מאחורי הקלעים של הראיון עם קייסי זפטה // כתב: ערן סויסה
הראיון עם קייסי זפטה מתנהל ברוגע, בביתה שבשכונת בבלי בתל אביב, אבל רק עד לרגע שבו אנחנו נכנסים לסוגיית הקרע בינה לבין חברותיה הטובות לשעבר, אושיות הרשת ליאל אלי וטליה עובדיה. לפתע היא פורצת בבכי מהסוג שקשה לעצור.
כן, במדינה שפרופורציות ומידתיות אינן חלק מהמאפיינים הבולטים שלה, גם הסכסוך הזה הפך לאחרונה לאחד המדוברים ברשת. ״כשנחתי, גיליתי שליאל פתחה את הנושא בסטורי שלה וסיפרה שהיה ריחוק בינינו או משהו כזה", היא משחזרת בקול חנוק. "זו האמת, אבל זה מכוער לעשות את זה. הייתי מעריכה אותה פי עשרה אם היתה שולחת לי הודעה לפני כן ואומרת לי 'קייסי, אני רוצה להעלות את זה, סבבה?' זה הדבר החברי לעשות.
"אני לא בן אדם זר בחיים שלה כמו שהיא מבקרת אנשים דרך הטלוויזיה. היא מכירה אותי, וזה מאוד פגע בי. אני לעולם לא אכבס את הכביסה המלוכלכת שלי בחוץ כי זה לא אני, ותמיד אכבד את הפרטיות של הבן אדם שמולי".
איך את מסבירה את מה שהיא עשתה?
"באותו רגע היא שכחה כמה אני אוהבת אותה. זה לא סוד שהייתי יותר קרובה לליאל מאשר לטליה. היינו מאמנות יחד, מתייעצות ובאותו הרגע היא שכחה שיש בן אדם שאוהב אותה בצד השני. אני חושבת שצריך לתת לאנשים להתנהג כמו שהם רוצים, אבל עם כל האהבה שלי אליה, יש דברים שאני לא מוכנה לקבל".
נראה שנעלבת.
"מבחינתי זה היה קו אדום שנחצה. נכון שכולנו עם עוקבים וכולנו מוכרות, אבל זה משהו שלעולם לא אעשה למישהו אחר. באותו רגע לא הגבתי ולא עניתי. בסך הכל, ליאל ואני היינו חברות במשך שנה וחודשיים. בהתחלה היו כאלה שקצת חשדו שמדובר בקשר בשביל האינסטגרם ובשביל הנראות כלפי חוץ, אבל זה ממש לא ככה.
"אני מתחברת לאנשים ממקום אמיתי. נוצר מצב שהתחברתי לשתיים מהאהובות במדינה, היה קליק, היה כיף והתחלנו להסתובב יחד, להתאמן יחד ולעשות הרבה דברים יחד. מהצד שלי הרגשתי באיזשהו שלב התרחקות מסוימת, ובגלל שאנחנו בתעשייה, אין דבר כזה התרחקות שקטה. בחיים האמיתיים אתה יכול להתרחק מחבר וזה יתמסמס. כאן זו חברות שנוצרה לעיני כולם, אז התחילו הספקולציות והשמועות".
אז מה באמת קרה שם?
"לא היה פיצוץ מסוים כמו שאני הרגשתי שהן מתרחקות ממני. יכול להיות שהן הכירו אותי קצת יותר, וזה לא התאים להן. לא היה שם משהו רע, אבל כן הרגשתי שהן מתרחקות ממני ואמרתי סבבה. אני לא אכריח אף בן אדם להיות חבר שלי. אני חושבת שלהיות חבר שלי זה פריבילגיה כי אני נותנת מעצמי ואני חברה מאוד טובה. אפשר להגיד עלי הרבה דברים, אבל לא שאני חברה רעה או בן אדם רע.
"אבא שלי ואני היינו הולכים לגן יד ביד כי היה חוק שאומר שאם עובד זר הולך עם ילד, אי אפשר לגשת אליו. יום אחד נשארתי בבית והוא נתפס בחוץ וגירשו אותו. הזיכרון האחרון ממנו זה שהוא אסף אותי מהגן, קנה לי ולו במבה, וישבנו לראות טלוויזיה"
"אם ניפגש, ואני מניחה שזה יקרה יום אחד, יהיה חיבוק ויש אהבה. אנחנו לא בדם רע ולא נתעלם זו מזו. אני גם מאוד אוהבת ומעריכה אותן. גם בראיונות בחתונה של ליאל, כשכל העולם שאל אותי, רק אמרתי כמה אני אוהבת אותה ואיזו חברה טובה היא וכמה אני שמחה בשבילה. לא אמרתי שום דבר שלילי".
פוזלת להוליווד
זפטה, 26, היא בת יחידה להורים פיליפינים. אביה גורש מהארץ כשהיתה בת 6. "אמא שלי היא ההשראה שלי והבן אדם הכי חזק שהכרתי, ובסופו של דבר היא גידלה אותי", היא מספרת. "עד גיל 15 חלקנו חדר בדירה עם עוד כמה משפחות, אז הקשר היה מאוד צמוד. היא עשתה הכל כדי לפרנס אותי, את המשפחה שלה ואת אבא שלי. לבד. ממש מופע של אישה אחת. וונדר וומן".
את בקשר עם אבא?
"סוג של. הקשר שלנו מסובך. אחרי שהוא גורש מהארץ מאוד השתדלנו לשמור על קשר והיינו מדברים בכל יום שבת דרך הסקייפ. בגיל 9 נסעתי לפיליפינים למשך חודשיים והיה לי הכי כיף בעולם. באיזשהו שלב, כשהייתי בערך בת 14-13, ההורים התחילו פחות להסתדר והוא היה שם אותי באמצע. הוא פחות התעניין בי ובחיים שלי. הוא היה יותר מכניס אותי בינו לבין אמא שלי וזה הביא לכמה מצבים לא נעימים. כתוצאה מכך ניתקנו קשר מאז שהייתי בת 15 עד גיל 23".
את זוכרת את הגירוש שלו?
"כן. היתה לו תעודה של מטפל סיעודי, אח, והגן שלי היה צמוד למקום העבודה שלו, אז הסידור היה שהוא לקח אותי לגן. היינו הולכים לגן יד ביד כי היה חוק להגנת הילד שאומר שאם עובד זר הולך עם ילד, אי אפשר לגשת אליו.
"באחד הימים לא קמתי לגן, והוא נתפס ממש מחוץ לגן שלי וגירשו אותו. לא זכיתי להיפרד ממנו. הזיכרון האחרון שלי ממנו בתור ילדה קטנה זה שהוא אסף אותי מהגן, קנה לי ולו במבה וישבנו לראות טלוויזיה".
את מתגעגעת אליו?
"אני לא מכירה אותו כל כך. אני מתגעגעת לאבא שאני זוכרת כילדה מגיל 6-5. כמעט כל כולי זה אבא שלי: אני מציירת, שרה, מנגנת, וזה הכל דברים שאבא שלי לימד אותי. היה לי חוסר בדמות אב במהלך החיים שלי, אבל כתוצאה מכך הייתי מאוד עצמאית והתפכחתי בגיל צעיר, אז אני מסתכלת על זה בצורה ריאלית. גדלתי בלעדיו ויצאתי בסדר גמור".
לא מעניין אותך לנסות להתקרב אליו יותר?
"הוא חי בשלב מסוים בלונדון, ואמא שלי תמיד אמרה לי שאם אני נוסעת לשם אני חייבת להיפגש איתו - ויום אחד באמת נסעתי לשם. שבועיים לפני שנסעתי יצרתי איתו קשר לקראת ההגעה, וכשהייתי שם התקשרתי אליו ואמרתי לו שאני שם.
"הוא שמח לשמוע אותי, קבענו להיפגש והייתי ממש לחוצה לפני המפגש, כי בכל זאת לא ראיתי אותו 14 שנים. כשנפגשנו הרגשתי שזה אותו אבא שזכרתי - וזה עשה לי טוב. חשבתי שזאת הזדמנות לחדש את הקשר, אבל עם הזמן התווספו משקעים והוא התחיל לבקש ממני דברים שפחות התאימו לי והרגישו לי כסוג של ניצול. בגלל זה אנחנו לא כל כך בקשר".
לקהל הרחב היא נחשפה לראשונה ב"בואו לאכול איתי" בכאן 11, לאחר מכן לוהקה ל"הישרדות - מנילה" ברשת 13, ומאז לא ירדה מהרדאר. לאחרונה הצטלמה לתפקיד משחק ראשון בסרט הקולנוע ההוליוודי "שקשוקה ישראלית" לצד דילתן ספרייברי וגרג סולקין.
"למדתי משחק אצל גלית רוזנשטיין רק בשביל להעשיר את ארגז הכלים שלי", היא משתפת. "במקביל הגיעו הצעות לאודישנים, אבל שמתי את זה בצד כי לא הרגשתי שזה הייעוד שלי. כשהגיעה ההצעה לסרט הזה, שהוא הפקה ישראלית והוליוודית, הרגשתי צורך לנסות והתקבלתי, ונפתח לי התיאבון".
יש לך שאיפות לקריירה בינלאומית?
"כן, התפקיד גרם לי לחשוב על זה. אני לא מחפשת חשיפה דרך תחום אחד ספציפי, אלא שכמה שיותר אנשים ייחשפו אלי. מבחינתי, כל המהות שלי בעולם היא להיות איזשהו מודל כזה, שאנשים יוכלו להסתכל עליו ולהזדהות איתו כמכלול".[
"הטרנד של המודעות לדימוי הגוף גרם לאנשים להסתכל על זה כבכיינות או כהתקרבנות. הדרך שלי להראות את ההתמודדות היא פשוט לחיות כמו שאני רוצה, ולא שונה משאר האנשים. אני לא מכריזה על זה. אני פשוט עושה את זה"
ומה את עושה כדי לגרום לזה לקרות?
"חתמתי בסוכנות דוגמנות גדולה בארה"ב. זה התחיל שבועיים אחרי תחילת המלחמה וזה נתן הרגשה טובה לדעת שלא פוסלים אותנו בגלל שאני ישראלית, וגם שניתנת לי הזדמנות לייצג את המדינה".
הכוונה היא לדגמן בקטגוריית פלאס סייז?
"אני לא קוראת לזה פלאס סייז. אני קוראת לזה curve. אני לא אוהבת את המינוח של פלאס סייז. זה מיושן ועושה הבדלה בין אנשים. זה לא באמת פלאס סייז, זה פשוט בן אדם עם יותר קימורים. ככה אני רואה את הדבר הזה".
נראית מדהים
בשנים האחרונות הפכה זפטה לאחת הנשים הבולטות בארץ בנושא העלאת מודעות לדימוי הגוף, במיוחד עבור אותן 150 אלף נשים ונערות שעוקבות אחריה והקהילה שלה. עם זאת, לאחרונה היא חשה הסתייגות מהתחום שהפך לטרנדי.
"בעבר עסקתי בזה יותר, אבל אני כבר לא מנופפת בדגל הזה, כי אני מרגישה שזה עושה את ההפך ממה שזה אמור לעשות", היא מסבירה. "הטרנד הזה גרם לאנשים מקבוצות אחרות להגיב בצורה שלילית לנושא ולהסתכל על זה כבכיינות או כהתקרבנות. הדרך שלי להראות את ההתמודדות היא פשוט לחיות את החיים שלי כמו שאני רוצה בביטחון, ולא שונה משאר האנשים. אני לא מכריזה על זה, אני פשוט עושה את זה".
את מתכוונת לזה שכל משפיענית שהעלתה שני ק"ג הופכת למנטורית בתחום?
"כן. הרציתי בפני אלפי אנשים על דימוי גוף, והדבר הראשון שאני מספרת הוא על ההבדל בין הפרעות אכילה להפרעות באכילה. כשבחורה מדלגת על ארוחה או סופרת קלוריות, זו לא הפרעת אכילה. הפרעת אכילה זה משהו שמפריע בתפקוד היומיומי בצורה חריפה שמושפעת ממשהו שקורה בנפש.
"בתור אחת שמחלימה מהפרעות אכילה, אני יודעת להגיד לך שזה משהו שחונק אותך. אתה מתבייש בעצמך. גם אני שמרתי את זה בסוד במשך שנים. אפילו אמא שלי גילתה על זה דרך כתבות".
"מאז תחילת המלחמה ירדתי 14 ק"ג. האם זה נעשה כדי להיות בן אדם רזה? לא.
אני משקמת את הקשר שלי עם האוכל. את התגובות על זה שרזיתי אני לא לוקחת כמחמאה אלא כעובדה. ירדתי במשקל, אבל זה לא משנה לי"
איך ההפרעה באה לידי ביטוי אצלך?
"הייתי קמה באמצע הלילה, הולכת למקרר, מוציאה שש פרוסות לחם, מורחת בחמאת בוטנים ודוחפת לתוך הפה עד שהייתי מגיעה לשובע שהייתי מקיאה ממנו. לא הייתי רעבה, אבל הרגשתי שחסר לי ואף אחד לא רואה אותי או שופט אותי. זה נובע ממקום של תסכול, של עצב ושל ביקורת עצמית מאוד גבוהה".
נטע ברזילי חשפה לאחרונה בחדשות סוף השבוע בערוץ 12 משבר בריאותי שעברה, שבעקבותיו החלה דיאטת "קיטו" - קיצור של דיאטה קטוגנית, המבוססת על הפחתה של פחמימות. גם קייסי ניסתה את זה פעם, ללא הצלחה.
"להיות בן אדם רזה עולה לי במחיר נפשי, שהוא הרבה יותר כבד מהמחיר הפיזי", היא אומרת. "ניסיתי להיות בן אדם רזה כל כך הרבה שנים. מאז שאני זוכרת את עצמי לא היה לי נוטלה בבית, ולא מגירת חטיפים. מאז שנולדתי ניסיתי להצטמק, וזה עלה לי בהפרעות אכילה, באופן שבו דיברתי על עצמי ובהרבה שנאה עצמית".
אם היה כפתור שמרזה אותך, היית לוחצת עליו?
"אם אין לזה השפעה על מי שאני ומה שאני, ברור שהייתי לוחצת עליו, כי העולם הרבה יותר קל לאנשים רזים, אין מה לעשות. אם אגיד שלא הייתי רוצה, זה יהיה שקר, אבל אני לא רוצה להרעיב את עצמי ולהקטין את הכמות שאני אוכלת. זה מחיר שלא שווה את זה".
את אוהבת את איך שאת נראית?
"אני לא מתפשרת על איך שאני נראית, ואני חושבת שאני נראית מדהים. אני באמת מאמינה בזה. הגעתי להבנה שהגוף הוא מעטפת זמנית, ויותר חשוב לי איך אני נראית מבפנים. זה נשמע מתייפייף, אבל זו האמת. כל מה שאני עושה מגיל 21 הוא להתעסק בבפנים, וזה מה שגורם לאנשים לקבל את הביטחון ממני. זה יותר מלהסתובב בביקיני ושיגידו 'היא נראית וואו'. אני מצאתי את הנוסחה להיות מאושרת".
"לא היה פיצוץ מסוים עם ליאל וטליה, אבל הרגשתי שהן מתרחקות ממני. אולי הן הכירו אותי יותר וזה לא התאים להן. לא אכריח אף אחד להיות חבר שלי. אני חושבת שלהיות חבר שלי זה פריבילגיה כי אני נותנת מעצמי ואני חברה מאוד טובה"
מצד שני, אנשים יכולים לבוא ולהגיד "הנה, גם היא רזתה עכשיו".
"מאז תחילת המלחמה ירדתי 14 ק"ג. האם זה נעשה כדי להיות בן אדם רזה? התשובה היא לא. אני רוצה לשקם את מערכת היחסים שלי עם האוכל. אני רוצה להרגיש שאני מזינה את הגוף שלי בדברים טובים. אני כל הזמן מקבלת תגובות על זה שרזיתי, אבל אני לא לוקחת את זה כמחמאה אלא כעובדה. נכון, ירדתי במשקל, אבל זה לא משנה לי".
באמת לא משנה?
"תראה, אני אדם מאוד רגשי. בערך מגיל 14 סבלתי מבולמוסי אכילה ומאכילה בסתר, וזה משהו שנובע ממקום רגשי. אני עדיין בתהליך החלמה מהפרעות אכילה, אז לפעמים המשקל מתנדנד ולפעמים זה מתנגש עם המקצוע, כי כדי לדגמן למותג מסוים צריך להיות במידה מסוימת, ופתאום כשאת מקבלת את הבגדים למדידות את קולטת ששום בגד לא עולה עלייך.
"ועדיין, אני יכולה להגיד לך שאני נמצאת במקום מאוד שלם, כי עברתי רכבת הרים במהלך החיים. אף פעם לא הרגשתי מספיק טוב בתור נערה, בעיקר כשבאו הערות מתוך הבית.
"אמא שלי היתה מעירה לי על מה שאני אוכלת, ובתור ילדה זה התפרש לי כ'אמא שלי חושבת שאני מכוערת ולא טובה מספיק' - וזה פגע בי.
"זה גרם לריחוק בקשר שלי ושלה לכמה שנים, עד שהיה לי האומץ לעמוד מולה ולהגיד לה שהיא לא יכולה לדבר אלי ככה. היום בדיעבד אני מבינה שהיא עשתה זה מדאגה, ובין היתר כי לאבא שלי היתה סוכרת".
לומדת לשחרר
בימים אלה זפטה מנהלת מאבק משפטי מול הסוכנת שלה לשעבר, בעקבות טענות שלה לאי־העברת כספים עבור עבודתן המשותפת. "כל הדבר הזה התחיל בשבוע של גמר 'הישרדות'", היא מספרת. "בשלב כזה סוכן אמור להיות הבן אדם שאתה הכי סומך עליו, ולצערי לא קיבלתי את זה, ואפילו להפך".
לא היה אפשר לפתור את זה מחוץ לבית המשפט?
"אני בן אדם שקל לו להגן על עצמו ולעמוד על שלו, כי זה מה שלימדו אותי מאז שהייתי קטנה. בסיטואציה הזאת הרגשתי שלקחו לי הכל. היא היתה סוג של בת משפחה וחברה טובה, ופתאום היא פוגעת בי.
"לא הצלחתי לעמוד מולה ולהגיד לה מה אני רוצה, אז לקחתי עורך דין שידבר בשמי. לא חשבתי להגיש תביעה, אבל הדברים הידרדרו, היא הפסיקה לשלם לי וכבר לא היתה ברירה.
"זו היתה תקופה שבה הייתי צריכה לנצל את המומנטום, ודווקא אז הרגשתי שהקרקע נשמטת לי מתחת לרגליים ולא הצלחתי להרים את עצמי. זו היתה תקופה ממש גרועה, אבל עזבתי את הסוכנות וזה היה בשבילי שיעור ב'תפסיקי להיות תמימה'".
את בעצם מתמודדת היום עם כמה פרידות במקביל.
"כשאני אוהבת אנשים - ואני באמת אוהבת אותן - וכשפוגעים בי, זה לא נעים. הסיפור עם ליאל וטליה גם טרי יחסית. זה ממש לא נעים לראות בן אדם מסקר את הקשר שלך איתו דרך הסטורי. למה לא יכולת להגיד לי לפני כן?".
עם טליה יצא לך לדבר?
"לא, אני מבינה שהיא בחרה את הצד של ליאל, וזה לא סוד. אני באמת חושבת שאם זה לא היה תחת זכוכית מגדלת של המדיה, זה היה מתנהל בצורה אחרת לגמרי, והפרידה החברית הזאת היתה הרבה יותר שקטה. יש אנשים שאוהבים אחד את השני, אבל לא מתאימים להיות חברים".
את מסוקרת לא מעט. את לא אמורה להיות כבר רגילה לזה?
"אני רגילה שמדברים על הגוף והמראה שלי, אבל כשזה משהו אמיתי שחי ובועט, זה לא קל. הרגשתי שאנשים נכנסו לי לתחתונים. במשך תקופה ארוכה אני עושה עבודה על עצמי לא להיות מושפעת ולא להתייחס לביקורת מאדם שלא אקח אף עצה שלו, ופתאום, אחרי הרבה שנים, משהו הצליח לחדור אלי".
יש סיכוי שתחזרו להיות בקשר?
"ברור, אבל נכון לעכשיו אני בתהליכי שחרור. אני עובדת מאוד קשה על ללמוד לשחרר. מה שלמדתי בסיטואציה הזאת זה שלא תמיד אנשים צריכים לשמוע את האמת שלך, מספיק שאתה יודע את האמת. אני יודעת שעשיתי את כל מה שאני יכולה על הצד הטוב ביותר בתוך הקשר הזה - וגם היום אני לא סוגרת שום דלת".
עוד על קייסי זפטה - באתר forreal
erans@israelhayom.co.il
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו