הדחפורים באים: תנו לצה"ל לשטח

אני רואה עכשיו תמונות מג'נין. דחפור צה"לי מפלס דרך בתוך רחוב עוין בדרך לעוד לקוח ממש לא מרוצה, לקוח שהבית שלו ייהרס, הרחוב שלו ייחרש, התשתיות יחוסלו. ואני חושב לי - המלחמה הזאת היא הראשונה שבה הדחפורים הם כלי הלחימה העיקרי שלנו. הטנק, עם כל הכבוד לו, נסוג קצת לאחור ונתן לכף הברזל האימתנית את המקום באמצע השורה הראשונה. והיא נותנת עבודה.

העבודה של הבאגרים האלה היא להרוס לפלשתינים לא רק את הבתים שורצי המחבלים, אלא בעיקר את החלום. החלום שאם יהרגו בנו מספיק, יאמללו אותנו מספיק, ימתחו את כוחותינו מספיק, נלך מפה. את החלום הזה אי אפשר להרוג עם רובים, גם לא עם טנקים ומטוסים.

רק דחפורים טובים למשימה, ומדהים לראות איך תורת הלחימה של צה"ל השתנתה במלחמה הזאת מחיסול מחבלים, רצוי כשלעצמו, לשיטוח ערים. רחוב אחרי רחוב הופכים לעיי חורבות שבהם כבר לא יגורו סייענים, לא יסתתרו מחבלים ונוחבאים, לא יפעלו סדנאות לייצור אמצעי לחימה.

אני קשוב למתרחש ברשתות הערביות, שם ברור מאוד מה הערך של הדחפורים החומים שלנו. נכון, הם מפרסמים תמונות וסרטוני הרוגים, אבל פחות מתרגשים מזה. מה שהורג אותם באמת זה אובדן נדל"ן. זה מה שחוקק בליבם את הבנת ההפסד.

תמיד היו כך - אדמה לפני דם. את הדם ניתן לשקם במהירות עם נתוני הילודה שלא יורדים ברצועה, לא עוצרים לרגע את מלאכת הייצור של עוד מחבלים ואימהות למחבלים, אבל את האדמות החרושות יהיה יותר קשה לשקם, ואם נשכיל להישאר בהן, או לפחות במקצתן, זה מה שיחקוק את ההבנה שמתקפה מטורפת כמו זאת האחרונה מביאה לעוד נכבה, ונכבה זה אדמה.

וזה הזמן לומר תודה גדולה לכל מפעילי מפלצות ההרס הללו, השמים נפשם בכף בולדוזר ונלחמים את מלחמת הצמ"ה הראשונה. ברור לי שאחרי שכמעט כל יחידה בצבא זכתה לתוספת המילה "לוחמי" לשמה, כמו לוחמי כליאה, לוחמי מעברים, לוחמי הגנה אווירית, גם אחינו היקרים בתאי הדחפורים חייבים להיקרא לוחמים מכניים כבדים, או לוחמי יישור ותיחוח, או מה שיחליטו, העיקר שיקבלו את מלוא הכבוד שהם זכאים לו.

והלוואי שלא ירחק היום והכלים האלה ישובו לאזרחות, להקים ערים, לסלול כבישים, לחפור אגמים. ועד אז, תודה מכל הלב על העבודה הקדושה.

טלגרם

מייסד טלגרם פבל דורוב נעצר בצרפת, ויש הצופים שיישפט לעשר שנות מאסר. אומרים שזו מכה קשה לחופש הביטוי, ואני גורס דווקא - יופי, ומאסר עולם. לא יודע אם כבר נרשמתם לטלגרם, אבל אני עשיתי את הטעות הזאת לפני כמה שבועות, ומאז ראיתי דברים שבחיים לא ראיתי ולא רציתי לראות. אבל משעה שהורדתי הם פלשו לי למסך, לעיניים, למוח, וטימאו את תמימותי לתמיד. כמות הגופות, מעשי הזוועה, הצעות קניית הסמים מכל סוג ומין, ועוד כל מיני פיגולים שהגיעו אלי בלי שביקשתי בכלל, הממה אותי.

אומרים שוחרי חופש הביטוי - אדם המקים פלטפורמה אינו יכול להיות אחראי למה שמפורסם בה. תארו לכם שהיו תובעים את אלכסנדר גרהאם בל על כל השיחות הלא ראויות בטלפון. הוא היה נשפט למאה הוצאות להורג ברצף. טיעון יפה בבית הספר לדיבייט שאקים בקרוב, אבל זה לא אותו דבר.

הרשתות החברתיות, ובמיוחד הטלגרם שבו כל אחד יכול לפרסם מה שבא לו ללא כל פיקוח, הרסו את העולם. ארגוני טרור, קרטלי סמים, סוחרי נשק, אנסי ילדים, מעצמות עוינות, מטורללים מכל סוג ומין, כולם בטלגרם משגעים את העולם, גורמים לאנשים לעשות דברים שעד לפני זמן לא רב היה אסור. והנה מותר.

יצר לב האדם רע מנעוריו, וכשנותנים לו מכשיר בלתי מפוקח כמו טלגרם, מי יעצור אותו? אף אחד, כי משעה שהושקה אפליקציה חדשה, אף אחד לא יעז לסגור אותה, כי נאמני חופש הדיבור לכאורה, ובפועל סוכני התוהו ובוהו של העולם, ירעישו רקיעים כדי שלא ייקחו להם את הצעצוע החדש.

והאמת היא שעם כל התועלת למין האנושי, גם טלגרם, גם אינסטגרם, גם פייסבוק, ובעיקר טיקטוק, הרגו את האנושות ואת האנושיות. עד שהורדתי לי את האויבים הללו לתוך המכשיר לא ראיתי אדם מת מעולם. משעה שעשיתי זאת, כל יום אני נחשף למאה סוגי מיתות משונות, והלב והנפש שלי קהים. וכאשר הנפש מתקהה מול מסך, היא מתקהה מול החיים עצמם, ואמנם להיות יפה נפש נחשב פה למותרות, אבל זה ממש עדיף על להיות מכוער נפש.

בעולם הבא, זה שיבוא אחרי שהעולם הזה יתפורר, נחזור לתוכן נשלט, מסונן, מפוקח. זה לא מי־יודע־מה דמוקרטי, אבל זה עדיף על הבלגן הנוכחי פי מיליון. ומי יפקח? הסכמתי להצעה להיות האדם הזה. אני אפקח. כאב ראש לא קטן, אבל ישפצו לי את הבריכה על חשבון פבל דורוב.

המלצות

כמה דברים טובים שפגשתי בלכתי בדרך וממליץ. כמובן, ללא אינטרס כלשהו.
1. חומש אופקים - שר החינוך לשעבר וחברי הרב שי פירון הוא אדם ללא גבולות. למה? כי הוא מוציא את חמשת חומשי תורה בפירוש חדשני שלו. מה שחדש באופן שהוא מתייחס לטקסט זו ההתייחסות הכוללת שלו לסיפור ולא התעקשות על פירושי מילים. הוא נותן את רוח העניין בלי להתעכב כמפרשים אחרים, כמו רש"י וקסוטו, על פרטים. לכן מצאתי את עצמי קורא תורה על יצועי לפני השינה, דבר שלא קרא לי מעולם. זה פשוט מרתק. חובה בכל ארון ספרים. יהודי.

2. צ'יה - השבוע אושפזה נערה אחרי ששתתה מים עם זרעי צ'יה. טרנד טיקטוק שכזה. מייד הזהירו לא לעשות זאת, וטעו. זרעי צ'יה מושרים במים חמים לרבע שעה לפחות הם מתנה לגוף, ובמיוחד למערכת עיכול עצלה. הזרעים מפרישים חומרים צמיגיים, מוצילאגים שמם, המסככים את התנועה במעיים ומשכנעים גם עצירויות כרוניות לנוע הלאה.

אני מוסיף אותם לשייק הבוקר שלי בנדיבות, יחד עם עלים ירוקים, פרי, אגוזים, אבוקדו, מיץ סלק ועוד חברים, וזה עושה לי ההפך ממה שקרה לנערה האומללה שמעיה נחסמו. אם לא משרים ברותחין, הזרעים סופחים לחות ממערכת העיכול, מתנפחים בבטן וחוסמים. אחרי השריה הם ממש השראה. תנסו.

3. בדיקה גנטית - עשיתי בדיקה גנטית חדשנית, לא זולה, אבל שווה. התוצאות מרתקות. הן מספרות לנבדק עד איזה גיל יחיה אם לא יעלה עליו קורקינט (במקרה שלי - כ־95), מה עליו לאכול, אילו תוספים לקחת, ומה שעניין אותי במיוחד - אילו אימוני כושר עליו לעשות בדיוק מפורט.

האמת, גיליתי שהאופן שבו אני מתאמן לא בדיוק מתאים לי, והעובדה שאני מרים טונות של ברזל אך לא מפתח שרירים ענקיים היא גנטית. זה לא יקרה, ולכן עלי לעבור לריצות. עברתי. גם את תזונתי שיניתי. התברר לי שאני, בניגוד לבון טון, דווקא צריך פחמימות - ולא כאלה כמויות חלבון שאני מחלבן. הוספתי גם תוספים שלא ידעתי שאני חייב.

הבדיקה הזאת היא כמו בדיקה במכון רכב: הצצה יסודית מתחת למכסה המנוע, מתחת לטרנדים הבריאותיים הכלליים והתמקדות אישית מאוד במה שחשוב. לא אפרסם את שם הבדיקה, אבל אם תכתבו לי בפרטי אשתף. מוזמנים לכתוב אלי - רק הביאו בחשבון שאם המייל ארוך מארבע שורות אני מעביר אותו לטיפול אחר כך, מטעמי הפרעת קשב, והאחר כך לא מגיע לעולם. שבת שלום.

avrigilad@gmail.com