מסע הכאב: הטרגדיה והכוח של כוכבות "פקין אקספרס"

בלילה שלפני 7 במארס 2011 התעוררה חני אלמלם, המשתתפת בתוכנית הריאליטי "פקין אקספרס", בבהלה. הסיבה היתה חלום שחלמה על מעיין ברגר, האקסית של בנה טל.

"חלמתי שאני בבית של מעיין, מחפשת את דלת היציאה, ולא מוצאת", היא מספרת. "לפתע אני רואה אור גדול שמכוון אותי לדלת ומראה לי את היציאה. אני יוצאת מהדלת ורואה חתולה מתה. אני מזיזה אותה עם הרגל והחתולה הופכת לגופה של בן אדם. התעוררתי בבוקר וכתבתי למעיין הודעה בפייסבוק על החלום שחלמתי עליה".

בלילה שאחרי, החלום הזה קיבל פרשנות חדשה וכואבת לאחר שחני התבשרה שבנה טל נהרג בתאונת אופנוע. "היום אני מרגישה שהחיבור שלנו הוא מעבר, שטל שלח לי את מעיין כדי שאצליח להתמודד עם המוות שלו", היא אומרת. "כי כשמעיין בסביבה שלי, אני מרגישה שיש לי משהו שנשאר חי מטל".

מאות מתמודדי ריאליטי עברו במסך בישראל, אבל חיבור מפתיע כמו זה עוד לא היה: חני, בת 56, ומעיין, בת 31, אחד הצמדים הבולטים של העונה, הכירו כשמעיין היתה תלמידת תיכון במקיף ט' בראשון לציון, עוד לא בת 15, והתחילה לצאת עם טל, שלמד בשכבה מעליה.

"טל ואני היינו באותו בית הספר, הכירו בינינו וזה היה משהו מהיר מאוד", נזכרת מעיין. "אני זוכרת שכבר אחרי יומיים הוא אמר לי, 'בואי אלי הביתה, אני רוצה שתכירי את אמא שלי'".

לא בזבז זמן, הא?

"הוא רצה להפגיש בינינו כדי לקבל את האישור שלה. אם חני לא היתה מאשרת, הוא לא היה ממשיך איתי. הייתי צריכה לעבור את המפגש הראשון ואת האישור שלה".

אתן זוכרות את המפגש?

מעיין: "איך שנכנסתי חני באה ואמרה לי, 'בואי תראי את הבגדים, יש לי הרבה דברים בשבילך', ואחרי כמה דקות כבר הוציאה דברים לראות מה מתאים לי. אני חושבת שבאותו היום חזרתי הביתה עם מזוודה".

חני: "אני זוכרת את זה כאילו זה היה היום. הייתי בחדר השינה וזה היה אחר הצהריים. טל אמר לי 'אמא, הנה מעייני'. מייד אמרתי לה 'יא, איזו חמודה', וקמתי וחיבקתי ונישקתי אותה. היא היתה האהבה הראשונה שלו. איך אני יכולה לא לזכור את הרגע הזה?"

היה חיבור מיידי?

חני: "ישר קיבלנו אותה אלינו. אני זוכרת שעשינו יחד הרבה דברים כיפיים. לא אשכח איך בפורים טל הכניס אותה לחדר שלי, היא התחפשה לרופאה אבל היא נראתה לי יותר כמו פיה, איפרתי אותה ועשיתי לה בייביליס".

אחרי ארבע שנים של אהבה ראשונה עם פרפרים בבטן, הלב של טל נשבר. מעיין, אז חיילת בצה"ל, הרגישה שהיא צריכה הפסקה ונפרדה ממנו. "הייתי אמנם קטנה, אבל אני מאוד רצינית. לא היינו לפני חתונה והוא גם לא הציע לי, אבל הוא היה החבר הראשון שלי והיה בי משהו שהרגיש שאנחנו צריכים להיפרד. ואם זה מספיק חזק, אנחנו נחזור. רציתי את הרגע הזה להיות לבד ולהסתכל מבחוץ", היא מספרת.

חני: "טל אהב את מעיין לפחות כמו שהוא אהב את עצמו. לדעתי לא היתה לה סיבה מספיק מוצדקת להיפרד. אני חושבת שגם המשפחה שלה עודדה אותה להיפרד, אבל זו היתה פרידה סתמית".

קיבלת את זה קשה?

"בטח, באותו היום בבוקר הוא נסע לשוק הכרמל וקנה לה ארבעה קילו סוכריות גומי שהיא אוהבת. בערב הוא נסע לטקס סיום הקורס שלה בצבא. משם הם המשיכו הביתה, וכשהוא חזר הוא סיפר לי שהם נפרדו".

הופתעת?

"הוא נכנס ואמר לי, 'אמא, מעיין ואני נפרדנו'. חשכו עיניי. איך זה יכול להיות? לפני דקה היית אצלה? נפלה עלי עצבות, כאילו אמרו לי באותו הרגע, הבן שלך הולך למות".

נהג שעבר ברמזור אדום

שנה וחצי אחרי הפרידה, הסיוט הזה התממש כשטל נהרג בתאונת דרכים. "אחת הבנות בעבודה ביקשה ממנו להקפיץ אותה הביתה, עניין של שלושה רמזורים מהעבודה עד לבית שלה. ברמזור השני רכב שחצה באור אדום הרג את טל על המקום. הבחורה שהיתה איתו נפצעה אנושות וניצלה", מספרת חני על היום שהיא מעדיפה לשכוח.

"באותו היום כל החברים שלו היו בחופש מהצבא, והוא אמר לי, 'היום אני מזמין אותם לעל האש', וקנה את כל הבשר והשתייה. היה שם כל מה שהוא אהב", היא נזכרת. "הוא היה לבוש לבן מכף רגל ועד ראש. אני זוכרת שאמרתי לו, 'מי הולך לבוש לבן לעל האש?'. כשהוא סיים להכין להם, הוא הלך להקפיץ את הידידה שלו, ומשם הוא לא חזר".

איפה היית כשהתאונה קרתה?

"אני קוראת תהילים כל יום, וברגע שסיימתי עליתי לישון. זה היה שלושה שבועות אחרי שאמא של בעלי נפטרה והוא היה עדיין באבל. בשתיים וחצי בלילה דפקו בדלת. אני זוכרת שירדתי מלמעלה למטה ומלמלתי לעצמי, 'אין מצב שהוא מעיר אותי, כי אמרתי לו שייקח את המפתח'. אני פותחת את הדלת ואני רואה שוטר בגובה שני מטרים. הוא מסתכל עלי ושואל 'איפה שמעון?'. אמרתי לו ששמעון ישן ושהוא באבל על אמא שלו, ואם אפשר שיחזור בבוקר. בינתיים שמעון שמע אותי מדברת עם השוטר, ותוך שהוא ירד במדרגות הוא שם את הידיים על הפנים. השוטר אמר לו, 'הבן שלכם טל היה מעורב בתאונת דרכים ולצערי הוא נהרג'. איבדתי את ההכרה ונפלתי על הרצפה".

מה את זוכרת מהרגע הזה?

"את הצרחות שצרחתי. כל השכונה עמדה על הרגליים. גרנו בשכונה שהיא כמו קיבוץ. אנחנו משפחה מאוד שקטה, אבל כולם שמעו את זעקות השבר שלי. תוך דקות כל העולם היה אצלנו בבית. השוטר ביקש ממני להתקשר לשתי חברות שיבואו להיות איתי. אחת מהן חשבה שאני מדברת מתוך חלום. אף אחד לא האמין שזה קרה.

"זה היה החודש הכי קשה בחיים שלי. סבא שלי נפטר ב־31 בינואר, חמותי ב־15 בפברואר וטל ב־7 במארס. תוך חודש ושבוע איבדתי שלושה אנשים קרובים אלי. אנשים כבר לא ידעו איך לאכול את זה. אני נכנסת לבית העלמין, יוצאת ונכנסת שוב, ואז עוד פעם? כל שנייה באים לנחם אותי. כאילו, מה נסגר?"

מעיין, מי בישר לך על מותו של טל?

"חני התקשרה אלי בסביבות השעה ארבע לפנות בוקר וסיפרה לי שהוא נהרג. הייתי כמו זומבי. פשוט סירבתי להאמין. כשנכנסתי אליהם הביתה, חני היתה על הרצפה ועדיין לא חשבתי שזה באמת קרה. לא רציתי להאמין".

מתי עיכלת?

"כשהבנתי שזה אמיתי, נכנסתי לרכב ופרצתי בבכי. לא רציתי לבכות שם בבית, אבל אחר כך התפרקתי. בבוקר שאחרי הלכתי ופיתחתי תמונה שלו וביקשתי מהקרובים שיכתבו מכתבים וזיכרונות על טל, כדי שתהיה לחני מזכרת. הייתי שם כל יום בשבעה".

חני: "היא אפילו ישנה איתי במיטה. אחרי הפרידה ממעיין, טל יצא עם שתי בנות, אבל זה היה כדי לנסות לשכוח את מעיין. הוא מאוד רצה להמשיך הלאה, אבל לא הספיק".

מעיין: "כשטל ואני היינו ביחד הוא היה ילד טוב. אני איזנתי אותו ושמרתי עליו. כשהיינו נפרדים לכמה ימים, הוא היה מייד קונה אופנוע".

חני: "אני זוכרת את זה כאילו זה היה היום. הייתי בחדר השינה וזה היה אחר הצהריים. טל אמר לי 'אמא, הנה מעייני'. מייד אמרתי לה 'יא, איזו חמודה', וקמתי וחיבקתי ונישקתי אותה. היא היתה האהבה הראשונה שלו. איך אני יכולה לא לזכור את הרגע הזה?"

חני: "באחת הפרידות שלהם הוא עשה שתי תאונות עם אופנוע, ואמרתי לו 'הסיפור הזה נגמר'. קנינו לו גולף חדשה, והוא באמת ירד מהאופנוע. כשהוא נפרד ממעיין, הוא מייד הוציא רישיון על אופנוע גדול ללא ידיעתי. הוא ידע שעכשיו אין מי שיאסור עליו. הוא קיבל את האופנוע ב־7 בפברואר, וחודש אחרי כן הוא נהרג. היום אני יודעת להגיד שטל לא היה רגוע ולא מצא את עצמו אחרי הפרידה. הוא רצה קשר חדש. לא נתתי לו להתקדם כי שיגעתי אותו לחזור למעיין. יום אחד הוא אמר לי, 'אמא, תשחררי את מעיין. זה לא יקרה".

היה לך כעס על מעיין?

"בשנה הראשונה המשכנו לגור בראשון, ואז עברנו לבת ים כדי לשנות אווירה. פתאום היו לי תחושות של כעס. אמרתי, 'למה הם היו צריכים להיפרד? מה קרה שם? למה זה היה מגיע לו? הוא היה ילד כזה טהור'. היו לי האשמות כלפי מעיין. שלחתי לה הודעה שאני מבקשת להיפרד ממנה ושכל אחת תמשיך בחיים שלה. כתבתי לה שאם נתגעגע, יש לנו מקום פתוח לחזור אליו, אבל כרגע אני צריכה את הזמן שלי. גם במשפחה שלי מאוד כעסו על מעיין, למרות שהיא לא אשמה. התסכול והכאב הביאו לזה".

אחרי כמה זמן הקשר חודש?

מעיין: "אחרי שלושה חודשים היא כתבה לי שהיא מתגעגעת אלי. אמרתי לה שחיכיתי להודעה הזאת, והקשר חודש".

היה קשה לחדש אותו או שזה הרגיש טבעי?

חני: "כשחזרנו להיות בקשר, אמרנו שנהיה נוכחות אחת בחיי השנייה, אבל לא נעיק ונמשיך הלאה, וזה מה שהיה. אני חייבת שהיא תהיה תמיד לידי כי היא הניצוץ שהוא השאיר לי, אבל ידעתי גם לא להעיק עליה ולא רציתי לעכב אותה. אמרתי לה, 'תמשיכי הלאה, ילדה'".

קשר חדש וחיבור טוב

עוד שנה חלפה ומעיין פגשה את משה, מי שיהפוך לבעלה ולאבי ילדיה. "בדייט הראשון אמרתי לו, 'נעים מאוד, אני מעיין. היה לי חבר ארבע שנים. הוא נהרג ואני בקשר עם אמא שלו'", היא נזכרת. "חיכיתי לראות שזה רציני, וברגע שהרגשתי שזה ככה סיפרתי עליו לחני".

חני, איך הגבת?

"כמה שרציתי שהיא תמשיך הלאה, היה לי את הפחד מהיום שבו אראה אותה עם מישהו. בראש שלי היה שכשזה יקרה, היא כבר לא תהיה של טל. הנוכחות שלה בחיים שלי גרמה לי לחשוב שהוא חי כי לא רציתי להאמין שהוא מת, ואם יהיה לה מישהו חדש, זה בעצם האישור הסופי שהוא כבר לא יחזור. בכל פעם שהייתי שומעת את השם 'משה' היה לי קווץ' בבטן".

מעיין, מתי הפגשת בין חני למשה?

"אחרי שנה שהיינו יחד חגגתי יום הולדת. שאלתי את חני אם היא בשלה להכיר אותו. היא התעלתה על עצמה, הם נפגשו שם והיה חיבור טוב מהרגע הראשון".

חני: "באותו היום כאבה לי מאוד הבטן, כי ידעתי שאני הולכת לפגוש אותו. ידעתי שהולך להסתיים פרק בחיי, ושהאילוז' שהיה לי שמעיין שייכת לטל מתפוצץ לי בפרצוף. חייתי בסוג של בועה וידעתי שהיא תתפוצץ. חלק מההתמודדות שלי עם המוות של טל היה לשחרר את מעיין להמשיך בחיים שלה. מעיין היתה כבולה אצלי בנפש, כי היא שייכת לטל. במפגש הזה קיבלתי את האישור הסופי לשחרר. אולי טל שלח לי סימן".

מה הרגשת כשפגשת אותו?

"משה בגובה שני מטרים, ואני 1.60. התרוממתי על קצות האצבעות, נתתי לו חיבוק אימהי ונתתי את ברכת הדרך. אני רוצה שיהיה לה הכי טוב בעולם ושישמור עליה".

זה ערער אותך?

"הייתי מאוד עצובה. פתאום היו לי גם רגשות אשם כלפי עצמי. חשבתי שאולי עצרתי את טל מלהמשיך הלאה ועיכבתי אותו על מעיין. הרבה מחשבות והתחבטויות עם עצמי. הלקיתי את עצמי עם זה".

אודישן בתור לקופת חולים

בהמשך, החברות בין חני למעיין מתפתחת והקשר מתהדק, כולל נסיעות משותפות לחו"ל. השתיים הופכות לחברות הכי טובות, עד כדי כך שגם את שמלת הכלה חני בוחרת למעיין.

מעיין: "חני הגיעה איתי לבחור שמלת כלה. זו בכלל לא היתה שאלה. אני יודעת שאם אני צריכה משהו, אני פונה לחני. היא יודעת מה הכי טוב בשבילי והיא גם תדע איזו שמלה הכי מתאימה לי".
חני: "אפילו למעצבת של שמלת הכלה שלה קראו טל. מה הסיכוי?"

איך היתה החתונה?

חני: "כל המשפחה שלי הגיעה. ניב, הבן הבכור שלי, היה חלק משבע הברכות. בעלי בכה כמו ברז, ואני לא הצלחתי להזיל דמעה. משהו בי אמר, ביום שמעיין מתחתנת את לא בוכה. אולי טל נתן לי את האנרגיות".

היו רגעים שדמיינת את טל בחתונה?

"ברור. ראיתי אותה ככלה ואת טל עומד לידה. היו הרבה רגעים שאמרתי לעצמי, טל עומד לידי. רק ככה הצלחתי להתמודד עם הסיטואציה. חס וחלילה לא ביטלתי את משה, אבל גם לא יכולתי להימנע מזה".

מעיין: "שנה אחרי נכנסתי להיריון וחני היתה הראשונה שידעה".

חני: "חלמתי את זה, התעוררתי בבוקר ואמרתי לה 'את בהיריון'. היא אמרה לי 'על מה את מדברת?', וצדקתי. ככה זה היה עם הבן השני".

מעיין: "חני התקשרה אלי בסביבות השעה ארבע לפנות בוקר וסיפרה לי שטל נהרג. הייתי כמו זומבי, פשוט סירבתי להאמין. כשנכנסתי אליהם הביתה, חני היתה על הרצפה ועדיין לא חשבתי שזה באמת קרה. לא רציתי להאמין"

חני, מדריכת פילאטיס, נשואה ואם לשני בנים. מעיין משווקת דירות חדשות. 25 השנים שמפרידות ביניהן לא יעצרו אותן, גם לא בפייט שהן נותנות בריאליטי. העונה רק בתחילתה ועד כה הן נלחמות ומובילות בחלק גדול של המרוץ.

"ראיתי פוסט בפייסבוק של מלהקת שכתבה שהיא מחפשת זוג רומנטי לריאליטי מסביב לעולם", מספרת מעיין. "עשיתי צילום מסך לחני וביקשתי ממנה לשלוח לה. היא אמרה לי, 'מה רומנטי בינינו?' אבל בכל זאת שלחה".

חני: "לפני ארבע שנים היינו באודישן ל'המירוץ למיליון', ולא קיבלו אותנו. אמרתי לה, 'יאללה, לא מתאים אז לא מתאים, לא צריך לנסות שוב'. אחרי שהיא שלחה לי את צילום המסך אמרתי שלא בא לי שוב להשקיע אנרגיות ולהתאכזב".

מה בכל זאת גרם לך לשלוח הודעה למלהקת?

"אמרתי לה, 'את יודעת מה, אני בתור לקופת חולים עם אבא שלי ואכתוב לה בינתיים'. אחרי דקה מיכל המלהקת חזרה אלי. העלו את מעיין לשיחה, הייתי ברעידות. קראו לנו לפגישה עם אמירה בוזגלו, המלהקת".

איך הגבתן כשהתקבלתן?

חני: "אני בדיוק נחתתי בדובאי. הטלפון שלי היה על מצב טיסה. כשפתחתי אותו ראיתי הודעה ממנה: 'התקבלנו!' נלחצתי. ידעתי שזה פורמט הרבה יותר קשוח, אבל אני לא מוותרת. אכלנו את הלקרדה".

מעיין: "היה לי ברור שאנחנו יוצאות, אבל יש לי ילד בן ארבעה חודשים בבית ואחד בן שנתיים וחצי. מאיפה אביא עובדת זרה שתישן אצלי?"

לא חששת לעזוב תינוק בן ארבעה חודשים?

"כן. לא בגלל שהוא בן ארבעה חודשים ולא מהסיבה שאולי יגידו לי 'איזו אמא עוזבת את התינוק שלה?' למרות שהיו כאלה שדאגו להגיד לי את זה. זה היה רק שיקול טכני מבחינתי, כי אני רוצה להגשים את עצמי. וגם אם אני צריכה להשאיר ילד בן ארבעה חודשים, זה מה שאעשה, ויגידו מה שיגידו".

איך בעלך הגיב?

"הוא היה בהלם שעתיים בערך ואז התאפס על עצמו, כי הוא יודע שאם אני רוצה משהו, שום דבר לא יעצור בעדי. הוא אמר, 'או.קיי, אני אהיה פה, אבל תארגני את כל הלו"ז - מי מוציא ומי לוקח'. אחרי יומיים של הלם קרב הוא התחיל להתחבר לעניין ותרם את חלקו".

חני: "ברור שהיו לנו משברים בתוכנית. אנחנו לא עשויות מסוכר. אנחנו בנות אנוש והגענו שם למקומות מאוד נמוכים של כאבים ולחץ והרמנו את הקול. אבל כשאנחנו מחפשות את המקום לישון, אנחנו מתחבקות כמו שתי גורות והכל נשכח כאילו לא היה"

חני: "אסור לוותר, כי זו הזדמנות של פעם בחיים. לבן הגדול שלי זה לא בא בטוב, הוא חשש מהחשיפה. אנחנו אנשים צנועים ולא פורצים גבולות או בולטים. הוא אמר לי, 'אמא, לא כדאי לך'. יום אחד תפסתי אותו ואמרתי לו, 'אני רוצה להגשים את עצמי וזה הזמן שלי. אתה עכשיו תרים לי ותהיה לצידי'. גם הבן השני שלי חשש שיראו אותי בגוזיות. אני יותר כמו אחותם הגדולה. הם רצו לשמור עלי. לפני שיצאנו לקחנו מאמן פיזי ומאמן מנטלי, ומאמא זמינה הפכתי להיות אמא שיושבת על הגדר ומסתכלת על הכל מלמעלה".

מה הם חושבים עכשיו כשאת על המסך?

"הבן שלי הדתי מספר שכל שיעור שלו מתחיל בשיחה על אמא שלו. החברים מרימים לי בלי סוף ואני גאה. הוא אמר לי הבוקר, 'אמא, אני לא יודע מה לעשות, נהייתי בן של סלב. אני כל היום אומר תודה רבה לאנשים על הפרגון'. גם הכלות שלי מפרגנות לי".

המרוץ אינטנסיבי מאוד. היו לכן משברים?

חני: "אני לא יכולה לראות דברים עקומים ואומרת הכל בפנים. את מעיין אני מכירה מגיל 15 והיה לי חשוב להעמיד דברים על דיוקם ולא משנה לי מה הסיטואציה. ברור שהיו משברים. אנחנו לא עשויות מסוכר. אנחנו בנות אנוש והגענו שם למקומות מאוד נמוכים של כאבים ולחץ, והרמנו את הקול. אבל כשאנחנו מחפשות את המקום לישון, אנחנו מתחבקות כמו שתי גורות והכל נשכח כאילו לא היה".

חני: "הבן הדתי שלי מספר שכל שיעור שלו מתחיל בשיחה על אמא שלו. החברים מרימים לי בלי סוף ואני גאה. הוא אמר לי הבוקר, 'אמא אני לא יודע מה לעשות, נהייתי בן של סלב. אני כל היום אומר תודה רבה לאנשים על הפרגון'. גם הכלות שלי מפרגנות לי"

מה המקרה הכי חריג שהיה?

חני: "היתה לנו משימה שבה היה מעורב זוג נוסף. היתה אפשרות שהם יעזרו לנו, והם לא עשו את זה. למחרת פגשנו אותם, הם אמרו לנו 'בוקר טוב' ומעיין ענתה להם. אני לא ראיתי בעיניים, לא הבנתי איך היא אומרת לו 'בוקר טוב' ועוברת על דבר כזה לסדר היום. התפוצצתי עליה. היא זרמה מהר מאוד, כי היא הסכימה איתי".

מעיין: "רוב המשברים והוויכוחים שהיו לנו בצילומים היו קשורים לזוגות אחרים מאשר אחת לשנייה".

איך הצילומים השפיעו על הקשר שלכן?

חני: "בחיי היומיום רוב הזמן מעיין עם החיים שלה ואני עם בעלי, אבל עכשיו כשהתוכנית עלתה, אנחנו רואות את הפרקים יחד ואנחנו יותר קרובות".

מעיין: "חווינו משהו שאף אחד לא יכול להבין. זה רק שלנו והרבה יותר קל לנו לעבור את זה יחד".

מה טל היה אומר על ההשתתפות שלכן יחד?

חני: "אין לי ספק שטל שלח אותנו למסע הזה בידיעה שנביא גאווה לכולם, אבל גם כדי להנציח אותו ולספר את סיפור חייו. לאורך כל המסע קיבלנו ממנו כוחות על־טבעיים. אלה היו סימנים ברורים שתועדו במצלמות. בכל קושי שנתקלנו, הרמתי את ראשי לשמיים וביקשתי ממנו שייתן לנו כוח לעבור כל גל ומשעול. היתה למשל משימה שבה מצאנו את עצמנו באמצע שום מקום, ואז פתאום גילינו את השם 'טל' מוטבע על פסל של בודהה. זה היה רמז מטורף למה שחיפשנו. אין ספק שטל היה חלק בלתי נפרד ממני וממעיין, ועבר איתנו את המסע, יד ביד לאורך כל הדרך".

מעיין: "טל היה עף מזה שאנחנו יחד במסע הזה. גם אני מרגישה שהוא שלח אותנו. טל לא עשה טיול גדול אחרי צבא למרות שרצה, וגם אני לא. זה בעצם הטיול הגדול שהיה צריך להיעשות. לאורך כל המסע הרגשנו שהוא מלווה אותנו, שהוא איתנו".

erans@israelhayom.co.il