גרסת התסריטאי: מה ג'ף אסטרוף, מהכותבים של "חברים", לא ישכח לעולם מהעבודה עם הכוכבים על הסט

לא בכל יום אתה פוגש את אחד מגיבורי ילדותך. לרוב, המפגשים הללו מסתיימים באכזבה. כילד שהתיישב בכל יום אחרי בית הספר מול הטלוויזיה הישנה בבית שבקצרין, שלף קלטת וידאו עם עטיפה שהתפוררה מרוב שימוש וצפה בכל פרק של "חברים" חמש פעמים לפחות, הערצתי לא רק את כוכבי הסדרה אלא גם את מי שכתב את הפרקים שגרמו לי לפרוץ מצחוק גם בצפייה החמישית.

לכן, כשפגשתי לראשונה את ג'ף אסטרוף, מכותבי העונות הראשונות של הסדרה, הרגשתי כמו ילד שפוגש כוכב כדורגל. ופחדתי להתאכזב, כפי שקרה לי לא פעם עם גיבורי ילדות אחרים. כמה  שבועות אחרי שנחתי לראשונה בלוס אנג'לס, חברה ששמעה שאני עוסק בכתיבה אמרה לי שאני חייב לפגוש את אסטרוף. "נראה לך שהוא יסכים לשבת איתי לקפה?" שאלתי בספקנות.

היא השיבה בביטחון שהוא אוהב לדבר עם יוצרים יהודים בתחילת דרכם, וחיברה בינינו. לשמחתי, האכזבה לא הגיעה, ובמקומה גיליתי אדם חברותי, מאיר פנים ומשעשע. כעת, לכבוד 30 שנה לעליית "חברים", חזרתי אליו לשיחת סיכום.

"קשה לעכל שעברו כבר שלושה עשורים מאז", הוא פותח ומחייך בנוסטלגיה לזכר אחת התקופות היפות בחייו. "אני מרגיש את הזמן שחלף רק כשאני מסתכל על תמונות שלי מאז, כבחור עם זקן שחור. הזמן טס מהר, ואלה היו שנים מדהימות.

"כולנו, כל הצוות, היינו צעירים בסוף שנות ה־20 לחיינו. בחיים לא עבדתי בתוכנית כזאת, שבה הכותבים כתבו על החוויות שלהם כמעט בזמן אמת - חוויות שאחר כך הופיעו על המרקע, רק עם אנשים יפים הרבה יותר ששיחקו אותן".

"ההצלחה של 'חברים' בנטפליקס מדהימה אותי, כי כתבנו שם הרבה בדיחות שהיו רפרנסים לתרבות שנות ה־90, שילדים כיום לא מכירים. באחד הפרקים כתבתי בדיחה שאני הכי גאה בה, בהשראת פרסומת למסטיק ששודרה אז וספק אם מישהו זוכר"

אתה מאמין שילדים ברחבי העולם עדיין צופים כיום בסדרה בנטפליקס?
"זה מדהים אותי במיוחד, משום שכתבנו שם הרבה בדיחות שהיו רפרנסים לתרבות של שנות ה־90 שילדים כיום לא מכירים בכלל, ובטח שלא מבינים אותה. למשל, באחד הפרקים שכתבתי – 'האחד עם כל הפוקר' - יש את אחת הבדיחות שאני הכי גאה שכתבתי, והיא נכתבה כרפרנס לפרסומת ידועה של 'טריידנט' (מסטיק נטול סוכר, י"א).

"בפרסומת נאמר שארבעה מתוך חמישה רופאי שיניים ממליצים על טריידנט, אז בפרק יש סצנה שבה רייצ'ל מתפרצת לחדר וקוראת 'תנחשו מה קרה הרגע!' וצ'נדלר עונה לה: 'הרופא החמישי נכנע, ועכשיו כולם ממליצים על טריידנט'. בזמנו כולם הבינו את הבדיחה ההיא וצחקו ממנה, אבל כיום אני בספק אם מישהו זוכר בכלל את הפרסומת".

מיליון דולר לפרק

בשלהי 1994 עלתה ברשת NBC קומדיית מצבים חדשה מאת צמד החברים היהודים מרתה קאופמן ודיוויד קריין. וכך פרצו לחיינו שש הדמויות שהפכו לחברות הכי טובות שלנו: רוס גלר (דיוויד שווימר), מוניקה גלר (קורטני קוקס), רייצ'ל גרין (ג'ניפר אניסטון), ג'ואי טרביאני (מאט לה־בלאנק), פיבי בופה (ליסה קודרו) וצ'נדלר בינג (מתיו פרי המנוח).

הליהוק של כל השחקנים בסדרה היה מהלך מוצלח להפליא, שחלק ממנו כמעט לא קרה (קורטני קוקס, למשל, נבחנה לראשונה לתפקיד של רייצ'ל, ואילו ג'יימס מייקל טיילר - הלא הוא גאנתר האגדי - היה בכלל ניצב על הסט וקיבל את תפקיד מנהל בית הקפה 'סנטרל פארק' רק כי היה היחיד באזור שידע איך להפעיל מכונת קפה). חבורת החברים הפכה לאורחת קבועה כמעט בכל סלון בעולם, ומיליוני צופים צחקו איתם, התאהבו בהם ולמדו לצטט שורות שהפכו למטבעות לשון ("?How you doin").

"היינו יושבים וזורקים חוויות בחדר, והכל היה יוצא כמו שלג טרי. גם בשיר הנושא לסדרה העלינו רעיונות, 'זה לא היום שלך, השבוע שלך או החודש שלך' - שבסוף נכנסו. בזמנו לא הבנו שבגלל שלא כללו אותנו בין יוצרי השיר, הפסדנו תמלוגים של מיליונים"

מאז עליית פרק הבכורה ב־22 בספטמבר 1994 - "האחד שבו מוניקה מקבלת שותפה" - המריאה הסדרה לגבהים חסרי תקדים, אם בכמויות הצופים ואם בסכומי משכורות השחקנים, שבעונה האחרונה הרוויחו מיליון דולר לפרק. "חברים", על עשר עונותיה, עיצבה בדרכה את הטלוויזיה העולמית והגדירה לדור שלם איך נראית חברות אמיתית, ואיך לא נראות דירות שותפים אמיתיות בניו יורק.

ג'וליה רוברטס צחקה

אסטרוף (58), תסריטאי ויוצר טלוויזיה מוכשר שבימים אלה בדיוק מכר סדרה קומית חדשה שיצר יחד עם אחותו, היה בן 27 כשדיוויד ומרתה, יוצרי "חברים", חיפשו תסריטאים שיכתבו את פרקי הסדרה. הוא גדל בניו יורק, ואחרי תקופה שבה עבד בבנקאות עבר לקליפורניה והתחיל לכתוב כתסריטאי בסדרות קומיות (כולל סיטקום אפרו־אמריקני וסדרת אנימציה).

בתחילת הדרך עדיין מכר כריכים להשלמת הכנסה, עד שיום אחד הוא וחבר שלחו תסריט שכתבו ליוצרים שונים, וקיבלו שני ראיונות עבודה. "ראיון אחד היה לסדרה שנקראה 'שמיים כחולים', שעסקה בשני חברים שניהלו עסק. היינו בטוחים שזאת עומדת להיות הצלחה ענקית, אז התפללתי שנקבל את העבודה הזאת. בסופו של דבר לא התקבלנו לשם, אבל כן לקחו אותי לסדרה השנייה שהתראיינתי אליה. זאת היתה 'חברים'".

קראתי פעם שכשהיוצרים דיוויד ומרתה עשו קידום לסדרה (פיץ') מול חברות הפקה, המשפט שהם השתמשו בו היה "זאת סדרה על הזמן בחיים שבו החברים הם המשפחה שלך". ככה הם הציגו את זה גם לך?
"כן, ידעתי שזה הקונספט כבר כשקראתי את הרעיון שהם שלחו לי, ועל זה גם היתה מבוססת כל הכתיבה שלנו. כולנו היינו יהודים שגדלו באזור ניו יורק ועברו ללוס אנג'לס, אז הפכנו להיות קבוצת חברים טובים בעצמנו וכתבנו את מה שקרה לנו באותם ימים. כתבנו על קשרים שהיו לנו, על דמויות שהכרנו ועל סיפורי דייטים שקרו לנו בתקופה הזאת.

"פשוט היינו יושבים וזורקים חוויות בחדר, והכל היה יוצא חדש וטרי כמו שלג ביומו הראשון. זה קרה אפילו עם שיר הנושא לסדרה. באו אלינו יום אחד עם הבסיס לשיר, וישבנו בחדר וזרקנו רעיונות דוגמת 'זה לא היום שלך, השבוע שלך או החודש שלך', שבסוף נכנסו. בזמנו לא הבנו שמעצם העובדה שלא כללו את השם שלנו כחלק מהיוצרים השותפים לשיר - נפסיד תמלוגים של מיליוני דולרים.

"אגב, היתה פעם אחת שדיוויד שווימר התארח בתוכנית רדיו וטען שהשחקנים מאלתרים משהו כמו 40 אחוז מהשורות שלהם. אז אנחנו, הכותבים, התעצבנו ממש. כדי להחזיר לו כתבנו שג'ואי, בתפקיד שלו כשחקן שמשחק את ד"ר דרייק רמורה ב'ימי חיינו', מספר בראיון שהוא ממציא הרבה מהשורות שלו בסדרה, ואז התסריטאי של 'ימי חיינו' גורם לדמות שלו למות בנפילה לתוך פיר של מעלית. זה היה העונש הקטן שלנו לשחקנים, אבל הם מעולם לא הבינו שזה נכתב בתגובה למה ששווימר אמר באותו ראיון.

"היינו כל כך בני מזל שיכולנו לכתוב סדרה כזאת. דיוויד ומרתה ניהלו את הכל בצורה פרפקציוניסטית שבחיים לא נתקלתי במשהו דומה לה. כל בדיחה שכתבנו היתה צריכה להיות הבדיחה הכי טובה שיש. אפילו בלילות הצילום עצמם, מול הקהל החי, היינו יכולים למחוק ולשכתב מחדש בדיחות - עד שיהיו מושלמות. לכן התוכנית היתה כל כך מוצלחת.

"הקומדיה איבדה היום הרבה מהנשכנות שלה, ואנשים מנסים ללכת מאוד על הצד הבטוח. אמרו לי הרבה פעמים 'אתה לא יכול לכתוב את זה, זה פוגעני מדי'. עדיין אפשר לייצר בדיחות בתוך הגבולות, אבל גבולות הקומדיה הפכו מצומצמים ומוזרים"

"גם למדתי שם כמה חשוב ללהק שחקנים טובים. כי לא משנה כמה טובה הכתיבה תהיה, אם המשחק גרוע - זאת תהיה סדרה לא טובה שלא תחזיק מים. והסינרגיה ב'חברים' בין כתיבה טובה לשחקנים מוכשרים היתה מאוד מיוחדת. נדמה היה כאילו כולם נבחרו בקפידה על ידי אלוהים".

עם אחת השחקניות, קורטני קוקס, יצרת לאחרונה סדרה אחרת ("Shining Vale"). נשארת כל השנים בקשר עם ששת החברים?
"מצחיק שאתה שואל את זה, כי בדיוק עכשיו סיימתי צילומים לפרסומת שכתבתי למאט לה־בלאנק. אין קשר עם כולם, אבל עם קורטני עבדתי על הסדרה שיצרתי, וביום ההולדת שלה פגשתי את ליסה ואת ג'ניפר. הבנות חברות טובות מאוד ביניהן עד היום".

בזמנו הרגשת את הטירוף סביבכם? הבנת שכל העולם צופה במילים שאתה כותב?
"זה קרה מאוד מהר. הסדרה עלתה לקראת סוף ספטמבר, ובתקופת הכריסמס כבר הפכה ללהיט והשחקנים הפכו לסופרסטארים. אני זוכר שזה היכה בי כשבעונה הראשונה אחת מהבדיחות שכתבתי היתה כשרייצ'ל מקבלת את המשכורת הראשונה שלה ואומרת 'מי זה פיקה (ראשי התיבות של הרשות לגביית ביטוח לאומי ומס בריאות בארה"ב, י"א) ולמה הוא לוקח את כל הכסף שלי?' שבועיים אחר כך הייתי במסעדה, והמלצרית שם ענדה כפתור עם המשפט הזה. אחר כך התחלתי לשמוע עוד ועוד אנשים מצטטים שורות שכתבתי".

אסטרוף משחזר בערגה את התקופה שבה הסדרה כבשה את הטלוויזיה ברחבי הגלובוס. "פעם אחת החברים של מאט לה־בלאנק הגיעו לסט ואמרו לי 'אתה בטח יכול לצאת עם כל בחורה שאתה רוצה בעולם', וכששאלתי למה, הם ענו 'כי אנחנו רק מתחזים לכותבים של 'חברים' וזה עובד לנו, אבל אתם באמת הכותבים'. כן, זה היה מדהים להיות הכותב של דבר כזה. אני זוכר שביום שג'וליה רוברטס הגיעה להופיע בפרק שכתבתי – 'האחד שאחרי הסופר־בול'...". 

רגע, אתה כתבת את הפרק הזה? אם אני לא טועה זה הפרק הכי נצפה בתולדות הסדרה, עם כ־53 מיליון צופים בזמן אמת!
"כן. גם זכינו באמי על זה. בכל אופן, כשג'וליה הגיעה לסט היא נקרעה מצחוק מהשורות שצ'נדלר אמר, וכשעמדתי לידה חשבתי לעצמי - לעזאזל, ג'וליה רוברטס צוחקת ממילים שאני כתבתי. זה היה מטורף, אבל בסופו של דבר זאת היתה העבודה שלי. לקחתי על עצמי המון לחץ בכל יום, לחשוב על הבדיחה הכי טובה שיש.

"פעם קראתי למתיו בשם שהוא לא אהב, ופתאום הוא יצא עלי שאסתום את הפה. זה היה בתקופה שהוא נאבק בבעיות שלו והפך מרוחק. כתבתי הרבה מבדיחות צ'נדלר, כי הוא דיבר והתנהג כמוני. הבחור הסרקסטי שמפחד להיות לבד ושמגן על עצמו בהומור"

"אם עבר יום בלי שהמצאתי בדיחה שקרעה את כולם מצחוק, זה היה הורג אותי. הייתי כועס על עצמי. היינו מאוד־מאוד נלהבים לגבי זה ומלאי תשוקה ועבדנו שעות כל כך ארוכות, משהו כמו 26 שעות ביממה. היו ימים שהייתי נוסע בחזרה מהעבודה ורואה מולי את עצמי נוסע בחזרה לעבודה".

הרגשתם שאתם בתחרות מול "סיינפלד"?
"לא, במיוחד מכיוון ש'סיינפלד' היה דבר משל עצמו. הם לא שיחקו לפי שום ספר חוקים של הטלוויזיה, ונוצרו מחוץ למערכת של הסיטקומים בידי אנשי תוכניות הלייט־נייט. הם עשו תוכנית על כלום, עם שחקנים לא חביבים, וזה היה הקונספט שלהם. אצלנו הדמויות היו יפות וחביבות, אז לא באמת היתה תחרות בינינו לבינם, כי זה מאוד שונה.

"'סיינפלד' הרגישו שהם מעל התחרות ומעלינו, למרות שאני חושב שכבר אחרי הקיץ הראשון ניצחנו אותם בכמות הצופים. אבל הכל היה זמני. לא עבר זמן רב ותוכנית משחקים חדשה שנקראה 'מי רוצה להיות מיליונר' צצה פתאום ועקפה אותנו ברייטינג".

במהלך השנים נשמעו ביקורות על הסדרה, לגבי הדרה של דמויות שחורות או להט"ביות. מה אתה עונה לזה?
"תראה, קבוצת החברים בסדרה היתה מבוססת על קבוצת החברים המצומצמת של היוצרים דיוויד ומרתה. שניהם היו יהודים שחיו בניו יורק עם קבוצת חברים שלהם, והם המציאו את שש הדמויות על הבסיס שלהם.

"זה היה מטורף, לקחתי על עצמי המון לחץ בכל יום, לחשוב על הבדיחה הכי טובה שיש. אם עבר יום בלי שהמצאתי בדיחה שקרעה את כולם מצחוק - זה היה הורג אותי. היינו מאוד נלהבים ומלאי תשוקה ועבדנו שעות כל כך ארוכות, משהו כמו 26 ביממה"

"באותה תקופה היתה גם סדרה על קבוצת חברים שחורה, ולאף אחד זה לא נראה מוזר. או כשעלתה 'הסופרנוס', שכולם בה איטלקים. ולגבי דמות גאה - דיוויד קריין עצמו, שהמציא את הסדרה, היה נשוי לגבר, אז כשהאשימו אותנו בהומופוביה זה היה משונה. בסוף, תמיד כשמשהו הופך להיות סופר־פופולרי אנשים מוצאים על מה לבקר אותך".

"מפחד שלא יבטלו אותי"

אסטרוף, יהודי שומר מצוות שכל ילדיו התחנכו במסגרות יהודיות, חי בלוס אנג'לס. הוא ביקר לא פעם בישראל ותומך בה באופן גורף. "האסון של 7 באוקטובר גרם להרבה יהודים חילונים להתחבר פתאום לשורשים היהודיים שלהם, והביא לכך שכוכבים יהודים התחילו לדבר בגלוי בעד ישראל. אנשים דוגמת דברה מסינג, ג'רי סיינפלד או איימי שווימר.

"והם משלמים מחירים על כך. לאחרונה עשיתי קמפיין שבו שקלנו לקחת את איימי שווימר לשחק בו, ונאמר לי שאי אפשר להעסיק אותה כי היא יותר מדי 'מעוררת מחלוקת'. למה היא מעוררת מחלוקת? כי היא כותבת נגד להרוג יהודים?"

סיפרת לי פעם שחבר שלך אמר שהוא לא הופתע מ־7 באוקטובר, אלא מ־8 באוקטובר. אתה יכול להסביר?
"מובן ש־7 באוקטובר היה הלם בשבילנו, וזה הזכיר לנו שלא ניתן לחשוב ש'לעולם לא עוד'. אבל ידענו שהעולם הערבי מחכה לעשות משהו לישראל, ושכמו שגולדה מאיר אמרה: 'אם הערבים יניחו את נשקם לא תהיה יותר מלחמה, אבל אם ישראל תניח את נשקה לא תהיה יותר מדינת ישראל'. ישראל הניחה כנראה את הנשקים לרגע, וזה מה שקרה.

"אבל מה שקרה לאחר מכן - השנאה המתפרצת בקמפוסים באמריקה, המצעדים נגד ישראל - היה בלתי נתפס. הופתעתי גם שגילדת הכותבים בהוליווד לא הוציאה מכתב תמיכה בישראל, אף שרבים מהם יהודים. כל זה מפתיע במיוחד בהתחשב בעובדה שאנחנו היהודים הראשונים שתומכים כשיש שנאה כלפי שחורים, כלפי אסיאתים או כלפי חברי הקהילה הגאה. היהודים הם השורה הראשונה במאבק נגד הגזענות, וכעת הם ניצבים לבד במלחמה נגד האנטישמיות".

ואתה, כיהודי גאה, יכול להביע את דעתך על ישראל בחופשיות?
"אני אבטא את מה שאני חושב על ישראל, עד רמה מסוימת, כי אם לא - יתייגו אותי ישר כ'תומך טראמפ', ואז גמרתי. אבל אני כן מתבטא. למשל, בתור סטודנט לשעבר של אוניברסיטת פנסילבניה אחרי השימוע של נשיאת האוניברסיטה בקונגרס, כתבתי ברשתות ש'מעולם לא הצטערתי יותר להיות סטודנט של פן, והלוואי שהייתי אחד מהתורמים שלהם, כדי שאוכל להפסיק לתרום להם'. זמן קצר לאחר מכן כתבו בתגובה לתוכנית חדשה שיצרתי: 'אל תצפו בזה, כי ג'ף אסטרוף שיצר אותה הוא גזען שקורא לרצח עם'".

עדיין אפשר להצחיק בעידן ה"ווק", או שהפרוגרסיביות רצחה את הקומדיה?
"הדבר העצוב הוא שאני מפחד לענות משהו, שלא יבטלו אותי. אני חושב שהקומדיה איבדה הרבה מהנשכנות שלה, ואנשים מנסים ללכת מאוד על הצד הבטוח. יש כל כך הרבה בדיחות שאתה כבר לא יכול לעשות היום, ונאמר לי הרבה פעמים 'אתה לא יכול לכתוב את זה, זה פוגעני מדי'. מבחינתי או שזה מצחיק או שלא. אני לא חושב שהקומדיה מתה כי יש עדיין איך לייצר בדיחות בתוך הגבולות, אבל גבולות הקומדיה הפכו מצומצמים ומוזרים.

"הרבה מהבדיחות שכתבנו ב'חברים' לא היו עוברות כיום ולא יכולנו לעשות אותן. לשמחתי, איכשהו 'חברים' עדיין לא 'בוטלה'. אני חושב שלא ביטלו אותה, כי בסוף עסקנו באהבה, בחברות, והיתה מתיקות בזה. זה מה שגורם לסדרה להמשיך להחזיק מעמד כל כך הרבה שנים אחרי".

הזכרת את העובדה שגם היוצרים וגם הכותבים היו יהודים. למה אנחנו כל כך מצחיקים?
"זה איך שאנחנו מתמודדים עם טראומה - הומור. ואנחנו חווינו, כעם, המון טראומות. זאת מתנה להתמודד עם טראומה באמצעות הומור. חוץ מזה, גם בתנ"ך יש המון הומור. אומרים שהפאנץ' הראשון שנכתב אי־פעם הוא כשאלוהים מוציא את בני ישראל ממצרים, והם אומרים למשה: 'למה הבאת אותנו למות במדבר? מה, לא היו מספיק קברים במצרים?'"

נשמע כמו שורה של צ'נדלר.
"כן, בדיוק".

הם היו תקועים בנייד

אנחנו נפגשים ביום השנה למותו של מתיו פרי, צ'נדלר בינג בשבילכם. בגיל 54 התגלה פרי בג'קוזי שבביתו בלוס אנג'לס כשהוא צף עם הפנים כלפי מטה. בתחילה פורסם בתקשורת שהוא מת מטביעה, אך אחרי שנערכה בגופתו נתיחה לאחר המוות התברר שהסיבה למותו היתה השפעה אקוטית של קטמין - חומר הרדמה סינתטי חזק במיוחד, שהפך לסם הנלקח במסיבות או כנוגד דיכאון.

"היתה בדיחה שכתבתי, כשרייצ'ל מקבלת תלוש שכר ואומרת: 'מי זה פיקה (הביטוח הלאומי בארה"ב) ולמה הוא לוקח את כל הכסף שלי?' אחרי שבועיים ישבתי במסעדה, והמלצרית שם ענדה כפתור עם המשפט הזה. עוד ועוד אנשים ציטטו שורות שלי"

"מתיו היה בחור מאוד שביר, והוא גם היה הכי צעיר בחבורה, רק בן 24 כשהסדרה החלה", משיב אסטרוף כשאני מעלה את שמו של פרי. "תחשוב שהוא בכלל לא היה אמור לקבל את התפקיד. צ'נדלר הוצע בכלל לשחקן אחר, קרייג בירקו, שהיה חבר של מתיו, ומתיו אפילו עזר לו להתכונן לאודישנים.

"אבל בסוף, כשהחבר החליט לא לקחת את התפקיד, מתיו קיבל אותו. הוא הגיע לעבודה כשהוא צעיר גם בגיל וגם בניסיון, ואני חושב שלעבור מרמה של שחקן לא מוכר לאחד הפרצופים המוכרים ביותר בעולם - זה דבר שקשה מאוד להתמודד איתו".

פרי כתב בגילוי לב בספרו "חברים, מאהבות והדבר הגדול הנורא" על הבעיות שהיו לו באותה תקופה. בזמן אמת שמתם לב לזה?
"קורטני קוקס אמרה לי אחרי שהוא נפטר שהשחקנים ידעו בזמנו בעיקרון שהוא עובר משהו, אבל לא ידעו מה בדיוק. אבל הם, ששת השחקנים, היו מאוד קרובים וגוננו זה על זה, אז הם לא דיברו על זה איתנו. כן יכולנו לראות שהוא עולה ויורד דרמטית במשקל, ושיש לו קצת קשיים באותו הזמן.

"היתה למשל תקופה שהייתי קצת מניאק, והייתי צוחק על השחקנים בכך שהייתי פונה אליהם בשם של דמות מסדרה כושלת שהם שיחקו בה לפני 'חברים'. באחת הפעמים קראתי למתיו בשם של דמות שלו, ופתאום הוא יצא עלי ואמר לי לסתום את הפה ושזה לא מצחיק. אני חושב שזה היה בתקופה שהוא נאבק בבעיות שלו והפך למרוחק. או שהוא בעצם צדק, ואני באמת הייתי סתם מניאק".

תגיד, מי הדמות האהובה עליך, ועם מי מהן אתה הכי מזדהה?
"חד־משמעית התשובה לשתי השאלות היא צ'נדלר. כתבתי כל כך הרבה מהבדיחות של צ'נדלר מכיוון שזה היה איך שאני מדבר ומתנהג. הבחור הסרקסטי, שמפחד להיות לבד, שמנגנון ההגנה שלו זה קומדיה".

הכי יהודי שיש.
"נכון".

היית מוכן לכתוב פרק נוסף שמתרחש "30 שנה מאוחר יותר"?
"הייתי עושה זאת במאה אחוז, אבל רק אם היית שואל אותי לפני שנה. כעת, כשמתיו איננו, אני לא חושב שזה אפשרי".

אבל אם אתה צריך לדמיין, איפה לפי דעתך הדמויות היו כיום בחייהן הבוגרים?
"התשובה העצובה היא שדי קשה לשמור על קשר עם חברים, אז אני חושב שאחרי כל כך הרבה זמן הם כבר לא היו חבורה. אני חושב שבמקום לבלות ביחד, כל אחד מהם היה תקוע בתוך מסך הטלפון שלו".

זה אכן עצוב.
"אתה יודע מה? יש מצב בעצם שג'ואי לא יהיה בטלפון ושהוא כן ירצה לבלות איתם".

אוקיי, מנחם. ושאלה לסיום: האם רוס ורייצ'ל היו בהפסקה?
"כן, אני חושב שהם היו בהפסקה".

•••

מה אתה יודע: ג'ף עונה על חידון "חברים"

1. איך קראו לחבר המיליונר של מוניקה, ומה עשה לה בדייט הראשון?

2. למה מוניקה שמה תרנגול הודו על הראש?

3. ציין חמישה כוכבים הוליוודיים שהתארחו בסדרה.

4. ציין ארבע חיות מחמד שמופיעות בסדרה.

5. מה ארמדילו החגים, סנטה קלאוס וסופרמן מלמדים את בן על חנוכה?

6. המשיכו את השיר: Smelly cat, smelly cat,/ What are they feeding you?/
Smelly cat, smelly cat...

7. את מי פיבי שדדה בילדותה ומה היא לקחה ממנו?

8. כמה אחיות יש לג'ואי?

9. מה המשפט הראשון בפרק הראשון?

10. מה המקצוע של צ'נדלר בינג?

•••

תשובות:

1. "קראו לו פיט ושכחתי לאן הוא לקח אותה, לאן באמת?" (פיט לקח את מוניקה לפיצרייה ברומא = 0.5 נקודה)

2. "יו, לא נעים אבל אני לא זוכר" (כדי להתנצל בפני צ'נדלר על כך שחתכה לו בוהן לפני שנים בחג ההודיה = 0)

3. "רובין וויליאמס, בראד פיט, ברוס וויליס, ג'וליה רוברטס, בן סטילר" (נכון = 1)

4. "ברווז, אפרוח, מרסל הקוף, הדג של השותף של צ'נדלר" (נכון = 1)

5. "אין לי מושג לצערי" (שהמכבים השתמשו בפח שמן אחד שהספיק לשמונה ימים ושסופרמן הוציא את בני ישראל ממצרים = 0)

6. "אה קל, 'זאת לא אשמתך' הייתי מכותבי השיר" (נכון ובונוס על השיר המוצלח = 2)

7. "עבור" (פיבי שדדה מרוס תרמיל שבו היה הקומיקס שכתב "נער המדע" = 0)

8. "שבע" (נכון = 1)

9. "צ'נדלר מספר שהוא חלם שענה לטלפון מאמא שלו" (לא, זאת מוניקה שאומרת: "אין מה לספר, זה רק בחור שאני עובדת איתו" = 0)

10. "מתעסק עם נתונים" (אוקיי, נקבל. התשובה המלאה, אגב, היא מנתח סטטיסטיקות נתונים = 1)