לפני ימים אחדים עזב משה נוסבאום את ירושלים ועבר עם אשתו נאוה, שאותה הוא מכנה בחיבה "נאווקה", לבית החדש שקנו בהרצליה. כתב המשטרה המיתולוגי של ערוץ 12, האיש שמכיר כל זירה, רחוב או סמטה אפלה בבירה ושסיקר אלפי אירועים בה - עזב כדי להתגורר קרוב יותר לילדיו ולארבעת נכדיו, שחיים במרכז.
יותר מ־40 שנה היה נוסבאום שם נרדף לעיתונאי שטח. בקול הצרוד־תמיד אך הבוטח הוא העביר דיווחים מזירות פיגועים, מפרשיות רצח, מחקירות נשיאים וראשי ממשלות, ממעשי הונאה, ממחאות ומהפגנות - כל מה שמרכיב את פסיפס חיינו, במדינה שכל רגע דל בה הוא גם פסטיבל.
עד שהגוף התחיל לבגוד בו. לפני שנתיים וחצי הוא אובחן כחולה ב־ALS, מחלת ניוון שרירים סופנית, שפגעה גם ביכולת הדיבור ובכושר הבליעה שלו. לפני חמישה חודשים, אחרי עשורים ללא לאות, הוא הפסיק להשמיע את קולו באולפני השידור.
"נאוה הושיבה אותי לשיחה בבית ואמרה לי: אתה כבר לא ברור, לא מבינים אותך כשאתה מדבר. נאלצתי להסכים איתה", הוא מספר. "אחרי עשרות שנים של אדרנלין גבוה בשטח, באירועים מחרידים ומרתקים, הבנתי שאני כבר לא יכול יותר לשדר בקולי. זה היה רגע לא קל ומתסכל. אני עדיין מרגיש מלא כוח, חיוניות ואנרגיה, והנה - אני נאלץ להפסיק".
כמעט שלושה חודשים הוא לא עבד. "הקפדתי להגיע למערכת בנווה אילן, אבל בעיקר התמנגלתי", הוא מודה בצער. "זה מאוד קשה עבורי. מאוד. בכל בוקר אני קם, וכשאני מקבל הודעות על אירוע כלשהו שקרה - אני מרגיש כוח ורצון לצאת מייד".
לדאבון הלב, נוסבאום כבר לא נמצא בשטח. במקום זה יש לו בייבי חדש, "שיחת ווטסאפ: משה נוסבאום מקליד/ה", מדור שבועי במגזין סוף השבוע באתר N12, שאותו הגה עורך המגזין אור גלזר, ושבו נוסבאום מראיין אנשים שונים בשיחת ווטסאפ. "נדמה לי שהמנהלים שלי המציאו אותי מחדש", הוא מתלהב. "זאת הברקה, אנחנו מקבלים תגובות מדהימות. יש לפורמט הזה חן מיוחד וכיוון אחר לראיון עיתונאי".
אבל שלא תטעו לרגע: נוסבאום עדיין מעורה היטב באקטואליה הזורמת בפושים. ומה שמתרחש כעת במשטרת ישראל מעורר בו בעיקר זעם. "בתפקוד שלה בשני אירועי פריצת הח"כים והאזרחים לבסיסי צה"ל קיבלנו תמונה של מצבה העגום של משטרת ישראל ושל הרוחות הרעות שמנשבות בה.
"יש לי יסוד טוב להעריך שלפחות חלק ממפקדי הכוחות ומהשוטרים שהיו מעורבים באירועים האלה פעלו ברפיסות, כי היו תמימי דעים עם משנתו של השר הממונה על המעשה הפסול של חוקרי מצ"ח, וכי תמכו במחאת ההמון הזועם שפרץ את השערים ואת הגדרות.
"יש למחוזות המשטרה יכולות תגובה מהירות ויעילות הרבה יותר ממה שראינו. לא כולם שם האמינו שזה מה שצריך לעשות. זאת מסקנה עגומה ומסוכנת. היא מעידה על תחילתו של תהליך ריקבון בארגון אוכף החוק המוביל במדינה.
"העובדה המעודדת היחידה היא שהכל עוד הפיך, ושניתן לייצב את השורות ולהרחיק את הרעות החולות שהשר בן גביר מנסה להטמיע. זה יהיה האתגר העיקרי של המפכ"ל החדש ושל סגל הפיקוד שהוא ימנה סביבו".
קבענו להיפגש ב"פונדק אלביס", מרחק שלוש דקות הליכה מהמערכת שלו בנווה אילן. בשעה היעודה נוסבאום כבר נמצא שם, באמצע ארוחת הצהריים שלו. דיבורו דורש ממנו מאמץ כביר, אבל הוא לא מוותר. הוא מפציר בי שאם לא אבין מילה כלשהי - שאגיד. מדי פעם הוא נדרש להפסקה קלה.
אני שואל לשלומו. "יציב", הוא עונה. "פעם בשלושה חודשים אני טס לבוסטון, לרופאה שלי, פרופ' מריט סודקוביץ', הכוהנת הגדולה של מחלת ה־ALS. היא מקבלת חולים מכל העולם, והסכימה לקבל גם אותי, בתנאי שאתייצב שם ארבע פעמים בשנה לבדיקות מקיפות של שלושה ימים. זה לא קל. הבדיקות, מהראש ועד הרגליים, הן מאוד קפדניות, ואני קונה שם גם את התרופות שהיא ממליצה עליהן עבורי".
"יש למשטרה יכולות תגובה מהירות ויעילות בהרבה ממה שראינו בפריצה לבסיסים. זאת מסקנה עגומה ומסוכנת, שמעידה על תהליך של ריקבון. הדבר המעודד היחיד הוא שהכל עוד הפיך, ושניתן להרחיק את הרעות החולות שהשר מנסה להטמיע"
ארבעה ימים בלבד אחרי 7 באוקטובר נוסבאום היה אמור לחגוג את יום הולדתו ה־70. המלחמה שיבשה את תוכניותיהם של ילדיו, שארגנו לכל המשפחה שהות של שלושה ימים בצימר בצפון. בבוקר השבת השחורה עצמה הוא ישן "כמו תינוק", כהגדרתו, ולא התעורר מהודעות הווטסאפ הרבות שהציפו את הנייד שלו - עד שנאוה אמרה לו: "קום, יש מלחמה".
"רציתי מייד לצאת לשטח, אבל עצרתי את עצמי. זאת הפעם הראשונה שאני לא נלחם עם נשק או כעיתונאי בשטח, וזה עשה לי צביטה בלב. התסכול שלי היה גדול, כי הפעם אני לא יכול לעזור ולתרום. אני לא מנסה לייפות את המציאות - במלחמה הזאת אני מהצד".
ובכל זאת, הוא מצא דרך לתרום: "המשטרה ביקשה ממני להגיע לבקר שוטר פצוע בביה"ח סורוקה בבאר שבע. מאז נסעתי יום־יום לבקר שוטרים וחיילים פצועים בכל בתי החולים בארץ. זה ריגש אותי מאוד. אני חייב לומר שעברתי כל כך הרבה חוויות בעבודה שלי, ודווקא כאן מצאתי את עצמי מתרגש במיוחד.
"לשמוע את החבר'ה הצעירים האלה מספרים מה עבר עליהם, ולראות את הניצוץ בעיניהם של קטועי הגפיים כשהם מדברים על חזרה ליחידה שלהם בצבא. זאת חוויה מדהימה, שרק מעצימה את הפער בינם לבין ההנהגה שמובילה אותם ואותנו בשנה האחרונה".
"בכיתי עם נאוה באוטו"
מאז קיבל לראשונה את האבחנה המרה על מחלתו, מצבו של נוסבאום הידרדר אט־אט. לצד מסכת הבדיקות והבירורים שעבר הוא המשיך לשדר, ובחלוף הזמן דיבורו הפך כבד יותר ויותר. "זה היה תהליך הדרגתי. שמתי לב שהכתבות שלי מתארכות. לשבח העורכים שלי והקולגות באולפן אני יכול לומר שהם לא לחצו עלי, אלא הלכו איתי עד הסוף. רק מדי פעם העורך בקונטרול היה קוטע אותי ואומר לי 'תודה, נוסי'.
"כשבן גביר מונה לשר נתתי לו קרדיט, וגם הצהרתי על כך. חשבתי שיגיע מישהו שחושב מחוץ לקופסה. ומה קרה? הוא לא חושב מחוץ לקופסה - הוא מנתץ את הקופסה. והקופסה הזאת, המשטרה, כל כך יקרה לליבי. הוא מפורר את הארגון"
"בהתחלה הרופאים לא ידעו מה יש לי", הוא נזכר. "ההערכה היתה שעברתי אירוע מוחי. הלכתי לרופאים שונים, עד שאחד מהם זרק לחלל האוויר את המונח 'ALS'. עם זה המשכנו להעמיק בבדיקות, עד שישבנו מול הרופא והיתה אבחנה סופית.
"זה היה הלם. יצאנו מהפגישה, ונאווקה פרצה בבכי באוטו. גם אני בכיתי. הבנו שהחיים שלנו השתנו. התאבלנו. הפעם היחידה שבכיתי לפני כן היתה כשאמי נפטרה, לפני 14 שנים. יומיים היינו באבל, עד שהילדים שלנו, וחבר ילדות שלי, אבי שקד (שהתמודד על ראשות מפלגת העבודה, ע"נ), נכנסו למוד של פעולה. וכך גם אני. אני אופטימיסט עד כדי טמטום".
אחת הפעולות הראשונות של נוסבאום היתה קביעת פגישה עם מנכ"ל חברת החדשות של ערוץ 12, אבי וייס. "הייתי מוכן לכך שייפרדו ממני ושלא אמשיך. סיפרתי לווייסי, והוא פרץ בבכי. אמרתי לו שצריך לחשוב מה הלאה, והוא מייד אמר לי ללא היסוס: אין מה לחשוב הלאה - ממשיכים בדיוק כמו שהיה עד עכשיו, אתה לא מפסיק, אתה ממשיך לעשות את מה שאתה יכול, ואנחנו נותנים לך במה וגיבוי עד הסוף. זה ריגש אותי מאוד.
"וייסי עמד בזה, והוא המזל שלי. הוא תופעה. הוא שידר לכולם במערכת שזאת ההתנהלות מולי. בכלל, המערכת שלי היא דוגמה ומופת לאיך צריך להתנהג כלפי אנשים עם מוגבלויות. גם הציבור צריך לקבל יותר ולהיות סבלני כלפי אנשים עם מוגבלויות. לא לצחוק על זה, ולקבל את השוני".
היו לא מעט תגובות קשות לעובדה ששידרת בקול איטי ולא תמיד מובן. נעלבת?
"אני לא נמצא ברשתות החברתיות, ובאמת לא התעסקתי בזה. אבל אני לא מנותק, וידעתי שאנשים אמרו וכתבו: די, אי אפשר להבין אותו, הגיע הזמן שישיב את המפתחות. זה לא העליב אותי, כי אני כל הזמן מנסה להיות מאוד שקול, ואני גם יודע שהיו אנשים, במערכת ובכלל, שבטוח ריחמו עלי. אני תמיד מבקש מבני שיחי לא לרחם עלי, אבל אני יודע שזה קורה, ואני יודע שדיברו על המצב שלי".
הרגשת שקולגות שלך, אנשים במערכת, מנתקים איתך קשר?
"להפך. הקשר עם המגישים, הכתבים והעורכים רק התהדק והתחזק. הם מאוד פרגנו לי. וזה לא קל, אני יודע. גם למדתי שמי שבא אלי - בא לדבר ולהחמיא לי. עודד בן עמי, לדוגמה, הוא חבר שלי כבר עשרות שנים. יום אחד אשתו, אורנה, שאלה אותי אם יהיה בסדר שהיא תשלח מתנה לרופאה שלי בבוסטון, לאות תודה על כך שהיא מטפלת בי כל כך טוב ויפה. אורנה היא פסלת, והיא שלחה לה מתנה. הרופאה שלי מאוד התרגשה מהמחווה הזו".
"אני לא מנותק, ידעתי שאנשים אמרו: די, אי אפשר להבין אותו, הגיע הזמן שישיב את המפתחות. לא נעלבתי כי אני מנסה תמיד להיות שקול, ואני יודע שהיו אנשים במערכת ובכלל, שבטח ריחמו עלי. אני תמיד מבקש מבני שיחי לא לרחם עלי"
נוסבאום נעצר לרגע. "אתה יודע, אני נחשף ללא מעט חולים במחלה שלי שרואים בי כתובת. אני מקבל הרבה פניות מהחולים עצמם או מבני המשפחות שלהם. יום אחד צלצל אלי מישהו מלונדון וסיפר לי שהוא מגיע ממשפחה חרדית מבוססת, ושאביו חלה במחלה ומאז נשאר בבית, מכונס בעצמו, לא מרשה שידברו על כך.
"ביקשתי לדבר עם האב. אמרתי לו: אתה מנהל שני מאבקים - אחד נגד המחלה, והשני כדי להסתיר אותה. ממה אתה חושש? יהיה לך הרבה יותר קל אם תחשוף את זה, דברו על המחלה, צא מהבית. אחרי שבועיים הבן התקשר שוב ואמר לי: 'נוסבאום, אתה צדיק, שינית את אבא, התחלנו לדבר על זה והוא יוצא מהבית, החיים שלנו השתנו לטובה'. זה גרם לי סיפוק אדיר".
דבר דומה קרה לו גם בשוק מחנה יהודה בבירה. "בכל יום שישי אני בשוק, קונה לילדים מצרכים שהם מבקשים במיוחד דרך קבוצת הווטסאפ שלנו, 'מחנה יהודה חגיגות'. בסופ"ש נאוה ואני יוצאים עם שלוש צידניות ומחלקים בין הילדים, שגרים בהרצליה ובתל אביב.
"באחד מימי שישי ניגשה אלי בחורה שזיהתה אותי בשוק ואמרה לי כך: 'נפלת לי מהשמיים. אבא שלי עבר אירוע מוחי ומאושפז בבית חולים. לפני שלושה ימים הוא חזר להכרה ואמרתי לו שאני הולכת למחנה יהודה, והוא אמר לי: אם תפגשי שם את נוסבאום - תגידי לו שרק בזכותו רציתי להילחם. שלא אשב בבית ולא אכנע. אני אחזור לחיות'".
המחלה הזו סופנית. ממוצע החיים של הלוקים בה עומד על שלוש עד חמש שנים. איך אתה שומר על מצב "יציב"?
"אני מודע היטב לכל, גם לעניין תוחלת החיים. השאלה היא מהו קצב המחלה שלי. אולי התרופות בולמות אותה. אין לי ספק שגם לאופטימיות שלי יש השפעה טובה עלי".
מהמוות האורב אתה מפחד?
"זה לא מעסיק אותי כהוא זה. אני לא חושב על זה. תקרא לזה טמטום, תקרא לזה נאיביות - אני לא חושב על היום הזה. הוא יגיע, כנראה מוקדם יותר משחשבתי. להגיד לך שאני חרד מזה? שזה מעציב אותי? לא. אני חי ופעיל מאוד".
לא מן הנמנע שתהיה רתוק לכיסא גלגלים.
"כן. זה יכול לקרות גם בעוד חודש, ואני מתכונן לזה. אני מתייחס לכך כמשהו צפוי. לראיה - מעבר הדירה שלנו להרצליה, לקומה ראשונה בבניין חדש של ארבע קומות. הדבר הראשון שעשינו היה להרחיב ולהנגיש את כל הכניסות לחדרים ולשירותים, כך שבבוא העת אפשר יהיה להתנייד שם בכיסא גלגלים. גם מזה אני לא חרד, כי אני יודע שזה יגיע, ואני מאמין שאדע להתמודד עם זה כפי שאני מתמודד עד כה.
"כרגע, בגוף, אני מרגיש בריא. מעבר לקושי בדיבור, יש לי מגבלת כוח ביד ימין - ולמזלי אני שמאלי. אני הולך לחדר הכושר, שוחה פעמיים או שלוש בשבוע. אני ממשיך לעשות פעילות גופנית כמו לפני המחלה".
יש ימים שבהם אתה קם במצב רוח שפוף?
"ברור. יש לי מצבי רוח כמו לכל אדם, אני לא סופרמן. אני גם מתעצבן לפעמים וכועס. אני רחוק מלהיות מושלם. התרופות גורמות לי לעייפות גדולה יותר ממה שהיה לי קודם. וכמו שאמרתי, לפעמים אני מקבל הודעות בווטסאפ על אירוע שקרה, ואני מת לאסוף את התיק והחפצים ולצאת מהר לשטח. אני מוצא את עצמי נדרך, ואז אומר לעצמי - עזוב. זה גורם לתסכול".
"המפכ"ל התעורר מאוחר"
התסכול מלווה את נוסבאום, לדבריו, גם בכל מה שקשור להתנהלותו של השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר. "אני מכה על חטא. במובנים רבים אני גידלתי את בן גביר. אני הייתי העיתונאי הראשון שראיין אותו ברדיו, כשהוא היה בן 14, פעיל של תנועת 'כך'. מאז אני הולך איתו כברת דרך בכל מה שהוא עבר. יום אחד בן גביר אמר לי: נוסי, אתה יודע למה אני אוהב לעבוד איתך? כי אתה מדבר לאט, וככה רואים אותי הרבה זמן על המסך. אתה מבין? את ההומור הזה שלו אני דווקא אוהב.
"אני מודה שהאכזבה שלי ממנו היא ענקית. כשהוא נבחר להיות שר נתתי לו קרדיט, וגם הצהרתי על כך. חשבתי שיגיע מישהו שחושב מחוץ לקופסה. ומה קרה? הוא לא חושב מחוץ לקופסה - הוא מנתץ והורס את הקופסה. והקופסה הזאת, המשטרה, היא כל כך יקרה לליבי. הוא מפורר את הארגון הזה.
"אנחנו צריכים להיות מודאגים ממצב המשטרה וממה שיקרה איתה בעתיד. אם תבדוק את רמת השוטרים שמתגייסים כיום, ותשווה אותם לאלה שהתגייסו לפני שנתיים - תראה שהרף ירד בצורה דרמטית. אנחנו ניפגש עם העניין הזה ברחובות בעוד שנה-שנתיים".
מדובר במשטרה פוליטית?
"לא, אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שרוחו של השר הממונה מחלחלת לכל שדרות הפיקוד ומגיעה עד לאחרון השוטרים בשטח. זה בא לידי ביטוי בעיקר בהתנהלות השוטרים בהפגנות, בהתנהלות של מחוז ש"י, שמטפל במתנחלים ובפלשתינים, ובהתנהלות הרפה מול כל הניסיונות לפגוע ולחבל בשיירות הסיוע ההומניטרי לרצועת עזה. המפכ"ל היוצא, קובי שבתאי, התעורר מאוחר מדי".
מה אתה חושב על פרישתו של ניצב אבשלום פלד מהמרוץ למפכ"לות?
"הפרישה שלו מההתמודדות על תפקיד המפכ"ל היתה בלתי נמנעת. לא ייתכן שלתפקיד הזה יתמנה קצין שמעליו מרחפת עננת חשדות. ההחלטה שלו לפרוש רק מעצימה את כישלונו של בן גביר, שבחר בו מבלי שטרח כלל לקבל חוות דעת של היועמ"שית ושל מח"ש, כמקובל. במקרה הזה בן גביר גם הושפל, כי כלל לא ידע על כוונתו של פלד לפרוש".
מה יהיה מבחנו הגדול של המפכ"ל הבא?
"מבחנו העיקרי יהיה עד כמה הוא יגלה עמוד שדרה ואומץ לטרפד את ניסיונותיו המגלומניים של השר להתערב בפעילות המבצעית, בניגוד לחוק, ולהטות את הארגון לפי משנתו הפוליטית. שוב נקלענו למציאות שבה אין למשטרה מפכ"ל קבוע. זאת מציאות אסונית למשטרה ולמדינה, וכמו תמיד - מה שרע למשטרה טוב לבן גביר ולנתניהו.
"ארגון אכיפת החוק המוביל במדינה נכנס שוב לעידן של הקפאת מינויים והקפאת יוזמות לתהליכים ארוכי טווח. כל תהליך בניין הכוח, שהוא נשמת אפו של ארגון כמו המשטרה, נעצר. המשמעות המיידית היא החלשת המשטרה, החלשת הדימוי הציבורי וההרתעה שלה, שזה כלי העבודה העיקרי של ארגון שעוסק באכיפת החוק".
נוסבאום, מה דעתך על תפקוד הממשלה בכלל?
"אני לא אכנס לדעות הפוליטיות שלי, אבל הממשלה הזאת מוליכה את העם לתהומות שלא הכרנו. הקרע בין התושבים להנהגה יהיה חמור יותר מהסכנה הביטחונית שלנו מצד איראן".
לדעתך, ראש הממשלה צריך להתפטר?
"מזמן היה צריך ללכת. הטעות הגדולה שלו ושלנו היתה שעסקת הטיעון שהוצעה לו לפני שנתיים לא יצאה לפועל. הוא היה צריך לקבל אותה, וזה היה ווין־ווין סיטיואיישן".
גם הרמטכ"ל ואנשי הצבא צריכים ללכת אחרי 7 באוקטובר?
"חד־משמעית. כל מי שהיה קשור למחדל הזה חייב ללכת. ובאותה הנשימה - כל אזרח צריך לקום בכל בוקר ולהודות לאלוהים על כך שמי שמוביל את הצבא כיום, בזמן המלחמה, הוא הרצי הלוי. אני לא מכיר אותו אישית, אבל אני כן עוקב אחרי מסלול ההתקדמות שלו. לא יכולנו לחלום על רמטכ"ל יותר מתאים להוביל את הצבא בזמן מלחמה. ולמרות זאת, גם הוא צריך ללכת".
נוסבאום, נזכיר, חווה את התנהלות ראש הממשלה גם באופן אישי, כשדיווח על חקירות נתניהו ו"זכה" לדברי לעג מצידו. באחד מנאומיו ב־2017 אף חיקה נתניהו את אופן דיבורו הנודע של נוסבאום, צעד שעורר ביקורת ציבורית.
נפגעת מהיחס ההוא מצידו של ביבי?
"הייתי יותר עצוב על כולנו. אם ראש הממשלה בוחר להתייחס לעיתונאי בדרך שהוא מצא לנכון - זאת תעודת עניות לכולנו".
הוא התנצל בפניך אחר כך.
"נכון, אבל לא בפומבי".
אתה חושב שגם היום הוא היה מעז ללעוג לדיבורך?
"חשבתי על זה. אני חושב שהבן שלו היה ממליץ לו: אם זה נחוץ - תלעג לנוסבאום גם על הדיבור שלו".
והוא היה עושה את זה?
"לא הייתי מופתע אם כן".
"המבטים שלנו נפגשו"
ביולי 2020 סיקר נוסבאום הפגנת מחאה גדולה בירושלים וחטף "וואחד זרנוק", כהגדרתו, ממכת"זית של המשטרה שהופעלה נגדו. התמונה שלו כשהוא נזרק לאחור על הכביש ונשטף בזרם המים האדיר כבר הפכה לאיקונית.
יכול להיות שפגיעת המכת"זית תרמה להתפרצות של המחלה?
"אני לא יודע. אני כן יודע שיש היום גישה ברפואה שבוחנת את האפשרות שטראומה גופנית היא זו שאחראית למקור המחלה, ולא טראומה נפשית או גנטית. מתבצעים על זה מחקרים כעת. אני לא מאשים אף אחד במחלה שלי, מבחינתי זאת גזירה משמיים. זה לא מעסיק אותי. אני מקדיש את כולי, את זמני ואת האנרגיה שלי למאבק שלי.
"מה שעצבן אותי היה עצם העובדה שהשוטר כיוון אלי את הצינור והתיז עלי ללא שום סיבה. עמדתי לבדי על הכביש, לא הפרעתי לאף אחד. מה שנקרא - חטפתי בעת מילוי תפקידי. אחרי שהוא התיז הוא עשה סיבוב וירד למטה, והמבטים שלנו נפגשו. הוא אמר לי שלום. אין לי מושג אם הוא ידע לפני כן שמדובר בי".
נוסבאום נולד וגדל בנתניה, בדירת שיכון קטנה של שני חדרים. "היתה לי ילדות מאושרת של משחקי שכונה וים ושל כדורגל עם מכבי נתניה. כשנשאר זמן גם למדתי. היתה לי קריירה קצרה ומוחמצת במכבי נתניה. שיחקתי בקבוצת הילדים של המועדון והייתי לא רע, אבל ההצלחה במגרש עמדה ביחס הפוך להישגיי בלימודים, עד שאבא שלי החליט לתלות את נעלי הכדורגל שלי".
הוא התגייס לגדוד 202 של הצנחנים, ומלחמת יום כיפור תפסה אותו בקורס קצינים. עד מהרה עשה הסבה לשריון ושירת בסדיר ובמילואים כסמ"פ בפלוגת טנקים. "באחת מתעסוקות המילואים, באזור רמאללה, נפצעתי מבקבוק תבערה שהושלך אל הג'יפ הפתוח שבו נסעתי עם המ"פ, רמי לברון. רמי ואני נכווינו מהאש בפנים, בידיים ובגב ו'בילינו' יחד בבית החולים".
את נאוה, מעצבת גרפית, הכיר דרך חברים כשהיתה תלמידת תיכון בתלמה ילין, והוא בן 21. "חיזרתי אחריה הרבה", הוא מדגיש. השניים התחתנו ב־1975, ויחד הביאו לעולם שני בנים ובת: רועי (42), ירדן (38) וענבל (33).
מאז 1982 נוסבאום נמצא בעיתונות. הוא היה כתב משטרה ברדיו קול ישראל, המשיך לטלוויזיה לחברת החדשות של ערוץ 2 (כיום 12), ובמשך שלושה עשורים כיהן ככתב המשטרה הארצי של הערוץ.
במהלך השנים הוא סיקר פרשיות שזעזעו את המדינה: רצח רבין, ההתנתקות מעזה, רצח השר רחבעם זאבי, ההיעלמות והרצח של הנערה נועה אייל בירושלים, רצח הילדה הודיה קדם בידי אביה ("האדם היחיד שלא אסכים לראיין בעד שום הון בעולם"), התרסקות המסוק של האלוף נחמיה תמרי ז"ל, מרד הסטודנטים באוניברסיטת ביר זית, "ועוד ועוד".
יש תמונה אחת מסוימת שנצרבה בך, ושלא תשכח לעולם?
"כן, יש אחת שלא אשכח עד יומי האחרון: זה קרה בפיגוע בקפה 'מומנט' בירושלים, ב־2002. תמונת המבלים שבעקבות הפיצוץ בחלל הסגור נותרו בתנוחה האחרונה שבה היו בחיים, רק 'קפואים'. עם כוס קפה ביד, רכונים כלפי מישהו שיושב מולם בעודם אוחזים במזלג.
"גם את אסון צור, ב־1982, לא אשכח. הייתי שם במילואים ונקראנו לחלץ גופות של חברים מפלוגה אחרת בגדוד, שהוצבה בבניין הממשל שקרס. חפרנו בידיים בין האבנים וההריסות, וכל הזמן חשבנו את מי מהחבר'ה בגדוד נמצא שם".
"קיללה את הנכדה שלי"
הוא נעדר לא מעט מהבית עקב הקפצות לאירועים, גם בחגים ובשבתות. "תשמע סיפור", הוא לוגם מעט מהבירה השחורה שלו. "ב־2002, בפסח, היינו אצל הורי אשתי בנתניה. הם עברו לשם מיסוד המעלה. איך שהתיישבנו לשולחן החג - נשמע בום ענק. פיגוע במלון פארק בעיר. מייד עזבתי הכל ויצאתי לזירה. דני קושמרו היה אז מגיש צעיר, בתורנות במערכת. דיברתי איתו בשידור תוך כדי נסיעה, וברקע כל הזמן סירנות ואמבולנסים. הוא שאל אותי: נוסבאום, מה זה? ואמרתי לו: דני, אני לא בירושלים, אני בנתניה!".
והיתה החופשה המשפחתית שלו בחוף ניצנים, שגם בה תפס אותו האקשן. "זה קרה בניינטיז, בשבועות. אינתיפאדת הסכינאות בירושלים היתה בשיאה, בכל יום פיגוע דקירה. החלטנו לברוח קצת מהטירוף ולעשות לילדים יום כיף בים. תוך כדי התמקמות בחוף, רועי אמר לי שהוא שומע יריות. חשבתי שזה צה"ל מתאמן, אבל אחרי כמה דקות שמעתי צרור ארוך. הרמתי ראש, ובמרחק 200 מטר מהחוף ראיתי ספינה רודפת אחרי סירה, וצרורות נורים מהסירה אל הספינה.
"רצתי מהר כדי להביא את הסוני שלי, מכשיר ההקלטה שתמיד היה בבגאז'. וכך, בבגד ים ובכובע, עם מכשיר הקלטה ופלאפון ארוך, התחלתי ללכת על החוף דרומה, במקביל למרדף הימי שהתנהל בין ספינת חיל הים לסירת המחבלים.
"המציל כרז לכולם להתפנות מהים בשל אירוע ביטחוני מסוכן. אני נשארתי. הירי כבר היה בכיוון שלי. הסתתרתי מאחורי סלע גדול. הקליעים שנורו לעבר המחבלים כבר ממש שרקו לידי. לפתע נעצר לידי ג'יפ לבן פתוח, והנהג שאל: אתה נוסבאום? אתה מטורף וחסר אחריות! השארת את אשתך והילדים כשהמפתח לאוטו אצלך, הם לבד בחוף ואין להם לאן לברוח! עליתי לג'יפ ומצאתי את נאוה ואת שני הבנים מסתתרים מאחורי המכונית שלנו, כשמעלינו מסוקי קרב שיורים על סירת המחבלים".
נאוה ליוותה אותך בכל הטלטלות.
"נאוה היא המצפן והמצפון שלי. היא זו שלאורך כל הקריירה ידעה להוריד אותי לקרקע המציאות ולהתוות לי את האיזון הנכון בין משפחה לבין השתעבדות לעבודה. מאז התגלתה אצלי המחלה היא זו שמובילה את המאבק בה ואת השמירה על המשך שגרת חיים שפויה. בעצם, נאוה היא ה'נוסי' האמיתית".
גם בעניין התסרוקת שלו נאוה הכריעה: "כשהכרנו היא צחקה עלי שהיא מיסוד המעלה ושהיא יוצאת עם 'ג'ון טרבולטה מנתניה'. בתחילת הדרך בערוץ 2 אמרו לי שלא ייתכן כתב בטלוויזיה עם כאלה תלתלים. אמרתי: לא יקום ולא יהיה, לא מוריד אותם. מה עשו? התקשרו לנאוה, והיא שכנעה אותי להוריד. מאז אני כך".
לצד המהללים, היו לך גם שונאים בקריירה?
"ברור שיש לי גם שונאים שצברתי לאורך הדרך. עד היום אני שומע הערות מאזרחים שחולקים על דעותיי. השיא היה ביום הראשון של משפט נתניהו. התקרבתי למפגיני הימין שבאו לתמוך בו, והם צעקו לעברי קריאות שכבר התרגלתי לשמוע. עד שאחת מהמפגינות, אישה לא צעירה במיוחד, צעקה לעברי: נוסבאום, שתישרף הנכדה שלך.
"כמה שבועות לפני כן נולדה נכדתי, מיקה. זה היה בתקופת הקורונה, ולכן לא הורשיתי להיכנס לראות אותה. באחת התוכניות עשו לי הפתעה: שלחו צוות לבית החולים, ורועי הציג לי את מיקה בשידור חי. התרגשתי כמו ילד. כנראה המפגינה ההיא לא אהבה את זה. התאבנתי כשהיא צעקה לי. זאת היתה אחת מהפעמים היחידות שממש לא ידעתי מה לומר. החלטתי לא להגיב".
מהציבור בכללו אתה מקבל תמיכה ואהבה?
"כן, הרבה, בעיקר מאז נחשפה המחלה שלי. אני פוגש המון אנשים שאני לא מכיר, שמוצאים לנכון לעודד ולומר תודה על עשרות שנים של היכרות חד־צדדית. אגב, ברוב המקרים זה מסתיים בסלפי. אני מתמסר בקלות.
"יש לי הרבה חברים, כולל כאלה שעבדתי לצידם מכלי תקשורת אחרים. בינתיים, שתי התרופות הכי יעילות שלי הן העובדה שאני ממשיך לעבוד - והמשפחה והחברים, שתמיד נמצאים איתי ולצידי. בלעדי אלה כנראה הייתי דועך".
לא ניכר לרגע שאתה מרים ידיים.
"הייתי בגמר ה־NBA בבוסטון עם הבן שלי. גם בגמר ליגת האלופות בלונדון. נאוה ואני מנויים לתיאטרון ירושלים והולכים להצגות. היינו בהופעות של שלמה ארצי ושל פוליקר, וגם של סטינג ושל בילי ג'ואל.
"אני חי, ואני רוצה לחוות כמה שיותר. יש בי סקרנות תמידית. אני יודע היטב עם איזו מחלה אני מתמודד, אבל האופטימיות שלי תמיד מובילה אותי. אני רוצה למצות את החיים ככל שאוכל".
תגובות
מלשכת השר לביטחון לאומי נמסר בתגובה: "הדברים שנטען כי השר בן גביר אמר למשה נוסבאום לא נאמרו על ידיו מעולם, אלא נאמרו דווקא על ידי גורם בחדשות 12. השר בן גביר גאה בשינויים החיוביים שהוביל במשטרת ישראל ובשינוי מדיניותה. השר גאה שמדיניותו מחלחלת, שעצר את גל ההתפטרויות בקרב השוטרים, ושאחרי שנים כה רבות היה השר הראשון שהעלה משכורות במשטרה בצורה משמעותית וחיזק את המשטרה בהוספת 4,600 תקנים. השר ימשיך לפעול לחיזוק המשטרה ולהמשך מימוש מדיניותו. נאחל למשה נוסבאום רק בריאות איתנה".
ממשטרת ישראל נמסר: "אשר לטענה בדבר גיוס כוח אדם לא איכותי, נדגיש כי בניגוד לנטען, נתוני המחקר שנאספים במסגרת תהליכי פיקוח ובקרה מעלים שבהיבטים שנבדקו, כדוגמת ציון מבחני חשיבה, עברית, שנות לימוד וראיונות גיוס, עובדתית אין ירידה באיכות כוח אדם בשנת 2024 ביחס לאלה שהתגייסו לפני שנתיים. נהפוך הוא, 2024 היא שנת שיא בגיוס כוח אדם איכותי למשטרת ישראל.
"אשר לטענה ולפיה משטרת ישראל הפכה למשטרה פוליטית, צר לנו על הניסיון לייחס לפעולותיה של המשטרה הטיה פוליטית כלשהי. משטרת ישראל היא גוף א־פוליטי מובהק אשר מממש את כל תחומי אחריותו למען שלום הציבור, ביטחונו ואיכות חייו, וזאת בהתבסס על החוק ועל עמוד שדרה ערכי, שוויוני והוגן.
"אשר לטענות בעניין הסרת מועמדותו של ניצב אבשלום פלד למפכ"ל והטענה ולפיה לא עדכן את השר בהסרת מועמדותו, נציין כי בניגוד לנטען, ניצב פלד שיתף את השר בהחלטתו, כדי שייערך בהתאמה וכנדרש להעמדת מועמד חלופי במועד לטובת הארגון והציבור.
"אשר לטענות בדבר עננה המרחפת מעל ראשו של ניצב פלד, נדגיש כי מדובר באירועים, חלקם בני יותר מ־15 שנים, שנבחנו ונטחנו עד דק עוד טרם קודם הקצין לדרגת ניצב לפני שמונה שנים.
"אשר לטענה בדבר הקפאת מינויים, נציין כי הליך המינויים במשטרת ישראל מתנהל בהתאם לכלל ההליכים והאישורים הנדרשים בטרם קידום קצינים בכירים. לתפקידים השונים נבחרים הקצינים המתאימים ביותר בהליך ממוסד וסדור. ככל שימונה, מוקדם ככל האפשר, מפכ"ל קבע למשטרה, הרי שיוכל לקדם את כלל המינויים במשטרה, שחלקם נעצרו בהחלטת היועצת המשפטית לממשלה.
"אשר להתפרצות אזרחים לבסיסים צבאיים, נציין כי אנו מצרים על ניסיונות הנעשים להטיל דופי במשטרה ובעבודתה. נדגיש כי אבטחת מתקנים ביטחוניים, באשר הם, היא באחריות הגוף המחזיק במתקן, וככל שעולה הצורך בסיוע משטרתי - הרי שזה ניתן בהתאם.
"יודגש כי פעילות המשטרה הצבאית של צה"ל בבסיס שדה תימן בוצעה ללא תיאום מקדים עם משטרת ישראל. עם זאת, לאחר הגעת אזרחים לבסיס פנה צה"ל לסיוע משטרת ישראל בפינויים, כוח משטרה הוזעק במיידי למקום, ואליו חברו כוחות רבים נוספים (יותר ממאה שוטרים) בפיקוד בכיר, שפעלו להוצאת האזרחים מתחומי הבסיס תוך הידברות ושמירה על הסדר הציבורי.
"אשר לאירועים בבסיס בית ליד: המשטרה נערכה מראש (עוד בשעות הצהריים) בכוחות מתוגברים, כאשר השוטרים עמדו במשך שעות מול המפגינים ומנעו את פריצתם לתחומי הבסיס. עוד נבהיר, כי פיזור המפגינים שחדרו מנקודה אחרת של הבסיס אל שטח הקריה המשפטית התבצע תוך זמן קצר על ידי השוטרים, בסיוע חיילי הבסיס. משטרת ישראל תמשיך לסייע לצה"ל ככל שתידרש ומתי שתידרש, במסגרת המאמץ המלחמתי. בנוסף, המשטרה תפעל במקצועיות ובנחישות לשמירה על שלום הציבור וביטחונו, תאפשר קיומה של מחאה לגיטימית, לצד השמירה על הסדר הציבורי וביצוע אכיפה של הפרת החוק".
erannavon9@gmail.com
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו