מעצר באמצע השופינג בלונדון? כך הופכים את לוחמי צה"ל ל"פושעי מלחמה"

ר', חייל צה"ל, יצא לפני כמה ימים לחופשת סקי בצרפת. סוף־סוף אפשרות לשחרור לחצים אחרי חודשים ארוכים של מתח וריח חריף של סולר. אלא שר' לא ידע שבאותם רגעים שבהם מדד את המסלול המושלג, ארגון פרו־פלשתיני הגיש נגדו בקשה לצו מעצר בפני רשויות החוק בצרפת - לא פחות ולא יותר - באשמת "ביצוע פשעי מלחמה".

"הגשנו בקשה בהולה להוצאת צו מעצר כנגד חייל צה"ל ר' שהגיע לחופשה", הודיעו אנשי הארגון, הנקרא 'קרן הינד רג'ב'. "החייל מואשם בביצוע פשעי מלחמה בעזה, כולל עינויים והעלמת אזרחים. החייל שיתף ראיות מזעזעות ברשתות החברתיות והחוק הצרפתי חייב לעסוק בהפרות כל כך חמורות".

הראיה ה"מזעזעת" כנגד ר' היא כנראה תמונה תמימה שהעלה כשהוא עם חבר לפלוגה, בזמן שתפסו מחסה באחד הבתים בעזה, אבל לארגון הפרו־פלשתיני זה הספיק כדי לבנות קייס.

רק כדי לסבר את האוזן, לא מדובר בכמה עכברי מקלדת שיושבים בחדר מעופש ומסתפקים בחיפוש ראיות מצולמות ברשתות החברתיות, אלא במנגנון משומן שמגובה במערכת משפטית, שיודע בדיוק באיזו נקודה בבטן הרכה מומלץ לפגוע.

"על לא מעט חיילים אפשר להכין תיק שמן", מסבירה אל"ם (מיל') עו"ד פנינה שרביט־ברוך, לשעבר ראשת חטיבת הדין הבין-לאומי בצה"ל. "הרי אין לנו פרטיות, ואם מישהו מחליט להתלבש עלינו - הוא מצליח לאתר את כל מה שדרוש ברשתות, והיום ישנם גורמים פרו־פלשתיניים, או מהשמאל הקיצוני, שזה מה שהם עושים בחיים. יושבים ואוספים חומרים - ולא חסרים כאלה. זה חלק מהמערכה. פעם היה מדובר במטרד, היום זה הרבה יותר מהערת שוליים. אם פעם בתי המשפט היו מחפשים איך להיפטר מתיקים כאלה, היום הקהילה המשפטית הבין-לאומית די מזדהה עם הביקורת נגד המדינה".

דגשים למפקדים בשטח

ר' הוא לא החייל היחיד שנגדו הוגשה בקשה לצו מעצר. בעמוד של קרן הינד רג'ב ברשת החברתית X אפשר היה לראות שבסוף נובמבר הם ביקשו מרשויות החוק בהולנד לעצור את י', ש' ול', שלושה חיילי צה"ל שנחתו לחופשה באמסטרדם, שוב ב"אשמת ביצוע פשעי מלחמה חמורים".

מלחמת חרבות ברזל הדגישה בעיה שלא היתה בולטת עד היום - זו המערכה הצבאית המצולמת אי פעם, ולא מעט מהתיעוד נעשה על ידי החיילים ומוצא את עצמו ברשת עובר מיד ליד, כמעט בלי פיקוח.

בצה"ל העבירו דגשים למפקדים בשטח, עם בקשה שיורידו את ההנחיות לחיילים, שאין לצלם פעילות קרבית ובטח לא להעלות חומרים לרשתות החברתיות כחלק מפקודות ביטחון מידע. נערכו הרצאות, הועברו מצגות, הראו סרטונים איך בית הדין הפלילי הבין-לאומי בהאג השתמש לא פעם בחומר כראיה נגד פעילות צה"ל, אבל התופעה עדיין קיימת, פועלת כבומרנג נגד החיילים עצמם.

הארגונים הפרו־פלשתיניים שמתמקדים בציד חיילים לא מתעסקים עם בית הדין הפלילי בהאג, שאומנם חוקר פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות, אבל שם צריך להיות בקליבר של ראש הממשלה בנימין נתניהו או של שר הביטחון לשעבר יואב גלנט כדי שיוציאו נגדכם צווי מעצר.

הלוחם הזוטר היחיד שהורשע בבית הדין הפלילי היה אחמד אל־מהדי ממאלי שבאפריקה. אל־מהדי, פעיל בארגון הטרור אנצאר א־דין, ביצע ב־2012 תקיפה מכוונת נגד מבני דת היסטוריים במהלך עימות מזוין שהתפתח במדינה. אל־מהדי, אם אפשר להשוות, מקביל בדרגתו לרב־סרן. עם דגי רקק כאלה התובע הכללי בהאג כרים קאן בדרך כלל לא שוחה.

ארגונים פרו־פלשתיניים כמו "30 במארס", שמרבה להגיש תלונות נגד חיילים, או 'קרן הינד רג'ב', שעקבותיה מובילים לשדרות לואיס מטווי בבריסל שבבלגיה, פועלים אחרת. הם פונים לבית המשפט המקומי בתקווה שייענה לבקשתם להוצאת צו מעצר.

"כל מדינה מפעילה מערכת משפט ביחס לתושביה ואזרחיה", מנסה להסביר אל"ם (מיל'), עו"ד רן כהן רוכברגר, לשעבר הסנגור הצבאי הראשי, "רק שלצד הסמכויות הטבעיות יש גם מה שנקרא סמכות אקס־טריטוריאלית.

"מדינה יכולה להעמיד לדין גם כאלה שביצעו עבירות לא על אדמתה, וכבר היו מדינות שנטלו לעצמן סמכויות רחבות - סמכות אוניברסלית שבאמצעותה ניתן לשפוט על פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות. גם ישראל העמידה בזמנו לדין את איוון דמיאניוק ואדולף אייכמן, מתוקף אותה סמכות. בריטניה, הולנד, צרפת או בלגיה הן מדינות כאלה, ומטבע הדברים אלה מדינות שבהן הארגונים הפרו־פלשתיניים והאנטי־ישראליים פועלים ביתר שאת".

"קח את עצמך למטוס"

בחלק מהמדינות, כדי לבקש צו מעצר לא צריך לעבור דרך מערכת התביעה המקומית או לקבל את אישורה של היועצת המשפטית לממשלה. מספיק שעורך דין ממולח יגיע לבית המשפט וישכנע שופט זוטר שאין מוצא אחר מלבד הצעד הדרסטי.

רק לפני פחות מחודש פרסם אריאל כהנא ב"ישראל היום" על קצין שיצא לחופשה רומנטית בקפריסין לרגל יום נישואיו, ורגע לפני כניסת השבת קיבל טלפון מגורם ממשלתי שהזהיר אותו שהוגשה נגדו תלונה על "ביצוע רצח עם ופשעי מלחמה". כבר במוצאי שבת, בסיוע משרד החוץ ומשרד המשפטים, נמצאה לקצין ולאשתו טיסה בחזרה ארצה.

אותו קצין הודה שזו היתה מהחוויות המלחיצות בחייו, ומתברר שהוא לא היחיד. ישנם כעשרה חיילים, שהיו בין היתר בסלובניה ובהולנד, והתבקשו לחזור לישראל מחשש שייעצרו.

בצה"ל אומרים שהסיכון עדיין לא גבוה, אבל בהחלט קיים. "פעמים רבות, הארגונים לא רק מגישים תלונה כנגד החיילים, הם גם מפרסמים על כך ברשתות החברתיות", סיפר גורם צבאי. "אנחנו מנסים לזהות אם מדובר בחייל אמיתי, ואם הוא בסדיר או במילואים. אם הם אכן הצליחו להגיש את התלונה בזמן שהוא נמצא באותה מדינה, בהחלט ייתכן שנציגים של מדינת ישראל ינסו ליצור איתו קשר ולומר 'קח את עצמך ותעלה על מטוס'. אלה מקרים נדירים, אבל אנחנו לא רוצים לקחת סיכון, כי תוחלת הנזק במקרים כאלה היא אסטרונומית".

"באופן תיאורטי, מעצר כזה יכול להיות הליך ארוך ומתיש", מסבירה אל"ם (מיל') עו"ד שרון זגגי־פנחס, ששימשה תובעת צבאית ראשית. "חייל העלה תמונה כשהוא נניח בעזה, באזור שלגביו היו תלונות. יכולים לטעון שהוא חלק מהמנגנון, ואז פוטנציאל הנזק גדול.

"נכון שרבות מהמדינות ידידותיות לישראל וכנראה ייכנסו גם שיקולים וגורמים שהם לא משפטיים, אבל עדיין קיימת אפשרות שלוחם תמים ימצא את עצמו במערבולת משפטית. ייתכן שישוחרר מהר, אבל גם יכול להיות שההליך יהיה כרוך בהרבה עוגמת נפש".

עו"ד שרון זגגי־פנחס: "כדי להשתיק טענות על אלימות מינית, הם מייצרים טענות נגדיות. אנחנו מנסים לפעול למיצוי הדין בכתבי אישום ובסנקציות, וגם בתביעות בין-לאומיות ובהכנסת חמאס לרשימה השחורה שהאו"ם קובע"

"איך תפיל בניין?"

זו לא הפעם הראשונה שמוצאים צווי מעצר כנגד ישראלים, אלא שבעבר אלה היו צעדים נגד דרגים הרבה יותר בכירים. ב־1993 העביר הפרלמנט הבלגי את חוק הג'נוסייד, המאפשר למדינה להעמיד לדין אנשים שהואשמו בפשעי מלחמה, ואכן ב־2001 הורשעו בבריסל ארבעה אזרחי רואנדה שנשפטו לעונשי מאסר עד 20 שנה.

בהקשר הישראלי, ביוני 2001 ניצלו פלשתינים ולבנונים את התיקון בחוק הבלגי כדי להגיש תביעה כנגד ראש ממשלת ישראל דאז, אריאל שרון, הרמטכ"ל רפאל איתן ואלוף פיקוד צפון אמיר דרורי, בגין הטבח במחנות הפליטים סברה ושתילה בלבנון שהתרחש בספטמבר 1982. כן, על פשעי מלחמה לא חלים חוקי ההתיישנות.

התזמון לא היה מקרי. שרון היה אמור להגיע לביקור בבריסל כמה ימים לאחר מכן, אבל ביטל את נסיעתו בגלל הפיגוע בדולפינריום. רק כעבור שנה בית המשפט הבלגי החליט לבטל את התביעה בטענת "חוסר זיקה".

בספטמבר 2005, שנתיים אחרי שחרורו מצה"ל, האלוף (מיל') דורון אלמוג כבר נחת בלונדון, אבל שגריר ישראל בבריטניה, צבי חפץ, ביקש ממנו שיישאר על המטוס, שכן שוטרים עם צו מעצר מחכים לו בנמל התעופה. אלמוג חזר באותה טיסה ארצה.

בימים אלה עומדת תלונה כנגד הנספח הצבאי בבלגיה, אל"ם משה טטרו, ששימש בעבר ראש מינהל התיאום והקישור לרצועת עזה. ההאשמה, שוב, היא "פשעי מלחמה". טטרו נהנה מחסינות דיפלומטית, אבל מה יקרה אם למשל בית הדין הפלילי בהאג יבקש להוציא נגדו צו מעצר? בלגיה, כחברה בבית הדין הבין-לאומי, מחויבת לציית לצו.

אז הדרגים הגבוהים אולי נהנים מהגנה הדוקה ומעטות המדינות שיתעמתו עם ראש הממשלה, שר הביטחון, או קצין בכיר בעל חסינות, אבל מה עם סמל המחלקה מפלוגה ד', שייקלע לתלונה וצו בזמן חופשה בלונדון?

"איך תפיל בניין? תתחיל מהיסודות", אומרת עו"ד ניצנה דרשן־לייטנר, מייסדת ארגון "שורת הדין", שמטרתו מאבק כלכלי־משפטי בגופי טרור ובמדינות המתנגדות לקיומה של ישראל. "אתה לא יכול להעמיד לדין מדינה, וראש הממשלה או שר הביטחון הם דגים גדולים מדי. קח את צרפת, שפתאום נזכרה שלראש הממשלה יש חסינות ולכן היא לא תעצור אותו אם יבוא בגבולותיה. לכן תפגע בחיילים, ואז חייל אולי יחשוב פעמיים אם הוא בכלל רוצה להתגייס לחיל קרבי, אם שווה לו להקריב את החופש לטובת המדינה. לחייל הפשוט אין הגנה".

"עניין עובדתי"

ישראל לא חברה בבית הדין בהאג, בין היתר בגלל הסעיף האומר שהעברת אוכלוסיית הכובש לשטח הכבוש, במישרין ובעקיפין, נחשבת לפשע מלחמה. לפלשתינים זה לקח שנים, עד שב־2015 הודיעו שהם מצטרפים לחוקת רומא, שעל פי עקרונותיה פועל בית הדין הבין-לאומי, ולא עבר הרבה זמן עד שהתובעת לשעבר, פאטו בנסודה, הודיעה על "פתיחת חקירה לגבי המצב בפלשתין".

התלונות נגד פעולות צה"ל לא איחרו לזרום, בטח אחרי מבצע צוק איתן, בקיץ 2014. הרמטכ"ל דאז, בני גנץ, הודיע עוד במהלך הלחימה על הקמת "מנגנון בירור מטכ"לי" בראשות אלוף, במטרה לבחון אירועים חריגים שעוררו תלונות. זאת, מתוך כוונה של איסוף נתונים לפרקליט הצבאי הראשי כדי שיחליט אם יש בסיס להליך פלילי. באותה תקופה הועברו טענות בקשר למאה אירועים, כחמישים הופנו לטיפול הפצ"ר.

אלא שמלחמת חרבות ברזל היא לא מבצע של כמה שבועות. זו מערכה שנמשכת יותר משנה והחלה עם תמיכה מאסיבית מצד הקהילה הבין-לאומית, שהלכה והתמסמסה עם הזמן.

"בתחילת המלחמה, כשאומות העולם והמוסדות הבין-לאומיים הפגינו את הזעזוע מהטבח ומפשעי החמאס, גם אם עלו טענות בנושא פרופורציה והיקף הפגיעה בעזה, איש לא העלה בדעתו שיש סיכון לחיילינו, וגם לא לראשי המדינה", אומר עו"ד רן כהן רוכברגר, שהיה הסנגור הצבאי הראשי.

"הדינמיקה השתנתה עם התגברות המלחמה, התארכותה והפעילות הקרקעית העצימה. לצד טענות שהחלו להעלות, גם ידידותינו הוסיפו איומים באמברגו ובמניעת תחמושת, לצד דרישה מישראל לעמוד בכללים הבין-לאומיים למניעת אסון הומניטרי. זה עניין עובדתי שיש לו משמעות רבה בצד המשפטי".

דיני הלחימה כוללים ארבעה עקרונות מרכזיים: הצורך הצבאי, ההומניות, ההבחנה והמידתיות. שני העקרונות האחרונים מהווים את הבסיס המשפטי לבחינת חוקיות התקיפות הצבאיות, כמו גם החובה לצמצום פגיעה באזרחים.

עיקרון המידתיות מדבר על כך שאם תוקפים מטרה, אסור לבצע את התקיפה אם הנזק הצפוי לאזרחים מופרז ביחס ליתרון הצבאי שצפוי להתקבל. בכל מקרה צריך להתחשב באזרחים - גם אם הוזהרו לפני תחילת הפעולה.

גם המראות שמשודרים בערוצי הטלוויזיה בעולם מההרס ברצועה לא עובדים לטובתנו, ובטח לא חיילים שמעלים תמונות משדה הקרב כשהם ליד בית הרוס, או כשהם משפילים מחבל עצור.

"אתה רואה ברשת דברים בעייתיים מכמה סיבות, למשל שיקולי ביטחון מידע, כמו היכן הכוחות נמצאים או סרטונים שמתעדים אירועים בעייתיים", מסביר אל"ם (מיל') ד"ר לירון ליבמן, ששימש בעבר ראש חטיבת הדין הבין-לאומי בצה"ל.

"יש גופי תקשורת שממש מזהים את החייל העומד מאחורי סרטון שבו רואים מה שנראה כהפרת דיני לחימה, או מקרים שמעלים בסיס לחשד. חיילים כאלה נמצאים בבעיה גדולה, וישנן לא מעט פקודות בנושא. חייל לא אמור, תוך כדי פעילות, לפרסם סרטונים. כאן עולה שאלת האכיפה. מה צה"ל עושה בנידון? ומה ההפקרות בנושא מלמדת על רמת המשמעת בקרב הכוחות בכלל?".

ישנם ארגונים שלא מפסיקים להקים קול צעקה לגבי אירועים שנתפסים בעיניהם כבעייתיים. ביולי 2014, במהלך מבצע צוק איתן, שלחו עשרה ארגונים לזכויות אדם שפועלים באזור מכתב ליועץ המשפטי לממשלה דאז, יהודה וינשטיין, ודרשו להנחות את הממשלה להימנע מהפרת דיני הלחימה ולפעול לבחינת מדיניות התקיפה והוראות הפתיחה באש, כשהם מדגישים את ממדי ההרג בקרב האזרחים בעזה. על החתום היו בין היתר ארגון "בצלם", "הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל" ו"המוקד להגנת הפרט".

"ישנם ארגונים פרו־פלשתיניים ואנטי־ישראליים שפועלים בארץ בחופשיות ויש להם גישה ומידע לגבי חיילים שאותם יותר קל להעמיד לדין", אומרת עו"ד דרשן־לייטנר מארגון "שורת הדין".

"יש הרבה דוחות של בצלם או של אמנסטי אינטרנשיונל שמצביעים על תקריות שבהן מעורבים חיילים, והדוחות הללו מועברים לבית הדין הבין-לאומי. פאטו בנסודה, התובעת לשעבר, ציינה שיש שלושה מקרים שהיא עומדת לחקור. היא לא נמצאת בעזה, הפלשתינים לא מעבירים לה מידע, הכל מגיע מכאן, ולכן קראנו להעברת חוק בישראל הדומה לזה שקיים בארה"ב ונקרא 'חוק הפלישה להאג'. זה חוק שמעניק לנשיא האמריקני הפעלת כוח, לרבות כוח מזוין, להצלת חיילים אמריקנים מציפורני בית הדין. הוא אוסר על הרשויות בארה"ב להעביר מידע ולשתף פעולה עם בית הדין, וזה מה שאני רוצה שיהיה כאן".

עו"ד דרשן־לייטנר: "קח את צרפת, שפתאום נזכרה שלראש הממשלה יש חסינות. לכן תפגע בחיילים ואז חייל יחשוב פעמיים אם הוא בכלל רוצה להתגייס לחיל קרבי, אם שווה לו להקריב את החופש לטובת המדינה"

"חלק מלוחמת המשפט"

די מרתיח שחיילי צה"ל צריכים לחשוש מכל צעד בזמן חופשה בחו"ל, ואילו על אנשי חמאס הזרקורים בדרך כלל לא מאירים כשהם עושים סקי בצרפת.

"זו אכן שאלה טובה למה לא ננקטים כנגד אנשי חמאס צעדים, וזה חלק מלוחמת המשפט", אומרת עו"ד שרון זגגי־פנחס, לשעבר התובעת הצבאית הראשית וממייסדות "דינה", ארגון העוסק בהשגת הכרה וצדק לנפגעות ולנפגעי האלימות המינית ב־7 באוקטובר, וגם אחריו, לחטופות ולחטופים.

"כדי להשתיק טענות על אלימות מינית, הם מייצרים טענות נגדיות. אנחנו מנסים לפעול בכל מיני דרכים, אחת מהן היא מיצוי הדין בארץ, אם זה בכתבי אישום ובסנקציות, וגם בתביעות בין-לאומיות ובהכנסת חמאס לרשימה השחורה שהאו"ם קובע. בסוף, אנחנו צריכים שייעשה צדק גם לנפגעים שלנו".

ארה"ב היא בין מדינות גדולות לא מעטות שאינן משתפות פעולה עם בית הדין בהאג, וגם היא נתקלה לא פעם בלחימה בשטח בנוי ובקרבות בתוך מוקדי אוכלוסייה צפופים. זה קרה בעיראק, באפגניסטן ובמאבק הנחוש במחבלי דאעש.

במאי 2019 הגיע לישראל פול ניי, היועץ המשפטי של משרד ההגנה האמריקני, ודיבר בפני אנשי הפרקליטות הצבאית בכנס בעניין החוק במאבק מזוין והדילמות שעולות בזמן מלחמה.

"דיני המלחמה, העוסקים בנושאים של חיים ומוות, לא צריכים להיטיב עם חסרי המצפון", אמר ניי לנוכחים בכנס. "כוחותינו חייבים לעשות את הדבר הנכון ולא משנה אילו הפרות מבצע האויב. עם זאת, כששוקלים חוקים חדשים או פרשנויות חדשות לדיני המלחמה, חשוב לשקול אם ההשפעה של הכלל תחליש או תחזק את הציות לחוק ואת ההגנה על האזרחים.

"חיסול היעילות הצבאית עשוי להאריך את המלחמה ולהגביר את סבל האוכלוסייה. נקודה זו הוזכרה גם בקוד ליבר (הנחיות לניהול צבא ארה"ב בזמן לחימה - א"ל), שאושר ב־1863 על ידי הנשיא לינקולן במהלך מלחמת האזרחים. מצוין שם שככל שהמלחמות נחושות יותר, כך טוב יותר לאנושות".

"אין לי ספק שישראל זוכה ליחס מיוחד בבית הדין הבין-לאומי, ולא לטובה, אבל צריך להגיד שגם נגד בריטניה התנהלה בדיקה מוקדמת לגבי פעולות בעיראק סביב תלונות על עינויים והתעללות ופגיעות מיניות בעצירים, וגם לגבי ארה"ב נפתחה חקירה בקשר לתלונות על עינוי עצירים אפגנים", מספר ד"ר ליבמן, שהיה ראש חטיבת הדין הבין-לאומי בצה"ל.

"בשני המקרים, החקירות נגמרו בקול ענות חלושה. בעניין הבריטי התובעת בהאג אומנם ביקרה את החקירה האיטית ואת העובדה שאף אחד לא הועמד לדין, אבל קיבלה את הטענה שהם ניסו למצות את החקירה. בנוגע לארה"ב, התובע הנוכחי פשוט קבר את העניין. אם אנחנו רוצים לשרוד באזור, כדאי שנדע שאנחנו לא מעצמה. בהחלט מדינה עם יכולות מאוד מרשימות, אבל אנחנו לא ארה"ב וגם לא בריטניה".

גם עו"ד שרביט־ברוך, שעמדה בראש חטיבת הדין הבין-לאומי, אומרת שלא נוכל להידמות או לחפש הנחות כמו המעצמה החזקה בעולם. "במקרים האלה האמריקנים אומרים בדרך כלל את הדברים הנכונים, בטח ברמות הבכירות", היא מסבירה. "על חלק מהדברים שהם עשו בפלוג'ה ובמוסול הם חטפו ביקורת, אבל האם בסוף הם העמידו מישהו לדין? נראה שלא. מה שכן, הם יעשו את התחקיר הנדרש. ויש הבדל גדול נוסף - הם נלחמים בדאעש, שהם כוחות האופל, ואילו אנחנו מלכתחילה מצטיירים כמי שפוגעים בפלשתינים, המסכנים".

עו"ד שרביט־ברוך, כיום חוקרת בכירה במכון למחקרי ביטחון לאומי, מכירה היטב את הנושא וגם פרסמה לא מעט מאמרים על הנעשה בבית הדין הבין-לאומי. "יש דוחות של האו"ם ומקורות רבים שטוענים שישראל מבצעת פשעי מלחמה, וישראל התנהלה עד עתה בחוסר אחריות", היא משוכנעת. "התעלמה לחלוטין מהזירה הבין-לאומית ומהמחיר הבין-לאומי. נעשו דברים שגרמו לנזק גדול ותועלתם היתה שולית ולא נעשה מספיק כדי לתווך, החוצה ופנימה, שישראל כן מכבדת את החוק.

אל"ם (מיל') עו"ד פנינה שרביט־ברוך: "גם בבית הדין הפלילי בהאג וגם בבתי המשפט, טענת הנגד הטובה ביותר היא 'אל תתעסקו איתנו, אנחנו חוקרים את עצמנו', אבל אצלנו מתנפלים על גורמי החקירה כאילו הם אויבי העם"

"להגיד בכל פעם 'אנחנו הצבא הכי מוסרי' זו סיסמה נבובה. מה שצריך זה לדבר על חשיבות כיבוד המשפט, למרות שהצד השני לא מכבד. לתת הסברים ולהציג את העמדה הישראלית בצורה יותר סדורה. לענות על חלק מהטענות תוך כדי חקירה ובירור. רק כך היינו מצליחים לייצר דימוי שאנחנו מתייחסים ברצינות לעניין, כי הרושם הכללי הוא שישראל מצפצפת".

"צריך לחקור"

כמעט כל המשפטנים והמומחים שאיתם שוחחנו התעכבו על "עיקרון המשלימות", כלל מוסכם על בית הדין בהאג ועל לא מעט מדינות אחרות, הקובע שאם המדינה מטפלת בטענות נגדה כמו שצריך באמצעות חקירה ממוקדת, ואם צריך גם בהעמדה לדין, הן יתנו לה להמשיך בהליך המשפטי עד מיצויו ולא יתערבו.

"יש לנו משפטנים מצוינים ששחוקים עד דק והמערכת מסביב לא עושה הרבה כדי לעזור, אולי רק פוגעת", אומרת עו"ד שרביט־ברוך. "אחד הדברים האפקטיביים מול חשש להליכים ברחבי העולם הוא עקרון המשלימות. גם בבית הדין הפלילי בהאג וגם בבתי המשפט, בעלי הזכות האוניברסלית, טענת הנגד הטובה ביותר היא 'אל תתעסקו איתנו, אנחנו חוקרים את עצמנו'. זה אמור לסגור את התיק, אבל אנחנו לא חוקרים בצורה מספקת, וכשמנסים לחקור - מתנפלים על גורמי החקירה והפרקליטות הצבאית והמשטרה הצבאית כאילו הם אויבי העם, במקום להבין שזה האינטרס שלנו. חקירה לא אומרת שבסוף מישהו יעמוד לדין, כי יכול להיות שהיא תמצא שהכל תקין, אבל עדיין צריך לחקור".

זה היה פותר את בעיית הלחץ הבין-לאומי?

"זה היה מאוד עוזר. התובע של בית הדין הפלילי בהאג, כרים קאן, דיבר מההתחלה נגד חמאס ואמר שישראל תחקור את עצמה. גם אחרי שהוציאו צווי מעצר נגד נתניהו וגלנט, אמרו 'ישראל עדיין יכולה לחקור את עצמה'.

"מבחינתם, הם שחררו את החבל וזה לא קשור להקמת ועדת חקירה ממלכתית, כמו שאנשים מנסים לקשור. זה לא קשור לאירועי 7 באוקטובר. החקירה היא על הטענות לפשעים. למשל, על הטענה שישראל מרעיבה את האוכלוסייה בעזה. במקרה הזה, תמנה ועדה רצינית שתבדוק את ההחלטות שהתקבלו וכמה מזון נכנס ותוציא דוח מפורט שלא היה ניסיון הרעבה. כמו כן, תחקור את שאר הטענות שעלו. אנחנו לא בתחילת המלחמה, כשלא היה קשב לדברים האלה".

עו"ד שרביט־ברוך מתייחסת בין היתר למהומה שהתרחשה ביולי השנה, כשכמה חיילים נעצרו בבסיס בשדה תימן בחשד להתעללות מינית במחבל נוחבה, מה שגרם לביקורת ציבורית גדולה על העוול שנעשה להם. הגדיל לעשות ח"כ צבי סוכות, שפרץ באותם ימים למחנה ביחד עם אנשים נוספים כשהוא מכריז: "לא חוקרים את החיילים עד שחוקרים את המחדלים. אנחנו בעיצומה של מלחמה. אלו אנשים שעזבו את הבית ועזבו משפחה כדי להילחם בשבילנו. אסור בתכלית האיסור להתייחס אליהם כמו מחבלים, כמו אויבים".

"יש ציפייה שיראו תוצאות ושהחקירות האלה לא ישובשו, כמו בפרשת שדה תימן שבה ניסו לשבש, כולל גורמים בכירים", אומר ד"ר ליבמן. "זו דוגמה קלאסית. אם יש חשד להתעללות בעצור, ברור שצריך לחקור, ומי שמנסה למנוע את זה פוגע לא רק בשלטון החוק, אלא גם במעמדה הבין-לאומי של ישראל כמדינה שממצה בעצמה את הדין עם מי שחורג. בסוף, אם לעמוד לדין, אני בטוח שכל ישראלי היה מעדיף, בפרט בעניינים כאלה, לעמוד בפני ערכאה ישראלית ולא זרה".

אל"ם (מיל') ד"ר לירון ליבמן: "חייל לא אמור, תוך כדי פעילות, לפרסם סרטונים. כאן עולה שאלת האכיפה. מה צה"ל עושה בנידון? ומה ההפקרות בנושא מלמדת על רמת המשמעת בקרב הכוחות בכלל?"

אם משווים את מצבנו לארה"ב הגדולה, אז ב־2017 הואשם אדוארד גלאגר, מפקד מעוטר ביחידת העילית "אריות הים", בכך שרצח בדקירות סכין נער עיראקי שהצטרף לשורות דאעש. עם כל הלחצים שמסביב, גלאגר הועמד לדין, זוכה על ידי חבר המושבעים מאשמת רצח, אבל הורשע בצילום עם הגופה ובהפצת התמונה.

הלוחם הבכיר הורד בדרגה עד שהנשיא דאז דונלד טראמפ העניק לו חנינה. שנתיים לאחר מכן, ה"ניו יורק טיימס" פרסם שחיילים ששירתו עם הגיבור האמריקני סיפרו שגלאגר היה רשע אמיתי. ועדיין, כלפי חוץ והעיניים שבוחנות עוולות צבאיות, ההליך המשפטי בוצע.

משחק סימולציה

בצה"ל לא אוסרים על חיילים או על קצינים בסדיר ובקבע לצאת לחופשה בחו"ל, אבל מחלקת הדין הבין-לאומי בודקת מדי יום עשרות פניות של חיילים שמבקשים לצאת ומגישה להם הערכות סיכון לגבי המדינה שהם מבקשים להגיע אליה.

כמעט לכל חייל סדיר שמגיש בקשת נסיעה לחו"ל נעשה בחטיבת הדין הבין-לאומי משחק סימולציה "מה הארגון הפרו־פלשתיני היה מחפש עליו". הם מחטטים בגוגל, ברשתות החברתיות, בקבוצות טלגרם ובסרטונים שעלו בטיקטוק, ואחרי שהוא מקבל אישור - הם מבקשים ממנו שישמור על פרופיל נמוך ובכל מקרה שיעלה סרטונים ותמונות רק כשהוא חוזר מהחופשה, כדי שלא לחשוף את מיקומו.

"כבר ישנה התקשרות עם עורכי דין מקומיים בחו"ל כדי להתמודד אפילו עם תלונות סרק, אבל גם תלונה כזו יכולה להוביל להליך שבו החייל יצטרך להתמודד עם פרוצדורה משפטית - והוא בטח לא אמור לממן זאת מכיסו", אומר עו"ד כהן רוכברגר, לשעבר הסנגור הצבאי הראשי והיום בעלי משרד המתמחה בדיני צבא וביטחון. "נעשים תדריכים למי שהמדינה סבורה שעלול להיות בסיכון, לצד חדר מצב במשרד החוץ שבו מתבצעת עבודה בין־משרדית עם משרד המשפטים, הפרקליטות הצבאית ובעיקר חטיבת הדין הבין-לאומי, שם דואגים לתת מידע לכל מי שחושש".

העולם השתנה. לפני עשר שנים, אחרי מבצע צוק איתן, מי בכלל עקב אחרי סמל המחלקה הג'ינג'י? הוא נלחם, השתחרר, נסע להודו וחזר עם ראסטות וקעקוע חדש. היום, כשהרשתות החברתיות מלאות במידע שאחריו עוקבים מנועי חיפוש משוכללים ועורכי דין חלקלקים, כל תותחן הוא במעמד של מפקד חטיבה וכל מ"כ בגבעתי הוא תלמידו של מאיר הר־ציון. ראו הוזהרתם.