עיצוב יציאה מהארץ: החוצפה הישראלית של מעצב הפנים שקובע טרנדים לעולם

אם תחפשו בגוגל את השם "סער צפריר", לצד התוצאות שנוגעות לעיסוקו כמעצב פנים מצליח תגלו גם אזכורים נושנים יותר, שקשורים לעולמות שוק ההון ובתי ההשקעות - שני תחומים עם כריזמה של טבלת אקסל ביום סגריר.

לעומת זאת, הקלדת שמו באנגלית, "Saar Zafrir", תעלה בפניכם דמות צבעונית שונה לחלוטין: מעצב ישראלי נועז, מהמדוברים בעולם, זוכה פרסי עיצוב מהמגזינים הכי נחשבים, אחד שמתכנן חללי פנים של מלונות מגניבים ברחבי הגלובוס, ומי שאחראי גם לעיצוב המסעדות הכי טרנדיות בחו"ל של השפים הישראלים הכי מתוקשרים.

לפני שנתחיל, אתה חייב הסבר על עניין שוק ההון.

"פעם הייתי ילד כזה שהולך במסלול שהוא כאילו 'הנכון'. גדלתי ברחובות, עשיתי מסלול של בית השקעות והייתי מנכ"ל של בית השקעות. היום זה נמצא בשוליים, פחות קשור אלי. היום ההשקעות שלי הן במסעדות".

קפיצה לא קטנה - מניתוח מניות ודוחות כספיים לעיצוב חללים לעשירים.

"חבר ילדות שלי, לירן ויצמן (בנו של איש העסקים מני ויצמן ואחיו של ניר ויצמן, בעלה של מיכל הקטנה; ע"ר), ראה איך שיפצתי פעם את הדירה שלי בתל אביב. תכננתי הכל לבד, דרך צפייה ביוטיוב ובאתרים באינטרנט שמיועדים לעיצוב. הוא התרשם ואמר לי 'יאללה, בוא לשפץ מלונות חדשים שאנחנו מנהלים בגרמניה'. הוא נתן לי שלושה מלונות לניסיון, ומשם הכל התחיל לזוז במהירות".

12 שנה אחרי שנכנס לתחום שיכול להפוך כל מתחם אפרפר ליצירת פאר ססגונית, צפריר (47) כבר ממלא קיר שלם עם יותר מעשרה פרסי עיצוב מובילים שגרף בארץ ובעולם. בבולט שבהם, "Design et al", זכה בשנה שעברה בלונדון על עיצוב המסעדה של מלון ישראלי דווקא, "גלי כנרת" שבטבריה, שגם את חלליו עיצב.

במגזיני העיצוב הוא מתואר כמי שיודע לחשוב על "רעיונות פראיים" ("בדרך כלל ללקוחות האירופאים אין בקשות חריגות, זה אני שרוצה פתאום לעשות משהו שונה בכל חדר"), אבל כאלה שנשארים בתחום הפרקטיקה ושמתאימים את עצמם לרוח התקופה. למשל, מלונות קטנים ויוקרתיים יותר, שזוכים במהירות לכינוי "בוטיק" - ומתומחרים בהתאם. באחד מהמגזינים אף ציינו: "ברגע שצפריר הישראלי מעצב מלון מסוים - כל האזור שסביבו משתנה".

עד כה הוא עיצב חללים ביותר מ־30 מלונות ברחבי תבל, ואת חייו הוא מנהל על קו תל אביב־אמסטרדם, שם ממוקם הסטודיו שלו. בקיץ הקרוב הוא יהפוך לראשונה לאב, כשתיוולד לו בת בהורות משותפת, ועד אז הוא מטפל בפרויקטים באיטליה, באוסטריה, בגרמניה, בהולנד ובפוארטו ריקו שבים הקריבי - אחד מהגדולים שלו בשנתיים האחרונות.

המחירים שהוא גובה על עבודתו, אם כבר שאלתם (ובטוח שאלתם), משתנים בהתאם לפרויקט ולמיקום. על הריזורט רחב הממדים בפוארטו ריקו, למשל, דרש וקיבל 700 אלף דולר - עלות העבודה הכוללת שלו ושל משרדו. באופן כללי הוא מסביר: "שכר הטרחה של הסטודיו שלנו עומד על בין 150 אלף למיליון יורו לפרויקט. החישוב, על פי רוב, הוא 10-5 אחוזים מסך הפרויקט. זה משתנה בהתאם לגודל. פרויקטים קטנים, כמו מסעדות, יכולים להגיע גם ל־15 ול־20 אחוזי שכר טרחה".

"פתאום שאגות של המון"

כאמור, לתחום כולו הוא נכנס מהדלת האחורית. "תראה, לא למדתי את המקצוע, אבל כשאני מגיע לעצב יש לצידי את אנשי המקצוע הטובים ביותר, ובכל מדינה יש מי שמוסמך ליישם את הדברים מבחינה הנדסית וטכנית. כשהפרויקט יוצא לדרך - אני מפקח עליו ודואג שהדברים יתבצעו כמו שצריך".

העובדה שאתה ישראלי משפיעה על אופי העבודה?

"כן. כיום אני יכול לראות איך העובדה שאני ישראלי דווקא משפיעה לטובה על הרצון של אנשים לעבוד איתי. למשל, אני נכנס למקום ויכול להעריך מראש איך הכל ייראה - וגם לתמחר כך שמזמין העבודה לא ייבהל מהסכום. זה דבר שמבדל אותנו, באופי הישראלי: היכולת לראות ולשקלל מהר את כל התמונה.

"אני חושב שזה קשור לעובדה שהישראלים הם קודם כל יזמים בראש שלהם, בדרך שבה כולנו מסתכלים על פרויקטים. המקומיים לא מסוגלים בכלל לחשוב כמונו. למעצבים ישראלים בתחילת הדרך אני יכול להגיד: תעבדו מתוך תשוקה, ולא מרצון לעשות כסף. התשוקה תביא כסף. הפוך זה לא עובד - כסף לא קונה תשוקה".

כשעיצב מחדש את מלון "רמיקס" שבפריז, לפני כשלוש שנים, זכה לביקורות חיוביות באירופה על שהוא יודע "לשלב בין המקומי לבין הגישה האישית שלו", כלומר לקחת לכיוון מודרני יותר, אבל גם לדעת להתאים את עיצוב הפרויקט לרוח המקום.

אפשר להעריך שמשהו ביחס הכללי אליך השתנה מאז 7 באוקטובר?

"הביקוש לעבודה לא השתנה. אולי לא נוספו לי לקוחות חדשים, אבל בטח לא עזבו אותי לקוחות רק מפני שאני ישראלי. האם בחוויה הישראלית שלי משהו השתנה? בוודאי. כשאני הולך ברחוב באירופה אני שם לב שאני פחות מדבר בעברית בטלפון. זה משהו חדש עבורי מאז 7 באוקטובר.

"עמדתי מחוץ למסעדה הישראלית שאני אוהב בבריסל, שזו מסעדה שכולם בעיר יודעים שהיא ישראלית. בפנים אפילו השמיעו בקולי קולות שירים של עומר אדם. ואז שמעתי פתאום שאגות של המון, כאילו בדרך למשחק כדורגל. הם התקרבו במהירות לכיווני, והבנתי שאלה מפגינים פרו־פלשתינים. הם נופפו בדגלים והכל. אמרתי לעצמי 'אם הם שומעים את עומר אדם ונכנסים פנימה, זה יכול להסתיים רע מאוד'. למזלי הם המשיכו הלאה, ואני נשמתי לרווחה.

"בהקשר הזה, חשוב לי להבהיר לדור הצעיר של המעצבים שלנו: תשמשו בחוצפה הישראלית שלכם כדי להגיע למקומות. תתגאו בזה שאתם ישראלים, זה פותח דלתות. גם בעולם שאחרי 7 באוקטובר אנשים מחפשים לעבוד עם ישראלים ויהודים. זה לא משהו שהשתנה".

כבר לא כוורת מונוטונית

ההסכמה הגורפת בתחום המלונאות היא שעידן מלונות הענק, אלה עם אולם הכנסים ומאות החדרים הסטנדרטיים במבוך, הולך ומסתיים. גם מותגים ותיקים, שבעבר עצם אזכור שמם כבר עשה את כל העבודה, מבינים שהקהל המבוגר מפנה את הדרך, ואיתו מתפנה גם השמרנות שאפיינה את הרשתות הגדולות.

את האולמות המסורתיים ורחבי הידיים מחליפים בשנים האחרונות ברים מגניבים בכניסה או על הגג. גם הלובי משנה את פניו, ממתחם מעבר פונקציונלי למרחב מפתה שהאטרקציות שבו חייבות להשתנות תדיר. החדרים הם כבר לא כוורת מונוטונית של עיצוב אחיד ושבלוני, אלא נושאים כל אחד ייחוד - והנופש מוזמן לתעד את עצמו בהם ולהעלות לאינסטה או לטיקטוק.

צפריר: "בשורה התחתונה, לא שם המותג הוא שמדבר כיום ללקוחות, בטח לא לדור הצעיר שמטייל בעולם, אלא דווקא עניין העיצוב. כשאני מעצב משהו, אני משתדל להתחבר לרוח של האתר, לבחון מה היה כאן לפניי, לנסות לחזור בזמן ולראות את האופי המקומי. את כל הדברים האלה אני רואה מהרגע הראשון שבו אני נכנס למלון שאני נדרש לעצב.

"ואז צריך לחשוב גם על הבר בכניסה ועל המסעדה. כיום הם חלק הכרחי בכל מלון טרנדי, אזור שאנשים מבלים בו יותר מאשר בעבר. הציפיות שלהם מהלובי ומהמלון הן כבר מזמן לא רק בגזרת החדרים או הספא".

אופנת המלונות הקטנים והמעוצבים לא פסחה גם על ישראל, כמובן, במיוחד על מדינת תל אביב, ואליה הצטרף גם טרנד מסעדת השף במתחם. וככל שמדובר בשם מתוקשר יותר - כך ייטב. אסף גרניט, אייל שני או מאיר אדוני - כולם מעטרים כיום בשמם את חדרי האוכל לשעבר, שהפכו במלון המחודש והמפונפן למסעדות מדוברות.

"ההצלחה של השפים הישראלים היא מטורפת", מסביר צפריר. "עיצבתי לאסף גרניט את המסעדה שלו בברלין, ואני מאמין שבקרוב מאוד נראה עוד מסעדות של שפים ישראלים באירופה. אני יכול להעיד שהעולם אוהב את האוכל שלנו, את הווייב לנו - וכן, גם את העיצוב שיש במסעדות האלה. למה? כי הוא משדר משהו מאוד אותנטי".

"חייב לראות מקרוב"

את הראיון אנחנו מנהלים בתל אביב, יום לפני שצפריר עוזב למשרד הבית שלו באמסטרדם. בעברו היה מאורס לבחורה הולנדית, ואחרי שנפרדו נשארה הולנד מקום נוח עבורו ליצור ("גם בשל התנאים הנוחים של המדינה").

בתחילת דרכו, כך הוא מעיד על עצמו, הוא עבד 24 שעות ביממה, "כולל בסופי שבוע", ואפילו ישן באתרי הבנייה שלו - במטרה לייצר לעצמו שם ("עד היום זה נראה מוזר לקולגות שלי, הטירוף הזה שלא מתכתב עם מוסר העבודה האירופי").

אני מניח שמתוקף המעגלים שבהם אתה מתחכך אתה מוזמן ללא מעט מסיבות, יאכטות וחיי לילה מסביב לעולם.

"אני סאחי בלטה - לא נוגע בסמים, לא עושה קרחנות. לפעמים טועם קצת יין, אבל לא יותר מזה. זה אף פעם לא עניין אותי. אני חושב שבגלל זה ובגלל החריצות שלי לקוחות ממהרים לעבוד איתי".

והם נעתרים בקלות לרעיונות שאתה מביא?

"זה משתנה בין לקוחות, ותלוי כמובן בסגנון הפרויקט. כבר למדתי שיש לקוחות שמאוד מעורבים בתהליך העיצוב, עם דעה נחרצת על כל דבר, ויש לקוחות שעוצמים עיניים ובאים כשהפרויקט מוכן.

"אני יכול להעיד שהמשותף לכל הלקוחות האירופאים הוא שהם יותר מקובעים ומרובעים, לעומת האמריקנים, שהם יותר פתוחים לשינויים ומוכנים להקשיב למה שיש לך להציע. גם בתוך אירופה יש הבדלים, למשל בין הגרמנים לצרפתים. הצרפתים יותר מסוגננים ונועזים, והגרמנים מאוד שמרנים, אבל בסופו של דבר גם האירופאים ניתנים לשכנוע".

מתוקף תפקידו, הוא רואה את העולם דרך משקפת מיוחדת. הוא מאוהב בקרואטיה, למשל, שם עיצב מלון על החוף, אבל יידע גם לשלוח אתכם למקום החדש שהוא מעצב ברומא, עם בריכה על הגג. אם לשפוט לפי הרזומה וחוש הריח שפיתח, בקיץ הקרוב יהפוך המקום לאתר המסיבות הכי לוהט בבירה האיטלקית.

בפריז ובברלין הוא "כבר לא זוכר" כמה מלונות עיצב, אבל מודה שבתחילה הלך לשכונות המרוחקות, שהפכו - גם הודות לתרומה שלו - למרכז החדש בשתי הערים. בווינה הוא "חייב לראות מקרוב" איך מתקדם המלון שעיצב. ואם בעבר היה נכנע, כדבריו, לכל גחמה של בעלי מלונות עשירים - כיום הם אלה ששואלים אותו לעצתו ולרעיונותיו.

"אני בדרך כלל טס למקומות פעם בשבוע, לבחון ולראות מה קורה ומה השתנה. זה יכול להיות בניו יורק או בסין, ביריד תיירות במילאנו או לילה בלונדון או במיאמי. בסוף אתה שואב את הרעיונות שלך מהסביבה, זה המקור הכי טוב לכל מעצב".

מה לא תהיה מוכן לעצב?

"דירות פרטיות. בשום פנים ואופן לא. עשיתי פעם טובה לחבר ועיצבתי לו את הדירה, וזה היה סיוט אחד גדול, שלא אחזור עליו. בכל דקה משנים משהו, זה לא מסתדר, זה לא מוצא חן. וחוץ מזה, דירות הן תקציבים קטנים מדי לחלומות שאני רוצה להגשים, שקשורים בעולם המלונאות".

הפרויקטים הגדולים של צפריר

1. מלון Remix בפריז. 162 חדרי אירוח מודרניים, המשלבים שיק צרפתי ורוק של האייטיז. בר, חלל עבודה משותף, עשרה חדרי ישיבות וחדר כושר. שוכן ברובע לה וילט (La Villette) האופנתי.

2. מלון Craves בבריסל. 70 חדרים בסגנון מודרני. המלון ממוקם במרכז העיר, ויש בו מסעדה.

3. מלון Max Brown באמסטרדם. 70 חדרים בסגנון בוטיק. המלון ממוקם בסמוך לוונדלפארק המפורסם.

4. מלון Provocateur בברלין. 58 חדרים בסגנון שנות ה־20, בשילוב מתקנים מודרניים. ממוקם חמש דקות הליכה מרחוב הקניות קורפורסטנדאם.

5. מלון Brown Beach בקרואטיה. 60 חדרים ווילות. שוכן בטרוגיר, עיירה יפהפייה מול הים האדריאטי. המלון כולל בריכה מהיפות בעולם, מרכז ספא, מסעדה, מועדון חוף, פארק מים צף, חדר משחקים לילדים ועוד.

6. מלון Sir Savinhy בברלין. מלון בוטיק שכולל 40 חדרים בעיצוב מודרני, עם יצירות וספרי אמנות בכל פינה.

7. מלון "גלי כנרת" בטבריה. 126 חדרים וסוויטות, מגיל 16 ומעלה. שוכן על שפת הכנרת ובעל חוף פרטי צמוד, בריכה ובר חיצוני הצופים לנוף המים ולהרי הגולן, ספא מפואר ומסעדת "לוטה", בניצוח השף אסף גרניט.

8. בר Scene בבריסל. שוכן בלב העיר כמקלט נסתר־מתגלה. מעוצב מתוך סצנה שבה אורות עמומים מאירים את הבר המודרני.

9. Lily's. מסעדה ובר בבריסל.

10. מסעדת Bertha של השף אסף גרניט בברלין. ממוקמת במרחק הליכה משער ברנדנבורג.

11. בר Bellboy במלון "הילטון" בברלין.