כל המהלכים של בן שרף מול טרנטו
אם צריך לתת הגדרה אחת כוללת לבן שרף, רכזה הישראלי של אולם הגרמנית, אפשר לומר שהוא גאווה ישראלית. בגיל 18 בלבד הוא מוביל את קבוצתו לצמרת הליגה המקומית ואף היה במרחק ניצחון בודד מהעפלה לשמינית גמר היורוקאפ (אבל אז הגיעה הפועל תל אביב), ובקיץ הקרוב הוא צפוי להפוך לכדורסלן הישראלי הרביעי שנבחר בסיבוב הראשון של דראפט ה־NBA, אחרי עומרי כספי, טי ג'יי ליף ודני אבדיה.
כבר בגיל צעיר סומן שרף כאחד משחקני העתיד של ישראל. כשהיה בן 15 הוזמן לנבחרת הקדטים (עד גיל 16), ועונה לאחר מכן כבר הפך למקצוען וחתם באליצור נתניה מהליגה הלאומית, שם זכה בתואר השחקן השישי של העונה. בעונה שעברה הצטרף לעירוני קריית אתא, שעשתה עונה מרגשת עם הגעה לחצי גמר הפלייאוף בישראל וכמעט הדיחה את הפועל תל אביב העשירה של עופר ינאי, ובמקביל הוסיף לרזומה את תואר ה־MVP של אליפות אירופה לנוער, שתי הופעות בנבחרת ישראל הבוגרת ועונת יורוקאפ מוצלחת מבחינה אישית עם אולם, שבשורותיה חתם בקיץ האחרון.
כל המהלכים של בן שרףף נגד בחצ'שהיר
למרות גילו הצעיר, שרף עצמאי לכל דבר ועניין. הוא גר ומשחק בנוי־אולם, מעין הרחבה של העיר אולם - שבה, אגב, נולד יהודי מוכשר אחר, אחד אלברט איינשטיין - שהתפתחה מעיירת אזורי תעשייה לעיר בפני עצמה. הקבוצה מספקת לו דירת שלושה חדרים בבניין חום ארוך, שמזכיר מעונות סטודנטים. העלייה לקומה השלישית, שבה הוא מתגורר, היא במעלית צפופה, ומעבר לדלת מתגלה מסדרון צר שמוביל לסלון, למטבח ולשני חדרי שינה - אחד לו ואחד להורים, שאותם הוא מקפיד לראות לפחות פעם בחודש. בביקור האחרון העניק לאמו נעליים שביקשה ליום הולדתה, נוסף על ברכה מושקעת.
בחודשי החורף הקרים חייו סובבים סביב משחקים, אימונים, נסיעות ארוכות באוטובוס וקפיצות להצטיידות בסופרמרקט השכונתי. בווייז, אגב, כתובת הבית היא זו של ההורים בגן יאשיה שבעמק חפר. "אמרו לי לשנות את זה כדי שיהיה לי קל יותר, אבל בית יש רק אחד", הוא מחייך.
הוא הבן השני למשפחת שרף. הוריו, ידיד ואלה, שיחקו כדורסל בעברם וכיום מחלקים את זמנם בין ישראל לגרמניה. אלה היא אם במשרה מלאה לצד עבודה בחנות בגדים, האב בעל עסק לריהוט גני ילדים. במשפחה שלושה ילדים נוספים - נעמי שמשרתת כקצינת מילואים בגבעתי, עמנואל שלומדת בחטיבת הביניים ומשחקת כדורעף, וברי, בן הזקונים, שהלך בדרכו של אחיו ומשחק כדורסל בעמק חפר. אם אי פעם ישדלו את שני האחים לפתוח גלידרייה, השם כבר מוכן.
הקשר בין השרפים הדוק מאוד, ואת רוב זמנו הפנוי משתדל בן לנצל כדי לדבר עם המשפחה והחברים. "אנחנו עושים שיחות וידאו על בסיס יומי, אפילו כמה פעמים, וזה מאוד עוזר שהם מגיעים מדי פעם", הוא אומר. עם החברים, מעבר לשיחות, הוא מתקשר דרך הפלייסטיישן במשחקי פורטנייט ו־UFC.
לאחרונה התחיל לבשל יותר, גם על הגז וגם במכשיר הנינג'ה הביתי. ארוחת הצהריים היא לרוב סיר אורז עם אפונה ("זה החיים"), רצועות עוף או ספגטי בולונז מהקפטריה של הקמפוס. כשהגענו לסופר הוא קנה גם קורנפלקס של נסטלה, חלב וביצים לארוחות הנוספות של היום, ולפעמים גם מתווספים ירקות ופירות לרשימה. "התחלתי לאהוב את זה יותר ממה שחשבתי", הוא מספר, "ואם צריך אני מקבל מתכונים מאמא".
"הקהל אוהב אותו"
החיבור בין השחקן הצעיר לקבוצה באולם נוצר באחת השיחות עם ההורים והסוכן נדב מור. "אבא שלי אמר שהוא רוצה שאגיע למקום כמו אולם", מספר בן, "וברגע שהם נתנו הצעה היה ברור שאני מגיע. יש כאן כל מה שצריך, חלום של כל שחקן שרוצה להצליח להגיע למערכת כזו".
ואכן, מאז הקמתה אולם מתגאה בכך שהיא נותנת במה לשחקנים צעירים במקביל להיותה קבוצה תחרותית. בשנים האחרונות המועדון ייצא שלושה שחקנים לסיבוב הראשון בדראפט, והוא משמש קרש קפיצה עבור רבים ליורוליג ולליגות הבכירות באירופה.
הערים עצמן, הנחצות על ידי נהר הדנובה המרשים, אפורות במבט ראשון. בחודשי החורף העננות מכסה את השמש ומונעת מהיופי שלהן, בעיקר של כפר הדייגים שבעיר העתיקה, להתפרץ החוצה. אטרקציית הדגל היא ה"מיניסטר של אולם", כנסייה גדולה ומרשימה עם הצריח השני בגובהו בעולם - 161.53 מטרים. "עד לאחרונה הוא היה הראשון, אבל כנסיית סגרדה פמיליה בברצלונה תעקוף אותו לאחר השיפוצים", אומר לי הארי לנגר, שצילם את התמונות לכתבה. "אתה צריך לבוא לפה בקיץ, הרבה יותר יפה כאן".
"יש פה קהילה של 6-5 משפחות ישראליות ובית כנסת גדול שאני משתדל ללכת אליו. הרבה בעיר שואלים שאלות ומתעניינים ביהדות ובמלחמה, יש לזה משמעות מיוחדת. לשמור שבת? זה בלתי אפשרי ככדורסלן בחו"ל"
אבל אותנו מעניין האורנג' קמפוס, מתחם גדול שנפתח ב־2020 ומאכלס את כל 28 הקבוצות של אולם, מילדים עד בוגרים. מצד ימין של הכניסה אפשר למצוא את חנות האוהדים הרשמית (והיחידה) של המועדון, לאחר מכן את הקפטריה, ובהמשך מתחם ענק של חדרי כושר הנפרס על שלוש קומות. מצד שמאל נמצא אולם האימונים המרכזי, הראשון מתוך שלושה.
"בן הוא אחד השחקנים הפופולריים כאן, בטופ 3 במספר החולצות שמכרנו עד כה, ביחד עם הקפטנים תומאס קלפאיס וקארים יאלו", מספר יונאס, מנהל המכירות של חנות המועדון. "האוהדים והשחקנים מאוד קרובים אצלנו ועושים הרבה פעילויות יחד, ובן מאוד פופולרי. הקהל אוהב אותו". אפרופו קהל, את המשחקים מלוות צעקות "דיפנס" במהלכים הגנתיים, שלושה תופים שנותנים את הטון בזמן ההתקפות וקהל מנומס יחסית שמוחא כף עם קרטון מיוחד בקצב אחיד.
לצד החיבור לקהילה, האוהדים עושים את ההפרדה בין השחקן לאדם. "אף פעם לא עצרו אותי ברחוב לתמונה, האנשים כאן מאופקים", מספר בן. "הספקתי עד כה לחתום על שתי חולצות שלי לאוהדים אחרי משחק, וילד אחד בקמפוס בא וביקש תמונה. אחרי משחקים אנחנו עושים סיבוב באולם כדי לחתום ולהצטלם".
"כולם כאן מאחוריי"
לראות ספורטאים יהודים בגרמניה זה לא דבר חדש. בר טימור, יובל זוסמן ותמיר בלאט, שלושה מעמודי התווך של נבחרת ישראל בכדורסל בשנים האחרונות, שיחקו באלבה ברלין, ים מדר כדרר בתחילת העונה בבאיירן מינכן, שוער הכדורגל דניאל פרץ עבר לאימפריה הגרמנית בשנה שעברה ואף רשם הופעת בכורה בליגת האלופות, והרשימה עוד ארוכה.
נוסף על כך, ברחובות אולם אפשר למצוא בלטות מוזהבות עם כיתובים המספרים על יהודים שחיו בעיר ונרצחו בשואה. "אני גאה להיות יהודי וישראלי בתקופה הזו בגרמניה", הוא אומר, "יש פה קהילה של חמש או שש משפחות ישראליות ובית כנסת גדול, כמות גדולה ביחס למקום. הרבה בעיר שואלים שאלות ומתעניינים ביהדות ובמלחמה, יש לזה משמעות מיוחדת".
כמי שגדל בבית מסורתי, מורשת שהשאירו ההורים של אביו, הוא משתדל ללכת לבית הכנסת כדי לקבל קצת תחושה של בית. "פעם הייתי הולך יותר, אבל בגלל כל הנסיעות והמשחקים כמעט כל שלושה ימים, לפעמים זה יותר בעייתי. לשמור שבת? לא שמרתי גם בבית, אבל ככדורסלן בחו"ל זה ממש בלתי אפשרי".
כישראלי, המלחמה לא פסחה עליו והוא לא מפסיק לדאוג לחבריו הלוחמים. "יש לי חבר טוב מאוד בסיירת צנחנים שהיה ברצועת עזה הרבה מאוד זמן ושבר את הקרסול, ויש לי גם בן דוד בגבעתי שלחם שם", הוא מספר. "שלחתי להם המון הודעות, ופתאום אתה רואה רק וי אחד... זאת היתה תקופה מפחידה".
הוא מקפיד לענות על כל שאלות השחקנים שמתעניינים במצב בארץ הקודש, ולשמחתו לא נתקל בשום מקרה של אטימות. "אני תורם למדינה ועושה לה שירות כלשהו", הוא אומר, וגם צודק. "בזמן מתקפת הטילים השנייה מאיראן היה לנו משחק יורוקאפ מול בדאלונה ושיחקתי די טוב. אחרי שניצחנו המאמן הגיע ואמר לי מול כולם תודה על כך ששיחקתי למרות מה שקורה בארץ. כיף לדעת שכולם כאן מאחוריי".
לאורך התקופה האחרונה נשאל גם על החזרת החטופים הביתה. "בכיתי מאושר כשאמילי, דורון ורומי חזרו מהשבי. בכל פעם שחטופים משתחררים זה מרגש", הוא אומר. "תומאס (קלפאיס, ד"פ) גם אמר לכולם בחדר ההלבשה שיש דברים חשובים יותר מכדורסל, כמו מה שקורה אצלנו".
ומה עם הגיוס לצבא? זה כנראה יקרה בקיץ הקרוב, שכבר צפוי להיות עמוס בכל טוב עבור שרף. גם לחוויית הטירונות ותורנות המטבח הוא מחכה בקוצר רוח, ואם הכל ילך כשורה - הוא יכול להפוך לשחקן ה־NBA הפעיל הראשון שלובש מדי צה"ל.
"אנחנו מודעים לקונפליקט בישראל", אומר טורסטן לייבנת', המנהל המקצועי של אולם מאז 2019. "כגרמנים יש לנו אחריות גדולה, ואנחנו מאוד גאים בכך שבן בחר לשחק באולם ולהיות שחקן ישראלי במועדון גרמני, וגם הספונסרית הראשית שלנו היא חברת התרופות 'טבע'. אם יהיה אוהד שתהיה לו בעיה שיש לנו שחקן ישראלי בקבוצה, הוא לא יהיה אוהד יותר".
"יש לי חבר טוב מאוד בסיירת צנחנים שהיה ברצועת עזה הרבה מאוד זמן ושבר את הקרסול, ויש לי גם בן דוד בגבעתי שלחם שם. שלחתי להם המון הודעות, ופתאום אתה רואה רק וי אחד... זאת היתה תקופה מפחידה"
מזל בגימטריה
לפעמים מרגיש שבן שרף השחקן הוא אנטיתזה לבן שרף האדם. על הפרקט הוא מנהל את העניינים, לא רואה בעיניים, מכונה התקפית חסרת מעצורים שלא מפחדת להראות רגש. הוא משחק עם המספר 77, אבל לא בגלל לוקה דונצ'יץ', הכוכב החדש של לוס אנג'לס לייקרס. לפי הנומרולוגיה, זה מספר שמעניק סגולה לחיים טובים, וגם מזל בגימטריה. "אני רוצה להאמין שזה עוזר לי", הוא אומר.
כשהוא עובר לבגדים אזרחיים הוא שב להיות המושבניק מעמק חפר - ביישן, צנוע, הילד של אלה וידיד שנעטף בצמר גפן עד גיל בגרות ומחפש את הדבר הבא שיגרום לו לחייך או לצחוק.
באופן טבעי, את ההפסקות שהיו לו עד כה מהכדורסל באולם בחר לבלות בישראל. "אני מתגעגע מאוד לחברים ולמשפחה, הם חסרים לי מאוד", הוא מספר. "אני מתגעגע גם למזג האוויר בארץ. הבנתי שהשנה אין יותר מדי חורף, אבל דווקא כשחזרתי לפגרת הנבחרות היה גשם. אני גם מתגעגע לים, פתאום הבנתי כמה זה חסר כאן".
"אני שומע עומר אדם, הוא משדר וייב מאוד ישראלי. בתחילת העונה שחקני השנה הראשונה היו צריכים לשיר קריוקי, אז שרתי את 'בוקרשט'. אנשים השתגעו. אני שומע המון מרסדס בנד וגם שר אותם במקלחת, יש לי כבר כרטיסים להופעה שלהם בבארבי"
בנובמבר האחרון זומן לראשונה לסגל נבחרת ישראל הבוגרת והיה שותף מלא בהבטחת הכרטיס לאליפות אירופה שתיערך בקיץ הקרוב. "תמיד ארצה לשחק בנבחרת", הוא מבהיר. "המשחקים הראשונים היו מרגשים ממש, היתה אווירה טובה וכיפית. מאוד חסרים לי כאן העברית והצחוקים בחדר ההלבשה".
הוא לא מתחרט לרגע על כל הוויתורים שנאלץ לעשות, אבל עדיין פוזל לצדדים בקנאה. "אם לא הייתי שחקן כדורסל, כנראה הייתי הולך לגור בקומונה בשנת שירות", הוא מודה, "אני רואה את התמונות של החברים וזה נראה מגניב בטירוף. אני מאמין גם שהייתי הרבה יותר בתנועת הנוער בני המושבים".
החיים שלו סובבים סביב הכדורסל. הוא משתדל לעקוב כמה שיותר אחר ליגת העל וצופה במשחקי היורוליג. "הרמה בארץ מאוד גבוהה, לא נופלת מהליגה כאן", הוא אומר, "וביורוליג אני רואה את האווירה במשחקים של פרטיזן בלגרד ועף על זה".
גם את קטעי הווידאו של עצמו הוא מנתח. "לפני כל משחק, בבית או במלון, אני כותב לעצמי שלושה או ארבעה דגשים לעצמי, בין שהוראות אישיות של להיות קולני ובין שהוראות שמותאמות ליריבה".
בן ומשפחתו משתדלים לחיות בהווה ולמצות עד תום את התקופה שלו באולם, אבל לאט־לאט הוא עושה דברים לקראת כניסתו לליגה הטובה בעולם, ה־NBA. מתוך 30 קבוצות הליגה האמריקנית, 25 שלחו נציגים לגרמניה, בין היתר כדי לצפות בו משחק נגד מיטלדויטשר בבונדסליגה בשבת האחרונה. שרף, בתגובה, כיכב עם 17 נקודות ו־7 אסיסטים בניצחון 66:92.
מדי חודש כלי התקשורת האמריקניים מדרגים אותו במקום אחר בתחזיות הדראפט, אבל אותו כל הלחץ מסביב לא מעניין. "אני רגיל לזה מגיל צעיר", הוא מבהיר. "פעם יותר נחשפתי לזה, אבל עכשיו זה כבר לא מעניין אותי. ההורים לימדו אותי לא להקשיב לרעשי רקע וכן לאלה שעוברים איתי את המסע. אני חושב שזה עוזר לי מאוד להתמודד עם הסיטואציה".
בסוף 2024 חתם בסוכנות האמריקנית CAA, המייצגת כוכבים גדולים בליגה הטובה בעולם. גם ענקית ההנעלה נייקי אימצה אותו בחוזה שחקן, ולפני שבועיים קיבל נעליים חדשות, "קובי 5", שהגיעו בקופסה הגדולה פי שניים מקופסת נעליים רגילה. הוא עצמו משחק עם "לברון 21" ורודות. בעוד שנה הוא אולי ישחק מולו, תלוי אם אחד הגדולים בהיסטוריה יחליט לתלות את נעליו אחרי 22 שנות קריירה.
לפני זה, לצד שרף משחק כיום שחקן אחד עם ניסיון NBA - הפורוורד אייזיאה רובי ששיחק באוקלהומה סיטי ת'אנדר ובסן אנטוניו ספרס. "אנחנו בקשר טוב מאוד, רק קיר מפריד בין הדירות שלנו", הוא אומר. "אנחנו מדברים מדי פעם על החוויות שלו שם. הוא סיפר לי, למשל, שפעם אחת כריס פול נתן לו את המטוס הפרטי שלו כדי לבקר את המשפחה".
באוקטובר האחרון כל הקבוצה מאולם טסה לפורטלנד למשחק מול הטרייל בלייזרס של דני אבדיה, משחק שבו שני הישראלים כיכבו. "לפעמים בלילה אני חולם על איך זה יהיה כשחקן NBA", אומר שרף. "המסע לשם נצרב לי במוח. זה הרגיש כאילו אני משחק בפלייסטיישן ופתאום אני שם".
ההשוואה בין שרף לאבדיה, הכוכב הנוכחי וכוכב העתיד של הכדורסל הישראלי, בלתי נמנעת. "מה שדני עושה זה מטורף, במיוחד בתקופה האחרונה. הוא משחק כמו אולסטאר", אומר בן. "אני רואה את הדמיון בינינו באופי, כי שנינו תחרותיים מאוד. כרגע המטרות שלי הן קודם כל להגיע לשם, להפוך לשחקן לגיטימי, להתבסס, ואז לעלות כמה שאפשר. אני תמיד שואף למעלה".
ב־25 ביוני צפוי שרף לשבת באולם יחד עם כל הפרוספקטים הבכירים של המחזור, וצפוי לקבל שיחה מאחד המנהלים המקצועיים ב־NBA, שיודיע לו כי בחר בו בדראפט ויאחל לו בהצלחה. לאחר מכן הוא אמור לשמוע את הקומישינר, אדם סילבר, קורא בשמו, ואז לחבק את המשפחה ואת הסוכנים ולקבל כובע עם סמל ובצבע הקבוצה שתבחר אותו, בדרכו ליעד הבא.
"אני חושב על המקום שאבחר בו", הוא אומר, "ומקווה שתבחר אותי קבוצה שתיתן לי הזדמנות כמו שאני רוצה. הכל תלוי סיטואציה, אי אפשר באמת לדעת".
יבאס אותך אם בסופו של דבר תגיע להחלטה לדחות את ההגעה לליגה בשנה?
"כן. אני רואה עכשיו מצב שאני יכול להיות שם, אז אני מנסה לחשוב שאהיה".
"מה שדני עושה זה מטורף, הוא משחק כמו אולסטאר. אני רואה את הדמיון בינינו באופי, כי שנינו מאוד תחרותיים. מבחינתי, כרגע המטרות שלי הן קודם כל להגיע לשם, להפוך לשחקן לגיטימי, להתבסס ואז לעלות כמה שאפשר. אני תמיד שואף למעלה"
עומר ומרסדס
בינתיים, לצד הכדורסל שממלא את רוב יומו, הוא נע בין תחביב לתחביב. בארץ התמודד על תואר השחמטאי הכי טוב בליגה, אבל לפני שעבר לגרמניה הודיע על פרישה. לאחרונה, התחביב העיקרי הפך להיות מוזיקה והוא כבר הספיק להשמיע שירים של עומר אדם בחדר ההלבשה. "הייתי שומע אותו המון, הוא משדר וייב מאוד ישראלי. בתחילת העונה שחקני השנה הראשונה בקבוצה היו צריכים לשיר קריוקי, אז שרתי להם את 'בוקרשט'. אנשים השתגעו".
הפלייליסט שלו מורכב בעיקר משירי גלגלצ שמתאימים לתקופה. "עכשיו אני שומע המון מרסדס בנד וגם שר אותם במקלחת", הוא מספר. "יש לי כבר כרטיסים להופעה שלהם בבארבי".
על ספת ביתו אפשר למצוא אוזניות גדולות וגיטרה אקוסטית שקנה לא מזמן, והוא לומד אקורדים באמצעות חברים ומסרטונים ביוטיוב. כרגע החל ללמוד לנגן את "מתוק כשמרלי" של אליעד נחום. "אולי עד שאסיים את הקריירה אלמד לנגן בכל כלי הנגינה", הוא צוחק.
למשחקי הבית הוא מגיע עם מוזיקה בפול ווליום ברכב ולמשחק מול הפועל תל אביב, לדוגמה, הגיע עם השיר "מודה אני" של עומר אדם. "זה מדרבן אותי, עוזר לי להיכנס לאווירה", הוא מספר.
המשחקים בגרמניה קשים, נסיעות של שש שעות למשחקי חוץ וחזרה הביתה בשעות הקטנות של הלילה, אבל את הנסיעות הללו הוא מקווה להחליף בטיסות ארוכות, ב־82 משחקים בעונה וביבשת שונה. "בינתיים אני משתדל ליהנות מהרגע", הוא מסכם, "אני לא לוקח את המקום שבו אני נמצא כמובן מאליו, אבל יודע שאני כאן בזכות ושאני ברמה לעשות את זה".
בקרוב, הוא יודע, עם שלם יעקוב אחרי כל פעולה שלו ב־NBA. כל סל, כל אסיסט וכל דקה יהפכו ללא מובנים מאליהם מצד אחד, ולגאווה ישראלית מנגד. ובינינו, אין כמו גאווה ישראלית.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו