בעוד חודש אחגוג את חג הגבורות, וממרום גילי המופלג וניסיוני הרב, רשאי אני לעצור לרגע ולשאול: לאן הולכת המדינה שלי? כן, המדינה שנולדתי לתוכה, עם תעודת לידה פלשתינית.
הבית הקטן בנס ציונה, שנגע בשכונה הערבית במרחק עשרה מטרים, ואני הולך לגן הילדים בתוך המון ערבי שמראה לי שנאה. המדינה שהיתה בשבילי הכל, ובמיוחד אחרי שראיתי והפנמתי אל תוך ההכרה שלי את התמונות מהשואה. גדלתי לאורה וצמחתי איתה.
אמי תמיד שאלה אותי: "מה תעשה כשתהיה חייל ותצטרך לשמור על המדינה שלנו, אם אתה חושש ללכת אל תוך החשיכה?" אבי, שהיה לוחם, תמיד חזר משדות הקרב עם סיפורי גבורה ואמר לי: "יום אחד אתה תחליף אותי, ותזכור - לא ניתן לשכנים שלנו לחזור לכאן ולאיים על קיומנו. הכל תלוי בך ובדור שלך, כפי שאמר קהלת - 'דור הולך ודור בא, והארץ לעולם עומדת'".
ביום שבו ניתנו לי המדים ידעתי שאהיה בראש המחנה, ושלא אאכזב את אבותיי מהתנ"ך ואת מנהיגי המדינה שאני בשבילם חוד החנית, מגן המדינה. ידעתי, ואף הכנתי עצמי לרגע הגדול, שבו אתייצב אל מול מבקשי נפשי ואנצח את הפחד - ואחר כך אנצח את מי שמבקש לקחת את חיי.
• • •
לחמתי ככל חבריי כמה פעמים, ולא נתנו לאויב לנצח אותנו. חברים רבים נפלו לידנו, והמשכנו, כי נלחמנו על חיינו. הפנינו מבטנו לאחור וראינו את השדות הירוקים ואת המבנים שהיו לבתים, וידענו: אנחנו לא מאכזבים.
ניצחנו, כי היינו טובים יותר. ניצחנו, כי ידענו שאסור על מקומנו לוותר. ניצחנו, כי ידענו: לא תהיה גלות שלישית. ניצחנו, כי סמכנו רק על עצמנו והצמחנו את המושג "אחוות לוחמים".
במלחמת ששת הימים היינו דוד הנלחם מול גוליית, והניצחון הביא את כל העולם לשאול איך העם היהודי ניצח, והרי רק לפני 19 שנים יצא מעבדות לחירות.
אז התחילה השנאה אלינו, ואיתה הניסיון לבלום אותנו. לבלום את הנחישות שלנו. לבלום את ההתפתחות ולהוריד לנו את הדגל לחצי התורן.
האמנו בתורת משה, האמנו שאנחנו עם הבחירה, האמנו שביחד ננצח וידענו שאהבה לא נקבל מהשכנים שלנו. ואף שאנחנו מתפללים "עושה שלום במרומיו" - השלום מתרחק, אך אל לנו להתרחק מהמדינה שלנו. ידענו שאיש לא יזיז אותנו מכאן, ויותר מכך - ידענו שאין לנו לאן ללכת.
מסתובב אני בבתי הקברות, לבקש סליחה מאלה השוכבים שם מתחת ללוח שיש. לבקש סליחה שלא הצלחנו לשמור עליהם. לפגוש את המשפחות המבקשות לבכות על המצבות הקרות, וכל דמי אחיי מתוכם צועקים. להניח פרח בצבע הדם ולומר להם כמה אנחנו מתגעגעים ואוהבים. ואולי החשוב מכל: לחוש שאותם אנו לעולם לא נאכזב, ושלמותם נהיה ראויים.
• • •
חבריי לבית ישראל, אנה אנחנו הולכים? למה הפכנו לשונאים את מי שלא מסכים עם דעתנו? למה אנחנו מאדירים את אויבינו באמצעות חוסר תחושת הביטחון שאנחנו מקרינים זה כלפי זה, כשיש מי שצועקים "אנחנו לא אחים עוד"? כשיש מי שמבקשים דמוקרטיה ונלחמים עליה, אבל רק כל זמן שהיא מסתדרת עם מה שהיו רוצים לראות בקלפי?
בואו ננצל תקופה זו, שאחרי תבוסה ביום שמחת תורה, כדי לקום ולהחזיר לעצמנו את כבודנו שנלקח מאיתנו. בואו נבנה שלטון השומר על הזכות שלנו לחיות כאן, ללא הבדל דת ומין, ללא הבדל בין חובש כיפה לבין מי שעוטף עצמו בכאפייה. כולנו, כל החיים במדינה הזו ונהנים מיופייה ומהיותה ארץ זבת חלב ודבש, כולנו נתייצב לשמור עליה. דין אחד ייעשה לכל תושב במדינה. הוא, התושב, ימלא את תפקידו הלאומי בתורו, ואחרי שיסיים - ימשיך למשימותיו האחרות וייצא לעשות למען ביתו.
בואו לא נחפש את המחיר הנמוך של המילקי בגרמניה. בואו נתבייש להשיג דרכון זר ולהציג אותו בגאווה בכיכר העיר. בואו לא נבריח כספנו למדינות מחוץ לישראל, הרי כולנו יודעים שהן נכבשו או ייכבשו תחת שלטון האסלאם. בואו נביט בעיניים לאלה המביטים עלינו מלמעלה, ולא נשדר להם שמותם היה לשווא. בואו נודה להם בכך שנמשיך את דרכם. נעמיק את השורשים שלנו כאן ונבנה לנו מגדלים גבוהים - ובראשם נקבע מקום לדגלים.
• • •
למנהיגים שלנו אומר: נבחרתם להנהיג, ולא ללכת בין ההחלטות. היו אמיצים, כי תפקידכם הוא עלינו לשמור. עזבו לרגע את החשש שמחר לא יבחרו בכם, ובואו תהיו לכולנו דוגמה וסמל. תראו ותוכיחו לנו שלא טעינו בכך שבחרנו אתכם. כבוד תקבלו אחרי שתשמרו לנו על הבית הלאומי.
זכרו את הפצע של עזיבת הקיבוצים מסדה ושער הגולן במלחמת העצמאות לימים ספורים, ואל תיתנו לנו לחיות מחוץ לבתינו. אל תשדרו ששכחתם אותנו. אנחנו מוכנים להסתער על כל אויב, בתנאי שאתם תבינו כי "באין חזון - ייפרע עם". לא הייתי מזיז איש מביתו. הייתי מביא את האויב לברוח הוא מביתו. אני אומר זאת גם מתוך הבנה של מצבנו בזירה העולמית.
תנו לנו עצמאות בכל נושא. בכלכלה, שלא תישען על טורקיה. בנשק, שלא נבקש אותו ממדינות שלא חשות כלפינו דבר. מדינות שמבקשות שלא נפריע להן במנוחת הצהריים.
• • •
אנא מכם, עם ישראל היושב בציון, בואו נפנים - אנחנו לא חזקים כפי שאנחנו עושים מעצמנו. נהיה חזקים רק אם נחזק איש את רעהו. ואנחנו חייבים להבין לאן הולך העולם. לאן בורח אחינו בגולה כשהוא מסיר את המזוזה מעל לשער ביתו. אנחנו היחידים האחראים לחיינו ולחיי אחינו בעולם כולו.
תפילה לי ליושב במרומים: תן לנו את הכוח לחבק זה את זה, תן לנו את השכל לראות לאן הולך העולם כולו - ואל תיתן לנו להיות תלויים בו.
חג עצמאות שמח, ולפניו יום זיכרון להבין את העובדה שאנחנו כאן.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו