בראיון וידאו מלפני חמש שנים, לכבוד תוכנית הרדיו המשותפת שלהם "מעירים את המדינה", סיפרה מאיה בצלאל שהיא לא אהבה את קותי סבג כשהיה מתמודד בעונה הרביעית של "האח הגדול", ובטח לא הצביעה לו שיזכה בריאליטי המדובר. קותי זכה בעונה ההיא, ובראיון הוא העיר לה שהיא בטח זיהתה בו דבר שהיא לא אוהבת בעצמה.
רגע לפני תוכנית הבוקר החדשה בכאן גימל, מאיה וקותי מדברים על הכל // כתב: אסף הדר, צילום: גיל קרמר
מכאן עבר הדיון ביניהם למזרחים במדיה שמתאימים את עצמם "לטון האשכנזי", כשסבג מציג את העובדה שבצלאל מצביעה למרצ, כאמור נכון לאותו ראיון מלפני חצי עשור, כדוגמה להשתכנזות.
"אני אמנם מגיעה מעיירת פיתוח, אבל פועלת בשוק התקשורת כבר לא מעט שנים", אמרה מאיה ופנתה לשותפה החדש אז: "אתה, כמישהו שעובד בתקשורת, יש לך תוכנית בוקר יומית. נכון, היא ברדיו 'לב המדינה' ולא בגלי צה"ל, אבל עדיין - אני מקבלת את הבמה וגם אתה מקבל אותה".
סבג יחגוג 42 בחודש הבא, יליד בית שמש שקרוב לדת, מצביע ש"ס, מעורב רגשית בנושאים של קיפוח עדתי ומדבר לאט (או במילותיו: "בקול של עבריין, מגיל 7"). בצלאל תהיה באותו חודש בת 41, יוצאת קריית גת, מכונת ירייה של מילים ומי שמתעקשת שאפליה גזעית קיימת בעיקר עבור מי שעוד מתעקשים להתמקד בה.
אבל הסייג מהראיון ההוא, שדיבר על קבלת במה, גם אם לא בפלטפורמה מיינסטרימית או ממלכתית, עומד במרכז האינטריגות, הדינמיקה והכימיה המקצועית בין השניים, שזרמה מאז החלו לעבוד יחד לשלל פלטפורמות - מטלוויזיה ועד טיקטוק.
סבג: "הבעיה היא להיכנס לתפקידים מרכזיים בטלוויזיה. אני לא רואה אישה מזרחית, לא רק בשם ובטייטל אלא מזרחית בדיבור ובווייב, שתנחה את חדשות 12 ותתחלק עם יונית לוי חצי־חצי. תסתכלו מי מתגייס ל־8200, עושים על זה תחקירים"
בצלאל: "אני לא חושבת שמישהו ישים לי היום רגליים בגלל דברים כמו מאיפה באתי או מה הצבע שלי. עם השנים השתחררתי מזה. אני פועלת בתעשייה כבר 20 שנה, החיים התקדמו, ואני התקדמתי איתם. אני לא נותנת לכל רעשי הרקע להפריע לי"
"להלבין פושעים בשניות"
החל מיום ראשון הקרוב בשבע בבוקר, בימים ראשון עד רביעי, הם ישדרו יחד תוכנית רדיו חדשה בשם "מאיה וקותי # התחלנו", שתשודר בכאן גימל - תחנה ארצית חשובה וממשיכת דרכה של רשת גימל המיתולוגית מבית קול ישראל ורשות השידור.
"בוא, אנחנו הולכים לשדר בתחנה של שוש עטרי ז"ל", אומרת בצלאל ערב עליית רצועת השידור בביתם המקצועי החדש. "אנחנו תמיד בדיון על אם אנחנו מקבלים אישור מהממסד או לא, אבל אני אוהבת להתעלם מזה, גם אם זה קיים. באופי שלי אני לא חושבת שמישהו ישים לי רגליים בגלל דברים כמו מאיפה באתי, איפה אני גרה או מה הצבע שלי.
"היה בי גם צד כזה, אבל עם השנים הוא השתחרר. מאיה בת ה־22 שהגיעה לתל אביב היא לא מאיה של היום. אני פועלת בתעשייה 20 שנה, עשיתי כל כך הרבה דברים לבד, דברים יחד עם אנשים אחרים, דברים עם קותי. החיים התקדמו, ואני התקדמתי איתם. אם הייתי נותנת לכל רעשי הרקע להפריע לי, לא הייתי מגיעה לאן שהגעתי. חד וחלק".
בכל זאת, יש דברים שהולכים איתך הרבה אחורה והם חלק מהזהות שלך. את לא צריכה את הגושפנקה, החותמת הרשמית?
"אני לא צריכה אותה, אבל אני כן רואה פה אישור מהממסד. אני לא מיתממת. ברגע שתחנה כמו כאן גימל באה ולוקחת סיכון, וזה סיכון כי עד עכשיו התחנה שידרה רק מוזיקה בבוקר, ומשקיעה בקותי ובי - זה סוג של אישור. זאת האמת".
סבג: "אבל זאת לא ראשות הממשלה. אם היית אומר לי עכשיו שיש ראש ממשלה מזרחי, אז זה משהו אחר. גם אם שמים עלי את האישור הזה, הקיפוח עדיין קיים. אנחנו חיים במדינה שבה אי אפשר להתעלם מזה. אתה יודע מה? זה גם לא קשור כבר לצבע עור ולמוצא. היום זה עניין של כסף. אנשים שיש להם כסף, לא משנה אם היו בבית סוהר, פשעו והכל, אפשר להלבין אותם בשניות. אבל כן, להגיע לתוכנית או לתחנה ששידרו בה אנשים כמו שמירה אימבר ז"ל זה כן עושה משהו, אבל זה לא שעכשיו כבשתי את האוורסט".
זאת גם תחנה ממלכתית ומעונבת יותר מזו ששידרתם בה קודם. לא תהיו תוכנית העתק־הדבק של "מעירים את המדינה".
בצלאל: "זאת הולכת להיות תוכנית אחרת ממה שהיתה לנו. קודם כל, אנחנו מקדימים בשעה".
אז, בעצם, זו יקיצה מוקדמת יותר משאתם מורגלים בה.
"כן, בחמש. אבל גם כך אנחנו קמים בבוקר מוקדם, בגלל הילדים".
תמיד תהיתי איך נראה יום של שדרני תוכניות בוקר. מסיימים תוכנית כשכולם מגיעים לעבודה, ומה הלאה?
סבג: "נגמר היום. תלוי אם יש לך עוד דברים לעשות. מבחינתי, הורות היא כמו צבא. אני יודע שיש לי עכשיו 18 שנה שלא אהיה קיים בהן. אני חי בשביל שתי התאומות שלי ואשתי, וזהו".
בצלאל: "אני לא מסכימה עם הדעה הזאת. אני מכירה את קותי שנים. הוא אדם שבאופן כללי שם את עצמו בצד. עכשיו יש לו את הבנות כתירוץ. אבל כל הורה שם את עצמו בסוף בצד. גם אני הייתי רוצה לבלות, לחגוג, לפגוש חברות ולצאת לנופשים, אבל אני לא עושה את זה כי יש לי תינוק חדש בבית".
בן חצי שנה, ויש לו שני אחים. איך עושים את זה?
"קודם כל, יש אבא. יש סבתא, בייביסיטר, אתה נערך. כל אב ואם היו רוצים משרה של שעתיים ביום, וזה היתרון בעבודה הזאת. אז אולי בבוקר אני לא נמצאת, אבל אחרי הצהריים ברור שאני עם הילדים".
סבג: "יש אמנים דתיים שמרגישים שהם לא יכולים להגיד שהם בעד גיוס תלמידי הישיבות. אני אדם דתי, לא סומך על אף אחד מהממשלה, רק על בורא העולם. ואם אני הייתי שר האוצר, הייתי מגדיל את התקציב שלהם. אתה חושב שזה קל ללמוד תורה?"
גם ראפרים נהיו פופ
הדיבור על התוכנית החדשה, ועל האופן שבו היא צפויה להיות שונה מזו שהגישו בעבר, מעלה שאלה כבדה: האם השניים עומדים, בעצם, להתמתן?
"מה זה להתמתן?" בצלאל ממהרת להגיב. "אני לא חושבת שאי־פעם אמרנו דעה ממקום של פרובוקציה".
סבג: "אנחנו לא יודעים מה זה הולך להיות, אבל יהיה יותר קליל. אם בתוכנית הקודמת היינו מדברים יותר על יוקר המחיה וכמה שהפוליטיקה מלאה בחרא והכל במדינה הזאת קשה, אז עכשיו זה הולך להיות אחרת. יותר שירים, יותר דברים שלא קשורים לחדשות. מבחינתי, עכשיו זה כמו לראות כדורגל בספרייה. אסור לצעוק וזה, אבל אני מקבל את זה. זה חלק מהעניין. אולי גם עם המצב הנוכחי במדינה, כשההוא נגד ההוא וזה לא נותן לך לחשוב ככה, אולי באמת עדיף רגע שמי שמבין בניהול מלחמה ינהל אותה, ואנחנו נעשה דברים אחרים".
אתה כבר נשמע ממלכתי יותר.
"לא קל לי להגיד את זה, אבל כן, זה המצב".
בצלאל: "מה שעשינו ברדיו הקודם היה משהו אחר. אני לא אוהבת לשחזר את עצמי. כשאני באה למקום חדש, אני גם אוהבת להמציא את עצמי מחדש. אני לא חושבת שצריך לחזור על אותם שטיקים. המדינה נמצאת כרגע בתקופה שהיא לא מחפשת עוד דעות שיחממו את האנשים, גם כך האנשים כבר חמים. בסוף אנחנו רוצים לבוא ולתת אתנחתה של שעתיים בבוקר. לבוא לתת לבן אדם זמן לא להיות בחדשות, לחשוב על דברים אחרים. טיפה להרים את המורל. אני חושבת שזו זכות שבכלל נתנו לנו אחריות כזאת, כי כל בן אדם שלישי היום מביע את דעתו ומתווכח".
אבל זה היה גם מרכיב חשוב בתוכנית - אי־ההסכמה ביניכם בנושאים פוליטיים. לא תעסקו באקטואליה?
סבג: "נדבר על אקטואליה רכה. יש תוכניות אחרות בתאגיד שמדברות על פוליטיקה. נגיד, אני מאוד שונא את ביטוח לאומי ועוד הרבה מוסדות של המדינה, אבל זה לא המקום לדבר על זה. אתה לא רוצה לנסוע עכשיו לעבודה בשבע בבוקר ולשמוע שאם קרה לך משהו, ולמרות ששילמת כל השנים, אין לך סיכוי לקבל כסף מהמדינה.
"גם נותנים לך להביע בדרך כלל רק דעה אחת. לדוגמה, בתקופת הקורונה היה מותר לדבר רק בעד החיסונים. אני לא התחסנתי. בכלל יש סתימת פיות, יש כיוון אחד שאתה יכול לדבר בו, בכיוון השני אסור לך. זה חבל, ומי שאוסרים את זה הם דווקא הליברלים, שמאמינים במגוון דעות ובפלורליזם".
פעם זה היה הפוך. היום איכשהו השמרנים נלחמים על חופש הביטוי.
"תסתכל על ג'ו רוגן (פרשן, סטנדאפיסט ומנחה פודקאסט פופולרי אמריקני, ע"פ) או על סנופ דוג. אלה אנשים שלפי דעתך היו מצליחים בישראל? אנחנו מאוד מקובעים. תראה גם את הראפרים שלנו היום. אני לא רוצה להגיד שמות כדי לא לפגוע, אבל זה לא מה שהיה פעם עם סאבלימינל או שב"ק ס'. הכל נהיה פופי. ומה העניין? אין בעיה שבחורות ירקדו בלבוש מינימלי, זה מותר, אבל להגיד 'זין' או 'חרא' - זה אסור. אין בעיה להשמיע בגלגלצ שיר שאומרים בו 'פאק יו', אבל אסור להגיד את זה בעברית.
"תחשוב שברדיו הקודם היה אסור לנו להעלות את פרופ' יורם לס לשידור. למה? היום יש מחקרים שאומרים שלא היינו צריכים לקבל את החיסונים. הגבילו אותנו. אבא שלי חטף אירוע מוחי, לא נתנו לאמא שלי להיכנס לחדר לראות אותו. הבן אדם מחובר למכונות, עומד למות, ואמא שלי לא יכולה להיכנס לראות אותו. המדינה לא נותנת לך למות, כי אתה מייצר לה כסף".
כששומעים אותך עכשיו, חייבים לתהות איך תחזיק את עצמך מלדבר על נושאים נפיצים.
"אני בא לרדיו בגישה אחרת. יהיה לי קשה, אבל אני אעשה את זה".
"היו לי שם תאקלים"
לא קשה להבין למה ציוותו אותם יחד. אם הצלחה של תוכנית רדיו או טלוויזיה היא לפני הכל פועל יוצא של הכימיה בין משתתפיה, אז מאיה וקותי הם הוגי תורת האטום. הדמיון ביניהם ניכר בדרך שעברו ובבחירותיהם האישיות: ב־2014 בצלאל נישאה לרועי עסיס, עורך התוכנית "אופירה ולוינסון" בקשת 12. היום הוא גם מנהלה האישי. שנה אחר כך החל סבג מערכת יחסים משלו עם השחקנית מגי אזרזר, גם היא אשת תעשיית התרבות והבידור. לפני שנתיים הפכו קותי ומגי הורים לזוג תאומות, ואילו עסיס ובצלאל הביאו לעולם את ילדם השלישי.
האופן שבו התגלגלו לעולם התקשורת, בערך באותן שנים, דומה אף הוא: על המסך בצלאל הפציעה ב־2009, כשאחרי תקופה שבה היתה מוכרת בתעשייה בעיקר כחברתה הטובה של נינט טייב, היא השתתפה בפאנל התוכנית "טינופת" הזכורה לטובה, ששודרה ב־HOT. בצלאל מצאה את עצמה אז מלוהקת לצד עיתונאים, תסריטאים, מוזיקאים ושחקנים, ובהם יובל מנדלסון, זהר וגנר, ניסן שור ודינה סנדרסון. מיותר לציין שהיא בלטה שם כמו בוהן פצועה.
"הייתי באמת שונה שם באיך שאני מדברת. הייתי הכי ילדה, חמודה כזאת, תמימה גם", היא נזכרת. "היו לי חוויות לא פשוטות ב'טינופת'. הייתי הברווזון, לא רוצה להגיד 'המכוער', אבל הייתי מאוד שונה בנוף שם. בהתחלה זה חרה לי. אנשים שמדברים בשפה אחרת, מתלבשים ומדברים שונה ממני. אני הייתי העוף המוזר.
"היו לי שם תאקלים עם אנשים שלא הבינו למה נותנים למאיה את הבמה, אבל לא נתתי לזה להפריע לי. אמרתי 'זה מה שאת עושה, זאת הדרך שלך, ככה את מדברת. אני לא עושה בכוונה, זאת אני'".
מאז השתתפה בצלאל כפאנליסטית בתוכניות דוגמת "מהדורת השבט" ו"היחידה", וב־2013 נכנסה לעולם הרדיו. סבג, מצידו, פרץ לתודעה ב־2012, כמשתתף - וכמנצח - ב"האח הגדול". כעבור שנים ספורות עלה גם הוא על גלי האתר, כששידר לצד טהוניה רובל ברדיו ירושלים. בצלאל תיכנס אף היא בהמשך לבית האח, בעונת ה־VIP של 2021.
כשהם נשאלים אם הוצבו במקרה באותה משבצת (קרי: נציגי פריפריה פיקחים ודעתנים), סבג מתערב: "לא שמו אותי בשום משבצת, אני באתי מהמשבצת הזאת. גם אמרתי להם את זה באודישן: למה להביא רק אנשים מתל אביב? תביאו גם אנשים מהפריפריה. אבל לא מאשדוד ומבאר שבע, אלא ממקומות כמו בית שמש, עפולה, בית שאן. כל המקומות האלה שנראים כאילו שכפלו אותם, מקומות שהממסד שם אותם בצד ואין בריכת שחייה ואין מגרש כדורגל.
"זאת המציאות, האמת, ואין לי בעיה עם זה. אבל למדתי משהו, ואני רואה את זה בחוגים הגבוהים: אם יש לך כסף, זה לא משנה מאיפה אתה או איך אתה מדבר. הבעיה היא להיכנס לתפקידים מרכזיים בטלוויזיה. אני לא רואה אישה מזרחית, לא רק בשם ובטייטל אלא מזרחית בדיבור, בווייב, במי שהיא, שתנחה את חדשות ערוץ 12 ותתחלק עם יונית לוי חצי־חצי. תסתכלו מי מתגייס ל־8200, עושים על זה תחקירים".
בצלאל: "אני לא יכולה לשמוע את ה־8200 הזה, כי גם אחים שלי וגם אני היינו ב־8200 או קיבלנו פניות מהם. אני לא הלכתי, כי זה היה יציאות של עשר־ארבע".
גם אני הייתי ב־8200. יחידה שמשרתים בה הרבה מזרחים בגלל הגישה לשפה הערבית.
סבג: "בבית ספר בבית שמש אתה לא לומד ערבית, ובבית ספר ברמת השרון יש לך מגמת ערבית - בשביל הדברים האלה".
בצלאל: "אני עשיתי חמש יחידות ערבית וגרתי בקריית גת".
סבג: "ואני הייתי במוזיאון חיל האוויר. כל המדריכות ששירתו שם באו משהם, מעומר, מקומות כאלה, וכל הפקידות היו מבאר שבע, מירוחם וכאלה. התפיסה שבאזור תל אביב מקבלים יותר מאשר בפריפריה קיימת. צריך להיות גאון? תראה מה קורה עכשיו בצפון ובדרום הארץ. הורידו אותם משם, וזהו, נגמר".
בצלאל: "אני לא מסכימה עם זה. אני דווקא חושבת שהעובדה שגדלתי במקום כמו קריית גת נתנה לי הרבה יותר דמיון ודרייב. כשרון כחלילי רצה שאשתתף בסדרה שלו על משתכנזים, לא הסכמתי".
הבוכטה של בן כספית
הטיעון שלו הוא שהאשכנזי יעבוד פחות קשה, והמזרחי יצטרך להצניע את הסממנים המזרחיים.
"למה לשייך תכונה כמו צורת ביטוי וורבליות לאשכנזים? למה לקשר בין אינטליגנציה לאשכנזיות? למה, אין מזרחים אינטליגנטים? אין מזרחים ורבליים? בחיים לא הצנעתי את עצמי. גם חזרתי לגור בקריית גת, יותר מזה?"
סבג: "יש אמנים דתיים שמרגישים שהם לא יכולים להגיד שהם בעד שתלמידי הישיבות לא יתגייסו. למה? אני אדם דתי, לא סומך על אף אחד מהממשלה, סומך רק על בורא העולם. ואם אני הייתי שר האוצר, הייתי מגדיל את התקציב שלהם. אתה חושב שזה קל ללמוד תורה? אני אומר יותר מזה - כל מי שרוצה ללמוד תורה, גם אם הוא לא דתי, שיבוא ללמוד תורה במקום להתגייס לצבא".
בצלאל: "אבל זאת לא שאלה של רצון. אם אנחנו רוצים חברה שבה כל אחד נותן את חלקו, אתה יכול ללמוד גם שעתיים בערב ועדיין לעשות שירות לאומי ולתרום את החלק שלך, מבלי שזה יפגע בדת או באמונה שלך. כמו שאני נתתי שנתיים לצבא והייתי על מדי ב' ונראיתי מגעיל במשך שנתיים. לא רציתי את כל הדבר הזה אבל עשיתי, כי זאת החובה האזרחית שלי כישראלית".
זה גם קריטי במיוחד בזמן מלחמה קיימת, ואחת שאולי עוד תפרוץ, חלילה, בקרוב.
סבג: "והחרדים הם אלה שיצילו אותך? אין להם טלפון, אתה רוצה לשלוח אותם לחזית? הצבא בכלל ערוך לגייס אותם? תראה את בן כספית. הוא מסוגל לשבת בטלוויזיה ולהתלונן על החרדים, כן? אבל בשביל לקבל את הבוכטה שהוא מקבל בקשת אין לו בעיה שהתוכנית שלו עם עמית סגל תתחיל שעתיים אחרי יציאת השבת, כדי שעמית סגל יבוא. 'זה בסדר, לא דחוף, נדבר עוד מעט על הדברים החשובים שקרו'.
"תסתכלו על המחאה. אנשים בתפקידים בכירים קוראים לסרב פקודה, לא להתייצב לשירות, קוראים למרי אזרחי. יש לך אנשים עם כריזמה של בקבוק מים ריק, שעומדים שם ואומרים 'אנחנו לא נשלם מיסים, נחריף את המאבק!' ואז מראיינים אותם לתקשורת. אני לא מצביע ליכוד, אני לא מקבל את השחיתות. מה שאני אומר זה שמציינים אותה רק בהקשר של צד אחד. אני גדלתי על הפנתרים השחורים. על עשירית מזה שברו להם את הפנים. ובלי מכת"זיות, אלא עם הידיים ועם אלות. פה בונים להם במה בקפלן".
ניתוח קיסרי יזום
אי אפשר לדבר על הפרק החדש בשותפות המקצועית שלהם, זאת שאמורה שלא לערב פוליטיקה, בלי להזכיר את האופן הצורם שבו הסתיים הפרק הקודם. ב־2013 החלה בצלאל לשדר ברדיו "לב המדינה" עם מנחים משתנים דוגמת אלירז שדה, מושיק גלאמין וליאור דיין. ממארס 2019 ועד תחילת 2024 הגישה עם סבג את התוכנית "מעירים את המדינה", שמילאה רצועה בין שמונה לעשר בבוקר וזכתה לתהודה ראויה לציון, במיוחד בהתחשב בעובדה ששודרה בתחנת רדיו אזורית.
החיבור בין קותי למאיה, שהוכיח את עצמו גם בפורמטים הטלוויזיוניים של "מה שתגידו" בכאן 11 ובדוקו־ריאליטי "יס מן" של yes, יצר קטעים ויראליים ועורר עניין - לא מעט בזכות חילוקי הדעות ביניהם בנושאי חברה, פוליטיקה ויחסי פריפריה־מרכז. בימים האחרונים של 2023 יצאה בצלאל לחופשת לידה של שלושה חודשים. קותי, בזמן הזה, התכונן לעלות לשידור עם המחליפה המיועדת, טיטי איינאו, אבל גילה שלמנהלי התחנה היו תוכניות אחרות, ובמקום איינאו הוצבה הסטנדאפיסטית ושדרנית הרדיו עדי ששון כבת זוגו לשידור.
סבג, כך דווח בתחילת ינואר האחרון, עזב בכעס ולא שידר את התוכנית מאז, אחרי מה שהוגדר בכלי התקשורת כ"פיצוץ" בינו לבין מנהלי התחנה.
את רצועת השידור שנותרה מיותמת ירשו ששון ואסף אטדגי, ובחודש שעבר הודיעו בצלאל וסבג רשמית שהם עוזבים את התחנה שהיתה להם לבית במשך 11 וחמש שנים, בהתאמה.
אי אפשר להתעלם מהעובדה שההיקשרות ביניכם לבין "לב המדינה" הסתיימה באקורד צורם.
סבג: "אני יכול לספר מה היה לי. מאיה יצאה לחופשת הלידה, ולפני כן עשינו חפיפה לטיטי, שתחליף אותה. טיטי כבר שידרה בתוכנית, ואז (אנשי התחנה) הביאו אנשים אחרים".
בלי להודיע מראש?
בצלאל: "אני הייתי בזמן הזה במיון בבית חולים, בניתוח קיסרי יזום".
סבג: "הסברתי להם שהרצנו את טיטי כבר חודשיים, שהיא כבר היתה איתנו, ושאי אפשר פתאום להנחית בן אדם חדש. וזהו, אחרי כמה זמן קיבלתי הודעת פיטורים".
דיברו על פיצוץ בינך לבין התחנה.
"להפך, לא היה שום פיצוץ, לא עם עדי ששון וגם לא איתם. אני גם מבין את זה - אם מישהו לא רוצה להמשיך איתנו, זאת זכותו. זה הרדיו שלו. פשוט הדרך שבה זה נעשה, בהודעות סמס מהיום להיום, זה מה שהפריע לי. אבל אני אדם מאמין, אני חושב שאם זה ככה, זה היה צריך להיות ככה. בעצם, צריך לשלוח פרחים לבחור שפיטר אותי, כי בעצם בזכותו, ובזכות זה שהוא עצר את התוכנית, הגענו לכאן גימל. וזה מסר לאנשים לא לפחד. נכון, באותו רגע זה באסה, אבל יכול להיות שמצפים לך דברים אחרים".
מאיה, איפה את היית בכל הפרשה?
"חודשיים מתחילת חופשת הלידה קיבלתי הודעה על פיטורים".
ידעת שזה הולך לבוא?
"לא. קיבלתי מהתחנה מתנה ללידה, קיבלתי טלפונים עם ברכות, המנכ"ל התקשר אלי ואמר לי בטלפון, 'את וקותי חוזרים אחרי חופשת הלידה'. גם בתגובות לאייטמים שפורסמו בעניין בתקשורת, התחנה הדגישה ש'מאיה וקותי יחזרו'. אבל לאחר חודשיים מתחילת החופשה קיבלתי את הודעת הפיטורים.
"אני חושבת שזה היה לא מקצועי, לא נעים, לא חברי, ואני רוצה להאמין שדברים יתבהרו. בוא נשים את הדברים על השולחן: 11 שנים שידרתי שם. 11 שנים הובלתי כל בוקר את 'מעירים את המדינה'. ופתאום לקבל את ההודעה הזאת כשאת בחופשת לידה... אני באמת רוצה לתת לדברים להתבהר.
"אבל ממקום אישי - כן, זה מאוד אכזב אותי. אני לא יכולה לשקר בדבר הזה. בסך הכל אנחנו זוג מקצועי שנמצא בעלייה מסוימת, תודה לאל, מאוד פופולריים - בטלוויזיה, בטיקטוק. התוכנית הצליחה, גם מבחינת לקוחות מסחריים. לא רק שהם היו מרוצים, הם רצו לבוא עוד ועוד, ואנחנו היינו אלה שאמרו 'רגע, הייתם רק בשבוע שעבר, חכו קצת'. זאת אומרת שהיתה הצלחה גם מבחינה מסחרית וגם מבחינת תוכן. גם סקר איגוד המפרסמים, TGI, הראה שהיינו בעלייה. אז כן, זה הפתיע. אבל כמו שקותי אומר - אני רוצה לחשוב שכשדלת אחת נסגרת, דלת אחרת נפתחת. וזה המסר שלנו".
מרדיו "לב המדינה" נמסר בתגובה לדברים: "אנו מודים למאיה וקותי על שירותיהם לתחנה ומאחלים להם הצלחה בדרכם החדשה. הרדיו פעל וימשיך לפעול לפי החוק".
בצלאל: "הפיטורים שלי מרדיו 'לב המדינה' היו לא נעימים ולא חבריים. קיבלתי הודעה בחופשת לידה. אני לא אשקר, זה היה מאוד מאכזב".
סבג: "בדיעבד, צריך לשלוח פרחים למי שפיטר אותי משם, כי בזכותו הגענו לתוכנית החדשה"
"לפעמים נתקעים בחיים"
החוויה שעברתם מפכחת?
סבג: "שמע, אני קיבלתי את התוכנית באותה דרך שבה סיימתי אותה. כמו שברגע אחד נתנו לי עבודה בזמן שלא עבדתי, אז אני אגיד תודה על חמש השנים האלה. מבחינתי זה תודה רבה, ביי ולהתראות".
לא נלחצת? לפני כמה שנים דיברת בראיון על התקופה שבה לא קיבלת טלפונים והצעות עבודה.
"החיים הם דינמיים, יכול להיות שלפעמים נתקעים. אבא שלי נפטר השנה, יש לי שתי תאומות לפרנס. מצד שני, אני לא איזה מסכן עכשיו שצריך להילחץ. זה לא שאין לי מה לאכול. אני יודע לעשות דברים, ועובדה שמצאנו את עצמנו בתוכנית החדשה. וזה גם קרה לי פעם: הייתי שדרן ב'רדיו ירושלים', וגם שם יום אחד הורידו לי את התוכנית. המנכ"ל שם חבר שלי, והבנתי אותו, זה לא הסתדר. אז לחצתי לו יד, אמרתי 'תודה רבה' והתחלתי ישר אחרי זה לשדר עם מאיה.
"ואני אגיד לך מה עוד: גדלנו בילדות בלי כסף, לא היינו טסים לחו"ל, לא היה לנו חדר שלנו לבד. אולי בגלל שהתרגלנו לזה, אין פחד. כל עוד יש לך מה לאכול ואיפה לישון - הכל בסדר".
אותי זה דווקא היה מלחיץ מאוד.
"אתה מאמין באלוהים?"
כן.
"אז תנסה יותר".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו