"חכי שנייה", קוטע מתן פרץ את הראיון ברגע שהוא מתחיל, "יערה מטיקטוק ישראל מתקשרת. היא בטח רוצה להתנצל", הוא אומר, ומסביר לה שהוא נמצא בראיון ל"ישראל היום". עם 263 אלף העוקבים שיש לו ברשת החברתית, שכבר זכתה לביקורת על התנהלות לא מאוזנת לרעת ישראל - זה רק הגיוני שהוא יקבל שיחות כאלה.
יש לך בעיות עם טיקטוק?
"יחסית לזה שמאשימים אותנו שאנחנו שולטים במדיה - זה ממש לא משתקף במציאות. כתבו לי בתגובות את הדברים הכי נוראים שאפשר לאחל למישהו. אבל אם אני מעלה פוסט על מחבל שחוסל וכותב 'טוב מאוד' - אז מתברר שהפרתי את 'הנחיות הקהילה', ואני לא יכול לעלות ללייב באינסטגרם בחודש הקרוב, והפוסטים שלי מקבלים פחות חשיפה. זה לא הוגן".
@matanperetzIs that too much to ask? #israel🇮🇱 #palestina🇪🇭 #hamasisis #amisraelchai #unrwa #un #jurnalist
♬ original sound - Matan Peretz
עבור פרץ, סטנדאפיסט בן 35, הרשתות החברתיות הן מרחב המחיה העיקרי. הוא פרץ לתחום מאוחר, אבל בימים כתיקונם הוא מככב על הבמות כסטנדאפיסט מבוקש. מאז פרוץ המלחמה, בעזרת האנגלית המעולה שלו, פרץ הצליח להפוך לנדבך משמעותי בהסברה הישראלית. ממש לפני שבועיים הוא שוחרר ממילואים, שבמסגרתם שירת ביו"ש כמעט מאז תחילת המלחמה. בין פטרול אחד למשנהו העלה סרטונים לטיקטוק ולאינסטגרם, במדים ובאנגלית רהוטה, כאמור, והסביר לכל שונאינו כמה הם טועים, עם קבלות.
"התחלתי עם סרטוני הסברה כבר במבצע הקודם", הוא משחזר. "העליתי כמה בעברית, ואנשים מחו"ל אמרו לי שהם רוצים לדעת יותר על מה שקורה, אז העליתי גם באנגלית. כשהתחילה המלחמה הייתי בחו"ל. טיסת החזור שלי תוכננה ל־7 באוקטובר. אצלנו שישי בלילה, בישראל שבת בבוקר. קיבלנו התרעות והבנו שאין טיסה".
נשמע מלחיץ. הצלחת להיות בקשר עם המשפחה?
"כן. כולם היו בסדר. נתקעתי בחו"ל שבוע, והפכתי את העולם כדי לחזור ליחידה שלי. הייתי בסיוט של חוסר אונים. הסרטון הראשון שהעליתי היה באנגלית, מהמלון. דיברתי על מה שקורה בארץ, על זה שאנשים לא מבינים בכלל מה הולך, משחררים הצהרות ומבלבלים את השכל. נחתי בשבת, שבוע אחרי זה, וביום ראשון כבר הייתי במילואים. רק אחרי שהגעתי לארץ, עם כל האזעקות, כשעליתי לעמדה בחברון, הצלחתי לנשום. משם התחלתי להעלות סרטונים באופן קבוע.
"הרבה אנשים מארצות דוברות אנגלית אמרו לי שמזל שאני עושה הסברה, כי הם לא מבינים את האנגלית של הישראלים. יש פה חבר'ה שעושים הסברה מעולה, עם אנגלית טובה, אבל כנראה הם לא נחשפים אליהם. ואולי הם רצו מישהו שלא מקושר לאיזה גוף רשמי, שיעביר את החוויות שלו כחייל במילואים. אני בעצמי לא הבנתי את מלוא הערך של זה בהתחלה".
אפשר בכלל להתמודד עם האנטישמיות והמידע השקרי ברשתות?
"מהר מאוד הבנתי שדעתי לא משנה, רק העובדות משנות, ולמילה של חייל בשטח יש יותר משקל מדיבורים באוויר. אתה מותקף כל הזמן ב'ג'נוסייד, ג'נוסייד', ואתה מבין שחייבים להביא נתונים, היסטוריה. יהודים שגרים במדינות אחרות שומעים על ימין ועל שמאל שישראל מבצעת רצח עם, ואמרו לי שהסרטונים שלי עזרו להם להרגיש יותר טוב עם עצמם. מישהי אמרה לי 'תודה שנתת לי את השקט הנפשי לדעת שאני בצד הנכון של ההיסטוריה'".
מה אתה חושב על ההסברה הישראלית?
"שזו בושה וחרפה. עצם זה שפרו־פלשתינים מניחים שמשלמים לנו כדי להעלות סרטוני הסברה, זה מראה כמה משרד ההסברה, עם תקציב של מיליונים, הוא כושל ומביך. שמעתי גם על תמחורים של 1,000 דולר לפוסט ו־10 סנט לתגובה. שבוע אחרי תחילת המלחמה - דיסטל אטבריאן מתפטרת מתפקידה. ואני שואל: מה עשית עד עכשיו? צריך להיות אקסטרה בזמן מלחמה, אבל לא לפעול רק אז. העולם מקבל 24/7 תמונות של תינוקות מתים בעזה. אנחנו בחודשיים של מלחמה, ואומרים: 'אבל זה לא ככה'. באיזה עולם ננצח בזירה הזאת?
"אני גם מסוגל לסטור לחלק מהטיקטוקרים הצעירים על התכנים שהם מעלים. הטמטום הזה מפריע לי, חוסר המודעות הזו והרצון הנואש להשיג לייקים' בזמן שמדינת ישראל עוברת טראומה. זאת מלחמה, זה לא עוד איזה טרנד בטיקטוק".
אבל לא רק עם הטיקטוקרים הצעירים קשה לו, אלא גם עם ההפגנות של משפחות החטופים. כלוחם שחזר הביתה לסופ"ש הוא הגיע לכיכר החטופים, וגילה שזה לא עושה לו טוב. "ההרגשה האישית שלי היתה שנתתי 60 ומשהו יום, ואנחנו מפסידים כי אנשים בוכים ומתפרקים ורוצים להחזיר אותם עכשיו. ברור שכולם רוצים להחזיר אותם הרגע, אבל כשמשדרים התקרבנות וחוסר אונים - זה לא טוב.
"חברים מהיחידה שלי נמצאים בטלגרם של החברה הערבית, ומדווחים לי שכל הפגנה כזאת גורמת לנו להיראות חלשים. אם היינו משדרים חוסן ואחדות זה לא היה קורה, אבל אנחנו מפולגים, וזה מה שגומר לנו את המלחמה. אם לי, ששירתי ביו"ש, ההפגנה הזאת עשתה רע - אני לא מקנא בחייל שיצא מעזה ונקלע אליה. זה פשוט לפנצ'ר לחיילים את הגלגלים".
דתל"ש בלי כיפה מגיל 27
את הכיפה הוריד פרץ בגיל 27. הוא גדל בבית מסורתי, עם אב חילוני ("אבל מרוקאי של פעם, עם קידוש ושבת"), אם שחזרה בתשובה ושישה אחים ואחיות. הבנים יצאו בשאלה, הבנות נשארו דתיות. תהליך היציאה בשאלה שלו היה איטי: בהתחלה טלוויזיה בשבת, אחר כך טלפון, ואז, כאמור, הכיפה. "הבנתי שזה פחות בשבילי", הוא מסביר, חצי בהתנצלות. "אני לא מתחבר לפרקטיקה, לא אוהב ללכת לבית כנסת, ה' יסלח לי. קשה לי מאוד לשמור שבת, כשאני מוצא את עצמי ביום הפנוי שלי נעול בבית בלי טלפון ובלי טלוויזיה".
איך אמא קיבלה את זה?
"הסברתי לה שזה פחות בשבילי והיא קיבלה את זה, ואמרה שכל עוד אני שמח ועושה מה שטוב לי - זה בסדר, כי מה זה יעזור שאני אהיה דתי ועצוב. זה לא היה פשוט, אבל כמה אפשר להעמיד פנים?"
אחרי שהשתחרר מחטיבת כפיר הוא עבד כמאבטח טיולים, ואבטח גם משלחות של תגלית. "זה עזר לי מאוד עם האנגלית", הוא מספר, "תמיד אהבתי מאוד את השפה, ואמא שלי היתה מורה לאנגלית, אבל כישראלי הרגשתי נבוך לדבר באנגלית". הוא עבד בעגלות, במכירות, עשה תואר בתקשורת במכללת ספיר וחיפש את הכיוון המקצועי שלו בחיים.
ב־2018 הגיע לצפות באירוע במה פתוחה של סטנדאפיסטים בפאב באשדוד, וכשישב בקהל ושמע אותם - הוא לא צחק. "אמרתי לעצמי שאם החבר'ה האלה קוראים לעצמם 'סטנדאפיסטים' - גם אני אחד כזה. עליתי לבמה וביצעתי קטע במקום, ומאז מדובר בסיפור אהבה בלתי נגמר, מצאתי את הייעוד שלי בחיים. אחרי הסטנד־אפ הראשון הבנתי שכל הדברים האחרים שעשיתי בחיים היו בזבוז זמן אחד גדול, ושסטנד־אפ הוא הדבר שאעשה עד יומי האחרון".
אפשר להתפרנס מזה?
"אם אתה טוב? בוודאי. במלחמה הכל עצר, אז כרגע אני עושה קמפיינים ברשתות החברתיות, כי יש לי הרבה עוקבים. אבל אני מעוניין בעוקבים כדי שיבואו להופעות שלי, לא כדי שיגידו שאני משפיען. אם תגידי לי לסגור מחר את האינסטגרם והטיקטוק, אבל כל ההופעות שלי יהיו סולד־אאוט - אני סוגר אותם מחר. אבל בינתיים, קמפיינים ברשתות זה אחלה כסף, וזה שהתחלתי בגיל 31 גורם לי להעריך את זה יותר. אני לא משפיען בן 17 שמקבל 30 אלף שקלים על קמפיין, ולא מבין איך מתנהל העולם האמיתי. כשאתה עובד באינספור עבודות בשכר מינימום ושובר את הגב, ופתאום מקבל 5,000 שקלים על סרטון ביקורת לסרט, הדבר היחיד שאתה חושב זה 'איפה העולם הזה היה כל החיים שלי?'"
את ההשראה העיקרית שלו שואב פרץ מאביו, וגם הגֶג שלו "בדיחות אבא" הוא אחד מהמוכרים. "הנה", הוא אומר, "המלצר שביקשתי ממנו קפה אמר לי מייד 'הא, בדיחת אבא!' כל דבר שיוצא לאבא שלי מהפה זה פאנץ', והוא לא מתכוון בכלל.
"אני שואב השראה גם מאדי מרפי, רובין וויליאמס, לואי סי.קיי, ביל בר, אנשים שאני מעריץ. שדייב שאפל ילך לחפש את החברים שלו, תומך פלשתין ארור שהערצתי שנים ושאיבד כיוון. גם קניה ווסט. זה היה שיברון לב לא קטן, אבל הם יכולים לקפוץ לי. בפעם הראשונה שראיתי הופעה של אדי מרפי, הוא נכנס לאולם - ואלפי אנשים השתגעו מזה שהוא עלה לבמה, לפני שהוא דיבר בכלל. שאלתי את עצמי 'מה זה הדבר הזה?' זה סוג של כוח־על, לעמוד על במה עם מיקרופון, שרפרף ובקבוק מים ולרתק אלפי אנשים - בעיקר בדור שלנו, שבו אנשים לא מתרכזים בכלום".
יש לך השראה גם מקומיקאים בארץ?
"בטח - דניאל חן, אסף יצחקי, נועם אונגר. אנשים שמעבר לזה שהם חברים שלי, אני שואב השראה מהקומדיה שנובעת מהם ללא מאמץ. שחר חסון הוא אמנם פחות הסגנון שלי, אבל הוא מוכשר אם תאהב אותו ואם לא. חלום שלי שיגידו 'מתן פרץ' והאסוציאציה הראשונה תהיה קומדיה וסטנד־אפ, ולא טיקטוק או פרויקט הוולוגים עם סער קליזו שעשינו ביוטיוב, ושנשבר לי כבר מלדבר עליו".
אז לא נדבר.
"הדבר הכי טוב שקרה לי כשהתחלתי לעשות סטנד־אפ היה שניסיתי להבין למי אני דומה".
לעידן עמדי?
"כן, אבל בסגנון הסטנד־אפ הבנתי שאני לא דומה לאף אחד. הבנתי שאני עושה משהו טוב, שאנשים מקבלים בהופעה את מתן פרץ, ולא מפורסם כזה או אחר".
מה מושך אותך בתחום הזה?
"לשמח אנשים. צחוק אמיתי אי אפשר לזייף, זה רפלקס בלתי נשלט. האמת של זה מרתקת אותי בכל פעם מחדש. זו שליחות בעיניי. עשיתי מוזיקה 15 שנה, אני שר ומנגן בגיטרה. כזמר, אתה יכול לעמוד על הבמה ואף אחד לא יקשיב לך, וזה נגמר וכולם מוחאים כפיים. בסטנד־אפ - התגובה מיידית. מצחיק? צוחקים".
במה אתה נוגע בהופעות שלך?
"הכל חוץ מסקס. זה מביך אותי, זה משהו אינטימי עבורי. אני חושב שזה דבר שצריך להיות בינך לבין בת הזוג. זה המכנה המשותף הנמוך ביותר, כולם יצחקו מזה. כשאתה במרתון סטנד־אפ עם עוד עשרה אנשים, ויש לכם חמש דקות, ואתה צריך להיות מצחיק בלי לדבר על סקס - אתה צריך להיות פי אלף יותר שנון כדי שיקשיבו לך. יש לי בקהל דתיים, בנות שירות, הייטקיסטים. אנשים אומרים שהם נהנים לבוא להופעות שלי כי הם יודעים שלא יהיו להם נקיפות מצפון. הם יכולים לבוא עם בת הזוג או עם ההורים, ושום דבר לא יביך אותם ויגרום להם להתכווץ בכיסא".
מה לגבי אהבה, דייטים?
"אני מדבר על הכל בהופעות. זוגיות, גברים ונשים, הומור שחור, פוליטיקה".
ובחיים שלך - מה לגבי אהבה, דייטים?
"אני לא מחפש, אבל לא שולל. היתה תקופה ארוכה שלא רציתי את זה, כי זה לא הזמן והמקום והעדפתי להתמקד בקריירה, אבל עכשיו אני כן פתוח לזה. יצאתי עם בחורה תקופה קצרה לפני שטסתי למקסיקו, והחלטנו שכשאחזור נצא כמו שצריך. באותה השבת היא נסעה למסיבה ברעים. היא מתקשרת אלי בווידאו משם, ואני רואה מאחוריה אנשים רצים בהיסטריה ומתחנן אליה שתלך הביתה, והיא לא רוצה. 'אמרו שכשייגמרו האזעקות נמשיך במסיבה'. ואז הווידאו התנתק באמצע, וקיבלתי רצף של הודעות שאומרות 'יש פה מחבלים, יורים עלינו'. לא ישנתי עד הערב למחרת, כשהודיעו לי שהיא בסדר, אבל הקשר עצמו דעך".
"לאט־לאט מפתחים חסינות"
אז הקשר ההוא לא צלח, אבל אין סיבה לדאגה. הפניות הרבות שפרץ מקבל ממעריצות מצליחות לחמם את ליבו. "פונות אלי הרבה, וזה חמוד ומקסים, ואני מעריך כל אחד שאוהב אותי מספיק כדי לשלוח הודעה. אני לא חושב שמשם תגיע הישועה, אבל שוב - אני לא שולל.
"אין כמו לפגוש מישהו פנים אל פנים. בחורה שמעריצה אותי על גבי המסך לא מכירה אותי. היא מעריצה את מתן הסטנדאפיסט, לא את מתן פרץ שיש לו ימים שהוא בדיכאון, וימים שלא בא לו לדבר עם אף אחד, ויש לו את הפחדים והדאגות שלו. אני באמת מי שרואים על הבמה, אבל זה פרס לשעה ורבע, זה לא מי שאני כל שעות היממה. הייתי בדייטים שבחורות התבאסו שאני לא מצחיק אותן. אני לא עובד עכשיו, נשמה שלי".
זה בדיוק הרגע שעוצרת לידנו עוברת אורח ואומרת לפרץ במבטא צרפתי כבד: "כשהייתי בפריז הייתי מסתכלת אותך, אתה כוכב, אתה מקסים!" הוא נדלק באחת, צוחק, עיניו מוארות: "איזה כיף לשמוע, תודה רבה!" וחייבים להודות שזה שובה לב.
"איפה היינו?" הוא שואל, ואני משחילה שאלה אחרת, כי הוא במצב רוח טוב וזו נראית כמו הזדמנות מתאימה:
מה עם מעריצות שלא רוצות זוגיות ארוכת טווח?
"נמנע מזה", הוא עונה מייד. "אין לדעת מה יקרה. אני יכול ללכת עם בחורה ולהגיד 'תראו, יש לי מעריצות שאני הולך איתן הביתה', ושבוע אחרי זה מישהי תטען שעשיתי לה משהו נגד רצונה. אני מעדיף לחזור לדירה בחולון, לשבת עם השותף שלי, לעשן וללכת לישון. אני מופיע לקהל דתי, מיני־סקנדל כזה יכול להרוס לי. אני לא רוצה שמישהו יגגל אותי ויקפוץ לו שהואשמתי במשהו. אני לא עושה סטנד־אפ בשביל המעריצות".
מזהים אותך ברחוב בדרך כלל?
"בטח. בכל מקום שאני נמצא בו עוצרים אותי. נערים בני 16 על אופניים חשמליים, וגם גברים בני 60. אני עדיין לא יודע איך להכיל את זה. במילואים לא יכלו להעלות אותי לש"ג בכניסה לקריית ארבע, כי היו פקקים של רכבים כי אנשים יצאו מהאוטו ורצו שנעשה תמונה".
לא פחדת לאבד את הפרטיות?
"לא, כי הבאתי את זה בחשבון. התחלתי את הדרך בגיל 30, והבנתי שיהיו דברים טובים ורעים. זה חלק מהעסקה. יש המון ביקורות רעות, אבל עם הזמן מפתחים לזה חסינות ופחות נעלבים. מבינים שאלה אנשים שצריך לרחם עליהם. אני לא עונה לתגובות רעות, כי כל מה שהם רוצים זה יחס. כשכותבים לך 'לך תתאבד' ואתה לא עונה - הם בסוף מוחקים את התגובה או מפסיקים להגיב. אבל 80-90 אחוזים מהתגובות הן חיוביות ומפרגנות, ובזה אני מתרכז".
לבד מול טיקטוק העולמית
למרות הקשרים הטובים שיש לו עם טיקטוק ישראל, כאמור, גם פרץ מבין שברוב המקרים אין להם איך לעזור לו. בהתחלה הוא נלחם איתם על איבוד החשיפה, ההפרות בחשבון וההשתקה לטענתו, אבל כשהכל מגיע מטיקטוק העולמית, לדבריו - מה הסניף הישראלי הקטן שלנו יכול לעשות?
אילו תגובות אתה מקבל בעקבות הסרטונים?
"היתה לי שיחה של שעה וחצי עם בחורה מדרום לבנון, ששאלה אותי מה קורה פה. היא אמרה שהם לא בצד של חיזבאללה, אבל ישראל עושה דברים רעים והיא רוצה להבין למה. הסברתי לה שזה לא מה שקורה בשטח, והשיחה הסתיימה ב'ברכות לך ולמשפחתך'. היתה מישהי אינדיאנית שפנתה אלי ואמרה שהיא מזדהה עם חמאס, כי גם להם גנבו את האדמה וגם להם קראו טרוריסטים. שאלתי אותה אם אינדיאנים רצחו תינוקות של אמריקנים, כי לא זכור לי שזה מה שקרה".
במלחמה, כמו במלחמה, לא עושים סטנד־אפ. חודשיים הכל דמם, ואז הקהל ביקש שיחזור. "זה הרגיש לי מוזר ותלוש, ולא רציתי לחזור לעשות הופעות. העליתי סרטון סטנד־אפ לפני כמה ימים - והוא התפוצץ, ולא היתה תגובה אחת של 'זה לא במקום'. כולם הודו לי, רצו לצחוק קצת. כי כמה אפשר להיות בדיכאון? צריך אסקפיזם. פתחתי הופעה ב־4 בינואר, ויום אחרי שפרסמתי אותה התקשרו אלי מהאולם להגיד לי שהיא סולד־אאוט".
אתה חושב שסרטוני ההסברה שהצליחו הם שהביאו את הקהל הזה?
"חד־משמעית כן. בעקבות הסרטונים האלה מכירים אותי, אפילו מייקל רפפורט שיתף כמה מהם והתחיל לעקוב אחריי. התרגשתי ברמות מטורפות. נפגשנו כשהוא היה בארץ. ישבתי איתו שעתיים בלובי של המלון, דיברנו על כל נושא אפשרי, צחקנו, הוא התעניין מאוד בכל מה שקורה פה. בחודשיים עלו לי 50 אלף עוקבים באינסטגרם, ולפני זה הקצב היה 1,000 עוקבים בארבעה חודשים. אבל זה בטח יירד אחרי המלחמה, כשיבינו שאני קומיקאי, ולא עוד מסביר לאומי".
מ"טיקטוק ישראל" נמסר בתגובה: "אנו לוקחים ברצינות רבה את האחריות המוטלת עלינו לשמור על קהילת המשתמשים שלנו בטוחה, ופועלים ללא הפסקה כדי להיאבק בתכנים שמפירים את כללי הקהילה. לתכנים שמקדמים פייק ניוז, מידע מטעה, אנטישמיות ודברי שנאה - אין מקום בטיקטוק.
"מאז פרוץ המלחמה הסרנו מיליוני תכנים וחשבונות שהפרו את המדיניות שלנו. התוכן שאליו נחשפים המשתמשים בטיקטוק נוצר בידי המשתמשים, וכפי שהדגשנו בעבר - טיקטוק לא מקדמת תוכן של צד אחד על פני האחר".
shishabat@israelhayom.co.il
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו