ביום שישי לפני כשבועיים עצרו מהדורות החדשות בטלוויזיה את התנהלותן השוטפת לטובת הודעה: "נועה קירל מאורסת". כעת, בראיון מקיף שיתפרסם במלואו בסוף השבוע במוסף "שישבת" ובאתר "ישראל היום", מגלה הזמרת מה קרה ביום המרגש.
"באותו היום קצת חשדתי, אבל אמא שלי, שבדיעבד ידעה לפניי על ההצעה, הורידה אותי מהרעיון שהוא יציע", היא מספרת. "מעבר לזה, אנחנו יוצאים מדי פעם לשיט בדייטים, אז הלוקיישן לא הרגיש לי מופרך. חבר ילדות של דניאל הצטרף אלינו וצילם אותנו ברגע המיוחד שלנו, שיהיה לנו זיכרון לכל החיים. הוא סומך עליו בעיניים עצומות".
את מעכלת את העובדה שאת אישה מאורסת?
"אני עוד לא מעכלת. בהתחלה היו הלם והתרגשו וכמובן שאני מאוד אוהבת את הטבעת, היא מושלמת. לא היתה לי הזדמנות אפילו לספר לחברים, כי מדורי הרכילות ידעו כמה דקות אחריי וקשה לשמור בסוד, ולא היה לי זמן לעכל כי איך שירדנו במרינה כבר היו שם כל כך הרבה אנשים ולא יכולתי להגיב או לצרוח משמחה כי היו מבינים מייד מה קורה.
"הדבר הראשון שאמרתי לדניאל אחרי ה'כן' היה שאני לא רוצה שאף אחד יידע, הייתי תמימה. אחרי עשר דקות כבר כולם רצו לפרסם את זה. אני לא רציתי שיידעו כל כך מהר, אבל אין מה לעשות - אני אדם ציבורי מאוד וזה מעניין אנשים".
גם לתגובות הפחות מפרגנות, שחלקן רמזו - מי בעדינות ומי שממש לא - שהצעת הנישואים היא אמצעי קידום מכירות אפקטיבי לקראת ההופעה בפארק, קירל כבר רגילה.
"אני חוטפת ביקורת מגיל מאוד צעיר על כל צעד שאני עושה", היא אומרת. "זוגיות היא הדבר הכי טהור עבורי, לא אבזבז את הזמן שלי על משהו שהוא לא אמיתי. אם הייתי מתייחסת לביקורות, יכול להיות שלא היינו ביחד היום.
"לא אעמוד ואתנצל על כך שהציעו לי נישואים. אף אחד מהמגיבים לא מכיר אותי אישית או את הזוגיות שלי, ואף אחד לא יודע כמה הזוגיות הזו שונה, כמה זה מורכב. יש פה שתי קריירות גדולות והקרבות עצומות, ולנו זה מרגיש הכי טבעי בעולם לעשות את הצעד הזה כדי להרגיש את הביטחון הזה.
"זה גם לא משנה מה כולם חושבים. ברגע שלי ולו ולמשפחות זה מרגיש נכון ואמיתי, כולם יכולים לחשוב מה שהם רוצים, אין להם זכות לשפוט. זכותם להביע את דעתם, אבל אף אחד לא חי את החיים שלי".
בראיון המלא, שיתפרסם ביום שישי בגיליון כפול ומיוחד של "שישבת" ובאתר "ישראל היום", מדברת קירל גם על ההופעה הקרובה בפארק הירקון, על מה שחוותה ב-7 באוקטובר והתגייסותה להסברה במהלך המלחמה, ועל החיבור המיוחד שנוצר לה עם אנשים עוטף עזה, במיוחד במפגש מרגש עם המפונים מקיבוץ בארי.
"זה תפס אותי לא מוכנה", היא משתפת. "אני יודעת לנתק את עצמי מסיטואציות קשות ואני לא בוכה מולם, כי אני באה לחזק אותם. ברגע ששמעתי את הילדים של בארי, פרצתי בבכי. בכיתי במפגש, בדרך חזרה הביתה ולאורך היום. פגשתי ילדה בת 7 שכל המשפחה שלה נרצחה. היא התחבאה בארון וניצלה, כמו בשואה. דיברנו ארבע שעות, והיא אמרה לי שעשיתי לה שמח בזה שבאתי".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו