כשאיש מבוגר מציע סוכרייה: הפרשה שמסעירה שכונה בצפון הארץ

עכשיו עדן היא הנסיכה אלזה. רצה הכי מהר שהיא יכולה אל יוני, אחיה הגדול. הוא כבר כמה דקות ספיידרמן, ממתין לה בחדר המשחקים - מהרגע שיצא בעצמו מהחדר ומהשיחה עם חוקרת הילדים.

שניהם משתוללים וצוחקים ביחד. עדן־אלזה קופצת בשמלה התכולה הנוצצת, מתרוצצת לאורך הקומה וגולשת על הרצפה. יוני עושה זאת מייד אחריה, ושני האחים מתגלגלים על הרצפה.

"עדן, את עלולה לקבל מכה! תיכנסו לחדר המשחקים ותשחקו שם", אומרת החוקרת באסרטיביות ונכנסת ביחד עם הצוות לחדר הישיבות. יוני ועדן מתפוצצים מצחוק וחוזרים לחדר.

יוני מציג לאחותו את הטריק שמצא בזמן שהיא ישבה מול חוקרת הילדים. אז הוא הפעיל את האורגן והצליח להתל בכולנו - במריאל, אחותו הגדולה; באריה, תושב השכונה שהעז לפקוח עיניים; במלווה של מרכז הסיוע לנפגעות תקיפה מינית (מספר הטלפון: 1202, ללא כוכבית); וגם בי - כאילו הוא זה שמנגן את סונטת ליל ירח בקצב ראפ. וכשהתקרבנו לחדר המשחקים מצאנו אותו רוקד בכישרון מפעים מבלי לגעת באורגן - וצוחק.

יוני (כל השמות בכתבה בדויים) כבר בן 9, ונדמה שהוא מבין מה קורה, אבל הוא בהחלט יודע לשמור סודות. לכן הוא לא סיפר לחוקרת דבר. עדן בת ה־6 לא שיתפה פעולה בתחילה, אבל בהמשך הסכימה לשתף שכן, היא היתה אצל ל' בבית. ש"כיף אצלו". מקבלים ממתקים. יש כיסא גדול שאנחנו יושבים עליו. ויש מישהו שכן, קצת נוגע ברגליים, בירכיים הפנימיות.

כך עדכן הצוות בבית לין, מרכז ההגנה לילדים, את האחות מריאל.

לפני מצלמות האבטחה

זאת חקירת הילדים הראשונה שמתבצעת בבדיקת הפרשה המטרידה שמתחוללת כבר כמה חודשים בשכונת מגורים בצפון הארץ. שכונה שבה מתגוררות משפחות רבות שעלו מאתיופיה וממדינות חבר העמים.

זה קורה בפארק הגדול והמואר, בכניסה לבית הכנסת השכונתי, בגני המשחקים. לפעמים לעיני האימהות, ובהסכמתן. לפעמים ללא ידיעת ההורים, ולפעמים גם בניגוד לאיסור המפורש שלהם.

גבר כבן 60, דתי למראה ובהיר עור, בעל מראה אירופי ("פרנג'י") - ששוהה שעות על גבי שעות בחברת הילדים, רובם ילדי עולים מאתיופיה בני 8-5. הוא קונה להם ממתקים שהוריהם לא יכולים להרשות לעצמם לממן. מתנדנד איתם על נדנדות בגן המשחקים. מרכיב אותם על אופניו החשמליים - שניים, שלושה וארבעה ילדים בו־בזמן, ללא קסדה, תוך סיכון חיים ממשי. חוצה איתם כביש ראשי, גם כשהם מביעים חשש ופחד, בעוד ילדים רבים רצים אחריהם בקנאה עד לחנות הממתקים הענקית שמעבר לכביש.

פעמים רבות ילדים עולים אל ל' הביתה. חלקם מספרים שהם "קופצים אצלו על המיטה", רואים סרטים, משחקים איתו. לפעמים הוא נכנס להתקלח כשהם שם. לפעמים יש ילד שנכנס איתו לחדר. בסוף – הוא נשאר לפעמים בבית עם ילד אחד בלבד

פעמים רבות הם עולים אחר כך לביתו של ל'. לפעמים הוא מגיע לחנות הממתקים בשעת ערב מאוחרת - סמוך לשעת הסגירה - בחברת ילד אחד בלבד. חלק מהילדים מספרים שהם אוכלים אצלו ממתקים, קופצים על המיטה, רואים סרטים, משחקים איתו. לפעמים הוא נכנס להתקלח כשהם שם. לפעמים יש ילד שנכנס איתו לחדר. בסוף הוא נשאר לפעמים עם ילד אחד בלבד.

כך זה מתנהל, לדברי הילדים והתושבים שעימם שוחחנו, לעיני כל - תחת מצלמות האבטחה של השכונה ובאין מפריע. עם זאת, חשוב לציין שככל הידוע לנו כיום, אין לרשויות הוכחה על עבירות מין שמתבצעות נגד הילדים, חלילה, אבל עצם ההתנהגות הלא הולמת בעליל מייצרת תמונה מטרידה.

או אולי, כמו שאומר אריה בזמן שאנחנו ממתינים לסיום החקירה: "הרי אם הייתי מתקשר למשטרה עכשיו ומספר שגבר אתיופי מבוגר מסתובב עם מלא ילדים בשכונה דוגמת רמת אביב - המשטרה כבר היתה מגיעה תוך שתי דקות עם חמש ניידות".

"תבואי לבית הכנסת"

"אנחנו סיימנו, שיהיה המשך יום טוב", אומרת מנהלת המרכז כשהיא יוצאת מחדר הישיבות. "יאללה, עדן, אנחנו הולכים", קוראת מריאל אל הילדים. "אני יושנת כאן הלילה", מצהירה עדן ומתקשה לעזוב. היא צודקת - יש במרכז ההגנה הכל למען ילדים שמחפשים קצת ביטחון. מקום להשתולל בו, אבל כזה שגם יודע להציב גבולות, שמביט בהם בדאגה.

בכל אחד ממרכזי ההגנה שפזורים ברחבי הארץ מרוכזים כלל הגורמים שנועדו לתת מענה לקטינים אשר קיים חשש שנפגעו מעבירות מין או אלימות. שם הם יכולים לעבור חקירת ילדים, בדיקה רפואית פורנזית, לקיים שיחות עם עובדים סוציאליים - ולקבל עם משפחותיהם הפניה להמשך טיפול.

באי־רצון מופגן, ובלית ברירה, יוני ועדן פושטים את התחפושות. "כמו שאמרתי, אנחנו לא יכולים להבטיח מה תהיה התוצאה", מסבירה מנהלת מרכז ההגנה, "אבל לפחות מבחינת החוויה, ההזדמנות ניתנה להם - וזה מאוד חשוב".

בדרך למכונית אנחנו חוצים כביש סואן. עדן מוצאת במהירות את היד שלי. היא קטנטנה, עדינה ושברירית, ואני חושבת באיזו קלות ילדה בת 6 נותנת אמון באישה שהיא לא מכירה. "תודה שאת מסיעה אותנו בחזרה הביתה", אומר לי יוני בטון בוגר כשאנחנו עושים את דרכנו לשכונה שלהם, ומשמיע בנייד שירים.

"ואיך שלא אפנה לראות, תמיד איתה ארצה להיות", עדן שרה בקול צלול ומדויק את אריאל זילבר. מריאל מעדכנת חברה במה ששמעה מהחוקרים בלחש - ודמעות זולגות מעיניה. בתוך רגע היא מתעשתת ושואלת את אחיה הצעירים מה ירצו לאכול. "בא לי פסטה שמנת", צוהלת עדן, ויוני מצטרף לבקשתה.

אריה, תושב השכונה: "הכי עצוב הוא שאנשים רגילים לזה. ל' עושה את זה מול כולם. ראיתי אותו בסופר, קונה לילדים דברים, וגם לאמא שלהם. הוא מחבק את הילדה בסופר, ואומר למי שמסביב: 'אני עוזר להם, הם מסכנים', ואנשים אומרים לו 'איזה יופי'"

בשכונה אנחנו פוגשים את אלמז, אם לחמישה ילדים, הקטן ביותר תינוק בן שבוע וחצי. "אני גרה בשכונה מאז שנולדה הילדה הגדולה שלי", היא מספרת. "לפני כמה שנים, כשעוד הייתי חדשה פה והילדים היו קטנים, הייתי משחקת איתם בגן המשחקים. הייתי עוברת עם הילדים שלי ורואה אותו יושב ומחלק לילדים ממתקים. הילדים שלי היו מחפשים אותו. 'איפה ל'? איפה ל'?". פעם אחת הם נעלמו לי, ואחרי כמה דקות חזרו עם ארטיקים. שאלתי אותם 'איפה הייתם?', והם ענו: 'עם ל'.

"לא הכרתי אותו אז. לפני כמה חודשים הייתי בסופר עם כל הילדים שלי. בשלב מסוים הם התפזרו, ושתי הגדולות (בנות 5 ו־6) נעלמו. אני מחפשת אותן בסופר, ופתאום אני רואה את הגדולה שלי בתוך העגלה שלו. הוא הרים אותה על הידיים והכניס אותה לתוך העגלה. אני רואה אותו, הוא גדול, הוא מבוגר, נראה כמו סבא - וזה התחיל לעצבן אותי.

"צעקתי 'איפה הייתם?', ואנשים לידו התחילו להסתכל עלינו. 'לא, אני רוצה לקנות לה מצלמה', ל' אמר, 'אני רק רוצה לבדוק כמה זה עולה'. ואני אמרתי מייד: 'אל תקנה שום דבר'. ואז, מעל הראש שלי, הוא דיבר אל הילדה: 'אני אקנה ביום שבת ואביא לך לבית הכנסת, תבואי לבית הכנסת בשבת'. והילדה שואלת אותי 'אמא, אני יכולה ללכת לבית הכנסת בשבת?'. לאנשים מסביב הוא סיפר 'אני תורם להם'".

השיא מבחינתה של אלמז היה לפני שבועות ספורים. "אחותי, שהיא בת 13, יצאה עם הילדים שלי לגן השעשועים וחזרה באטרף רק עם הבן שלי. שאלתי אותה איפה הבנות, והיא ענתה 'מישהו בשם ל' לקח אותן, ואמר שאת מסכימה'. אמרתי לה, 'אבל הוא לא שאל אותי אף פעם!'

"אחותי סיפרה של' ביקש שגם היא וגם הבן הקטן שלי יצטרפו אליו, אבל היא לא הסכימה, כי היא לא מכירה אותו. שאלתי אותה מתי זה קרה, והיא ענתה 'לפני כמה דקות. הוא אמר שהם עולים אליו לרגע ושהוא מחזיר אותם - והם לא חזרו. אז רצתי הביתה'. היא נראתה ממש מבוהלת.

"הייתי אז בהיריון, ובכל זאת רצתי במדרגות למטה, לא יודעת איפה בכלל לחפש. התחלתי לצרוח, לקרוא לילדים שלי. שאלתי שכנים איפה ל' גר?, ולא ידעו להגיד לי. פתאום הילדים שלי הגיעו. הוא כנראה שמע אותי ושלח אותם. כששאלתי אותם מה עשו שם, הם סיפרו: 'אכלנו ממתקים, פירות, שיחקנו במשחקים של הנכדים שלו'".

מאוחר יותר הילדים שיתפו את אמם שבזמן שהם עלו אל ל' לדירה, היו שם עוד כמה גברים מבוגרים שישבו סביב השולחן ושתו בירה "בצבע צהוב, והבקבוק היה בצבע ירוק". אחת הבנות סיפרה של' הרים אותה בידיו וסובב.

"גם אם אתה אוהב ילדים - אתה לא מכניס אותם אליך הביתה", אלמז אומרת ומזדעזעת מחדש. "זאת שכונת מצוקה. חופש גדול. הילדים מסתובבים. ההורים עובדים קשה. הוא מפתה את הילדים עם משהו שאין להם".

אלמז: "חיפשתי את הבת שלי בסופר, ופתאום ראיתי אותה בתוך עגלת הקניות של ל'. הוא הרים אותה על הידיים והכניס אותה לשם. ראיתי אותו, הוא גדול, נראה כמו סבא - והתעצבנתי. כשצעקתי, ואנשים הסתכל עלינו, הוא אמר: 'אני רק רוצה לקנות לה מצלמה'"

על הספסל בחושך

לפרשה המטרידה נחשפנו בעקבות פנייתו של אריה, תושב השכונה שהיה אמיץ מספיק לפקוח עיניים, להתבונן ולהרגיש שמשהו לא תקין מתרחש מתחת לאף של כולם.

"אני גר פה שנה, אבל אתמול נשבר לי", הוא משתף בשיחתנו הראשונה. "מה שעוד יותר עצוב הוא שאנשים רגילים לזה. ל' עושה את זה מול כולם. ביום חמישי ראיתי אותו הולך לסופר, קונה לילדים דברים, קונה לאמא שלהם דברים. הוא מחבק את הילדה בסופר. אומר לאנשים: 'אני עוזר להם, הם מסכנים', ואנשים אומרים לו 'איזה יופי'. זה יומיומי. בחופשים זה קורה יותר".

אריה מספר שהוא פנה אל ל' ושאל אותו לפשר מעשיו. "הוא ענה לי באדישות: 'הילדות רוצות. הילדות מרשות'. לדבריו, הן רוצות לבוא אליו. אמא שלהן מרשה להן. הוא בא לאוכלוסייה חלשה של עולים חדשים. המנטליות באתיופיה היא שכולם מכירים את כולם. הוא מראה לאימהות שהוא מחלק ממתקים, בא עם כיפה - והן מאמינות לו".

בלילה אחרי שיחתנו אריה שלח אלי צילום נסתר שצילמה מריאל ובו נראית אחותה הקטנה עדן, בשעת לילה, יושבת על ספסל בפארק, באזור חשוך ומוסתר, לצד ל'. על הספסל עטיפה של המבורגר צעצוע מגומי. מריאל הנסערת, שחיפשה אחר אחותה במשך דקות ארוכות אחרי שנעלמה, ביקשה ממנה שתחזור ביחד איתה הביתה.

"הוא קונה להם ממתקים מיוחדים שאין בכל חנות", אומרת מריאל. "אתמול בערב ראיתי את ל' יושב עם ילדה במקום כל כך חשוך שלא זיהיתי בהתחלה שזאת אחותי הקטנה. זה גן משחקים ענק, ומרשים לילדים להסתובב פה יותר בחופשיות. אחותי יודעת שאסור לה ללכת אליו. בהתחלה עמדתי בצד, חמש-עשר דקות. רציתי לראות מה הוא עושה.

"לפי שפת הגוף זיהיתי שזאת עדן. אמרתי בשיא העצבים 'מה היא עושה פה איתך', והוא אמר: 'הכל בסדר, הלכתי וקניתי לה פה ושם, אני עוד מעט אקח אותה הביתה'. אמרתי 'לא! אני אקח אותה הביתה'.

"ראיתי אותו מושיב בנות על הרגליים, אבל לא משהו שילדה קטנה תוכל להבין שהוא לא בסדר. הוא שוב ושוב מרכיב את אחותי על האופניים שלו, אחרי שביקשתי במפורש שלא יתקרב אליה. חשבתי להגיש נגדו תלונה, אבל חששתי שלא יתייחסו לזה ברצינות. שיסגרו את התיק בתוך שבועיים-שלושה. לא חסרות חברות שלי שהלכו והגישו תלונות ועברו גיהינום - ולא קרה עם זה כלום".

זאת לא הפעם הראשונה שעדן נעלמה. שבועיים קודם לכן היא שהתה בשעות הערב במתנ"ס השכונתי, בהשגחתה של אם אחרת - חברה של המשפחה. בשלב מסוים אמרה עדן לחברה שהיא חוזרת הביתה, והחברה עדכנה את האם. אבל עדן לא שבה הביתה.

אריה: "שאלתי את ל' מה הוא עושה, והוא ענה לי באדישות: 'הילדות רוצות. הילדות מרשות'. לדבריו, הן רוצות לבוא אליו, ואמא שלהן מרשה. המנטליות באתיופיה היא שכולם מכירים את כולם. הוא מראה לאימהות שהוא בא עם כיפה - והן מאמינות לו"

מריאל, האם וכמה חברים החלו לחפש אחריה בשכונה. היא נמצאה בביתו של ל'. כשמריאל ניסתה לברר עם אחותה איך היא הגיעה מהמתנ"ס לבית של ל', הילדה חששה לספר. בסופו של דבר שיתפה של' הגיע למתנ"ס ומצא אותה שם. "שאלתי אותו אם אפשר לשחק אצלו".

עדן זכרה שבעבר היא היתה אצל ל' כמה פעמים, בחברת ילדים נוספים, ושיש אצלו ממתקים. "אני לא זוכרת למה הלכתי לשם", אמרה בחשש לאחותה. בהמשך שיתפה בקול רועד: "אכלתי אצלו. הוא שם לי במבה בשקית. יש אצלו מזרון כזה. קפצנו עליו".

מרכיב על האופניים

יום למחרת הפנייה של אריה אנחנו נפגשים בשכונה, בפארק ציבורי גדול ומואר. "גם מכאן הוא אוסף ילדים", מספרים מריאל ואריה. מריאל מובילה אותי לבניין שבו ל' מתגורר. כשמתקרבים לקומה שלו נשמעת מעבר לדלת הסגורה מוזיקה חזקה.

בשלב מסוים ל' יוצא להסתובב על אופניו החשמליים בשכונה. הוא נוסע לבית הכנסת לתפילת ערבית. הילדים שמשחקים בגן השעשועים הסמוך מכירים אותו היטב. "אנחנו אוכלים אצלו גלידה. מקבלים ממתקים. אפשר לדבר איתו. לקבל אוכל. אבל אני לא בא לל' יותר", אומר אחד הילדים. "למה?", שואלת אותו מריאל, והוא עונה: "בגלל שהוא דרס כלב". "מתי?", מזדעזעת מריאל. "לפני כמה שבועות. ילד אחד היה מקדימה. ל' ניסה לנסוע משם ולא ראה שיש כלב, והוא שם בטעות גז ודרס וברח". בהמשך הוא מספר: "ל' נותן לנו להרגיש אצלו כמו בבית".

ילדים מעט יותר בוגרים בגן השעשועים מספרים של' נוהג להסתובב לרוב ליד בית הכנסת, בגן השעשועים או במתנ"ס. "הוא רק עם הקטנים. מסיע את הילדים. מרכיב שניים מאחור, אחד מלפנים. הוא לקח ילד אחד, ואז אישה אחת צעקה עליו 'מה אתה לוקח בלי רשות?".

אנחנו ניגשים לחנות הממתקים הגדולה בקצה השכונה. חוצים כביש ראשי סואן ומסוכן. לכאן ל' לוקח את הילדים. החנות נראית כמו לונה פארק ענקי של ממתקים, כאלה שאפשר לראות בסרטוני טיקטוק ושלא ניתן למצוא באף חנות רגילה.

"אתה מכיר את ל'?", אנחנו שואלים את המוכר. "זה מבית הכנסת? מכיר, בטח. הוא נכנס עם הרבה ילדים קטנים. בא בשעות שאני סוגר, תשע-תשע וחצי". המוכר מספר של' מגביל את הילדים בקנייה, אומר לכל אחד לבחור מוצר יחיד. "בכל פעם הוא בא עם ילדים אחרים. לפני כמה ימים הוא היה פה עם ילד אתיופי קטן. הוא הקבוע שלו. אני יודע של' הוא בנאדם טוב. הוא עושה את זה הרבה, לפי מה שהבנתי. בכל יום שישי אני בבית הכנסת, והוא בפנים, מתפלל. כשהוא יוצא מחכים לו משהו כמו 30 ילדים. הוא הולך הביתה וחוזר עם קרטון של קרטיבים. יש לו שם כיסא, ותמיד הוא יושב, ככה, מחלק קרטיב לכל אחד".

בערב שלאחר מכן תועד ל' מרכיב כמה ילדים על אופניו, רוכב איתם ללא קסדה, חוצה איתם את הכביש הסואן, כשילדים רבים רצים אחריו וחוצים גם הם את הכביש תוך סיכון ברור לחייהם. היעד: חנות הממתקים, שם הם מסתובבים ובוחרים ממתקים.

כשל' מבין שהוא מתועד, הוא מתריס כנגד אריה שמצלם אותו, ומחבק במופגן את הילדים שיושבים לצידו על הספסל בפארק - לעיני המצלמה. בשלב מסוים הוא מזמין נגד אריה ניידת משטרה. כשהשוטרת מגיעה, אריה משתף אותה: "האדם הזה יושב פה עם הילדים, קונה להם ממתקים, מעלה אותם לבית שלו".

השוטרת מבקשת להבין אם מישהו ראה בעיניו את הילדים עולים אל ל' הביתה. "הילדים מספרים, ראיתי בעצמי שהוא מלטף אותם. מרכיב אותם על אופניים בלי קסדה", אריה מסביר. השוטרת מציעה לו להגיש תלונה. "אם את לא חושבת שאין פה משהו לא נורמלי שאדם מבוגר... שאין פה הורים בסביבה, רק אמא אחת..." אריה אומר, והשוטרת שואלת "מה הבעיה?".

האם היחידה שנמצאת כרגע בפארק, בזמן שילדים רבים מתגודדים סביב ל', קמה להגנתו של אריה. "הילדים הולכים, משחקים איתו, הוא קונה להם ממתקים". השוטרת חוזרת ומציעה לאריה שיגיש תלונה במשטרה.

צמיגים נוקבו כאיום?

מריאל החליטה לא לשתוק. בסמוך לפנייה של "ישראל היום" אל משרד הרווחה, עם דיווח על ל' ובקשה להתייחסות, גם היא שיתפה גורמים באגף הרווחה והשירותים החברתיים. באותו היום התבשרנו ממשרד הרווחה שהמקרה לא היה ידוע לרשויות עד לאותו רגע, אך עם קבלת הפנייה של אחת התושבות הועבר דיווח למשטרה, ונציגי הרווחה שוחחו עם האימהות בשכונה.

לאחר פנייתנו למשטרה קיבלנו עדכון שחוקרי המשטרה יזמו פתיחת חקירה וביקשו ממנהל אגף הרווחה בעיר שיגיש תלונה. במקביל יצרנו קשר עם בית לין וחיברנו בין מריאל לבין המרכז. מריאל זומנה עם אחיה לחקירת ילדים שהתקיימה, באישורה של אמם, שבוע לאחר מכן (בשל מצוקת כוח אדם).

בעקבות התעוררות הפרשה בשכונה החלו מריאל ומשפחתה, ואלמז ומשפחתה, לספוג איומים. באחד הערבים נצפתה דמות חותכת בסכין את ארבעת גלגלי הרכב של מריאל ואלמז. "כשחתכו לי את הצמיגים אמרתי לשוטרים 'אולי באים כדי להשתיק אותנו', אומרת אלמז. "הייתי עצבנית ופניתי גם למנהל אגף הרווחה. אמרתי לו: 'פינצ'רו לי את הצמיגים בגלל הדבר הזה, אתם צריכים לדעת". מאז אותו לילה התקינה אלמז מצלמות אבטחה סביב ביתה.

"הרווחה צריכה לאסוף את כל הילדים ואת כל ההורים ולעשות התערבות", ממשיכה אלמז. "אמא שלי מפחדת. בקבוצות של השכונה היא מקבלת איומים. היא רק רוצה שקט. גם אני התחלתי לפחד. את הרכב עדיין לא תיקנתי".

בימים האחרונים, מאז חקירת הילדים, מריאל מספרת שהתנהגותה של עדן השתנתה. הילדה חוששת כעת לצאת מהבית, ולא מסכימה להסתובב בחוץ בלי אחותה. כשהיא רואה מרחוק את ל' היא קופאת, אומרת "איכס" ומבקשת להתרחק. מריאל ממתינה לזימון להמשך חקירת הילדים, ואלמז מצפה שמישהו מהרווחה או מהמשטרה ייצור איתה קשר ויזמין גם אותה, עם ילדיה, לחקירה.

• • •

ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: "אנו רואים בחומרה כל חשד לפגיעה וניסיון פגיעה מינית, ובפרט כשמדובר בקטינים. מטבע הדברים, ומטעמי צנעת הפרט, אנו מנועים מלהתייחס לפרטים שהועלו בפנייתכם, אולם נציין כי עם קבלת תלונה בנושא נפתחה חקירה שעודנה מתנהלת, שבמסגרתה בוצעו מגוון פעולות חקירה בשיתוף כלל הגורמים הרלוונטיים, לרבות חקירת חשוד. אנו פונים לציבור ומבקשים, ככל שישנם מקרים נוספים, לגשת לתחנת המשטרה ולהגיש תלונה. משטרת ישראל תמשיך לבצע את כלל הפעולות הנדרשות, ביסודיות וברגישות המתבקשת - במטרה להגיע לחקר האמת".

מהעירייה הרלוונטית נמסר: "בתחילת חודש אוגוסט 2024 התקבל באגף הרווחה והביטחון החברתי של העירייה מידע מהמשפחות המתגוררות בשכונה, שלפיו תושב מבוגר מהשכונה מתרועע עם קבוצות ילדים קטנים בגני השעשועים, מחלק להם ממתקים ומרכיב אותם על אופניו בצורה לא ראויה ולא בטיחותית. עם קבלת המידע נרתמו העובדים הסוציאליים להנחות את המשפחות להיות ערניות, למנוע מילדיהן מפגשים עימו, וכן ולהסביר כיצד להגיש תלונה מתאימה במשטרה. במקביל עירב מנהל האגף מיידית את מפקד השיטור העירוני, אשר נרתם לנושא. חומרים ופרטים שהמשפחות העבירו נמסרו למשטרת ישראל.

כמו כן, עורבו גורמי קהילה שונים להגברת מודעות ההורים לתופעה המדאיגה, לטובת שמירה על ילדיהם. בשל העובדה שהמשפחות מיאנו להגיש תלונה, מנהל אגף הרווחה והביטחון החברתי ניגש אישית להגיש תלונה במשטרה, והעביר את כל החומרים שהיו בידיו. ראש העיר ביקש פגישה דחופה עם מפקד התחנה, והפגישה תתקיים ביום ראשון הקרוב. אגף הרווחה ממשיך להיות בקשר עם המשפחות ומעודד אותן לפעול להגנת ילדיהן. לעירייה לא ידוע על התמשכות של התופעה מהעבר".

Noam.barkan@gmail.com

במקרה של חשד לפגיעה בילדים, פנו לקווי החירום: קו הסיוע לנפגעי תקיפה מינית - 1202, 1203 המועצה לשלום הילד - 02-6780606, אל"י (האגודה להגנת הילד מפני התעללות פיזית, מינית ורגשית) - 6935*