רוח "המפקדת": אלונה סער חושפת - זו הסיבה שלא אצביע לאבא שלי

קירות הדירה של אלונה סער ובן זוגה יותם רבינו, בבניין מרכז תל־אביבי גבוה תקרה, מספרים סיפור. בפינות החדר המרכזי, בין פרטי ענתיקות לציור שאספה סער בבית ספר נטוש, ניצבים בגאון שני פסלוני פרס האקדמיה הישראלית לטלוויזיה.

את קירות האולפן הביתי המינימליסטי למדי של רבינו (או בשם הבמה שלו - וודו דאדי) מעטרת תמונה של יהורם גאון הצעיר, אמן חביב במיוחד על חלק מדיירי הבית. בסלון, מעל ספה שעליה שוכב בלאות סוף אוגוסט נונשלנטית פקינז מעורב העונה לשם העברי נמר, מתנוסס הדפס ארכיוני של עמוד השער של גיליון הכרזת העצמאות של "דבר". "הוקמה מדינת ישראל" מכריזה הכותרת.

קשה שלא לחשוד שהמעורבים בעיצוב החלל אוהבים את ארץ מושבם, מכירים ומוקירים את המורשת שלה. ואיכשהו, דווקא הם נחשדים אחת לתקופה להיות "עוכרי ישראל" - ציבור שמעז, אלוהים ישמור, לבקר מדי מוצאי שבת שלטון מכהן, כאילו מדובר בעדות להיותם גיס חמישי. לא שהביקורת, הקיפאון, הדיכאון הכללי והחום הבלתי סביר יעצרו אותם מלהמשיך.

"הכל די נורא, אבל אנחנו שוכחים שגם התקופה שלפני זה היתה איומה, וגם התקופה שלפניה היתה איומה", שומרת סער על אופטימיות, בדרך מעוותת, ומעניקה סוג של פרופורציות. "לפני כן היתה הרפורמה ולפני זה הקורונה. אנחנו פשוט שוכחים שהחרא כאן כבר המון זמן. בדיוק אמרתי למישהי לפני כמה ימים 'זהו, זו כבר שגרה'.

"זה הנורמלי החדש. התרגלנו. אני אומרת את זה בעצבות. בהפגנות אין מסות של אנשים, וסיכת החטופים זה כבר ב'אהלן אהלן'. זה לא 'אני בעד עסקה' או 'אני נגד עסקה'. זה בעיקר משדר 'חייבים לשים כדי להראות שאני זוכרת, שזה קיים'"

"בתחילת המלחמה היה מוזר ללכת אפילו לשתות קפה. זה הרגיש לא נעים. אבל זהו, כלום לא השתנה כביכול. היה מוזר לנו כשהתחיל ריאליטי בטלוויזיה. כשעלו סדרות אמרנו 'מה, סדרה עולה?', אבל זהו, עכשיו יש כבר ליינים של מסיבות, המלחמה כבר הפכה לשגרה. זה נורמל כבר".

כן ולא. אושר כהן מופיע בפארק הירקון, אבל במהדורות של שמונה אין חדשות חוץ כבר כמעט שנה.
"זה הנורמלי החדש. התרגלנו. אני אומרת את זה בעצבות. בהפגנות אין מסות של אנשים, וסיכת החטופים זה כבר ב'אהלן אהלן'. זו כבר לא פוזיציה אפילו. זה לא 'אני בעד עסקה' או 'אני נגד עסקה'. זה בעיקר משדר 'חייבים לשים כדי להראות שאני זוכרת, שזה קיים'".

אחרי כמעט שנה מהסוג שעברנו אנשים מתעייפים ומאבדים תקווה.
"אני מבינה. גם לי קשה ללכת להפגנות. זה לא פאן. הפגנות לא נועדו להיות כיף. אנחנו כבר מה זה שחוקים, כי לא התחלנו להפגין במלחמה. אנחנו כבר מלא זמן בהפגנות. קשה זה לא מילה. אני גוררת את עצמי כי צריך וכי חשוב, אבל אני גם שחוקה".

התחושה הכללית והמדכאת היא שפרט לסולידריות עם המשפחות זה לא באמת מצליח לשנות משהו.
"אבל זה כן משנה. זה כבר מעל ומעבר. זה כבר דבר חשוב ושווה. עזוב שאני לא מסכימה ושזה לא מזיז. אני חושבת שהמצב היה פחות טוב אם לא היה את זה, ואני חושבת שזה גם תלוי במסות. כדי שמאבק חברתי יצליח, אתה צריך מסות של אנשים. הבעיה כאן היא הכמות. זה לא שהפגנות לא מזיזות. ברפורמה זה עבד.

"יותר קשה עכשיו לאנשים לצאת, כי כשמדובר בדבר ביטחוני זה הרבה יותר סבוך, אבל גם אם זה רק בשביל שהמשפחות ירגישו שהן לא לבד, שלא שכחו אותן ושלמישהו אכפת - זו סיבה מספיק טובה בשבילי ללכת. נכון, קצת קשה, אבל יותר קשה להיות חטוף. יותר קשה להיות משפחה של חטוף. אז אלה המילואים שלי, מבחינתי. אני לא לוחמת ואני לא מדינאית. אלה המילואים האזרחיים שאני יכולה לעשות".

חיילת נצחית

האנלוגיה הצבאית שלהלן היא זהב עיתונאי (עצלני אמנם, אך מתבקש למדי) במונחי גלישה חלקה לנושא שלשמו התכנסנו. סער, מהמוכשרות שבדור המשחק הנוכחי והעולה, היא "המפקדת" בסדרת הלהיט הצה"לית של עטרה פריש וניר ברגר, שעלתה ב־2021 בכאן 11 וכעת מגיעה אל עונתה השלישית (שתעלה שם ביום שני בשבוע הבא).

סער מגלמת בסדרה את נועה לויתן, הדמות הראשית, קצינה בדרגת סג"מ בבסיס הטירונים המדומיין "ארז", שבנסיבות לא סטנדרטיות מצאה עצמה כמפקדת מחלקה, גם אם אין לה ממש הכישורים הפיקודיים הדרושים לכך.

בעונה החדשה, כמו בשתי קודמותיה המצוינות, ממשיכה סער, כנועה, להתמודד עם נושאים של יחסי אנוש, מיניות ופוליטיקה פנים־ארגונית סבוכה ולפרקים רעילה. לצידה קאסט מדויק שכולל את מיה דגן כמפקדת בסיס קשוחה ואטומה; את כרמל בין כ"צימר" - נערת הפוסטר של השביזות הצה"לית; את דור הררי כמפקד פלוגה אינקומפטנטי למדי; את נועה אסטנג'לוב שמגלמת את צליל, חיילת אמביציוזית ששאיפות הקצונה שלה מביאות אותה להפר כל אתיקה אנושית־צה"לית אפשרית; ואת נועם לוגסי, סמ"פ בעלת עבר בעייתי והווה שמנסה לכפר עליו, לא תמיד בהצלחה.

קל ומתבקש לקשר בין "המפקדת" ל"אפס ביחסי אנוש", קומדיית הקאלט של טליה לביא מ־2014, שגוללה את קורותיהן של חיילות בדרגות שונות של מוטיבציה, רציונליות או בגרות בבסיס נידח בנגב. "אב"א" נחשבת לאחת מהיצירות הקולנועיות הראשונות שמביאות את סיפורן של נשים בצבא ההגנה לישראל.

"כולנו היינו במצב נפשי לא טוב. לחלק מאיתנו נרצחו בני משפחה, חלק מפונים, חלק מגויסים. כל אחד נשא לחץ, אֵבל, כאב לב. יום אחד צילמנו באולפנים של החינוכית ברמת אביב, היתה אזעקה ופינו אותנו לחדר אחר שבדיוק צילמו בו סרטון לחטופים"

"המפקדת" היא המשך ישיר שלה - יצירה אחות, או לכל הפחות בת דודה רחוקה. זה מעלה דיון על נשים, על מיליטנטיות ועל פוליטיקת מגדרים וזהויות, אבל קודם לכן אפשר להתעכב על העובדה שסער, שחגגה ממש לאחרונה יום הולדת 27, גם שיחקה בגרסה הבימתית של "אפס ביחסי אנוש", וכן גילמה קצינת מודיעין בדרמה של רשת 13 "שמיים אדומים". השירות הצבאי של סער בחיל החינוך והנוער הסתיים מזמן, אבל מהמדים נראה שהיא לא מצליחה ממש לרדת.

את בעצם כל הזמן מגלמת חיילת.
"נכון, אבל זה נגזרת של הגיל. זה כמו שסביר להניח שלפני כמה שנים הייתי משחקת אולי תיכוניסטית, כי אני נראית תיכוניסטית, ועכשיו אני נראית בקבוצת הגיל שמתאים לה לשחק חיילת. עדיין מבקשים ממני תעודת זהות כשאני קונה סיגריות.

"אבל לשאלתך אם נמאס - אני עדיין בהתחלה, אז לא נמאס. מבחינתי 'המפקדת' זו לא סדרה על צבא, אלא סדרה על התבגרות ועל נשים. התפאורה היא צה"ל, וכמובן זה תופס מקום בסדרה, אבל בסופו של דבר לא זה האישיו. הדבר היחיד שמחבר בין כל הדמויות של החיילות ששיחקתי זה שהן לובשות מדים. אין קשר באמת בין הדמויות, חוץ מזה שאני כל הזמן לובשת אותו הדבר".

לעזאזל הבריאות

"המפקדת" זו סדרה שיש בה ביקורת על צה"ל, והיא עולה עכשיו, בזמן מלחמה.
"עשינו התאמות בתסריט, אבל בעיקר ניואנסים. אתה לא תגיד 'חטוף', 'צבע אדום', או כל דבר שעלול להקפיץ מישהו. לא הוספנו דברים שקשורים למלחמה, אבל הורדנו דברים שעלולים להזכיר אותה.

"מבחינה טכנית, היו לוקיישנים שבוטלו כי צילמנו בחוץ ופתאום היינו צריכים להיות בקרבת מרחב מוגן. יום אחד צילמנו איפשהו באולפנים של החינוכית ברמת אביב, התפנינו באזעקה לחדר אחר, ופתאום סט פוגש סט. נכנסנו לחדר שבדיוק צילמו בו סרטון לחטופים.

אבל לפני הכל, המלחמה יצרה חלחלה אנרגטית על הסט. כולנו היינו במצב נפשי לא טוב. לחלק מאיתנו נרצחו בני משפחה, חלק מפונים, חלק מגויסים. כל אחד נשא איזה לחץ, אֵבל, כאב או משהו אחר. זו היתה העונה הכי קשה לצילום".

גם העונות הקודמות של הסדרה לא ממש עברו חלק. למעשה, במאית פחות ממוקדת מפריש היתה אולי מעדיפה לוותר על שירותיה של הכוכבת הראשית שלה, שהיקום ניסה להציב מולה שלל אתגרים כדי שלא תיקח חלק במה שהפך להיות תפקיד בונה קריירה.

"כשקראתי את הסצנה של האודישן לסדרה בפעם הראשונה, אני זוכרת שנשבר לי הלב מהמחשבה שהולכת להיות סדרה כזאת ומהאפשרות שאולי אני לא אהיה חלק ממנה", מספרת סער. "אמרתי לעצמי, 'אני כל כך אוהבת את זה, אני חייבת להתברג לאיזושהי דמות'. הייתי מעריצה של הסדרה עוד כשהיא רק היתה כתובה".

חשבת שזה יהיה תפקיד הפריצה שלך?
"מה זה אומר פריצה?"

לסדרה קוראים "המפקדת", ואת המפקדת.
"היו לה הרבה שמות לאורך התהליך, ויש לי תמיד ויכוח עם בן הזוג שלי על 'מי המפקדת?', כי אני מסבירה לו שכולן הן המפקדת. זה הקטע שכל עונה מדברים עליו, שכל אחת יכולה להיות מפקדת. אז בעיניי המפקדת היא לא נועה.

"היתה לי תחושה שזה יצליח, אבל לא מבחינת כמה שזה יתפוס, ואם כולם יאהבו, ושזה יהפוך לדבר כל כך גדול, כמו איזה תו איכות. ידעתי שיש על זה משקל, אבל זה כמעט לא קרה.

"כמה ימים לפני תחילת הצילומים של העונה הראשונה, אחרי שהצילומים כבר נדחו פעם אחת כי היתה הקורונה, פינו אותי למיון בגלל אפנדיציט. זמן התאוששות של שלושה-ארבעה ימים.
"אמרתי שהכל בסדר, אני יכולה להספיק להגיע לצילומים. חזרתי הביתה, עברתי על הטקסטים ופתאום מתחיל לכאוב לי פי אלף. אני מוצאת את עצמי עוד פעם באשפוז. מפה לשם נהיה לי זיהום, ואז, במהלך האשפוז, נדבקתי בחיידק".

מישהו ממש ניסה לעצור בעדך.
"לא ידעתי שאחלים תוך שבועיים. ניסו לצלם מסביב לדמות, ביטלו מלא צילומים, וכבר עלתה השאלה שאם לא אספיק להחלים אולי התפקיד כבר לא יהיה שלי. עברתי משבר מטורף באשפוז. הייתי במצב נפשי מאוד קשה. הביאו לי את הפסיכולוגית של בית החולים. הרופאים ניסו להסביר לי כמה בסוף הבריאות זה מה שמשנה - ואני, מבחינתי, מה אכפת לי הבריאות? כל החיים חיכיתי לתפקיד הזה. מגיל קטן אני רק לומדת משחק.

"מההפקה רצו לבקר אותי באשפוז, ולא נתתי להם כי הייתי בטוחה שהם רוצים לבוא כדי לפטר אותי פנים אל פנים. בסוף הגעתי לסט עם תפרים והמון אנטיביוטיקה".

"אחותי היא שמאל הרבה יותר רדיקלי ממני. אנשים חושבים שאני המורדת, אבל לא. אני גם לא אוהבת שמתייחסים לזה כמרד או כמשהו לעומתי, כי בעיניי זה דווקא ממשיך אותו קו של אנשים שהם דעתנים והמדינה מאוד חשובה להם"

ואז הגיעה העונה השנייה, שצילומיה תפסו את סער במצב נפשי מורכב. "אני חושבת שכבר שבועיים לתוך הצילומים הדיכאון התחיל", היא מספרת. "הקריסה הגיעה מהר. פתאום היה לי קושי מטורף לבצע כל פעולה קטנה, כאילו כל הגוף מחובר למלא משקולות של 10 טון.

"ללמוד טקסט זה נורא קשה, ללכת לישון זה בלתי אפשרי, לאכול זה בלתי אפשרי, לקום זה בלתי אפשרי, להתקלח זה בלתי אפשרי ולהתרכז בטייק זה בלתי אפשרי. כל דבר פשוט מרגיש כמו לטפס על הר. אפילו להיכנס למקלחת לקראת יום צילום או לעלות על מונית.

"אנחנו מאוד משפחתיים וכולם ידעו מה קורה - המפיקים, החברות שלי בקאסט - אז לא היה צריך להסתיר את זה ולהעמיד פנים שאני מתפקדת רגיל. ידעו שנורא קשה לי ועזרו במה שאפשר, שזה בעיקר חמלה ואמפתיה.

"אני לא יודעת איך עברתי את זה, אני רק יודעת שכשזה נגמר אמרתי לעצמי 'וואו'. היה בי כל הזמן פחד נורא ועמוק של 'אני הורסת את זה לעצמי'. העונה הראשונה היתה מדהימה, זכיתי בפרס, כולם יצפו שגם עכשיו אהיה טובה - והנה אני הורסת את זה".

את הקריירה היא לא הרסה, אבל את שני פסלוני "השחקנית הטובה" שבהם זכתה, ההם מתחילת הסיפור, היא דווקא שברה איכשהו. "ניקיתי את הבית, עשיתי ספונג'ה והזזתי אותם חזק מדי".

באסה.
"וואו. הייתי בטוחה שעשיתי לעצמי ג'ינקס, שכאילו משהו רע הולך לקרות. ואז יותם סיפר לי שבתרבות היפנית כשמשהו נשבר ממלאים אותו בזהב ואז זה למעשה מייקר אותו. החלטתי שאני זורמת עם זה ושזה יותר מגניב אפילו".

המשפחה אוכלת אותה

סער היא סוג של נס בישראל הדיכוטומית של ימינו. מצד אחד, היא אשת במה ומשחק שמפגינה בקפלן ומזוהה עם הצד השמאלי של המפה הפוליטית, ומצד שני היא באה מבית של אנשי ימין מובהקים. כמה ימנים? הוריה - שלי דנציגר וחבר הכנסת גדעון סער - הכירו בהפגנת ימין ב־1987, במה שנקרא אז כיכר מלכי ישראל.

זאת ועוד: במשך שנתיים היא ניהלה מערכת יחסים עם השחקן הערבי־ישראלי אמיר ח'ורי, ואחריו נכנסה לזוגיות של שנה עם העיתונאי ואיש המדיה החרדי מלך זילברשלג. כיום, כאמור, היא בקשר עם יותם רבינו - מוזיקאי, שחקן, מפיק מוזיקלי ולפני הכל ראפר, שצעיר ממנה בשלוש שנים כמעט.

"יותם, אם יש משהו שהוא אוהב, זה לדבר ולדון עם אנשים. לא רק עם אבא, בכללי - שיחות גדולות, פילוסופיות כאלה. הוא לא רוצה לדבר על מזג האוויר. הוא ישר שואל 'מה הפצע הכי גדול מהילדות שלך?' לדעתי הוא היה יכול להיות איש חינוך"

בעולם יפה יותר מדובר בשלוש דמויות נהדרות לסיטקום על בית משותף. במציאות קצת פחות קומית סער ספגה לא מעט ביקורת על בחירותיה הרומנטיות והאשמות שווא בדבר יצירת פרובוקציות תקשורתיות במכוון.

בעצם את באה מבית ימין על־מלא.
"נכון, ואגיד לך יותר מזה: אחותי היא שמאל הרבה יותר רדיקלי ממני. אנשים חושבים שאני המורדת, אבל לא. אני גם לא אוהבת שמתייחסים לזה כמרד או כמשהו לעומתי, כי בעיניי זה דווקא ממשיך את אותו קו של אנשים שהם דעתנים והמדינה חשובה להם.

"אני גם לא חושבת שאני הבן אדם הכי בקיא פוליטית. אנשים עושים לי פוליטיזציה וחושבים שאני יותר פוליטית ממה שאני. יש דברים שאני לא יודעת מה דעתי עליהם, ואני לומדת ומגלה".

אז אחרי שהבאת לאבא חבר ערבי, ראפר מתקבל יותר בקלות?
"הם מאוד אוהבים זה את זה. יותם, אם יש משהו שהוא אוהב, זה לדבר עם אנשים, לדון איתם. לא רק עם אבא, בכללי - שיחות גדולות, פילוסופיות. הוא לא רוצה לדבר על מזג האוויר. הוא ישר שואל 'מה הפצע הכי גדול מהילדות שלך?' לדעתי, הוא היה יכול להיות איש חינוך".

יפה, אבא שלך היה שר החינוך. עד כמה מציקים לך על זה?
"זה לא פוגש אותי כשאני מתכוננת לדמות באודישן. אין פה איזה עניין של נפוטיזם. היום אני כבר לא יכולה להסתיר את זה, אבל בתיכון עירוני א' הגעתי למגמת תיאטרון וידעתי שאומרים 'הבת של שר החינוך הגיעה'. הבנתי מאוד מהר שאצטרך להוכיח עכשיו שאני שחקנית טובה פי אלף.

"כל מי שהגיע היה צריך לעבור שיחה עם יועצת בית הספר, שתכיר אותו, וכשהיא שאלה אותי מה אבא שלי עושה עניתי לה 'אבא עובד מדינה', ולא אמרתי מי זה. במשך חצי שנה היתה ילדה אחרת בשכבה שהיה לה אותו שם משפחה. קראו לה דניאל, לאחותי קוראים דניאלה, אז במשך תקופה היועצת חשבה שהיא הבת של שר החינוך. אחרי חצי שנה היא ניגשה אלי ואמרה לי 'בואנ'ה, עבדת עלי!".

לא רצית שזה יגדיר אותך.
"אגיד ככה: יש הרבה דברים נוראיים יותר מאשר להיות בת של פוליטיקאי, אבל זה ממש לא כיף, בלשון המעטה. כי את חיה בצל כל הזמן. אני לא חושבת שיש מישהו שרוצה לחיות בצילו של מישהו, אפילו שאין קשר מקצועי בינינו. הוא לא איזה שחקן מוביל ומוערך ואני הבת שלו. הוא פוליטיקאי, זה תחום מלוכלך, אף פעם לא כולם אוהבים כל פוליטיקאי. שלא נאמר - יש בעיקר אויבים".

"יש דברים נוראיים יותר מאשר להיות בת של פוליטיקאי, אבל זה לא כיף, בלשון המעטה. כי את חיה בצל של מישהו כל הזמן. והוא גם פוליטיקאי, שזה תחום מלוכלך, לא כולם אוהבים פוליטיקאים. שלא נאמר - יש להם בעיקר אויבים"

מפריע לך כשיריבים פוליטיים מטנפים עליו? הודבקה לו סטיגמת הפקיד הממושקף.
"אין לי מושג איך הוא נתפס. אני יודעת איך ב'ארץ נהדרת' עשו אותו, ואני עפה על הדמות שם. החיקוי של מירי רגב, למשל, לא דומה לה. תפסו איזה מרכיב שם ויצרו דמות. דודו ארז עושה את אבא שלי מדהים. זו דמות מצחיקה. אנחנו נהנים מזה נורא. אף אחד לרגע לא נעלב מזה.

"כבר ניסו כמה פעמים בעבר לחקות אותו ולא זוכרים את זה, ודודו הביא משהו מעניין וחדש. הם לקחו את הניגודיות הזאת, שפתאום הליכוד נהיה דבר נורא אחר בזמן שאבא עדיין מדבר באיזו שפה גבוהה ושומר על איזו ממלכתיות ועל איפוק שפתאום זר לנו בימין. זה פתאום נהיה מצחיק לראות איש ימין כזה. כששני כהן גילמה את הדמות שלי ב'המפקדת' במקרה הייתי באולפן קרוב, ויש לנו תמונה יחד. בכלל, החלום שלי הוא להיות חלק מ'ארץ נהדרת'".

בלי ייסורי מצפון

אז לשניכם יש חיקוי שם עכשיו.
"כן, אבל החיקוי הוא לא שלי, אלא של נועה מהסדרה".

היית רוצה שאביך יהיה שר הביטחון?
"לא, מהרבה בחינות. לא הייתי מאחלת למשפחה שלנו את הזרקור הפוליטי הזה. בכל פעם שהזרקור הזה עליך, המשפחה אוכלת אותה. היא הקורבן הראשון שאתה מקריב על המזבח.
"אני לא מאחלת לאחים הקטנים שלי את זה, ואני לא מאחלת את זה לבריאות הנפשית והפיזית של אבא שלי. על אחת כמה וכמה בתקופה כזאת, שהכל בה על ווליום יותר גבוה. ואני לא מסכימה איתו כל כך על הרבה דברים".

כלומר, לא היית מצביעה לו.
"כרגע לא. בבחירות הקודמות הצבעתי לו, כי מה שהיה על סדר היום היה ההפיכה המשפטית וחלקתי איתו אותה ראייה. אז יכולתי גם בלב שקט להצביע למישהו שחושב כמוני בסוגיה הכי קריטית כרגע וגם להצביע לאבא שלי ולא להרגיש ייסורי מצפון על זה שלא תמכתי בו.

"אם כיום היו נערכות בחירות, כנראה לא הייתי מצביעה לו, כי אנחנו לא חושבים אותו הדבר על מה שעל סדר היום. הדבר היחיד שסותר לי את זה הוא העובדה שהייתי רוצה לאחל לאבא שלי הגשמה עצמית והצלחה. בקשר הרגשי שלי עם אבא שלי הייתי רוצה בשבילו שיגיע לירח ולכוכבים".

"אם כיום היו בחירות, כנראה לא הייתי מצביעה לאבא שלי, כי אנחנו לא חושבים אותו הדבר על מה שעל סדר היום. מצד שני, הייתי רוצה לאחל לו הגשמה עצמית והצלחה. בקשר הרגשי שלי איתו הייתי רוצה בשבילו שיגיע לירח ולכוכבים"

אבא שלך מכוון לראשות הממשלה. האפשרות שתהיי בתו של ראש הממשלה עברה לך בראש?
"זה נשמע לי נורא, זה נשמע לי מזעזע, ואני ממש מקווה שזה לא יקרה לי".

אם זה יקרה לו, זה יקרה לך.
"אם היתה דרך שבה אבא יהיה ראש ממשלה ונסכים על הכל וזה לא יעשה לי את המוות, אז וואו, נדיר. אבל אין, אין תרחיש כזה. לכן אני לא מאחלת לעצמי להיות הבת של ראש הממשלה. בעיניי, עם הקריירה והכל, זה רק מינוס. אני מבינה למה אנשים רואים את זה כדבר שהוא יתרון ומקדם - והרבה חושבים שזה המקרה גם איתי.

"אני ידועה כמישהי שלא אוהבת להתראיין, אבל יכול להיות שאם אבא שלי לא היה גדעון סער אז לא היתה לי בעיה. פשוט הכל תמיד צבוע בפוליטיקה בראיונות איתי. אני חושבת שחלק ממה שדחף אותי להיות יותר פוליטית ולדבר זה פשוט שכבר לא נשארה לי ברירה, כל הזמן היו לוחצים להוציא ממני ציטוט כזה או אחר.

"היה לי בן זוג ערבי, היה לי בן זוג חרדי ואני הבת של גדעון סער - וזהו, זה נסגר. משם כל דבר קטן שבא לי להגיד מקבל ממד אחר. באיזשהו שלב אמרתי 'יאללה, אם אי אפשר לנצח אותם - תצטרף אליהם. אז אני אדבר'".

סטיילינג: עומר יהב, איפור: אדיר פימה, עיצוב שיער: אוראל עטון, הלבשה: Verner. צולם במלון Brut מבית מלונות Brown, יחזקאל קויפמן 6, תל אביב