זה קרה ביום שישי בבוקר, ערב חג, 6 באוקטובר 2023. אולי בגלל זה רבים מהאנשים שאיתם דיברתי יגידו שקל לזכור את התאריך - ואולי דווקא בגלל מה שקרה למחרת הטרגדיה האיומה נבלעה ונשכחה.
המרדף של ישראל חקאק אחרי אייל יהודה, רגעים לפני הדריסה
אבל לבנת כהן־ניסן מהרצליה זוכרת הכל. "ב־7:50 אייל יצא מהבית", היא משחזרת את הפעם האחרונה שבה ראתה את אייל יהודה ז"ל, בעלה ואבי שני ילדיה, בחיים. "הוא נסע לאמא שלו בנתניה. בדרך כלל הוא מתקשר כשהוא מגיע, אבל בסביבות 10 שמתי לב שהוא לא התקשר. התקשרתי אליו ולא היתה תשובה".
ללבנת היתה סיבה טובה לחכות להודעה הקבועה, "הגעתי", שתרגיע אותה. "מהיום שאני מכירה את אייל הוא על אופנוע. זו היתה אחת האהבות הגדולות שלו. כשהכרתי אותו הוא כבר רכב על אופנוע כבד. מאוד פחדתי מהכלי הזה, לכן תמיד כשהוא יצא מהבית הוא היה מתקשר או שולח הודעה שהוא הגיע".
הדקות נקפו, והודעה מאייל לא הגיעה. "לקראת השעה 11 - דפיקות בדלת", לבנת נזכרת. "הייתי בטוחה שזה הוא. פתחתי את הדלת וראיתי שוטר ושני עובדים סוציאליים. איך שראיתי את השוטר הבנתי שמשהו רע קרה. קיוויתי שהוא יגיד לי שהוא רק נפצע ושהוא בבית חולים. עברו 20 שניות בערך עד שהוא דיבר, בינתיים נעתקה נשימתי. ואז הוא אמר שהיתה תאונה ושאייל נהרג".
"לא היתה בלימת חירום"
בשלב הזה גם חוקרי המשטרה היו משוכנעים שמדובר בתאונה - תאונת פגע וברח, ליתר דיוק. אך עד מהרה התברר שאייל הוא לא הקורבן היחיד.
באותו בוקר מאור בן דוד ז"ל מנתניה עשה את מה שהוא עושה בכל יום שישי - העמיד דליים מלאי פרחים לשבת בצומת אודים. אמו, זהבה, הגיעה איתו כדי לסייע לו במכירת הזרים, כרגיל. "חיכינו לאלי, בעלי, שיביא את הפרחים", העידה מאוחר יותר בבית המשפט. "עמדנו זה מול זה, דיברנו, ופתאום הוא צעק 'אמא!' ולא הבנתי למה. הסתובבתי וראיתי רכב ירוק על אי התנועה, טס אלינו במהירות.
"הסתובבתי וראיתי את הבן שלי עף על המדרגות של הגשר. הייתי בהלם. רצתי אליו, ראיתי את הדם. לקחתי את הטלפון, ניסיתי לחייג 100 ולא הלך לי. ניסיתי לחייג 101 ולא הלך לי. התקשרתי לבן שלי, פלג, ואמרתי לו 'מאור נהרג, בוא מהר!'. ניתקתי והתחלתי להשתולל, לא הבנתי מה אני עושה. הרמתי את הראש וראיתי את האופנוען, זכרו לברכה".
הדקות שקדמו לרגעי האימה האלה תועדו במצלמות אבטחה. על פניו, "עוד" תאונת דרכים קטלנית בכביש המהיר שקיפחה את חייהם של רוכב אופנוע והולך רגל. אבל לאט־לאט התברר לחוקרי תאונות הדרכים שלא מדובר בנהג שנרדם על ההגה, איבד שליטה או שיחק בטלפון, אלא בדריסה מכוונת. מתאונת דרכים, התיק הפך לכתב אישום ברצח כפול.
על החשד כי מדובר ברצח פורסם לראשונה ב"ישראל היום", כמו גם על הגשת כתב האישום באשמת רצח כפול. המפנה הנוסף בעלילה התרחש ממש לאחרונה, כשהנהג הנאשם ברצח החל לנסות לחמוק מעונש בטענה שהוא לא כשיר נפשית לעמוד למשפט.
האירוע התחיל מעט אחרי 8 בבוקר, כשבמד"א ובמשטרה התקבל דיווח על תאונת דרכים קשה בצומת אודים שבכביש החוף, מעט מדרום לכניסה לנתניה דרך מחלף פולג. צוותי מד"א שהוזעקו למקום קבעו את מותם של רוכב אופנוע, אייל יהודה בן 46 מהרצליה, והולך רגל, מאור בן דוד בן 35 מנתניה. נהג הרכב הפוגע לא היה בזירה. הוא גנב משאית של נהג שעצר לסייע, וברח. השוטרים איתרו במהירות את כתובתו ואת זהותו: ישראל חקאק, בן 34 מנתניה. הוא תקף את השוטרים שהגיעו אליו, ונעצר בחשד לתאונת פגע וברח שבה הפקיר את אייל ואת מאור.
החשד לרצח עלה לאחר שברשתות החברתיות הועלה סרטון ממצלמת רכב שבו נראה חקאק, בסיאט איביזה ירוקה, כשהוא מונע מאייל, שרכוב על דוקאטי, לעקוף אותו. בסרטון הוא עובר מנתיב לנתיב בנהיגה פרועה, ולבסוף אייל מצליח לעקוף אותו ולברוח.
בשלב הזה החוקרים הבינו שלא מדובר בתאונה מקרית, אלא שקדם לכך ויכוח כלשהו בין חקאק לאייל. לאחר מכן למשטרה הגיע סרטון נוסף, ממצלמת רכב של נהג מונית, שבו נראה חקאק מבצע מרדף במהירות גבוהה אחרי האופנוע, לפני צומת אודים. בסרטון נראה חקאק מסיט את רכבו ופוגע בגלגל האופנוע. למרות זאת, אייל מצליח לייצב את האופנוע ולהמשיך. החוקרים העריכו כי אייל ירד למחלף אודים כדי להימלט מחקאק, או כדי לבדוק אם נגרם נזק לאופנוע, ואז חקאק הגיע במהירות של כ־140 קמ"ש, פגע באופנוע והעיף את אייל. הרכב המשיך לשעוט לעבר גשר הולכי הרגל ופגע בעוצמה גם במאור.
כתב האישום מייחס לחקאק שתי עבירות של רצח באדישות, הפקרה אחרי פגיעה וחבלה במזיד. על גניבת המשאית הוא נאשם בעבירות של שימוש ברכב ללא רשות, נהיגה ללא רישיון ונהיגה ללא פוליסת ביטוח בתוקף. על תקיפת השוטרים הוא נאשם בשלוש עבירות של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות.
במשפטו של חקאק, שהתנהל בביהמ"ש המחוזי לוד מול הרכב של שלושה שופטים, התובע בתיק, עו"ד תומר שטיינברג, הוסיף פרטים על מה שקרה אחרי שאייל הצליח לעקוף את חקאק: "בסופו של דבר האופנוע הצליח לעקוף מצד ימין, 'נתן גז' ועזב את המקום בנסיעה מהירה. כאן האירוע אמור היה להסתיים, היה כאן ניתוק מגע - אבל לא כך.
"יש סרטון ממצלמת מונית שנסעה בכביש כמה מאות מטרים אחר כך, שבו רואים כי מתנהל למעשה מרדף. הנאשם נוסע מהר גם הוא, ובעצם מנסה להדביק את האופנוע עד שהוא נצמד אליו. אנחנו כבר ממש בסמוך לכניסה ליישוב אודים... האופנוע סוטה לכיוון נתיב התחבורה הציבורית, נהג הסיאט דולק אחריו, נצמד אליו ומנגח את הגלגלים שלו בפעם הראשונה. האופנוע מצליח להתייצב והפגיעה השנייה מתרחשת כמה שניות לאחר מכן.
"אירוע הפגיעה עצמו לא מתועד, אבל הממצאים בכביש וברכב מלמדים שלא היתה בלימת חירום. למעשה, הנאשם נסע במהירות גבוהה מאוד, לא פחות מ־139 קמ"ש. לצערנו, על המדרכה עמד מאור בן דוד. הרכב פגע גם בו והעיף אותו, מותו נקבע במקום".
באותו בוקר היתה לבנת, אלמנתו של אייל, עם שני ילדיהם המשותפים, בני 4 ו־8, בביתם שבהרצליה. "נכנסתי לאינטרנט וראיתי דיווח על התאונה", היא משחזרת את הרגעים הראשונים אחרי קבלת ההודעה. "מזל שלא ראיתי לפני שהשוטרים הגיעו, כי היתה שם תמונה וזיהיתי מייד את האופנוע של אייל ואת הנעליים שלו זרוקות. התקשרתי לבת שלו (מנישואים קודמים; י"ד), והיא סיפרה שהיא עברה ליד התאונה כמה דקות לאחר מכן, ראתה את הגופות ולמזלה לא קלטה שזה אבא שלה".
בשלב הזה, קצת אחרי 11 בבוקר, האירוע עוד נחשב לתאונה. "שאלתי את השוטר איפה אייל, והוא אמר שהוא עדיין שם, שעוד לא פינו אותו. זה שבר אותי. כל כך הרבה שעות הוא שוכב שם וחולפים על פניו המוני אנשים בכביש. הוא שאל אותי אם אני רוצה להגיד למישהו לבוא להיות איתי, כי אני לבד עם הילדים. לקחתי את הטלפון וחייגתי, אבל לא היה מענה. ואז הסתכלתי וראיתי שחייגתי באינסטינקט לאייל".
לבנת כהן-ניסן, אלמנתו של אייל יהודה: "בסרטונים מזירת הרצח ראיתי שהרוצח עמד כאילו זה לא קשור אליו. אני לא יודעת איך להגיד את זה, זו לא התנהגות אנושית. כשאדם פוגע בבעל חיים הוא מביע יותר חמלה מהאיש הזה, שרצח שני אנשים. הוא פשוט עמד כאילו נקלע לשם בטעות"
"איזה משחק זה?"
לאט־לאט לבנת התחילה להבין שהפרטים לא מסתדרים. "היה לי ברור שמשהו פה לא סביר. אייל לא היה אמור לצאת באודים בכלל, אמא שלו גרה בהמשך. הוא היה אמור לנסוע לפחות עוד שני מחלפים". די מהר היא נחשפה לסרטון שכבר שותף ברשתות החברתיות. "רואים בסרטון שהרכב הירוק מונע מאייל לעקוף אותו. לא הבנתי למה הוא נכנס לאודים, כי בסוף הוא הצליח לעקוף ולהמשיך. בשלב הזה לא ידעתי שהוא רדף אחריו".
עד לסוף השבעה ללבנת לא היה מושג לגבי זהותו של הנהג ברכב הירוק. בתום האבל היא ניגשה למשטרה כדי למסור פרטים נוספים. "כשקיבלתי את כתב האישום הבנתי שזה בדיוק כמו שחשבתי - הרבה יותר מתאונה. שמחתי שהמשטרה והפרקליטות הבינו שזה לא מקרה רגיל. זה היה מכוון. אייל נרצח על כלום. זה משהו שהיה יכול להימנע בקלות. הבן־אדם עבד 17 שעות לפני התאונה, לא ישן. אבל הוא לא נושא באחריות על זה. התסכול הוא שזה היה כל כך מיותר. בן־אדם יוצא מהבית ולא חוזר. שום דבר לא יכול להצדיק את זה. מאותו יום אני מפחדת לצאת לכביש. אני לא יודעת במי אתקל. אם אצפצף ופתאום מישהו ייצא אלי או ירדוף אחריי - אני לא יודעת".
לבנת כהן־ניסן, אלמנתו של אייל יהודה ז"ל: "השוטר שאל אותי אם אני רוצה להגיד למישהו לבוא להיות איתי, כי אני לבד עם הילדים. לקחתי את הטלפון וחייגתי, אבל לא היה מענה. ואז הסתכלתי וראיתי שחייגתי באינסטינקט לאייל"
13 שנים היו יחד, מהן תשע שנים נשואים. "אייל היה אדם מיוחד, יפה חיצונית ויפה מבפנים", היא מספרת. "הוא היה עוזר לכל אחד, עם לב ענק. אבא מדהים לחמישה ילדים, שלושה מנישואים קודמים ושניים איתי. הוא עבד בהייטק, אדם מאוד חכם, אוטו־דידקט. כזה בזבוז. חלפה יותר משנה מאז המקרה, ועדיין הוא מקבל הצעות עבודה במייל. הוא היה אמן, היה מצייר. בעל מושלם".
איך מבשרים דבר כזה לילדים?
"כשהשוטר בא, הם קלטו שמשהו קרה. שני העובדים הסוציאליים אמרו שכדאי שהם ישמעו את זה ממני. לקחנו אותם לחדר, כל אחד בנפרד, ופשוט אמרתי להם שהיתה תאונה, שמכונית פגעה באבא ושהוא לא יחזור. אז עדיין לא ידעתי שזו לא תאונה. זה היה מאוד קשה. לך תסביר לילד בן 4 מה זה אומר שאבא מת".
איך היה לראות את הנאשם בבית המשפט?
"קשה לי להסתכל עליו. הוא רצח את בעלי. הוא לא מפגין טיפת חרטה, טיפת אמפתיה. הציגו בבית המשפט את הסרטונים האלה. היה לי מאוד קשה לראות אותם, ולראות אותו עומד ומסתכל כאילו הוא צופה בסרט. כשראיתי את הסרטונים מזירת הרצח, ראיתי שהוא עמד באותה צורה כשהוא יצא מהרכב. כאילו זה לא קשור אליו. אני לא יודעת איך להגיד את זה, זו לא התנהגות אנושית. כשאדם פוגע בבעל חיים הוא מביע יותר חמלה מהאיש הזה, שרצח שני אנשים. לא היתה שם טיפה של 'מה עשיתי'. הוא פשוט עמד כאילו הוא נקלע לשם בטעות".
בתשובה לכתב האישום טען חקאק כי הוא לא פגע בכוונה באופנוע של אייל, וכי מדובר בתאונה שנגרמה בגלל משחק מסוכן של שניהם בכביש. לבנת דוחה את גרסתו מכל וכל: "זו בדיחה. זו דרך שלו להתחמק מאחריות. אייל לא שיחק. אדם בגיל של אייל, שיש לו משפחה וחמישה ילדים, לא יסכן את עצמו במשחקים. הוא היה נהג טוב ואחראי. היה לו רישיון כמעט 30 שנה. הוא ידע מה יש לו להפסיד, מה לנו יש להפסיד. רואים בסרטונים שהוא רוכב מיומן, רואים איך הוא בורח מהרכב.
"רואים בסרטון השני שהוא פוגע לו בגלגל ואייל עדיין ממשיך לנסוע. לדעתי הוא נכנס לאודים כדי לבדוק את מצב הגלגל והאופנוע. אין שום אינטראקציה הדדית - אייל מנסה לברוח והוא רודף. איזה משחק זה?".
מי שראתה את רגע הפגיעה במו עיניה, כאמור, היתה זהבה, אמו של הקורבן השני, מאור. היא גם היחידה שראתה את חקאק, שיצא מרכבו רגע אחרי הדריסה הקטלנית. "הסתובבתי, והוא עומד על המשענת", היא משחזרת. "הוא אמר לי 'תירגעי, תירגעי'. עניתי לו 'מה להירגע? רצחת אותו! תראה את הדם!', ואז הוא ברח. באו אנשים לעזור לי, שאלו איפה הוא. אמרתי 'אני לא יודעת, הוא היה פה וברח, עזב אותי ככה עם שניים...'".
"הייתי בדרך לצומת להביא לו סחורה", משחזר אלי, אביו של מאור. "אמא שלו התקשרה בצעקות 'בוא מהר, מאור מת!'. לא הבנתי על מה היא מדברת, חשבתי אולי מחבל. טסתי לצומת. הגעתי לשם וראיתי את אייל שוכב על המדרגות של הגשר, עם קסדה על הראש. לצערי הוא כבר נפטר. את הבן שלי ראיתי שתי מדרגות לידו. ראיתי שהוא מחייך ושהראש שלו היה פתוח. זה היה מראה קשה, לא יכולתי להסתכל. התעלפתי. אני לא מאחל את המראה הזה לאף אחד. והכל על שטויות. כשהגעתי הרוצח כבר לא היה שם, הוא גנב משאית וברח.
"את המראה הזה של הבן שלי לא אשכח כל ימי חיי. מאותו יום הפסקתי לעבוד. אני לא ישן בלילות. אמא שלו על כדורים, החיים שלה הלכו. כל הזמן התמונה של הבן שלנו בראש שלה. אני לא משאיר אותה לבד. בן־אדם רואה את הבן שלו עם הראש שלו פתוח, הרגליים שלו שבורות - זה לא פשוט. היא לא ישנה. מזל שהוא לא פגע גם בה, הם היו צמודים זה לזה".
זהבה בן דוד, אמו של מאור ז"ל: "חקאק אמר לי 'תירגעי, תירגעי'. עניתי לו 'מה להירגע? רצחת אותו! תראה את הדם!', ואז הוא ברח. באו אנשים לעזור לי, שאלו איפה הוא. אמרתי 'אני לא יודעת, הוא היה פה וברח, עזב אותי ככה עם שניים...'"
"גם עכשיו אני חיה את הדברים האלה מול העיניים שלי", מספרת זהבה. "לקחו לי אותו מהידיים, מול העיניים שלי. למה? נגמרו לנו החיים בבית. חג לא חג, שבת לא שבת, יום לא יום. אני לא ישנה, אני חיה על כדורים".
מייד לאחר הגשת כתב האישום נבדקה כשירותו הנפשית של חקאק על ידי הפסיכיאטר המחוזי, שכן מאז גיל 17 הוא מאובחן כבעל "הפרעת חרדה אובססיבית־קומפולסיבית, המאופיינת במחשבות טורדניות ובטקסים התנהגותיים שנלווים למחשבות אלה". בחוות הדעת של הפסיכיאטר נקבע כי חקאק היה מודע למעשיו, וכי הוא כשיר לעמוד לדין. "אנו מניחים שהנ"ל פעל כשכושרו השיפוטי שמור", נכתב, "וכי הבין באותה העת את טיב מעשיו ותוצאותיהם, את הפסול שבהתנהגותו ואת ההשלכות העלולות להיגרם ממנה".
אלא שלאחרונה חקאק הגיש לבית המשפט באמצעות סנגורו בקשה לבחון בשנית את כשירותו הנפשית לעמוד לדין. הוא מבקש להגיש חוות דעת פסיכיאטרית מטעם ההגנה ולהיבדק בשנית על ידי הפסיכיאטר המחוזי. הפרקליטות מתנגדת, ובית המשפט יצטרך להכריע אם לאפשר לו לנסות להוכיח שהוא לא כשיר נפשית.
"הוא מנסה לסבן את בית המשפט שהוא לא שפוי", אומר אלי. "מי שלא שפוי - לא נותנים לו רישיון נהיגה. מי שלא שפוי - לא הולך לעבוד. הוא בן־אדם נורמלי שמנסה להתחמק. אני מאמין במערכת המשפט. אני רוצה שיבואו איתו חשבון, שיקבל את מה שמגיע לו. הבן שלי ואייל, מסכנים, לא יחזרו. הוא צריך לשלם על מה שעשה. אני רוצה צדק, אני רוצה שזה ימנע מאחרים לעשות מעשים כאלה. עכשיו, אחרי יותר משנה, הוא טוען שהוא לא שפוי? לדעתי השופטים מבינים שזה תרגיל, הם ייתנו לו את מה שמגיע לו".
אלי, אביו של מאור: "את המראה של הבן שלי לא אשכח כל ימי חיי. מאותו יום הפסקתי לעבוד. אני לא ישן בלילות. אמא שלו על כדורים, החיים שלה הלכו. כל הזמן התמונה של הבן שלנו בראש שלה. אני לא משאיר אותה לבד"
גם לבנת, אלמנתו של אייל, מרגישה כך. "אני לא פסיכיאטרית, אבל בדקו אותו כמה פסיכיאטרים, אחד מהם פסיכיאטר מחוזי, שקבע שהוא כשיר לעמוד לדין והיה כשיר בזמן האירוע. מבחינתי זה מספיק. יש לנו מספיק מלחמות - אנחנו לא צריכים מלחמות גם בכביש. זה מוות מיותר. לאף ילד לא מגיע ללכת לישון עם אבא ולקום בלי אבא בגלל הנהגים בכביש".
תגובה: "אירוע תאונתי מצער"
מעו"ד יובל זמר, המייצג את חקאק, נמסר: "בניגוד לנטען, מדובר באירוע תאונתי מצער שתוצאותיו טרגיות, אך הוא נעדר אלמנט של כוונה, ולראיה, כתב האישום לא מייחס למרשי כוונה, אלא עבירת אדישות. בהמלצת בית המשפט הופנו הצדדים להליך גישור, שבמסגרתו הגיעו להסדר שלו הסכימו הצדדים כולם, לרבות משפחות המנוחים שהיו מיוצגות בהליך. אלא שלאחר שהודיעה הפרקליטות לבית המשפט כי היא מסכימה להסדר, היא חזרה בה מנימוקים שעליהם העיר בית המשפט 'כי אינם מאוד משכנעים', והדברים מדברים בעד עצמם.
"משכך, משפטו של מר חקאק ממשיך להתנהל הן באשר לנסיבות האירוע עצמו, שלשיטתנו לא מלמדות על עבירת אדישות אלא על עבירה של המתה בקלות דעת בלבד, והן באשר לנסיבותיו של מר חקאק עצמו, שחוות דעת פסיכיאטרית מטעם ההגנה שלפיה בעת האירוע הוא היה נתון במצב פסיכוטי תוגש לבית המשפט בשבוע הבא. יודגש: חוות הדעת האמורה נסמכת, בין היתר, על קביעות פסיכיאטרים בלתי תלויים מטעם שב"ס שבדקו את מר חקאק בעת מעצרו, ובשתי הזדמנויות שונות פנו להוצאת צווי אשפוז עקב מצבו".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו