רב־מכר מטורף שיצא במהדורות אין קץ: הספר שהפך לאירוע ישראלי מרתק

בארון הספרים בבית שלנו, במדפים שיועדו לספרים שלי, נחו באחד המדפים אחר כבוד שלושה ספרים זהים. הם פשוט עמדו זה לצד זה, ואת שלושתם קיבלתי מאורחים שונים כמתנת בר מצווה. לספר קראו "איש צדיק היה", מאת המחבר שמחה רז, בהוצאת ש. זק ירושלים. ספר סיפורים המתאר את חייו של רבי אריה לוין, זכר צדיק לברכה, שכונה "אבי האסירים".

את הספרים קיבלתי מדודים ומידידים שהצד השווה שבהם היה שהם לא היו חרדים, אלא דתיים או חילונים. הקרובים והחברים החרדים היו מעניקים לנער בר מצווה ספרים תורניים או כסף. פה ושם נמצא מישהו שריחם עלינו ונתן איזה משחק או מצלמת פוקט או חפיץ אלקטרוני. אני זוכר עד היום באהבה אין קץ את ה"עט־שעון" שקיבלתי ממרים ויוסי דודיי.

הקרובים והידידים החילונים היו מעניקים את "איש צדיק היה" (אה, כן. וגם קיבלתי כרך אחד של "הכותל" מאת מאיר ענר ומרדכי נאור מידיד חילוני אחד שעבד עם אמי, ושהבין בגאונותו שנער חרדי בטוח מתעניין במבנה הייחודי של קשת רובינסון).

במהרה נפטרנו מחלק מהספרים, ונותר רק אחד, זה שההקדשה נכתבה על דפיו ולא בפתק מצורף. את האחרים העניקו הוריי כמתנת בר מצווה לבנים של קרובים וידידים חילונים. הספר הגאוני הזה היה, כך מתברר, פתרון דו־כיווני.

זה כל כך מתוק. אני זוכר שכשהתחתנתי עם נעמי, ראיתי בבית של הוריה שני כרכים של "איש צדיק היה", וכששאלתי היא סיפרה לי שאמא שלה היתה קונה אותו בכמות גדולה ומעניקה אותו כמתנת בר מצווה לכל הילדים של כל החברים שעבדו איתה בסולל בונה, ואני התפוצצתי מצחוק.

השבוע נפטר שמחה רז זכרו לברכה. בן 93 היה. על מודעת האבל נכתב בפשטות: מחבר הספר "איש צדיק היה" ועוד כ־100 ספרים. אל בית האבלים הגעתי כדי לנחם את אחיו, שכני ומורי פרופ' נחום רקובר ייבדל לחיים, שישב לצד אחותו, שניהם מביטים על גיל 90 מאחור ושניהם חדים וחכמים. גם פרופ' רקובר, מבכירי המשפטנים שלנו ומי שאחראי במידה רבה למקומו של המשפט העברי במערכת המשפט הישראלית, יודע לספר סיפור ויודע לשמוע סיפור וליהנות ממנו.

המקום מלא באנשים ובנשים יודעי ספר וסיפור, שבאים איש וצקלון סיפוריו עימו. מה שמעניין הוא שהסיפורים נוגעים לשני גיבורים. לשמחה רז ז"ל, שנפטר ושלשמו התכנסנו, ולרבי אריה לוין זצ"ל, שהמנוח הוציא בכישרונו את דמותו בעולם. אפשר היה לשבת שם שעות ארוכות (זה מה שעשיתי, אגב, כולל לשכוח כאילו במקרה את הטלפון ולשוב כדי לקחת אותו).

"איש צדיק היה" הוא אירוע ישראלי מרתק. רב־מכר מטורף ששב ויצא במהדורות אין קץ. אני יודע את הספר הזה ממש בעל פה. קראתי אותו עשרות פעמים בנעוריי. מה סוד קסמו? קודם כל הדמות. רבי אריה לוין היה גדול בענקים. רב חרדי מליטא, בן היישוב הישן באורחותיו, שסירב לקבל כל התניה שבטית וחברתית, כרת ברית אהבה וחברות עם בני המשפחה הלוחמת שנרדפו על ידי הבריטים, וחוץ מזה עסק כל חייו בחסד ובעזרה לזולת.

בסביבה הטבעית שלו, החרדית־ירושלמית והישיבתית, הוא מוערך מאוד ונודע כגאון וכצדיק גם בלי "איש צדיק היה". כאן בדיוק טמון הסוד: מה היתה הסביבה הטבעית של רבי אריה? אני בטוח שאם היינו שואלים את יעקב מרידור או מנחם בגין או אריה אלדד, הם היו משיבים שהסביבה הטבעית שלו היתה ביניהם, ברחבת מוזיאון עולי הגרדום, בדיוק כשם שהיתה בישיבת "עץ חיים" ובקרב בני משפחתו (אגב, אם לא ידעתם, אחת מבנותיו נישאה לרב אלישיב ואחת מנכדותיו לרבי חיים קנייבסקי, זה נוסף על אינספור רבנים ורבניות הנמנים עם צאצאיו).

אבל כדי להוציא מדמותו באופן מדויק את השניות הזו, כדי לתאר את הדמות בשלמות גם ברמה העממית והאוניברסלית, היה צורך בשמחה רז. והוא עשה את זה בכישרון, ובכן, עצום. זו דוגמה מרהיבה למפץ הגדול שמתרחש כשעין ספרותית טובה פוגשת סיפור ענק. הפופולריות של "איש צדיק היה" היתה חסרת תקדים. אין לה אח ורע. צריך לשבת וללמוד ולחקור אותה, ולזקק אותה לנוסחה חברתית שאפשר להשתמש בה.

איך בונים בניין בן 4 קומות בירושלים, בלי תב"ע ובלי תמ"א? הנה תרומה שתרמתי אני למארג הסיפורים האינסופי שכרך יחדיו את שתי הדמויות האלה, הצדיק והסופר, ואיתם עוד דמות אחת, מקסימה אף היא. סיפרתי להם שבאחד מפרקי הספר מסופר סיפור נפלא על רבי אריה לוין מפיו של הסופר והחוקר הרב יעקב גליס ז"ל (בטח נתקלתם בבנו־ממשיכו, ההוגה והמספר הירושלמי הרב ישראל גליס):

"יום אחד ביקרתי במשרד ישיבת 'עץ חיים' ועימי ספרי 'שבעים שנה בירושלים'. נכנס ר' אריה לחדר, ראה ספר זה על השולחן והחל לעלעל בו ומצא כי אחד הפרקים מוקדש לרבה של ירושלים, הרב שמואל סלנט זצ"ל - שר' אריה העריצו.

"שאל ר' אריה מי הוא מחברו של ספר זה? והשיבותיו אני. חפץ ר' אריה לרוכשו ושאלני למחירו. השבתיו: שלוש לירות. הוציא ר' אריה סכום זה מכיסו ושילם לי. לימים כיתת ר' אריה רגליו וחיפש היכן אני דר, טיפס לקומה הרביעית ובא אלי בטרוניא: מדוע ביקשת ממני שלוש לירות בעד ספרך, ואילו באחת מחנויות הספרים מצאתי ספר זה ולידו פתק כי מחירו הנקוב הוא חמש לירות? השבתי לו כי הצדק עימו ומחירו של הספר אמנם חמש לירות, אולם לבני ישיבה אנוכי מעניק הנחה, והמחיר עבורם הוא שלוש לירות בלבד. השיב ר' אריה: אין אני בן ישיבה, אנוכי עובד רק כ'מלמד' בישיבת 'עץ חיים', ועמד בתוקף על כך שישלם ההפרש במחיר".

הסיפור באמת יפה ומאלף, וכשאבי היקר קרא אותו לראשונה, הוא שם לב, כדרכו, לפרט קטן בעייתי: הוא הכיר את יעקב גליס הנ"ל שהיה בן משפחתנו, וידע שהוא גר בקומה הראשונה. מדוע נאלץ אפוא רבי אריה לטפס אל הקומה הרביעית? יום אחד פגש אבי את גליס ושאל אותו את השאלה הזו, וגליס, שהיה מספר אמן ומלא בטעם ודעת, השיב לו תשובה שרק מספר סיפורים יכול להשיב. "נו", הוא אמר לו. "מה אתה רוצה? הרי צריך שהסיפור יהיה טוב, לא? אז כשסיפרתי אותו לשמחה הוספתי כנראה קומה אחת והוא הוסיף כנראה עוד שתי קומות".

אז תודה לשמחה רז ז"ל על הספר, על הרוח הגדולה, וגם על שתי הקומות הנוספות.