קארין גאז ללוש, בת ה־31, נכנסה ביום שני השבוע לחדר הלידה בבית החולים סורוקה, כשהיא בשבוע ה־40 להריונה. כעבור שעות אחדות היא נפטרה מקריסת מערכות.
לטענת המשפחה, הצוות הרפואי בחדר הלידה ביצע לחץ פיזי על בטנה באזור קרקעית הרחם (הפוּנדוס), שגרם לה כאבים קשים, קשיים בנשימה והקאות, ואחריו החמיר מצבה עד למותה. קארין יולדה בניתוח קיסרי, והמנתחים הצליחו להציל את חיי התינוקת. היא מאושפזת במצב יציב במחלקה לטיפול נמרץ. בית החולים מסר כי הודעה על מותה של קארין הועברה למשרד הבריאות.
לפני חודש וחצי פורסם ב"שישבת" תחקיר שחשף את השימוש התדיר שעושים רופאים ואחיות מיילדות בלחץ פיזי אגרסיבי על בטן היולדת לצורך זירוז הלידה (לחץ פונדלי, או "שיטת קריסטלר", על שם הרופא הגרמני שהמציא אותה במאה ה־19). הנוהג הזה נפוץ בבתי חולים רבים בארץ, וכבר גרם נזקים פיזיים ונפשיים קשים למאות יולדות, ועל פי התלונות - גם למותן של שתי יולדות. בשנים האחרונות הועלו בפני משרד הבריאות תלונות קשות על השימוש בשיטה, אבל עד כה לא עשה המשרד דבר בנושא.
מאז פרסום התחקיר הגיעו אלינו תלונות נוספות של יולדות, הטוענות כי רופאים בחדר הלידה הפעילו עליהן את השיטה וגרמו להן נזקים קשים. בכל המקרים נעשה הדבר מבלי לקבל את הסכמתן לכך. אחת הנשים הללו היא יוליה טלר (23) מבאר שבע, שהגיעה ללדת את בנה השני בבית החולים סורוקה ב־11 באפריל השנה.
"נכנסתי לחדר הלידה ב־13:30 בצהריים עם צירים", היא משחזרת. "הלידה לא התקדמה. ב־4 בבוקר נכנסו האחות המיילדת ורופא מתמחה מהמחלקה הגינקולוגית, וביקשו מאמא שלי ומחברה שלי, שהיו לצידי, לזוז הצידה. הרופא אמר לי שאני 'מושכת מדי את הזמן', ושהוא רוצה שאני אלד עד סיום המשמרת שלו. ואז, בלי לשאול אותי ובלי אישור של רופא בכיר, הוא פשוט עלה על הבטן שלי, עם כל מסת הגוף שלו, והתחיל ללחוץ עליה עם כל המרפק.
"צרחתי שכואב לי ושיירד ממני, אבל הוא המשיך ללחוץ וללחוץ. צרחתי שיפסיק, כי הכאבים בלתי נסבלים, ובשלב הזה המיילדת אמרה לו שיעזוב אותי וצעקה לו, 'מספיק, אתה לוחץ על העובר ויורד לו הדופק'. מייד כששמעתי את זה דפקתי על הרופא צרחה כזאת, שהוא עזב אותי וירד מהבטן שלי. אמרתי לו שזאת אלימות, שאני לא אוותר, ושאני מתכוונת להתלונן אחרי שאצא מבית החולים. הוא אמר, 'סליחה, לא התכוונתי'. דרשתי שהוא לא ייכנס יותר לחדר הלידה, ושרק רופאה גינקולוגית תטפל בי.
"אחרי שהוא יצא, המיילדת ביקשה ממני לשכב על צד שמאל כדי לאזן את הדופק של העובר. בסופו של דבר, הכניסו אותי לניתוח קיסרי. בשעה 7 בבוקר ילדתי את בני דוד, אח לראם בן השנתיים".
יוליה שיגרה תלונה למשרד הבריאות, ובה כתבה: "מה שהרופא עשה זה כמו לאנוס את הגוף שלי ללא רשותי. לגעת בגוף שלי ללא צורך, ללא בקשת רשות, לעשות בי כרצונו, כשאני צורחת מכאבים ואומרת לו 'תעזוב אותי' - והוא בשלו. זה לא מתקבל על הדעת, ורופא כזה לא אמור להתקרב למטופלות אם הוא לא יודע לעבוד.
"שבועות אחרי, ואני לא ישנה ולא מתפקדת, מרגישה שחיללו את גופי ואת נפשי. אני סובלת מטראומה ומטופלת אצל פסיכולוג. גם אמי והחברה שלי, שנכחו בחדר הלידה, נחרדו לראות את מה שעשה המתמחה. ידוע שהשיטה הזאת מאוד מסוכנת לאם ולעובר, ואני מתלוננת כדי שלא תיגרם טראומה כזאת ליולדות נוספות בארץ".
משרד הבריאות ביקש מבית החולים להשיב לתלונה. ד"ר דורון דוקלר, מנהל חדרי הלידה ומיון יולדות בסורוקה, כתב בתשובתו כי הרופא המתמחה אכן ביצע אצל יוליה פעולה הכרחית ומתבקשת על הפונדוס, אבל לדבריו, "לא היה מדובר בפעולת קריסטלר, המצויה בעיבורו של דיון מקצועי ותקשורתי ונוהלי", אלא בפעולה אחרת לגמרי של קיבוע הפונדוס, כדי למנוע מצב שבו חבל הטבור יפגע בעובר.
"הפעולה היתה ראויה ונכונה בתנאים אלו", כתב דוקלר. הוא לא התייחס ישירות לטענות הקשות של יוליה על הלחיצות הכואבות שביצע הרופא, ללא כל הכנה וללא כל הסבר. להפך - הוא בחר לבקר אותה. "המטופלת, למרבה הצער, אינה רואה דבר עין בעין עם צוות אכפתי, מקצועי, רהוט, מסביר ומשקיע באירועים חוזרים של דאגה לבריאותה ובריאות העובר", כתב. "כששוחררה בריאה לביתה, בידיים מלאות, במקום לכתוב דבר תודה לצוות, שיצא מגדרו למען בריאותה ובריאות הצאצא שברחמה, עסוקה מטופלת סרבנית ונרגנת זאת במכתב תלונה ובהטחת כוס של צוננים במי שעמל למענה. כל זאת, בדיון ברשתות החברתיות המגיע לאחר כתבה עיתונאית שעניינה 'קריסטלר'. למרבה הצער, המטופלת בחרה להתמקד ברופא המתמחה, שהוא מתמחה מבטיח, אנושי וחומל, שעתידו לפניו".
ד"ר בועז לב, נציב הקבילות למקצועות הרפואיים במשרד הבריאות, קיבל את הסברי בית החולים - בלי ששוחח כלל עם יוליה ועם שתי המלוות שלה בחדר הלידה (אמה וחברתה), כנהוג בבדיקת תלונות של מטופלים. במכתב ששיגר ליוליה בשבוע שעבר הוא כותב: "בית החולים הביע את צערו על חוויית הלידה, כפי שתוארה על ידיך. ייתכן שהסבר מפורש לטיב הפעולה היה מקטין או מונע את התחושות והמשמעויות שלה".
"הרבה נשים לא יעזו להתלונן, לא בזמן הלידה ואפילו לא אחריה", אומרת יוליה. "התוצאה היא שהרופאים ממשיכים להפעיל את השיטה הזאת למרות הנזקים הקשים והטראומה הנפשית שהיא גורמת. אצלי, הלחץ גרם לכאבים קשים מאוד בצלעות הרבה אחרי הלידה, וההתנהגות של הרופא גם העלתה טראומה קשה מאוד מהעבר, שקשורה לאלימות שחוויתי".
• • •
בשיטת קריסטלר נשען הרופא על בטן היולדת באמצעות הידיים והמרפקים, עם כל משקל גופו, כדי לנסות לזרז את יציאת העובר מהרחם. לפני כשלוש שנים הודיע ארגון הבריאות העולמי כי הוא מסתייג מהשיטה בשל החשש מנזק משמעותי לאם וליילוד, וקבע כי "הלידה היא תהליך פיזיולוגי נורמלי, ואין צורך בהתערבויות שיכולות גם להזיק. הפעלת לחץ על הרחם עלולה לגרום נזק משמעותי לאם וליילוד עקב הפעלת כוח יתר בלתי נשלט, כולל קרעים של הרחם, קרעים בתעלת הלידה ומוות של עוברים ונשים יולדות - אירועים שבדרך כלל אינם מדווחים בספרות הרפואית".
אולם למרות האזהרות, תחקיר "שישבת" גילה כי השיטה מופעלת בבתי חולים מרכזיים בארץ, ובהם איכילוב, שיבא, בילינסון, סורוקה, אסותא אשדוד, קפלן, מאיר והלל יפה. לדברי רופאים בכירים, מאות יולדות ותינוקות בישראל סובלים מנזקי השיטה מדי שנה - לעתים, נזקים קשים ובלתי הפיכים, ובכללם פגיעות באיברים פנימיים וטראומות נפשיות. במרבית המקרים, הפעלת הלחיצות נעשית בלי ליידע את היולדת מראש, בלי לקבל את הסכמתה ובלי להסביר את הסכנות הטמונות בה - וזאת, בניגוד לחוק זכויות החולה, לאתיקה הרפואית ולשורה של פסיקות של בית המשפט העליון.
נוסף על כך, במקרים שהסתיימו בסיבוכים קשים נמנעו רופאים מלתעד את הפעולה בתיק הרפואי, צעד המהווה הפרת חוק ושיבוש של חקירה עתידית. בחלק מהתביעות הכחישו הרופאים, חלקם גינקולוגים בכירים, את טענות היולדת או בני המשפחה בדבר הפעלת הלחץ הפיזי על הבטן, גם כשהפעולה נעשתה לעיני הצוות הרפואי. למרות זאת, בני משפחה שצילמו את מהלך הלידה (לא תמיד בידיעת הצוות הרפואי), הצליחו להוכיח את הטענות.
לפחות שש תלונות חמורות בנושא נחקרו בשנים האחרונות במשרד הבריאות. למרות זאת, ולמרות הקביעה של ועדת הבדיקה שהקים המשרד כי יש לשקול את צמצום השיטה - לא נקט המשרד שום צעדים בעניין. הוא לא אסר את הפעלת השיטה ולא עשה דבר כדי להסדיר אותה - למשל, על ידי הגבלתה רק לרופאים בכירים ומנוסים. יתר על כן, באופן שערורייתי החליט המשרד לאפשר לגילדת הרופאים הגינקולוגים לקבוע בעצמה את הכללים בנושא. זו, כמובן, החליטה להותיר את המצב על כנו.
התחקיר עורר תגובות רבות וקריאות למשרד הבריאות לשנות באופן דחוף את גישתו בנושא. "שיטת קריסטלר כרוכה בסיכונים רבים לאם וליילוד ומתבצעת בתוך הקשר של מערכת הפועלת במצב של אי ספיקה וסובלת ממחסור בכוח אדם", אומרת דינה סופר מעמותת "נשים קוראות ללדת - למען חופש בחירה בלידה".
"בתי החולים משקיעים כספים רבים בנראות של מחלקות יולדות, אך עדיין אינם ערוכים לספק לנשים את התמיכה הנדרשת לצורך לידה שאינה מסתמכת על התערבויות, עד כדי פגיעה בהתפתחות הלידה הפיזיולוגית הטבעית. פעמים רבות, הלחץ על הבטן מוצג לאישה היולדת כאקט של הצלה, ולא ייתכן שהוא ייעשה בדרך של תקיפה, אלא אך ורק על בסיס הליך תקין של הסכמה מדעת, שיתחיל עוד במהלך ההיריון, ועל בסיס הסכמה מלאה של היולדת בזמן אמת.
"זו רק דוגמה אחת מני רבות להפרות זכויות האדם של נשים בלידה, ולפיכך דרוש שינוי עמוק ויסודי במערך הגינקולוגי והמיילדותי בישראל. אנו קוראות להקמת ועדה מיוחדת שתבחן את הנושא, וכן לקיים שיח כן, בגובה העיניים, שבו נשים ותומכיהן יהיו שותפים שווי ערך בנוגע להפרת הזכויות המערכתית של נשים בלידה. יש לכלול נציגות קבועה של ארגוני נשים בתהליכי קבלת ההחלטות בתחום הלידה, לכלול בקורסי ההכנה ללידה לימוד בנושא זכויות נשים על גופן במהלך הלידה, לקיים שקיפות מוחלטת לגבי סטטיסטיקות של ניתוחים, לידות מכשירניות והתערבויות נוספות בלידה לצורך השוואה בין בתי החולים השונים, לפעול לביסוס מודל של טיפול רציף, שבמסגרתו תהיה מיילדת או דולה לכל יולדת בגיבוי של ביטוח לאומי וקופות החולים, ולדאוג לתמיכה ממשלתית ביטוחית".
• • •
אושרי שובל (35), תושבת חדרה, הגיעה ב־3 באוקטובר 2018 בשעה 5 בבוקר לבית החולים לניאדו בנתניה ללדת את בנה הבכור. זה היה השבוע ה־42 להיריון, ואושרי הוכנסה לחדר הלידה, כשאיתה בעלה ואמה.
"אחרי כמה שעות הזריקו לי פיטוצין, לצורך זירוז הלידה", היא מספרת. "אחרי 24 שעות התחילה לי פתיחה וניסו ליילד אותי, אבל הרגשתי שאני באפיסת כוחות וביקשתי מהאחות המיילדת שיעשו לי ניתוח קיסרי. היא אמרה שעדיף קודם לנסות בלי קיסרי והלכה להתייעץ עם הרופא. ואז, העולם שלי התהפך בשניות.
"נכנס הרופא, ועוד אחות ומיילדת, והתחילה המולה. הרופא, שאפילו לא הציג את עצמו ולא פנה אלי, העיף את בעלי שהיה צמוד אלי. מהצד השני של המיטה, המיילדת העיפה את אמי. ואז הרופא פשוט לחץ לי על הבטן עם האמה של ידו האחת וכף ידו השנייה. האחות אחזה ביד שלי.
"אני זוכרת שצרחתי, 'אני לא נושמת, אני לא נושמת, כואב לי', והרגשתי ממש שריפה בבית החזה. איבדתי את ההכרה לכמה דקות. אחרי זה פתאום הרגשתי את התינוק עלי. ואז כולם יצאו מהחדר, אבל אני נשארתי עם כאבים נוראיים וטראומה נפשית, שאני מרגישה עד היום.
"אף אחד לא הכין אותי לפעולה הזו, ואף אחד לא ביקש את רשותי לעשות אותה. הרגשתי זלזול והשפלה, כאילו 'אנחנו מצילים אותך ואת הילד, ואת תסתמי בינתיים'. אבל זה הגוף שלי, והיו חייבים ליידע אותי ולבקש את הסכמתי. בנוסף, כשהגעתי ללניאדו בקשתי שיטפלו בי רק נשים רופאות, ואחרי הלידה הרגשתי כמו נפגעת טראומה. הייתי בשוק טוטאלי".
כמו אושרי, גם לילך וכמן לוי (30) מגבעת זאב, החליטה לדבר בעקבות התחקיר. היא הגיעה ללדת את בנה הבכור, בניה, ב־15 במארס 2018 בבית החולים הדסה הר הצופים.
"אחרי כמה שעות בחדר הלידה, הרופא שהיה שם, בלי שהציג את עצמו ובלי שום הכנה, ובלי שקיבל את ההסכמה שלי, התחיל ללחוץ לי על הבטן והסרעפת עם כל משקל הגוף שלו", היא משחזרת. "צרחתי מכאבים, וכשניסיתי להגיד שאני לא נושמת, הוא לחץ שוב. ניסיתי שוב לבקש שיפסיק, אבל הוא המשיך.
"חודשים אחר כך עוד הייתי בשוק ממה שקרה ומהכאבים הקשים בבית החזה. רופא אמר לי שהייתי ממש בסכנת חיים. במהלך כל ההכנה ללידה לא נאמר לי שום דבר על פעולה כזאת. בעזרת השם, בלידות הבאות אבקש מראש שלא יבצעו אותה עלי".
• • •
מקרים נוספים שהגיעו אלינו בעקבות התחקיר כבר מטופלים במישור המשפטי. כך, למשל, מ' (23) מבאר שבע, שהגיעה ביוני 2015 לבית החולים סורוקה ללדת את בתה הבכורה.
"הלידה לא התקדמה, ובשלב מסוים נכנס לחדר הלידה רופא שדיבר עם הרופאה והאחות המיילדת שהיו בחדר", היא משחזרת. "לאחר מכן, בלי שבדק אותי ובלי שהסביר לי מה הוא עומד לעשות, הוא נעמד בצד שמאל של המיטה, הניח את אמת היד שלו על הבטן שלי ואמר לי, 'תנשמי עמוק'. לקחתי נשימה, ואז הוא דחף בכוח את הבטן שלי עם האמה שלו כלפי מטה ולחץ כמה לחיצות עוצמתיות. למרות שהייתי עם אפידורל, הרגשתי כאב חזק מאוד. בתוך זמן קצר, בתי היתה בחוץ.
"בתום הלידה הגיעו שני אנשי צוות רפואי, רופא ומתמחה, ואמרו שיש לי כמה קרעים שצריך לתפור. המתמחה נשארה לעשות את התפרים".
על פי חוות דעת של כירורג בכיר שבדק את מ', הלחץ של הרופא על הבטן גרם לה קרעים קשים, שטופלו בניגוד לנורמות הרפואיות המקובלות, המחייבות שאת התפירה יבצע רק רופא בכיר. חוות הדעת קובעת גם כי מ' סובלת מנזקים קשים ובלתי הפיכים, כמו אי־שליטה בסוגרים.
במקרה אחר הגיעה ח', אז בת 25, ללדת בסורוקה את בנה הבכור, בדצמבר 2014. על פי התצהיר שמסרה, "בשלב מסוים הרגשתי רע, בערתי מחום, והצירים היו קשים ובלי הפסקה. היה לי קשה לנשום והרגשתי שאני מתעלפת. ואז, רופאה צעירה שהיתה בחדר הלידה נעמדה בצד שמאל של המיטה והתחילה ללחוץ לי על הבטן ולדחוף את התינוק החוצה. צעקתי מרוב כאבים. הרופאה עלתה עם רגל אחת על המיטה וכמעט נשכבה עלי, ועם היד שלה, כמו תנועת מערוך, לחצה לי על הבטן כמה פעמים. הרגשתי בחילה ורצון להקיא. בתוך זמן קצר נולד בני.
"לאחר הלידה, המיילדת שניקתה אותי אמרה לי שבגלל המשקל הגדול של הילד, יש לי קרעים ויגיע רופא לתפור אותי. רופא צעיר נשאר לתפור את הקרעים, ואני זוכרת שזה כאב לי מאוד. מאז, היום השמח של לידת בני הפך לסיוט שלא נגמר".
הלחץ על הבטן הותיר את ח' עם נזקים וסיבוכים קשים, חלקם בלתי הפיכים, שגרמו לה נכות קבועה ומגבלות בלידות הבאות. גינקולוג בכיר שבדק אותה ציין בחוות דעתו כי "הפעלת הלחץ הפונדלי, ביחד עם הצירים התכופים והעובר הגדול, מנעו את יציאת ראש העובר באופן מבוקר, ונגרם ליולדת קרע בדרגה הכי חמורה. הפעלת הלחץ לא תועדה ברשומה הרפואית, ולא תועדה ההצדקה שלו".
הרופא מוסיף כי במדינות מסוימות, כמו ספרד, נאסרה הפעולה הזו באופן גורף, הן בשל הסיבוכים שהיא עלולה לגרום והן בשל אי הוכחת התועלת שבה.
שתי התלונות מטופלות על ידי עו"ד שי פויירינג. "אין מחלוקת שזכותן של נשים לקבל החלטות הנוגעות לפעולות שמבוצעות בגופן במהלך תהליך הלידה", הוא אומר. "למטפלים אין זכות להפעיל לחץ פונדלי בלי שהתקבלה הסכמה מדעת לכך, והליך קבלת הסכמה כזה חייב מן הסתם לכלול מתן הסבר על יעילות השיטה, שכאמור מעולם לא הוכחה, לא בארץ ולא בעולם, ועל סיבוכים וסכנות הכרוכים בפעולה זו. מובן שבמסגרת המידע שיש להעניק ליולדת גם הסבר מפורט על האפשרויות האחרות שעומדות על הפרק לצורך סיום הלידה.
"כל יולדת חייבת להפנים שאין לאיש זכות לטפס על מיטתה בחדר הלידה ולהשעין את כובד משקלו על בטנה, וכך לייצר לחץ בלתי מבוקר על הרחם והעובר. גם מלוויה צריכים להיות מודעים לכך שההתוויות לביצוע לחץ פונדלי זהות לחלוטין לאלו הנדרשות לשם ביצוע לידת ואקום, ומכאן שאין חובה לבצע לחץ פונדלי".
תגובות
משרד הבריאות: "השימוש בפרקטיקה - בהתאם למדיניות המקומית של כל מחלקה"
מבית החולים סורוקה נמסר: "הצוותים המיומנים והמנוסים ביותר בחדר הלידה בסורוקה פועלים בהתאם להנחיות משרד הבריאות, האיגודים המקצועיים והספרות העולמית, בכל תחום וגם בנוגע לביצוע פרוצדורת קריסטלר. בכל המקרים המתוארים בכתבה נולדו תינוקות בריאים, והלידות עברו בשלום.
"אנו דואגים להעניק חוויית לידה טובה ומותאמת לכל יולדת, ומצרים על התחושות שחוו היולדות שבנדון. אנו מכחישים בתוקף את הטענות המועלות בדבר הסתרה כביכול והיעדר תיעוד".
מבית החולים הדסה נמסר: "יילוד במצוקה עם האטות בדופק העוברי ושילוב של רופא מעולה ומבריק כבדולח, שהוזעק, אבחן ופעל נכון, הצילו את האם והיילוד. צוותי חדרי הלידה הנפלאים בהדסה פועלים על פי נהלים מאוד ברורים, המחייבים כל אחד בהצגת שמו ותפקידו, לצד חובת נשיאת תג שם על הבגד במקום בולט. כך היה גם במקרה הנדון. צר לנו כי תלונה שכזו עלתה במקרה שראוי לתודה מצד היולדת והמשפחה, שלוש שנים לאחר הלידה המוצלחת. עד היום לא הושמעה בפנינו שום הערה מעולם.
"בבדיקה מעמיקה שערכנו עולה כי הרופא האחראי בחדר הלידה של היולדת בשנת 2018, המוכר כרופא מסור ובעל רגישות ותודעת שירות גבוהה (שאינו עובד עוד בהדסה כיום), בחר כנראה בהליך בשל האטות חוזרות בדופק של העובר, כפי שנצפו במוניטור וחייבו פעולה מיידית. משמעות הדבר היא כי אין זרימת חמצן למוח העובר. לכן כנראה היה צורך בלחיצות על הבטן, תוך כדי ביצוע ואקום - זאת, בראש ובראשונה, על מנת למנוע נזק מוחי לעובר, ואף כדי להימנע עבור היולדת מניתוח קיסרי. למעשה, ייתכן שזו הפרוצדורה היחידה שהיתה נכונה לסיטואציה ולזמן, על מנת להציל את התינוק.
"אנו מקפידים על אוטונומיה מלאה של היולדת על גופה ועל ההליך שהיא עוברת, תוך שמירה על בריאותה ובריאות היילוד ובלי להתפשר על רפואה מצוינת ובטיחות. כך הדבר גם אם נדרשים, באופן שאינו שכיח כלל, לשימוש בלחיצות לטובת תהליך הלידה בלבד".
מבית החולים לניאדו נמסר: "בבית החולים קיימת זה מספר שנים הוראה ברורה וחד־משמעית של מנהל אגף נשים ויולדות, האוסרת את ביצוע הליך קריסטלר במהלך טיפול בנשים לקראת לידה. הוראה זו עוברת לכלל הצוות הרלוונטי בעל פה ואף בהוראות כתובות. מטבע הדברים ומפאת החיסיון הרפואי וצנעת הפרט, לא נתייחס למקרה ספציפי זה או אחר."
ממשרד הבריאות נמסר: "לעניין תלונתה של הגב' טלר, לא נוכל לפרט מפאת חיסיון רפואי. המתלוננת מוזמנת לפנות ולברר את מצב פנייתה באופן אישי ולא דרך התקשורת.
"לחץ מתון ומבוקר על קרקעית הרחם, בסוף השלב השני של הלידה (פעולה על שם קריסטלר), הוא פעולה מיילדותית נהוגה ומקובלת במקומות רבים בעולם, וכן בחלק מחדרי הלידה במחלקות השונות בישראל. לפרקטיקה זו, שמטרתה לקדם ולסייע בתהליך הלידה, קיימים יתרונות והיא עשויה במקרים מסוימים להציל חיי עובר ולמנוע עיכוב נוסף במהלך השלב השני, לידה מכשירנית או ניתוח קיסרי, הטומנים בעצמם סיכון ליולדת וליילוד.
"לצד היתרונות, קיימים גם סיכונים וסיבוכים, והנטייה היא למזער שימוש בפעולות הטומנות סיכון. אולם, הספרות הרפואית העדכנית אינה חד־משמעית במסקנותיה לגבי ההשפעות המועילות או המזיקות של הפעולה, והסיכון להופעת הסיבוכים הוא נמוך ביותר, במיוחד אם נעשית בדרך מבוקרת.
"כל תלונה ואירוע המעלים חשד להתנהלות רפואית רשלנית נבדקים במשרד הבריאות לגופם. אין מדובר במקרה זה בפעולה הזוכה לדעה אחידה בקרב אנשי המקצוע, שעל פיה יש לשלול מכל את ביצועה. על כן, עצם ביצוע הפעולה אינו בגדר חריגה מפרקטיקה רפואית מקובלת, בלא מעט מקומות.
"משרד הבריאות אינו מחליף את ספרי הרפואה ואינו קובע את הפרקטיקה הרפואית הנהוגה בכל מחלקה, למעט כאשר יש הסכמה גורפת שמדובר בפרוצדורה שביצועה הוא בגדר רשלנות חמורה ומובהקת. המומחים בתחום המקצועי אחראיים להנחות את כלל המומחים והמתמחים לגבי הדרך וההתוויות שלפיהן מתבצעות פעולות רפואיות.
"יחד עם זאת, ביקש משרד הבריאות מהאיגוד המקצועי לבחון באופן עיתי את המלצותיו והנחיותיו בנוגע ללחץ פונדלי. משרד הבריאות מקבל את עמדת האיגוד המקצועי, שלפיה ההחלטה על שימוש בפרקטיקה זו של לחץ היא בהתאם למדיניות המקומית של כל מחלקה, תוך שימוש מושכל ואמין בכל הטכניקות המיילדותיות המתאימות, כדי להוביל להצלחת הלידות".
ranr@israelhayom.co.il
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו