מיקי שמו: "אני כל הזמן טועם, לכן אני עולה ויורד במשקל כמו אקורדיון"

מתי בפעם האחרונה אכלת מנה נהדרת?

"בשישי בצהריים אכלתי אצל אמא שלי, רותי, שהיא בת 75 ובשלנית־על שמאוד אוהבת להיות במטבח. היא לא מבשלת עבור שניים בחיים, רק עבור קבוצות. בשישי היא הכינה עלי גפן ממולאים באורז בסיר גדול, והם היו חלומיים אחד־אחד, ולא בגלל שהיא אמא שלי. היום במסעדות כולם אומרים שהם מבשלים עם ניחוח ישראלי־הררי־גלילי. בצפון לכולם יש עלי גפן ואוכל מזרחי כזה, אבל אצל אמא שלי זה אחרת. הכל, גם הקציצות שלה. אמא שלי מכינה אוכל באהבה. האוכל שלה נחשב קצת ללא קונבציונלי. היא מעדיפה ממולאים ובישולים ארוכים ואיטיים, והכל יוצא לה וואו. אנחנו מדברים כל יום - הטלפון הראשון שלי זה לאמא, ויותר מפעם ביום. אנחנו מאוד קשורים. מובן שיש לה ביקורת על האוכל שאני עושה. תמיד יש לה הערות, והיא רואה הכל".

מתי בפעם האחרונה המצאת קינוח חדש?

"אנחנו כל הזמן חושבים על דברים חדשים. אתמול המצאתי סברינה עם שכבות של שוקולד. ההמצאות מגיעות דרך רעיון, השראה ועונתיות. מזג האוויר משפיע וכך גם מועדים מיוחדים, למשל לקראת ראש השנה בנינו תפריט שמבוסס על תפוחים, תמרים, תאנים ותבלינים. בסוף אנחנו מדינה צעירה בהתהוות. קחי מדינות ותיקות כמו צרפת, שידועה בקינוחים שלה, ויש שם קינוחים שנשארים שנים על גבי שנים אבל עם ראייה מחודשת ולוק אחר.

"אני עושה עוגת גבינה או טירמיסו, ואז מתאים אותם לתקופה כי יש כל כך הרבה סוגים של עוגת גבינה ושל טירמיסו. בעונה הזו אפשר להכין טירמיסו עם פירות אדומים או פטל, למשל.

"בשבילי היום עוגה בחושה טובה או עוגת שמרים הן קינוח שעושה לי את זה. אני גם מאוד אוהב טארט טאטן בביסטרו בפריז. אני לא מוותר שם על קינוח, גם בצהריים וגם בערב. העוגה מוגשת חם, גלידת הווניל קרה, והם עושים את הטארט מתפוחים מזן רויאל - זה מושלם".

מתי בפעם האחרונה הפתעת את עצמך?

"לפני חמישה שבועות התאמנתי בחדר הכושר, וקרעתי את שריר הארבע־ראשי ברגל שמאל. לא יכולתי לדרוך על הרגל, לשבת או לעלות במדרגות. בבית החולים אמרו לי שייקח שלושה חודשים עד שאחזור לפעילות רגילה, אבל הפתעתי את עצמי ולמרות הפציעה חזרתי מהר מאוד לפעילות והמשכתי לעשות ספורט כבר אחרי שבוע. לא חזרתי לרוץ מרתון אלא להרים משקולות ולעשות אופניים, וזה מאוד חשוב לי. הספורט תורם להרגשה טובה, ומאזן אותי עם כל האוכל שמסביבי".

מתי בפעם האחרונה הגשמת חלום?

"לפני כמה שנים עשו עלי כתבה בתוכנית 'אנשים'. ניב גלבוע שאל אותי איך אני לא בפריים טיים, ואמרתי לו שעשיתי טלוויזיה ונהניתי, אבל הוא שאל 'אתה לא רוצה להיות בפריים טיים?' ועניתי שבהחלט ארצה, אם ירצו אותי. עכשיו זה היה חלום שהתגשם כשלקחו אותי להיות בפאנל השופטים ב'הקינוח המושלם'. אני רואה את התוכנית כמנוף שמקדם את הקונדיטוריה בישראל. זו פלטפורמה נהדרת למקצוענים ולמקצועניות וגם למודעות לתחום. אוכל מצטלם נהדר, וקינוח מצטלם הכי טוב - השאלה היא אם הוא גם כזה טעים. בזה בדיוק עוסקת התוכנית - שבה נצלול פנימה, ונגלה לא רק מה יפה אלא גם מה טעים".

מתי בפעם האחרונה עשית ספורט?

"אתמול. עשיתי גם אירובי וגם כוח. הכי כיף לי כשאני בא ספונטני בזמן הפנוי שלי לאימון בערב, לבד. יש ימים שבהם אני יותר עייף ועמוס, אבל אני הולך ואומר לעצמי שזה חשוב, במיוחד כשאני עוסק באוכל כל הזמן. כשאני במסעדות ואוכל צהריים, אין מצב שלא מביאים לי עוד עוגיות ועוד טעימות ומבקשים ממני לטעום עוד ועוד. אני לא מסרב, אז בגלל זה אני ככה - עולה ויורד במשקל כמו אקורדיון. אם לא אעשה ספורט המצב יהיה קשה. לאחרונה הוספתי שחייה, כי הפיזיותרפיסט שלי אמר לי להיכנס לבריכה, אז אימצתי תחביב חדש - שחיית חתירה. זו שחייה שבה מאמצים את כל הגוף, והקטע הוא לשחות הרבה אבל לאט. ככה כל הגוף עובד ומתקדם במים, ואני ממוקד בזה. זה קרה בחודש האחרון, ונראה לי שאתמיד".

מתי בפעם האחרונה חשבת על השירות הצבאי?

"בשבת נפגשנו החבר'ה מהצבא. אנחנו בקשר מאז השירות. הייתי מפקד פלוגה בגולני במלחמת לבנון הראשונה, והנושא הצבאי מלווה אותי. יש לי חברים מאז, ואנחנו נפגשים הרבה. גולני לא עוזב אותך, זה קטע. הקשר האישי הוא קרוב מאוד. בשבת דיברנו על האסיר איקס ועל עזה, אבל לא על לבנון. זה כבר רחוק מאוד ממני.

"חונכתי בבית ובבית הספר הריאלי בחיפה להיות אזרח יוצא מן הכלל. למדו איתנו ילדים מהפנימייה הצבאית 'הפניומנים', שהכניסו לנו את הרעל הזה על הצבא. היה לנו בבית הספר גם את 'יום ישראל', שבו היו מביאים אלינו מפקדים בכירים ואנשים שעשו דבר או שניים בצבא, אז היה לי ברור שאעשה שירות משמעותי. זה היה חשוב לי".

מתי בפעם האחרונה פרגנו לך ברחוב?

"אתמול הלכתי לקניון עם בתי הקטנה, ואיך שעלינו במעלית פגשה אותי אישה מבוגרת וקראה לי 'שמווווו'. אני כמובן נדרכתי כי אני מקפיד להקשיב ולכבד, והיא המשיכה ואמרה: 'אני רוצה להגיד לך, איך שאתה רזית! כמה הורדת?' כמובן, אמרתי לה תודה רבה. אנשים בסך הכל די מפרגנים.

"אנחנו בתחום שיש בו דברים שאנחנו לוקחים איתנו הביתה למשפחה. להשוות ולהעביר ביקורת אחד על השני זה הכי קל, אבל אין סוף לדבר הזה ואני לא רוצה את זה. קונדיטוריה לא רק מצטלמת טוב - הרמה בישראל ובתל אביב בפרט גבוהה מאוד, ולמרות זאת היא ענף די בתולי בטלוויזיה שלנו. היתה 'בייק אוף', ואני חושב שיהיו בעתיד עוד תוכניות מהתחום שלנו. היום הולכים הרבה יותר למסעדות, לא רק בימי הולדת, ויש מקום לכולם גם על המסך".

מתי בפעם האחרונה בדקת את העו"ש?

"לפני שבוע, והיום אבדוק שוב. בגדול אני בודק פעם בשבוע בערך, בטלפון, ואני בסך הכל מרוצה. עברתי את הקורונה בסדר גמור, אם כי זה היה מאוד מורכב ומאתגר. עשינו הערכות מצב כל יום, ובמסעדות שלא היו בנויות על טייק אוויי ולא נערכנו לזה היה קשה מאוד לעשות שינוי. עוד לפני הקורונה הקמנו אתר ובנינו חנות וירטואלית, כך שבקורונה עצמה היינו בשלים למעבר, ובן־רגע לא היתה לנו ברירה כי אנשים לא יצאו מהבית. לא ראית חתול ברחוב. התחלנו מכירה אונליין ומשלוחים, והחלטנו לייצר מה שאנשים מבקשים, את הבסט־סלרים: למשל עוגת הגבינה הקלאסית, עוגת גבינה פירורים ועוגת שמרים. זה מה שהישראלים אוהבים, ואנחנו לא התפזרנו כי אנשים צרכו רק מה שהם אוהבים.

"מה שכן - פחדתי בקורונה כל הזמן, חששנו מאוד מהדבקה. בפורים, למשל, 60 עובדים שלנו לא יכלו להגיע לעבודה, אחרי שאחת העובדות נדבקה כשנסעה בתחבורה ציבורית והכניסה לבידוד עוד עשרות עובדים".

מתי בפעם האחרונה אמרת "אני אוהב אותך"?

"בשבוע שעבר אמרתי לבת שלי, דנה, שסיימה לימודים בחטיבה. יש לי שלושה ילדים: אביב, בני מהנישואים הראשונים שהוא בן 22, את דנה ואת עדי הקטנה, שהיא בת 13. אני אומר לכולם שאני אוהב אותם, והם אומרים גם, בעיקר עדי. הן חיות הרבה שנים את זה שאני בטלוויזיה ורוצות בחופש לבוא איתי לצילומים, אבל הן מכוונת את עצמן לעולם אחר, לשירות צבאי וללימודים בטכניון.

"כמובן אני אומר 'אני אוהב אותך' גם לאשתי, מירב. הכרנו ב־2005 והתחתנו באותה שנה. מייד ידעתי שזה זה. היא מפרגנת, תומכת ואוהבת, ומאוד חשוב שיש לי מישהי שתומכת בי ונותנת לי הכי הרבה ספייס שיש כדי ליצור ולעשות דברים חדשים. היא ממלאת את הזמן עם הבנות בבית כשאני לא נמצא שם. ימי הצילומים עמוסים בצורה לא נורמלית, ולפעמים היא גם האבא וגם האמא. היא עושה עם הבנות עבודה מדהימה".

מתי בפעם אחרונה הציעו לך הצעה מפתה?

"כשהציעו לי להיות שופט בתוכנית זו היתה הצעה מפתה. מעבר לעובדה שהתרגשתי כשקראו לי כי זה היה מאוד כיף ולא מובן מאליו, אני עושה המון שנים טלוויזיה ואני חייב לומר שלהיות בפריים טיים זה שונה מאוד. מספר האנשים שרואים את התוכנית הוא לא משהו שנחשפתי אליו קודם לכן, זו כמות מטורפת. אנשים כותבים לי אונליין בזמן השידור. אני מקבל המון תגובות ומחמאות, ואני עונה לכולם. לא צריך לעלות לי, ולא עלה לי. זו זכות בשבילי שאנשים צופים ומגיבים.

"הציעו לי בעבר 'מחוברים', 'גולסטאר', 'הישרדות', 'האח הגדול' ו'המירוץ למיליון', אבל כלום לא דיבר אלי. זה לא אני. בסופו של דבר, אני עסוק מאוד ויש לי המון על הראש: סניפים, מוצרים, עובדים - כל כך הרבה דברים, שלא התאים לי להתנתק לגמרי לתקופה של כמה חודשים. ההצעות היו מחמאה לכל דבר, אבל סירבתי. הכסף לא קרץ לי, כי אני לא רואה את זה כמשהו חומרי. אם כבר אני עושה משהו בריאליטי, זה צריך להיות משהו שאני מחובר אליו. ב'הישרדות' וב'מירוץ למיליון' יש אתגר ותחרות שקצת מושכים אותי, אבל החלום שלי היה להיות שופט בריאליטי בתחום שלי - והנה זה קרה".

מתי בפעם האחרונה היית בחופש?

"בפברואר 2020, דקה לפני הקורונה, טסתי לאתונה. עשינו סיור אוכל, יינות ויקבים. אני לא מצליח להתנתק בחופש, גם לא בטיסות, כי אני קונטרול פריק. קשה לי להיות בחופש ולשחרר. אני נוסע המון, לפחות שלוש-ארבע פעמים בשנה לתערוכות של אפייה ושל עוגות או לתערוכות בנושא קפה. בשנה רגילה אני טס למינכן, לפריז, לשטוטגרט, ושולח עובדים שלי להשתלמויות ולסטאז'ים".

מתי בפעם האחרונה נתת עצה טובה?

"כמעט כל יום אני נותן עצות לאופות ולאופים ביתיים שפוגשים אותי ברחוב, בקניון, בחדר הכושר או בהליכה בים. השבוע ניגשה אלי מישהי ושאלה למה עוגת הגבינה שלה נופלת, ואיך אני אופה אותה בתנור - עם אמבט מים או בלי. אני תמיד עונה ונותן עצות, יש לי סבלנות. בסוף אני צריך למלא את עצמי, שיהיה לי כוח לענות לכולם, ואני עושה את זה. תמיד שואלים על אפייה: איפה ללמוד, מה ללמוד. אלו שאלות ששואלים אותי כל הזמן באינסטגרם בפרטי, כל כך הרבה שאלות. אני משתדל לענות לכולם".

מתי בפעם האחרונה חשבת על קריירה בתחום אחר?

"לא זוכר, אבל עקרונית אני מאמין שהייתי עוסק באדריכלות או בעיצוב פנים. אסתטיקה חשובה לי מאוד, אבל לא יצא לי לחשוב יותר מדי על מקצוע אחר. בכיתה ט' היתה לי מורה לאנגלית שאמרה לאמא שלי שאני צריך ללכת ללמוד שרטוט או אדריכלות. היא קלטה אותי. הייתי תלמיד טוב, ולא סתם המורה אמרה את זה עלי. היא היתה מורה ותיקה, שראתה את היכולות שלי. ההורים שלי שאלו אותי 'מה אתה רוצה לעשות', ואני שמח לומר שאני עושה היום בדיוק מה שרציתי".

מתי בפעם האחרונה קיבלת החלטה חשובה?

"עכשיו. קיבלתי החלטה לפתוח סניף בהוד השרון. זו החלטה חשובה מאוד, כי זה סניף חדש באזור שאנחנו לא נמצאים בו. לקבל החלטה כזו זה תהליך מורכב מאוד, גם בגלל הקורונה שאנחנו לא יודעים אם תחזור, וגם כי בשלהי החל"ת לא ידוע אם העובדים רוצים לחזור. לייצר סניף חדש עם כמות גדולה של מוצרים זה לא עניין של מה בכך. התלבטתי על זה ארוכות עם האחים שלי, וקיבלתי את ההחלטה יחד איתם. זו החלטה חשובה מאוד עבורי".

מתי בפעם הראשונה?

מתי בפעם הראשונה הופעת בטלוויזיה?

"ב־2003 הופעתי אצל דליה מזור בערוץ 1 ברוממה בירושלים בשידור חי, בתוכנית ביום שישי. הבאתי לאולפן חומרים להכנת אוזני המן, והכנו בשידור משלוח מנות לקראת פורים. מאוד התרגשתי, זו היתה פעם ראשונה שלי במקום שבו ראיתי כל הזמן אנשים דרך המרקע. הרגשתי כמו ילד קטן שרואה אחרים, ופתאום אני שם. להיות על המסך היה כיף, זו היתה תקופה אחרת. היה וידאו והקליטו אותי, עוד לא היה אז שירות VOD.

"אחרי השידור ההוא הלכתי ל'אודטה', והיתה לי אצלה פינה קבועה. הייתי שם המון בתוך מטבח מובנה בסט של התוכנית. למעשה הייתי חלק מהתוכנית ופנו אלי בהתחלה, באמצע ובסוף. ככה התרגלתי להופיע והתאהבתי בטלוויזיה. מ'אודטה' יצאו המון אנשים מוכרים: שגב, קובי מימון, דביר בנדק ועוד אנשים רבים וטובים התחילו שם".

מיקי שמו // בן 51, קונדיטור ובעל הרשת "SHEMO הקונדיטוריה", מתגורר בחיפה. נשוי למירב ואב לשלושה: אביב (מנישואיו הראשונים), דנה ועדי. החל את דרכו בקונדיטוריה של הוריו בקריית חיים ולמד קונדיטוריה באירופה. הוציא חמישה ספרי בישול ואפייה והשתתף בתוכניות טלוויזיה רבות. כיום שופט בתוכנית "הקינוח המושלם" בקשת 12

shirshirziv@gmail.com