כאילו התקופה הנוכחית לא טומנת בחובה מספיק סכנה וסטרס כתנאי בסיס להתנהלות יומיומית, קאסט הסרט "בחורים טובים 2" מצא את עצמו ערב אחד מותקף בידי גורמים עוינים מבפנים. "צילמנו בלב בני ברק, ולצלם שם זה אתגר, לא ידעתי את זה", מספרת עומר נודלמן, מכוכבות הסרט שביים ארז תדמור, ושעוסק באופן קומי במוסד השידוכים בחברה החרדית.
"הם לא אוהבים מצלמות. היו לנו שם כמה סיטואציות באמת לא נעימות. היתה סצנה אחת שהצטלמתי אליה כשאני עומדת באמצע הלילה מחוץ לדלת של בניין. הייתי לבד לגמרי, ופתאום התחילו להתאסף סביבי המון חרדים, וכולם בצרחות, צעקות 'עופו מפה' וקללות.
"נהיה שם בלגן מטורף, ברמה שהיו צריכים להעביר אותנו, את כל ההפקה, מגג בניין אחד לבניין אחר, רק כדי שנוכל להמשיך לצלם. זה היה מטורף, כי בסופו של דבר נראיתי דתייה, לא הייתי חשופה, לא היה שם משהו לא ראוי. הרגשתי לא נעים. היה קושי אמיתי לצלם שם, ודברים כאלה קרו".
עבור מי שבילתה כל חייה, לפחות עד לאחרונה, במושב נטעים וניהלה אורח חיים חילוני למהדרין, תקריות מסוג זה לא הפכו את המלאכה של גילום דמותה של שירה, צעירה דתייה (ורווקה), לקלים יותר. כנראה בדיוק להפך. "אני חושבת שהם לא הבינו", היא אומרת. "(הסרט) יכול להצטייר כמו משהו שיוצא נגדם, איזושהי ביקורת שמעבירים עליהם או משהו כזה. הם לא ידעו בדיוק מה אנחנו עושים".
חיבור משמיים
לא בטוח שחרדים מבני ברק הם קהל היעד שאליו מכוון "בחורים טובים 2", המשכון (דבר נדיר בקולנוע הישראלי) לקומדיה הרומנטו־חרדית מ־2022, שהצליחה בקופות וכבשה את לבבות הצופים בזכות שילוב מלא חן בין צוות שחקנים מוצלח, הומאז'ים לסרטי בורקס והומור ירא שמיים. אגב שמיים - גם בהם זכה הסרט הראשון להצלחה, כשהוכתר בתור "הסרט הישראלי הנצפה ביותר בטיסות של אל על ב־2023".
"בלונדון יש הרבה מוסלמים, ומאוד חששתי. זו היתה תחושה לא נעימה. ומה לא נעים? איזה מסר אני מעבירה - תחזירו חטופים הביתה? זה לא היה פשוט לעשות את זה, אבל עשיתי את זה בראש מורם ובגאווה"
למען האמת, טיסה מהארץ לניו יורק היתה הלוקיישן שבו נודלמן, אז עוד במהלכו של קשר שניהלה בשלט רחוק בין ישראל לארה"ב - ועוד נגיע לשם - נחשפה לסרט לראשונה. לא הרבה זמן לאחר מכן היא וניב סולטן נבחרו להצטרף לקאסט סרט ההמשך, כשלצידם כוכבי החלק הראשון - מאור שוויצר, גיא לואל, עמית רהב, עירית קפלן, ליאנה עיון, ריימונד אמסלם ואחרים. בימים שבהם תעופה היא לא דבר של מה בכך, מעודד להיזכר שאם טסים - מגיעים למקומות נפלאים.
"זה היה מסע לא פשוט", היא מודה, ומתייחסת פחות לטיסה הארוכה ויותר לתהליך קבלת התפקיד.
להיכנס לנעליים של בחורה חרדית זה משהו שדורש מחקר מקדים.
"זו דמות מעניינת ושונה ממני מאוד, דמות שלא ידעתי לעשות. אני באה מבית חילוני, אז הייתי צריכה לעבוד הרבה כדי להתכונן אליה. נסעתי לבני ברק, נעמדתי עם האוטו ברחובות והצצתי על אנשים. רציתי לראות איך הנשים מתלבשות והולכות, אילו תנועות גוף יש להן, איך הן מדברות זו עם זו.
"ישבתי גם לכמה פגישות עם מכרה שחזרה בתשובה, חקרתי איך היא מדברת ומתנהלת, מה היא חושבת. לקחתי השראה ממקומות כאלה. בפעם הראשונה בחיים גם היה לי יועץ דת שהכווין אותי מבחינת שפה, כי הם מדברים קצת שונה. יש להם עולם מושגים שצריך ללמוד ולהכיר, ולמדתי. נגיד 'בשערט', שזה המיועד שלי".
זה בהחלט לא אזור הנוחות שלך.
"זו הצצה לעולם הדתי, אבל היא גם מקרבת לבבות. בסוף בפרמיירה ישבנו באולם אחד חילונים ודתיים, צחקנו מאותן הבדיחות והתרגשנו מאותם הרגעים. החשיבות של הסרט הזה, במיוחד בתקופה הזו, היא שהוא מביא לידי ביטוי את החיבור העמוק והבלתי מנוצח שיש לעם הזה. בסוף אנחנו אחים, וחשוב שנזכור את זה".
לא בטוח שזה סנטימנט שכולם חולקים בימים אלה, משני הצדדים.
"אין ספק, ואני דווקא רוצה לדבר על הנושא של חוק הגיוס של החרדים. בואו נשים את הדברים על השולחן - יש קרע בין הדתיים לחילונים בישראל. אולי לא קרע, אלא פער, אבל הוא מתבסס על חוסר איזון בנטל הכלכלי והביטחוני. אני בעד גיוס חרדים. אני חושבת שהשאיפה ללמוד כמה שיותר תורה לא צריכה לבוא על חשבון החובות הבסיסיות של כל אזרח במדינה. אבל חשוב לי להדגיש שלא מדובר באוכלוסייה כולה, יש הרבה חרדים שכן לוקחים חלק, וחשוב שנזכור את זה".
היום כשיוצאים בהצהרה כזו יכולים להסתבך.
"זו דעתי, ואני חושבת שיש לנו חובות בסיסיות פה במדינה הזאת. אנחנו באמת חיים במקום בוער, וכל האזרחים כאן צריכים למלא את החובות שלהם. זה לא משהו לא הגיוני להגיד".
גאווה ודעה פשוטה
לא שהיגיון משחק תפקיד ראשי מדי בתיאטרון האבסורד שנקרא המציאות בימים אלה, אבל לנודלמן, שבשבוע הבא תחגוג את יום הולדתה ה־27, יש דווקא לא מעט תפקידים כאלה לאחרונה. היא אמנם מככבת כבר כמה שנים על המסך הקטן, וברזומה שלה יש לא מעט סדרות ותוכניות ילדים ("מאנקיז" ו"בעלת החלומות" ב־HOT, ו"בת השוטר" ו"אינפיניטי" ב־yes, בין היתר), אבל כבר תקופה מסוימת היא לוקחת חלק בפרויקטים לקהל בוגר יותר, עם תפקיד בסדרת המתח המוערכת של רשת 13 "בלאקספייס", ב"בחורים טובים 2" האמור, ובסרט קולנוע נוסף שנמצא בקנה.
באשר להתבטאויותיה הפומביות - מרענן לחזות בדמות מוכרת שלא מפחדת לדבר על נושאים בוערים או להביע עמדה, גם אם זו עלולה לסבך אותה בצרות פה ושם. למשל, בהקרנת הבכורה של הביוגרפיה הקולנועית "בוב מארלי: One Love" בלונדון, שבה לבשה שמלה שחורה אסימטרית שעל חלקה העליון התנוסס הכיתוב "Bring them home". מסר קונצנזואלי למדי במכורתה - אבל רק בה, כך נדמה.
"נורא חששתי, כי בלונדון יש הרבה מוסלמים, ואני באה ככה לאזור לוהט", היא מודה. "אז הצמידו לי מאבטח. לבשתי מעיל מעל השמלה, וברגע שהורדתי אותו הרגשתי את כל העיניים מסתכלות ישר עלי. זו היתה תחושה לא נעימה. ומה לא נעים? איזה מסר אני מעבירה - תחזירו חטופים לבתים שלהם? זה באמת לא היה פשוט לעשות את זה, אבל עשיתי את זה בראש מורם ובגאווה".
העירו לך? הרגשת עוינות?
"כן. זרקו משפטים, אבל לא ישירות אלי. שמעתי התלחשויות, ראיתי מבטים. זה היה לא נעים, ואפילו קצת מפחיד".
זה לא מובן מאליו. כלפי גל גדות יש ביקורת על זה שהיא לא מנסה לייצג מספיק את הצד הישראלי.
"אני חושבת שגל כן עושה עבודה יפה לאחרונה. אולי הביקורות התייחסו למה שהיה בתחילת המלחמה, אבל אני חושבת שלאחרונה היא כן פועלת הרבה וכן מתבטאת בנושא".
הטיעון נגד השבת החטופים הוא שאין באמת רצון לעסקה מהצד השני, לכל הפחות בתנאים שמדינת ישראל קבעה.
"אני לא בענייני פוליטיקה, ואין לי מושג ברמת העסקה ואיפה היא עומדת. אבל מה שאני כן יודעת זה שהחטופים חייבים לחזור הביתה, כי ההסכם, החוזה הבסיסי בין אזרחי המדינה לבין מנהיגי המדינה, הופר ב־7 באוקטובר. וכדי להחזיר את האמון הזה, אנחנו חייבים לראות אותם בבית".
עד כמה המלחמה הגיעה קרוב אלייך?
"הכרתי אנשים שנרצחו. עידו הרמן ז"ל, שנרצח בנובה. הוא גר בפלמחים, ממש קרוב אלי, וישב משמאלי בכיתה במשך ארבע שנים. הכרתי גם את רס"ן בן שלי ז"ל, שנהרג בקרב כשנכנס להילחם בעזה. הם היו חברים טובים שלי.
"אני בעד גיוס חרדים. אני חושבת שהשאיפה ללמוד כמה שיותר תורה לא צריכה לבוא על חשבון החובות הבסיסיות של כל אזרח במדינה הזאת. אבל חשוב לי להדגיש שיש הרבה חרדים שכן לוקחים חלק, וחשוב שנזכור את זה"
"יש בחורה בשם עדן שהכרתי כמה חודשים לפני שנרצחה בנובה. הגיעו אלי הביתה ניצולים שסיפרו לי את הסיפורים שלהם, אני מסתובבת במחאות ובעצרות להשבת החטופים. אני כל הזמן רואה את אמא של מתן אנגרסט ואת אמא של עומר שם טוב, ואיך הן נלחמות ולא מוותרות גם כשכבר רואים את העייפות בעיניים שלהן.
"אבל אני גם אופטימית. עם כל המלחמה הארורה הזו והחטופים, המפונים וכמות הנרצחים וההרוגים הבלתי נתפסת - אנחנו נקום מזה. הם לא ישברו אותנו. תעצומות הנפש שיש לאנשים כאן הן דבר מטורף. אני מאמינה שבזכות זה אנחנו נקום מחוזקים יותר".
ימים ספורים אחרי תחילת המלחמה היא הצטרפה לכיתת כוננות באזור מגוריה, לא לפני שהוציאה רישיון נשק. בסטורי שהעלתה לחשבון האינסטגרם שלה היא הלכה צעד קדימה, והציגה תיעוד מעיצומו של סשן יריות במטווח. "הייתי אמורה לחזור לארץ ממיאמי ב־7 באוקטובר, והטיסה שלי כמובן בוטלה. אז נשארתי שם עוד שבוע עד שהצלחתי לחזור הביתה, כי לא היו טיסות בכל השבוע הזה, והרגשתי רחוקה ומנותקת. כל כך רציתי כבר להגיע הביתה, אז החלטתי לעשות משהו כדי שארגיש טוב עם עצמי. עשיתי מטווח, למדתי להגן על עצמי. זה חשוב. והייתי מעולה!".
מפסידה בכבוד
לצד כישורי הירי, היא השיקה לאחרונה מותג אופנה בשם "Nude" - הכינוי שלה בפי חבריה - וגם הפגינה יכולות שירה מרשימות למדי כשהוציאה בתחילת השנה את "1201 (לא לבד)", דואט עם אלקנה מרציאנו.
"זה לא משהו שחשפתי, אבל אני פשוט מאוד אוהבת לשיר. עשיתי אודישנים למחזמר 'מרי לו'. היו שם 300 בנות מול צדי צרפתי, ונבחנו בכל - ריקוד, שירה, ממש תהליך ליהוק כמו פעם. בסוף, אחרי יום ממש ארוך, נשארנו אני וליהי טולדנו. שמעתי אותה שרה מחוץ לחדר, ואמרתי 'לא, אין לי סיכוי, אני לא שרה ככה'. נכנסתי אחריה ושרתי, מה זה שרתי. שרתי בגאווה. צדי היה מבסוט, אבל עם ליהי קשה להתחרות - והיא קיבלה את התפקיד".
אז את בעצם גם משחקת על טיקט של מוזיקאית. את מתכננת להקליט אלבום?
"לא, לא. לא צריך להגזים".
אבל פסטיגל יהיה.
"פסטיגל יהיה, כן".
זה גם יכול לפעול נגדך. לאנשים לפעמים קשה לראות דמות שחולשת על כמה תחומים, דוגמנית שמשחקת ושרה.
"אני כבר מרגישה שאני יותר שחקנית מדוגמנית. אני משחקת, זה מרגיש טבעי, שאני בבית. זה תמיד היה בתוכי. שיחקתי בתיאטרון כשהייתי ילדה, הייתי בחוג דרמה. המשחק תמיד היה חלק ממני, פשוט לא ידעתי כמה. גיליתי את זה עם הזמן.
"יש סרט מדהים בשם 'מפוצלים' שמדבר על כל מיני פלגים שהמציאות יצרה, וכל אחד בה צריך להשתייך לאחד הפלגים. המסר בסוף הוא שכדי להציל את האנושות, אנשים צריכים להבין שיש גם אנשים ששייכים לכמה פלגים. הם גם זה וגם זה. אז אני כל הפלגים, ככה אני רואה את עצמי. אני סקרנית, ואני מגלה בדרך כל מיני דברים שקיימים בי".
"בפרמיירה ישבנו באולם אחד חילונים ודתיים, צחקנו מאותן הבדיחות והתרגשנו מאותם הרגעים. החשיבות של הסרט הזה, במיוחד בתקופה הזו, היא שהוא מביא לידי ביטוי את החיבור העמוק והבלתי מנוצח שיש לעם הזה"
את חושבת שהיתה או שיש עלייך סטיגמה שאת דורשת אובר־מאמץ כדי להוכיח את עצמך?
"אני חושבת שכן הייתי צריכה להוכיח את עצמי, בטח לא פחות מכל שחקן אחר. שום דבר במשחק לא מובן מאליו, ואף במאי לא היה רוצה לתת לך תפקיד אם לא היתה לך בשלות לבצע אותו. אני חושבת שכבר הוכחתי, בעיקר לעצמי, שאני מסוגלת לעמוד בלחצים, לבצע תפקידים מגוונים ולגלות בעצמי עומקים".
על מותגי האופנה שלך ושל דנה פרידר, שיצאו ממש במקביל, אמרו שהם לא מביאים עימם בשורה חדשה. איך את מתמודדת עם ביקורות?
"אני לא קוראת טוקבקים, אבל אני לגמרי מקבלת גם ביקורות לא טובות. צריך לפתח עור של פיל, וזה בא עם המון ניסיון. אני אשקר לך אם אומר שבהתחלה זה לא הכאיב".
עומר והעיר הגדולה
אחת הביקורות שהיא ספגה השנה, מהסוג הפחות לגיטימי אך הנפוץ למדי בעידן שבו כל אחד חושב שדעתו ראויה להישמע, היה באשר לסמיכות בין מערכות היחסים הבולטות שניהלה. אחרי שכבר היתה מאורסת לאיש העסקים ובן זוגה במשך כמה שנים, עידו ברניקר, השניים סיימו את קשר הלונג־דיסטנס שניהלו וביטלו את אירוסיהם.
זמן קצר לאחר מכן היא נכנסה לזוגיות עם שון סימנוביץ', אחיה הצעיר של קורל סימנוביץ', שותף ומנהל פיתוח עסקי בסטארט־אפ בתחום האי־קומרס. "חודשיים?!" זעקו מאותגרי תחביבים, אשפי מערכות יחסים ומומחי רומנטיקה מוסמכים מטעם עצמם, "זה ממש מעט זמן בין קשרים!".
בזמן שצקצקתם, הזוג הספיק להשתתף בקמפיין משותף, להפגיש בין המשפחות, וממש לאחרונה גם לאחד בתים. אחרי שהיתה האחרונה מבין חבריה שעזבה את מושב נטעים, עומר נודלמן עברה לעיר הגדולה, ונאלצה להיפרד מחצרות מאוכלסות טווסים ושטחים ירוקים.
"בחיים, כמו בחיים, אנחנו מתכננים תוכניות ולאלוהים יש תוכניות משלו. ואני שמחה שזה קרה, כי באמת כל דבר קורה לטובה", היא מחייכת. "זה לא קרה רק בגלל המלחמה, אבל המלחמה בהחלט גרמה לי לראות יותר בבירור מה נכון עבורי. אני לא מתנצלת, ואני לא אתן למה שאחרים חושבים לנהל אותי. אני לא יכולה להכתיב ללב שלי את מי לאהוב ומתי - זה פשוט קורה, ואני שמחה שזה קרה לי".
בעצם הייתם ידידים הרבה לפני שנהייתם זוג.
"שון ואני הכרנו לפני שנים, הוא היה חבר. אני באמת מאמינה שזוגיות טובה, בריאה ונכונה מגיעה גם מחברויות וממקומות לא צפויים. ושון תמיד היה חבר טוב. לא יצאת פעם עם מישהי שהכרת לפני כן ופתאום נדלק ניצוץ? אז זה מה שקרה".
כבר היית מוכנה להתחתן, אז השאלה הפולשנית המתבקשת היא אם דיברתם על חתונה וילדים.
"כן, האמת שכן. אנחנו בקשר מאוד רציני, ואם הוא לא היה כזה אז לא הייתי שם. אני רוצה להגיד את זה באופן מסודר, אבל שלא יתפרש מזה שזה קורה בעוד רגע: כן, אנחנו מדברים על זה, אבל כל דבר יקרה בקצב שלו. ההורים שלי מאוד אוהבים את שון, המשפחה של שון מדהימה. אני לגמרי רואה אותו שם".
בחרת זמן מעניין לעבור לתל אביב. העיר יקרה, תמ"א ועבודות רכבת קלה בכל מקום, ואת בזוגיות.
"היה מבאס לעזוב את נטעים לתל אביב, אני הייתי ממש האחרונה שנשארה פה. כולם עזבו לעיר לפני חמש או שש שנים. היחידה שנשארה במושב היתה אני. כולם רצו לחוות את החוויה התל־אביבית מאוד מהר, ולי היה קשה לצאת.
"אני מאוד מחוברת לנטעים, אני אוהבת ללכת יחפה, ככה גדלתי. שון לא מבין, וצריך להזכיר לי שבעיר אני לא יכולה להוריד נעליים ככה. אז יש דברים קטנים ומצחיקים שמבהירים שאני לא מהעיר, ממש רואים את זה. זה באמת שינוי קיצוני, אבל אני לומדת. עזבתי לתקופה קצרה, ואני עוד אחזור לנטעים. בסופו של דבר נשארתי מושבניקית".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו