בדרך נס: ממעוף הציפור ניתן לזהות כאן פלא שמתרחש ברגעים אלה

התלקח ויכוח עז בעניין הנס. אחרי שאריה דרעי טען שמה שקרה לנו מאז השבעה, אולי כולל היום השחור הוא, הוא בגדר "נס", ושהכל לטובה - הוטחה בו ביקורת ציבורית עזה ביותר, ובצדק, כי האמירה הזאת נועדה להלבין את ההשתמטות ההמונית שלו ושל הציבור שלו משותפות בהגנה על המדינה. הנס הוא שהציבורים החילוני והדתי־לאומי מצליחים, בלי המשתמטים, להחזיק מעמד.

אבל אני חייב לומר, ולהסתכן, שגם אני רואה בכל השנה החולפת מרכיב של נס. וכשאני מדבר על נס אני לא מתכוון להתערבות אלוהית, אלא להצעת הגשה נוספת של המציאות האסונית.
כשאני אומר "נס" אני מתכוון למהלך עניינים בלתי צפוי, בלתי רצוי, שנראה כמו אסון, אבל כשמתרחקים ממנו מעט רואים שיש בו גם שינוי מפתיע ומהותי לטובה.

ואין ספק שהאופן שבו קמו עלינו אויבינו, שלא השכילו לאחד כוחות ברגע אחד להכריענו אלא היססו, מביא אותנו אחרי שנה וקצת למצב שלא יכולנו לחלום עליו קודם - של הכרעה כמעט גמורה של איום קיומי שרבץ מעלינו כמעט 20 שנה. וזה נס כי לא חשבנו שככה זה יתפתח, לא האמנו שנתנער מהאיום האיראני עלינו בכזאת מהירות ולדורי־דורות.

תגידו - ומה עם כל הטבוחים, האנוסות, הקהילות, המשפחות? מה עם הנס שלא נעשה להם? צודקים. הנס שנעשה לנו כעם לא התחשב בכולם. חפים מפשע שילמו ומשלמים עליו בהרס חייהם. אין דבר כזה נס מוחלט, הכולל את כל האנשים מרמת הפרט לרמת הלאום.

השאלה היא על מה מעדיפים לשים את הפוקוס - האובדנים האישיים או הישועה הכללית? מי שבוחרים לראות את הכאב הנורא, במיוחד אם הוא קרוב אליהם, זכותם המלאה. אבל מי שמצליחים לראות איך השכול וההרס הם רק חלק מהסיפור, ויש חלק נוסף לסיפור, של התעוררות, של תקומה, של ניצחון בהתהוות על הכוח שאיים לכלותנו ושלא תכננו להתעמת איתו בזמן הקרוב מטעמי נוחות, יכולים לקרוא לזה נס.

נס הוא לא קסם. נס הוא ראייה בדיעבד של אירועים קשים והתמקדות בצד המועיל בהם, בטוויית חוט מקשר בין הנקודות הטובות ויצירת סיפור חדש. בשביל לראות את הנס לא חייבים להיות אריה דרעי. אפשר להיות יהודים חילונים לגמרי, ועדיין להבין שקורה לנו נס. שבמקום להיות מושמדים בעוד כמה שנים על פי התוכניות, אנחנו בדרך להיות מעצמה אזורית. והלוואי שיקרה כבר הנס ונחבב זה את זה. מי יעצור אותנו אז? רק נס.

נבואה

קבלו נבואה. תוכלו לשמור אותה בתיקיית הנבואות שלכם, יום אחד היא תהיה שווה הרבה כסף. אחרי טראמפ, נשיא ארה"ב יהיה אילון מאסק. אני יודע, הלכתי רחוק, ואני מבין, הוא לא נולד באמריקה אלא בדרום אפריקה, אבל הוא יהיה הנשיא. בהתחלה של אמריקה, אחר כך של העולם המערבי כולו.

הצטרפותו של מאסק לטראמפ אינה מקרית. הוא שם רגל בדלת. ולא שהוא צריך להידחף - הוא האדם המצליח ביותר בעולם, ואם הייתם צריכים הוכחה, הרי הטיל שנחת אנכית ושב לכנו בשלום הבהיר זאת סופית. מדובר בגאון־על, כמעט כל מה שהוא נוגע בו טס לחלל, וגם כשייכנס לפוליטיקה הוא יהיה הראשון שיכונן משטר מדעי־כלכלי ולא משטר פוליטי־מפלגתי.

השטויות של פוליטיקאים לא מעניינות אותו, אבל החיים עצמם בהחלט כן, ויש לו דעות מאוד חד־משמעיות במגוון סוגיות, דעות מהעולם הישן, הבלתי מבולבל, שרק הוא יכול להביא אל העולם החדש - כי הוא בעצמו העולם החדש.

אני מקשיב לו לא מעט. בסוגיות מגדר, בענייני טכנולוגיה, בעניין ישראל ואויביה, כמעט בכל מה שהוא מדבר הוא צולף בול. הוא לא מתבלבל, כי אין מה שיבלבל אותו. יש לו ראיית לייזר, ואת כל הכסף שיש בעולם כדי לא לנסות לרצות אף אחד. הוא מין הומנואיד מסוג חדש, בינה מלאכותית טבעית בתוך ראש של איש אחד לא לגמרי שפוי, אבל הכי שפוי אי פעם.

יחסי האנוש שלו לא משהו. הוא לא מסוגל לאמפתיה. בטח קשור לסוג הבנאדם שהוא בכללי. זה מחיר שאפשר לשלם, אם יעמדו לצידו עוזרים טובים שכן יודעים להתנהל עם אנשים בעדינות רבה יותר ממנו. אבל עם כל הקשיים אני מעריך שהוא המועמד בעל היכולת היחיד בזירה, כל השאר ליצנים של מפלגות שאיבדו את רצון החיים שלהן, אנשים מושחתים, מופרעים, לא כשירים לכלום. קמלה היא דוגמה מעולה, אחריה יבואו עוד רבים ורבות. כלים ריקים.

קבלו תת־נבואה: במהלך כהונת טראמפ הקרובה, אם יכהן ב"ה ולא יופל באמצעות איזה טריק מתוחכם מבית אובמה, יתבטל הסעיף שקובע שנשיא חייב להיות יליד ארה"ב. ירככו את זה. 25 שנות אזרחות, למשל, או הגירה בילדות. זה סעיף שמזמן נראה מיותר בעולם של היום, עולם התנועה בין יבשות, וסופו להתבטל, ומוטב עכשיו.

תקשיבו לראיונות של מאסק ותראו שיש משהו במה שאני אומר. ואם בסוף אתבדה, תקבלו את הכסף של העיתון הזה בחזרה.

המלצות

ושוב הצטברו כמה המלצות, ולאור הפופולריות הגואה של תת־המדור הזה, אני מביא אותן לתועלתכם ולהנאתכם.

1. הכתבה קולית. כבר כמה חודשים שאיני מקליד בטלפון דבר, אלא מדבר אליו והוא כותב. התכונה הזו שלו השתפרה לאחרונה לאין ערוך, וניתן היום לדבר אליו, כולל סימני פיסוק, והוא מדייק לגמרי. חוסך זמן וטעויות ומשקפיים. לוחצים על סמל המיקרופון במקלדת ומתחילים לדבר. בסוף משפט אומרים נקודה, או פסיק. רוב האנשים לא מכירים, אבל אתם כבר כן. נסו ולא תאמינו שהקלדתם עד היום. גם הטקסט הזה דובר ולא הוקלד.

2. תוכנית. חפשו בנטפליקס את הסדרה האדירה "מתיחות קסמים" של ג'סטין וילמן. האיש הוא קוסם טלוויזיוני מדהים, ובסדרה הזאת הוא מותח אנשים ונשים שפגעו בבני משפחה או בבני זוג ומלמד אותם איך מרגישים כשפוגעים ככה.

זאת סדרה גאונית, לא פחות, מלאה הומור, לב טוב, אהבת הזולת וגם רשעות יצירתית. אם גם אתם, כמוני, מחפשים לצפות בתכנים חיוביים, המרחיבים את הלב ויוצרים לרגע תחושה שהעולם הוא מקום טוב, זאת הסדרה הכי טובה שיש כרגע בנמצא. צפו ותודו לי אחר כך. עדיף בצ'ק.

3. יחזקאלי. את צבי יחזקאלי אני אוהב שנים. שידרנו יחד בערוץ 13 במשך שנים ומצאנו איש ברעהו שותפים אידיאולוגיים בתוך סביבה עוינת עד רעילה. פינתו הקבועה בתוכנית הבוקר ההיא, בימי שישי, על המתרחש במזרח התיכון, עזרה לי לגבש את העמדה הנכונה לגבי אויבינו, להפסיק לשגות באשליות על שלום וכיוצא באלה חרטות, ולהבין שאנחנו בלב מזימת ג'יהאד מרחבית נמשכת.

לאחרונה יצא ספרו "אמרתי לכם", שבו הוא מתאר את הדרך שלו להתפכחות מלאה, שעברה דרך לימוד והיכרות עמוקה עם האויב. לא הרבה אנשים יכולים לומר בביטחון כזה "אמרתי לכם", יחזקאלי יכול בריבוע. בזמן שהוא נחשב הזוי ימני במערכת שבה עבד, ורק בגלל הכריזמה שלו שמרו עליו מועסק, מתברר שרק הוא מכל הכתבים המלומדים ראה את האמת. ספרו הוא מסע לגילוי האמת הבלתי נעימה אך ההכרחית לידיעה למי שרוצה לחיות פה בדורות הבאים.

4. חיבוק. ראש עיריית חולון נחשד במעשה מגונה, אך טוען שהוא רק חיבק את המתלוננת, שלא הכיר, באופן תמים. המלצה - לא לחבק אנשים לא מוכרים. כך אני נוהג וממליץ לכולם. רק מי שמבקשת ממני מפורשות חיבוק מקבלת, איני יוזם שום חיבוק אף פעם, במיוחד לא בסלפי. שומר על המרחב שלי ושל הזולת, ויודע שלא ידפקו אצלי בדלת מהמשטרה.

עד כאן להפעם. חיבוק.

avrigilad@gmail.com