בנוי לקרב, לא להנהגה: איזהו גיבור הכובש את פיו

יאיר גולן הוא גיבור. לו נקלעתי למלחמה, הייתי רוצה להיות איתו. העניין הזה הוכח מעל לכל ספק ב־7 באוקטובר. אין גבולות לעוז רוחו של האיש הזה, ליכולותיו, למסירות שלו לעמו בכלל ולכל אדם בו. זה צד אחד. מהצד השני, כאדם פוליטי, הוא ההפך מגיבור. כי כשהוא קורא שוב להשתמש בנשק אי־השירות במילואים - הוא שופך את כל כד החלב שהוא עצמו כה התייגע בחליבתו.

איזהו גיבור? הכובש את יצרו. משעה שהוכיח שהוא גיבור מלחמה, על גולן היה להוכיח שהוא גיבור גם בשדה הפוליטי. ושם הוא נכשל כמו טירון בבה"ד 4. לא רק נכשל - מכשיל ויכשיל את המשימה החשובה של החלפת שלטון הליכוד, שהסתאב בקנה מידה היסטורי, בשלטון אחר. כל שלטון, לא משנה כבר מי.

במקום לכבוש את יצרו לומר דברים חריפים מדי, קיצוניים, מפלגים ומשניאים, הוא חוזר לאותו הדפוס של מזהה התהליכים, דפוס שעם ישראל סולד ממנו ומעניש את מי שנוקט אותו. בוחרי הליכוד פיתחו אלרגיה מובנת לאיומים באי־שירות. טרם חלפה שנה מאז האיומים הקודמים שתרמו תרומה מכרעת למה שקרה, וכמו שאומרים - ככלב שב על קֵאו, גולן שב אל האיוולת הנוראית ההיא ומרים שוב את נס הסרבנות.

כשהוא נוהג כך, הוא לא רק מבהיר שחוכמת הקרב שלו לא מחלחלת אל תבונת המנהיג שאין לו, אלא גם מחזק ומבצר מחדש את המחנה שכבר נסדק והתפכח, ומאפשר לכל שליחיו בתקשורת להדהד שוב ושוב את הדברים האיומים האלה, ולקושש בחזרה את נאמנות המצביעים שהבינו לרגע שטעו, אבל לא מוכנים שמישהו יאיים עליהם שוב עם היקר מכל - השירות בצה"ל. זה קו אדום. תמיד היה - ועכשיו פי מיליון.

לא ממש אכפת לי מה יקרה למפלגת העבודה. בעיניי זאת רפסודה שניתקה מהמזח הישראלי ונסחפה אל לב ים הפרוגרסיביות הבלתי קשורה למצב פה כבר מזמן, בפיקודה של רבת־החובלת מרב מיכאלי, שאמנם קיבלה מניה חלשה מאוד, אבל הצליחה למוטט אותה עד לרמה של מניית זבל. אמנם בסקרים עכשיו גוש השמאל מקבל מספר מנדטים לא רע - אבל זה זמני כל כך, כי נראה שיאיר גולן הגיבור לא בנוי להנהגה. וזה עצוב, כי באוקטובר נדמה היה שמנהיג נולד. אבל כמו מהמר שזוכה בפרס הגדול ורץ לשים את כל הכסף על עוד כרטיסי הגרלה - יאיר גולן בזבז את כל הקרדיט באמירה אחת.

שירות

אני צופה בדיוני בג"ץ על שירות החרדים ולא יודע את נפשי מרוב צער. לא רק על אי־השירות של מיטב הבחורים, הבוחרים להמשיך לחיות חיים מנותקים מהישראליות המפרנסת אותם, אלא יגון מר על בג"ץ שלא מבין את גבולות כוחו, שמאמין שאם יחליט על גיוס מייד יקפצו אלפי אברכים אל האוטובוסים וייסעו אל הבקו"ם בשיירה גדולה, ושלא קולט שלא משנה מה הוא יחליט - זה לא ישנה דבר, אבל כוחו יינזק מהותית. כי אין דבר הפוגע בבית משפט כמו החלטה לא מיושמת שיוצרת תקדים לבאות. הרי החלטת בג"ץ תהפוך לאות מתה שתיקבר קבורת חמור, ובעקבותיה תבואנה עוד החלטות שכבר יהיה פשוט לא לקיימן, כי נסללה הדרך.

יש רק דרך אחת להסדיר את הבעיה ההיסטורית הזאת של שירות חרדים, ערבים וחילונים כאחד: זהו חוק מעמד המשרת שמובילים שניים, מייקל אייזנברג וח"כ משה סעדה. אייזנברג, ידיד יקר שלי, משקיע הון סיכון מהמוצלחים בעולם, עלה ארצה ומשקיע מרץ והון במגוון מיזמים לטובת החברה הישראלית, כמו השומר החדש, שהוא אחד המממנים המרכזיים שלו. את ח"כ סעדה אין צורך שאציג. השניים רוקמים יחד חוק המציע דרך חדשה לטפל בכל הבלתי־משרתים בחברה הישראלית, לא משנה מאיזה מגזר. וזאת כבר התקדמות גדולה - לא לתת בהם סימנים, אלא לכרוך אותם באותה הכריכה המפוארת.

מה שהחוק הזה קובע הוא שרק מי שמשרת בצבא, בכוחות הביטחון או בכל שירות לאומי מוכר, יוכל ליהנות משלל ההטבות של המדינה לאזרחיה. זה כולל, למשל, לימודים גבוהים. היום לימודים אקדמיים מסובסדים לכל הבאים בשערי המוסדות בשיעור עצום. אומר החוק - עשית שירות? תלמד במחיר המסובסד. לא עשית? תשלם מחיר מלא, שהוא פי ארבעה ויותר מהמחיר הזה. ולא רק לימודים: מחיר למשתכן, נקודות זיכוי במס, ועוד שפע הטבות המחולקות היום ללא הבדל בין מי שתרמו לבין מי שצרמו.

לא יהיה גיוס בכוח. מי שמשלה עצמו שכך יהיה לא מבין כלום בהפעלת לחץ. כשמפעילים לחץ, החומר מתקשה. בשם הצדק המוחלט נגיע חיש קל למלחמת כביש 4 הראשונה. ציר התנועה הזה יהיה חסום תדיר, אבל לא בטיוליות בדרכן לבסיסים, אלא במפגינים השרועים על הקרקע וקוראים "נמות ולא נתגייס". צריך לפרק את ההתנגדות בתמריצים מהותיים למשרתים. שיראו המשתמטים ויקנאו ויבינו שהמדינה קיבלה החלטה. להוקיר את השירות בכספים, לא במכבסות מילים. זה יעבוד. תשאלו את כל החרדים שצפו בגמר גביע אירופה לאלופות. הם כבר מוכנים.

עשן

מדברים על יתומי המלחמה, ולא מדברים על היתומים בהשהיה של כל הלוחמים שהתחילו לעשן במלחמה ושימותו רק בעוד שנים, כתוצאה מהפיתוי להתחיל או לחזור לעשן בגלל הלחץ. כתבתי פה כבר על קצרי הרואי שחשבו שהם עושים טובה ללוחמים וחילקו פאקטים בלי חשבון, ובפועל הפעילו את מנגנון ההשמדה העצמית של כל אלה שהתפתו לראות בסיגריה חברה טובה לשעת צרה והמתנה.

הנתונים שאני רואה מצביעים על זינוק במספר המעשנים במדינה, גם של התחלות חדשות וגם של אנשים שחזרו לעשן. מסביבי המון אנשים מדווחים שהמלחמה נתנה להם לגיטימציה לשוב לסורם אחרי שכבר נגמלו, כי כביכול הוכח שהחיים כה שבריריים וזמניים, ולא תדע מה יהיה מחר, אז למה לא לעשן? הרי הנזק יגיע רק בעוד שנים רבות, ולך תדע אם בכלל נזכה לכל השנים האלה במציאות הקשה שנגזרה עלינו.

ואני אומר - יש להוסיף "חוק יתומי עישון" לספר החוקים של מדינת ישראל, הקובע כי ילדיהם של אנשים שמתו מסרטן ריאות כתוצאה מעישון, שהם 80% מכלל הנפטרים מהמחלה המזופתת הזאת, יהיו זכאים לקצבאות מחברות הטבק, הטבק לגלגול, הנרגילות והאידוי. יתכבדו החברות הללו ויקימו קרן של מיליארדים למימון חייהם של אלה שאיבדו הורים שנפלו בטבק, בגלל לחץ או אופנה או טיפשות. שיחשבו טוב־טוב במטות החברות האלה אם שווה להן להשתמש בהזדמנות הפז של מלחמה קטלנית כדי להוסיף קטל נוסף, באמצעות חלוקת סיגריות לאנשים בשעת חולשה ופחד.

ועוד בענייני עישון: דבר קרה בישראל, ובג"ץ בחר להתערב בסוגיית העישון בבתים משותפים. אחרי שנים של גרירת רגליים, בית המשפט הורה למשרדים הרלוונטיים לתת דעתם על הנזקים שגורמים מעשנים כבדים במרפסות לשכנים הגרים מעליהם או לידם, שמקבלים את כל העשן לתוך בתיהם.

זוהי סוגיה מורכבת ונפיצה, כי היא פולשת אל תוך חופש הפרט לעשות בביתו כרצונו. אני מאוד סקפטי שיהיה גורם שיאכוף זאת במדינת אי־האכיפה שבה אנחנו חיים, גם אם בג"ץ אכן יחליט בסוף לאסור עישון פוגעני. לפחות לכל הרבים שמרגישים שכרגע הבעיה שלהם לא מטופלת - תהיה כתובת, תהיה הקלה מסוימת ותהיה אפשרות אולי לתבוע נזיקין מהמרעילים אותם בבתיהם. כי גם ביתו של הלא־מעשן הוא מבצרו. החיים בארץ ישראל עולים בדמים רבים כתוצאה ממלחמות עם הסרטן השוכן מעבר לגבולותינו. אנחנו לוקחים את זה ללב, אבל ממש לא חייבים לקחת לריאות.

avrigilad@gmail.com