עם ישראל שר: איזה שיר יכבוש את המקום הראשון במצעד השנתי של השנה המטלטלת הזאת?

רגע אחרי שהוא מתיישב ובוחן בפעם המי יודע כמה את רשימות סיכומי השנה שלו, כשהוא מרים את עיניו מצג הטלפון, יורם סוויסה נראה קצת עייף. זה לא בגלל שזו שעת בין ערביים סתווית שמבשרת על סופו של יום עבודה ארוך. גם לא בגלל ההכנות הקדחתניות שלו למצעד הישראלי השנתי של "רדיו דרום" ו"ישראל היום", שישודר היום - משדר שבימים רגילים יותר, אם היו כאלה כאן אי פעם, מהווה את הגרנד פינאלה של כל שנה שבה פתח מיקרופון ועלה לשידור ב־27 השנים האחרונות.

שני מסכי טלוויזיה תלויים מהתקרה מעליו, משדרים מהדורות חדשות מוקדמות, כולן עוסקות בשאלת הכניסה הקרקעית ללבנון. זה לא הזמן ביום ולא ההיערכות למשדר. אם יש סיבה שבגללה שדרן הרדיו הוותיק והפופולרי נראה קצת תשוש, זו כנראה השנה שעברה עליו מעל גלי האתר.

"אני לא אוהב לומר ימים קשים, כי כשאתה אומר יום קשה - אין לך מאיפה לעלות. כשאתה אומר 'ימים מורכבים' זה בעצם להגיד 'יאללה, בוא ננסה לפתור את זה'. אנחנו לא ממש יכולים לפתור את מה שעובר עלינו. לא פשוט להתעורר בשש בבוקר מקולות אזעקה או ירי טילים, אחר כך לשבת עם הילד שלך ולנסות להסביר לו מה קורה, ואז לשבת באולפן רדיו, שאנשים מצפים ממך לבוא אליו עם סוג של אופטימיות.

"אתה אמור להיות המנחם, לעשות פאן לאנשים. אז רגע אחד אתה תשמע אותי מראיין את שלמה ארצי, ולפעמים תמצא אותי פותח תוכנית ונותן ספיץ' על זה שאנחנו לא יכולים להישאר במצב הזה".

כבר עברת ברדיו מלחמות, אינתיפאדה, מבצעים. מה שונה הפעם?
"זה מאוד שונה מהפעמים הקודמות, בגלל החטופות והחטופים שעוד יש לנו בעזה. זה קורע אותי. בפתיחה של כל תוכנית אני קורא בשמות של שישה או שבעה חטופים, אולי הם ישמעו אותנו. יש כאלה שחזרו ואמרו שהם שמעו אותנו ברדיו. אני מזמן את חזרתם".

עבור המון אנשים בדרום אתה בעצם פסקול מלחמה.
"רדיו דרום חזק מאוד בעזה, כולם שומעים ומחוברים. חיילים כל הזמן שולחים לי הודעות, שומעים אותנו בשטח ומבקשים שירים. ומה שמעניין זה שמצד אחד מבקשים את נס וסטילה עם 'חרבו דרבו'. חבר'ה צעירים, בועטים, מקללים בשירים שלהם, 'חרבו דרבו על הראש'. מצד שני יש את אייל גולן, שקיבל אצלי את פרס זמר השנה כל כך הרבה פעמים, והוא שר את 'עם ישראל חי'.

בערך שבוע אחרי שהשיר הזה יצא, הלכתי איתו לשמח חיילים. היינו בבסיס צבאי בניצנים, ובמופעים מהסוג הזה אתה נותן גרסה מקוצרת מאוד של ההופעה שלך. הסתכלתי על רשימת השירים ושאלתי אותו איפה 'עם ישראל חי'? הוא עונה - 'שמע, השיר רק יצא, אני לא יודע איך יתפסו את זה'.

"ואני יודע איך יתפסו אותו, מהשידורים ברדיו. מהרגע שהשיר יצא והשמענו אותו, חיילים מבקשים לשמוע אותו כל הזמן. אז מצד אחד יש לך שיר מלחמתי כמו 'חרבו דרבו', שיר שכל מהותו היא להלחין את הנקמה - ומהצד השני 'עם ישראל חי' שכולו אנרגיות וביחדנס. כל אחד לוקח את זה למקום אחר".

כל אחד לוקח למקום אחר, אבל מבט ברשימה שמרכיבה את מצעדי השירים לא מותיר מקום לספקות: המלחמה וגרורותיה שולטות ביד רמה בפסקול השנה שחלפה. "תחזור" מבית הפרויקט של עידן רייכל ורוני דלומי; "פחד אלוהים ישמור" של כפיר צפריר; "תרקדי" של אושר כהן, "הוריקן" ששרה עדן גולן בפני קהל עוין מאין כמוהו, בפארסה שהיתה תחרות האירוויזיון השנה; "גיבורי על" של התקווה 6; "כולם ביחד" של משפחת תאקט.

כשמשווים את הרשימה הנוכחית לזו של אותו הזמן בשנה שעברה, בסך הכל השמות מאוד דומים. אלה אותם "חשודים קבועים", עם כמה פריצות חדשות וכאלה שהשנה לא בדיוק חייכה אליהם וקצת דחקה לשוליים. מלחמה, מי חשב, לא מתאימה לכולם. וגם אם היה צורך בכך, הפלייליסטים בתחנות הרדיו לא סיפקו הרבה אסקפיזם.

יורם סוויסה: "חיילים שולחים לי כל הזמן הודעות, עוקבים ומבקשים שירים. מצד אחד יש לך שיר כמו 'חרבו דרבו', שכל מהותו היא להלחין את הנקמה. ומהצד השני 'עם ישראל חי', שכולו אנרגיות וביחדנס. כל אחד לוקח את זה למקום אחר"

אם כבר, הם היו אמצעי ריפוי באמנות. כלי לעיבוד בזמן אמת של אירוע מכונן שהתחיל ממש בתחילת השנה וממשיך להתגלגל עלינו מאז. תשפ"ד תיזכר כשנת המלחמה, וזה ניכר בכל תחום חיים. במוזיקה הישראלית היא היתה הרגע שבו תיק קטן הפך לקיטבג. משא גדול וכבד.

נדחקו הצידה

ה"נפגע" העיקרי, מונח מטאפורי בעייתי במיוחד בימים אלה, מהחוקים החדשים, היה הפופ הישראלי. ז'אנר שהתפתח, עשה צעדי ענק בעשור האחרון לעבר סטנדרטים בינלאומיים, ויצר כמה מהשמות הגדולים ביותר שקמו פה, פתאום מצא את עצמו פחות יעיל במלחמה.

כן, היו פה ושם הבלחות ולהיטים משומקום. אבל כפי שחזתה כתבה במוסף זה לפני כמה חודשים, ליושבים בציון ולמען האמת גם ליוצרים עצמם, היה מוזר להוציא להיטים קלילים שנועדו לחרוך מצעדים ולהזיז ישבנים. לא כשישראל הפכה ל"בית משוגעים" על מלא.

היו אמנים חזקים ופופולריים שהמלחמה פשוט הזיזה אותם הצידה. שוחררו על סעיף חוסר התאמה.
"נועה קירל אמרה את זה על עצמה, היא לא מסתירה את זה. גם אנה זק, שהוציאה דואט מוצלח מאוד עם אושר כהן. שתיהן אמרו שבהתחלה הן הרגישו שהמוזיקה שלהן פחות רלוונטית. אמרו שהן לא רואות איך הן יוצאות עם שיר פופ, אנרגיות ומוזיקה שמחה".

דחיית ההופעה של נועה בפארק הירקון בגלל טיל לתל אביב היא בעצם הסיפור של כל השנה הזו בפופ. אין פזמון, תברחו.
"אני חושב שזאת היתה החלטה אמיצה ונבונה מאוד לבטל את המופע הזה. אם הבת שלי היתה רוצה ללכת להופעה של נועה קירל בפארק הירקון, הייתי אוסר עליה. בוקר לפני כן, בשעה שש וחצי בבוקר, היה יירוט מעל תל אביב. הדבר הזה יכול לקרות גם בפארק הירקון. מה אתה עושה במקרה כזה עם כמעט חמישים אלף איש?

"אני מאוד אוהב ומעריך את אביב גפן, אבל כשראיתי את המופע שלו בפארק הירקון ("נשף רוק 11" שהתקיים במאי 2023, בימי מבצע "חץ ומגן" - ע"פ), כשאנשים שכבו על הדשא ומצד שמאל שלהם היו יירוטים, זה לא הצחיק אותי. יש לי חברים שנרצחו בנובה וזאת בדיוק התמונה של המסיבה ההיא. הם רוקדים ולמעלה יש יירוטים. ואני מבין את הצורך ואת הרצון העז להגיד 'אף אחד לא ישבור אותנו'".

זה בעצם סוף שלטונו הבלתי מעורער של הפופ הישראלי כפי שהכרנו אותו?
"לא בהכרח, כי אנשים עדיין רוצים לשמוח. אנה זק נסעה להופיע בתחילת המלחמה בפני מפונים ומאוד חששה, אז היא הביאה איתה גיטריסט ושרה את 'אולסטאר וגופיות' בגרסה אקוסטית. היא סיימה לשיר ואז באה אליה ילדה קטנה ואמרה לה 'מה זה השיר הזה? אני לא מכירה אותו ככה, אני לא רוצה אותו בצורה הזו. אני רוצה קצבי'. אנשים לא רוצים עצוב. הם אומרים 'תרים אותי'. אבל כן, הפופ לקח צעד אחורה, אי אפשר להתכחש לזה".

היו יוצאים מן הכלל גם. "נאדי באדי", למשל.
"'נאדי באדי' של שחר טבוך ואגם בוחבוט בולט בשונות שלו. כשהשיר הזה יצא הם התארחו אצלי בתוכנית, ובתחילת הראיון הם סוג של התנצלו שהם מוציאים כזה שיר הפי. ואז שחר, בחמידות היתר שלו, אמר 'אתה יודע מה? אני לא מתנצל. אני חושב שאנחנו צריכים רגע להרים את הראש למעלה ולנסות לקבל גם טיפה אסקפיזם, כדי להצליח לנשום'. אז זה שיר באמת חריג כאן, הוא מתאים יותר לשנה שלפני. הוא היה מוכן כבר לפני, פשוט זה לא היה הזמן להוציא אותו".

סטטיק, לעומת זאת, הרגיש את רוח התקופה. הוא ברשימה אמנם, אבל בשנים אחרות הוא היה יותר נוכח.
"האלבום הראשון שהוא הוציא אחרי שהוא ובן־אל נפרדו היה מאוד מוצלח, 'רונדלים' היה להיט ענק. אבל הוא הוציא אלבום חדש כשיש מלחמה ולא היה מקום לשירים האלה. אתה רואה את עצמך בזמן הזה שומע 'רונדלים'?"

מבחינת הסולחה והקאמבק של סאבלימינל והצל זה דווקא היה טיימינג מדויק. הלאום תמיד תפס מקום מרכזי ביצירה שלהם.
"שמע סיפור: בתחילת שנות האלפיים, כשהם עוד לא היו מיינסטרים, הייתי משמיע את השירים שלהם בתוכנית באמצע היום. אני זוכר את השיחה של מנהל התחנה איתי אחרי שהסתיים השידור, והוא אומר לי 'תגיד לי, אתה נורמלי? מה זה באמצע היום כל הדיבורים המהירים האלה? איך אתה יכול לשים את זה בפריים טיים?'.

"אני חושב שזאת היתה החלטה אמיצה ונבונה לבטל את המופע של נועה קירל בפארק הירקון. אם הבת שלי היתה רוצה ללכת להופעה, הייתי אוסר עליה. בוקר לפני כן, בשעה שש וחצי, היה יירוט מעל תל אביב. זה יכול לקרות גם בפארק"

"הוא אפילו לא ידע להגיד מה זה הדבר הזה שהם עושים, איך קוראים לזה. ואז היתה התפוצצות מוחלטת שלהם. 'התקווה' זה שיר ישן שלהם שאני משמיע הרבה, וכשאתה שומע אותו, אתה חושב 'מה, לא יכול להיות שזה נכתב לפני שנים'. אז מה שהם עושים היום שונה ממה שהיה פעם, אבל בהופעות הם מטורפים. כי הם חזרו לעבוד מלמטה".

צומחים מלמטה

בכל הנוגע לעבודת שטח, הזמר שכנראה מבין יותר מכל אחד אחר בישראל בתחום הוא פאר טסי. לאלבום הקאמבק שלו מלפני שנתיים הוא קרא בשם המתבקש "רדיו שטח", במעין נבואה שהגשימה את עצמה והחזירה אותו לתודעה ולמצעדים אחרי שנות גלות.

גם ל"רדיו שטח 2", אלבום ההמשך שיצא השנה, נוכחות בולטת במצעדים. יש משהו מעודד בסיפור של טסי, במונחי ענווה, התאוששות ותקומה מחדש. אחרי שנים לא פשוטות שעבר, שבהן סומן כמוזיקאי של להיט אחד בדמות "דרך השלום", פאר נתן לשירים לדבר במקומו וגילה שזו נוסחה לא רעה בכלל להצלחה.

"אני חייב לתת גילוי נאות: פאר טסי הוא חבר שלי", אומר סוויסה. "אבל בוא נחזור אחורה רגע: תמיד חשבתי שפאר הוא זמר טוב שלא התמזל מזלו. הוא נקלע לאיזושהי סיטואציה שבעטה אותו החוצה. היתה כתבה ששודרה בטלוויזיה והוא אמר בה דברים שלא נשמעו טוב.

מתישהו הוא בא אלי לאולפן ואמר לי 'אני חייב להשמיע לך מוזיקה שאני עובד עליה', והוא השמיע לי את 'רדיו שטח'. שמעתי את השירים והייתי בשוק. אמרתי - זה להיט היסטרי. הוא ענה לי 'אבל אני לא יודע איך להוציא את השירים האלה. אולי תבדוק אופציה שיעשו עלי כתבת תיקון בטלוויזיה?'. ואז נתתי לו עצה שבדיעבד היתה ירייה עצמית ברגל.

אמרתי לו 'אל תתראיין. עם האלבום הזה שלך אתה לא מתראיין לאף אחד, אתה לא מבקש סליחה, אתה לא אומר כלום. אתה לא מצטלם, אין לך יחצ"ן, שום דבר. קח את השירים האלה ולך לשיר'.
"היום אתה הולך להופעה שלו והקהל שם בטירוף, שר כל מילה.

"הייתי שם כשאלי ביבס, אבא של ירדן ביבס, עומד מצד ימין שלי, רוני דלומי שרה 'תחזור' מצד שמאל, וזה היה כל כך מדויק וחודר. היא כאילו זעקה ממנו את המילים. פתאום אתה רואה אב בוכה ואתה מבין שזה לא ציני, זו זעקה"

"סיפור הקאמבק של פאר טסי זה סיפור ענק. אבל ככה גם הפלתי את עצמי, כי ביקשתי ממנו שיגיע למשדר סיכום השנה והוא אמר לי 'שמע, אני לא יכול להגיד לך לא, כי אתה כמו אח שלי. אבל מצד שני אני יודע שאם אבוא אליך אני צריך לבוא אל כולם ואני לא מתראיין'".

נתן את הטון

סיפור הצלחה אחר, תלוי תזמון ומקרה, הוא זה של יגל אושרי. לצד עשרות שירים שנכתבו אחרי 7 באוקטובר, דווקא "לצאת מדיכאון" שלו היה השיר הראשון שזוהה עם המלחמה. העובדה שנכתב עוד לפניה, שוחרר חודשיים בטרם נפתחה ובהתחלה לא ממש עשה רעש, לא רלוונטית כבר. עבור מדינה שלמה הוא היה המגדיר הראשוני של הלך הרוח הלאומי החדש.

מתישהו נוצרה תחושה שמוזיקאים כותבים שירים על המצב כדי להיכנס לרשימות השמעה. אולי זו אובר ציניות לחשוב כך.
"אני הולך לשבור לך את התזה הזאת. בכל שנה ביום העצמאות אני עושה תוכנית שנקראת 'מנגינה למדינה'. והשנה הכותרת שלה, כמובן, היתה '7 באוקטובר - מצדיעים לגיבורים'. אנחנו מפגישים בין אמנים מובילים לבין גיבורים והסיפורים שלהם, והם שרים יחד.

אז חיברתי את עמרי גליקמן מהתקווה 6 עם פרמדיק של איחוד הצלה שהציל חיילים. ישבנו עמרי, אני, הפרמדיק וחייל שהוא הציל את חייו ועמרי שר את 'גיבורי על'. זה היה רגע וואו, קשה לתאר. הייתי שם כשאלי ביבס, אבא של ירדן ביבס, עומד מצד ימין שלי, רוני דלומי שרה 'תחזור' מצד שמאל, וזה היה כל כך מדויק וחודר. היא כאילו זעקה ממנו את המילים. פתאום אתה רואה אב בוכה ואתה מבין שזה לא ציני, זו זעקה".

איך אתה רואה את השנה הבאה במוזיקה?
"אני יכול להגיד לך בדיוק מה יהיה כאן מבחינת מוזיקה. כמו אחרי כל מלחמה, אנשים רוצים לפרוק רגשות. אז גם אם המצב הזה ייגמר, והלוואי שהוא יסתיים כבר, ייצאו עוד המון שירי כאב. רק אז הנשמה שלנו תרשה לעצמה להתפרק ולעכל את מה שקרה לנו, כי היום אנחנו במין מערכת כזו של הגנה. אני גם בטוח שעוד יהיה מקום לשמחה ולשירים הקצביים, כי בכל זאת עם ישראל חי.

אבל במרוקאית מדוברת אומרים 'אתה מקיא את הצער'. זה מה שהולך לקרות בשנה שאחרי. זה שיר אחרי מלחמה".