מלחמות פרצו, נשיאים עלו ונפלו, אינפלציות השתוללו, ואפילו מגפה עולמית איימה להכחיד את האנושות. מציאות חיינו הולכת ומתערערת, אבל כבר חצי יובל אפשר לסמוך על דבר יציב אחד: החיוך האופטימי של בובספוג מכנסמרובע.
מאז שידור פרק הבכורה של סדרת האנימציה בכיכובו, לפני 25 שנה, הפך ספוג הים האהוב, שנראה בכלל כמו ספוג כלים במטבח, לאחת הדמויות האיקוניות ביותר בתרבות הפופ, והחיבה כלפיו ממשיכה לחצות גילים, מגזרים ויבשות. הסדרה האמריקנית, שבעונתה ה-14 כבר נחשבת לאחת הארוכות בהיסטוריה (בארץ היא משודרת בערוץ ניקלודיאון, אפיק 91 ב-yes ואפיק 84 ב-HOT), מצטרפת לשתי סדרות ספין-אוף, שלושה סרטים ושלל מרצ'נדייז הנושאים את דמותו.
חברת התקשורת האמריקנית Business Wire העריכה ב-2020 שמותג בובספוג לבדו שווה לא פחות מ-13 מיליארד דולר, וסביר להניח שהסכום כיום גבוה עוד יותר. לא רע בשביל ספוג שמתגורר בבית עשוי אננס בתוככי הים, עובד כטבח במסעדת המזון המהיר "הסרטן הפריך" ונהנה לצאת לאינספור הרפתקאות עם חבריו - כשהוא מלווה את כל אלה בצחוקו הלא שגרתי (המדבב המקורי שלו הודה השבוע שהוא "על הספקטרום האוטיסטי, וזה כוח העל שלו").
כך או כך, לא לשווא גורס שיר הפתיחה (בעברית) שהיינו רוצים לחיות בכיף כמוהו. אחרי הכל, בובספוג זכה לככב לפני גמר הסופרבול, עם ביצוע שלו ושל חבריו לשיר "Sweet Victory", ואפילו קיבל גרסת יידיש מפתיעה (וקורעת) לנעימה הנודעת שלו. אה, ומקץ שנים של ספקולציות באשר לחייו האישיים, כשהדעה הרווחת הייתה שהוא נטול נטייה מינית, חברת ניקלודיאון אישרה ב-2020 רשמית שבובספוג מכנסמרובע הוא חבר של כבוד בקהילת הלהט"ב. עוד סיבה טובה להשליך חכה אל הדגים (גם זו שורה משיר הפתיחה).
עוד לפני שנחשפנו לביקיני בוטום, העיר התת-מימית שבה גר בובספוג, גילה סטיבן הילנבורג, יוצר הסדרה, את משיכתו הגדולה לחיי הים. זה קרה לו אחרי שצפה בסרטי האקולוג וחוקר הים הצרפתי ז'אק קוסטו, מי שנודע כאבי הצלילה המודרנית והצילום התת-מימי. "כילד, אהבתי לחקור בריכות גאות ושפל ונהגתי לקחת מהן הביתה כל מיני דברים שהיו אמורים להישאר שם", סיפר בעבר. "בסופו של דבר, הם סיימו את חייהם אצלי כשהם מדיפים ריח פשוט נורא".
לצד הים, התעניין הילנבורג הצעיר גם באמנות. הוא צייר להנאתו, עד שכמה סרטי אנימציה זרים, שבהם צפה בביקור במוזיאון האמנות של מחוז לוס אנג'לס, "העיפו לי את המוח", כהגדרתו. אחרי שצלל לראשונה, בגיל 15, החליט ללמוד ביולוגיה ימית ואמנות, כשהוא נענה להמלצת מוריו בתיכון "פשוט לצייר דגים". הוא השלים תואר ראשון בתכנון משאבי טבע, בדגש על משאבים ימיים, ושימש מורה במוסד הימי של מחוז אורנג' בקליפורניה. "הנחתי שמאמנות בלבד לא אתפרנס לעולם למחייתי, אז חשבתי שיהיה חכם יותר ללמוד עוד משהו", הסביר אחר כך.
נסיך הגאות והשפל
הפעם הראשונה שבה שילוב שני תחומי העניין שלו הפך למקצועי היה כשהתבקש ליצור למען הסטודנטים ספר קומיקס לימודי על היצורים שחיים בבריכות הגאות והשפל. הספר כלל דמויות מואנשות של יצורי ים, ובהן "בוב הספוג", שדמתה לספוג ים ריאליסטי. הילנבורג נדד בין כמה הוצאות לאור בניסיון לעניין אותן בפרסום הספר, אך כולן סירבו לו.
במקביל, נהג הילנבורג לפקוד פסטיבלי אנימציה, עד שבשלב מסוים החליט לעבור הסבה מקצועית ולפתח קריירה כאנימטור מקצועי. הוא התחיל ללמוד ב-1989 אצל האמן והאנימטור הצרפתי המשפיע ז'ול אנג'ל, שאותו הגדיר "המנטור שלי", וב-1992, אחרי שהשלים תואר שני באנימציה ניסיונית, יצר כמה סרטונים קצרים שזכו לתהודה. כעבור שנה מצא עבודה ראשונה כבמאי של סדרת אנימציה לילדים בשם "החיים המודרניים של רוקו", שהוא הפיק וכתב בעצמו כמה מפרקיה.
ב-1994 נתקל אחד ממפיקי הסדרה בספר הקומיקס שהילנבורג יצר כשהיה מורה, ויעץ לו ליצור סדרת טלוויזיה עם קונספט דומה. הילנבורג התלהב מהרעיון והחל לפתח את הסדרה - שהפכה בסופו של דבר ל"בובספוג מכנסמרובע".
האתגר הבא היה למכור את הסדרה לבכירי ניקלודיאון. הילנבורג התייצב לפגישה לבוש בחולצת הוואי, בידו מכל זכוכית עם אדמה וצמחים (טרריום) ובו מודלים של דמויות יצורי הים שפיתח, ומוזיקה מהוואי ברקע. הנוכחים בחדר נכבשו מייד ואישרו לו להפיק את הסדרה. פרק הבכורה שלה שודר ב-17 ביולי 1999 והפך ללהיט מיידי. מאז צפו בסדרה עשרות מיליוני אנשים בכל רחבי תבל.
"זה היה נהדר כששני תחומי העניין הגדולים ביותר שלי התחברו בסדרה", סיפר הילנבורג בביוגרפיה שפרסם ב-2004. "הרגשתי הקלה שלא בזבזתי את הזמן שלי לשווא בשני תחומים, שנראו בהתחלה שונים לחלוטין".
אחרי שיצא הסרט הראשון של בובספוג, ב-2004, פרש הילנבורג מניהול הסדרה, "לפני שתאבד את דרכה", כדבריו. בניקלודיאון המשיכו בשידורה בלעדיו, והוא שימש רק מפיק בפועל ויועץ לפרקיה. בנובמבר 2018 הלך לעולמו ממחלת ALS, כשהוא בן 57. גופתו נשרפה ואפרו פוזר לבקשתו באוקיינוס השקט, כאילו אפשר היה לחשוב אחרת.
גאונות ממבט ראשון
בישראל משודרת הסדרה בדיבוב עברי מ-2003. מי שהיו שם מתחילת הדרך הם עידו מוסרי, לירון ברנס וגלעד קלטר, שקולותיהם מדבבים, בהתאמה, את בובספוג, את חברו הטוב ביותר פטריק כוכב הים הוורוד ואת סקווידוויד, התמנון הממורמר, שכנם של השניים וחברו לעבודה של בובספוג.
שלושת השחקנים עבדו עוד קודם כמדבבים - אך כולם מסכימים פה אחד שב"בובספוג מכנסמרובע" היה משהו שונה. "כבר באודישן שאלתי מייד 'מה זה הדבר הגאוני והמצחיק הזה?'" נזכר מוסרי. "הרגשתי שאני חייב להיות חלק מהסדרה, ראו את הגאונות שלה כבר מהרגע הראשון. לא היה לי שמץ של מושג שהסדרה הולכת לרוץ כל כך הרבה זמן.
"ניסיתי לדבר בקול גבוה, כמו המדבב האמריקני המקורי, אבל זה היה קשה קולית וגמר לי את הגרון. עם השנים לימדתי את עצמי איך לשמור על הקול. זאת דמות כל כך מיוחדת, וכשאתה מגלם אותה כל כך הרבה שנים, אי אפשר שהיא לא תיכנס לך קצת מתחת לעור".
ברנס מספר כי בדקות הצפייה הראשונות שלו בסדרה, במהלך האודישן לתפקיד, הוא לא הוציא קול מרוב צחוק. "לא האמנתי שאני אמור לגלם את פטריק. עשיתי כמה ניסיונות עם הקול שלו, ובשלב מסוים הבנתי שזה נשמע למעשה כמו פיהוק - אז התחלתי 'לדבר' בצורה של מין פיהוק קבוע. עוד באותו יום הודיעו לי שהתקבלתי, אבל לא תיארתי לעצמי לאילו היסטריה והרפתקה אנחנו נכנסים".
גם קלטר זוכר בעיקר צחוקים. "היה קשה מאוד לעבוד על הדמות שלי, כי כל הזמן התפקענו מצחוק. הנונסנס, המהירות, התחכום, הקיצוניות של הדמויות - זה לא משהו שהכרנו קודם.
"התחברתי לסקווידוויד, והיום אני כבר יודע בדיוק איך הוא יגיב לדברים. עד היום כל החוויה הזאת מלווה אצלי בהמון כיף. יצא לי לדבב הרבה דמויות, אבל מה שקורה ב'בובספוג' הוא גולת הכותרת, ראש הפירמידה".
מה הפך דווקא את בובספוג וחבריו לתופעה גדולה וחובקת עולם?
מוסרי: "בובספוג הוא כולו טוב שרק רוצה לעבוד במסעדה ולעשות כיף עם החברים שלו. הוא מלא בתמימות, ובאמת ממש כמו ילד. בבסיסו הוא אנושי מאוד, וכמו כולנו גם הוא לפעמים נפגע מהסובבים אותו, אבל תמיד יהיה עם האנרגיה הגבוהה שלו ויאמין עד הסוף בערך החברות.
"הסדרה מלאה בדמיון ומבוצעת ברמה גבוהה מאוד, ויש בה המון שמחה שפוגשת את הילדים בנקודות שונות בחייהם. ולא רק אותם: יש דורות של אנשים שגדלו עליה, חלקם הורים כיום לילדים בעצמם, שצופים בה".
קלטר: "בובספוג הוא התגלמות הטוב והתמימות, הוא ניצוץ האור האנושי בתוך חתיכת ספוג. מאחורי הסדרה עומדת חבורת יוצרים סופר-מוכשרת שפענחה את הקוקטייל המושלם בין הדמויות, שכולם יכולים למצוא את עצמם בהן. הם הצליחו ליצור משהו נצחי וחסר גיל. בובספוג עצמו הוא דמות חיובית מאוד שיכולה לחוש גם כאב, צער וחרדה, וזה בדיוק מה שעובד בה. היא דמות עגולה ומופלאה".
ברנס: "הכתיבה פונה לכל כך הרבה קהלים, אף שההסתכלות שלה על החיים מאוד נאיבית ופשוטה. היא אף פעם לא פוליטית, אבל כן עוסקת לפעמים בנושאים חברתיים. יש בה אמירות נוקבות, למשל, על המשפחתיות האמריקנית ועל החברה האמריקנית. יש בה אפילו ביקורת על תרבות הריאליטי, נושא שאולי הילדים הקטנים פחות יבינו, אך בני 10 ומעלה יקלטו מהר מאוד במה מדובר".
עולה על מדים בעוטף עזה
למרות כל השינויים שחלו בעולם הטלוויזיה מאז עלה לראשונה לשידור, בובספוג הצליח לשמור על הרלוונטיות שלו. "אני חושבת שסוד הקסם של הסדרה הוא השילוב המושלם שיש בה בין קומדיה לרגש", מסבירה שירלי אורן, סמנכ"לית ילדים ונוער ב"ענני פרמאונט". "העדות לכך היא שרבים מהצופים הם כבר מזמן לא ילדים, ובכל זאת צופים ונהנים, בין היתר, מהכתיבה החכמה שלה.
"סיבה נוספת לקסם טמונה גם בנושאים העל-זמניים שהסדרה עוסקת בהם, וגם בהומור שלה. הומור הוא משהו שאנשים תמיד מחפשים, וככל שמציאות החיים שלנו מורכבת יותר, כך רק מתחזק עוד יותר הצורך בהומור מוצלח ובתוכן שעושים טוב בלב. בובספוג לא נשאר מאחור ומתאים את עצמו לרוח התקופה, מפרופילים מצליחים ברשתות החברתיות דרך יצירת טרנדים, מרצ'נדייז, סדרות חדשות מעולמו, ועוד".
הוכחה נוספת לכך שבובספוג וחבריו חוצים גילים נרשמה בדצמבר האחרון, בחג החנוכה, כשמלחמת חרבות ברזל השתוללה. ביוזמת שלושת השחקנים המובילים התקיים מופע שבו דיבבו ב"שידור חי" את אחד מפרקי התוכנית מול ילדי מושב כוכב מיכאל, הסמוך לאשקלון, שאחרי אירועי 7 באוקטובר הוקם בו מערך שמסייע לחיילים, למפונים ולנפגעים.
"בשיא המלחמה, שפרצה חודשיים קודם לכן, ישבנו על הבמה מול קהל של 200 איש ודיבבנו פרק שלם של 'בובספוג' - כשברקע שמענו פיצוצים מרצועת עזה ומאזור העוטף", משחזר ברנס. "ראינו את השמחה שהאירוע עשה לילדים והבנו שזאת ההוכחה לחשיבות של מה שאנחנו עושים. זה היה כל כך מרגש. בפעם הראשונה ישבנו כולנו ביחד מול קהל שראה את הדינמיקה בינינו - ואפילו הכינו לנו מראש חולצות עם הדמויות שלנו".
בחודש הבא תעלה לבמות בארץ גרסה עברית למחזמר האמריקני המצליח שמבוסס על הסדרה - שהיה מועמד ל-12 פרסי טוני, כולל למיוזיקל הטוב ביותר. מוסרי, קלטר וברנס יגלמו את הדמויות שהם מדבבים בסדרה - הפעם הראשונה בעולם שבה השחקנים הראשיים במחזמר "בובספוג" הם גם המדבבים של הדמויות בסדרה.
במה שונה המעבר לבמה מההקלטה באולפן?
קלטר: "כשמדבבים באולפן זה בדרך כלל רק אתה, המיקרופון והבמאי. המשחק על במה הופך את זה לכיף גדול, בצורה שונה. מלבד השירים, הסיפור, התלבושות והתפאורה, הקהל יצפה בשלושה שחקנים שמזוהים עם הדמויות על הבמה - וזה בונוס אדיר.
"שלושתנו שחקני תיאטרון מאוד מנוסים. עידו ואני גם שיחקנו יחד בהצגות של תיאטרון 'גשר'. יהיה כיף אדיר לקחת את כל מה שהרגשתי כסקווידוויד, ולהוציא את זה בתנועה ובהבעות פנים. אני באמת מקווה שבימים הקשים שכולנו עוברים זה יגרום לחיוך בקהל ויעניק אופטימיות ואסקפיזם, גם אם רק לכמה שעות".
מוסרי: "לא האמנו שזה יקרה. גם אחרי כל השנים האלה, בובספוג הוא מעיין בלתי נדלה של הומור ודמיון, שאני עדיין מאוד נהנה לעבוד עליו. כשחקן, זה כל הזמן מצחיק ומאתגר, אבל לא מעייף בכלל, אלא פשוט תענוג. להצחיק זה קשה מאוד - ופה הקומדיה גאונית".
ברנס: "אני מביא איתי לבמה יותר מ-20 שנות ניסיון, ולעשות את המחזמר הזה עם הגוף שלי יהיה סגירת מעגל מטורפת. זה לא שמישהו עולה ומחקה אותנו, המדבבים המקוריים. אנחנו הדבר האמיתי, וזה מטורף בעיניי".
יש לסדרה לאן להתפתח, או שלדעתכם היא כבר עברה את הפסגה שלה?
מוסרי: "אין לי ספק שיש לה! היוצרים יכולים להמשיך עד שיימאס להם, כי הסדרה הזאת היא דבר שגדול מסך חלקיו. אין סיבה שהיא לא תמשיך, כי יש בה עולם מבריק של תוכן. אני מקווה שלא יפסיקו אותה, כי מי שעומד מאחוריה פשוט לא מפסיק להפתיע".
קלטר: "כשאתה רואה את הסדרה, אתה חושב שהיא כבר לא תצליח להפתיע אותך, אבל היוצרים עדיין מצליחים לעשות זאת. הם מותחים בכל פעם מחדש את הגבולות ואת עומק הטרפת, למשל כשבובספוג יוצא לדייט עם אחת הקציצות שהכין במסעדה שבה הוא עובד, או כשסקווידוויד מגיע לעולם חדש שבו הוא נטרף על ידי נשר ורודף אחרי בובספוג בחלל, במכונת פינבול ענקית וביער מפחיד. הכל בוויזואליה מאוד לא רגילה. אפשר לראות את זה בלא מעט מהפרקים. זה סוד ששמור רק לסדרות בודדות, ו'בובספוג' היא בהחלט אחת מהן".
ברנס: "יש כל הזמן התפתחות בכתיבה של 'בובספוג'. לפעמים הולכים בה למקומות שאתה לא מצפה להם בתוך העולם של הסדרה. היוצרים כל הזמן מחפשים איך לשבור את הגבולות, לקחת נושאים שעוד לא נגעו בהם ולסחוט את הלימון עד הסוף. אף פעם לא התאכזבתי ממנה. כל הזמן מזרימים אליה אנרגיה, וזה מביא יצירתיות בלתי נגמרת ומעוררת השראה, בלי שמורידים את הרגל מהגז אפילו לרגע אחד".
Itzkovitch1987@gmail.com
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו