עד לפני כמה שנים החיים של שיר סנדה, שאתם מכירים כ"שר פיטנס", נראו זוהרים ומעוררי קנאה. הרשת שייסדה, לקידום כושר, הרזיה וחיטוב הגוף, התפרסה על עשרה סניפים, העסיקה בשיאה כ־200 עובדים, והצליחה להלחיץ רשתות כושר ותיקות וגדולות בהרבה ממנה.
התדמית העסקית והאישית שטיפחה אז היתה "מוגזמת" במתכוון: שם מותג בניחוח בינלאומי, מאות אלפי עוקבים ברשתות החברתיות, מכונית פורשה נוצצת בחניה, הופעות קבועות במדורי הרכילות, ואפילו חיקוי מבוקש ב"ארץ נהדרת". אה, ואיך אפשר לשכוח את חגיגת הברית האקסטרווגנטית שערכה לבנה, בעלות של מיליון שקלים, עם הופעה של עומר אדם.
אבל כדרכם של סיפורי נסיקה, בשלב מסוים הכוכבים הפסיקו להסתדר לסנדה בשורה הרצויה. בפרק זמן קצר היא החלה לספוג מכה אחר מכה, ובתוך חצי שנה משברית הפכה ממיליונרית שחולמת על פריצה בחו"ל - לאישה נטולת נכסים שחייבת מיליונים בהסדר חוב, ושעומדת מול גל ביקורת ציבורית עצום.
"יום אחד את למעלה ויום אחד למטה, והגדולה היא לא להישאר למטה", מגיבה סנדה לראשונה בראיון חושפני, שלווה בהרבה מאוד דמעות - ותעיד על כך מלצרית בית הקפה שסיפקה לה מפיות נייר בכל כמה דקות.
"ממקום שבו לא הייתי צריכה לחשב ולעקוב אחרי כסף, הגעתי למצב שבו היו חודשים שלא ידעתי איך אסגור את החודש. הייתי בכל מקום שרציתי, היה לי כל מה שרציתי, והיום אני אומרת לך: אין כמו לחם, גבינה ושקט. זה כל מה שבן אדם צריך, וזה מספיק. בחודשים הקשים הסתדרתי בחסדי השם. הוא פשוט עזר לי".
זה רחוק מאוד מהמצב שבו היית בשיאך, עם מגורים מפנקים בתל אביב ורכב ספורט מעורר קנאה.
"מאוד מוזר להיות במקום הזה היום, אבל כל זה גורם לי דווקא לרצות להצליח. או שאצליח - או שאמות בעודי מנסה. וכשיהיה לי שוב, אני אדע כמה חשוב לעזור לאחרים. אז תברך אותי להיות צינור של שפע בעולם".
ידעת שפע.
"היום אין לי כלום חומרי, אבל יש לי ברוח, באושר ובשמחה. דברים שכסף לא קונה. ההצלחה לא נמדדת בכישלונות, אלא בכמה כישלונות עברת - ועדיין הצלחת. אני לא במצב טוב, אבל אני גם לא אשאר במצב הזה. אני אתרומם למעלה".
"היום אין לי כלום חומרי, אבל יש לי הרבה ברוח, באושר ובשמחה. דברים שכסף לא קונה. ההצלחה לא נמדדת בכישלונות, אלא בכמה כישלונות עברת - ועדיין הצלחת. אני לא במצב טוב, אבל אני גם לא אשאר במצב הזה. אני אתרומם למעלה"
צוואה לפני הכניסה לניתוח
סנדה (37) מתגוררת כיום בדירה שכורה בפתח תקווה עם הבעל עידן ושלושת ילדיהם, אלרואי־מאיר (7), אליה־אריה (4) ואוריה בת החודש, שהצטרפה למשפחה.
כבר כנערה בת 14 בחיפה, כשחיתה עם אביה בצמצום, נבטו אצלה המוטיבציה הבלתי נגמרת וכושר ההישרדות הגדול, שישרתו אותה בתקופה הסגרירית שעברה. כבר אז, בזמן שחברותיה התכוננו בערבים למבחני בית הספר, היא יצאה לעזור בפרנסת הבית ועבדה כרקדנית.
"הוריי התגרשו ואבא שלי גידל אותי. הוא נפל מנכסיו ונכנס לחובות מאוד גדולים", היא משחזרת. "הוא נהג במונית, וגרנו בבית קטן. בכל לילה הוא ישן בסלון. הכל היה מאוד פשוט, אבל מלא אהבה. הייתי רקדנית באירועים ובמיצגים, וילדה שעושה דברים כאלה, אתה יודע מה היו אומרים עליה. זה לא כמו דור האינסטגרם של היום, שהכל הרבה יותר מתירני, אבל לא היתה לי ברירה. הייתי מקבלת 150 שקלים לערב, מגיעה הביתה ושמה את הכסף על השולחן".
סיפור עלייתה המטאורי של סנדה בשמי עולם הכושר והתקשורת סופר בזמן אמת פעמים רבות. אבל תחילת המשבר הגדול, שאילץ אותה בסופו של דבר למכור את מפעל חייה לאחרים, נרשמה באפריל 2020, כשפנתה ללדת את בנה השני - ולא יצאה מבית החולים במשך ארבעה חודשים, עקב פגיעת חיידק טורף שהשבית אותה.
"לפני שזה קרה הייתי בשיא שלי, מכל בחינה. בדיוק תכננתי לפתוח סניף של 'שר פיטנס' בלוס אנג'לס, והכל היה לקראת חתימה. אמרתי לעצמי, 'שר, את יולדת, טסה, פותחים סניף וממשיכים בקריירה'.
"הלידה עצמה עברה בשלום, ברוך השם, אבל למחרת הרגשתי לא טוב. אני לא אדם מפונק ואמרתי לעצמי 'שחררי, זה בטח מהלידה'. אבל משהו לא היה בסדר. בדיעבד אני מאוד כועסת על עצמי, כי יש לי אינטואיציות טובות - שלא הקשבתי להן.
"באותו לילה התחיל לי התקף רעידות, כמה שעות נוראיות. בדקו אותי והכל היה בסדר. בבוקר קמתי, התארגנתי, וכבר הייתי על סף שחרור, כשפתאום, תוך כדי הליכה עם העגלה, הרגשתי שאני עומדת להתמוטט. משכתי את עצמי לחדר וקרסתי על המיטה. וזהו, מאותו רגע התחיל סרט של החיים.
"בהתחלה חשבו שיש לי דלקת ריאות. היו לי כאבי תופת ברמה שביקשתי שירדימו אותי. צרחתי את חיי. ככה ימים על ימים. חברות שלי הגיעו לקלח אותי וקרסתי להן במקלחת. הרגשתי שאני מתה. בשלב מסוים הבינו שיש לי סטרפטוקוק, חיידק טורף שתקף את כל המערכות בגוף והוביל לקריסת מערכות. הרופא הודיע לי שבשל המצב שלי, אני צריכה להיכנס לניתוח לכריתת הרחם".
"הייתי במצב סיעודי מאה אחוז. היו מחליפים לי חיתול, מאכילים אותי, לא יכולתי לקום מהמיטה, הרימו אותי עם מנוף. הייתי מחוברת לכל צינור אפשרי. לא ידעתי מה יהיה, ומבחינתי זה היה הכי גרוע. לא היה בטוח שאחזור לעצמי או שאוכל ללכת שוב"
בשורה קשה.
"אבא שלי גדל כבן יחיד, ותמיד חלמתי שאצלי זה יהיה אחרת. לבעלי יש משפחה מרוקאית עם מלא אחיות, ורציתי משפחתיות כזאת גם בשבילי. כשאמרו לי על כריתת הרחם, אמרתי 'אוקיי, קודם כל תצילו אותי, כדי שאהיה בחיים למען הילדים שלי'. אבל כאב לי מאוד שאהיה אישה צעירה שלא יכולה להביא עוד ילדים לעולם".
היית בסכנת חיים?
"בטח, בקריסת מערכות. הייתי כבר עם רגל אחת לא כאן. לפני הניתוח עשיתי לעצמי רשימות, נפרדתי וכתבתי צוואה".
מה כתבת?
"כשנכנסתי לניתוח פחדתי שלא אצא, ושהילד הקטן שלי לא יידע בכלל מי היתה אמא שלו. אז הוריתי בצוואה שיספרו לילדים עלי. שיידעו שאהבתי אותם מאוד".
באותה תקופה היו לך לא מעט נכסים. למי העברת אותם בצוואה?
"כתבתי שהכל יעבור לעידן בעלי".
"אנחנו לא עוזבים כי קשה"
אחרי הניתוח, סנדה כבר לא חזרה להיות מי שהיתה. ממאמנת כושר שמעבירה לפחות חמישה שיעורים ביום ומכשירה מאות מדריכות אחרות, הידרדרה, לדבריה, למצב של חוסר אונים מוחלט.
"הייתי מאושפזת במצב סיעודי מאה אחוז. היו מחליפים לי חיתול, מאכילים אותי, לא יכולתי לקום מהמיטה, הרימו אותי במנוף. הייתי מחוברת לכל צינור אפשרי. לא ידעתי מה יהיה, ומבחינתי זה היה הכי גרוע. לא היה בטוח שאחזור לעצמי או שאוכל ללכת שוב על הרגליים. ככה ארבעה חודשים.
"צרחתי מכאבים, ולא משנה כמה מורפיום הייתי לוקחת, זה לא עזר. עשיתי על עצמי צרכים. בשביל להחליף לי חיתול היו צריכים שלושה אנשים, וזה משפיל מאוד, במיוחד כשבעלי היה צריך לעשות את זה".
צוות בית החולים הכיר אותך כמפורסמת?
"פעם אחות שבאה להחליף לי חיתול אמרה לי, 'את יודעת שאני עוקבת אחרייך באינסטגרם?' זה היה רגע כל כך קשה בשבילי. הרגשתי ברצפה. אלמלא הילדים שלי, לא בטוח שהייתי עוברת את זה. עברתי הרבה רגעים שבהם פשוט עדיף למות".
"אחות שבאה להחליף לי חיתול בבית החולים אמרה לי, 'את יודעת שאני עוקבת אחרייך באינסטגרם?' זה היה רגע כל כך קשה בשבילי. הרגשתי ברצפה. אלמלא הילדים, לא בטוח שהייתי עוברת את זה. עברתי הרבה רגעים שבהם פשוט עדיף למות"
בכל הזמן הזה נשארת צלולה?
"החיידק יושב במפרקים ובעצמות, אוכל אותך מבפנים - אבל הראש עובד. ובראש הבנתי שאני כלום ושום דבר, אבל באמת, לא כקלישאה. בשבועות הראשונים של השיקום לא הפסקתי לבכות לדקה. הביאו לי מטפלת. אמרתי לה: 'אני לא יכולה לגדל את הילדים שלי, לא יכולה ללכת, לא יכולה לעבוד, את לא היית בוכה כמוני?'"
שקלת טיפול נפשי תרופתי?
"לא, כי הדבר היחיד שנשאר לי היה הראש שלי, ופחדתי שאם אקח כדורים אני אשתגע. אז עצמתי את העיניים ואמרתי: 'השם, אם זה מה שהחלטת בשבילי, אם זה התיקון שלי, אז מי אני ומה אני'. כל חיי אני מעבירה הרצאות על כך שהמציאות היא מציאות, ושהדבר היחיד שאנחנו יכולים לשנות הוא הדרך להסתכל עליה ולהתייחס אליה. ישבתי ואמרתי לעצמי, 'זה המאני טיים שלי, זה הניסיון שלי'.
"באותה תקופה היו לי מלא בשורות איוב. כל יומיים עוד ניתוח, דלקות, זיהום וכאבים ברמה שלא תתואר. כל דבר שאפשר לדמיין קרה לי, אבל קיבלתי שזה מה שצריך לקרות לי".
אחרי ארבעה חודשי מאבק איתנים של הגוף, סנדה השתחררה לביתה, צולעת ומתקשה עדיין בפעולות בסיסיות. ושם, אחרי האתגר הבריאותי, הגיע לדבריה גם המשבר הנפשי.
"הייתי בדיכאון, הכל קרס לי. הייתי שוכבת במיטה עם שמיכה עד העיניים. בעלי היה מתחנן שאצא, ולא הייתי מסוגלת. רק היום אני מנסה להרים את הראש מעל למים".
גם הדאגה לעסק שהיה כה מזוהה איתה לא נתנה לה מנוח. "פתאום אני לא יכולה לאמן, וזה הרי עסק שמבוסס עלי. אני שר פיטנס, אני המאמנת, אני מעבירה שיעורים, אני עושה הכשרות - ופתאום כלום. לא יכולתי להחזיק את הילד שלי או להתכופף. עד היום, אם אני מתאמנת 20 דקות - אני ארבעה ימים עם משככי כאבים. אבל אני סותמת את הפה".
כלפי חוץ נראה היה אז שחייך דווקא חוזרים למסלול.
"כשהיה אירוע שהייתי צריכה ללכת אליו, הייתי שמה מסכה של 'הפי־הפי', כדי שיחשבו שהכל טוב. אבל הייתי חוזרת הביתה, נכנסת למיטה ומתפרקת. עידן היה אומר לי, 'קומי, זה המבחן של החיים שלנו', אבל לא הצלחתי".
איך זה השפיע על הזוגיות שלכם?
"החיים שלנו היו במשבר גדול, אבל הבנו שלא בא בחשבון שניפרד. אנחנו לא עוזבים רק כי קשה. אנחנו נלחמים ומנצחים. במיוחד היהדות חיזקה אותנו. תמיד היתה בנו האמונה שלא משנה מה - אנחנו ביחד. עידן הוא העוגן שלי, הוא המשפחה שלי, הוא הכל בשבילי. כשהייתי בבית החולים הוא התפלל לאלוהים: 'אני מוכן שתיקח ממני הכל, רק לא אותה'. אחר כך אמרתי לו, למה דיברת ככה? למילים יש כוח, כי זה הרי בדיוק מה שקרה".
מיליון שקל שכירות בחודש
נחזור כמה שנים לאחור, אל תחילת סיפור הסינדרלה. הסניף הראשון תחת המותג "שר פיטנס" נפתח ב־2014 בקריות, ובתוך פחות מעשור הפכה סנדה למעצמה מתוקשרת שגרמה למתחריה הגדולים לחשב מסלול מחדש. לדבריה, היא עצמה לא נחה מעולם על זרי הדפנה.
"אף פעם לא היתה לי תחושת ה'הצלחתי', אבל כשנשים באו אלי ופרגנו, זה עלה לי, אני בשר ודם", היא משחזרת. "הייתי אומרת לעצמי באוטו, 'שר, את כלום, תגידי תודה שהן אוהבות אותך'. הייתי מקבלת אלפי הודעות להגיע לכל מקום בארץ, אז מבחינה מקצועית הבנתי שאני עושה משהו טוב".
ואז התחיל להגיע גם הכסף הגדול.
"אני לא אדם עסקי, אלא רגשי. כסף לא מדבר אלי, ולא עשיתי את זה בשביל כסף. כשהייתי רואה נשים שהחיים שלהן משתנים בזכות 'שר פיטנס', הייתי אומרת שזה שווה לי הכל, שיש לי הרבה כוח. הייתי אומרת לעידן (שהוא מנהל הכספים והלוגיסטיקה בעסק; ע"ס) שאני רוצה סניף בכל מקום בארץ, כדי שלכל אישה יהיה המקום שבו לא שופטים אותה, ושיש סביבה כוח נשי. היה לי רצון לטרוף את העולם".
הסניפים התרחבו, הלקוחות גדשו, הכל היה נוצץ, עד שכאמור הגיע החיידק הטורף. וכאילו לא די בו, באותה תקופה התפרצה גם מגפת הקורונה. במסגרת הסגרים וההגבלות, הסניפים של רשת מכוני הכושר "שר פיטנס" נסגרו לקהל. ההכנסות צנחו בחדות, ובעסק החלו להצטבר חובות.
"אני בבית חולים, מורדמת ומונשמת, ויש לי עשרה סניפים סגורים בקורונה, שעליהם אני משלמת מיליון שקלים שכירות בחודש. אחר כך מותר היה לי להכניס עד עשרה לקוחות באולם. ברור שאי אפשר להחזיק מעמד ככה".
באיזה שלב התחלת להפנים את גודל השבר?
"עוד בבית החולים עידן שאל אותי מה עושים. הרי אני הראש של העסק. אמרתי לו, 'לך תראה איך להציל את המצב'. היתה בינינו חלוקה ברורה, שהוא מנהל הלוגיסטיקה והכספים ואני אחראית על הצד המקצועי. פתאום הוא נדרש להעביר הדרכות ולגייס מאמנות. וגם כשבקורונה כבר אישרו לחזור לעבוד - עובדים לא רצו לחזור".
מתי חזרת בעצמך אל הסניפים?
"ברגע שיכולתי קצת ללכת. הייתי מגיעה לסניף עם קביים, שמה אותם ברכב, הולכת לאט פנימה, מתיישבת כדי שלא יראו שמשהו לא בסדר. מנסה לשדר עסקים כרגיל - אבל בפועל לא יכולתי לעשות כלום. כל סגר עלה לי מיליונים, ולא קיבלנו מהמדינה מענקים. אפילו חל"ת לא קיבלתי. נתנו לנו כל הזמן הלוואות בערבות המדינה, רק לקיים את העסק. לקחתי בלי סוף הלוואות. עד היום החובות שיש לי הם להחזר ההלוואות".
אלמלא החיידק שהשבית אותך, היית צולחת עם העסק את הקורונה?
"כן. יש לי מוח חריף מאוד, והייתי עושה כפול כסף. אבל לא הייתי שם".
מתי למעשה הרמת ידיים?
"אף פעם. אני לא אדם שמרים ידיים. ולא רק שלא הרמתי ידיים, אלא גם הייתי בטוחה שאני מרימה את העסק בחזרה (באותם ימים סנדה אף המשיכה בפתיחת סניפים חדשים; ע"ס). הייתי מתפללת להשם, וכל הזמן האמנתי שאני מצילה את זה. הייתי כמו סוס שלא רואה ימינה ושמאלה".
אלא שהתפילות לא נענו, ההכנסות דעכו, ההפסדים נערמו והחובות המשיכו לתפוח. "אחרי כל הסגרים, החיסונים, ההגבלות והאומיקרון הגיעה גם העלאת הריבית במשק, וכל ההחזרים להלוואות שלקחנו בערבות המדינה גדלו בטירוף. בבנק לא פרסו לנו את ההחזרים עוד יותר".
כמה כספים הזרמת מכיסך הפרטי ל"שר פיטנס"?
"המון המון המון. מכרתי הכל. כל דבר. נתתי את כל מה שיש לי".
לא השארת לעצמך שום רזרבה? שום דבר בצד?
"הכנסנו הכל לחברה. כל הכסף שהיה לנו נכנס לשם, כולל הכספים האישיים. לא השארתי בצד כלום, כי באמת האמנתי שהחברה תתאושש. הזרמתי הלוואת בעלים של ארבעה מיליון שקלים לתוך החברה, כי זה מפעל חיי והפרנסה שלי. חשבתי שזו רק תקופה קשה, גיל ההתבגרות, ושנעבור את זה".
ביקורת על "מסיבת ההודיה"
אבל המצב בעסק החמיר, ההפסדים גדלו למיליונים, ועד מהרה החלו להגיע התביעות מנושים שלא קיבלו לטענתם את כספם מהעסק. סנדה נאבקה משפטית במגמה להציל את העסק ולהבריא את מצבו הכספי, אך ללא הצלחה.
"היה רגע שבו בית המשפט קבע שסכום של שני מיליון שקלים, שאותו ייעדנו לתשלום שכירות ומשכורות לעובדים, ילך לתשלום לחברת האשראי. הייתי בהלם. אמרתי לשופטת: 'העובדות שלי לא יקבלו משכורות, ויש בהן אימהות חד־הוריות. איך אפעיל סניפים כשהעובדים יודעים שלא יקבלו שכר?' על המשכורת שלי הייתי מוכנה לוותר, אבל לא של העובדות. השופטת ענתה לי: 'העובדות שלך מבוטחות בביטוח לאומי'. באותו רגע הבנתי שפה נגמר הסיפור, שהמלחמה שלי להציל את העסק נגמרה".
ומה עשית?
"באותו יום התקשרתי לכל המנהלות והודעתי שמהשעה 19:00 אין יותר אימונים. עד אותו שלב הייתי הגונה וישרה, כי היה לי כסף לשלם, אבל מהרגע שאמרו לי 'אין לך יותר' - נגמר לצערי הסיפור. העובדות לא האמינו שאעשה את זה, אבל הייתי במצב של מלחמה על מלחמה על מלחמה על מלחמה. וזהו, גמרו אותי".
חטפת ביקורת על "מסיבת ההודיה" המתוקשרת שערכת כברית לבן שלך. הטענה היתה שהאירוע המפואר מומן מכספי החברה שהיתה בקשיים.
"אני הזרמתי את הכסף מעצמי, מההון האישי שלי. היו הרבה מאוד כותרות וטענות מפוצצות סביבנו, אבל בסוף הן רק כותרות".
איזו משכורת משכת לעצמך בחברה באותו זמן?
"9,000 שקלים, וככה זה היה במשך שנתיים וחצי. המנהלות שלי השתכרו כפול ממני, והן אפילו לא יודעות את זה. נלחמתי על העסק גם בשבילן. לאורך כל התקופה הייתי בפוסט־טראומה, ברמה שהייתי שומעת צפצופים בראש ורואה טיפול נמרץ".
בשלב מסוים, כמה מעובדות "שר פיטנס" התייצבו בדמעות מול מצלמות חדשות 12 וטענו שזכויותיהן הכספיות לא הוסדרו.
"מדובר בכמה עובדות שהשכר שלהן לא נכנס בזמן, אבל זה טופל. אפילו לקחתי עורך דין מטעמי שיהיה מולן ויוודא שהן מוגנות. אני יושבת עכשיו מולך ואומרת לך שכל העובדות קיבלו את כל הכסף שלהן. ברוך השם ותודה להשם".
"אחרי אחד הדיונים בבית המשפט הודעתי לכל המנהלות שלי שמשעה 19:00 אין יותר אימונים. עד אותו שלב הייתי הגונה וישרה, כי היה לי כסף לשלם, אבל כשאמרו לי 'אין לך יותר' - נגמר לצערי הסיפור. הייתי במצב של מלחמה על מלחמה, וגמרו אותי"
מה בנוגע ללקוחות?
"כשהציעו את החברה למכירה, התנאי שלי להסכמה היה שכל הלקוחות יקבלו את כל מה שהן שילמו עליו. ברוך השם, כולן קיבלו".
"לא רואים את הכאב שלנו"
במארס 2023, אחרי שחברת "שר פיטנס" צברה חובות של כמעט 25 מיליון שקלים, נעתר בית המשפט לבקשת נאמני החברה למכור את המותג. בספטמבר 2023 אושר הסכם נושים, שבמסגרתו ישולמו לנושי "שר פיטנס" יותר ממיליון שקלים במהלך השנים הקרובות. עוד קודם לכן, באפריל 2023, רכש איש העסקים רמי לוי את הרשת תמורת 2.4 מיליון שקלים. סנדה מונתה למנהלת המקצועית של העסק תמורת שכר חודשי של 25 אלף שקלים.
"דמיין שיש לך תינוק, ואתה נותן אותו - אבל צריך להמשיך להיניק אותו", היא מתארת. "גם זה ניסיון בחיים, ואני עושה את מה שמוטל עלי כדי לשלם את החובות שלי. לוקחת אחריות עליהם. אין לי גאווה. מי אני ומה אני? אנחנו כלום בעולם הזה, ואני עושה טוב לנשים".
במסגרת הסדר החוב שעליו חתמה נדרשת סנדה להזרים סכומים מכל הכנסותיה לטובת הנושים, לרבות מחצית מכל תמורה שתקבל בגין השתתפותה בתוכנית ריאליטי כלשהי בשנים הקרובות.
"היום אני נמצאת בהסדר, ובית המשפט לא היה מאשר אותו אם לא היה בוחן קודם את החשבונות, המסמכים וההתנהלות. הוכחנו מצידנו תום לב, ולכן ההסדר אושר", סנדה מדגישה.
יש שאלה שאני חייב לברר: מצד אחד היו חובות עתק, ומצד שני מכונית ספורט יוקרתית ישבה בחניה שלך. לא קצת תמוה?
"הפורשה היא מתנה שקיבלתי מעידן הרבה לפני הבלגן. החברה עשתה בזמנו מחזורים יפים, וכשיש לך, זכותך להחליט מה לקנות לעצמך ובמה להשקיע. אבל בלי קשר, אני לא נוהגת בה, זה לא מדבר אלי.
"כשכל הבלגן התחיל רצינו למכור את הפורשה, ולא נתנו לי אישור - כי הרכב היה משועבד לבנק. בפועל זה אוטו בן שש שנים ששווה 200 ומשהו אלף שקלים, אבל היו כותרות מפוצצות, שאני 'נוהגת על פורשה' (המכונית נמכרה לבסוף ביוני 2023, תמורת 230 אלף שקלים; ע"ס).
אז כל הטענות על נהנתנות מצידך לא נכונות?
"אני לא נהנתנית גדולה. אין לי בעיה עם מי שבוחר כן להיות, אבל אני לא. איבדתי את כל מה שיש לי, הייתי בקרשים, ועוד אומרים עלי דברים לא נכונים. הרגשתי שאף אחד לא רואה את הכאב שלנו, לא עוצר לרגע להסתכל עלינו. עידן ואני עבדנו הרבה שנים כדי להגיע למקום שהגענו. דרכו עלינו, ונפגעתי מאוד".
באותה תקופה דווח גם שרצית לעזוב את הארץ.
"הייתי בבית חולים, בהליך שאיבת ביציות, כשקיבלתי פתאום הודעה ממכרה שלי: 'את עוזבת? לאן את בורחת?' היא סיפרה שדיווחו שאני נמצאת בשדה התעופה, ושאני עוזבת את ישראל. לא היתה לי דרך להתמודד עם זה".
"הפורשה בחניה היתה מתנה שקיבלתי מעידן הרבה לפני הבלגן. החברה עשתה מחזורים יפים, וכשיש, זכותך להחליט מה לקנות לעצמך ובמה להשקיע. בלי קשר, אני לא נוהגת בה, זה לא מדבר אלי. רצינו למכור, אבל הרכב היה משועבד לבנק"
ספגת אז הרבה ביקורת ציבורית.
"כן, העלו עלי סרטונים בטיקטוק ובאינסטגרם בזמן שלמעשה הייתי מחוברת למאה צינורות. שר של פעם היתה מתעצבנת על זה, אבל היום זה גורם לי לעבוד על המידות שלי. יש מימרה שאומרת 'ישמע בזיונו ויידום' (מיוחסת לרבי נחמן מברסלב; ע"ס). בכל פעם שמישהו מבזה אותי, אני מתפללת עליו ושותקת. כשמישהו פוגע בי היום, או כותב לי משהו לא טוב, אני דנה אותו לכף זכות, אומרת 'איזה מסכן'. מבקשת עליו שילמד לתקן ולא לפגוע באחרים".
למה עד כה לא הסכמת להתראיין?
"כולם מסביבי אמרו לי 'למה את לא מתראיינת, למה את לא מספרת את הצד שלך?', אבל לא הייתי מסוגלת לדבר. הרגשתי שכל החיים מתרסקים לי מול העיניים. הסתגרתי בבית ולא הייתי מסוגלת לדבר".
בכל התקופה הקשה שעברת, יש מקום שבו את מודה בפני עצמך שטעית בצורת ההתנהלות?
"היום אני מבינה שנלחמתי מאוד במשהו שלא היה לי בו סיכוי בכלל. 'שר פיטנס' לא היה רק עסק, אלא מפעל חיים. אני נלחמתי עליו, ובתנאים שהיו - זאת היתה מלחמה אבודה מראש. בראייה לאחור האמנתי שאנצח את הסיטואציה במאה אחוז, ואולי זאת היתה הטעות שלי".
"אף פעם לא היתה לי תחושת ה'הצלחתי', אבל כשנשים באו אלי ופרגנו, זה עלה לי, אני בשר ודם. הייתי אומרת לעצמי באוטו, 'שר, את כלום, תגידי תודה שהן אוהבות אותך'. הייתי מקבלת אלפי הודעות להגיע לכל מקום בארץ, אז הבנתי שאני עושה משהו טוב"
"תמיד ארגיש אסירת תודה"
לפני חודש קיבלה סנדה, סוף־סוף, גם בשורה אישית משמחת, שלה ייחלה מאוד: במזל טוב, ובתום הליך פונדקאות ממושך, נולדה לה בתה אוריה, שהצטרפה באושר לשני אחיה הגדולים.
"בזמנו, לפני שנכנסתי לניתוח כריתת הרחם, המנתח אמר לי שינסה להשאיר אצלי שחלות, כדי שאוכל להביא ילדים. ולכן היו לי, בחסדי השם, ביציות שיכולתי להקפיא", היא מסבירה. "ברגע שיכולתי - הקפאתי, ואחרי כמה שבועות כבר התחלנו את התהליך: שאיבות, ועדות, איתור פונדקאית וכל מה שצריך".
איך עברה הלידה של הפונדקאית?
"כל היום התפללתי שתהיה לה לידה קלה, כי היא עושה את זה בשבילי. היה משהו אלוהי בלידה שאי אפשר להסביר אותו. התאריך היה 26 בפברואר, ובגימטריה 26 זה שם השם המפורש. זה גם תאריך יום ההולדת של עידן.
"באותו יום הפונדקאית התקשרה אלי בעשר בלילה, מתנשפת ועם צירים, ואני כולי בהיסטריה. פחדתי לפספס את הלידה, ואיך שהגעתי לתל השומר, פתאום ראיתי את הראש של התינוקת בחוץ. המיילדת אמרה לי: 'כן, היא בלידה'. זה היה מטורף".
"עם הפונדקאית היה לי חיבור נשמות שהתנקז כולו לרגע הלידה. היא צועקת ונקרעת בלי אפידורל, ואני מסתכלת ולא מאמינה שהיא עושה את זה בשבילי. בכינו, והיא אמרה, 'שיר, אמרתי שאביא לך בת'. ראיתי עד כמה היה חשוב לה לעשות את זה למעני"
צפית מהצד באישה שיולדת את התינוקת שלך.
"היה בינינו חיבור נשמות שהתנקז כולו לרגע הזה. היא צועקת ונקרעת בלי אפידורל, ואני מסתכלת ולא מאמינה שהיא עושה את זה בשבילי. אחרי הלידה שתינו התחלנו לבכות, והיא אמרה: 'שיר, אמרתי לך שאביא לך בת'. באותו רגע ראיתי כמה היה חשוב לה לעשות את זה למעני. אני מברכת אותה, וכל החיים ארגיש אסירת תודה".
איך עברו הלידות הטבעיות שלך, בעברך?
"נוראיות, קשות ומחרידות, ובשתיהן לא יצאתי עם התינוק מבית החולים. הראשונה נמשכה שלושה ימים, והתינוק נשאר שבוע עם זיהום. זה היה סיוט. וגם הלידה השנייה השאירה אותי עם פוסט־טראומה".
"בלידה היה משהו אלוהי, שאי אפשר להסביר. התאריך היה 26, ובגימטריה זה שם השם המפורש. הפונדקאית התקשרה בעשר בלילה, מתנשפת ועם צירים, ואני כולי בהיסטריה. איך שהגעתי, פתאום ראיתי את הראש של התינוקת בחוץ. זה היה מטורף"
לובשת חצאית ארוכה
סנדה מודה בגילוי לב שחששה שלא תתחבר רגשית לבת שלא יצאה מרחמה. "פחדתי מזה מאוד, ולכן בתחילת ההיריון הייתי מנותקת, עד שהפונדקאית עשתה לי שיחה וביקשה שאהיה יותר מעורבת. פחדתי להתחבר ואחר כך להתאכזב. היה לי קשה שלא אני סחבתי את הילדה, שלא הרגשתי אותה גדלה בתוכי. אבל פתאום, בלידה, כאילו פיזרו שם אבקה, וברגע שהיא יצאה - זה היה שלי. והיא גם קופי שלי".
בימים אלה סנדה בחופשת לידה, וקשה שלא לשים לב לשינויים שחלו בה: ווליום דיבורה ירד, סדרי העדיפויות בחייה התחלפו, וגם ההתקרבות לדת עשתה את שלה. "אל תסתכל על מה שרואים עלי מבחוץ, מבפנים אני דוסית", היא מדגישה.
"את המילה 'דת' אני לא אוהבת, זה כמו 'כת'. אני אוהבת להגיד שאנחנו יהודים. כל אחד עושה את זה בדרך שלו. בסוף כל אחד צריך להבין שיש למעלה מישהו ששומר עלינו ושברא אותנו, ואני חושבת שזה נותן ערך מוסף לנו כבני אדם".
באיזה שלב הגיעה החזרה בתשובה?
"מאז האשפוז בבית החולים מאוד־מאוד התחזקתי, ואני מאוד משתדלת בכל מה שאני יכולה. אני גם לא מתלבשת כמו שהייתי מתלבשת פעם. גדלתי בבית חילוני, לאבא שהיה בן יחיד לניצולי שואה, קיבוצניק, והבית היה מאוד רחוק מתורה ומצוות. היום אני רוצה שהילדים שלי יגדלו אחרת, והבן הגדול שלי לומד בתלמוד תורה".
חינוך ממלכתי־דתי לא מספיק?
"הוא היה בגן ממלכתי־דתי, ואז הרגשתי שאני רוצה להעלות אותו עוד שלב. זה גם עושה לו טוב. הוא מאוד אוהב תורה, יושב בבית, קורא פרקי תהילים, מתפלל בבוקר ועושה 'מודה אני' עם עצמו. יש לו טלפון כשר, בלי אינסטגרם, טיקטוק, שום דבר. אני חושבת שהמכשירים האלה פשוט הורסים את הנפשות של הילדים. ברור לי שבסוף תהיה לו הבחירה שלו, אבל כל עוד אני יכולה - עשיתי את ההחלטה הזאת".
את מתלבשת היום בצניעות?
"כשאני הולכת לתלמוד התורה שלו אני לובשת חצאית ארוכה, ואני לרוב עם חצי כיסוי ראש. מתחזקת לאט־לאט".
כלומר, בעוד שנתיים נראה אותך בכיסוי ראש מלא?
"יש סיכוי לכל. אני מאוד מאמינה שזה לא רק הבחוץ, אלא הבפנים. ובפנים אני מחוברת עם השם. אני לא עושה שום דבר בחיים שלי בלי לחשוב מה הוא רוצה ממני. אני מקווה ומתפללת שאמשיך להתחזק".
מה לגבי שמירת שבת?
"גם זה לא קרה ברגע. באתי לעידן ואמרתי לו שאני רוצה לשמור שבת אחת. למזלי הרב, השם שלח לי בעל מדהים. שמרנו ביחד את שבת הגדול, שהיא זאת שלפני פסח, ומאז אנחנו שומרים כמעט שנתיים.
"ההתקרבות לדת סייעה לי להתמודד עם הקשיים שעברתי. אני חיה אורח חיים דתי לכל דבר. יותר נכון, יהודי. אם אני אוכלת, אין מצב שאני לא מברכת. לא ארקוד עם גברים ולא אעלה תמונות בבגד ים. מחקתי את כל התמונות האלה מהאינסטגרם. יש דברים שלא אעשה, כי אני מבינה את המשמעות".
ומהי המשמעות?
"כשהייתי בבית החולים, נפוחה וענקית, וכל הידיים שלי מלאות שלפוחיות, עידן ישב לידי. ראיתי שהוא מסתכל באינסטגרם, ובפיד היו מלא נשים בבגדי ים וחוטיני. הסתכלתי מהצד, ופתאום עלה לי בראש שאולי, חס וחלילה, בתמונה שהעליתי פעם גרמתי למישהי אחרת להרגיש כמו שהרגשתי באותו רגע. החלטתי שאני לא רוצה שגבר יסתכל עלי ויחשוב מחשבות מסוימות. שיסתכל על אשתו".
אז ממש מחקת תמונות עבר שלך?
"זה היה תהליך, לא קרה ברגע".
ללמד תורה ב"האח הגדול"
בעוד שלושה חודשים תחזור סנדה לרשת שהקימה, והפעם כאמור כעובדת שכירה. "אני אגיע ל'שר פיטנס' בהרגשה מעולה ובאהבה. אעשה הכל מהלב", היא מבטיחה.
איך החברה עובדת היום? פורסם שרמי לוי שוקל בכלל למכור אותה.
"הפרסומים מצחיקים ולא נכונים. יש לנו הרבה תוכניות. אנחנו מתייעלים, ויש תוכנית טובה להתרחבות".
ואיך ההתנהלות הכלכלית הפרטית שלך?
"היום הכל כתוב והכל מחושב על השקל".
מתי תסיימי לשלם את כל הסכומים שאת חייבת?
"בעוד שבע שנים, לפי ההסדר".
"אני חיה היום אורח חיים דתי לכל דבר. יותר נכון, יהודי. אם אני אוכלת, אין מצב שאני לא מברכת. לא ארקוד עם גברים ולא אעלה תמונות עם בגד ים. מחקתי את כל התמונות האלה מהאינסטגרם. יש דברים שלא אעשה, כי אני מבינה את המשמעות"
את רואה את עצמך חוזרת לעצמאות עסקית?
"כרגע הדבר היחיד שאני רוצה הוא שקט. שיהיה לי רגע טוב".
נראה אותך בעונה הבאה של "האח הגדול"? גם אם תשלמי חצי מהכסף שתקבלי לנושים?
"אסור להגיד אף פעם 'לא'. קשה לי עם לשון הרע ועם דברי הבל, אז אני לא יודעת אם אוכל לשרוד שם. אולי הייתי נכנסת להעביר להם שיעורי תורה".
erans@israelhayom.co.il
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו