גם אם אתם ממש סקרנים - אל תנסו את זה בבית, או בכלל

ב־11 בלילה התלוננתי באוזני בן הזוג: "אני לא מאמינה שאני עוד צריכה לכתוב עכשיו טור". הוא מלמל משהו והתכסה בשמיכה. "על מה לעזאזל אני אכתוב?" שאלתי את האוויר, ובן הזוג ענה לי בעיניים עצומות. "אולי תיתני לצ'אט GPT לכתוב טור בשבילך", גיחך בעייפות והסתובב. זה באמת היה יום ארוך. חה, צ'אט GPT, זה מה שחסר לי - שהעורכת שלי תגלה שאפשר להחליף אותי ברובוט שאפילו לא עולה לה מינוי חודשי. אבל הייתי סקרנית מדי, אז נכנסתי לאתר וביקשתי ממנו "תכתוב לי טור של איה כורם על ענייני דיומא".

"בשבועות האחרונים אני מוצאת את עצמי חושבת הרבה על השסעים בחברה שלנו. תחושות של ניכור וחוסר הבנה צפות אצל כולנו, ולעיתים נדמה כי כל צד רק ממתין להזדמנות להכות בחזרה. כמוזיקאית, אני רואה כיצד מוזיקה יכולה להביא אנשים יחד. כשהקהל מתאסף יחד, אני רואה את האנשים מתמזגים לתחושה אחת, למרות המחלוקות".

טוב, אני באמת חושבת הרבה על השסעים בחברה שלנו, אבל למה זה נשמע כמו כל ראיון של כל מוזיקאי בשנה האחרונה? יכול להיות שכולם שלחו לתקשורת תשובות מצ'אט GPT, ורק אני המצאתי תשובות גנריות לבד כמו פראיירית?

"הקיץ הקרוב מביא איתו הזדמנויות חדשות. אני מתכננת לשלב מופעים שיחגגו את השונות בינינו. אני רוצה ליצור מרחב שבו כל אחד יכול להביא את הקול שלו, את הסיפור שלו, ולחוות את השמחה שבקולקטיב".

איזה קיץ, יא עמה? ומה צ'אט GPT חושב שקורה בהופעות שלי? כל אחד יכול להביא את הקול והסיפור שלו? מה זה פה, בומבמלה? בשביל מה עשיתי כל כך הרבה חזרות?
אוקיי, אז זה לא עבד מי יודע מה. אולי צריך להיות קצת יותר ספציפיים. אולי אני אנסה לבקש ממנו לכתוב טור על משהו קצת יותר שנוי במחלוקת. ביקשתי הפעם "תכתוב לי טור של איה כורם על הממשלה".

"התקופה האחרונה מחייבת אותנו לחשוב הרבה על המצב במדינה. הממשלה, עם כל ההחלטות שהיא מקבלת, משפיעה על חיינו בצורה ישירה - ויש לה משקל כבד על הכתפיים שלנו. כאמנית, אני מאמינה בכוח של קול. כל שיר שאני כותבת נוגע במשהו עמוק בתוך הלב שלי, ואני מקווה שהוא ייגע גם בלבבות אחרים. נכון, לא תמיד נצליח להסכים, אבל זה חלק מהיופי של החיים - ללמוד זה מזה".

טוב, תקשיבו, איה כורם של צ'אט GPT היא פשוט בלתי נסבלת. ליתר ביטחון נכנסתי לטוויטר להסתכל על הציוצים האחרונים שלי. אבל לא ויתרתי עדיין, אולי צריך לדחוק בו קצת, שיביא משהו קצת יותר ציני. כתבתי בחלונית "תכתוב לי טור מצחיק של איה כורם על הילדים שלה".

"תודו, החיים עם ילדים זה כמו לשחות בים סוער - תמיד יש הפתעות. השבוע הבת שלי הגיעה עם רעיון לשנות את סדרי עולם: 'אמא, למה אנשים לא יכולים ללבוש פיג'מות כל הזמן?' - אני מודה, יש משהו מפתה ברעיון הזה, במיוחד כשחושבים על הפגישות הרשמיות במכנסי טרנינג".

טוב, אני מודה שהפסקה הזאת קצת יותר מלחיצה אותי, כי כאן כבר נדמה שרובוטים כן קרובים לקחת לי את העבודה, אבל הבת שלי לא שאלה אותי "למה אנשים לא יכולים ללבוש פיג'מות כל הזמן", כי היא יודעת שהם כן - עובדה שאמא שלה עושה את זה.

"ובסוף היום, כשאני נופלת exhausted (כך במקור) על הספה, אני נזכרת בכל הפנינים הקטנות האלה. כשאני מתבוננת בהן, אני יודעת שכולנו קצת ילדים, בכל גיל, והשאלות הכי פשוטות יכולות לייצר את התובנות הכי עמוקות".

לסיכום, חברים - צ'אט GPT לא יכול לקחת לי את העבודה עדיין, אבל הוא בהחלט יכול להחליף אשכנזיות מבוגרות בכתיבת פואמות לאירועים משפחתיים.

טור עדיין לא היה לי, אבל נשארתי סקרנית. אז חזרתי לחלונית והקלדתי "מה אנשים חושבים על איה כורם".

"איה כורם היא זמרת ושחקנית ישראלית, ויש לה קהל מעריצים גדול. רבים מעריכים את הכישרון שלה, את הקול הייחודי שלה ואת היכולת שלה לגעת בלבבות דרך המוזיקה שלה. היא ידועה גם כאישה חזקה ומעוררת השראה. עם זאת, כמו בכל דמות ציבורית, יש גם כאלו שיש להם דעות פחות חיוביות, בעיקר סביב סגנון המוזיקה שלה או הבחירות האמנותיות. בסך הכל, היא נחשבת לדמות משמעותית בתרבות הישראלית".

וואו! אני מודה שעם כל האהבה העצמית, לזה לא ציפיתי. חזקה ומעוררת השראה! איזה נחמד! אני אף פעם לא מגגלת את עצמי כי אני מפחדת להגיע לכל הציוצים של אנשים שחסמתי, ואני אף פעם לא קוראת טוקבקים כי אני מפחדת להתעוור. הייתי מבסוטה למשך חצי דקה בערך, עד שהתחלתי לתהות עד כמה אמינה התשובה שקיבלתי. אז ליתר ביטחון הקלדתי שאלה אחרונה: "איזו מוזיקה יוצרת איה כורם".

"איה כורם יוצרת בעיקר מוזיקה ים־תיכונית".