלי: צריך לעשות את הסוויץ' כמה שיותר מהר. זה דבר שקורה ללא מעט מפקדים, שלכאורה הכל ברור להם, ועדיין הם לא מצליחים לחשוב במונחים של מלחמה".
המלחמה הזאת יצרה הרתעה שלנו על חיזבאללה, אבל גם שלהם עלינו.
"זה קרה כי התמכרנו לשקט ושמנו על עצמנו מגבלות. בעיניי זה אסון - לראות מחבלים נכנסים לשטח ישראל ולא להגיב, לא להרוג אותם, לא לפגוע בחיזבאללה".
כשאתה שומע שכמה מחבלים נכנסו לשטח ישראל ליד מוצב גלדיולה כדי לפגוע בחיילים, וצה"ל זיהה אותם ונתן להם להימלט, מה אתה חושב?
"שזאת היתה טעות. צריך לקבוע כללים חדים וברורים. מחבלים שחוצים את הגדר צריכים למות, נקודה. זה בכלל לא נתון לשיקול דעת או לדיונים. אי־תגובה על חציית גבול זה בעיניי אובדן ההרתעה הכי משמעותי. כשאתה צריך להתחיל להסביר לחיילים למה עשינו את זה ואיך הגענו למצב הזה, כנראה מבינים שזה לא משהו מקובל".
ומה זה משדר לחיזבאללה?
"הם מבינים כמה אנחנו צמאים לשקט, וזה לא טוב. הצימאון לשקט גורם לנו לא לעשות דברים שאנחנו צריכים לעשות".
רבים יגידו שזה שקט מבורך.
"השקט הוא נהדר, אבל אנחנו לא יכולים שהוא יפגע לנו דרמטית בהרתעה וביכולת שלנו לפעול".
ישראל היתה צריכה לשמר לעצמה חופש פעולה בלבנון?
"לא צריכה, חייבת. ישראל היתה חייבת לשמר לעצמה חופש פעולה בלבנון, בטח במה שקשור להתקרבות לגבול או מעבר של הגבול. היינו צריכים לייצר יותר כלים חשאיים שיאפשרו לנו לעשות את זה. ויש פתרונות.
"כולם חושבים שהמב"מ (המערכה שבין המלחמות) התחיל בסוריה לפני כמה שנים. האמת היא שהוא התחיל כבר לפני 15 שנה, אבל הוא היה חייב להיות יותר אינטנסיבי ויותר מגוון. אז נכון שעדיין עושים דברים יפהפיים, אבל צריך היה לקחת הרבה יותר סיכונים ולעשות יותר דברים בהקשר של לבנון.
"אני לא חושב שאנחנו מורתעים מחיזבאללה, או אם להיות מדויק - אני לא חושב שאנחנו צריכים להיות מורתעים מחיזבאללה. במלחמה הבאה, אם נעבוד נכון, אפשר להגיע למצב שבו אנחנו מכחידים את הארגון הזה מבחינה צבאית".
במחיר של ספיגת נזק כבד.
"חיזבאללה יכול לגרום לנו נזק, אבל מבחינת הפרופורציות, אין השוואה בין מה שהוא יכול לגרום לישראל לבין מה שיקרה לו וללבנון".
אתה שותף לדעה שפרויקט הדיוק לטילים של חיזבאללה הוא האיום הכי גדול על ישראל, למעט הגרעין האיראני?
"לא. עוד אין להם את המאסה הקריטית שיכול לעשות את ההבדל, בטח אם מכניסים למשוואה את מערכות ההגנה שלנו".
אבל זה עלול לקרות, והשאלה היא אם זה מצדיק מכת מנע.
"אני לא מאמין שיהיה בוקר בהיר אחד שבו נצא למכת מנע. זה יפה בתיאוריה, רצינו לעשות את זה הרבה פעמים גם בלבנון וגם בעזה, אבל זה לא כל כך פשוט. אתה צריך איזושהי הסלמה כדי שזה יקרה, כדי שהמערכת הפנימית והמערכת הבינלאומית יהיו לצידך. אתה עושה דבר כזה כשיש לך איום קיומי ומיידי. זה לא המצב בלבנון כרגע".
במבצע האחרון בעזה ראינו את מה שהתחיל במלחמת לבנון השנייה - שיש לנו בעיית תודעה קשה מול האויב. שגם אם אנחנו מנצחים צבאית, הוא מנצח תודעתית.
"לא מתעסקים אצלנו בתודעה, מתעסקים רק בדוברות. תודעה עושים בהמון כלים, אבל אנחנו מפסידים בה באופן קבוע, כי אנחנו לא משתמשים נכון בכלים. אני מקווה שעכשיו זה ישתנה".
• • •
בין המבצעים שרוסו הוביל במלחמה היה "חד וחלק", המבצע המיוחד הגדול ביותר, שבו פשטו כוחות של סיירת מטכ"ל ושלדג על מפקדות חיזבאללה בבעל בק שבבקעת הלבנון. היה גם מבצע מורכב של סיירת מטכ"ל בגזרה הדרומית, שהערך המודיעיני שהביא היה עצום, והוא אסור לפרסום גם היום.
"עשינו גם את המבצע של השייטת בצור, שבו אמנם לא הבאנו את היעד - בכיר בחיזבאללה - אבל מאותו רגע בכירי הארגון נמנעו מלהסתובב. והיה מבצע יפהפה של מגלן, בשם 'נערי החוף', שבו חיסלה היחידה, בפיקודו של אליעזר טולדנו (היום אלוף פיקוד הדרום), עשרות מחבלים ופגעה במשגרי רקטות באזור צור".
המבצעים האלה היו אלתור במהלך המלחמה. הם יצאו לפועל רק אחרי המינוי של רוסו, שריכז את העיסוק בנושא. "שלדג, למשל, בכלל לא הצליחו לגלגל מבצעים עד שהתחלנו לעבוד, ומאותו רגע הם עבדו כמעט בכל לילה. זה מחייב הכנה מראש, אבל יותר מזה - שילוב של כל היכולות הביטחוניות של ישראל. השינוי הדרמטי היה שכולם עבדו ביחד. במבצע של השייטת היו אנשי שב"כ, סיירת מטכ"ל עשתה מבצעים עם המוסד, אנשי 504 הצטרפו לחלק מהפעולות. המון שילובים של יחידות מיוחדות ויכולות מיוחדות, שמקסמו את היתרונות שלנו.
"הבעיה היא שזה היה אלתור. אם היה גוף כזה, שהיה פועל ומכין הכל מראש, הפעולות האלו היו מביאות תוצאה הרבה יותר טובה. היום אחראים לזה מפקדת העומק וגורמים נוספים".
דן חלוץ היה רמטכ"ל טוב?
"באופן אישי, מאוד נהניתי לעבוד איתו. הייתי מפקד אוגדה 162, שפינתה את צפון השומרון בהתנתקות, וראיתי את היכולות שלו.
"רמטכ"לים אף פעם לא יוצאים טוב במלחמה כוללת, ולכן רמטכ"לים אף פעם לא אוהבים מלחמה כוללת. המלחמה הזאת נפלה לו בעיתוי לא טוב, ובמידה רבה, הוא היה הקורבן שלה. נעשה לו עוול, כי היו פה כשלים שלאו דווקא הוא היה אחראי להם, בעיקר בצבא היבשה. וכאמור, במבחן התוצאה אנחנו רואים היום שהמלחמה הזאת פחות גרועה ממה שהצטייר בזמן אמת".
אתה חושב שאיש חיל האוויר לא יכול להיות רמטכ"ל?
"איש חיל האוויר יכול להיות רמטכ"ל, אבל חשוב שהוא יעבור תהליך ויעשה עוד תפקידים בצבא הגדול. אני לא מדבר על תפקידי אלוף, אלא דווקא ברמות היותר נמוכות, בשלבים יותר מוקדמים. השילוב של אנשי חיל האוויר הוא חשוב, אבל זה תהליך".
גם לאהוד אולמרט נעשה עוול?
"אולמרט היה נקודת אור משמעותית בניווט של הדברים ובקבלת ההחלטות. עבדתי איתו גם אחרי המלחמה, ראיתי איך הוא קיבל החלטות - למשל, בתהליך שהוביל להשמדת הכור בסוריה, וזה היה מרשים מאוד. אני לא שופט את הצד הערכי שלו. מבחינת התנהלות וניהול, הוא היה אחד מראשי הממשלה היותר טובים, למרות שלא היה לו שום רקע בתחום".
• • •
כמפקד פיקוד הדרום הוביל רוסו את מבצע עמוד ענן ב־2012. המבצע התחיל אז בהישג תודעתי לישראל - חיסולו של מפקד הזרוע הצבאית של חמאס, אחמד ג'עברי. את מבצע שומר החומות התחילה ישראל בנחיתות, לאחר שחמאס קבע את הנרטיב עם ירי הרקטות לירושלים.
"מבחינת היכולות, צה"ל השתפר מאוד בשנים שחלפו מאז עמוד ענן. אבל התוצאה הפעם לא היתה מספיק טובה. אסור היה לנו להיות מופתעים במהלך הפתיחה, ואסור היה לנו לאפשר להם להוביל את המהלכים בימי הלחימה הראשונים, מה שאפשר להם להגיע להצלחה האסטרטגית כשניכסו לעצמם את ירושלים.
"המצב היה צריך להיות הפוך: במקום שהם יאיימו עלינו, שאנחנו נאיים עליהם. שהם יפחדו. להחזיק 100 מטוסים באוויר, ולהגיד להם שאם הם מעזים לירות על ירושלים, כל עזה נופלת.
"הבעיה היא שאנחנו מנתחים את הצד השני בחשיבה רציונלית, ושוכחים שהרבה פעמים - למרות שיש שם אנשים רציניים, גם בצפון וגם בדרום - הם מונעים מכבוד. כבוד אישי, כבוד לאומי. היו צריכים להיות לחמאס הרבה יותר הרוגים. זה לא קרה".
אולי היינו צריכים להתחיל בלהרוג את יחיא סינוואר ומוחמד דף?
"עקרונית, אנחנו עושים מהם יותר מדי. דף הוא בן אדם מיואש, גמור, שבור, שאין לו מה להפסיד. לסינוואר יש בעיות מנהיגות מבפנים, כמו שראינו. גם הפופולריות של ג'עברי לא היתה בשמיים כשהרגנו אותו, אבל זה היה סמל. ובסמלים צריך לפגוע.
"אז מבצע שומר החומות היה הדגמה יפה ליכולות של צה"ל, שגם העבירה איזשהו מסר ברור לסביבה, אבל התוצאה היתה צריכה להיות הרבה יותר חדה וברורה".
"צריך לפגוע בסמלים". יחיא סינוואר ומוחמד דף (למעלה) // צילומים: אי.פי, אי.אף.פי
המשיכו כי חיפשו הישג.
"גם בעניין הזה צריך להגיע מוכנים. חייבים לתאם ציפיות עם הדרג המדיני. להשקיע בדיונים ובהכנות לפני שיוצאים למבצע.
"אני חוויתי את הלחץ של דרג מדיני כשמתחילה מלחמה. זה לחץ שאם לא הכנת אותם (את הפוליטיקאים; י"ל) כמו שצריך, הם רוצים ממך דברים שאתה לא יכול לעשות".
גם במבצע האחרון מפקדי חטיבות מתחו ביקורת על כך שלא היתה כניסה קרקעית.
"אני לא חושב שלכבוש שטח צריך להיות יעד, ומצד שני - אסור שנפחד מזה".
ואנחנו מפחידים את עצמנו?
"במידה מסוימת כן. נוצר מצב שבו אנחנו חוששים לחיי חיילים יותר מאשר לחיי אזרחים. בעיניי זה אסון. משהו אצלנו התעוות: במקום שהחייל ישמור על האזרח, כולם שומרים על החיילים. לשמור על חיי אדם זה חשוב בכל מקרה, אבל אסור שזה יגרום לצבא להסס.
"לתמרון (כניסה קרקעית; י"ל) יש משמעות אדירה כי הוא מייצר הרתעה והוא מייצר מטרות. לא צריך לכבוש את כל עזה, אבל אם יש מהלכים שיכולים לשרת אותנו - אנחנו צריכים לעשות אותם".
מפחדים מהרוגים, משבויים.
"אבל זה גם יוצר נזק לאויב. במכפלות. אנחנו מסכנים חיילים שלנו, אבל מסכנים פי אלף את האנשים שלהם.
"אני לא בעד קרב הוגן. לא מדובר במערבון של ביל קרטר - לוחם שלנו מול לוחם שלהם, ומי שולף ראשון. אני בעד שעל כל אחד שלנו, נפגע באלף שלהם. אם אתה בא לכבוש מקום מסוים, תפורר אותו.
"למבצע בעזה לא מעט הישגים. ההשקעה בהגנה - בעיקר בגדר התת־קרקעית החדשה - הוכיחה את עצמה ומנעה כל חציה של הגבול. גם כיפת ברזל עשתה עבודה מצוינת. בשורה התחתונה, חמאס לא הצליח להוציא כלום. אבל היה חסר לי פן יותר התקפי, ולא בהקשר של מטרות תשתית".
• • •
רוסו סבור שישראל צריכה לשנות מדיניות מול חמאס. "כל הנושא של טיפוח חמאס בשנים האחרונות היה בעייתי. כשהלכתי מפיקוד הדרום, חמאס היה אויב. עשינו הכל דרך הרשות הפלשתינית. נתניהו, כדי להחליש את הרשות, חיזק את חמאס. נתן להם כסף ישיר, שאתה לא יכול לשלוט עליו. רק הפסדנו מזה. גם הרשות נחלשה, גם חמאס התחזק, וגם לא יודעים לאן הלך הכסף".
זאת היתה טעות להכניס להם מזוודות של מזומנים?
"בוודאי בדרך שבה זה נעשה. היה צריך לעשות את זה דרך גורמים שמאפשרים איזשהו פיקוח לאן הכסף הולך".
אז מה צריך לעשות עכשיו?
"צריך להגיע לאיזושהי הסדרה, אבל דרך הרשות. דרך האירופאים. דרך האו"ם. אנחנו יכולים לסייע בפרויקטים הומניטריים, בשיקום, אבל את הבעיה של עזה לא נפתור כנראה.
"כשהציעו לי להיות אלוף פיקוד הדרום, העדפתי את הצפון. מול חיזבאללה הדברים יותר פשוטים: יש אויב, וזהו. בעזה הדברים הרבה יותר מורכבים. אתה הרי לא תהרוג שני מיליון איש, ואתה לא רוצה להחריב את עזה. אפילו על מיטוט חמאס לא מדברים אצלנו".
וצריך לדבר?
"אני לא חושב שאפשר למוטט את חמאס בלי לשבת שנתיים ברצועה. אבל צריך לפעול להחלשת חמאס, לפגוע במנהיגות שלו, בפקידות שלו, בכל המערכת שלו. ליצור הפרדה בינו לבין העם. להביא פרויקטים ועבודה ודיור לאזרחים, ובמקביל לפגוע בחמאס".
מה אתה חושב על האמירה שדין שדרות כדין תל אביב, ודין בלון כדין רקטה?
"אתה לא יכול להגיד שעל כל דבר אתה יוצא למלחמה כוללת, וזה מה שמשתמע מהאמירה הזאת. כל מי שמכיר את הגזרה הזאת, ואת האויב הזה, יודע שיהיו זליגות. צריך להקפיד שיהיו הרבה פחות זליגות מבעבר, שתהיה הרתעה חזקה. רצוי שלא יהיו בכלל, אבל זה לא מעשי".
אז למה לא לתת להם בראש על כל זליגה כזאת?
"אפשר לתת בראש, השאלה היא באיזו עוצמה".
• • •
רוסו מאמין שישראל צריכה לפעול לפתרון סוגיית השבויים והנעדרים. הוא מגלה כי בכל תקופתו כראש אגף המבצעים, למרות אינסוף מבצעים ומאמצים, ישראל לא הצליחה לגבש תמונת מצב לגבי מקום הימצאו של גלעד שליט, שהוחזק בשבי חמאס בעזה. "למדתי מזה כמה קשה לייצר מודיעין בתוך עזה, במקום הצפוף ביותר בעולם. אחרי שגלעד חזר הביתה ניסינו לתחקר, להבין אם יכולנו להגיע אליו בדרך אחרת. הבנו שלא היה לנו מודיעין מספיק טוב לשום פעולה".
אז אנחנו כבולים לעסקאות שבויים שלנצח נשלם עבורן מחיר מטורף.
"עם כל הכאב, אי אפשר לגזור גזירה שווה בין חייל צה"ל חי שמוחזק בשבי, לבין גופות של שני חיילים, ואיתן שני אזרחים, שאחד מהם לוקה בנפשו וחצה את הגבול. כן, יש הבדל בין חייל חי לבין גופה. אפשר ולפעמים צריך לשלם מחיר, אבל מה זה 'נעשה הכל'? נכבוש את עזה? נשב שם שנתיים ונעבור בית־בית ונחפש אותם? נפתח את בתי הכלא ונשחרר את כל הרוצחים? זה לא רציני".
אז מדינת ישראל לא תעשה הכל?
"מדינת ישראל צריכה לעשות את מה שאפשר, בגבולות ההיגיון".
מכל ההישגים שהיו לחמאס במבצע, הוא מוטרד בעיקר מהחיבור שנוצר לערביי ישראל על רקע האלימות בערים המעורבות. "זה קרה מהר מדי, ובעוצמה גדולה מדי. חייבים לטפל בזה היום, כי במערכות אחרות בעתיד זה יהיה יותר קשה, וגם יהיה לנו פחות קשב לטפל בזה".
מה היית עושה?
"קודם כל ממשיך את המאמץ, שהתחיל באיחור, לאתר את המתפרעים ביחד עם השב"כ. צריך להגיע לכולם, לכל מי שלקח חלק באלימות הזאת. גם ליהודים. לא להשאיר אפילו אחד שלא מגיעים אליו.
"הדבר השני שהייתי עושה זה מבצעים לאיסוף אמל"ח לא חוקי. לוקח כפר או פרבר של עיר, ומפשיט אותו. כמו שעשינו נגד הטרור הפלשתיני. צריך לשתף בזה יכולות שב"כ, חקירות, לעשות כל מה שאפשר. אחרת, במלחמה הבאה חיילי מילואים לא ירצו לצאת להילחם, כי הם יצטרכו לשמור על המשפחה שלהם. שמעתי כבר אנשים שאומרים את זה.
"צריך להוריד דרמטית את כמות הנשק במגזר הערבי, את הפשיעה. לא הכל שם לאומני. כל אחד שמרגיש שיש אנרכיה, יוצא עם הרובה. ביקרתי בפזורה הבדואית, פגשנו איזה ילד ושאלנו אותו מה הוא רוצה להיות כשיהיה גדול. הוא ענה: 'אני רוצה שתהיה לי עבודה, ואני רוצה לעשות כסף, כדי לקנות אם־16'. זה החלום שלו - לעשות כסף כדי לקנות רובה".
• • •
רוסו הוא רווק, מתגורר בדירה חדשה בהרצליה (שעיצבה אחותו־למחצה, ליאת תימור) ומעורב בכמה מיזמים עסקיים בישראל ובחו"ל. סדר היום שלו גדוש גם בלא מעט פעילות התנדבותית.
בין המיזמים החברתיים שרוסו מעורב בהם - "אחריי!", עמותה חינוכית חברתית שעוסקת בטיפוח מנהיגות צעירה ומעורבות חברתית בקרב נוער בפריפריה ("כולם מסתכלים על המיזם הזה כהכנה לצבא, אבל מבחינתי זאת הכנה לחיים"); עמותת "מחנכים 24/7", שפועלת בשכונות הקשות ביותר בארץ ("אנחנו לוקחים שכונות קשות ועוטפים אותן באמצעות החינוך הפורמלי והבלתי פורמלי"); ומיזם סיוע למגזר הבדואי, שבו משתתפים כמה מחבריו, חלקם יוצאי מערכת הביטחון. מעבר לכל אלה, הוא מרצה בפני חיילים ובני נוער.
"יש המון דברים שטאטאנו מתחת לשטיח וצריך לטפל בהם, למשל - הלכידות החברתית, קודם כל בינינו לבין עצמנו, אבל גם בינינו לבין הערבים. או כל הנושא של שמאל־ימין, שבגלל אינטרסים הפך כאן למלחמה פנימית. בסוף, איך שאתה לא מסתכל על זה, 90 אחוז מהציבור הם אנשים טובים, חיוביים, שרוצים לחיות אחד עם השני. יש פה קיצוניות משני הצדדים, שצריך לטפל בה ביד קשה".
בקיצור, אין לך זמן לפוליטיקה.
"כרגע לא צריכים אותי שם. אם ארגיש שצריכים, אשקול לחזור. בינתיים טוב לי. אשמח לייעץ גם מבחוץ למי שצריך".
shishabat@israelhayom.co.il
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו