מיקרופון סגור: מדריך למוזיקאי הנעלב

קוראים יקרים, בעקבות הטור האחרון קיבלתי תגובות מאנשים רבים שהיו שמחים לקרוא עוד על פכי המקצוע, ולכן הפעם אקדיש את טורי למושגים בסיסיים, אבני הבניין אם תרצו, המרכיבים את המקצוע המשונה שלי, שאתם קוראים לו "זמרת", אבל יש בו הרבה פחות שירה ממה שהייתם חושבים.

אתם מוזמנים לחלוק אותו עם האחיינית שלכם שנרשמה לתוכנית ריאליטי (ביג מיסטייק), עם הסטודנט למוזיקה (יוג' מיסטייק) ועם הדוד שנוהג במונית וטוען שהוא גילה את איתי לוי. הוא לא. בגדול, אמא שלכם לא צודקת ומוזיקה היא כן מקצוע, לאנשים שאוהבים להיעלב.

* * *

הופעה - בואי נשים את הקלפים על השולחן. את במקצוע הזה כי את מעוניינת שימחאו לך כפיים, ומה לעשות שאף אחד לא הולך למחוא לך כפיים בסופר-פארם או כשאת אוספת את הילד מהגן. חבל, אבל זה המצב. ולמרות שזו צורת ההגשה היחידה של מחיאות הכפיים ההן שרצית (ומה שמשלם את החשבונות), כשמגיעה השעה 3 בצהריים ביום של הופעה, את נאנחת.

נכון, קיבלת לעבוד במקצוע מהחלומות, אבל בניגוד להקלטות ולחזרות, כאן נדרש ממך להתלבש יפה, לעשות שיער, חימום קול, להתאפר (או לחילופין, אם היית גבר, ואז רק:) לשבת בוואן במשך שעתיים וחצי לכל כיוון, לחכות, את והמיחם, בחדר אמנים שמריח כמו ביצה קשה ואבק, ואז לעמוד על הבמה במשך שעה ורבע בניסיון להיות כל כך טובה, עד כדי כך טובה שתצליחי לגרום לכל האנשים בקהל להישאר לשבת בכיסא שלהם ולא לצאת מהאולם לפני ההדרן "כי בטח יהיה פקק ביציאה".

עם זאת, בסוף הערב את די מרוצה, אבל זה משום שכמו לבת שלך בת ה־7 נתנו לך לעשות הופעה בסלון על השטיח. אנשים אשכרה הסכימו לא להסתכל בטלפון שלהם והסתכלו עלייך, והם אפילו שילמו לך על זה כסף.

נגנים - ברוב המקרים מדובר בגברים בגילים 55-25 שבילו את כל גיל ההתבגרות שלהם סגורים בחדר ומתאמנים על סולמות מוזיקליים. הם יודעים שאת או עצלנית או חסרת כישרון ולא עשית את זה, ולכן במקרה הרע הם צוחקים עלייך מאחורי הגב, במקרה הטוב הם צוחקים עלייך בפנייך.

הם יודעים לנגן משמיעה שירים של יוני רכטר. הם מכירים יותר אקורדים ממך.

הם מכירים את השיר שאת כתבת יותר טוב ממך. הם שמעו את הבדיחות האלה שאת מספרת לקהל בהופעה כבר הרבה יותר מדי פעמים. צריך להאכיל אותם כל ארבע שעות, אחרת הם מאוד כועסים. את מאוד נחמדה אליהם כי רובם די מצחיקים וחמודים בסך הכל, כמו פעוטות מגודלים, לבושים שחור, שמתווכחים על פוליטיקה בוואן.

בישראל יש מעט מאוד אמנים שיכולים להעסיק נגן במשרה מלאה, וברוב המוחלט של המקרים נגנים מלווים כמה אמנים קבועים בכל רגע נתון. לא מעט פעמים הם יקבעו בטעות שתי הופעות שונות באותו התאריך, עקב כך חלק גדול מהזמן של כולם הולך על ויכוחים איזו הופעה נסגרה קודם - ההופעה של אילנית באמפי נתניה או ההופעה של אגם בוחבוט בפארק המים שפיים. בסוף הם יעשו את שתיהן וגם יצליחו לא להתבלבל בשירים.

אל תיקשרי יותר מדי, מחר הבסיסט יעזוב אותך לטובת עילי בוטנר, כי הוא עושה חמש הופעות ביום העצמאות. הפסנתרן שלי הודיע לי כבר לפני כמה שנים שהוא לא רוצה לעבוד יותר כמלווה בהופעות בכלל, ואז תפסתי אותו מחליף בהופעה של נורית גלרון. לקורא איתמר גרוס, תכיר, לזה קוראים שיימינג.

זמרים אחרים - מאוד מוכשרים. באמת, כישרון גדול. רפרטואר מרשים. כריזמה בימתית. אהבתי מאוד את הסינגל האחרון. זה מה שאת אמורה להגיד במידה ששואלים אותך על זמרים אחרים.

סאונדמן - אין הרבה אנשים שאת מפקידה את עצמך בידיהם, שלא לומר מפקירה, וביניהם ניתן למנות קוסמטיקאיות, רואי חשבון ואנשי הגברה. את על הבמה, הם באולם. את שומעת את עצמך, הם שומעים אותך אחרת לגמרי. את צריכה לצאת מנקודת הנחה שהם יגרמו לך להישמע טוב, אבל כמו לתאר צבע לעיוור, את יכולה להסביר, את יכולה לפרט, את יכולה רק לקוות שהם יבינו, אבל אין לך שום דרך לדעת.

בהינתן שרוב החדרים (ובישראל גם מרבית האולמות) לא ערוכים אקוסטית להשמעה של מוזיקה, ובהינתן שלהקה שלמה עושה הרבה מאוד רעש, זה ממש קשה לעשות סאונד. צריך ללחוץ ולסובב המון כפתורים, רק כדי שאפשר יהיה לשהות פיזית בתוך החדר בלי לכסות את האוזניים ולברוח החוצה. רוב הזמן של הבאלאנס יילך על המתופף, כי הוא עושה הכי הרבה רעש. משום מה, בכל זאת ממשיכים להזמין אותו.

באופן מסורתי, אחוז מסוים מהסאונדמנים שתפגשי יבחינו שיש לך איברי רבייה נקביים ויגלגלו עיניים כשתגידי להם שאת לא מרוצה מהסאונד. אין מה לקחת ללב - הם עדיין יעשו מה שאת רוצה, את משלמת להם. סאונדמן שהוא גם מוכשר וגם נחמד הוא יהלום יקר, ואני לא אשפוט אותך אם תתקמצני לחלוק אותו עם קולגות, זה יהיה מבאס אם הם פתאום יהיו עסוקים בערבים שבהם את מופיעה.

ואן - העובדות הן שצריך להגיע מנקודה A לנקודה B. העובדות הן שההופעה מתחילה ב־9, כלומר הבאלאנס נגמר ב־8:30, כלומר צריך להתחיל אותו לכל המאוחר ב־6:30, כלומר צריך לצאת לדרך כשמתחילים הפקקים ולהגיע כשהם נגמרים. שנותייך היפות (ובתקווה גם הפחות יפות) יעברו עלייך בתוך ואן, איפה שיהיה לך קר מדי או חם מדי, אבל לפחות כולם מרכלים על זמרים אחרים שהם מנגנים איתם.

באופן מסורתי, במהלך הדרך תהיה עצירה לרכישת קפה או סנדביצ'ים בארומה. את מאוד רוצה קפה, אבל את לא תקני אחד, מכיוון שאת יודעת היטב איפה יש שירותים נקיים על כביש החוף ועל כביש 6 - בשום מקום. בכלל - רשת ארומה, לטוב וגם לרע, אחראית על חלק מרכזי מהתזונה של רוב אמני ישראל, והייתי מצפה מהצוותים החרוצים להבין את גודל האחריות ולזכור לשים לי גם סכו"ם וגם רטבים, כי יותר מדי פעמים אכלתי סלט יבש בידיים. אני מקווה שאף אחד לא יכעס עלי שגיליתי, אבל מי שרוצה לפגוש סלבס, שיגיע בימי חמישי סביב השעה 5 לתחנת הדלק בכפר ויתקין, ובימים כתיקונם גם בצומת בית קמה.

המשך יבוא.