החיים, ומה שהספקתי: כיצד הפך הזמן שלי לחסר משמעות בשנה החולפת

אז מה היה לנו?

1. להפנים שגם מה ש"על הדרך" לוקח זמן: לפני שנה היו לי טענות אל עצמי שאני לא מחשבת נכון זמנים. ובכן, לשמחתי ולצערי, לזמן לא היתה משמעות השנה, ואם החלטתי לשים עוד מכונת כביסה לפני שאני יוצאת מהבית, ליטרלי לאף אחד לא היה אכפת.

עם זאת, גם השנה בן הזוג התלונן שאף פעם אין לו גרביים וגם השנה לא התרשמתי. זה נכון שבחלוקת התפקידים בינינו אני זאת שאחראית על הכביסה, אבל הוא זה שאחראי על להוריד את הזבל, וגם השנה הוא לא עשה את זה בלי שאני אזכיר לו שלוש פעמים, כולל פעם אחת כשהוא כבר מחוץ לדלת, ממתין למעלית. שמישהו יסביר לרווקים שמערכת יחסים בריאה מושתתת לא רק על חלוקת תפקידים שוויונית אלא גם על הזנחתם באופן שוויוני.

2. לא לקנות יותר כלום: בלי צחוק, באמת קניתי פחות השנה. יש סיכוי מסוים שזה קשור לתחושת חידלון כללית, שכן מה יעזור לי קרם רגליים כשכל כך הרבה אנשים נחושים להרוג אותי, אבל יש גם סיכוי שזה קשור לזה שהשנה קנינו רמקולים חדשים לאולפן שלנו ב־60 אלף שקל ולא נשאר לי כסף לדוגמית.

השנה אמרתי לראשונה בחיי את המשפט ״צריך כבר להחליף אוטו, זה לא לעניין להסתובב ככה״, כי אני נוהגת ביונדאי חבוטה שמה שמחזיק את כל החלקים שלה יחד זה כוח ההרגל. אני עדיין מתקמצנת לקנות אוטו חדש, אז כל מי שיש לו מה להגיד על האוטו שלי, יכול לבוא אלינו ולהסתכל על הרמקולים.

השנה באמת עשיתי יותר ספורט! גיליתי שאני אישה של חדר כושר! אני אוהבת לבוא מתי שאני רוצה, ולעשות פרצופים פאסיב־אגרסיב לאנשים שלא הביאו מגבת

3. להפסיק להפריע לילדים שלי: בן הזוג מנסה כבר שנים להסביר לי, ללא הועיל, שאני עושה לעצמי עבודה מיותרת. אני שמחה לבשר שהשנה באמת למדתי להפסיק להתערב. הגדולה לא רוצה להירשם לחוג? שלא תלך. הקטן רוצה לצבוע את כל הגוף שלו בגואש ירוק? בהצלחה.

השנה גם גיליתי מה קורה כשאני מפסיקה להפריע לילדים שלי. התשובה היא: כלום. הם עדיין פונים אלי. במקרה של הגדולה, מאוד חשוב לה לחלוק איתי כל מחשבה שעוברת או עברה לה אי פעם בראש, ובמקרה של הקטן הוא מאוד מעוניין לדבר גם, פשוט כי אחרת זה לא פייר.

הם רוצים שאני אקשיב להם, הם רוצים שאני אעשה בשבילם דברים, הם רוצים להראות לי איך הם עושים גלגלון. מערכת היחסים שלהם איתי היא כמו מערכת היחסים שלי עם הסלולרי - מדי פעם הם בודקים אותי סתם ככה, לוודא שאני עדיין פועלת.

4. לעשות יותר ספורט: השנה באמת עשיתי יותר ספורט! ככל הנראה בעקבות הגילוי המפתיע שאני דווקא לא אישה של פילאטיס, אני אישה של חדר כושר! אני אוהבת לבוא מתי שאני רוצה, ללכת מתי שאני רוצה ולעשות פרצופים פאסיב־אגרסיב לאנשים שלא הביאו מגבת.

מכיוון שמכון הכושר הספציפי הזה נמצא ביפו, אני חולקת אותו בעיקר עם גברים בגודל של מקרר העונים לשם מוחמד, ואנחנו לא צריכים לריב על המשקולות. בעולם מושלם הייתי רוצה ללכת פעמיים בשבוע לחדר כושר ועוד פעם אחת ליוגה, אבל בעולם מושלם הרבה דברים היו נראים אחרת, לא רק התחת שלי.

5. לבלות יותר זמן עם בן הזוג: אם לשבת איתו במשך חצי שנה באולפן ולהתווכח על אם סאונד הקלידים הזה נשמע כמו חתול, נחשב - אז בהחלט בילינו יותר זמן ביחד. אני לא יודעת מתי הפעם האחרונה שבילינו יחד רק שנינו שלא במסגרת העבודה, אבל לפני שבועיים הלכנו לחגוג את יציאת האלבום החדש באכילת פחמימות, והיה ממש כיף ומוזר לשבת יחד שלוש שעות וסתם לדבר, לצחוק ולרכל. הוא מאוד נחמד, האיש הזה. מתברר שיש לנו הרבה במשותף.

6. לא להיעלב מאנשים באינטרנט: ניצחון! כי השנה הייתי עסוקה מדי בלהיעלב מסטודנטים אמריקנים יותר מאשר מהקהל באירוויזיון, מהזמרים באירווזיון, מסי.אן.אן, וגם מהבי.בי.סי, מהניו יורק טיימס, ומרוב מנהיגי העולם החופשי. טכנית
נעלבתי מהם באינטרנט, אז אולי לא התקדמנו הרבה בעצם. אם לא יבטלו לנו את הטיסה, בקרוב אנחנו מתוכננים גם לטוס לחופשה בחו״ל, להתאוורר ולהיעלב קצת פנים אל פנים.

דברים שכן אהבתי בתשפ״ד:
1.
2.
3. אני פשוט מחכה שיעדכנו אם סינוואר באמת מת.