לא מבינה כלום: הטור שיסבך אותי עם מס הכנסה

אחרי הטור שסיבך אותי עם ימנים, הטור שסיבך אותי עם שמאלנים, טורים שסיבכו אותי עם זמרים אחרים, הורים אחרים, בני משפחה קרובים ורחוקים, כולנו חיכינו לטור שיסבך אותי עם מס הכנסה. ועכשיו לא צריך לחכות יותר, הנה הוא לפניכם:

חודש דצמבר, שמחה גדולה לעצמאים. לשכירים מביניכם, דצמבר הוא החודש שבו רואי החשבון שלנו מסכמים את השנה ומבשרים לנו בשורות רעות או רעות יותר. במקרה הרע, אתה חייב למס הכנסה כמות מטומטמת של כסף. במקרה הטוב, ברכות! לא הצלחת להתקדם בחיים גם השנה!

בכל דצמבר מכה בי במלוא עוזה העובדה שאני אכן בן אדם מבוגר. ואמנם יש לי רואה חשבון, אבל אני לא מצליחה להבין שום דבר ממה שהוא אומר לי, כך שאני בן אדם מבוגר ומטומטם. זה לא יכול להיות כל כך מסובך, אמרה לי חברה אחת, במקרה שכירה כל חייה הבוגרים. אולי היא תוכל להסביר לי למה אני צריכה גם רואה חשבון וגם יועץ פיננסי? וגם יועץ פנסיוני? וגם יועץ משכנתאות?

מתברר שיש איש מקצוע נפרד שאמור לספר לי כמה מהכסף שלי כדאי שאני אפקיד בקרן השתלמות, וזה איש אחר לגמרי מזה שאמור לספר לי כמה מהכסף שלי אני יכולה להפקיד בקרן השתלמות!

והנה אני שוב, בשבועות האחרונים של השנה, יושבת מול הניירת ומגרדת בראש. איפה הארנונה של ספטמבר? זה מה ששילמנו על מים באפריל? חשבונית דלק מנסיעה להורים נחשבת הוצאה מוכרת? ומה אם קניתי אוזניות בדרך? חשבתי שאשתף אתכם גם, כי למה שרק אני ארצה למות.

בגדים:

כן, כן, קוראות יקרות, אני חיה את החלום, הוצאות על בגדים להופעות מוכרות על ידי המדינה ב־80%. מה שאומר שאני לא יכולה להגיש חשבוניות על פיג'מות לילדים, אבל כן יכולה על שמלה מזארה.

אני מניחה שהמדינה החליטה על 80% ולא על 100, כי תמיד יש את הסיכוי שאני אקנה בגדים חגיגיים להופעה ואלך בהם גם לחתונה של אחותי. לי, ספציפית, אין אחות, וכשמזמינים אותי לחתונה אני נוהגת לשלוח מתנה מבלי להגיע. עשיתי חשבון שזה עדיף לכולם ככה, כי:

א. אינני אורחת מרימה כלל וטורחת לחייך רק אם הכלה מסתכלת.

ב. בעלי השמחה חוסכים את עלות המנה שלי.

ג. אני חוסכת להתלבש כמו אדם נורמטיבי לאירוע, ובמקרה של נשים מדובר במאמץ בן שעה וחצי לפחות. המדינה אובייסלי החליטה ללכת על 80% כי המדינה מעולם לא היתה צריכה להיכנס למחטב גוף שלם, ולכן היא גם לא מודעת למחירים הנפשיים שזה גובה.

השתלמויות מקצועיות:

שימו לב שמס הכנסה מכיר באופן חלקי בלבד בלימודי תואר, אבל מכיר באופן מלא בלימודי תעודה או השתלמויות מקצועיות. סוף־סוף אני יכולה להגיד לאמא שלי - את רואה? טוב שלא עשיתי תואר.

לא שהייתי משלמת עליו בעצמי, אבל עדיין! קסום בעיניי שלימודים גבוהים באקדמיה למוזיקה בירושלים, המקום היחיד בישראל שאני בטוחה שבוגריו אכן יודעים מוזיקה, הם הוצאה מוכרת חלקית, ולעומת זאת סדנת "התמרה אנרגטית באמצעות פעמוני רוח" היא הוצאה מוכרת במלואה.

לא בטוח שמי שכן פוקד סדנאות בסגנון מודע לזה, וחבל. מצד שני, יש כנראה דברים דחופים יותר שהוא לא מודע להם.

משרד:

לידיעת רשויות המס, הדירה שלנו אכן כוללת את הסטודיו האמיתי מאוד שלנו, שבו בן זוגי מבלה את רוב שעות היום. ניתן למצוא בו עדויות חד־משמעיות לעבודה, ובהן שלל מכשירי חשמל שאני לא יודעת מה הם עושים, יותר גיטרות ממה שאני ספציפית חושבת שצריך, כל סוגי הכבלים שתפקידם לחבר משהו אחד למשהו אחר, ובכל רגע נתון לפחות שש כוסות קפה ריקות. עם זאת, הפיצ'ר המרכזי של הסטודיו הוא כמובן הדלת והעובדה שאפשר לסגור אותה.

אני, כאחרונת הקבצנים (כלומר, קבצנים שיש להם מקבוק אייר), כותבת על שולחן בחדר השינה, מה שמזמין הפרעות חוזרות ונשנות מצד בני משפחה שבאים לנשום לידי. הייתי מוכנה לשלם הרבה כסף כדי שאף אחד לא יפריע לי בזמן שאני עובדת. כאמור לא מספיק כדי לשכור משרד, אבל עדיין.

חשמל:

מובן שכשהעסק פועל מהבית, יש קושי להבחין בין צריכת חשמל "אישית" לבין צריכת חשמל "מקצועית", ועל כן רואה החשבון שלי מתעקש על הצהרה של 25% בלבד מחשבון החשמל. אנשים רציניים אולי היו מתקינים מונה נפרד לסטודיו, אבל אם הייתי אדם רציני לא היינו כאן היום.

תיאורטית הייתי יכולה להתיש כל פקיד שומה בדיונים מעגליים על איך המדיח שוטף את כוסות התה של הזמרת והדוד מחמם מים למקלחת של הזמרת, אבל אם אני רוצה שיהיה ממה לשלם מיסים, אני צריכה גם לשיר לפעמים.

כיבוד:

לאחרונה שיתפתי שרואה החשבון שלי לא מצהיר על הארוחות שאני מממנת לנגנים בהופעות. היו אנשים שכתבו לי שאני צריכה להחליף רואה חשבון, וגם היו רואי חשבון שבאו לריב איתם בתגובות.

היה שמח, עד כמה שיכול להיות שמח עם רואי חשבון. להלן הממצאים: כיבוד הוא הוצאה מוכרת ב־80%, אבל מדובר רק ב"כיבוד" ולא ב"ארוחה". איך יודעים? בואו נראה אם הבנתי: פחמימה זה בסדר אם יש בה סוכר. אם הפחמימה מלוחה זה בסדר אבל רק אם היא בצורת עוגייה. גבינה זה בסדר אם היא לא מונחת על פחמימה. ירקות זה בסדר אם הם לא בצורת סלט. פירות זה בסדר אם הם לא אבוקדו. משקאות חמים זה בסדר אם הם לא מרק. קפה זה בסדר אם זה לא בבית קפה.

כשהייתי קטנה הייתי משחקת ב"משרד". הייתי יושבת מול שולחן העבודה של אבא שלי, מסדרת ערימות של ניירות, חותמת עליהם ומקשקשת עליהם בטוש זוהר. כיום, למרבה הצער, אני מבוגרת ומנצלת את הטור הזה כדי לדחיין עוד שיחת טלפון שאני מאוד לא מעוניינת לעשות. לסיכום, אם יש קיבוץ שיתופי שמוכן לקבל זוג פרזיטים כמונו, אנחנו מה זה בעניין.