המלך עירום: אייל גולן שכח פרט אחד שחשוב לכל מי שמחזיק מעצמו קינג

אני עוקב בעניין אחרי התפתחות פרשת איל גולן המחודשת. את דעתי עליו ועל התנהלותו כבר אמרתי בעבר ואין צורך שאחזור, אבל מה שמסקרן אותי כעת הוא ההתפשטות של קו השבר בחברה הישראלית גם לפרשה הזאת.

רבים מהטוקבקים לידיעות על העדוּת בפנים גלויות שנתנה טאיסיה, אחת הקורבנות של מכונת סיפוק התאוות של גולן ופמלייתו, מאשימים את השמאל בתפירת תיקים, בעלילות שווא נגד האליל המזמר, במזימה להפילו כי הוא מזרחי/מצליח/עשיר/ימני/מסורתי.

מבחינתם, מה ש"עושים" לביבי זה בדיוק מה שעושים לאיל גולן. צמח לנו מלך, כל אחד בתחומו, והאליטות הישנות לא מוכנות לקבל את מלכותו ולכן רוקמות עלילות דם כדי להפילו מכיסאו. והם כבר בקיאים בפרטי הפרטים של המתלוננת ויודעים לצטט במדויק, באותן מילים החוזרות בכל התגובות, את כל הסיבות לכך שאין לקבל את העדות האמיצה, ויש להאשים את הקורבן בכל האשמה אפשרית, העיקר שיידבק משהו שיאפשר לזכות את הבן יקיר גולן ולאפשר לו להמשיך לסלסל.

יש בעם שלנו כמיהה למלך. מלך של פעם, שמותר לו הכל, העיקר שהוא נותן מכישרונו לעם. בעיני רבים בעם ישראל, אדם שקיבל מתנת אלוה גדולה וברורה כמו כריזמה, יכולת שירה, יכולת משחק כדורגל וכו' פטור מלהיות אדם ערכי. הנגיעה הברורה של הקדוש ברוך הוא בו משחררת אותו מכל מחויבות אנושית פשוטה, כמו לראות את הזולת, לאהוב אותו, לא לפגוע בו, לתת לו מהשפע שקיבל.

ואני רק רוצה להזכיר מהם החוקים שמצווה התורה על מלך, ככתוב בדברים פרק י"ז: א. "רק לא ירבה לו סוסים", ובהעברה להיום - איסור מכוניות פאר, לו ולבתו בת ה־18; ב. "ולא ירבה לו נשים", בטח לא קטינות, אבל כל הגילים נכללים. ייקח לו אישה וימצא חיים איתה; ג. "וכסף וזהב לא ירבה לו מאוד" - לא יהיה תאב בצע, רק מה שצריך; ד. "וכתב לו את משנה התורה הזאת על ספר... וקרא בו כל ימי חייו למען ילמד..." - כלומר, יהיה מחובר לשורש הרוחני שלו ולא יסטה מחוקי התורה; ה. "לבלתי רום לבבו מאֶחָיו" - מלך, תישאר צנוע, מה שמותר לאחיך מותר לך, מה שלא - לא.

רוצים מלך? סבבה. אני מסכים שהדמוקרטיה לא משהו כבר מזמן, ועכשיו יותר מתמיד. אבל אל תכתירו לי רודנים תאבי שליטה או תאבים בכללי. תנו לי מלך על פי תורת ישראל, ואני זורם. כרגע, אגב, אם מחליטים שהולכים על זה, אני פנוי.

בוקר

אני אדם שמחבב את המדע. משתדל ליישם אותו בכל אורחות חיי. ומכל המקומות שבהם אני מוצא שימוש למחקרים עדכניים, הבוקר הוא כר הניסויים הפורה ביותר ואני מנסה להכפיף אותו להבנות העולות ממאמרים מדעיים טובים ולעשותו מדויק ככל הניתן. למה? כי זה מרגיש מצוין, וגם מטפל איכשהו בחרדת המוות המתגברת אצל אדם הנמצא כבר בעשור השביעי של חייו. אני אומר לעצמי - אם אעשה את הבוקר כמו שצריך, אולי יאחר הערב להגיע. אז כך נראה הבוקר שלי, כשיש לי זמן כמובן, זה לא כולל בקרים מהירים ועצבניים.

קמתי. לא נוגע בטלפון. צחצוח, מקלחת חמה ובסופה סגירה מהירה של המים החמים ושהייה במי קרח דקה. בומבה. לא לפחד. מתרגלים אחרי כמה ימים וזה עושה נפלא למערכת החיסון ולמצב הרוח.

אחר כך שותה כוס מים חמים עם תוספי תזונה. מים חמים טובים למערכת מאוד, ותוספי תזונה משלימים מה שחסר. לא ניכנס לכל הרשימה, מה שבוודאות גם אתם יכולים לקחת זה אומגה 3, טוב מאוד למוח, וויטמין D. כל השאר - לפי המצב האישי.

יוצא למרפסת. יושב בשמש. עדיף כמה שפחות בגדים, עד כמה שהשכנים מאפשרים. כשאני יושב באמבטיית השמש שלי אני קורא ספר. חשוב לקרוא קודם כל ספר או עיתון ולא להיכנס לטלפון. זה ההבדל בין דופמין איטי למהיר. הטלפון מציף את המוח בדופמין מהיר בכמויות גדולות ואחר כך כל היום רוצים רק לגלול. עדיף לפתוח את היום במשהו מתגמל פחות ודורש התעמקות.

אחר כך שותה שייק ירוק. חשוב מאוד להכניס לפה כדבר ראשון משהו עם הרבה סיבים תזונתיים, ככה אנחנו מאכילים את אוכלוסיית החיידקים במערכת העיכול לפני שמאכילים את עצמנו. שייק על בסיס זרעי צ'ייה, פשתן, עלים ירוקים, פרי כלשהו, מיץ סלק או רימון, ואגוזי מלך. מפנק את המיקרוביום שלנו ונותן בריאות טובה לכל המערכת.

חצי שעה מאוחר יותר, קפה. לא מייד, כי קפה מעכב ספיגה של חומרי תזונה הכרחיים. הקפה טוב מאוד לבריאות, מגן מפני סרטן ונותן אינסוף יתרונות. רק בלי סוכר ובלי חלב. ככה, אספרסו. נחשב כיום לתרופה ממש.

אחריו כותב כמה שורות על מצבי היום. לעצמי. מאוד משחרר ומרגיע. ומייד אחרי זה ספורט רגוע ולא ארוך. הליכון עשר דקות, רוטינה, קפיצות בטרמפולינה. להעיר את הגוף. אחרי זה ארוחת בוקר. חלבונים. חייבים לדחוס חלבונים כל היום. ואז אני מוכן ליום שלי. אלא שבינתיים כבר נהיה ערב. הולך לעבודה, ולישון. מחר יש בוקר חדש למרוח על כל היום. נסו את זה בבית וספרו לי איך היה.

המלצות

קוראים רבים מבקשים, אז מי אני שלא אמליץ. הכל מהלב:

1. קופסאות. גם אני משתמש בקופסאות פלסטיק לאחסון מזון. במיוחד באלה שעושים בהן שימוש רחב בחנויות למזון מוכן, הלבנות האלה, שאם שמים בהן למשל משהו עם רוטב אדום, הן נצבעות לתמיד. הפלסטיק הזה לא טוב לנו, והעובדה שהוא סופח צבע ממאכלים רק מראה שהוא לא אטום לגמרי. יש לו מבנה נקבוביתי והוא גם משחרר חומרים לתוך המזון. אסור בתכלית לחמם בקופסאות האלה, הן מפרישות אללה יסתור של חומרים. לכן זרקתי את כולן וקניתי די בזול קופסאות אחסון מזכוכית עם מכסה הרמטי. חוץ מזה שאנחנו לא אוכלים יותר פלסטיק באורז, האוכל נשמר ליותר זמן, במיוחד מזון שומני כמו טחינה ותבשיל שומן לווייתן בצנוברים. לא יקר, מאוד בריא, יותר טעים. יש באינטרנט המון.

2. זיהוי שיחות. אולי כבר יש לכם, לרוב האנשים עדיין אין. אני מדבר על אחת האפליקציות האלה שאומרת לכם מי המתקשר, גם אם הוא לא ברשימת אנשי הקשר שלכם. אני משתמש ב־Truecaller, אבל יש עוד כמה טובות. כמעט אין מספר שהיישומון הזה לא מכיר, וככה אני לעולם לא מופתע. מה שהכי חביב עלי זה שהוא מאפשר לי לא לענות לכל מיני זוממי עוקצים, נוכלי תרומות, בולסי קשישים לסוגיהם. אני זוכר כשהופיעה השיחה המזוהה לראשונה, איזו מהפכה זאת היתה. העולם הבא ממש. עכשיו הטלפון יודע לא רק מה המספר, אלא מי מאחוריו, ולעיתים מהבהב באדום: ספאם!!! מקווה שבקרוב תהיה אפליקציה שאומרת מה כל מתקשר רוצה לומר לי בתמצית, ונגמור עם כל השיחות האלה לתמיד.

3. הקרנף. יש בחור, יואב רבינוביץ שמו, מוכשר פחד, ויש לו פודקאסט חדש שנקרא "הקרנף". אני מאזין נלהב של פודקאסטים, את הרדיו נטשתי לחלוטין, גם כשדר וגם כמאזין, והקרנף כבש אותי ואת נסיעותיי היומיות לירושלים בסערה. מדובר בפודקאסט יומי שעוסק באקטואליה ומפרק אירועים חדשותיים לגורמיהם, כפי שעשה בהצלחה בתוכנית "מהצד השני" של גיא זהר בתאגיד, שם שימש עורך. מה שטוב ב"הקרנף" זה שהוא מאוד מצחיק מחד, אבל מאוד מדויק מאידך. חצי שעה יומית של האזנה משובחת. "הקרנף" לוקח את הרדיו למקום חדש, וכאיש רדיו קשיש אני יכול רק להתפעל, וטיפה לקנא. תמצאו בספוטיפיי או תבקשו מהנכדים למצוא לכם.
avrigilad@gmail.com